מדוע ההסברה הישראלית בעולם לא מצליחה במלואה, ומה אפשר לעשות?

בשבוע הנוכחי, נחשפנו לעובדה כי חברי כנסת נשלחים מישראל אל מחוצה לה, וכנראה על חשבון המדינה, על מנת לייצג את ישראל בפורומים בינלאומיים, ונתקלים בתגובות עוינות, בייחוד מכיוונם של נציגי מדינות ערב.
ההתקפה על הח"כים נחמן שי ושרן השכל מצד נציגי כוויית, סוריה ועוד מדינות ערביות בוועידה ברוסיה, וההתקפה על ח"כ עמיר פרץ בעת שהיה בוועידה במרוקו, יוצרות תחושה לא נעימה ושאלות מדוע בכלל אותם חברי כנסת נשלחו לוועידות האלה. הרי הדברים היו צפויים יחסית. מדינות ערב הן רבות במספרן לעומת מדינת ישראל האחת, ובמקומות כאלה ברור שהתקפות כאלה תקרינה. אבל זה לא העיקר. מדינת ישראל משקיעה סכומים גדולים בהסברה בעולם שהיא לא מצליחה. לא מצליחה, צריך לאמר את האמת, אל מול גלי ההסברה העוינת מצד מוסלמים וערבים, ושותפיהם מהשמאל הקיצוני המערבי מחוץ לישראל. נציגי ישראל כל הזמן נראים מתגוננים. כל הזמן במגננה. ובמגננה אי אפשר לנהל הסברה טובה לעומת הסברה אגרסיבית שנעשית כנגד מדינת ישראל. והרי ברור שמספר מבקריה של ישראל גדול בהרבה מאוד מול מספר הישראלים או היהודים שמוכנים להגן על ישראל ומול בעלי בריתה של ישראל בעולם. מדוע, בעיניי, ההסברה לא הצליחה? מדוע מסעותיהם של הח"כים מצטיירים רק כעוד טיסות לחו"ל של ח"כים שמסתובבים ברחבי העולם, כשהכנסת היא מקום טוב למי שחובבים טיולים ואנשי העולם הגדול, לכאורה וכביכול (וזאת, הפעם, שאלה רטורית)? מדוע במוסדות אקדמיים וממשלתיים בעולם המסבירים נגד ישראל "עושים לישראלים בית ספר" בהסברה? והכי חשוב, מה הפיתרונות המוצעים לבעיה זו? אני אנסה לספק כאן כמה תשובות והצעות לפיתרון.

1. אגרסיביות מול התנצלות: בעוד מבקריה ושונאיה של ישראל ניחנים באגרסיביות, אין להם בעיה לקרוא לישראלים "רוצחים, רוצחי ילדים, מדכאי הילדים הפלסטינים, אנשי האפרטהייד" ועוד ועוד. אין להם גם בעיה להשמיע שקרים חופשי על הבר. הרי בסופו של דבר הם יצטיירו כקורבנות, ומדינת ישראל תצטייר כתוקפנית. ומה תשובותיהם של נציגי ישראל? קלישאות שחוזרות אחת אחרי השנייה, בעיקר קלישאות מתגוננות- גם כשהן מוןצדקות ונכונות לחלוטין. שוב ושוב אני שומע את המילים: "ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, היא המקום היחיד שבני כל הדתות והעדות יכולים להתבטא ולחיות בה חופשי". "ישראל נותנת סיוע הומניטרי לעזה ולסוריה". "חמאס מתקיף ישראלים והישראלים מתגוננים". "לישראל יש את הזכות להגן על עצמה". לשון ההתנצלות וההסברים לא עובדת. לדעתי, חייבים לתקוף קודם ולהנחית מכת מנע מילולית. יש לתקוף את שליטי מדינות ערב, בייחוד אסד, שמדכאים והורגים את אוכלוסייתם. לא להגיד "אנחנו ככה וככה", אלא "הם". כמו שאריאל שרון המנוח היה כאיש צבא מומחה בהעברת הלחימה לשטח של האויב, יש להעביר את הלחימה ההסברתית לשטח של האויב. להציג את שליטי מדינות ערב והאסלאם העוינים את ישראל במערומיהם. להציג את השחיתות ואת הגניבה של השילטונות הדיקטטוריים הנ"ל, בייחוד במה שמדובר בשילטון אסלאמיסטי או בשילטון הרש"פ את אזרחיהם. להציג ללא הרף את הרצחנות של אירגוני הטרור האסלאמיסטיים והפלסטיניים. וכשאני מדבר על רצחנות יש להתמקד במיוחד ברצחנות שלהם כלפי בני עמיהם, דתיהם ועדותיהם. כולל הרציחות והעינויים של משתפי פעולה עם ישראל. כמו שישראל מתוייגת כ"אפרטהייד"" יש לתייג את אירגוני ושלטונות הטרור כרוצחים צמאי דם. לא להתנצל. לתקוף.

2. התקפה על נושא האפרטהייד: יש קודם כל לתקוף את הצביעות האירופית, בלי לעשות חשבון, ואת ההתנהגות האירופית כלפי העמים הנכבשים בעידן הקולוניאליזם. יש גם לתקוף את מה שהיה משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, שבשנותיו הראשונות היה תחת גיבוי המעצמות. יש להזכיר בדיוק מה היה האפרטהייד ורק אחר כך להשוות את המצב לישראל והתנהגותה. שום דבר שישראל עושה לא מתקרב אפילו למה שהיה משטר האפרטהייד. יש להבליט, שוב, את מעשי האפרטהייד הרצחני של משטר אסד מזה, ושל האופוזיציה הדאעשית מאידך, בסוריה, כנגד אוכלוסיות שהן לא "משלהם".

3. להפחית את סיפורי "אנו באנו": כשמבליטים את הישגיה של ישראל, ואת הנושא הציוני ואת זכותם ההיסטורית המוצדקת של היהודים על ארץ ישראל, שהיא אכן מוצדקת, לעומת חוסר הזכות של המתיישבים הלבנים בניו זילנד ובאוסטרליה למשל. עובדות אלה לא מעניינות אנשים שעוברים שטיפת מוח. יש יותר להתמקד בקלקלתו של הצד השני מאשר בדברים הטובים אצל הצד המסביר. יש להדגיש ביתר שאת את פיגועי הטרור ואת נפגעיהם, ולא להימנע מלפרסם במרחב הבינ"ל תמונות זוועה. אין מה לעשות, זה עובד. כמו כן, וחשוב ביותר, יש לפרסם תרחישים מה יקרה אילו, מבלי לפחד או לרצות להצטייר כמוסריים מדי. דוגמה טובה ביותר היא ספרו וסרטו של עופר בינשטוק, "היום שאחרי הפצצה האיראנית", שמתאר מה יקרה אם איראן תצטייד בפצצה גרעינית ותשליך אותה על ישראל. כמו כן, יש ליצור סרטים כאלה שיתארו מה יקרה אם אירגוני הטרור יצליחו להכריע את ישראל, או אם זכות השיבה הפלסטינית תמומש. יש להבהיר כי אם יתממשו תרחישים אלה, כשידיה של ישראל קשורות על ידי אירגוני זכויות האדם בעולם ועל ידי מדינות העולם השונות, גורלם של היהודים בישראל עלול, חלילה, להיות כמו גורלם של היזידים בעיראק תחת שילטון דאע"ש. וזה עלול להיות אפשרי בהחלט. יש להבהיר כי התעמולה נגד ישראל היא תעמולה רצחנית. אפשר גם להשתמש בזכרונות השואה, אבל לא מומלץ כי הנושא כבר נדון שוב ושוב. יש להשתמש בתרחישים קרובים יותר, כמו הטיהור האתני שהיה בסוריה ובעיראק.

4. לא להתמקד באיראן: ההתמקדות באיראן בהסברה כאיום המרכזי היא מוצדקת, אך נדושה. יש להתמקד באיומים אחרים, גם מהצד הסוני. יש לזכור כי השיעים הם רק 15 אחוזים בקושי מכלל המוסלמים, בעוד הסונים הם יותר מ85 אחוזים. ברגע שמשטרים ואירגונים אסלאמיים קיצוניים ישתלטו או משתלטים על העולם הסוני, אז הסכנה לישראל יותר גדולה ומוחשית. כמו שמשווים בעולם את ישראל לפאשיזם ולגרוע מפאשיזם, לא להתבייש להשתמש במילים "אסלאמו פאשיזם" כשמדובר על אירגונים ומשטרים אסלאמיים קיצוניים, גם כאל שמצטיירים כמתונים, ולא משנה מאיזו עדה. יש להציג גם את מהלך ההתנתקות שוב ושוב: ישראל הלכה לקראת אויביה כמו שאף מדינה חזקה לא הלכה לקראת האויבים שלה בעולם, וקיבלה טרור אכזרי ביותר.

5. יש להכשיר מסבירים מקצועיים, ולדעת לאן לשלוח אותם ולהכין אותם מראש. הם יכולים לעשות את העבודה יותר טוב מחברי כנסת.

6. לסיכום זמני וקצר, ואני אשמח אם תוסיפו בתגובות בפייסבוק (לא באתר) על דבריי, מילת המפתח היא אגרסיביות, אגרסיביות, אגרסיביות הסברתית, ולא התגוננות ולא התפארות בהישגים- שמעוררת עוד יותר את קינאת העויינים והיא נדושה יחסית.


קצת

האתר של דף הפייסבוק "אני יודע שאני לא יודע" עוסק בהיסטוריה, טלנובלות, פוליטיקה, מזרח תיכון, עיתונות וטלוויזיה פרטי יצירת קשר: דף פייסבוק של האתר: אני יודע שאני לא יודע דף פייסבוק נוסף: Histerio Harun טוויטר: Histerio5@ כתובת מייל וגוגל פלוס: histerio33@gmail.com

מחכה לתגובתך