Tag Archives: המפלגה הדמוקרטית

ארצות הברית בדלנית זה לא רע לישראל

ארצות הברית בדלנית זה לא רע לישראל
הגיע הזמן לצמצם את התלות בארצות הברית
אלה אלה
תגידו לי מה קורה לה
מה הבחור עושה לה
היא עוד ילדה קטנה
מה קורה לה
מה אם זה סתם נדמה לה
חולמת שהוא קורה לה
כה צעירה לא מבינה
מאמינה, מאמינה
זו אצלה אהבה ראשונה
הוא המלך של השכונה
עם אופנוע חדיש
היא תישבר, היא תיגמר
יום אחד הוא לא ירצה בה יותר
היא תמצא את עצמה
זרוקה על הכביש…
אלה אלה
שמישהו יגלה לה
זה לא כמו שזה נדמה לה
אלה המסכנה
השיר הזה, שאתם קוראים אותו עכשיו, נדמה כשיר על עוד בחורה שהגבר של השכונה שבר לה את הלב. אבל הדמות של אלה בשיר אינה דמות של בחורה אמיתית, והגבר שהיא תלתה בו תקוות ואיכזב אותה הוא לא גבר אמיתי. "אלה" משמעותה מדינת ישראל, והגבר של השכונה הוא ארצות הברית, המעצמה שישראל נסמכת עליה מאז התקופה שלאחר מלחמת ששת הימים. את מלחמת העצמאות ומלחמת ששת הימים מדינת ישראל ניצחה בניצחון מובהק, עת היא לא הייתה תלויה בארצות הברית. להיפך, האמריקנים לא עזרו הרבה לניצחון. במלחמת העצמאות השתמשו במטוסים שהובאו מצ'כוסלובקיה, והמתנדבים האמריקנים שבאו לחיל האוויר הישראלי היו יהודים שעשו זאת למרות, ולא בפקודת, דעת מפקדיהם האמריקנים. ההתערבות המשמעותית הראשונה של ארצות הברית במלחמות ישראל הייתה במלחמת סיני ב1956, עת התערבו ברית המועצות בעיקר וארצות הברית על מנת להפסיק את המלחמה ולהסיג את הכוחות הלוחמים. לפני מלחמת ששת הימים, היחסים הטובים של ישראל היו דווקא עם צרפת ולא עם ארצות הברית. לאחר 1967, ישראל נכנסה ליחסי תלות מסוכנים עם ארצות הברית. במלחמת יום הכיפורים, שהייתה ניצחון פירוס (ניצחון בקושי, ניצחון של מסכנים שבקושי הרגישו בו) של ישראל, התגובה הראשונה של ארצות הברית באמצעות שר החוץ היהודי שלה הנרי קיסינג'ר הייתה לעכב את הרכבת האווירית של הנשק לצה"ל המוכה, במטרה לתת לישראל לדמם בדרך למשא ומתן. במלחמת לבנון הראשונה, הנשיא האמריקני היה רונלד רייגן, שממשלו נחלק בין אנטישמים לבין אוהדי ישראל. במהלך המלחמה, רייגן איים על אמברגו כנגד ישראל בשל פעולותיה. תוצאותיה של המלחמה ידועות: תיקו. ישראל לא ניצחה. המלחמה הזאת הסתיימה, למעשה, ב24 במאי 2000, עת הסיג אהוד ברק שהיה ראש הממשלה את כוחות צה"ל מלבנון כליל, אל הגבול הבינלאומי. באינתיפאדה הראשונה, היו רבים בממשל האמריקני שגילו הזדהות דווקא עם הפלסטינים. האינתיפאדה הזאת הסתיימה, כידוע, בהסכמי אוסלו- שלא מנעו את האינתיפאדה השנייה, החמושה והאכזרית יותר מזו שהייתה לפניה ולאחריה. בשנת 1991, הדברים הגיעו עד לידי כך, שג'יימס בייקר, שהיה שר החוץ של ארצות הברית שנקט כלפי ישראל מדיניות שלא הייתה טובה משל קיסינג'ר, שיכנע את הנשיא ג'ורג' בוש האב לא לתת ערבויות למדינת ישראל שהייתה זקוקה להן לקליטת העלייה ההמונית מרוסיה בשל הבנייה בהתנחלויות, שלדידו של בייקר הייתה הצרה הצרורה אף יותר מהטרור האש"פיסטי והאסלאמיסטי בעולם. במלחמת לבנון השנייה, שבימים אלה מלאו 10 שנים לפריצתה, לחצה מזכירת המדינה האמריקנית קונדוליסה רייס, בניגוד לרבים בממשל בוש הבן שדווקא רצו שישראל תכסח את חיזבאללה, להפסקת אש ולהסדר מדיני כמעט מן ההתחלה. זאת בגלל שבראייתה האישית, השיעים בלבנון והפלסטינים בכל מקום הם כמו השחורים באלבמה במאה ה-19 ובראשית המאה העשרים. היא אף אמרה זאת מפורשות. שלא לדבר גם על מדיניות הנשיא אובמה, שבא לאחר ממשל בוש, שהחליט על מדיניות של פייסנות כלפי המוסלמים, כולל ובייחוד איראן השיעית, כשבעיניו אין דבר כזה אסלאם קיצוני.
לא מזמן התפרסמו כתבות בתקשורת וסקרים, לפיהם תמיכת הדור הצעיר בארצות הברית, גם של יהודיה, בישראל, יורדת בהתמדה. בקמפוסים האמריקניים ישנה הסתה נרחבת כנגד מדיניות ישראל ואף כנגד קיומה, והטפה בעד המוסלמים והפלסטינים ש"מדוכאים" בידי ישראל, שנתפסת כסמל הקולוניאליזם של ימינו. ושלא לדבר על ניצחונם הצפוי כנראה של ג'ו ביידן וקמאלה האריס בבחירות לנשיאות ארה"ב ב2020, בחירות שכנראה ישלחו את דונאלד טראמפ, אחד הנשיאים הפרו ישראליים אי פעם, חזרה למשרד בראש המגדל שלו בניו יורק.
השיר, שנכתב על ידי שלום חנוך בשנות השמונים, נכתב כמובן על ידי אדם שאינו ידוע, בלשון המעטה, בדעות ימניות. הוא טען, ובצדק, כי מדינת ישראל נסמכת על ארצות הברית יתר על המידה, כמו שנערה תמימה ומאוהבת נסמכת על הגבר של השכונה. אבל הוא ידע, כמו שרבים יודעים, שיום אחד ארצות הברית לא תרצה בישראל יותר, ותשאיר אותה זרוקה על הכביש. ארצות הברית היא אינטרסנטית. הבריתות שלה אינטרסנטיות. ההתערבות שלה במזרח התיכון, כמו למשל במקרה של ג'ימי קרטר שנתן לשאה האיראני ליפול ולח'ומייני לעלות במקומו, ובמקרה של בוש הבן, שבניגוד לאביו החכם, שידע לעצור בזמן במלחמת המפרץ הראשונה, כבש את עיראק והשליך שילטון חילוני לטובת שילטון של מפלגה דתית שיעית והסיר את השסתום הסוני בפני התפשטותה של איראן באיזור ואת השסתום החילוני בפני האסלאם הקיצוני בעולם הסוני. שלא לדבר על אובמה, שהפיל דיקטטורים חילוניים בעולם הערבי בשביל להעלות את האחים המוסלמים, בשם הדמוקרטיה.
וכמובן, יש את הסטטיסטיקה. למרות שארצות הברית היא בת בריתה הקרובה ביותר, למרות הסיוע של המיליארדים שניתן כל שנה לתקציב הביטחון הישראלי מאת האמריקנים, מדינת ישראל לא הצליחה לנצח באופן מובהק באף מלחמה מאז שהפכה לתלויה בארצות הברית. ארצות הברית הוכחה כמדינה שפועלת לפי האינטרסים שלה, שלא תמיד תואמים את האינטרסים הישראליים ואף מנוגדים אליהם. ארצות הברית היא מדינה, אבל פועלת כמו בן אדם אינטרסנט, שחבריו טובים לו כל עוד יש לו אינטרס. וכשנגמר האינטרס, האדם האינטרסנט משליך את אותם חברים כי הם לא זקוקים לו יותר.
מה גם שמאז מלחמת עיראק השנייה, ארצות הברית נכנסה לתהליך של בדלנות, גם מצד הרפובליקנים וגם מהצד של המפלגה הדמוקרטית. ארצות הברית לא יכולה להיות השוטר של העולם, בזמן שיש לה בעיות פנימיות קשות כל כך. לכן, למרות שלדעתי דונלד טראמפ יכול להוציא את העולם מעידן הפוליטיקלי קורקט, אין לסמוך עליו. גם לא על יריבתו הילרי קלינטון. לפי התבטאויותיהם, לא נראה לי שהם אלה שיעצרו את תהליך הבדלנות מהעולם שעוברת ארצות הברית.
רבים שיקראו את המילים שכתבתי, יחשבו: "טמבל, ישראל תלויה בסיוע מארצות הברית. היא לא יכולה להתקיים בלעדיו. בייחוד בתחום הצבאי ובתחום האספקה הביטחונית והסיוע הביטחוני. זו בעלת הברית היחידה בעולם של ישראל והקרובה אליה ביותר". יכול להיות שמילים אלה נכונות, אבל העובדות מדברות בעד עצמן: ארצות הברית היא מאוד אינטרסנטית ביחסי החוץ שלה. היא נמצאת עכשיו בתהליך של בדלנות. ישראל לא יכולה לסמוך כל הזמן על ארצות הברית שהיה תהיה המשענת שלה והגב שלה. ישראל לא יכולה לנצח מלחמות באופן מובהק כי יש תמיד את האיש המשגיח, הלא היא ארצות הברית, שאומרת לישראל "נו,נו,נו" בשלבים השונים של המלחמות, ואף מונעת מישראל לנצח מלחמות באופן מובהק, בין היתר בשל האינטרסים שלה עם מדינות ערב. ארצות הברית הפכה למעצמת העל היחידה בעולם בין היתר בגלל שדאגה לחבק חיבוק דוב את בעלות בריתה ולמנוע מהן להתחזק על חשבונה יותר מדי. ומה גם שבשנים האחרונות, ארצות הברית חדלה להיות מעצמת העל היחידה בעולם. כיום המערכת העולמית היא רב גושית, מערכת של ציביליזציות שונות, לפי תורתו של סמואל הנטינגטון, שנמצאות בסכנת התנגשות ביניהן. וכאן גם נמצא הפיתרון: על ישראל ליצור קשרים ולהתחבר יותר למדינות שלא היו בנות בריתה הקרובות, שהן מעצמות עולות, כמו למשל ברזיל ורוסיה. לבסס קשרים עם מדינות שאינן מהעולם המערבי הקלאסי, גם עם מדינות דרום אמריקה שכיום ידידותיות כמו ארגנטינה למשל.
יכול להיות, ויש סיכוי גבוה לכך, שאם ארצות הברית תהפוך לבדלנית- או שתהפוך לעויינת לישראל תחת מימשל צפוי של ג'ו ביידן וסגניתו קמאלה האריס, אז ישראל תמצא לעצמה "חברים" נוספים בעולם חוץ מארצות הברית, היא תהיה פחות בצל האמריקני ותוכל לפעול במלחמות כראות עיניה ולנצח אותן באופן מובהק. הרי עברו 53 שנים מאז ניצחה ישראל את הניצחון הברור היחיד שלה, במלחמת ששת הימים. הסינים- למרות שעליהם בכלל בכלל לא הייתי סומך בשל שאיפות ההגמוניה העולמיות שלהם, נגיף הקורונה והשתלטנות הכלכלית שלהם- זקוקים לקשרי מסחר טובים, וישראל יכולה לספק להם את זה. גם הרוסים-למרות חסותם על איראן. כמו כן, ישראל היא מדינה מספיק מפותחת מבחינות רבות כדי שהיא תוכל לסמוך על עצמה, ועל עצמה בלבד. לא רק על האמריקנים, שדואגים עקבית שישראל לא תהיה חזקה מדי. דוגמה לכך היא בשנת 1987, כשישראל רצתה לייצר מטוס משלה, הלביא, והפרויקט של בניית המטוס הופסקה בלחץ אמריקני, היות וארה"ב רצתה שישראל תסתמך על ותקנה את המטוסים האמריקנים, וגם כדי לא להפר את המאזן האיזורי מול מדינות ערב.
והכי חשוב, כדי שלא נתעורר יום אחד ונראה שהמדינה לא נשענה על משענת הקנה הרצוץ- שוב, תחת מימשל דמוקרטי שמוחזק בידי מפלגה שנעה יותר ויותר שמאלה לכיוון של פוליטיקת זהויות. לכן, בדלנות אמריקנית היא לא דבר כל כך רע לישראל.
נכתב במקור בשנת 2016 ועודכן עקב בחירות 2020

סוציאליזם דמוקרטי: השיטה החדשה של המפלגה הדמוקרטית האמריקנית?

אצל המפלגה הדמוקרטית האמריקנית ישנה תופעה מיוחדת: כל אימת שמפסיד מועמד דמוקרטי לנשיאות, המועמד שבא אחריו נחשב יותר רדיקלי שמאלה ממנו. מקרה יוצא דופן שבא בניגוד לתופעה זאת הוא התמודדותה של הילרי קלינטון לנשיאות מטעם המפלגה ב2016. רוצים דוגמה? לאחר שאל גור הפסיד את הבחירות הדמוקרטיות בשנת 2000, בשנת 2004 המועמד היה ג'ון קרי, סנאטור ליברל שנחשב הרבה יותר שמאלני מאל גור שהיה סגנו של ביל קלינטון. גם קלינטון וגם גור, להזכירכם, הקפידו על עמדות של מרכז-שמאל. קרי, לעומתם, היה שמאל יותר מובהק. כשג'ון קרי הפסיד בשנת 2004, הופיע בשנת 2008 מועמד שנחשב יותר שמאלה מג'ון קרי: ברק אובמה, שניצח שתי מערכות בחירות ברציפות וכיהן בנשיאות ארה"ב במשך שמונה שנים. אבל אובמה נחשב במפלגת הדמוקרטית לאיש מרכז, וכשמשווים אותו למועמדים הבולטים הנוכחיים של המפלגה הדמוקרטית לקראת בחירות אמצע הקדנציה לבית הנבחרים האמריקני שאמורות להתקיים בחודש נובמבר 2018, אובמה הוא בכללותו איש מרכז מתון. לפי דונה בראזיל, שהייתה יושבת ראש המפלגה הדמוקרטית (בארה"ב יושבי ראש המפלגות הם לא מועמדים לנשיאות, הם בדרך כלל פוליטיקאים ותיקים שכוכבם לא דרך או אנשי מכירות בכירים), הניצחון של הילארי קלינטון בפריימריז (הבחירות המוקדמות) למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות בשנת 2016- וזה היה למעשה הניצחון האחרון שלה כי היא הפסידה לדונאלד טראמפ בבחירות לנשיאות- היה ניצחון עם כוכבית גדולה: מי שהיה לו סיכוי לנצח הוא התופעה בה' הידיעה שהופיעה במערכת הבחירות ההיא מטעם הדמוקרטים, הסנאטור ברני סנדרס. והסנאטור היהודי הוותיק הזה, שכמובן הוא שמאלה בדעותיו מקלינטון, הוא המבשר של התופעה והאידיאולוגיה שנקראת סוציאליזם דמוקרטי. אל תשכחו שעד הופעתו של סנדרס, המילה "סוציאליזם" נחשבה למילה מגונה בארצות הברית, זכר למורשת המלחמה הקרה. סנדרס לא התבייש להגיד את המילה "סוציאליזם", ובעיקר "סוציאליזם דמוקרטי". לאחר שהילרי קלינטון הפסידה בבחירות הכלליות, המפלגה הדמוקרטית נעה יותר ויותר שמאלה. כשנה לאחר ההפסד, הקים סנדרס את "מכון סנדרס", שנועד בעיקר לקדם מועמדים בתוך המפלגה הדמוקרטית שמזדהים עם הדרך שלו. בינתיים הצליחו 42 מועמדים שדוגלים או מזוהים עם הסוציאליזם הדמוקרטי של סנדרס לנצח בבחירות הפנימיות בתוך המפלגה הדמוקרטית למועמדויות השונות לבחירות 2018 לבתי הנבחרים השונים.

ובכן, מהו הסוציאליזם הדמוקרטי, שמנסה להסתמן כתשובה של המפלגה הדמוקרטית לטראמפ? מדובר באידיאולוגיה פרוגרסיבית, כלומר שמאל על סף הקיצוני או שמאל קיצוני, שמעודד מערכת פוליטית דמוקרטית לצד בעלות סוציאלית על אמצעי הייצור. הוא דוגל בניהול עצמי ודמוקרטי של מוסדות כלכליים בתוך שוק כלכלי סוציאליסטי-ריכוזי, תוך ניהול הכלכלה באופן ריכוזי על ידי המדינה. מה ההבדל בין סוציאליזם דמוקרטי למה שאנחנו מכירים בתור סוציאל-דמוקרטיה? הסוציאליזם הדמוקרטי תומך בהחלפה הדרגתית של המערכת הכלכלית הקפיטליסטית למערכת ריכוזית סוציאליסטית, ואילו הסוציאל-דמוקרטיה תומכת ברפורמות קפיטליסטיות אבל עם רגישות חברתית. כלומר, בעיני הסוציאל-דמוקרטיה הפיתרון לבעיות הקפיטליזם הוא לערוך בו רפורמות אך לשמר אותו. בעיני הדמוקרט-סוציאליסטים, על מנת לתקן את הקפיטליזם יש להחליף אותו בסוציאליזם, וזה הבדל עצום. יש כאלה שמאשימים, ובצדק מסוים, את הסוציאליזם הדמוקרטי שהוא שם מכובס למעבר למערכת שדומה למערכת הכלכלית הסובייטית, אבל עם "ניהול דמוקרטי". הדמוקרט-סוציאליסטים בהחלט תומכים בהתערבות בוטה מאוד של המדינה בכלכלתה כדי לצמצם את אי-השיוויון החברתי, בהלאמה ובריכוזיות המשק.

דוגמה להצלחה של מועמדים דמוקרט-סוציאליסטיים היא אלכסנדריה אוקאזיו-קורטס, מועמדת מטעם המפלגה הדמוקרטית לקונגרס האמריקני ממדינת ניו יורק, לטינית במוצאה ובת 28 שנבחרה למועמדות הארצית הדמוקרטית לאחר שניצחה בבחירות המוקדמות למועמדות בתוך המפלגה. היא נחשבת לעתיד של המפלגה הדמוקרטית, בעידן שבו נפרצו כל הגדרות. והאם זה טוב לישראל או למערב המסורתי בכלל? ממש לא. קורטז מתחה ביקורת על "הכיבוש הישראלי את פלסטין". והכוונה היא לא לשטחים שנלקחו ע"י ישראל בשנת 1967, אלא לכאורה לשליטה הישראלית מנהר הירדן ועד הים התיכון. הסוציאליזם הדמוקרטי, כמו הסוציאליזם עצמו ואף יותר ממנו, תומך בצימצום הפערים בחברה בין המעמדות, ובעזרה למדוכאים ולחלשים כדי להביא לשיוויון. ולפי השיטה של הדמוקרט-סוציאליסטים, ביניהם סאנדרס ובטח קורטז שיותר קיצונית ממנו, המדוכאים האולטימטיביים הם המוסלמים והפלסטינים (לצד האוכלוסייה הלטינית והשחורה של ארצות הברית). הסוציאליזם הדמוקרטי תומך בהגירה ובקליטת מהגרים ובגלובליזציה סוציאליסטית, לא קפיטליסטית. בנושאים חברתיים אחרים, אגב, גם סאנדרס וגם קורטז תומכים ב"ביטוח רפואי לכל", והכוונה היא שהמדינה צריכה לתת ביטוח רפואי גם לאזרחיה וגם למהגרים אליה. מועמד נוסף שנחשב דמוקרט-סוציאליסטי אך לא בארצות הברית הוא מנהיג מפלגת הלייבור הבריטית, ג'רמי קורבין (ולפי התנהגותו בתוך מפלגתו ובכלל, אני לא בטוח שהוא בכלל דמוקרט, אלא רק סוציאליסט קיצוני). העניין הוא שרובם המוחלט של יהודי בריטניה סולדים מקורבין האנטישמי, בעוד שלרוב יהודי מדינת ניו יורק, שתומכים במפלגה הדמוקרטית, לא תהיה בעיה להכניס את אלכסנדריה קורטז לקונגרס או לבחור בה בעתיד לנשיאות.

יש החושבים כי הסוציאליזם הדמוקרטי הוא אידיאולוגיה חדשה, שברני סנדרס המציא. טעות בידם. רעיון הסוציאליזם הדמוקרטי קיים עוד משלהי המאה ה-19. הוא מייצג תנועות שמאל לא מעטות בעולם, ביניהן תנועות שהאידיאולוגיה שלהם היא על סף הקומוניזם (הקומוניזם מאמין בדיקטטורה של הפרולטריון, כלומר של המעמד העובד, והסוציאליזם הדמוקרטי מאמין לפחות דה יורה בדמוקרטיה ופועל על פיה, אפילו יותר מהסוציאליזם עצמו). אבל עלייתו של ברני סנדרס קידמה יותר את הרעיון הזה בארצות הברית, ויש למפלגה הדמוקרטית נטייה לאמץ אותו כי הוא רעיון חריג, כתגובה לחריגות של טראמפ באופיו, מן הצד השני.
למרות זאת, לא בטוח שהרעיון הזה הוא שינצח בסופו של דבר: המפלגה הדמוקרטית עוד מנסה להתאושש מההפסד שלה לדונלד טראמפ לפני שנתיים בבחירות לנשיאות, וגם אם כרגע בסנאט ובקונגרס האמריקניים הוא רפובליקני ולאחר 2018 הוא ייהפך לדמוקרטי, רוב המועמדים הדמוקרטיים הם אנשי שמאל-מרכז או שמאל לא קיצוני במיוחד. כמו כן, בדרך כלל בבחירות אמצע הקדנציה בארצות הברית המפלגה שזוכה לרוב היא המפלגה שמנוגדת למפלגתו של הנשיא המכהן, מתוך רצונו של רוב הציבור לחזק את מערכת האיזונים והבלמים מול הנשיא. רונאלד רייגן, לדוגמה, התמודד מול בית נבחרים עם רוב דמוקרטי לאורך כמעט כל שתי כהונותיו. אז זה לא אומר שהמפלגה הדמוקרטית כולה תהפוך בטוח למפלגה דמוקרט-סוציאליסטית ובכלל זה לא אומר שטראמפ יפסיד בבחירות 2020 למועמד דמוקרטי או שהנשיא שלאחר טראמפ יהיה דמוקרטי. אחרי הכל, המועמד המוביל בסקרים להיות המועמד הדמוקרטי לנשיאות בשנת 2020 הוא ג'ו ביידן, שהיה סגנו של הנשיא דאז ברק אובמה. ביידן עצמו, שיהיה בן 78 בעת הבחירות לנשיאות, הוא איש שמאל-מרכז אך הוא אינו דמוקרט-סוציאליסט.

הנשיא אובמה השני?

כל הזכויות על מאמר זה שמורות לאתר "היסטריו" ©
בשנת 2004 פתח את אירועי הוועידה של המפלגה הדמוקרטית האמריקנית פוליטיקאי צעיר, חבר הסנאט של מדינת אילינוי האמריקנית. הוא היה מועמד לסנאט הפדרלי האמריקני בוושינגטון, ורצה לקדם את עצמו וגם את מועמד הדמוקרטים לנשיאות דאז, ג'ון קרי. הוא היה רק בן 43. קראו לו ברק חוסיין אובמה. מהרגע שהופיע, ונשא נאום מרשים, מרשים מאוד. מאותו רגע תייג עצמו כמועמד עתידי לנשיאות. וכל השאר מאותו רגע היה היסטוריה.

כשנערכה לפני כחודש ועידת המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, לקראת בחירות 2016, נאם סנאטור צעיר, ממוצא אפרו-אמריקני, בפתיחת אותה ועידה, שמטרתה לבחור בהילרי קלינטון. בניגוד לאובמה, הוא היה משועשע וחייכן, בניגוד למזגו הקר של אובמה. הסנטור הזה ביקר בימים האחרונים בישראל. וגם הוא, כמו אובמה, מסתמן כמועמד פוטנציאלי לנשיאות. התקשורת האמריקנית משווה אותו שוב ושוב לנשיא האמריקני המכהן. מדובר בסנאטור קורי בוקר (Cory Booker), רווק בן 47 שמייצג את ניו ג'רזי, שהיה בעברו ראש עיריית ניוארק. גם הנאום שלו בועידה היה מרשים, סוחף ובעיקר מחויך. ואם אובמה נחשב, למרות שמוצאו אינו אפרו-אמריקני אלא מעורב, כנשיא השחור הראשון של ארה"ב, קורי בוקר יכול יום אחד בעתיד להפוך לנשיא השחור השני של ארה"ב, בייחוד אם יהיה אחרי שמונה שנות כהונה של הנשיאה הפוטנציאלית הילרי קלינטון, או שמא ייאלץ להתייצב אל מול הנשיא טראמפ או מחליפו בעתיד.

אותו קורי בוקר נחשב ליקיר עמק הסיליקון האמריקני, בין היתר בגלל שהוריו היו מנהלים בכירים בחברת המחשבים IBM. הוא ומשפחתו גרו בעיירה שמצפון לעיר ניוארק שבניו ג'רזי, למשפחה מרקע דתי יחסי. אחד מסבי סבותיו היה אמריקני לבן. עוד בבית הספר התחבב עליו מאוד משחק הפוטבול, למרות שהוא היה תלמיד מצטיין והתקבל לאוניברסיטת סטנפורד היוקרתית. הוא סיים בשנת 1991 תואר ראשון במדעי המדינה ותואר שני בסוציולוגיה לאחר מכן. בשנת 1994 קיבל מילגה מיוחדת ולמד היסטוריה אמריקנית באוניברסיטת אוקספורד האנגלית, והחל להתבלט בחוגי הלימוד שלו מבחינה פוליטית… לאחר מכן, המשיך לתואר שהוא מעין דוקטור במשפטים, באוניברסיטת ייל המאוד יוקרתית. אגב, גם לאובמה יש תואר דומה במשפטים…

בדומה לאובמה, הוא היה גם פעיל חברתי וסיפק ייעוץ משפטי לנצרכים לאחר שסיים את לימודיו. הוא נבחר למועצת העיר ניוארק ובכך החל רשמית בקריירה הפוליטית שלו. הוא החל בפעילות אינטנסטיבית בנושאים חברתיים, עד כדי מחאות ושביתת רעב. בשנת 2002 התמודד על ראשות העיר ניוארק, ונבחר לתפקידו. הוא החזיק בתפקיד זה עד שנת 2013, לאחר שנבחר 3 פעמים לתפקידו. בין היתר, הוא שיתף פעולה עם מישל אובמה רעיית הנשיא בנושאי המלחמה בהשמנת ילדים.

בשנת 2013, לאחר מותו של הסנאטור הדמוקרטי המכהן, נערכו בחירות מיוחדות למושב של מדינת ניו ג'רזי לסנאט האמריקני. בוקר התמודד ובאוגוסט 2013 נבחר לסנאט. הוא הביס ב-11 אחוזים את יריבו הרפובליקני, והפך לסנאטור השחור הראשון שנבחר לסנאט מאז ברק אובמה. בלילה שלפני שנבחר, הוא ביקר בציונו של הרבי מלובביץ' המנוח….הוא גם ידוע כפרו ישראלי, בעל יחסים חמים עם הקהילה היהודית במרחב ניו יורק-ניו ג'רזי ובימים האחרונים מכתיבת כתבה זו אף ביקר בישראל.
קורי בוקר ידוע כשמאלני מתון בעמדותיו הפוליטיות. הוא תומך בשתי מדינות לשני עמים, אך מתנגד ללחצים על ישראל. בעניין העיסקה עם איראן, הוא נאלץ לתמוך בה כמעט בלית ברירה לאחר שהתנגד אליה למעשה (הצביע בעד החמרת הסנקציות על איראן בתקופה שלפני ההסכם). יש אף שמאשימים אותו כניאו-ליברל וכמשתף פעולה עם חברות הטכנולוגיה הבכירות בארצות הברית וכמקדם האינטרסים שלהם ואף בהיותו יקירן, בין היתר בגלל שגייס כספים בשנת 2010 מבעלי פייסבוק מארק צוקרברג לטובת מערכת החינוך בניוארק. ושוב, יש להדגיש, הוא גדל בבית שכולו חברת IBM…. לכן, לא בטוח שבעתיד תיבחר בו המפלגה הדמוקרטית בעלת האוריינטציה הסוציאל דמוקרטית כמועמד שלה.

מה שמבדיל את בוקר מאובמה הוא לא רק הדעות המתונות יותר וחוש ההומור והחיוך הטבעי, אלא גם היותו בעל ניסיון ניהולי כראש עיריית ניוארק במשך יותר מ10 שנים. כמו כן, ישנו פרט פיקנטי מאוד בחייו האישיים של בוקר, והוא המסתורין שבהם. לבוקר אין משפחה משלו והוא לא נשוי, בניגוד לאובמה שנשוי למישל ויש לו שתי ילדות. עובדה זו עוררה שמועות רבות על נטיותיו המיניות, למרות שהוא טוען שוב ושוב שהוא סטרייט. בעיקרון, מסתורין זה עלול כביכול לפגוע בו. אבל כיום, בארצות הברית, דבר זה דווקא יכול להוות יתרון, היות והמדינה לא צריכה לממן את בני משפחתו בניגוד לפוליטיקאים אחרים. אם ייבחר לנשיאות, יהיה הרווק השני שנבחר לנשיאות, לאחר ג'יימס ביוקנן במאה ה-19, וגם ישנה פתיחות יותר מבעבר לגבי פוליטיקאים שאינם סטרייטים, אם יתברר שאינו באמת כזה, בניגוד לעבר השמרני. יש עוד יתרון: בכל משרה שייבחר אליה, הוא ייתן מאה אחוזים מעצמו כי אין ברשותו משפחה לנהל, מה שגוזל זמן ועצבים. ועוד פרט שמבדיל אותו מאובמה: בניגוד אליו, שהחליף בילדותו מקומות מגורים בעולם ובארה"ב בפרט עם אמו וכשיצא לחיים בוגרים, קורי בוקר עצמו נולד, גדל והמשיך לגור רוב חייו בניוארק ובסביבתה. עד היום הוא גר בעיר הזאת.

האם יכול להיבחר לנשיאות? יש לו סיכוי. יש לו את הקסם האישי והוא גם יודע לנאום טוב, מה גם שהוא משדר החוצה שהוא אינו אדם קר כמו אובמה.
הוא גם נוטה יותר למרכז- למרות שבעבר, כשאובמה עמד להיבחר שוב ב2012, הגן על הכומר ג'רמייה רייט, שהיה הכומר הקיצוני של אובמה- אך לא שלו.
עוד פרט פיקנטי היה הסיכסוך שלו עם המגיש קונאן או'בראיין, לאחר שזה ירד על העיר ניוארק.