Tag Archives: הסולטאן

Sokullupasa

הסידרה חוזרת: סוקולו מהמט פאשה האמיתי

צופי, צופות ומתעניינים בסידרה "הסולטאן": היום (שישי) חוזרת הסידרה לשידור,במשך כשעה בערוץ "ויוה" החל מהשעה 20:50 כל ערב.  לכבוד חזרת הסידרה, אני רוצה להרחיב על אחת הדמויות המרכזיות שבעונה האחרונה שלה, דמות שתשפיע לאורך שנים על האימפריה העות'מאנית, ואף תנהל אותה בפועל, דמותו של מהמט סוקולוביץ', הלא הוא סוקולו מהמט פאשה.

המדינאי העות'מאני, שחי במשך 73 שנים משנת 1506 עד 1579, היה דוגמה ומופת לנוצרי ממוצא סרבי שנולד וגדל בשטחי בוסניה של היום, שגויס כילד במסגרת הדוושירמה (גיוס) ליניצ'רים (חיל הרגלים של האימפריה), אוסלם בכוח ולאחר מכן החל לגדול ולצמוח בתוך המערכת המנהלתית העות'מאנית, עד שהגיע לדרגת הווזיר הגדול, כששירת תחת שלושה סולטאנים: סולימאן המפואר, סלים השני ומוראד השלישי. בזמנם של שני האחרונים אף ניהל את האימפריה בפועל כווזיר גדול, לצד נורבאנו סולטאן.

סוקולו מהמט פאשה נולד למשפחה הסרבית סוקולוביץ' ושמו המקורי היה באג'יצ'ה, בסוקולוביצ'ה (כיום רודו) שנמצאת בגבול סרביה-בוסניה של היום, בצד הבוסני של הגבול. משפחתו הייתה משפחת רועים, לאביו קראו דמיטרי, והיו לו שני אחים ואחות. הוא היה מיוחס לפטריארך של הכנסייה הסרבית אורתודוכסית, ובני משפחתו המורחבת, משפחת סוקולוביץ', שירתו את המינהל העות'מאני בפועל, כשאחותו הייתה נשואה גם למדינאי עות'מאני ממוצא סרבי. בשנת 1516, בגיל 10, נלקח במסגרת הדוושירמה, אוסלם וקיבל את השם מהמט.
הוא אומן כיניצ'רי באדירנה, משם הועבר לאיסטנבול, לבית הספר האימפריאלי שליד ארמון הסולטאן, ארמון טופקאפי. בגיל 19 נשלח לבגדד, להיות אחד מעוזריו של שר האוצר, איסכנדר צ'לבי (שכמו שאתם זוכרים או לא, הוצא להורג בגלל הווזיר הגדול הידוע אבראהים פאשה). לאחר ההוצאה להורג של איסכנדר, חזר מהמט לאיסטנבול ולמד שם שפות רבות (תורכית, פרסית, לטינית וונציאנית, בנוסף לסרבו-קרואטית שידע מלידה).
בשנת 1541 מונה לראש נושאי כליו של הסולטאן (או מה שנקרא "שומר החדרים"), מה שהפך אותו למקורב מאוד לסולימאן המפואר. השתתף במצור הראשון על וינה, בקרב מוהאק. בשנת 1546 מונה להחליף את ח'יר אל-דין ברברוסה בתור מפקד הצי. בשנת 1551 הוא מונה למושל הכללי של רומליה, כלומר מחוז-העל שכלל את כל השטח האירופי של האימפריה, כשמטהו היה בסופיה בירת בולגריה. שם הוא פגש מחדש את אימו.

באותה שנה, התחולל מרד בהונגריה ומהמט נשלח לדכא אותו. בדרך הוא כבש את כל איזור טרנסילבניה, הרגיע את הרוחות בהונגריה ומינה שם שליט ואסאל, ששירת את העו'תמאנים, כשהוא הודף מתקפה של פרדיננד הראשון קיסר האימפריה הרומית הקדושה (האימפריה האוסטרית-גרמנית) באותו איזור. בשנת 1554 הוביל עם הגייסות הרומליים שלו מסע מלחמה מוצלח כנגד פרס הספווית במזרח.
בשנת 1555 מונה לווזיר השלישי, כלומר לסגן ממלא מקומו של הווזיר הגדול. בשנת 1561 מונה לממלא מקום הווזיר הגדול, או הווזיר השני, כשהוא מוותר על תפקיד מושל רומליה. בשנת 1562 התחתן עם בתו של הנסיך סלים, לעתיד הסולטאן סלים השני, אסמהאן סולטאן. בעת המאבק בין ביאזיד לסלים על ירושת הסולטאן סולימאן, תמך בבירור בסלים. בכך נכנס מהמט לתוך המשפחה הסולטאנית.

באותם זמנים התחיל מהמט להכניס את אחייניו לתפקידים מנהלתיים בכירים במערכת העות'מאנית של מושלים. אחיינו מוסטפא ביי סוקולוביץ' מונה ב1564 למושל בוסניה. בשנת 1565 מונה הוא עצמו לווזיר הגדול על ידי סולימאן המפואר. בשנת 1566 היה עסוק במלחמות כנגד קיסר האימפריה הרומית הקדושה, מקסימיליאן השני לבית הבסבורג, באיזור קרואטיה של היום. באותה שנה נפטר סולימאן המפואר בעת מסע קרב בהונגריה, ומהמט דאג להסתיר את מותו ואף להוציא להורג את כל הנוכחים בזירת מותו של סולימאן. מכאן פנה הווזיר הגדול למלאכת הסתרת מותו של סולימאן מפני הציבור באיסטנבול, ודאג ליצור קשר עם הסולטאן החדש, סלים, על מנת להכריז עליו רשמית כסולטאן. הם נפגשו בבלגראד, משם המשיכו לאיסטנבול ודיכאו שם מרידות של תומכי הנסיכים מוסטפא וביאזיד המנוחים. מהמט הכריז על סלים כסולטאן באיסטנבול 48 יום לאחר מות סולימאן, ומונה שוב לווזיר הגדול.

סלים היה שליט חלש מאוד, לכן מבחינה צבאית שלט באימפריה סוקולו מהמט פאשה. הוא מינה את מושלי המחוזות, ניהל קרבות ובנה את הצי העות'מאני לאחר שספג מפלות. הוא גם חתם על חוזי שלום עם האימפריה הרומית הקדושה ועם הרפובליקה הוונציאנית. הוא גם סידר לעוד אחיינים שלו תפקידי כמורה בכירים בכנסייה הסרבית האורתודוכסית.
בשנת 1572, אשתו אסמהאן סולטאן הורתה לבנות לכבודו מסגד מפואר באיסטנבול, מסגד סוקולו מהמט פאשה. עם מותו של הסולטאן סלים השני, השאיר מהמט את הידיעה על מות סלים בסוד, עד שבנו מוראד השלישי הגיע ממניסה ומונה על ידי אותו מהמט פאשה לסולטאן. עם זאת, לאחר מות סלים ב1574 הועם זוהרו של מהמט פאשה, שהגיע לשיא עושרו. מי ששלט כעת בפועל באימפריה הן הנשים: נורבאנו סולטאן, אמו של מוראד, וסאפייה סולטאן, אשת הסולטאן.
מוראד החל לצמצם את סמכויותיו של הווזיר הגדול, בהוראת אמו ואשתו, והחל לפטר את מקורביו של מהמט, שמונו לתפקידי מושלים ומפקדי חיל היבשה והצי. ב11 באוקטובר 1578 נרצח סוקולו מהמט פאשה בידי דרוויש מעורער בנפשו, שביקש והתעקש לראותו. בכך הסתיימו 13 שנות שלטונו בפועל על האימפריה העות'מאנית.

יש הטוענים כי אותו דרוויש מעורער בנפשו היה יניצ'ר, שפעל בשליחותה של אשת הסולטאן מוראד, סאפייה סולטאן, כדי להרגו בכוונת מכוון. מהמט נקבר מאחורי מסגד איופ באיסטנבול, כשאת המתחם שלו עיצב מימאר סינאן הארכיטקט הנודע.

סוקולו מהמט פאשה הפך לאגדה, שמוזכרת עד היום באיזורי הבלקן.

s5__1389129062_41.35.183.241

הסולטאן סלים הראשון, אביו של הסולטאן סולימאן

בפוסט זה אני רוצה לדבר על סלים הראשון,YAVUZ SELIM, שנודע בכינויו "הקשוח" או "האכזר" וגם "האמיץ" אביו של סולימאן, ששלט באימפריה כסולטאן התשיעי בין השנים 1512-1520, במשך 8 שנים. הוא חי 54 שנים, בין 1466 ל-1520. הוא נודע בשל שפמו הארוך, ממש כמו של רס"ר משמעת בצבא, ובשל קשיחותו ואכזריותו. דמותו הופיעה בסידרה לראשונה שלשום.

סלים נולד באמסיה שבתורכיה בשנת 1466. אביו היה הסולטאן ביאזיד השני ולשפחתו המועדפת עליו ממוצא יווני, גול-בהאר (פרח האביב) סולטאן. בשנת 1494 בחר לו את נסיכת קרים, עיישה חפזה, למועדפת עליו, והיא ילדה לו את סולימאן באותה שנה. בסך הכל היו לו 4 בנים, ששלושה מהם מתו בגיל צעיר, וחמש בנות, כשבנותיו האטיג'ה, בייהאן, שאה ופאטמה מוזכרות ותוזכרנה בסידרה הזו.

בשנת 1512 עשה דבר מדהים: הוא הדיח את אביו, הסולטאן ביאזיד השני, בעודו בחייו (ביאזיד מת זמן קצר לאחר מכן), כלא ורצח את שני אחיו שהיו מתחריו העיקריים, השאהזאדה אהמת (אחמד), שהיה יריבו העיקרי, והשאהזאדה קורקוט. כמו כן הרג את אחייניו ואחייניותיו. בשל אכזריותו זו הוא נודע בכינוייו שציינתי למעלה. כמו כן, הוא הוציא להורג ורדה ברבים משריו ובווזירים הגדולים שלו.

הוא היה אף מצביא צבא מזהיר שידע לשלוט בקפידה בצבאו וחייליו העריצו אותו מאוד. ממש רס"ר משמעת. את מסעות המלחמה שלו ערך באיזור שמוכר לנו היטב: נגד הפרסים והממלוכים באיראן, בסוריה, עיראק, ארץ ישראל ומצרים של היום. את הפרסים שהיו בשלטון המשפחה הספווית שהשתייכה לעדה השיעית באסלאם הביס וטבח בחייליהם, אך כמובן לא כבש את איראן. הוא הצליח לכבוש את כל המרחב מסוריה דרומה עד מצרים כולל.

גולת הכותרת של מסעות המלחמה שלו הייתה בשנים 1516-1517, עת הביס את הסולטאן הממלוכי וכבש את ארץ ישראל, מצרים ואת מרחב הערים הקדושות לאסלאם מכה ומדינה, בסעודיה של היום. הוא אף קיבל מהח'ליף (שנחשב סמלית למנהיג הפוליטי של אומת האסלאם), שישב בקהיר והיה שייך לעבאסים (משפחה שמיוחסת למוחמד, שהח'ליפים שלה היו בתפקידם עוד משנת 750 לספירה), את תוארו. מעתה נודע הסולטאן העותמאני גם כח'ליף האסלאם ואמיר המאמינים המוסלמים. כמו כן, השריף (מושל) של מכה נתן לו את תואר "מגן שני המקומות הקדושים", תואר שמחזיק בו כיום מלך סעודיה.
לפי אגדה שסופרה, ניסה סלים לחסל את בנו היחיד ויורשו, סולימאן, בעת ששלח לו ממסע המלחמה סוודר קאפטן מורעל. אימו של סולימאן סיכלה את המזימה. ניסיון זה השפיע על סולימאן במשך כל חייו, ובייחוד על יחסו לבנו, מוסטפא, שמזכיר מאוד את סלים במראהו ובהערצת החיילים אליו.

תאוות הכיבושים של סלים עצמו לא ידעה מנוח. למרות שכיבושיו היו מרוכזים במזרח התיכון, הוא לא וויתר על אירופה. בשנת 1520 יצא למסע מלחמה בהונגריה, ותוך כדי המסע מת בשל זיהום (או סרטן) בעור.

Untitled-9

הטירוף של איבראהים וחדיג'ה נמשך

בפרקים האחרונים נקבעה עובדה- חדיג'ה אחות הסולטאן החליפה את אמא שלה בתור האויבת מספר 1 של הורם. נוצרת שלישייה חדשה- מאהידווראן, חדיג'ה והורם. המהלך העיקרי שקבעו כדי לדחוק את רגליה של הורם הוא מינויה של מיילדת הסולטאן, עפיפה האטון הזקנה, לאחראית על ההרמון. עפיפה, שכמו פטרונה הסולטאן סלים, אכזרית מאוד, נוקטת בצעדים שונים כדי להעיף את הורם מהארמון פשוטו כמשמעו. היא עורכת חגיגה בחדרי הסולטאן לכבודו בהשתתפות נערות הרמון שונות. מי שקרנה עולה היא של השפחה הפרסייה החדשה, שמוצאת חן בעיני הסולטאן. על הגב של הפרסייה יש קעקוע. הקעקוע הוא הסמל של שושלת הספווים ששולטת באיראן. זה לא מבשר טובות.
ניגר כלפה יולדת, וחדיג'ה דואגת להעלים את התינוק ולהכריז על מותו. בכך חדיג'ה התמימה והעדינה הופכת לנחש צפע בדיוק כמו אמא שלה. היא רוצה לנקום באנשים הלא נכונים, כשברור כי האשם הראשי בסיפור הוא בעלה איבראהים בעצמו. חדיג'ה עצמה מתנהגת על סף איבוד השפיות.

נעבור לצד המזרחי של תת היבשת האנטולית. אבראהים שיכור הכוח ממשיך במסעו נגד טאהמספ הראשון, בנו של שאה אסמאעיל, מייסד האימפריה הספווית. נתחיל בזה שהשושלת הספווית היו תורכים במוצאם בעצמם!!
בבלוג הבא שיפורסם כנראה מחר, ממש לפני חופשת הפסח, אני אתאר את האימפריה הספווית ואת תפקידה בעיצוב פניהן של איראן, האימפריה העותמאנית ובהמשך-גבולותיה של תורכיה המודרנית.
ניסיון ההתנקשות באיבראהים, שמלא בחטא היוהרה והגאווה וכבר מפנטז להפוך לשאה של איראן בעצמו, נכשל. אבראהים מוטעה על ידי המתנקש שנשלח על ידי איסכנדר צ'לבי הלא הוא אפנדי האזרטלרי, וחושב שהמתנקש הציל את חייו והרג תוך כדי לוחם פרסי מוסווה. איסכנדר ממשיך לחתור תחת אבראהים ומבקש להתנקש בו ויהי מה. אבראהים, מצדו, נכנס לתוך מלכודת צבאית שהכינו לו הספווים שלא תיגמר טוב. אבראהים רוצה לעלות על בגדאד, כשמטרתו העיקרית היא תבריז, בירת פרס הספווית. למי שלא יודע, תבריז שוכנת באיזור "התורכי" של איראן, שנקרא כיום אזרבייג'אן האיראנית. על זה ארחיב גם בבלוג הבא.
איסכנדר גם רוצה להטעות את אבראהים ולהפיל אותו במלכודת הפרסית.

1806717289_6e97fe91c9_b

לכבוד פירוזה

הפרק של היום, 13 באפריל, היה סוער ביותר: אני אתחיל מהסוף. קודם כל, אנשיו של איסכנדר צ'לבי מצילים את ניגאר כלפה מהוצאה להורג ומביאים אותה להורם. הנסיך מוסטפא נפרד מאהובתו הלנה היוונייה ויוצא לכיוון הארמון, שם ישמש עוצר-ממלא מקום השליט-בעל כורחו בעת מסע המלחמה. בינתיים, הסולטאן קושר את עצמו יותר ויותר לפירוזה היפה, בה בעת שמראים את השליט שלה, השאה טאהמאספ שליט איראן הספווית, נחוש להגן על תבריז בירתו. עפיפה האטון קושרת קשר להטעות את הורם: מעלה את נסטיה האטון, שניצלה מציפורניה של הורם, על מנת להטעות את הורם, לקומת חביבות הסולטאן. בה בעת שהחשודה האמיתית, פירוזה, מתחבבת גם על מיהרימה, שהופכת אותה למשרתת החביבה עליה, ועל הורם, כשהיא מוצאת מזור לכאבי הגב של הנסיך התינוק ג'יהאנגיר. לקראת בוא הסולטאן למסע המלחמה, השתן עולה לאיבראהים עוד יותר לראש והוא בטוח שהוא ימחץ את הספווים.

ועכשיו, לכבוד פירוזה, אני אספר לכן ולכם מיהם הספווים פטרוניה:

זה נכון שהספווים שלטו באיראן, זה נכון שהספווים קבעו את גבולותיה של איראן עם תורכיה עד היום וזה נכון שהספווים הפכו את האסלאם בגירסתו השיעית לדתה הרשמית של איראן. אבל הספווים היו מסדר דתי ששלטה בו משפחה ממוצא… תורכי (ליתר דיוק, תורכמני). בראשית האלף השני לספירה החלה נדידה של עמים תורכיים שמוצאם ממרכז אסיה לכיוון מערב. חלקם הגיעו לתת היבשת האנטולית, כלומר הצד האסייתי של תורכיה של ימינו, חלקם לצפון איראן של ימינו, באיזור שנקרא אזרבייג'אן האיראנית, וחלקם אף רחוק יותר. באנטוליה התבססה המשפחה העותמאנית, של בני עותמאן, ובאזרבייג'אן התבססה המשפחה הספווית. השליט הבולט של הספאווים היה אסמאעיל הראשון, שחי בין השנים 1447 ל1524. הוא קבע את האסלאם השיעי לדת המדינה, השתלט על אזרבייג'ן האיראנית (כיום איראן היא חיבור של אזרבייג'אן האיראנית, פרס וח'וראסאן) והכריז על עצמו כשאה. בשנת 1514 התחולל קרב מכריע שקבע את גבולות איראן עד היום, בין הספווים לעותמאנים בראשות הסולטאן סלים הקשוח: קרב צ'לדיראן, שבצפון מערב איראן של היום. סלים ניצח ואסמאעיל הובס, הגבולות בין תורכיה לאיראן נקבעו עד היום, ומאז מעמדו ובריאותו של אסמאעיל הידרדרו. בשנת 1524 בנו טאהמאספ מונה לשאה במקומו.
אסמאעיל והספווים בכלל נודעו בכך שפיתחו מאוד את תחום השירה בפרסית, וכן את הלימודים ההומניים.
הספווים המשיכו לשלוט באיראן עד 1736. בשנת 1598 עברה הבירה הספווית לאספאהאן, בשטח הפרסי של איראן, וכך איראן קיבלה את אופייה ה"פרסי", שהתחזק על חשבון זה ה"תורכי". על תוצאות הקרב מול אבראהים, שבו היה טאהמאספ נחוש לנקום את תבוסת אביו, לא ארחיב יותר מדי, כדי לא ליצור ספוילר.

slide_03.cd3c5c4e24

מהמט הנסיך והיניצ'רים- "החיילים החדשים".

עבר שבוע מאז הפעם האחרונה שכתבתי. הסידרה שודרה כרגיל בימות החול של החג ורבות התחדש. בפרק של היום, ששודר בחג שביעי של פסח, נעשתה קפיצה בזמן: מיהרימה ומהמט גדלו והפכו לנסיך ונסיכה יפים, מה שעורר את קינאתה של מאהידווראן.

במהלך השבוע האחרון התחוללו בסידרה אירועים משמעותיים: איסכנדר צ'לבי, הלא הוא אפנדי האזרטלרי הוצא להורג במהלך הקרב בגלל גחמותיו של אבראהים, שמצידו קרא לעצמו "סרעסכר סולטאן", שניתן לפרשו כ"סולטאן מפקד הצבא", או "מפקד צבא הסולטאן". הסולטאן הבין בעצמו שהוא עשה טעות כשהוא הורה להוציא להורג את איסכנדר, שהיה ישר והגון. פירוזה נצמדת עוד יותר להורם ולבתה, עדיין לא נתפסה. גולשאה האטון, היחידה שעלתה על הסוד של פירוזה, מספרת זאת לניגר, נכלאת ומנסה להרוג את חדיג'ה אחות הסולטאן. באמצע ניסיון הרצח ניגאר כלפה מגיעה ומצילה את חייה של יריבתה על ליבו של אבראהים שמזה זמן כבר חי בסרט משלו.
ניגאר יודעת על הסוד של פירוזה, אומרת זאת לפירוזה אך שומרת את הסוד לעצמה. ככה זה כשרוצים לשרוד.
מהמט, הנאמן לאחיו הגדול מוסטפא, מבקש להצטרף כמוהו ליניצ'רים, הלא הם "החיילים החדשים", בתורכית, או פשוט, חיילי הרגלים של האימפריה.

מה מיוחד בהם?
מוסד היניצ'רים החל בימיו של הסולטאן מוראד הראשון, בשנת 1383, ובוטל באכזריות רבה בשנת 1826 על ידי הסולטאן מחמוד השני, שכינס את כל היניצ'רים במקום אחד וטבח בהם, הכל במטרה להפוך את הצבא העותמאני למודרני ובסטייל אירופי.

הגיוס ליניצ'רים, שנקרא "דוושירמה", נערך דווקא ביישובים הנוצריים שכבשה האימפריה. לא, זה לא כמו הגיוס שמכירים בארץ. מדובר בילדים נוצרים שנתפסו עוד כשהיו קטנים, לכל היותר בני 8, והוכנסו למוסד חינוכי מיוחד. שם היו מקבלים השכלה של כתיבת וקריאת שפות וכן לימודי דת האסלאם. בכך היו הילדים המגויסים עוברים שטיפת מוח מוסלמית להיות נאמן לדת ולסולטאן, שכידוע היה גם "אמיר המאמינים". תוך כדי הכשרתם הם קיבלו כמובן הכשרה צבאית להיות חייל רגלים נאמן. כמו בכל צבא, היו כאלה שהתקדמו לקצונה, והקצין נקרא "אגא" (אגא זה לא רק תפקיד בהרמון, כידוע). הכניסה של אדם למוסד היניצ'רים הבטיחה אותו לכל ימי חייו. דאגו לו תמיד להשכלה, לאוכל ולפרנסה.והכל על חשבון המדינה. ממש חממה אבל עם המון דרישות. כל עת שאירעה מלחמה, היניצ'רים היו חוד החנית בצבא. ליניצ'רים הייתה גם נגיעה בשילטון, והיו כאלה שהתקדמו למשרות ממשלתיות. לכן, בכפרים הנוצריים הורים ממש קידמו את ילדיהם להיות יניצ'רים. היניצ'רים סימלו את הצבא העותמאני ה"קלאסי". הם היו מוסלמים מומרים אך נאמנים. עם זאת, גם מי שהיה מוסלמי, כולל ובייחוד הנסיכים בארמון, יכלו להצטרף ליניצ'רים אם רצו, כמובן שהנסיכים הוצנחו למשרות רמות במוסד.
מדובר היה, אם כן, ביחידות העילית של הלוחמים הרגליים של האימפריה. שמם נישא למרחוק.
עם זאת, כשהם היוו איום על השילטון, לא היססו הסולטאנים להענישם, להילחם בהם ואף הגדיל לעשות במאה ה-19 כאמור מחמוד השני, שראה בהם גורם מפריע בדרך למודרניזציה וכאיום עליו ולכן טבח בהם.

למה מאהידווראן ראתה בהצטרפות של מהמט ליניצ'רים, עם שבועת ההצטרפות המרשימה והטקס המפואר, איום?
היא ראתה בזה מעין קריאת תיגר על האח הגדול מוסטפא, וכרצון של מהמט בעידודה של אימו להגיע לשילטון ביום מן הימים.
ההיסטוריה לא מהווה עבורי ספוילר, ומה שאני יכול להגיד ידוע- האחים נשארו נאמנים אחד לשני לאורך תקופה, אך שניהם לא זכו להגיע לשילטון.
עם זאת, המילה "אילו" לא קיימת בהיסטוריה. אך מה היה קורה אם מוסטפא היה מגיע לשילטון ולא סלים השני, בנה של הורם? יכול להיות, במחשבה שנייה, שמדינת ישראל לא הייתה קמה….

רומניוטים

שני סולטאנים- מציל ורודף היהודים

היום אני רוצה לרגל יום השואה לספר על שני סולטאנים, שהיו שני דורות אחורה וקדימה מסולימאן. אחד הציל יהודים ואף שינה את ההיסטוריה והשני רדף יהודים, למרות שכנראה היה יהודי בעצמו, לפי היהדות.

הסולטאן הראשון שאותו אתאר הוא ביאזיד השני, סבו של סולימאן המפואר. ביאזיד שלט באימפריה בין 1481 ל-1512. הוא היה בנו של מהמט הכובש, שכבש את קוסטנטינופול, הלא היא איסטנבול, בשנת 1453.
עלייתו של ביאזיד לשילטון הייתה רצופה מאבקי כוח עם אחיו, ג'ם סולטאן. בסופו של דבר הובס ג'ם, ברח לרודוס ומשם כנראה הוברח לצרפת. לאורך השנים חששו הסולטאנים בעת עימותיהם עם מעצמות אירופה מג'ם ומצאצאיו, שהיו טוענים לכתר, שנוצלו פוליטית היטב בידי האירופים. למי שזוכר/ת, בעת כיבוש רודוס על ידי סולימאן הוזכרו ג'ם וצאצאיו רבות, ואף בסידרה הראו צאצא של ג'ם שניסה לחסל את סולימאן ולבסוף את הפגיעה ספג אבראהים פאשה, שנשאר בחיים.

ביאזיד עסק בלחימה נגד השבטים התורכמניים במזרח אנטוליה- כלומר מזרח תורכיה של ימינו ובנסיכויות תורכיות יריבות. כמו כן התפשט לכיוון מולדובה ופולין. ביאזיד גם פתח במפעל תיעוד ההיסטוריה העותמאנית בכתב, כשעד אז היה מדובר במסורות בעל פה. ביאזיד היה מוסלמי אדוק, הכריז על השריעה- ההלכה האסלאמית- שוב כחוק המדינה, אך אדיקותו לא מנעה ממנו להציל את היהודים בעת גירוש ספרד.

על מה מדובר? בין השנים 1492-1497 גורשו יהודי ספרד ופורטוגל בצווים של מלכי אותן מדינות. ביאזיד השני היה מודע לכישרון המסחר, הרפואה והניהול של היהודים, ולהיותם מלומדים ובעלי מקצוע. הוא היה זקוק ליהודים על מנת לפתח את כלכלת האימפריה, לכן החליט לתת מקלט ותנאי מחייה נאותים לכל היהודים המגורשים מאיבריה (ספרד ופורטוגל). הוא אף פירסם צו שאיים בעונשים חמורים בכל מי שיפגע ביהודים. הוא לגלג על מלכי ספרד, פרדיננד ואיזבלה (שדמויותיהם הפיקטיביות הופיעו בסידרה בהקשר לא נכון) ואמר: "אני ארוויח ממה שהם הפסידו. פרדיננד (בספרדית: פרננדו) רושש את ממלכתו והעשיר את האימפריה העותמאנית, בזאת שהוא גירש יהודים". ביאזיד שלח את אנשיו על מנת שיעזרו ליהודים בפיתוח יזמות עסקית ובהקמת עסקים, והיהודים, מצדם, עזרו לפיתוח האימפריה בכך שהביאו אליה את הדפוס, כבר ב-1493 כשבני משפחת נחמיאס פתחו בית דפוס ראשון באיסטנבול (עד אז כתבו בעיקר בדיו על קלף).

היהודים התיישבו בעיקר באיסטנבול, אדירנה, סלוניקי (שהפכה במשך שנות קיום האימפריה לעיר עם רוב יהודי! ממש "עיר ואם בישראל" כמו שמתאר אותה ספר בשם זה), סופיה ופלובדיב (כיום בבולגריה) ומיעוטם אף הגיעו לארץ ישראל וצפון אפריקה. המושלים הצטוו לתת ליהודים את צרכיהם ואף הסולטאן איים להוציא להורג כל מושל שיתנכל ליהודים.

בזכות מעשהו הנאצל של ביאזיד, שרדה האימפריה העותמאנית כ-430 שנים נוספות אחריו. בזמנו האימפריה שיגשגה כלכלית, בין היתר בזכות היהודים. ספרד, מצידה, התעשרה רק לטווח קצר, עקב גילוי אמריקה, אך בטווח הארוך התרוששה והתפוררה, והעדות היא התפוררות ספרד והפיכתה לפגר מדיני במאה ה-19 ובתחילת המאה העשרים.

ביאזיד הודח לבסוף חודש לפני מותו על ידי בנו סלים הקשוח, מה שעורר טראומה משפחתית- גם בקרב סלים וגם בקרב סולימאן- וחשש מפני בניהם הבכורים שינסו לרשת אותם עוד בחייהם, כמו שעשה סלים הראשון.

ועכשיו, על אני רוצה לספר על מוראד השלישי, הסולטאן שהיה נכדם של סולימאן והורם. כידוע, מי שירש לבסוף את סולימאן הוא סלים השני (שנאבק על הכסא מול אחיו, ביאזיד), ולא הנסיכים מוסטפא או מהמט (לא אפרט אודותיהם). סלים השני בן סולימאן והורם, שכונה "הסולטאן הבלונדיני"- ונחשו ממי הוא ירש את צבע השיער, שלט במשך 8 שנים בלבד משנת 1566 עד 1574. במהלך אותן שנים, לצד חוסר תיפקוד, מסיבות שתייה ואורגיות, לסלים הייתה מועדפת: נורבאנו סולטאן, שהייתה בתו של סוחר ונציאני. יש רבים הטוענים שאותה נורבאנו הייתה בעצם רחל נשיא, בתו של היהודי יוסף נשיא, אחיינה של הסוחרת היהודייה המפורסמת בהיסטוריה, דונה גרציה נשיא. לכן, לפי ההלכה היהודית, בנם של נורבאנו וסלים השני מוראד השלישי, שנולד עוד בזמנו של סולימאן וקיבל את שמו מסבו הסולטאן המפואר, היה יהודי. וזאת למרות שנורבאנו התאסלמה. אך "יהדותו" כביכול לא תרמה למעשיו, ואם היה כזה, עשה הכל להסתיר אותה. ומה הדרך הכי טובה להסתיר יהדות? להטיל גזירות על היהודים.

הרב משה בלך זצ"ל מספר במאמר שפורסם אודות הרב יוסף מטראני, שהיה הרב הראשי של איסטנבול באותם ימים, בקובץ היהודי תורני שיצא בניו יורק "הדרום" לפני שנים רבות, כי יהודייה מבנות העשירים יצאה לרחוב עם שמלות משי יקרות עד מאוד ורביד זהב על צווארה משובץ באבנים יקרות מאוד. הסולטאן מוראד, שהיה תאב בצע וכילי (קמצן), והיה ישן על שקי כספו מחשש מהגנבים- סיפרו לו אודות הכסף הרב שהיהודים פיזרו על תכשיטי נשותיהם ובנותיהם. וכששמע על היהודייה שהתקשטה, גזר כיליון (השמדה) על כל היהודים אשר במדינות מלכותו, ורק תודות להשתדלותו של הרופא שלמה בן רבי נתן אשכנזי, רופא החצר, ששיחד את הסולטאנית ואלידי- הלא היא הוואלידה סולטאן נורבאנו- אשת הסולטאן סלים השני אשר ריפא אותה והחלימה בעוד בעלה הסולטאן סלים השני בחיים, עמדה הוואלידה סולטאן לימין היהודים לבטל את גיזרת המוות ולהחליפה בגזירה קלה: לאסור על היהודים לצאת בכל ערי תוגרמה (הכינוי העברי של האימפריה העותמאנית) בלבושי ובשמלות משי, ועל היהודים לשאת על ראשיהם במקום הטורבאן המוסלמי כובע משונה, חד מלמעלה ורחב מלמטה (נראה כמו "כובע שפיץ"). והרבנים החמירו את הגזירה במקצת כדי לא לעורר את חמתו של מוראד הרשע- איסור לצאת עם תכשיטי זהב ואבנים טובות. הגזירה מתוארכת לשנת של"ט, הלא היא 1579.

מוראד השלישי חי עד שנת 1595. גם אחריו היו בכירים יהודיים שהעדיפו להתעמר בבני עמם כדי לא להבליט את יהדותם.

אבו סעוד אפנדי

הקאדי אבו סעוד אפנדי

היום בפרק הוצגה בצורה נרחבת דמותו של הקאדי אבו סעוד אפנדי, או כמו שכותבים בתורכית EBUSUUD EFENDİ, שיצא לו מוניטין של שופט קשוח מאוד אך גם שופט בהוגנות.

ראשית, אני אבהיר את המושג קאדי. בערבית קאדי זה שופט על פי ההלכה המוסלמית, השריעה. בתורכית ובפרסית גם נקרא קאזי. בצבא שופט צבאי נקרא קאזי-עסכר או קאדי עסכרי.
תפקידו של הקאדי אפנדי בסידרה וגם כמו שהיה במציאות הוא הקאדי של איסטנבול, מקביל כיום לנשיא בית המשפט המחוזי של ירושלים בישראל.
הסולטאן מדבר עם אבו סעוד אפנדי על קאנוניזציה של האימפריה, כלומר להתאים את חוקי האימפריה, שהותאמו לחוקי האסלאם שהחידוש בהם הופסק במאה העשירית, למציאות של אותה תקופה, המאה ה-16.
בזכות תהליך הקאנוניזציה ניתן לסולימאן הכינוי "סולימאן קאנוני" או "סולימאן המחוקק".
ובכן, מיהו היה הקאדי אפנדי?
מוחמד אבו סעוד אפנדי חי 84 שנים, מספר שיא לאותן שנים, בין 1490 ל-1574. מוצאו היה מהעיר עמאדיה, כיום בצפון כורדיסטאן העיראקית. לכן נקרא גם "אל-עמאדי". הוא היה פוסק הלכה ופרשן קוראן, שכתב הרבה חיבורי הלכה ופרשנות של הכתוב בקוראן. היה שייך לאסכולה החנפית של האסלאם הסוני (עדת הרוב באסלאם, שכתשעים אחוזים מהמוסלמים משתייכים אליה). ותנו לי להסביר, באסלאם יש ארבע אסכולות של פרשנות הלכה- חנפי, שאפעי (שתי הראשונות נפוצות באיזורנו והיו הנפוצות באימפריה) חנבלי (נפוצה בערב הסעודית ובכמה ממדינות המפרץ) ומאלכי (נפוצה בעיקר בצפון יבשת אפריקה).
הוא היה קאדי ראשי בערים בורסה, איסטנבול ובצד האירופי של האימפריה, שנקרא רומליה.
התמחותו הייתה התאמת השריעה, ההלכה המוסלמית, לחוקים המקומיים של כל איזור ולזמן שבו הוא חי. סולימאן היה צריך בדיוק אדם כזה, לכן מינה אותו למופתי הראשי- השופט העליון ופוסק ההלכה הראשי של האימפריה. יחד עם סולימאן, יצר כאמור אבו סעוד בסיס חוקי לאירגון חוקי המינהל של האימפריה- הקאנון- יחד עם חוקי ההלכה, ביחד בקובץ כתוב אחד. אבו סעוד אפנדי חיזק את סמכותו החוקית של הסולטאן, וקבע שהחקיקה באימפריה נובעת ממנו ולא רק מההלכה או ממנהגי המקום.
אחד הדברים הידועים שעשה הוא שהתיר את אספקת הקפה באימפריה, בעוד האלכוהול אסור על פי האסלאם.

באליביי

הפרקים האחרונים ואיפה גיבורינו נמצאים היום

שלום לכולן ולכולם,

בפרקים האחרונים אנו עדים לפיצוח פרשת ילדתה הנעלמת של ניגאר כלפה, וכן לחבל המתהדק סביב צווארה של פירוזה.

נתחיל בסיפורה של קאדאר (גורל בתורכית ובערבית), בתם של ניגאר ואבראהים. אבראהים ופמלייתו מחפשים את שרידיה של הילדה, אך לא מוצאים אותם. בכך אבראהים מבין שהילדה בחיים. חדיג'ה מתגוננת בכך שהיא אומרת שהיא הייתה לפי המסורת אמורה להרוג גם את ניגאר וגם את הילדה, אך השאירה את שתיהן בחיים לכן היא לא מרגישה אשמה. בסוף הפרק אתמול הילדה קאדאר נתקלת במקרה באמא שלה, שלא יודעת כי הילדה החמודה הזאת היא היא בתה.
באשר לפירוזה- הורם מעמידה את פירוזה על חבל תלייה, אך חסה עליה, כמתוכנן מראש, ברגע האחרון.
מוסטפא קולט את הלנה חביבתו להרמון והיא בתחילה לא מזהה שזה הבחור שמחזר אחריה והיא מעוניינת בו לכן היא רוצה לעזוב. בהמשך היא נעשית מאושרת למגינת ליבן של פאטמה, פידאן ומאהידווראן החתרניות.

ועכשיו לנושא הבא: איפה גיבורי הסידרה, הדמויות האמיתיות שהוצגו בסידרה, נמצאים היום? הרי ידוע שכבר כחמש מאות שנים בערך הם לא בחיים…. הרי לא מדובר בתרח ובמתושלח המקראיים.
רק צריך לסמן את הקישור, להעתיק ולהדביק בדף אחר:

מתחת למבנים המפוארים האלה נמצאים סולימאן המפואר (1494-1566)
והורם סולטאן (1500-1558), במסגד סולימאנייה. קישור:

http://www.forumdas.net/konu/hurrem-sultan-turbesinin-resimleri.87498/

מתחת למבנה הירוק הראשון משמאל, הבולט ביותר, נמצא שאהזאדה מוסטפא (1515-1553). קישור:

http://kulturgundemi.com/wp-content/uploads/2014/03/52422327.jpg

האישה בתמונה מתפללת על "ציונה" של מאהידווראן סולטאן, המדוכאת בייסורים (1500-1581) קישור:

http://www.maviruj.com/mahidevran-sultanin-hayati.html

וזהו מקום מנוחתה של הוואלידה עיישה חפסה סולטאן 1479-1534

http://www.istanbulajansi.com/timthumb.php?src=upload/images/p17v3qghkf10nq4dff951p1gnks5.JPG&w=523&h=325

ולסיום, מלקוצ'ולו באלי ביי האמיתי 1495-1548, איך נראה באמת ואיך נראה מקום מנוחתו:

http://www.mailce.com/malkocoglu-bali-bey-kimdir.html

4-compressed1

כינוייו של הסולטאן והמשקאות שאהב

היום לכבוד החג המתקרב אני מפציץ בפוסטים מעשירים, מבלי להתייחס לאירועי הסידרה האחרונים. אני רוצה קודם כל להתייחס לכינוייו של הסולטאן. לסולטאן היו כמה כינויים: "סולטאן", פאדישאה (המלך המפואר, בפרסית), "הח'ליפה (כלומר: מחליפו ההנהגתי של מוחמד נביא האסלאם) של האסלאם ומביס אויבי הדת", "אמיר המאמינים", שאה (מלך), "שליט שלוש היבשות, שליט העולם" ועוד. אבל בסידרה כשפונים אל הסולטאן או מדברים עליו, זה מתורגם כ"שליט", ונשמע מתורכית כמו "פייקרם", "אנקארם", "עין כארם" ועוד מיני הגיגים. אך זה לא. הכינוי שניתן לשליט הוא מיוחד. זה גם לא אנקור אלא "הונקארם". (Hünkarım)

מה הכוונה ל"הונקאר" בתורכית? הכוונה היא לשליט, ריבון. השליט והריבון הוא ה"הונקאר", לכן מדובר בסולטאן במקרה זה. ומדוע הסיומת "מ" בסוף? בתורכית ובפרסית סיומת "מ" בסוף היא סיומת של שייכות שלי, כלומר "הונקאר" שלי, השליט שלי. יש את השיר הידוע "איסטמם בבאג'ים איסטמם" "İstemem Babacığım İstemem", שיר עם תורכי שנודע בשנות השישים והשבעים גם בישראל. משמעותו היא "אני לא רוצה אבי, אני לא רוצה", אז בבאג'ים זה אבא שלי בעצם. הנערה אומרת לא להצעות נישואים לגברים שונים שאביה מציע לה. אם חשבתי ש"הונאקרם" הוא בעל משמעות אחרת קודם, עמכן ועמכם הסליחה. ובחזרה להונקארים שלנו.

אותם סולטאנים אהבו מאוד לשתות. הם ופמליית הארמון נודעו בטעמים הקולינריים המפותחים שלהם, הרי הם יכלו להרשות זאת לעצמם. נכון שזה חג המנגלים (למי שלא יודע, "מנגל" זו מילה שאולה מערבית, "מונקל", כלומר דבר שאפשר לשאת אותו, דבר שנישא) והבשרים, אך היום אתמקד בשתייה.

הסולטאנים אהבו לשתות שני סוגים של משקאות: שרבט (şerbet), שהיה המשקה הרשמי שלהם היות והוא לא אלכוהולי, ובשו-שו כמו שאומרים, הם גם שתו שאראפ (şarap) שזה פשוטו כמשמעו: יין, אלכוהול שאסור באסלאם. שתי המילים, שרבט ושאראפ, באו מהערבית.

מהו השרבט? ותודה לעיתון התורכי "הוריית", החירות, על ההסבר:
שרבט הוא משקה העשוי מכמה מרכיבים: הראשון: פרי כלשהו. זה יכול להיות כמעט כל פרי שבעונה. גם שרבט דובדבנים. השני: עלי פרחים, כשהפופולרי מכולם הוא עלי ורדים. השלישי: סוכר, או דבש. הרביעי: מים ולימון. ניתן גם להוסיף עשבים. המרכיב הראשי בשרבט, הפרי והעלים, מושם במים, מורתח, עובר סינון ואז מורתח שוב עם המים והלימון. ואז מקררים אותו. איך? עם שלג או קרח שהובא מההרים הסמוכים. בחצר הסולטאן הוגש השרבט במגשים מיוחדים, והיה איש שהכין אותו במיוחד, שתוארו היה "שרבטצ'י", או "איש השרבט". התפקיד יכל להיות מוטל על הטבח הראשי, במקרה של הסידרה הוא "שקר אגא", או מתורכית: "מר סוכר"…. הסולטאן עבד אל-חמיד השני, ששלט בין 1876 ל-1908, אהב שרבט לימונדה, שבו יש, אם מחשבים, לימון טבול במיץ לימון….