על טראמפ, שי חי, להגיד את האמת בפרצוף ועשור למלחמה.

עד לפני שלושה ימים שמעתי בכל מקום את השם "שי חי" נאמר, שוב ושוב, ולא ידעתי על מי מדברים. לאחר מכן הבנתי שמדובר בעוד דמות בתוכנית הריאליטי (שבעיני מדובר בז'אנר ברמה נמוכה) "האח הגדול". רק אתמול, מוצאי שבת, ישבתי וראיתי פרק שלם של התוכנית הזאת. ואז התוודעתי לדמות של שי חי. ואת מי הוא הזכיר לי? את דונלד טראמפ. אחד שאומר ישר בפניו של הבן אדם השני את מה שהוא חושב, גם אם הבן אדם שעומד מולו נעלב. הוא אומר את האמת שהוא מאמין בה, גם אם היא לא מוצאת חן באוזניהם של אנשים אחרים. ואני, שחונכתי לנימוס, כשראיתי את שי חי אני יכולתי להבין את סוד הקסם: שי חי, וגם טראמפ, הם האנשים שהרבה אחרים שמשתייכים לחברות שנחשבות קשות או צבועות (והחברה האמריקנית "לוקחת" בגדול את החברה הישראלית, הבעייתית כשלעצמה) היו רוצים להיות. להגיד את האמת שלהם בלי חשבון, בלי פוליטיקלי קורקט ובלי צביעות.
ומה חושב בן אדם מנומס כשהוא רואה אנשים כמו דונלד טראמפ ושי חי? הוא, ואני מתכוון גם לעצמי, חושב שהלוואי והיה לו אומץ לקבץ סביבו את כל האנשים שיש לו משהו כנגדם בליבו, ולהטיח להם את האמת בפרצוף. בלי צביעות. בלי התחסדות. בלי פוליטיקלי קורקט.

הבעיה עם טיפוסים כמו שי חי וטראמפ הוא שיש קו דק בין להגיד את האמת בפרצוף לבין לדרוך על הצד השני, ככה סתם, רק בגלל שהוא חלש. אנשים שמשתמשים בתואנה כביכול של חוסר צביעות ולהגיד את האמת בפרצוף כדי להשפיל, להעליב ולדרוך על זולתם מבלי שהוא עשה להם שום דבר רע, הם הצבועים והדורסנים הגדולים ביותר. טיפוסים כאלה הם בעצמם רמאים, ולהגיד את האמת בפרצוף זה לא מה שהם עושים. הם רק מתעללים ומשתמשים בתירוצים שקריים להצדיק את ההתנהגות הנלוזה שלהם. אני דווקא מחכה לרגע ששי חי יעלה, למשל, לשידור אצל עורך דין יורם שפטל, שאני רואה בו טיפוס מתלהם אבל לא חלילה טיפוס מתעלל. זה יהיה מעניין. אבל הדבר שאנשים, ביניהם כותב שורות אלה, אוהב אצל טיפוסים כמו שי חי או דונלד טראמפ, למרות שבעיניי הם לא אנשים כל כך טובים באופיים, בלשון המעטה, הוא קריעת המסכה מול החברה הצבועה (במקרה האמריקני) או המזלזלת, השאננה ולא מכבדת פרטיות, כמו החברה הישראלית.

אני לא יכול שלא להשוות את המקרה הזה לנושא שאני עוסק וכותב בו רבות, עשור למלחמת לבנון השנייה, שנציין בקיץ. המלחמה הזאת היא המראה של החברה הישראלית של אז. חברה שאננה, שנוהגת לפי שיטת ה"סמוך". לפי מידע גלוי בלבד (וכך צריך להיות), שהתפרסם אודות המלחמה, המצב בצבא היה מצב של שאננות. לא בדקו ימ"חים כמו שצריך. התבשמו מההישג במבצע "חומת מגן" ארבע שנים לפני וממבצע ההתנתקות שבוצע שנה לפני, שאותו הוביל הרמטכ"ל דן חלוץ ודיבררה מירי רגב. כן, אותה מירי רגב שמזוהה היום עם הצד הלא מתון של הימין הייתה דוברת צה"ל במבצע שלא היה בשום פסיק במה להתגאות בו, מבצע שהתנהל נגד יהודים ונועד לפנות אותם מבתיהם לא תוך כדי הסכם כמו שהיה צריך להיות, אלא בצורה חד צדדית ותמוהה.
כך גם השאננות של הפיקוד הבכיר באותה מלחמה, שחשב שישיבה מאחורי מסכי פלזמה ולא ירידה לשטח, וגם ביצוע פעולות לשם יחצ"נות ותו לא ולא לשם השגת הישגים אסטרטגיים אמיתיים, בתחושה של בילבול בקרב הלוחמים במלחמה ובפקודות סותרות של לנוע ממקום למקום, להשתמש בטנקים (שנגד לוחמת גרילה זריזה ומהירה היא אופציה די גרועה, כי מדובר בכלים כבדים שחשופים לטילי נ"ט ולמוקשים, וששם מתרכז מספר של יותר מחייל אחד), כנ"ל גם להסתתר בבתים (הכל, שוב, לפי מידע גלוי לכולם) כשמחבלים שורצים מסביב עם טילים מדויקים שיכלו "להרים" את הבית עם כל החיילים שנמצאים בו, וכך אכן היה במהלך המלחמה- הכל היה בשל שאננות. או במילים אחרות, "ראש קטן", שהוא גם מושג שמציין חוסר אכפתיות. מה אכפת. האחראים לא יעשו כלום, וישאירו הכל לאחרים, אולי הם יעשו. אילו היה קם עוד לפני המלחמה מישהו וצועק "המלך הוא עירום", שבצבא יש ראש קטן, שהעובדה שהרמטכ"ל בא מחיל האוויר לאחר כהונה מצויינת כמפקדו לא אומרת שרק חיל אוויר יכול לפתור את בעיית החיזבאללה ולתקוף אותו כמו שצריך. מול גרילה יבשתית וטילים מוסווים ב"שמורות טבע" יכולה לעזור בעיקר לוחמת גרילה ולוחמת חי"ר. ואת זה אומר אדם שלא היה חי"רניק בצבא, אבל עבר הכשרה קרבית. אם היה אדם שהיה צועק "המלך הוא עירום", אז יכול להיות שהמלחמה הייתה נראית אחרת. אבל ישנה בעיה קטנה: בהיסטוריה, המילה "אילו" היא לא רלוונטית.

אגב, השארת צמרת הפיקוד, הצבאית והמדינית הלא מנוסה, אחד הגורמים המרכזיים למלחמה, נבעה בין היתר מהיעלמותו של אריאל שרון מהזירה הפוליטית. שיטת הלוחמה של אריק שרון הייתה לאגף את האויב, להעביר את המלחמה לשיטחו ולהשיג הכרעה ברורה. היעדרה של דמות כזו, שבין היתר אחראית למחדל של מינוי צמרת צבאית לא מנוסה לפני המלחמה בין היתר כי הכל היה תלוי בו, בעל הניסיון, השפיעה על מהלך המלחמה וגם על מהלך המבצעים הגדולים בעזה שנעשו לאחר המלחמה. האויב לא הופתע כל כך, והכי גרוע: מלחמת לבנון השנייה והמלחמות שאחריה הסתיימו ללא הכרעה ברורה. במלחמת יום כיפור היה מחדל גדול, אבל המלחמה, בעיקר בזכות שרון, הסתיימה בהכרעה ברורה ובתבוסה לאויב. מלחמת לבנון השנייה הייתה עם אבדות ונזק מועט לעומת מלחמת יום כיפור, אך היא לא הסתיימה בהכרעה.
בהקשר לדונלד טראמפ, קראתי שיש המשווים אותו לשרון: בולדוזר, בוטה, אדם לא צפוי ואחד שעלול להפוך את עורו. ההבדל בין שניהם הוא לא רק הרקע הצבאי החסר לטראמפ, אלא שלטראמפ יש נטייה להיות לא פוליטיקלי קורקט וישיר, אך לשרון, לפי דבריו של בן גוריון היה חיסרון גדול: הוא לא תמיד ידע להגיד את האמת. גם לא לעצמו.


קצת

האתר של דף הפייסבוק "אני יודע שאני לא יודע" עוסק בהיסטוריה, טלנובלות, פוליטיקה, מזרח תיכון, עיתונות וטלוויזיה פרטי יצירת קשר: דף פייסבוק של האתר: אני יודע שאני לא יודע דף פייסבוק נוסף: Histerio Harun טוויטר: Histerio5@ כתובת מייל וגוגל פלוס: histerio33@gmail.com

מחכה לתגובתך