Tag Archives: יניצ'רים

העות'מאנים, פרק 9: ימי הסולטאן סולימאן, חלק ג' (ספוילר)

(c) כל הזכויות שמורות לכותב האתר Histerio, מבוסס (אך לא מועתק) על הספר של סטנפורד שאו ואישתו אזל קוראל, "היסטוריה של האימפריה העות'מאנית ותורכיה המודרנית".

שני העשורים האחרונים לשילטונו של הסולטאן סולימאן התאפיינו בעייפות ממבצעים צבאיים, ובעיקר ממאבקים פנימיים על ירושתו. סולימאן עצמו קשר קשרים צבאיים עם אימפריות אחרות, כמו הצרפתים, ועוד בשנת 1536 הוא ניצל את הברית הזא כדי להוביל התקפה ימית ויבשתית לכיוון אלבניה ואיטליה בחזית הים התיכון. בראש הצי העות'מאני עמד האדמירל האגדי ח'יר א-דין ברברוסה, ובצד ההבסבורגי- אוסטרי עמד יריבו האדמירל אנדריאה דורייה. בלחץ האפיפיור ומדינות אירופה אחרות הברית הזאת לא החזיקה מעמד, והצרפתים נסוגו מצפון איטליה. באותו זמן הצי העות'מאני היה עסוק גם באיזור האוקיינוס ההודי, כנגד הפורטוגזים שתקפו את חופי הודו המוסלמית שביקשה מהעות'מאנים עזרה. בשנת 1538 יצאו סולימאן וצבאו והשתלטו על מולדביה ודרום בסראביה, באיזור רומניה של היום. עם זאת, בשנים שלאחר מכן היה עסוק סולימאן בענייני פנים: הוא אירגן את החוקים האזרחיים והפליליים של האימפריה (שהייתה, רשמית, תחת חוק ההלכה המוסלמית- השריעה), לקודקס (ספר חוקים) מסודר- הקאנון-נאמה, מה שנתן לו את הכינוי "סולימאן המחוקק (קאנוני)". הוא גם עסק בניסיון למנות וזירים גדולים על מנת שייכנסו לנעליים הגדולות שהשאיר אחריו אבראהים פאשה, חברו שחוסל בהוראתו. הוא בחר בלוטפי פאשה (פאשא- תואר כבוד תורכי לבכירים). ב1540 מת יאנוש זאפוליה, שליט הונגריה שהיה נאמן לעות'מאנים, מה שהצית עוד פעם את הקרבות עם בית הבסבורג האוסטרי. ההבסבורגים נדחקו באופן כמעט מוחלט משטחי הונגריה בשלוש השנים שיבואו לאחר מכן. באמצע שנות הארבעים של המאה ה-16 הורם סולטאן, אישתו של סולימאן שלא הייתה אמו של בנו בכורו, דאגב "לבחוש" בענייני הורשת השילטון. בייחוד לאחר מות בנה, הנסיך מהמט, כתוצאה ממחלה. היא השיאה את בתה, מיהרימה סולטאן, לרוסטם פאשא, שהפך לווזיר הגדול של האימפריה. היא רצתה שרוסטם ידאג לקדם את אחד מבניה לתפקיד יורש העצר, ויעזור לה להיפטר מיורש העצר, הנסיך מוסטפא, בנם של סולימאן וגולבהאר (אולי מאהידווראן?) סולטאן. עוד כוח עולה באימפריה היה הנסיך ביאזיט, בנם של סולימאן והורם. בשנת 1547 ביאזיט, הסולטאן סולימאן וצבאם, יצאו למלחמה כנגד איראן ששלט בה בית המלוכה הספווי, לאחר שאחיו של השאה השולט באיראן, טאהמספ, אלקאז מירזא, ברח לשטחי העות'מאנים בעודו טוען לכתר אחיו. במהלך העימות עם האיראנים השתלטו העות'מאנים על איזור אזרבייג'אן (איזור שמאוכלס בעמים תורכיים) וכן על שטחים בקווקז.

בראשית שנות החמישים של המאה ה-16, פרצו שוב עימותים בין העות'מאנים וההבסבורגים באיזור הונגריה וטרנסילבניה. בראש הצבא העות'מאני עמד מפקד שהיה בילדותו נוצרי-בוסני, נחטף, אוסלם וגויס לצבא הרגלים העות'מאני (היניצ'רים) בתהליך הגיוס- הדוושירמה. הוא נועד לגדולות, ושמו היה סוקולו מהמט פאשא. (1505-1579). סוקולו עתיד להתמנות בשנת 1560 לתפקיד הווזיר הגדול (ראש הממשלה) העות'מאני, לכהן בתפקידו כמעט עד סוף חייו תחת שלושה סולטאנים ולהפוך למעשה לשליט האימפריה בפועל.

בינתיים, בצי העות'מאני עלה גם כוח חדש במקביל לשליטתו של האדמירל המפורסם ח'יר א-דין ברברוסה- טורגוט ראיס. בשנת 1551 נפתחה מול ההבסבורגים חזית ימית בחופי צפון אפריקה, ובאותה שנה נכבשה ע"י העות'מאנים טריפולי, כיום בירת לוב. בשנת 1552 השלים הצי העות'מאני את כיבוש ערי חוף הים האדום לאורך מה שהיום הוא החוף הסעודי והתימני, בעיקר מידי הפורטוגזים.

העשור האחרון לשילטונו ולחייו של סולימאן אופיין בעיקר במאבקים פנימיים: היניצ'רים, חיל הרגלים המובחר של האימפריה, היה נאמן מאוד לנסיך מוסטפא יורש העצר, והורם סולטאן וחתנה רוסטם פאשא תפרו עלילה כנגד מוסטפא על בגידה בסולימאן. בשנת 1553 הוצא להורג מוסטפא, מה שהשאיר את שני בניה של הורם, הנסיכים ביאזיט (ניתן לקרוא לו גם ביאזיד) וסלים, במאבק על השילטון. כמו כן, אותו עשור היה מאופיין בבעיות כלכליות קשות עקב ההוצאות הכספיות על מלחמה (תקציב הביטחון) של האימפריה. הדבר הוביל את הממשלה העות'מאנית לנסות ולהטיל מיסים על הפרובינציות (מחוזות גדולים) השונות וכן לכונן מנגנון לפיקוח ולוויסות מחירים של מוצרים בסיסיים.

עקב הוצאתו להורג של מוסטפא, חיל היניצ'רים, חיל הרגלים המובחר של האימפריה שרוב מגויסיו היו במקור נערים נוצרים שנחטפו ואוסלמו, כמעט ומרד. איש צבא מקירבם התחזה לנסיך מוסטפא המת, וקראו לו "מוסטפא המדומה (דוזמה מוסטפא), ובשנת 1555 פתח במרד כנגד השילטון. הצלחותיו היו בעיקר באיזור רומליה- הפרובינציות האירופיות- בלקניות של האימפריה, ובעיקר במקדוניה. באותה שנה כוח צבאי בראשותו של הנסיך ביאזיט, המועמד הבכיר לירושה, הצליח להביס את מוסטפא המדומה ואנשיו ולהוציאו להורג. באותה שנה סולימאן המוחלש נאלץ לחתום על חוזה שלום עם איראן הספווית, ביודעו כי זה לא הזמן למלחמות גדולות. לביאזיט, עם זאת, לא היה הרבה מזל: אחותו מיהרימה ובעלה רוסטם החליפו נאמנויות בינו לבין אחיו סלים, הפיצו עליו שמועות שהוא שיתף פעולה עם אנשי מוסטפא המדומה כנגד סולימאן, וגרמו לחימתו של אביו לבעור כנגדו. מי שהצילה אותו הייתה הורם סולטאן, ששיכנעה את סולימאן למנות את ביאזיט למושל מחוז קוטאהיה המרוחק. הנסיך סלים, שנקרא על שם סבו הסולטאן סלים הראשון, התמנה בינתיים למושל מניסה, מה שהפך אותו למועמד הבכיר ביותר להיות יורש העצר. היתרון של סלים לעומת אחיו המוכשר ממנו (כשמוסטפא האמיתי היה מוכשר משניהם), היה היותו נוח להשפעת אימו והשפעתו של הווזיר הגדול. היניצ'רים עברו ברובם לצד של סלים, בעוד שהאליטות התורכיות הישנות עמדו לצידו של ביאזיט. אבל לביאזיט לא היה מזל: בשנת 1558 מתה הורם סולטאן (אלסנדרה ליסובסקאיה במקור, או רוקסלאנה בכינוי המקורי שלה), אישתו המאוד משפיעה של סולימאן, כנראה כתוצאה מסרטן בלוטות הלימפה. ביאזיט אסף אחיו את אנשיו של מוסטפא המדומה וחלק מאנשיו של הנסיך מוסטפא האמיתי, והחל בבריחה מפני אחיו. הוא מצא ב1560 מקלט באיראן אצל השאה טאהמספ, אך אביו, סולימאן, שיכנע ושיחד את השאה האיראני להוציא את בנו שלו, של סולימאן עצמו, להורג, בשנת 1562. ביאזיט הוצא להורג יחד עם אישתו וילדיו, מה שהפך את סלים, הג'ינג'י הנוח להשפעה ואף לפי השמועות השיכור, ליורש העצר וליורש אביו באופן רשמי. אישתו, נורבאנו סולטאן, הייתה ממוצא ונציאני, ויש האומרים ממוצא יהודי.

בשנת 1560 מונה סוקולו מהמט פאשא לוזיר הגדול, כלומר ראש ממשלת האימפריה העות'מאנית, והוא כיהן בתפקידו במשך כמעט 20 שנים, בהן ניהל את ענייני האימפריה בפועל.

למרות שסולימאן כבר היה זקן, קרוב לעשור השמיני של חייו, בשנת 1566 הוא התעקש לעמוד בראש מסע צבאי על מנת לכבוש את סיגטוואר שבדרום הונגריה, שוב מול ההבסבורגים ותומכיהם. בעודו באוהל המפקד בדרך לקרב, הכריעה אותו מחלת השיגדון והוא מת ב7 בספטמבר 1566. בכך תמה התקופה המפוארת ביותר בתולדות האימפריה העות'מאנית. את האימפריה ניהל בפועל הווזיר הגדול סוקולו מהמט פאשא, שדאג למסע בטוח עבור הנסיך סלים לכיוון איסטנבול, שם הוכתר סלים לסולטאן סלים השני. בסופו של דבר מי שניצח היו היניצ'רים, שתמכו בסלים, בעוד האליטות הישנות באימפריה הוכרעו. השילטון בפועל באימפריה ניתן לווזיר הגדול ולהרמון- שם ישבו אם הסולטאן, ובמקרה של סלים אחותו שתפסה את מקומה היות והורם לא זכתה לראות את בנה עולה לשילטון, וכן נשות הסולטאן. עוד גורם חזק באימפריה עוד משלהי ימי הסולטאן סולימאן היה בנו של הנסיך סלים, מוראד, שעתיד להפוך לאחר אביו לסולטאן מוראד השלישי.

אויביה של האימפריה ניצלו היטב את חולשתו של הסולטאן החדש סלים השני: השיעים הזייידים מרדו בתימן, והשתלטו על עריה המרכזיות, עדן וצנעא. לקח לעות'מאנים שנה עד שהשתלטו מחדש על תימן, בסיוע צבא ממצרים ומסוריה של ימינו, שהיו תחת השליטה העות'מאנית. בשנת 1570 השתלטו העות'מאנים על קפריסין לאחר סיכסוך עם ונציה וגנואה (באותן שנים דון יוסף נשיא, הבכיר היהודי מוונציה, החל לרכוש השפעה חזקה מאוד בחצר הסולטאן, יש אומרים כי אשת הסולטאן נורבאנו הייתה ממשפחתו). לאחר שנה האפיפיור איחד את מדינות אירופה כנגד העות'מאנים והסולטאן סלים השני, והוא הובס בקרב לפאנטו עליו אדבר בפרק הבא.

 

מהמט הנסיך והיניצ'רים- "החיילים החדשים".

עבר שבוע מאז הפעם האחרונה שכתבתי. הסידרה שודרה כרגיל בימות החול של החג ורבות התחדש. בפרק של היום, ששודר בחג שביעי של פסח, נעשתה קפיצה בזמן: מיהרימה ומהמט גדלו והפכו לנסיך ונסיכה יפים, מה שעורר את קינאתה של מאהידווראן.

במהלך השבוע האחרון התחוללו בסידרה אירועים משמעותיים: איסכנדר צ'לבי, הלא הוא אפנדי האזרטלרי הוצא להורג במהלך הקרב בגלל גחמותיו של אבראהים, שמצידו קרא לעצמו "סרעסכר סולטאן", שניתן לפרשו כ"סולטאן מפקד הצבא", או "מפקד צבא הסולטאן". הסולטאן הבין בעצמו שהוא עשה טעות כשהוא הורה להוציא להורג את איסכנדר, שהיה ישר והגון. פירוזה נצמדת עוד יותר להורם ולבתה, עדיין לא נתפסה. גולשאה האטון, היחידה שעלתה על הסוד של פירוזה, מספרת זאת לניגר, נכלאת ומנסה להרוג את חדיג'ה אחות הסולטאן. באמצע ניסיון הרצח ניגאר כלפה מגיעה ומצילה את חייה של יריבתה על ליבו של אבראהים שמזה זמן כבר חי בסרט משלו.
ניגאר יודעת על הסוד של פירוזה, אומרת זאת לפירוזה אך שומרת את הסוד לעצמה. ככה זה כשרוצים לשרוד.
מהמט, הנאמן לאחיו הגדול מוסטפא, מבקש להצטרף כמוהו ליניצ'רים, הלא הם "החיילים החדשים", בתורכית, או פשוט, חיילי הרגלים של האימפריה.

מה מיוחד בהם?
מוסד היניצ'רים החל בימיו של הסולטאן מוראד הראשון, בשנת 1383, ובוטל באכזריות רבה בשנת 1826 על ידי הסולטאן מחמוד השני, שכינס את כל היניצ'רים במקום אחד וטבח בהם, הכל במטרה להפוך את הצבא העותמאני למודרני ובסטייל אירופי.

הגיוס ליניצ'רים, שנקרא "דוושירמה", נערך דווקא ביישובים הנוצריים שכבשה האימפריה. לא, זה לא כמו הגיוס שמכירים בארץ. מדובר בילדים נוצרים שנתפסו עוד כשהיו קטנים, לכל היותר בני 8, והוכנסו למוסד חינוכי מיוחד. שם היו מקבלים השכלה של כתיבת וקריאת שפות וכן לימודי דת האסלאם. בכך היו הילדים המגויסים עוברים שטיפת מוח מוסלמית להיות נאמן לדת ולסולטאן, שכידוע היה גם "אמיר המאמינים". תוך כדי הכשרתם הם קיבלו כמובן הכשרה צבאית להיות חייל רגלים נאמן. כמו בכל צבא, היו כאלה שהתקדמו לקצונה, והקצין נקרא "אגא" (אגא זה לא רק תפקיד בהרמון, כידוע). הכניסה של אדם למוסד היניצ'רים הבטיחה אותו לכל ימי חייו. דאגו לו תמיד להשכלה, לאוכל ולפרנסה.והכל על חשבון המדינה. ממש חממה אבל עם המון דרישות. כל עת שאירעה מלחמה, היניצ'רים היו חוד החנית בצבא. ליניצ'רים הייתה גם נגיעה בשילטון, והיו כאלה שהתקדמו למשרות ממשלתיות. לכן, בכפרים הנוצריים הורים ממש קידמו את ילדיהם להיות יניצ'רים. היניצ'רים סימלו את הצבא העותמאני ה"קלאסי". הם היו מוסלמים מומרים אך נאמנים. עם זאת, גם מי שהיה מוסלמי, כולל ובייחוד הנסיכים בארמון, יכלו להצטרף ליניצ'רים אם רצו, כמובן שהנסיכים הוצנחו למשרות רמות במוסד.
מדובר היה, אם כן, ביחידות העילית של הלוחמים הרגליים של האימפריה. שמם נישא למרחוק.
עם זאת, כשהם היוו איום על השילטון, לא היססו הסולטאנים להענישם, להילחם בהם ואף הגדיל לעשות במאה ה-19 כאמור מחמוד השני, שראה בהם גורם מפריע בדרך למודרניזציה וכאיום עליו ולכן טבח בהם.

למה מאהידווראן ראתה בהצטרפות של מהמט ליניצ'רים, עם שבועת ההצטרפות המרשימה והטקס המפואר, איום?
היא ראתה בזה מעין קריאת תיגר על האח הגדול מוסטפא, וכרצון של מהמט בעידודה של אימו להגיע לשילטון ביום מן הימים.
ההיסטוריה לא מהווה עבורי ספוילר, ומה שאני יכול להגיד ידוע- האחים נשארו נאמנים אחד לשני לאורך תקופה, אך שניהם לא זכו להגיע לשילטון.
עם זאת, המילה "אילו" לא קיימת בהיסטוריה. אך מה היה קורה אם מוסטפא היה מגיע לשילטון ולא סלים השני, בנה של הורם? יכול להיות, במחשבה שנייה, שמדינת ישראל לא הייתה קמה….