Tag Archives: איש האגסים

המלך האמיתי של תוכניות הבישול בטלוויזיה

הערה: הפוסט הזה אינו פרסומי, והוא נכתב בעצמי על דעת עצמי בלבד. אין לי קשר, איני מכיר אישית ולא הכרתי אישית את האדם שמוזכר בפוסט, ואיני מקבל שום סכום של כסף עבור פרסום הפוסט הזה. המטרה שלי בפרסום הפוסט הזה הוא רק ליידע אתכם בתוכנית שהיא לא כל כך מפורסמת כמו שאר תוכניות הבישול, שאני מאוד אוהב לראות בטלוויזיה, ואני חושב שהיא המלכה של תוכניות הבישול.

בערוץ האוכל (ערוץ 28 ביס, 38 בהוט) ובערוץ 10 משודרת מזה 5 עונות תוכנית בישול מצוינת. לא כמו "מאסטר שף" או "משחקי השף", גם לא אפילו כמו "בייק אוף"- התוכנית הזאת היא שילוב של כל התוכניות האלה ביחד, חוץ מזה שאין בה קהל או מתמודדים. גם אין צוות שופטים של שפים או מומחים לקולינריה. התוכנית הזאת היא מופע של איש אחד: יובל בר נר שמו, איש פרסום מהרצליה, שנודע בכינוי "איש האגסים", והוא מגיש לבדו ובעצמו, ללא צורך באורחים, תוכנית בישול משלו בשם "טעמים וניחוחות" שכולה על טהרת האגסים. ואני לא מדבר על אגסים ארץ ישראליים פשוטים שאנו מכירים, אלא על אגסים אמריקאיים, בעיקר מהסוגים אנג'ו ובוסק (למעלה שמתי תמונה של זן של אגסי בוסק). והמיוחד בתוכנית הוא, שלא מבשלים בה רק אגסים. מגיש התוכנית, שהוא נציג מועצת מגדלי האגסים האמריקאיים בישראל, מבשל בתוכנית מנות מכל הבא ליד, בעיקר מנות שאנחנו מכירים מהיום יום, כמו פרגיות, שאר מאכלי עוף, סנדוויצ'ים רגילים ומיוחדים וגם סלטים ועוגות. אבל המיוחד הוא שלכל מנה, שלא זרה לחיך הישראלי, הוא מוסיף את הדבר החביב עליו ביותר: אגס אמריקאי, בעיקר משני הסוגים שפירטתי, שהעונה שלו היא בחודש נובמבר. האגסים האלה גדלים בדרך כלל בקור ובשלג, בצפון מערב ארה"ב, על גבול קנדה. הם גם מיובאים לארץ והמקום היחיד במדינת ישראל, לדעתי, שניתן לגדל אותם הוא ברמת הגולן, שבה החורף מאופיין בשלג ובקור.
לאגסים האמריקאיים, בניגוד לאגסים הישראליים, לוקח זמן להבשיל- ועד שהם מבשילים הם יכולים גם לשמש כקישוט יפה בצלחת במטבח או בסלון.
אגב, עונת הקיץ, שבה אני כותב פוסט זה, אינה עונת גידול האגסים.

מה מיוחד בתוכנית הזאת, ומה הפך אותה בעיניי לקאלט (סידרת פולחן)? קודם כל, יובל בר-נר יודע להגיש את התוכנית בחן, ברגיעה ותוך שימוש במילים נוחות וקליטות. רואים עליו את ההתלהבות בעיניים בכל פעם שהוא מבשל, ובעיקר כשהוא מגיע לשיא השיאים של התוכנית, הרגע שבו הוא משתמש באגסים ומוסיף אותם למתכונים שהוא מכין. דבר שני, התוכנית מאוד משעשעת, קליטה ובעלת מאפיינים חיוביים, בניגוד לתוכניות הריאליטי, ששם ישנה תחרות ומובעת ביקורת רבה בעיקר מצד השופטים כלפי המתמודדים. ב"טעמים וניחוחות" אין עוד אנשים חוץ מיובל, אין בה ויכוחים ואין בה התלהמויות או ביקורת. הכל נעשה בחן, האוכל נראה מאוד טעים ולפי מה שאפשר להבין מהתוכנית, היא לא תהיה מה שהיא ללא התוספת של האגסים. בכל פעם שהמנחה מתחיל לחתוך את המרכיבים או לבשל, תמיד הצופים בבית מחכים לרגע השיא- הרגע שבו הוא יוסיף את האגסים. מה גם שהמנחה ממלא כיאות את משימתו- הוא נותן לאגסים מקום חשוב, מקום שהוזנח בשל הדומיננטיות של אחיו של האגס, התפוח. הוא גם מייצר מודעות לקיומם של האגסים האמריקאיים, שלא נפוצים לעומת האגס הארץ ישראלי, שגם נמכר יותר בזול.
המסר המרכזי של התוכנית הוא: אפשר לבשל ולאכול כמעט כל דבר עם אגסים אמריקאיים.

אז מי רוצה פרגיות עם אגסים, עוגת אגסים או סנדביץ' עם טונה ואגסים?
אגב, אני לא כל כך אוהב לאכול אגסים, אבל אני מאוד אוהב לראות את התוכנית הזאת.