Category Archives: היסטוריה

קהילות קטנות: הרומאניוטים

הם גרו ביוון ובאסיה הקטנה הרבה לפני שהיהודים גורשו מספרד. הם חיו ביאנינה, באתונה, בקוסטנטינופול, בסופיה ובהרבה איים יווניים. הם לא אשכנזים וגם לא ספרדים. הם פועלים לפי הלכות התלמוד הירושלמי, ולא זה הבבלי, ויש להם נוסח תפילה משלהם. הם לא מדברים יידיש ולא לדינו אלא להג יהודי של יוונית. שמות משפחה נפוצים לקהילה זו הם פסח, לויס וקנטי.

הם יהודי יוון ובולגריה המקוריים.

 
מדובר על הקהילה היהודית הרומאניוטית, כלומר היהודים שחיו ביוון ובאסיה הקטנה עוד לפני גירוש ספרד, אומרים אף שהם שארית של גולת בבל הקדומה. 
מדוע קוראים להם רומאניוטים? הכוונה היא ליהודי האימפריה הביזנטית העתיקה. הכינוי של האימפריה הביזנטית היה "רומאניה" (בלי קשר למדינת רומניה של היום), והיהודים הללו התיישבו והקימו בתי כנסת עם נוסח תפילה מיוחד להם, שאינו מזכיר לא את הנוסחים האשכנזיים ולא את נוסחי עדות ספרד.
את הקריאה בתורה בשבת היו הרומאניוטיים מחלקים לפי "סדרים" (שיטה לפיה קריאת כל התורה התמשכה על פני שלוש שנים, ולא על פני שנה אחת כמו שידוע לנו)- בדומה למנהג ארץ ישראל הקדום. 
הקהילה הרומאניוטית הגדולה ביותר בימי הביניים  הייתה בעיר תביי היוונית. עם הגעתם של יהודי ספרד לאיזור יוון ואסיה הקטנה לאחר שהסולטאן העות'מאני ביאזיד השני ניאות לקלוט אותם בשטחי האימפריה העות'מאנית לאחר הגירוש בשנת 1492, השתלבו היהודים הספרדים היטב יחד עם היהודים הרומאניוטיים, שעזרו להם בקליטתם. תחת השילטון העות'מאני, העיר סאלוניקי הפכה לעיר עם רוב יהודי ממש, רוב יהודיה היו ממוצא ספרדי, אך היה גם מיעוט קטן של יהודים רומאניוטיים שניהל יחד עם היהודים הספרדים את חיי המסחר והתרבות של העיר. 
 
כאמור, השפה של היהודים הרומאניוטיים הייתה יהודית-יוונית, כלומר יוונית בלהג יהודי עם מעט תוספות של מילים בעברית. 
בתקופת השואה, שמונים ושישה אחוזים מיהודי יוון הושמדו- חלקם רומאניוטיים. כמעט חמישים אלף מיהודי סלוניקי פונו מהעיר-בצורה כזו או אחרת. שארית יהודי יוון עלתה ברובה לישראל.  
כיום חיים בישראל כ45 אלף יהודים רומאניוטיים, אלף יהודים רומאניוטיים ביוון, חמש מאות יהודים רומאניוטיים בתורכיה-בעיקר באיסטנבול וששת אלפים וחמש מאות יהודים רומאניוטיים בארצות הברית, בעיקר במנהטן ניו יורק, שם קיים בית הכנסת הרומאניוטי הגדול ביותר בעולם והיחיד ביבשת אמריקה: "קהילה קדושה יואנינה". 
באיסטנבול קיים גם בית כנסת ליהודים רומאניוטיים. 
בשכונת נחלאות בירושלים קיים בית כנסת "בית אברהם ואוהל שרה לקהילת יאנינה", שהוא רומאניוטי. 
עם הזמן חילחל נוסח התפילה היהודי ספרדי לנוסח התפילה הרומאניוטי. 

 

קהילות קטנות בתוך עדות המזרח- אפגניסטן

ראש השב"כ יורם כהן מוצאו מהעדה הזאת. גם משה דדש, שהיה יושב ראש בית"ר ירושלים. כן, משה דדש שכולם חושבים שהוא ממוצא כורדי הוא גם מהעדה הזאת. ולהבדיל, גם מרדכי ובועז יונה.

האורז השרוף והגונדי הפרסיים הם גם אוכל שלהם, וגם האושפלו הבוכרי. והם לא מזהים עצמם עם הפרסים, כלומר עם יהודי איראן. אני מתכוון ליהודי אפגניסטן.

מדובר באחת מהקהילות היהודיות העתיקות ביותר שקיימות במרכז אסיה. היא קיימת לפי עדויות רבות עוד מאז גלות בבל. הקהילה נחלשה וכמעט נחרבה כליל במאה ה-13 עם הפלישות המונגוליות, אך חוזקה עקב הגירת יהודים מפרס ומבוכרה 400 שנים לאחר מכן.

השפה שמדברים רוב יהודי אפגניסטן היא פרסית-יהודית, כלומר פרסית שכתובה באותיות עבריות, בדומה ללדינו וליידיש שגם הן שפות לא שמיות אך מכילות מילים בעברית וכתובות באותיות עבריות.

לפני מספר שנים נמצאו במדבר האפגני כתובות על סלע בפרסית יהודית, שמתוארכות לשנת 752 לספירה, שם סוחרים יהודים מבקשים הגנה מהאל.

המסחר על דרך המשי, שכללה את אפגניסטן, היה עיסוקם המרכזי של יהודיה.

היהודים התגוררו בעיקר בערים קאבול, עיר הבירה ששם שכנה הקהילה הגדולה ביותר, מרוו, בלך, הראת (שם נשארו הרבה שרידים לאותה קהילה) וגזאני, כשהקהילות החזקות היו קהילות קאבול והראת. הקשרים הטובים ביותר בין הקהילות היו עם קהילות בבל ובוכרה.

הסיכסוך בין אפגניסטן לאיראן החל במאה ה-16, עת עברה איראן להיות מהאסכולה השיעית של האסלאם, בעוד אפגניסטן נותרה ברובה מוסלמית סונית עד היום. השיעים רואים ב"אנשי הספר", כלומר ביהודים ובנוצרים כטמאים, בעוד הסונים מגלים כלפיהם יחס סובלני יותר, לכן היהודים באיראן נרדפו יותר מאלה שבאפגניסטן. בשנת 1839 התרחשה פרשת משהד באיראן, עת נטבחו ונרדפו יהודי העיר השיעית הקדושה משהד שבאיראן, מה שגרם להרבה מיהודי משהד להגר לאפגניסטן ולהקים את הקהילה היהודית בעיר הראת מחדש. בשנות העשרים של המאה העשרים היגרו רבים מיהודי בוכרה שנרדפו על ידי הקומוניסטים לאפגניסטן. בשנות השלושים נקט הממשל האפגני מדיניות פרו נאצית, מה שתרם לעליית היהודים לישראל. רובם התיישבו בירושלים, באותן שכונות בהן התיישבו עולי כורדיסטן ומזרח תורכיה. עוד בסוף המאה ה-19 עלו לארץ ישראל העשירים שבקהילת יהודי אפגניסטן. בשנות הארבעים של המאה ה-20, עקב ריבוי עלייה לישראל מקאבול, נותרה הראת כעיר עם הכי הרבה יהודים במדינה.

משנת 1951 עד 1967 עלתה שארית הקהילה באפגניסטן לישראל, כ-4,000 עולים היה מספרם.

במהלך המאה ה-20 אפגניסטן החלה אט אט להתמוטט ולשקוע לתוך מלחמות פנימיות ופלישה קומוניסטית, לכן בשנת 2005 נשארו בקאבול רק שני יהודים: יצחק לוי וזבולון סימן טוב, כשהם מסוכסכים זה עם זה… לוי נפטר בינתיים, ורק זבולון סימן טוב נשאר מהקהילה המפוארת הזאת.

ישנן שמועות לא מאומתות על כמה משפחות יהודים שנותרו בהראת, או שהתאסלמו או שמסתירות את יהדותן.

 

ספר מומלץ ביותר- בריטניה (ואירופה) כמרכז טרור אסלאמי

שלום שוב,

אני רוצה להמליץ על ספר מאוד מצויין, שהקריאה בו היא ממש חובה. אני רואה בספר כשלישי בטרילוגיה שפותח בן דרור ימיני, עם "תעשיית השקרים" וטוביה טננבוים עם "תפוס ת'יהודי". שם הספר הוא "ג'יהאד על הטיילת" בחיבורו של ד"ר שאול צדקא, שבילה את רוב שנות חייו ומחקרו בלונדון. ד"ר צדקא מתאר בצורה מבריקה בספר את התבססותן של רשתות טרור אסלאמיות בבריטניה, בייחוד כאלה ששייכות למהגרים שהם או הוריהם הגיעו לבריטניה מתת היבשת ההודית. הספר מתחיל בסיפור הפיגוע שהתרחש באפריל 2003 בפאב "מייק'ס פלייס" בטיילת של תל אביב, ובייחוד סיפורם של מבצעי הפיגוע, אזרחים בריטים ממוצא פקיסטני, שהגיעו לישראל כשהם משתמשים בדרכונים הבריטיים שלהם, המשיכו לעזה ושם קיבלו את המטענים מהחמאס. צדקא מצליח ביד אומן לקשר בין אותם מחבלים לבין רשתות טרור והתארגנויות אסלאמיסטיות אחרות שפעלו ופועלות בבריטניה. 
את הדגש שם צדקא על היחס הוותרני שמגלות הרשויות הבריטיות כלפי מיעוטיהן, ובייחוד כלפי האנשים המסוכנים והפושעים ביותר מתוך אוכלוסיות אלה, בייחוד אלה המוסלמים. והכל בשם חופש הביטוי והפוליטיקלי קורקט. הסיפור המצמרר ביותר בספר הוא רשתות הסרסרות והפדופיליה שהקימו פקיסטנים בתוך בריטניה שניצלו נערות אנגליות במצוקה, שהיו במצב של חוסר ישע. תגובת הרשויות הבריטיות, שהפוליטיקלי קורקט בראש מעייניהן, היה להתעלם מפשעי המהגרים האלה, רק בגלל שהם מוסלמים, ולהאשים את הקורבנות במרבית המקרים. 
מומלץ, מרתק וסוחף ביותר! דוגמה לאיך שגופים לא דמוקרטיים בעליל מנצלים את הדמוקרטיה ואת זכויות האדם.

הבעיה באירופה היא, שהמהגרים הובאו אליה מארצות האסלאם כי האירופים, כולל הצרפתים והבריטים, חשבו שאוכלוסיות אלה יוכלו להשתלב. הבעיה היא שהמגמה הבולטת בתוך אוכלוסיות המהגרים היא הסתה אסלאמית-קיצונית, שמטרתה להשתלט, לא להשתלב. רבים שואלים אותי מדוע סמלו של האסלאם, שמוטבע בדגלי תורכיה, תוניסיה ולוב למשל, הוא חצי הסהר. מדוע חצי סהר? סמל זה נבחר היות והאסלאם שלט ושולט רק בחלק מהעולם. לפי האידיאולוגיה הדתית- ג'יהאדיסטית האסלאמית, הסהר הזה אמור להתמלא, כשהאסלאם ישתלט על העולם כולו. אני טוען שהעולם נקט ונוקט בעצימת עיניים ובחוסר הבנה מול הבעיה שהוא ניצב בתוכה: מדובר במלחמת ציבליזציות טוטאלית. מהי מלחמה טוטאלית? מלחמה שלא רק הצבא או האירגונים הצבאיים משועבדים לה, אלא כל החברה כולה משועבדת ותורמת למלחמה הזאת. לכן, מה שנקרא פיגועי בודדים אינו מפתיע. זאת לא מלחמה של צבאות כמו פעם. עד לא מזמן זו הייתה מלחמה של אירגוני טרור. כיום מדובר במלחמה שבה גם אזרחים פשוטים, שלא שייכים לשום צבא או אירגון, לוקחים בה חלק. מלחמה בין הציביליזציה הנוצרית- מערבית לבין הציבליזציה האסלאמית. אומנם לא מדובר בכך שכל המוסלמים מעוניינים בטרור או מחבלים. ממש לא. אבל הלך הרוח בחברה המוסלמית וחלק ממנה מאמין בנקיטה בדרך הג'יהאד, על מנת להכריע את התרבות המערבית-נוצרית וכל מי שלא מסכים עם האסלאם הקיצוני.  

קהילות קטנות בתוך עדות המזרח: מזרח תורכיה

כשאומרים "יהודי תורכיה", מתכוונים בדרך כלל ליהודי איסטנבול, אדירנה וכמובן איזמיר, הערים עם האוריינטציה הבלקנית שנמצאות במערבה של תורכיה, בין אסיה לאירופה. אבל בצד השני של תת היבשת האנטולית, ממזרח, היו קיימות קהילות יהודיות רבות שמאפייניהן שונים לגמרי מקהילות יהודי תורכיה ה"קלאסית": קהילות מזרח תורכיה. וכשאומרים מזרח תורכיה, אני מתכוון לערים שנמצאות בקירוב לגבול הסורי והעיראקי של היום (מדובר בשתי מדינות שכיום כמעט אינן קיימות בפועל). הערים המדוברות הן גאזיאנטפ, או בשמה הישן ענתב, אדנה, דיארבכיר, אורפה, צ'רמוק, חרן ועוד.  Continue reading קהילות קטנות בתוך עדות המזרח: מזרח תורכיה