מצב החירום המנטאלי- וירטואלי בעיני אנשי האליטות הביטחוניות לשעבר

****דעה אישית לקראת הסיבוב השני והבלתי נמנע של בחירות 2019****

לאחרונה שמתי לב שמול בנימין נתניהו ומול מפלגות הימין מתייצבים יותר ויותר אנשי צבא וביטחון לשעבר מדרגת אלוף או מדרגה מקבילה לדרגת אלוף ומעלה. אנשים אלה מייצגים לרוב את האליטה הצבאית-ביטחונית, שדואגת לחבריה, בעיקר להתברגותם בצמרת המערכת הפוליטית או בצמרת עולם העסקים או התעשיות הביטחוניות. אנשי הרשת הביטחונית שהתייצבו מול נתניהו ומול מפלגות הימין הם למשל, אהוד ברק, בני גנץ, גבי אשכנזי, משה בוגי יעלון, האלופים במילואים יאיר גולן, טל רוסו ועמירם לוין וכן ראשי המוסד לשעבר שבתי שביט ותמיר פרדו, ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין. וזאת רק דוגמה קטנה. אנשים אלה ממהרים לתאר את המצב הביטחוני והמדיני כיום תחת שילטון נתניהו כקטסטרופאלי, למרות שהוא לא כזה. הם מנסים למעשה ליצור מצב של מצב חירום מנטאלי-וירטואלי עכשווי, על מנת להשיג את מטרותיהם הפוליטיות- החלפת שילטון נתניהו והימין (למרות שנתניהו לא מתנהג כל הזמן כמו מנהיג ימני)

בפוסט מהיר זה שכתבתי, שחלקו מועתק מסיכומי שיעור באינטרנט מתחום מדע המדינה שלא אני כתבתי אך שאני למדתי, והתמונה ששמתי הובאה מהעיתון "אייריש טיימס". אני רוצה לסקור את המונחים "מדינת קסרקטין" ו"מצב חירום מנטאלי" על מנת להבין יותר את הנושא. מדובר בהגדרות מתחום מדע המדינה, הגדרות שהיו נחשבות "שמאלניות" על המפה הפוליטית. אך מושא הביקורת בהגדרות האלה לא חייב להיות שילטון הימין או הימין, אלא הגדרות אלה יותר מגדירות את הרשת הביטחונית שקמה לה על מנת להחזיר את שילטון האליטות הישנות במדינת ישראל ולהפיל בבחירות את שילטונו של בנימין נתניהו.

ובכן, מהי מדינת קסרקטין?
לפי הארולד לאסוול, מדינת קסרקטין היא מדינה שהיא מחנה צבאי. מדינת קסרקטין זו מדינה שבה שולטים המומחים לאלימות. מה הטריד את לאסוול? למה הוא כתב את המאמר הזה?
מאמר זה פורסם ב-1941 ולאסוול חי בארה"ב, בתקופת מלחמת העולם השנייה. הוא הסתכל על אירופה והיה מוטרד ממצב מסוים שעומד להתרחש. הוא ראה באירופה את הדרך שבה גרמניה הדמוקרטית הפכה לנאצית, ואיטליה לפאשיסטית וברה"מ, עם המהפכה החברתית הקומוניסטית של שוויון שהפכה למדינה טוטליטרית. הוא הסתכל על הדברים האלה, וראה איזה דפוס עקבי שחוזר על עצמו וכאיש מדע המדינה ותקשורת הוא ארגן את הדפוס הזה למודל. הוא אומר לנו שזה דגם תיאורטי. זה לא בהכרח קורה כאן ועכשיו אבל זה עלול לקרות במקומות אחרים כמו שזה קרה כבר באירופה. זהו דגם התפתחותי.
איך זה קורה? איך נולדת מדינת קסרקטין?
כאשר יש מתח בטחוני ואי וודאות. כאשר יש תחושה כזו של אי וודאות ואיום, הציבור מחפש ביטחון ואז הציבור מצטופף בצילם של מומחי הביטחון ומבקש מהם להעניק ביטחון. כאשר מומחי הביטחון נעתרים לרצון הציבור, הם דורשים סמכויות כדי לפעול ולהביא ביטחון. וכך נולדת מדינת קסרקטין. אותם מומחים לביטחון הופכים לשליטים והם יפעלו להנצחת שלטונם ולהנצחת המצב כי הם לא ירצו לוותר על סמכויותיהם ועל מעמדם. אותם מומחים לביטחון כשהם שולטים – לאסוול מכנה אותם מומחים לאלימות כי הם גם משליטים את האלימות, בין השאר, בתוך המדינה. הם לא גנרליים כי צריך גם כישורים ניהוליים.
איך נראית מדינת קסרקטין?
מבחינה כלכלית –כלכלה ריכוזית. תקציב ביטחון גבוה. אין אבטלה. כולם עובדים. אלה שלא עובדים בכל זאת נחשבים לנחותים מאוד מבחינה חברתית. מבחינת פירמידת ההכנסות היא קטומה וזה אומר לנו שאין הרבה פערים כלכליים. אין הבדלי הכנסות גדולים. כשכולם עובדים ואין הבדלי הכנסות אז יש שקט תעשייתי- האנשים רדומים. אין תסיסות. זה נותן תחושה של שוויון – שכולם שותפים לאותו מאמץ.
מבחינה פוליטית – מדינה ריכוזית – מעין אוליגרכיה – שלטון של מעטים. אין מפלגות. מעמידים דברים להחלטה אבל לא בצורת הצבעה שהרוב קובע אלא בצורת משאל (כמו בעיראק של סאדם חוסין שהיה מעמיד את עצמו למשאל והציבור היה צריך להשיב על השאלה האם הוא רוצה לסדאם ימשיך לשלוט) זה יוצר כאילו לגיטימציה והציבור הולך שולל. כך מתנהלים הדברים ב"בית הנבחרים" של מדינת הקסרקטין. מידי פעם מעמידים למשאל בין נציגי הציבור.
מבחינה מדינית חברתית -אין חופש ביטוי, החובה הקדושה של אזרחי מדינת הקסרקטין היא לציית. הציות כפוי. אין זכויות, אין חופש ביטוי, אין אפשרות בחירה.
קונצנזוס במדינת הקסרקטין-
למה הציבור ממשיך לחיות כך? כי מדינת הקסרקטין בנויה בצורה מאוד מתוחכמת. מדינת הקסרקטין יוצרת קונצנזוס- הוא יוצר הסכמה של הציבור. הוא יוצר ציבור שמסכים איתך. מלמדים את העם שהסכנה קיימת. קוראים לזה סוציאליזציה מתמדת של הסכנה. "בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו". דרך נוספת היא באמצעות טקסים, סמלים, מצעדים. כל מה שמאדיר ומפאר ונותן את התחושה של העוצמה ושל הצדק איתנו וכמובן כפיית הציות שגם היא דרך ליצור את הקונצנזוס.
אבל לצד כל זה יש גם שימוש באלימות – כפייה באמצעים אלימים – והוא מתייחס אפילו לאמצעים כימיים – לטשטש את התודעה, ומניפולציות. זהו דגם מדינת הקסרקטין. דגם זה מתחיל בשלב מסוים, ואז מתפתח. הוא דגם תיאורטי והוא יכול להתפתח בכל מקום כפי שהתפתח באירופה.

ותוספת שלי: אנשי האליטות הביטחוניות, גם ובעיקר אלה לשעבר, רוצים ליצור מצב של תחושה של חוסר ודאות ואיום תחת השילטון הימני-אזרחי נוכחי, זאת על מנת לרכוש אהדה וקונצנזוס בציבור ובכך להחליף את אותו שילטון. זאת דעתי האישית.

ולגבי מצב חירום מנטאלי- מה הוא בדיוק?

מהו מצב חירום מנטאלי? כשאנשי האליטה הצבאית-ביטחונית או אנשי השילטון שאינם אנשי צבא (צפו למשל בסרט "לכשכש בכלב" ותבינו) בעיקר ממציאים מצב חירום שלא קיים באמת בשביל האינטרסים שלהם. ההגדרה הרשמית, השמאלנית של המושג הזה היא לפי נויברגר מצב כאשר התחושה של האיום היא כל כך חזקה שבה אנחנו מזניחים את חירויות הפרט והדמוקרטיה ונוטים לטובת הדמוקרטיה. כשמדובר באזרחים רגילים זה לא מעניין, זה מעניין כשמדובר באוכפי חוק שתפקידם לאכוף את החוק והם אלה שכשיש להם תחושת איום, הם ישימו את החוק בצד ויטו לטובת הביטחון. אלו הם אנשי צבא, אנשי ביטחון, שופטים. המצאת מצב חירום מנטאלי נועדה בין היתר להסב את תשומת לב הציבור לדברים אחרים מהעניינים הבוערים באמת, או למטרות פוליטיות כמו החלפת שילטון.

מידע לצורך ההגדרות הללו נלקח מהכתובת http://www.tapuz.co.il/blogs/viewentry/1993129.


קצת

האתר של דף הפייסבוק "אני יודע שאני לא יודע" עוסק בהיסטוריה, טלנובלות, פוליטיקה, מזרח תיכון, עיתונות וטלוויזיה פרטי יצירת קשר: דף פייסבוק של האתר: אני יודע שאני לא יודע דף פייסבוק נוסף: Histerio Harun טוויטר: Histerio5@ כתובת מייל וגוגל פלוס: histerio33@gmail.com

מחכה לתגובתך