זה נשמע לכם סותר? הגיע הזמן לדבר על מדיניות רווחה-קיצבאות, עסקים ויוקר המחייה

אתם בוודאי שמים לב לתמונה שצירפתי למאמר הזה, "אני אוהב קפיטליזם", שנלקחה מהכריכה של הספר של מי שייסד את רשת "הום דיפו" האמריקנית ("הום דיפו" היא למעשה רשת קמעונאות שמתמחה בכלי בית ובחומרי בניין, שדומה מאוד לרשתות "אייס" ו"הום סנטר" המוכרות לנו, רק ענקית ביותר בהרבה), קן לנגונה. היא נראית לכם בוודאי סותרת, היות ואיך אפשר לדבר על מדיניות רווחה כשמדברים על לאהוב קפיטליזם. אבל כאן הטעות. קפיטליזם, שוק חופשי ופורח חייב ללכת יד ביד עם מדיניות רווחה, כדי שאנשים יידעו שיש להם רשת שמגינה עליהם במקרה ולא יהיו מסוגלים לעבוד, או שיגיעו לגיל זיקנה. כך אפשר להבטיח שאנשים יעבדו יותר טוב ויותר יעיל, גם ובעיקר במגזר הפרטי, ולקיים למעשה את הקפיטליזם. וכמו כן, חשוב לוודא שלא יווצר מצב שאנשים שבאמת מופיעות להם בעיות שמונעות מהם לעבוד, המדינה לא תבוא אליהם ותגיד להם למעשה "תסתדרו בעצמכם, אנחנו רוצים לשמור על קופת המדינה" ולא תעניק להם את הקיצבאות המגיעות להם. ידוע כי הביטוח הלאומי מערים קשיים רבים מאוד על מי שמבקשים קיצבאות בשל מצב שבאמת נקלעו לו, בעוד וגם בגלל כל מיני רמאים ש"עובדים על המערכת" ויודעים בנקל להוציא ממנה כסף. מצב כזה חייב להשתנות, כדי שהחיים במדינה הזאת שהמצב הכלכלי שלה עד לא מזמן (עד הופעת ה"בור התקציבי") היה טוב פלוס, יהיו נסבלים. כמו כן, יוקר המחייה במשק- למשל, כשהולכים לסופרמרקט לקנות מוצרים והם יקרים, או כשרוצים לשכור או לקנות דירה, דבר שבעבר היה יותר בהישג יד- הוא גבוה מדי. זה אומנם מראה על מצב כלכלי טוב, אבל מצד שני עם קיצבאות נמוכות קשה מאוד להסתדר עם יוקר המחייה, בייחוד עם מחירי הדירות הגבוהים. גם המצב שבו אנשים עובדים שעות על גבי שעות ואפילו בכמה עבודות ונשארים מתחת לקו העוני, הוא מצב בלתי נסבל ומייאש שדורש שינוי.

עוד מצב שקשה לסבול אותו, שוב, למרות נתוני המאקרו הטובים בתחום הכלכלה (עד לא מזמן), הוא היחס לבעלי עסקים קטנים ובתוכם גם אנשים שמבקשים לייבא מוצרים ושאר טובין באופן חוקי ותקין. הבסיס של הקפיטליזם והיוזמה החופשית הם העסקים, גם הגדולים וגם הקטנים. עסק קטן הוא לא פעם עסק שעתיד לגדול לעסק גדול ומניב למשק ולמדינה. הבעיה היא שהמדינה מערימה קשיים ביורוקרטיים אין-סופיים על בעלי עסקים קטנים ובכלל על מי שמבקש לפתוח עסק קטן. מצד אחד הכיוון הוא קפיטליסטי ונכון לעודד יוזמה חופשית, ומצד שני נדמה שהמדינה עושה הכל כדי להערים קשיים על בעלי העסקים הקטנים- החל משלבי הקמת העסק ועד לדמי מס הכנסה, מע"מ וביטוח לאומי גבוהים. שלא לדבר על יבואנים וכל האישורים שהם נדרשים אליהם. גם מצב זה הוא בר שינוי.

למי שקרא את דבריי והגיע עד שלב זה: כל מה שאני כותב נשמע לכם סותר, בעודי ידוע כתומך בקפיטליזם וכן במדיניות כלכלית שהיא יחסית ליברלית, כלומר במדיניות כלכלית של ממשלות ימין. אומנם אני תומך במדיניות כזאת, אבל באופן מוגבל. האלטרנטיבה הקיצונית מהצד השני, סוציאליזם-ועדיזם ריכוזי, היא גרועה יותר וגם הוכחה במדינות שונות בעולם שהיא לא אפקטיבית. כשהמדינה דוחפת את האף יותר מדי למה שאנשים עושים בחייהם, יוזמים או רוצים להקים- זה לא בריא. מצד שני, כשהמדינה מנהלת הכל, ויש ריכוזיות מוגברת במשק, אז הכלכלה נעשית תלותית ומתנוונת מהר. אבל תמיד יש את דרך האמצע. קפיטליזם רך קוראים לזה, או אפילו סוציאל-דמוקרטיה לא קיצונית. כלומר, המשק הוא חופשי, המדינה לא מתערבת יותר מדי במשק, אבל מצד שני לא מזניחה את אזרחיה, בייחוד במדינת ישראל שהיא מדינה שאנשים נותנים שלוש שנים ויותר מחייהם בשביל שירות צבאי וכן משלמים מיסים ולא תמיד מקבלים מהמדינה תמורה נאותה לכך. אני מתכוון לכך שהמדינה כן צריכה להתערב במקרים שבהם אזרחיה יכולים להיות מוזנחים כלכלית או להגיע למצב של עוני, על מנת למנוע את המצב הזה. קיצבאות זה לא דבר רע, בלשון המעטה, כשאנשים שבאמת מגיע להם מקבלים אותן, וחבל שלא מתאימים אותן ליוקר המחייה הגבוה כי קשה מאוד לאדם להתקיים מכ-3,000 ש"ח בחודש קיצבה במצב של היום, והכל בגלל שרוצים לשמור על קופת המדינה. המצב שבו לאנשים זקנים אין פנסיה או קיצבת הזיקנה נמוכה מדי והם נאלצים לצאת לעבוד בכל מיני עבודות קשות בגיל מבוגר, הוא מצב בלתי נסבל, אפילו הייתי קורא לזה התעללות והזנחה מצד המדינה ולא הייתי מגזים. ועכשיו אני מגיע לנושא שקשור בביבי נתניהו.

ושוב, זה גם נשמע לכם סותר, דמגוגיה או בבל"ת, כי מצד שמאל של המפה הפוליטית אפשר לטעון כנגד כותב פוסט זה: "כיצד אתה כותב דברים כאלה ותומך בבנימין נתניהו האולטרה קפיטליסט"? ומצד ימין אפשר לטעון: "אתה נשמע כמו סוציאליסט מצוי". ובכן, לגבי נתניהו אכן קיימת דילמה בתחום הכלכלי. מצד אחד, בהיותו שר האוצר בין השנים 2003-2005 הוא הנהיג קיצוצים מוגזמים מדי שפגעו קשות במדיניות הרווחה של ישראל, על מנת להציל את המשק שהיה במצב קטסטרופלי. כלומר: הוא לא עשה זאת על חשבון הטייקונים העשירים, אלא לרוב על חשבון האזרח הקטן. מדיניות זאת הייתה אחד הדברים שגרמו לליכוד להשיג שפל של 12 מנדטים בבחירות 2006. כשחזר לראשות הממשלה בשנת 2009 אומנם הנהיג מדיניות קפיטליסטית, אך מתונה ממה שהנהיג בשנת 2003, שלא מנעה בלשון המעטה עליית יוקר המחייה ומחירי הדירות. מצד שני, מדינת ישראל שרדה, בניגוד למדינות אחרות בעולם, את המשבר הכלכלי של שנת 2008 בזכות המדיניות הכלכלית החסכנית של נתניהו, שהיה שר אוצר 3 שנים קודם לכן. מצד שני, ברור לכולם שאם הליכוד היה מפלגה חברתית יותר, ותנועת הליכוד מסוגלת להיות יותר חברתית ואת זה הוכיח מייסדה המנוח מנחם בגין, היא הייתה מקבלת יותר מנדטים מכפי שקיבלה במערכות הבחירות האחרונות. כשמדברים על מלחמה בריכוזיות, זה לא צריך להיות רק מלחמה בוועדי העובדים הגדולים ובהסתדרות, אלא להילחם כדי למנוע מצב שהמשק יהיה מרוכז בידיים של טייקונים ספורים, כמו שהיה בעשור הראשון של שנות האלפיים. לדעתי, אפשר, הכרחי וניתן לקיים מדיניות של קפיטליזם ושוק חופשי מחד, ומאידך מעורבות ממשלתית מסוימת במשק, בעיקר במה שנוגע לענייני מדיניות עבודה ורווחה, כשהמיסים העיקריים יוטלו בעיקר על בעלי הכנסות גבוהות אך לא יפגעו ביוזמה חופשית או בעסקים פרטיים שהם בינוניים או קטנים, והמשאבים בחברה יהיו מחולקים בצורה הוגנת יותר (קוראים לזה "מדינת רווחה מתונה"), אך לא בצורה מוחלטת ועקומה כמו בשיטה הסוציאליסטית המובהקת.


קצת

האתר של דף הפייסבוק "אני יודע שאני לא יודע" עוסק בהיסטוריה, טלנובלות, פוליטיקה, מזרח תיכון, עיתונות וטלוויזיה פרטי יצירת קשר: דף פייסבוק של האתר: אני יודע שאני לא יודע דף פייסבוק נוסף: Histerio Harun טוויטר: Histerio5@ כתובת מייל וגוגל פלוס: histerio33@gmail.com

מחכה לתגובתך