Tag Archives: הסולטאן

שחקנים תורכיים, שחקניות, מפיקים ואיך יוצרים שחקנים-4

שלום,

דבר ראשון, אני שמח להגיד כי רוב הכניסות באתר זה הם בנושאים שנוגעים לטלנובלות התורכיות שהפציעו במדינתנו לפני כארבע שנים. לכן, אני מרשה לעצמי לכתוב פוסט נוסף. הפעם, אדבר על המפיקים האחים טיילאן, על דמויות מ"קוזיי גוניי" (צפון-דרום) וגם על החוגים למשחק בפקולטות לאומנויות באוניברסיטאות התורכיות, שהן פס הייצור העיקרי לשחקנים.

האחים טיילאן הם מהמפיקים הבכירים ביותר במדינה, האח הבכור, יאמור (משמעות שמו "גשם"), יליד 1966 ואחיו דורול, הקטן ממנו בשלוש שנים.
צמד האחים הבמאים והמפיקים, למדו באוניברסיטה דווקא תחומים אחרים: דורול למד הנדסת תעשייה וניהול, ואחיו יאמור למד רפואה. עם זאת, הגיעו לעבודה מאחורי המצלמות, בעיקר בזכות קשרים וגם מתוך היותם חובבי קולנוע. עיקר עבודתם הייתה בשנות האלפיים, כשהפיקו לראשונה את סדרות הטלוויזיה "הקובץ הסודי", "שדים ופיות" ומשם המשיכו בשנת 2004 לסרט הראשון שהפיקו וביימו, "בית ספר". מסרטי אימה עברו לסרטים היסטוריים, אודות מלחמת העצמאות התורכית בשנות העשרים של המאה ה-20. הם הגיעו לשיאם כשביימו את שלוש העונות הראשונות של הסידרה "הסולטאן". לאחר שעזבו בתום העונה השלישית, ירדה קרנה של הסידרה בעונה הרביעית והאחרונה שלה….
הם מומחים ביצירת דרמה ומתח בהפקות שלהם- ומכאן סוד הצלחתם.

מי שצופה בסידרה "קוזיי גוניי", בוודאי יכיר את שתי הדמויות שאני הולך לדבר עליהן: אויקו קאראייל, בת ה-25, שמשחקת את איפק, ובורה גולסוי בן ה-33, יליד פברואר 1982, שמשחק את גוניי. שני השחקנים האלה יובילו אותי לנושא הבא: "בתי הייצור" לשחקנים. אויקו, שמופיעה בתמונה, נולדה באיסטנבול ובשנת 2007 בגיל 18 הצטרפה לקונסרבטוריון במימון המדינה של אוניברסיטת איסטנבול, שם למדה לצד מוסיקה גם תיאטרון ומשחק. ראשית הקריירה שלה הייתה בתיאטרון, בשנת 2011 הופיעה בהצגה הראשונה שלה. במקביל, החלה לשחק בסידרה "קוזיי גוניי".

אויקו אינה השחקנית המפורסמת היחידה שלמדה במה שנחשב בית הייצור (לא נעים לי להגיד "בית חרושת") לשחקנים במדינה: הקונסרבטוריונים הלאומיים. בכל אוניברסיטה גדולה בתורכיה ישנו מוסד ללימוד מוסיקה, מה שאנו מכירים מישראל בתור מוסד במימון העיריות שבו יש חוגים בעיקר לילדים ונוער שבהם מלמדים נגינה, שירה ומוסיקה, מקבל משמעות ותפקיד יותר גדולים כשמדובר בתורכיה. המדינה מממנת קונסרבטוריונים, שבהם לומדים גם לנגן, גם לשיר אבל בעיקר גם משחק- בדגש על תחום התיאטרון. אם רוצים להיות שחקן או שחקנית בטלנובלות תורכיות, הקונסרבטוריונים הם המקום ללמוד בו. משך הלימודים הוא כארבע שנים, ולא כולם מסיימים את לימודיהם. המפיקים והבמאים מחפשים בכל מחזור את המצטיינים, הבולטים ובעיקר היפות והיפים, ומשבצים אותם בהצגות תיאטרון ובהפקות קולנוע וטלוויזיה. העניין הוא שבשנים האחרונות, המדינה מחפשת ליצור אליטה חדשה, מסורתית יותר ופחות חושפנית, גם בתחומי המוסיקה והמשחק, ולשם כך מועבר מימון לקונסרבטוריונים. ישנן גם פקולטות חזקות מאוד בתחום המשחק והקולנוע, כמו זו שבאוניברסיטת בילקנט באנקרה, או כמובן באקדמיה העליונה לאומנויות במדינה, שידועה בשם אוניברסיטת מימאר סינאן, שנבנתה תחת שם אחר עוד בשנות השמונים של המאה ה-19 עת היות העיר הבירה העות'מאנית- שם נמצאים חוגי האומנויות הטובים במדינה. באותה בירה אימפריאלית, בעיקר באיזורים האמידים, שוכנים הקונסרבטוריונים הטובים ביותר. על מנת להתקבל לקונסרבטוריון, צריך או קשרים טובים או לעבור מבחני קבלה לא קלים.
למרות זאת, האליטה החילונית במדינה עושה הכל כדי להמשיך את פס הייצור של שחקנים שהם ברובם הגדול חילונים ומודרניים תחת הדרכת מרצים ומורים חילוניים.

דרך נוספת להגיע להיות שחקן היא להיות דוגמנ/ית, להשתתף בפרסומות ולחכות שהמלהקים ייצרו קשר לגבי הופעה בעיקר בסדרות. כמו ששמתם לב,- למי שצפה בסידרה "הסולטאן", האחים טיילאן, שאותם הזכרתי כאן, אוהבים את השחקנים והשחקניות שלהם יפים במיוחד.

בורה גולסוי, יליד אנקרה, היה בעל כישרון משחק עוד מילדות, כשבגיל 13 שיחק בהצגת תיאטרון. כשהתבגר, עבר לצפון קפריסין (החלק התורכי של האי) יחד עם משפחתו ונשאר שם, הוא למד בקונסרבטוריון (שגם צפון קפריסין משתתפת במימונו), שיחק בסרטים קטנים במדינה וכן למד באוניברסיטת "מזרח הים התיכון" שבצפון קפריסין לא משחק, אלא דווקא ארכיטקטורה. מדובר, אם כן, באיש אשכולות. בנוסף להיותו שחקן, הוא גם ארכיטקט ומעצב גרפי מוסמך. לקראת סוף העשור הראשון של שנות ה2000 חזר לתורכיה, יצא עם מלכת היופי התורכית של שנת 2007 והחל לשחק בטלנובלות ובסרטים. בשנת 2011 נישא בנישואין שהחזיקו שנה בלבד לשחקנית בורג'ו קארה. בשנת 2010 שיחק בסידרה "מה אשמתה של פטמגול", ובשנת 2011 החל לשחק ב"קוזיי גוניי". במקביל להיותו שחקן, הוא מנסה כשאינו בצילומים לעסוק בתחומים האחרים שלמד.

נשים חתונות וברית מילה בצמרת האימפריה העות'מאנית

קטע זה נלקח בעיקר מכתבה שפורסמה בעיתון "הוריית דיילי ניוז", בקישור הבא:

הורם סולטאן, הלא היא אלכסנדרה רוקסלנה האוקראינית במקור, שברה במאה ה-16 מסורת שנמשכה כמעט שלוש מאות שנים באימפריה העות'מאנית: היא נישאה בנישואי ניכאח, כלומר נישואים מוסלמיים כדת וכדין, לבעלה הסולטאן סולימאן המפואר. עד אז נחשבה הורם כ"שפחה המועדפת" שלו. היא שכנה יחד עם עוד שפחות בהרמון הנשים של הסולטאן, שהיה מופרד מהארמון הכללי. היא הייתה הראשונה בין שוות. אבל היא לא הסכימה להיות שפחה. היא קיבלה מהסולטאן חופש, ונישאה לו. עד אז, על הסולטאן העות'מאני היה אסור להינשא, ושפחותיו שימשו כ"רחם מהלך" להבאת ילדים וכמקור לשעשועים בלבד. האישה הכי חזקה בארמון לא הייתה אשת הסולטאן, אלא אימו, שהייתה מנהלת ההרמון גם, ותוארה היה "ואלידה סולטאן". הנישואים לא נעשו ישירות, אלא כהסכם בנוכחות קאדי- שופט דתי- שנעשה בין נציגים של כל צד. בכלל, בחתונה מוסלמית דרושים שני עדים לפחות.

באליטה העות'מאנית מעמדן של הנשים היה שונה ממעמדה של אישה רגילה. רוב הנשים היו מבודדות בהרמונות (מהמילה "הארם"-אסור), והגברים היחידים שיכלו להתקרב אליהן ולשמור עליהן חוץ מהסולטאן או בעליהן היו הסריסים. דווקא לנשים פשוטות היו את הזכויות לרשת את רכוש אביהן (באימפריה היו קהילות ששללו מנשים גם זכות ירושה זאת, דווקא זה היה בולט אצל יהודי האימפריה). הנשים המוסלמיות כולן, בכל מעמד, היו כפופות לשריעה, הלא היא המשפט האסלאמי, שלא הייתה רק קובץ חוקים אלא גם אורח חיים.

במעמדות הנמוכים יותר, גברים לא יכלו להרשות להם יותר מאישה אחת (בעוד השריעה התירה לגבר להינשא עד לארבע נשים). האישה מהמעמדות הנמוכים הייתה יוצאת מהבית כדי לעשות קניות בשוק, אפילו גם לעבוד. דווקא במעמדות הגבוהים הנשים היו כלואות. נוסעים מאירופה תיארו בהתפעלות את החופש היחסי שזכתה לה האישה העות'מאנית הפשוטה. הכומר הקתולי (שעליהם נאסר להינשא בכלל) בן המאה ה-16 סולומון שווייגר אף אמר: "התורכים שולטים בעולם, והנשים של התורכים שולטות בהם". במעמדות הפשוטים, מי ששלטה במשק הבית ובבית עצמו ("בית" שמזכירה את החמולות של ימינו: גבר, שני הוריו הזקנים, ילדים, ילדים מאומצים ואף משרתים ושפחות למי שהיה כסף), הייתה האישה. חתונות היוו הזדמנות עבור מהאישה לצאת מהבית ולהשתתף בחגיגות. היו גם קבוצות של נשים שהתאגדו כדי לעשות קניות בשוק (קוצות הרכישה של אז), ואף ללכת בחבורות לחמאמים.

במשפחה הסולטאנית ובמעמדות הגבוהים המצב היה שונה: הנשים בודדו בהרמונות ואם הן יצאו מהם החוצה, הן היו חייבות בליווי, בדרך כלל של סריס (משרת שסורס על מנת שלא יקיים מגע מיני כלשהו עם הנשים). הסולטאנים היו מחתנים את בנותיהם בדרך כלל עם בכיר בשילטון ובשירות המדינה או עם קצינים בכירים, ועל בעליהן של הנסיכות היה לספק להן ארמון, שבו הן גרו איתם בנפרד מארמון הסולטאנות. הדבר היה גם רלוונטי לאחיות הסולטאנים. לוואלידה סולטאן- אם הסולטאן, היה אגף עצמאי ונפרד בהרמון או אפילו ארמון משלה, משם ניהלו את ההרמון והשפיעו על בניהן.

השפחות בהרמון והנשים במשפחת הסולטאנות- שמעמדן תמיד היה נמוך משל הגברים- קיבלו חינוך דתי אך לא במאת האחוזים- למדו אסלאם וקוראן אך גם שפות זרות, חשבון ואף עסקו באומנויות מסוימות כולל שירה. השפחות שירתו עד גיל 25 בערך, אז היו מחתנים את מי שלא הייתה מועדפת על הסולטאן עם חיילי האימפריה או שומרי השער בארמון- שהייתה להם הזדמנות להתקדם במינהל העות'מאני . אופציה שנייה הייתה לשלוח את השפחה לשרת את בנות משפחת המלוכה, אם הסולטאן, אחיותיו ובנותיו, בארמונותיהן ובאגפיהן. מי שהייתה מנהלת את תקציב ההרמון והארמון הייתה אמו של הסולטאן, הוואלידה, שגם זכתה לשפחות משלה- שהיו דרך כלל מעל גיל 25, ונחשבו דווקא למובחרות.

בכל חתונה באימפריה העות'מאנית הייתה חגיגה גדולה ותהלוכה- בה הכלה מובאת לבית החתן או למקום החתונה. ככל שהמעמד היה יותר גבוה, כך התהלוכה ארכה יותר בימים והייתה מפוארת יותר.
כשהשפחה המועדפת או אשת הסולטאן היו יולדות בן, השמחה הייתה כפולה ומכופלת. הסולטאן היה חייב "לצ'פר" את העם או בכסף או באוכל או בממתקים כל אימת שהיה נולד לו בן, יורש פוטנציאלי. לבנים במשפחה ובחברה העות'מאנית היה מעמד הרה יותר גבוה מאשר לבנות.
לפי האסלאם, בגיל 13 הבן היה מגיע לגיל ברית המילה. הנסיכים העות'מאנים עברו את תהליך המילה באגפים מסוימים בארמונות, והעם היה חוגג בהמוניו. החגיגות נערכו בין 10 ל15 ימים, ולא רק הנסיך היה נימול, גם בנים ממשפחות עניות נמולו בהמוניהם במהלך החגיגות. תהלוכות של נגנים, לוליינים, מספרי סיפורים ותזמורות היו ממלאים את רחובות הערים, בייחוד את איזור ארמון טופקאפי ומסגד סולטאן אחמט באיסטנבול. מי שהיה עורך את הברית לנסיך היה הרופא הכי טוב באימפריה והוא היה גם נהנה ממתנות רבות שקיבל. כל אמן ואומן היה יכול להפגין את כישוריו במהלך החגיגות, כולל זמרים ומשוררים. ספרים שלמים תיעדו אירועים אלה. הברית הייתה לא רק אירוע דתי, אלא בעיקר אירוע חברתי, שנועד ללכד את נתיני האימפריה סביב הסולטאן ולהראות את גדולתה וגדולת שליטה. חגיגות ברית המילה המפוארות ביותר נערכו בשנת 1582, עת נימול הסולטאן לעתיד מהמט הרביעי, בנו של הסולטאן מוראד השלישי- נכדו של סולימאן המפואר.

שחקנים ושחקניות תורכיים-2

שלום לכולן ולכולם,

היום בחרתי לכתוב על שתי שחקניות וזמרות ותיקות ומפורסמות וגם על שחקנית צעירה ומבטיחה. שתי הראשונות הן הכוהנות הגדולות של הטלוויזיה התורכית, ואילו הצעירה היא אחת עם פוטנציאל ליהפך לכזאת, עם ניחוח אירופאי. ואני מדבר על נבהט צ'הרה אשת האשכולות, ששיחקה את הוואלידה סולטאן בסידרה "המאה המפוארת" וכן את פירדבס (מפרסית ותורכית עות'מאנית: גן עדן) בסידרה "אהבה אסורה". השחקנית הוותיקה השנייה היא הזמרת הולייה אוושאר, שעתידה לשחק את סאפייה סולטאן בסידרה שעולה בראשון באוקטובר הקרוב בתורכיה: "המאה המפוארת- קוסם סולטאן". השחקנית הצעירה היא הזאל קאיה, ילידת 1990, שאגב כותבת לעתים טורים במהדורה האנגלית של העיתון התורכי "הוריית".

הראשונה היא נבהט צ'הרה בת ה-71, שנראית עשרים שנה צעירה מגילה ותמונה שלה מופיעה כאן למעלה. נבהט נולסה בעיר סמסון שלחוף הים השחור, ושמה הראשון הוא הילאל (ירח). בדומה לארדואן, נבהט היא גרוזינית במוצאה, למעשה היא חצי גרוזינית אתנית וחצי לאזית- קבוצה אתנית שקיימת בגבולות גרוזיה ותורכיה. כמו הלאזים, צ'הרה והוריה הם מוסלמים בדתם. בגיל חמש אביה נפטר, אמה עברה לאיסטנבול ונישאה שם כמה פעמים. ההזדמנות הגדולה באה לנבהט בגיל 15, עת נרשמה לתחרות מלכת היופי של תורכיה וזכתה בתחרות. שה לאחר מכן התמודדה בתחרות מיס עולם באנגליה, והקדנציה שלה כמלכה נמשכה זמן רב, בין היתר בשל חוסר היציבות הפוליטית בתורכיה כי ממש באותה שנה שבה הייתה התחרות אירעה במדינה הפיכה צבאית. בשנת 1965 התמודדה נבהט בתחרות מיס יוניברס הבכירה יותר. היא לא הצליחה בשתי התחרויות הבינלאומיות. באותן שנים תעשיית הקולנוע התורכית הייתה בשיאה, ונקראה "ישילצ'אם" (אורן ירוק). נבאהת נכנסה כמלכת יופי לתחרות הזאת בשנת 1962, בגיל 17. סרטיה הראשונים בתור שחקנית היו "שושן הפרא", "חיים מרים" ו"חבר שלי המלך". בשנת 1964 היא קיבלה תפקיד מוביל בסרט לצד יילמאז גונאיי, שלמרות פער הגילים של 14 שנים לטובתו, הפך לגבר של חייה. מה גם שגונאי היה בקשר עם שחקנית נוספת, שהביאה לו ילדה. לאחר שחזרה מתחרות מיס יוניברס, קיבלה צ'הרה מבול של הצעות להשתתף בסרטים. היא וגונאיי שיחקו בעוד 14 סרטים ביחד ונישאו בשנת 1967. אלה היו הנישואים הראשונים של שניהם. כעבור שנה הם התגרשו כי נמאס לה מהבגידות והאלימות שהפגין כלפיה גונאיי. היא נשארה בקשר איתו גם כשהפך משמאלן רדיקל לקומוניסט ונכלא בשל דעותיו לאחר ההפיכה ב1980 ועד למותו מסרטן הקיבה ב-1984.

בשנות השבעים הקולנוע התורכי התקלקל, וה"אורן הירוק" הפך לסרטים חצי-כחולים. נבהט התנגדה לכך והחליטה לפתוח בקריירת שירה, בעזרתו(ה) של זקי מורן. לצד קריירת השירה, היא פגשה שוב גבר לא יציב, שחקן הכדורסל יאווז דמיר, ונשיאה לו ב-1976. הם התגרשו והיא הפילה את תינוקם לאחר זמן קצר. להיט השירה הכי זכור של נבהט הוא "בוקלום בוקלום". בשלהי שנות השמונים חזרה לשחק בקולנוע, כשבשנות התשעים כמעט ולא הופיעה. בראשית שנות האלפיים נבהט נכנסה לעולם הטלנובלות התורכיות, ושם כיכבה לרוב בתפקיד האמא המרשעת.

מאלאקאן חולייה (הולייה) אוושאר בת ה-51 נולדה באדרמיט שבמחוז באליקשהיר. היא למדה בתיכון באנקרה ובגיל 19 היא ומשפחתה עברו לאיסטנבול, שם החלה בקריירת דוגמנות ונישאה למהמט טג'ירלי. אוושאר, חצי כורדית (מצד האב) וחצי תורכייה במוצאה, שמרה על יופייה עד היום הזה. בשנת 1983 זכתה בתחרות יופי, אך הכתר נלקח ממנה כשהתגלה שהייתה נשואה לטג'ירלי לזמן קצר. בגיל 20 היא הופיעה בסרטה הראשון, "האראם" (אסור). היא שיחקה בשבעים סרטים, ותוך כדי, לקראת שנות התשעים, החלה בקריירת שירה כשהיא מוציאה שמונה אלבומים. היא גם נכנסה לתחום העסקים והתקשורת, והוציאה וערכה ירחון בשם "הולייה". בשנת 1997 נישאה לקאיה צ'ילינגירולו, נישואים שנמשכו 8 שנים שמהם יצאה עם בת, זהרה.

האזאל קאיה האיכותית נולדה בראשון באוקטובר 1990 בגאזיאנטפ שבתורכיה. משפחתה עברה לאיסטנבול והיא למדה בתיכון האיטלקי היוקרתי באיסטנבול, שם רכשה ידע בשפות זרות. משם המשיכה ללמוד באוניברסיטת בילגי, תוך כדי שהיא מדגמנת ומשחקת בסדרות. עוד כשהייתה ילדה עסקה בבלט ובנגינה על כינור. תפקידה הידוע ביותר היה כניהאל זיאגיל בטלנובלה "אהבה אסורה", כשבהמשך היא שיחקה בסידרה "נתתי לה את השם פריחה Feriha). קאיה גם כותבת לעתים כתבות באנגלית לעיתון "הוריית דיילי ניוז", ה"ג'רוזלם פוסט" של תורכיה.

מילון מושגים עות'מאני ושיעור בסיסי בתורכית- חלק א' (נכתב במקור ב16 במאי 2014)

מילון מושגים עותמאני

לבקשת קוראות וקוראים רבים, אני רושם עכשיו מילון מושגים למילים ששומעים בסידרה ואין להם תרגום ראוי. יש לזכור כי התרגום לעברית נעשה מהדיבוב הרוסי ולא מהשפה התורכית, וזו התוצאה.
הסבר הביטויים נעשה בהתאם לתקופתו של סולימאן.

1. האזרטלרי (Hazertleri)- כבוד ה… בא לאחר המילה שביטוי זה מיוחס לה, כמו פאשה האזרטלרי- כבוד הפאשה.

2. האסקי (Haseki) סולטאן- המועדפת של הסולטאן.

3. ח'אן- שליט, לוחם בכיר. בא ממונגולית.

4. הורם- (Hürrem)- עליזה (כמו אישה ששמה הוא עליזה).

5. אקצ'ה- מטבע כסף, המטבע העותמאני של אותם ימים.

6. ביילרביי (Beylerbey)- מושל של פרובינציה (מחוז ענק).

7. וזיר גדול- ראש הממשלה.

8. שייח' אל אסלאם, או המופתי הגדול- המופתי של איסטנבול, מהמאה ה-16 איש הדת המוסלמי הסוני הבכיר ביותר באימפריה.

9. ראיס אל-כיתאב: מזכיר הממשלה.

10. קאפודאן פאשה: מזכיר את המילה "קפטן", האדמירל הראשי של הצי העותמאני, בייחוד בים התיכון.

11. המועצה האימפריאלית: ממשלת האימפריה.

12. יניצ'רי: איש חיל הרגלים.

13. אגא: "מאסטר", ניתן למפקד גיס של יניצ'רים, או למשרת בכיר בארמון.

14. צ'לבי (Çelebi)- תואר כבוד לאדם מהמעמד העליון, קצת נמוך מפאשה.

15. פאשה (Paşa)- תואר שניתן לשרים או למושלים כלליים. הוגדר בבירור במאה ה-15.

16. רומליה (Rumelia)- הפרובינציה האירופית של האימפריה, מדרום לדנובה.

17. כלפה- משרתת בכירה בהרמון.

18. האטון (Hatun)- גברת. מצוין אחרי שמה, כמו למשל עפיפה האטון.

19. סנג'ק- מחוז קטן, חלק מפרובינציה (מחוז גדול).

20. סנג'ק ביי- מושל סנג'ק.

21. ביי- אדון, מושל, מר.

22. קאזי עסכר (Kazi Asker)- השופט הצבאי הראשי, אחד משני השופטים הראשיים באימפריה לצד הקאדי. שניהם יושבים במועצה האימפריאלית.

23. ח'ליפה, ח'ליף- המנהיג הפוליטי של האומה המוסלמית, מחליפו הפוליטי של נביא האסלאם מוחמד בהנהגת האומה.

24. שיעי- חבר בעדה של דת האסלאם, שדוחה את הלגיטימציה של שלושת הח'ליפים הראשונים שהיו לאחר מות נביא האסלאם מוחמד: אבו בכר, עומר ועותמאן, שטוענת כי מי שהחליף את הנביא מבחינה פוליטית ואף באופן משני בלבד, מבחינה דתית, הוא חתנו ובן דודו, עלי, שהיה הח'ליף הרביעי אחריו, וכי צאצאיו של עלי הם ממשיכיו האמיתיים והח'ליפים האמיתיים של הנביא מוחמד. עלי וצאצאיו נקראים "אימאמים".
העדה השיעית היא רוב גדול מאוד באיראן- שם השיעה היא האסכולה המוסלמית השלטת, בבחריין- שבה שילטון מיעוט סוני ורוב יחסי בעיראק, שישים אחוזים מהאוכלוסייה. בעיראק של ימינו ראש הממשלה הוא שיעי. העדה השיעית היא עדת הרוב, 40 אחוזים מהאוכלוסייה, בלבנון. כיום אירגון "החיזבאללה" בלבנון, בעיראק ובבחריין הוא אירגון של שיעים, כנ"ל האירגון של שבט החות'ים בצפון תימן. כל האירגונים הללו נהנים מסיוע איראני.

25. סיפאהי- פרש עותמאני, חבר בששת הדיויזיות של הפרשים.

26. קאדי, או קאזי: שופט לפי השריעה, ההלכה המוסלמית. לאימפריה היה קאדי ראשי, אזרחי, לדוגמה אבו סעוד אפנדי.

27. עזראיל- מלאך המוות באסלאם.

28. צ'אווש- נגד בצבא.

"אני שליט העולם ואת שולטת לי על הלב"-סיכום הסידרה "הסולטאן".

אתמול שודר בישראל החלק הראשון של הפרק האחרון של הסידרה "הסולטאן". היות והאתר החדש שלי בטיפול, בחרתי לכתוב דווקא כאן כמה מילים לסיכום הסידרה:

1. קודם כל, הסידרה הזאת הייתה אחת הטובות שראיתי בעשר השנים האחרונות, אם לא הטובה ביותר. אני יודע שללמוד את האימפריה העות'מאנית זה מאוד קשה. מאוד. בלימודים של מזרח תיכון, הקורס "מבוא לאימפריה העות'מאנית" נחשב אחד הקשים. הסידרה הזאת מבהירה ומפשטת היטב את המבוא לאימפריה העות'מאנית. לכן, כצופה וכלומד, מדובר באוצר.

2. דבר שני, כותרת המאמר הזה מתמצת את כל משמעות הסידרה. הדומיננטיות הנשית. מלחמה מגדרית של נשים על מעמדן, כבודן וכוחן, חמש מאות שנים לפני שחשבו על המילה פמיניזם. המסר שעולה מן הסידרה הוא בדיוק הכותרת. אומנם גברים שולטים על העולם ונמצאים בכל הנקודות השלטוניות הדומיננטיות, אבל הנשים הן ששולטות על הגברים וגם לעתים מנווטות מדיניות. הסידרה מלאה בנשים חזקות, כאלה שהיו שפחות אך רק על הנייר, אך מניעות מדיניות ומחוללות היסטוריה מצד שני.

3. דבר שלישי, מלחמות אחים. עד כמאה שנים לאחר סולימאן, החל מימיו של הסולטאן מהמט, נוצרה נורמה באימפריה העות'מאנית שהאח שהורג את שאר אחיו הוא זה שמגיע לשילטון. אך עלייתו של סלים השני, הפחות ראוי והכושל מכולם, מלמדת גם על מערכות ציבוריות כיום: דווקא זה שפחות טוב ופחות מוכשר, אך הוא מניפולטיבי, זוכה במשרות בכירות, בעוד מי שאמיץ וישר נשאר בצד. דבריה של הורם סולטאן לבנה ביאזיד, שבעצמו היה קורבן בולט של השיטה הזאת, מהדהדים: "בעולמנו זה, האמיצים והישרים לא מצליחים, אלא רק השפלים והנבלים".
למרות שהורם עצמה הייתה אישה מניפולטיבית, היא השיגה הכל עד לרגע שנקבע המחליף של הסולטאן. דווקא הבן הפחות מועדף עליה זכה, והיא גם לא זכתה לראות זאת.
מלחמות האחים באימפריה נמשכו עד מאה שנים לאחר מכן, עד שהושם להם סוף, והותקן בארמון טופקאפי אגף סגור, "כלוב של זהב", בו הושמו כל האחים המאיימים על השילטון כל ימיהם כמעט.

האימפריה העות'מאנית הייתה אחת הישויות המדינתיות היחידות בהיסטוריה שנקראה על שם השושלת ששלטה בה. רבים מדברים כיום על התחדשות האימפריה הפרסית או הניאו עות'מאניזם, התחדשות האימפריה התורכית העות'מאנית. אך כיום במזרח התיכון יש מדינה ענקית, שבראשה בית מלוכה, והמדינה הזאת נקראת על שם אותו בית מלוכה. ושם העברת שילטון בין אחים, בני אותו האב מייסד הממלכה, היא חוק ברזל. היא שולטת גם על המקומות הקדושים לאסלאם- ואני מתכוון לכתוב עליה היות והיא הופכת למעצמה איזורית. היא מחזקת את טענתי, לא התורכים ולא הפרסים יחזרו להיות אימפריה אסלאמית, אלא דווקא הערבים שלא יוותרו. קוראים לאותה מדינה ערב הסעודית, והיא נמצאת היטב בכותרות. שם השילטון עבר בין האחים, בניו של עבד אל עזיז אל סעוד. כשיורש העצר הנוכחי נקבע כאח הצעיר ביותר, החל שם תהליך שמודגש ממש בימים אלה, של העברה עתידית של השילטון לבניהם של האחים. גם שם הייתה אמא דומיננטית, בדומה להורם. היא באה מהמשפחה הסודיירית, אותה משפחה שהמלך הנוכחי, מלכים קודמים וחלק מהמלכים הבאים, משתייכים אליה. כאמור, פרטים בהמשך.

4. דבר רביעי- והכי חשוב: יש לסידרה הזאת סידרת המשך. היא תתחיל להיות משודרת בספטמבר הקרוב בתורכיה והיא מספרת את סיפורה של שפחה שהפכה לשליטת האימפריה בפועל ומינתה והדיחה סולטאנים ממש- קוסם סולטאן. היא הייתה יותר חזקה מהורם ובימיה האימפריה הייתה ממש "סולטאנות נשים". חשוב לברר כבר מעכשיו לגבי מי ירכוש את הסידרה. אני ממליץ שזה לא יהיה ערוץ בתשלום. פרקיה יכולים להיות משודרים גם פעם בשבוע, זמן קצר אחרי ההקרנה בתורכיה. הפרק האחרון של "הסולטאן" אמור להיות משודר השבוע, או בערב ליל הסדר או במוצאי חג פסח עצמו.

5. דבר חמישי- נבואתו של ביאזיד כנגד אחיו התגשמה במלואה. הוא היה סולטאן שמונה שנים בלבד, וחי כשיכור וגם סיים את חייו לאחר שהחליק באמבטיה בעודו שיכור. אבל יש לסייג זאת: כתיבת ההיסטוריה נעשית על ידי בני אדם, מנקודת המבט שלהם. אולי ההיסטוריונים עשו לסלים השני עוול ותיארו אותו בשלילה על מנת לחזק את המיתוס של שקיעת האימפריה ואת המיתוס של האחים המוכשרים שלא זכו להגיע לשילטון? אגב, כשבנו של סלים, הסולטאן מוראד השלישי, הגיע לשילטון, הוא התעצבן על היהודים והורה להרגם. מי שהצילה את היהודים הייתה אימו, נורבאנו, שדרשה ממנו לחזור בו מהוראתו. כן, אותה נורבאנו מרשעת. ועוד משהו: הסולטאן ביאזיד השני, לפני שהגיע לשילטון, נלחם על השילטון כנגד אחיו, ג'ם סולטאן, שהוצג כמוכשר וכראוי ממנו. ואילו ג'ם היה עולה לשילטון בזמן גירוש ספרד, האם היה מציל את היהודים כמו ביאזיד?

הסידרה חוזרת: סוקולו מהמט פאשה האמיתי

צופי, צופות ומתעניינים בסידרה "הסולטאן": היום (שישי) חוזרת הסידרה לשידור,במשך כשעה בערוץ "ויוה" החל מהשעה 20:50 כל ערב.  לכבוד חזרת הסידרה, אני רוצה להרחיב על אחת הדמויות המרכזיות שבעונה האחרונה שלה, דמות שתשפיע לאורך שנים על האימפריה העות'מאנית, ואף תנהל אותה בפועל, דמותו של מהמט סוקולוביץ', הלא הוא סוקולו מהמט פאשה.

המדינאי העות'מאני, שחי במשך 73 שנים משנת 1506 עד 1579, היה דוגמה ומופת לנוצרי ממוצא סרבי שנולד וגדל בשטחי בוסניה של היום, שגויס כילד במסגרת הדוושירמה (גיוס) ליניצ'רים (חיל הרגלים של האימפריה), אוסלם בכוח ולאחר מכן החל לגדול ולצמוח בתוך המערכת המנהלתית העות'מאנית, עד שהגיע לדרגת הווזיר הגדול, כששירת תחת שלושה סולטאנים: סולימאן המפואר, סלים השני ומוראד השלישי. בזמנם של שני האחרונים אף ניהל את האימפריה בפועל כווזיר גדול, לצד נורבאנו סולטאן.

סוקולו מהמט פאשה נולד למשפחה הסרבית סוקולוביץ' ושמו המקורי היה באג'יצ'ה, בסוקולוביצ'ה (כיום רודו) שנמצאת בגבול סרביה-בוסניה של היום, בצד הבוסני של הגבול. משפחתו הייתה משפחת רועים, לאביו קראו דמיטרי, והיו לו שני אחים ואחות. הוא היה מיוחס לפטריארך של הכנסייה הסרבית אורתודוכסית, ובני משפחתו המורחבת, משפחת סוקולוביץ', שירתו את המינהל העות'מאני בפועל, כשאחותו הייתה נשואה גם למדינאי עות'מאני ממוצא סרבי. בשנת 1516, בגיל 10, נלקח במסגרת הדוושירמה, אוסלם וקיבל את השם מהמט.
הוא אומן כיניצ'רי באדירנה, משם הועבר לאיסטנבול, לבית הספר האימפריאלי שליד ארמון הסולטאן, ארמון טופקאפי. בגיל 19 נשלח לבגדד, להיות אחד מעוזריו של שר האוצר, איסכנדר צ'לבי (שכמו שאתם זוכרים או לא, הוצא להורג בגלל הווזיר הגדול הידוע אבראהים פאשה). לאחר ההוצאה להורג של איסכנדר, חזר מהמט לאיסטנבול ולמד שם שפות רבות (תורכית, פרסית, לטינית וונציאנית, בנוסף לסרבו-קרואטית שידע מלידה).
בשנת 1541 מונה לראש נושאי כליו של הסולטאן (או מה שנקרא "שומר החדרים"), מה שהפך אותו למקורב מאוד לסולימאן המפואר. השתתף במצור הראשון על וינה, בקרב מוהאק. בשנת 1546 מונה להחליף את ח'יר אל-דין ברברוסה בתור מפקד הצי. בשנת 1551 הוא מונה למושל הכללי של רומליה, כלומר מחוז-העל שכלל את כל השטח האירופי של האימפריה, כשמטהו היה בסופיה בירת בולגריה. שם הוא פגש מחדש את אימו.

באותה שנה, התחולל מרד בהונגריה ומהמט נשלח לדכא אותו. בדרך הוא כבש את כל איזור טרנסילבניה, הרגיע את הרוחות בהונגריה ומינה שם שליט ואסאל, ששירת את העו'תמאנים, כשהוא הודף מתקפה של פרדיננד הראשון קיסר האימפריה הרומית הקדושה (האימפריה האוסטרית-גרמנית) באותו איזור. בשנת 1554 הוביל עם הגייסות הרומליים שלו מסע מלחמה מוצלח כנגד פרס הספווית במזרח.
בשנת 1555 מונה לווזיר השלישי, כלומר לסגן ממלא מקומו של הווזיר הגדול. בשנת 1561 מונה לממלא מקום הווזיר הגדול, או הווזיר השני, כשהוא מוותר על תפקיד מושל רומליה. בשנת 1562 התחתן עם בתו של הנסיך סלים, לעתיד הסולטאן סלים השני, אסמהאן סולטאן. בעת המאבק בין ביאזיד לסלים על ירושת הסולטאן סולימאן, תמך בבירור בסלים. בכך נכנס מהמט לתוך המשפחה הסולטאנית.

באותם זמנים התחיל מהמט להכניס את אחייניו לתפקידים מנהלתיים בכירים במערכת העות'מאנית של מושלים. אחיינו מוסטפא ביי סוקולוביץ' מונה ב1564 למושל בוסניה. בשנת 1565 מונה הוא עצמו לווזיר הגדול על ידי סולימאן המפואר. בשנת 1566 היה עסוק במלחמות כנגד קיסר האימפריה הרומית הקדושה, מקסימיליאן השני לבית הבסבורג, באיזור קרואטיה של היום. באותה שנה נפטר סולימאן המפואר בעת מסע קרב בהונגריה, ומהמט דאג להסתיר את מותו ואף להוציא להורג את כל הנוכחים בזירת מותו של סולימאן. מכאן פנה הווזיר הגדול למלאכת הסתרת מותו של סולימאן מפני הציבור באיסטנבול, ודאג ליצור קשר עם הסולטאן החדש, סלים, על מנת להכריז עליו רשמית כסולטאן. הם נפגשו בבלגראד, משם המשיכו לאיסטנבול ודיכאו שם מרידות של תומכי הנסיכים מוסטפא וביאזיד המנוחים. מהמט הכריז על סלים כסולטאן באיסטנבול 48 יום לאחר מות סולימאן, ומונה שוב לווזיר הגדול.

סלים היה שליט חלש מאוד, לכן מבחינה צבאית שלט באימפריה סוקולו מהמט פאשה. הוא מינה את מושלי המחוזות, ניהל קרבות ובנה את הצי העות'מאני לאחר שספג מפלות. הוא גם חתם על חוזי שלום עם האימפריה הרומית הקדושה ועם הרפובליקה הוונציאנית. הוא גם סידר לעוד אחיינים שלו תפקידי כמורה בכירים בכנסייה הסרבית האורתודוכסית.
בשנת 1572, אשתו אסמהאן סולטאן הורתה לבנות לכבודו מסגד מפואר באיסטנבול, מסגד סוקולו מהמט פאשה. עם מותו של הסולטאן סלים השני, השאיר מהמט את הידיעה על מות סלים בסוד, עד שבנו מוראד השלישי הגיע ממניסה ומונה על ידי אותו מהמט פאשה לסולטאן. עם זאת, לאחר מות סלים ב1574 הועם זוהרו של מהמט פאשה, שהגיע לשיא עושרו. מי ששלט כעת בפועל באימפריה הן הנשים: נורבאנו סולטאן, אמו של מוראד, וסאפייה סולטאן, אשת הסולטאן.
מוראד החל לצמצם את סמכויותיו של הווזיר הגדול, בהוראת אמו ואשתו, והחל לפטר את מקורביו של מהמט, שמונו לתפקידי מושלים ומפקדי חיל היבשה והצי. ב11 באוקטובר 1578 נרצח סוקולו מהמט פאשה בידי דרוויש מעורער בנפשו, שביקש והתעקש לראותו. בכך הסתיימו 13 שנות שלטונו בפועל על האימפריה העות'מאנית.

יש הטוענים כי אותו דרוויש מעורער בנפשו היה יניצ'ר, שפעל בשליחותה של אשת הסולטאן מוראד, סאפייה סולטאן, כדי להרגו בכוונת מכוון. מהמט נקבר מאחורי מסגד איופ באיסטנבול, כשאת המתחם שלו עיצב מימאר סינאן הארכיטקט הנודע.

סוקולו מהמט פאשה הפך לאגדה, שמוזכרת עד היום באיזורי הבלקן.

הסולטאן סלים הראשון, אביו של הסולטאן סולימאן

בפוסט זה אני רוצה לדבר על סלים הראשון,YAVUZ SELIM, שנודע בכינויו "הקשוח" או "האכזר" וגם "האמיץ" אביו של סולימאן, ששלט באימפריה כסולטאן התשיעי בין השנים 1512-1520, במשך 8 שנים. הוא חי 54 שנים, בין 1466 ל-1520. הוא נודע בשל שפמו הארוך, ממש כמו של רס"ר משמעת בצבא, ובשל קשיחותו ואכזריותו. דמותו הופיעה בסידרה לראשונה שלשום.

סלים נולד באמסיה שבתורכיה בשנת 1466. אביו היה הסולטאן ביאזיד השני ולשפחתו המועדפת עליו ממוצא יווני, גול-בהאר (פרח האביב) סולטאן. בשנת 1494 בחר לו את נסיכת קרים, עיישה חפזה, למועדפת עליו, והיא ילדה לו את סולימאן באותה שנה. בסך הכל היו לו 4 בנים, ששלושה מהם מתו בגיל צעיר, וחמש בנות, כשבנותיו האטיג'ה, בייהאן, שאה ופאטמה מוזכרות ותוזכרנה בסידרה הזו.

בשנת 1512 עשה דבר מדהים: הוא הדיח את אביו, הסולטאן ביאזיד השני, בעודו בחייו (ביאזיד מת זמן קצר לאחר מכן), כלא ורצח את שני אחיו שהיו מתחריו העיקריים, השאהזאדה אהמת (אחמד), שהיה יריבו העיקרי, והשאהזאדה קורקוט. כמו כן הרג את אחייניו ואחייניותיו. בשל אכזריותו זו הוא נודע בכינוייו שציינתי למעלה. כמו כן, הוא הוציא להורג ורדה ברבים משריו ובווזירים הגדולים שלו.

הוא היה אף מצביא צבא מזהיר שידע לשלוט בקפידה בצבאו וחייליו העריצו אותו מאוד. ממש רס"ר משמעת. את מסעות המלחמה שלו ערך באיזור שמוכר לנו היטב: נגד הפרסים והממלוכים באיראן, בסוריה, עיראק, ארץ ישראל ומצרים של היום. את הפרסים שהיו בשלטון המשפחה הספווית שהשתייכה לעדה השיעית באסלאם הביס וטבח בחייליהם, אך כמובן לא כבש את איראן. הוא הצליח לכבוש את כל המרחב מסוריה דרומה עד מצרים כולל.

גולת הכותרת של מסעות המלחמה שלו הייתה בשנים 1516-1517, עת הביס את הסולטאן הממלוכי וכבש את ארץ ישראל, מצרים ואת מרחב הערים הקדושות לאסלאם מכה ומדינה, בסעודיה של היום. הוא אף קיבל מהח'ליף (שנחשב סמלית למנהיג הפוליטי של אומת האסלאם), שישב בקהיר והיה שייך לעבאסים (משפחה שמיוחסת למוחמד, שהח'ליפים שלה היו בתפקידם עוד משנת 750 לספירה), את תוארו. מעתה נודע הסולטאן העותמאני גם כח'ליף האסלאם ואמיר המאמינים המוסלמים. כמו כן, השריף (מושל) של מכה נתן לו את תואר "מגן שני המקומות הקדושים", תואר שמחזיק בו כיום מלך סעודיה.
לפי אגדה שסופרה, ניסה סלים לחסל את בנו היחיד ויורשו, סולימאן, בעת ששלח לו ממסע המלחמה סוודר קאפטן מורעל. אימו של סולימאן סיכלה את המזימה. ניסיון זה השפיע על סולימאן במשך כל חייו, ובייחוד על יחסו לבנו, מוסטפא, שמזכיר מאוד את סלים במראהו ובהערצת החיילים אליו.

תאוות הכיבושים של סלים עצמו לא ידעה מנוח. למרות שכיבושיו היו מרוכזים במזרח התיכון, הוא לא וויתר על אירופה. בשנת 1520 יצא למסע מלחמה בהונגריה, ותוך כדי המסע מת בשל זיהום (או סרטן) בעור.

הטירוף של איבראהים וחדיג'ה נמשך

בפרקים האחרונים נקבעה עובדה- חדיג'ה אחות הסולטאן החליפה את אמא שלה בתור האויבת מספר 1 של הורם. נוצרת שלישייה חדשה- מאהידווראן, חדיג'ה והורם. המהלך העיקרי שקבעו כדי לדחוק את רגליה של הורם הוא מינויה של מיילדת הסולטאן, עפיפה האטון הזקנה, לאחראית על ההרמון. עפיפה, שכמו פטרונה הסולטאן סלים, אכזרית מאוד, נוקטת בצעדים שונים כדי להעיף את הורם מהארמון פשוטו כמשמעו. היא עורכת חגיגה בחדרי הסולטאן לכבודו בהשתתפות נערות הרמון שונות. מי שקרנה עולה היא של השפחה הפרסייה החדשה, שמוצאת חן בעיני הסולטאן. על הגב של הפרסייה יש קעקוע. הקעקוע הוא הסמל של שושלת הספווים ששולטת באיראן. זה לא מבשר טובות.
ניגר כלפה יולדת, וחדיג'ה דואגת להעלים את התינוק ולהכריז על מותו. בכך חדיג'ה התמימה והעדינה הופכת לנחש צפע בדיוק כמו אמא שלה. היא רוצה לנקום באנשים הלא נכונים, כשברור כי האשם הראשי בסיפור הוא בעלה איבראהים בעצמו. חדיג'ה עצמה מתנהגת על סף איבוד השפיות.

נעבור לצד המזרחי של תת היבשת האנטולית. אבראהים שיכור הכוח ממשיך במסעו נגד טאהמספ הראשון, בנו של שאה אסמאעיל, מייסד האימפריה הספווית. נתחיל בזה שהשושלת הספווית היו תורכים במוצאם בעצמם!!
בבלוג הבא שיפורסם כנראה מחר, ממש לפני חופשת הפסח, אני אתאר את האימפריה הספווית ואת תפקידה בעיצוב פניהן של איראן, האימפריה העותמאנית ובהמשך-גבולותיה של תורכיה המודרנית.
ניסיון ההתנקשות באיבראהים, שמלא בחטא היוהרה והגאווה וכבר מפנטז להפוך לשאה של איראן בעצמו, נכשל. אבראהים מוטעה על ידי המתנקש שנשלח על ידי איסכנדר צ'לבי הלא הוא אפנדי האזרטלרי, וחושב שהמתנקש הציל את חייו והרג תוך כדי לוחם פרסי מוסווה. איסכנדר ממשיך לחתור תחת אבראהים ומבקש להתנקש בו ויהי מה. אבראהים, מצדו, נכנס לתוך מלכודת צבאית שהכינו לו הספווים שלא תיגמר טוב. אבראהים רוצה לעלות על בגדאד, כשמטרתו העיקרית היא תבריז, בירת פרס הספווית. למי שלא יודע, תבריז שוכנת באיזור "התורכי" של איראן, שנקרא כיום אזרבייג'אן האיראנית. על זה ארחיב גם בבלוג הבא.
איסכנדר גם רוצה להטעות את אבראהים ולהפיל אותו במלכודת הפרסית.

לכבוד פירוזה

הפרק של היום, 13 באפריל, היה סוער ביותר: אני אתחיל מהסוף. קודם כל, אנשיו של איסכנדר צ'לבי מצילים את ניגאר כלפה מהוצאה להורג ומביאים אותה להורם. הנסיך מוסטפא נפרד מאהובתו הלנה היוונייה ויוצא לכיוון הארמון, שם ישמש עוצר-ממלא מקום השליט-בעל כורחו בעת מסע המלחמה. בינתיים, הסולטאן קושר את עצמו יותר ויותר לפירוזה היפה, בה בעת שמראים את השליט שלה, השאה טאהמאספ שליט איראן הספווית, נחוש להגן על תבריז בירתו. עפיפה האטון קושרת קשר להטעות את הורם: מעלה את נסטיה האטון, שניצלה מציפורניה של הורם, על מנת להטעות את הורם, לקומת חביבות הסולטאן. בה בעת שהחשודה האמיתית, פירוזה, מתחבבת גם על מיהרימה, שהופכת אותה למשרתת החביבה עליה, ועל הורם, כשהיא מוצאת מזור לכאבי הגב של הנסיך התינוק ג'יהאנגיר. לקראת בוא הסולטאן למסע המלחמה, השתן עולה לאיבראהים עוד יותר לראש והוא בטוח שהוא ימחץ את הספווים.

ועכשיו, לכבוד פירוזה, אני אספר לכן ולכם מיהם הספווים פטרוניה:

זה נכון שהספווים שלטו באיראן, זה נכון שהספווים קבעו את גבולותיה של איראן עם תורכיה עד היום וזה נכון שהספווים הפכו את האסלאם בגירסתו השיעית לדתה הרשמית של איראן. אבל הספווים היו מסדר דתי ששלטה בו משפחה ממוצא… תורכי (ליתר דיוק, תורכמני). בראשית האלף השני לספירה החלה נדידה של עמים תורכיים שמוצאם ממרכז אסיה לכיוון מערב. חלקם הגיעו לתת היבשת האנטולית, כלומר הצד האסייתי של תורכיה של ימינו, חלקם לצפון איראן של ימינו, באיזור שנקרא אזרבייג'אן האיראנית, וחלקם אף רחוק יותר. באנטוליה התבססה המשפחה העותמאנית, של בני עותמאן, ובאזרבייג'אן התבססה המשפחה הספווית. השליט הבולט של הספאווים היה אסמאעיל הראשון, שחי בין השנים 1447 ל1524. הוא קבע את האסלאם השיעי לדת המדינה, השתלט על אזרבייג'ן האיראנית (כיום איראן היא חיבור של אזרבייג'אן האיראנית, פרס וח'וראסאן) והכריז על עצמו כשאה. בשנת 1514 התחולל קרב מכריע שקבע את גבולות איראן עד היום, בין הספווים לעותמאנים בראשות הסולטאן סלים הקשוח: קרב צ'לדיראן, שבצפון מערב איראן של היום. סלים ניצח ואסמאעיל הובס, הגבולות בין תורכיה לאיראן נקבעו עד היום, ומאז מעמדו ובריאותו של אסמאעיל הידרדרו. בשנת 1524 בנו טאהמאספ מונה לשאה במקומו.
אסמאעיל והספווים בכלל נודעו בכך שפיתחו מאוד את תחום השירה בפרסית, וכן את הלימודים ההומניים.
הספווים המשיכו לשלוט באיראן עד 1736. בשנת 1598 עברה הבירה הספווית לאספאהאן, בשטח הפרסי של איראן, וכך איראן קיבלה את אופייה ה"פרסי", שהתחזק על חשבון זה ה"תורכי". על תוצאות הקרב מול אבראהים, שבו היה טאהמאספ נחוש לנקום את תבוסת אביו, לא ארחיב יותר מדי, כדי לא ליצור ספוילר.