Tag Archives: פעילות אנטי ציונית

סיפורו של יהודי, קומוניסט ופעיל אנטי ציוני במדינה מוסלמית

באחד מימי השישי בערב, שודר בערוץ "אל-ג'זירה" בערבית סרט תיעודי בן כשעה, אודות אדם שערוץ כמו "אל-ג'זירה" ישמח מאוד לשדר סרט תיעודי אודותיו: אודות פעיל יהודי אנטי-ציוני ממרוקו, בשם אברהם אלבר (אלברט) צרפתי, שהלך לעולמו לפני שמונה שנים כשהוא כמעט בן 85.
אברהם צרפתי היה דמות חריגה בנוף היהודי במרוקו: בקהילה שידועה בשמירת המסורת שלה וכן באהדתה הרבה לציונות, היה צרפתי קומוניסט, אתיאיסט והכי חשוב, בייחוד בעיני האסלאמיסטים, שאותם מייצג ערוץ "אל-ג'זירה": הוא התנגד באופן בולט ומובהק להקמתה של מדינת ישראל, התנגד בכלל לרעיון הציוני ותמך מאוד בהקמת מדינה פלסטינית, היות ובעיניו הפלסטינים הם המדוכאים, גם על חשבון קיומה של מדינת ישראל.
צרפתי והמפלגה הקומוניסטית המרוקאית שהצטרף אליה, הייתה ידועה בפעילותה כנגד המלוכה המרוקנית, שהן הקומוניסטים האתיאיסטים והן האסלאמיסטים התנגדו לקיומה, למרות שהמלך נחשב במדינה כדמות דתית לכל דבר ועניין וכצאצא של נביא האסלאם מוחמד. יריבם העיקרי של הקומוניסטים במרוקו היה בייחוד המלך חסן השני, אביו האגדי של המלך הנוכחי (שנקרא מוחמד השישי), ששלט במדינה בין השנים 1961-1999, בתקופה שנחשבת "תור הזהב" המודרני שלה. חסן השני לא הסתפק בדיכוי רגיל של הקומוניסטים, אלא אף השתמש בדיכוי מאוד אכזרי כולל העלמת מנהיגיהם והמסת גופותיהם בחומצה.
חשוב לציין, שהמדינה היחידה שבה מפלגה קומוניסטית בקרב קהילה יהודית במזרח התיכון הייתה מקובלת ואף שגורה, בניגוד למרוקו, היא עיראק, בה היו יהודים רבים חברים במפלגה הקומוניסטית, למרות שהמפלגה עצמה כיום מנסה להעלים את העבר היהודי שלה.

ובכן, מי היה אברהם אלבר צרפתי?
הוא נולד בינואר 1926 בעיר קזבלנקה למשפחה יהודית שמוצאה מספרד, שברחה מהאינקוויזיציה הספרדית אל העיר טנג'יר שבמרוקו. החינוך שלו לא היה במרוקו עצמה, אלא בפריס, שם למד בבית הספר המקצועי הגבוה והתמחה בהנדסה בתחום המתכות והמינרלים. הוא חזר למרוקו ועבד בהנהלת מכרות פוספאט. את דרכו הפוליטית החל עוד בשנת 1944, עת הצטרף לנוער הקומוניסטי במרוקו. כשהיה בצרפת הצטרף למפלגה הקומוניסטית הצרפתית וכשחזר למרוקו הצטרף למפלגה הקומוניסטית המרוקאית, שהייתה מושפעת מאוד מזו הצרפתית. הוא עסק בעיקר בפעילות אנטי קולוניאליסטית במרוקו, מה שהביא הרבה פעמים למעצרו על ידי הצרפתים. בעת הקמת מדינת ישראל בשנת 1948, הוא התנגד טוטאלית לקיומה, ואף טען כי אביו אמר לו, בעת שהיו בבית הכנסת (הוא הלך לשם עם אביו מתוך כבוד אליו), כי הקמתה של מדינת ישראל ורעיון הציונות בכלל מנוגד לדת היהודית ועקרונותיה, וכי היהודים צריכים לחיות בשיוויון ובסובלנות עם המוסלמים ולא להכריז על מדינה עצמאית. הוא גם יצא כנגד מה שטען כדיכוי הנורא של הפלסטינים.
אחרי שמרוקו קיבלה עצמאות מוחלטת ב-1956, קיבל צרפתי, שחזר למדינה לאחר ששהה שוב מזה שש שנים בגלות בצרפת, משרה במשרד הכלכלה המרוקאי וכיהן במשרה הזאת משנת 1957 עד 1960.למרות שהיה חבר במפלגה הקומוניסטית, נטה בית המלוכה אליו חסד בשל השכלתו ובשל התנגדותו לקולוניאליזם הצרפתי. סמכויותיו היו חשובות עד כדי כך שהוא התווה את מדיניות הכרייה במרוקו העצמאית. בין השנים 1960-1968 היה מנהל המחקר במשרד שניהל את ענייני כריית הפוספטים, אבל עזב את עבודתו בגלל שהזדהה עם הכורים השובתים.

בין השנים 1968-1972 לימד בבית הספר הגבוה להנדסה של מוחמדייה, לצד עבודה בירחון אומנותי עם זיקה קומוניסטית בשם "אנפאס". הוא הסתכסך בשנת 1970 עם המפלגה הקומוניסטית במרוקו, שהיה חבר בה, היות וטען כי היא יותר מדי עסוקה בדוקטרינות מאשר בפעילות בשטח, ובין היתר בגלל שלא מצא מקום בהנהגתה. באותה שנה הוא הקים מפלגת שמאל קיצוני חדשה, מרקסיסטית-לניניסטית, בשם "קדימה" (בערבית: אילא אל-אמאם), שהחלה בפעילות מחתרתית כנגד השילטון, מה שעורר את חמתו של המלך חסן השני. חברו לדרך היה עבד אל-לטיף זרוואל. בינואר 1972 הוא נעצר ועונה במשך חודשיים, אך שוחרר לאחר חודשיים בשל לחץ עממי חזק שהיה על המלך.
הוא וזרוואל ירדו למחתרת, כשמורה צרפתייה ואישתו לעתיד של צרפתי, כריסטין דאור, היא שמחביאה אותם, הוא וזרוואל נעצרו שוב בשנת 1974 והושמו בכלא הנורא "מולאי שריף" בקזבלנקה, שם מת זרוואל מהעינויים.
צרפתי נידון למאסר עולם על פגיעה בביטחון המדינה, אך הסיבה האמיתית להשארתו בכלא הייתה התנגדותו לסיפוח על ידי מרוקו של איזור סהרה המערבית, איזור שבמקור שייך למאוריטניה או אמור להיות עצמאי. בינתיים, עלה בצרפת לשילטון הנשיא הסוציאליסט פרנסואה מיטראן, שהחל ללחוץ על מרוקו לשחרר את צרפתי וארבעה מחבריו ממאסר העולם, ואישתו של פרנסואה, דניאל, אף עזרה לו באישור נישואיו לכריסטין דאו. במשך 17 שנים הוא ישב בכלא שעבר אליו, בעיר קניטרה שבצפון מרוקו.
בשנת 1991, תוך כדי כהונתו של מיטראן, שוחרר לבסוף צרפתי מהכלא לאחר 17 שנים בשל לחץ כבד של מיטראן על המלך חסן השני. הוא גורש ממרוקו ואזרחותו המרוקאית בוטלה, בתירוץ כי אביו היה ברזילאי ושאזרחותו הנוספת היא ברזילאית. הוא וכריסטין חיו בצרפת, כשהוא מלמד במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטה השמינית של פריס, כשהנושא העיקרי שעסק בו הוא "זהויות ודמוקרטיה (…..) בעולם הערבי".
בשנת 1993, תוך כדי שהוא מלמד, הוציאו הוא וכריסטין את הספר "זכרונו של האחר".
באוגוסט 1999 הלך לעולמו מסרטן המלך חסן השני, ובנו, סידי מוחמד, החליף אותו ונקרא המלך מוחמד השישי. מוחמד החזיר את צרפתי למרוקו לעיר מוחמדייה, וכן נתן לו בחזרה את אזרחותו, תוך כדי שהוא מכניס אותו שוב לשירות המדינה, עקב כישרונותיו ומתוך רצון לשאת חן בעיני הצרפתים שאהדו אותו. הוא נכנס למשרד לחקר וחיפוש הנפט במרוקו, ותוך שנה התמנה ליועצו של המלך מוחמד השישי בעצמו.
בסוף שנת 2000 צרפתי, ששוב היה חבר בכיר במנגנון המדינה המרוקאי, לא יכל להתגבר על אופיו ודרש מראש ממשלת מרוקו דאז, נאמנו של המלך עבד אל-רחמן יוסופי להתפטר בשל הגבלת חופש הביטוי והעיתונות במדינה וסגירת עיתונים ומגזינים עצמאיים.
תוך כדי כך, המשיך צרפתי לתקוף במילותיו את ישראל על יחסה לפלסטינים, והביע שוב ושוב את התנגדותו לציונות.

צרפתי מת לבסוף בעיר מראכש במרוקו בנובמבר 2010.