עם שקיעת האימפריה, במאה ה-19, ועליית הזהויות הלאומיות, החלו לצמוח באימפריה אינטלקטואלים, שפנו לכמה כיוונים של לאומיות: 1. הלאומיות בבלקן, כלומר לאומיות יוונית, בולגרית, סרבית וכו', שאליה אתייחס בפוסטים הבאים. 2. ראשית ניצני הלאומיות הערבית- אינטלקטואלים שראו את היסוד הערבי באסלאם כמנצח ואת היסודות התורכיים והפרסיים כמטמאים את האסלאם. 3. סוגים של לאומיות תורכית. ומהי לאומיות תורכית? הטענה הייתה כי על האימפריה העותמאנית להתפרס על שטחי התורכים גם ממזרח ליבשת אנטוליה, כלומר באיזורי הקווקז והרפובליקות המוסלמיות של היום שהיו פעם שייכות לברית המועצות, כמו אזרבייג'אן, קזחסטאן, אוזבקיסטאן וכו'. שמות בולטים מבין האינטלקטואלים היו יוסוף אקצ'ורה וזיא גאק-אלפ (שהיה גם כורדי כחלק ממוצאו…). לזרם זה קראו פאן תורכיזם או פאן טוראניזם. מתוך זרם זה היו כאלה שהתנגדו אף לכך שהאימפריה תיקרא האימפריה העותמאנית, אלא תיקרא האימפריה התורכית שתלבש על עצמה זהות תורכית. מצד שני, היו אנאטוליאניסטים- כאלה שחשבו שעל תורכיה להיות מדינה שתתפרס רק על פני תת היבשת האנטולית וחלק קטן מאוד מאירופה, כלומר ממערב איסטנבול, ששוכנת בצד האירופי, עד מרחב אדירנה. מייסד הרפובליקה התורכית, מוסטפא כמאל אתא תורכ, היה כזה. לבסוף, ב29 באוקטובר 1923 הוקמה תורכיה המודרנית בדיוק בדגם כזה. אומנם אתא תורכ רצה, כמו לדברי דניאל ציפר להפוך את תורכיה ל"חומה בצורה מצפון", אך בתורכיה של 1923 ואילך-מדינה ענקית בפני עצמה, ככל שמתקדמים מזרחה, מקבלים יותר ויותר דגם מוקטן של האימפריה העותמאנית.

לכן, עד היום מערב תורכיה, שכוללת לדוגמה את הערים אדירנה, איסטנבול, בורסה, מאניסה, איזמיר ובודרום הוא איזור שונה בתכלית מבחינות רבות ממזרח תורכיה, שכולל לדוגמה את הערים ואן, האתאי, דיארבכר, אורפה וגאזיאנטפ. ראשית כל, אתחיל עם מרקם האוכלוסייה שנמצאת באיזור, ואכלול בתוכה את היהודים. חשוב לי לעשות גילוי נאות ולהגיד שהידע שלי על כך בא בעיקר מחלק מהמשפחה, ולא מהאקדמיה.

ראשית כל, האוכלוסייה במערב תורכיה נחשבת יותר מערבית, חילונית ומתקדמת מבחינה תרבותית ומבחינת השכלה מאשר במזרח. ההשפעה המרכזית היא מאיזורי הבלקנים הסמוכים ומיבשת אירופה בכלל. להג התורכית המדוברת במערב גם שונה, וניכרת בו השפעה אירופית רבה. שנית כל, הבדל כלכלי. האוכלוסייה בערי מערב תורכיה נחשבה, עד להגירות האחרונות ממזרח, גם עשירה יותר ומשכילה יותר בהרבה מאוכלוסיית המזרח. איזור מערב תורכיה הוא עשיר מאוד, חילוני יחסית ומשגשג מאוד לעומת המזרח. שלוש- הבדלים במוצא ובמרקם החיים. יש כפרים במערב תורכיה, אך העירוניות, האורבניות של האוכלוסייה ניכרת. אצל היהודים, האוכלוסייה במערב תורכיה היא בעיקר ממוצא ספרדי, כלומר צאצאי גולי ספרד דוברי לדינו (היהודים הצעירים בתורכיה כיום לא מדברים לדינו בכלל), ורומאניוטי, כלומר יהודים שישבו במערב אנטוליה עוד לפני גירוש ספרד. בין יהודי איסטנבול יש מעטים ממוצא איטלקי או אשכנזי אפילו. יהדות מערב תורכיה היא כמו יהדות הבלקן, חילונית בהרבה מיהדות מזרח תורכיה. אצל הלא יהודים, שהם הרוב המוחלט כמובן- אני יכול להגיד בלשון פשוטה, כי במערב תורכיה הרוב הוא תורכים "אסלים", כל השאר מהגרים שהגיעו בעיקר מכיוון מזרח. הלאומיות התורכית החילונית נוסח אתאתורכ משגשגת במערב. ואם יש אסלאם דתי, אז זהו אסלאם אורתודוכסי ממוסד. הערים שאני יכול להגדיר מעוז החילוניות כיום הן איזמיר כמובן, בהרבה מאוד, ואולי גם אדירנה- שתיהן במערב תורכיה. מערב איסטנבול ומרחב אדירנה יושבים ביבשת אירופה עצמה, לא לשכוח. השטח האירופי, שנקרא במקור "רומליה", והיה בימי האימפריה מאוד מאוד נרחב יותר, מהווה כיום אחוז אחד משטח תורכיה כולה. מבחינת תנאי שטח, מערב תורכיה הוא פחות הררי ממזרח תורכיה. איסטנבול כידוע יושבת על 7 גבעות, אך לא על הרים.

ואילו מזרח תורכיה הוא איזור שמאפיין בכפריות ובפשטות שלו. הלהג התורכי במזרח שונה מהמערב, וכולל אפילו את האות "ח'", שלא מבוטאת בשפה התורכית. כמו כן, השפה הכורדית וגם השפה הערבית השפיעה מאוד על הלהג במזרח תורכיה. וכי למה? כי איזור מזרח תורכיה, מלא, אבל מאוד מלא, בכורדים, שמהווים שלושים אחוז מאוכלוסיית תורכיה כולה, עם דמוגרפיה בכיוון מעלה בשל ילודה גבוהה, שכך תוך עשרים שנה הכורדים אף עלולים להפוך לרוב בתורכיה. אצל התורכים עצמם, בייחוד העירוניים, הילודה היא כשני ילדים בממוצע למשפחה, כמו באירופה. דיארכבר ואורפה כיום הן ערים כורדיות ממש. אני יכול להגיד בפה מלא, שלכורדיסטאן ולסוריה הסמוכות יש השפעה גדולה מאוד במזרח תורכיה. מבחינה דתית- בתורכיה ככל שמתקדמים מזרחה נהיים יותר דתיים, כן, למרות שגם באיסטנבול יש שכונות דתיות כמו רובע קאסימפאשה, רובע ילדותו של ארדואן (שבמקור משפחתו היא מוסלמית דתית ממוצא גיאורגי, או כמו שהרוסים אומרים גרוזיני…). יהודי מזרח תורכיה- יהודי צ'רמוק, דיארבכר, האתאי (חבל אלכסנדרטה שנלקח מסוריה המודרנית בשנות השלושים על ידי תורכיה) ואורפה הם יותר דתיים מיהודי מערב תורכיה. לא לשכוח שאלכסנדרטה, גאזיאנטפ ואורפה היו בימי האימפריה העותמאנית חלק מוילאיית (מחוז) חלב, עיר בצפון סוריה שיהודיה ידועים בשמירת מסורת ודת. שלא לדבר, להבדיל, על האסלאם הדתי. במזרח תורכיה נמצא הגרעין הקשה של האסלאמיסטים במדינה ושל מצביעי מפלגתו של ארדואן והמפלגה היותר דתית, "מפלגת האושר" מיסודו של ראש הממשלה המנוח האסלאמיסטי הראשון של תורכיה, נג'מטין ארבקאן. הרפורמות של אתאתורכ והחילוניות נגעו פחות ופחות במזרח. האסלאם במזרח תורכיה הוא יותר מיסטי- יש שם מסדרים צופיים, מסדרי דרווישים, לרוב. כמו כן במזרח תורכיה יש עאלווים (Aleviler), קבוצה דתית מוסלמית שמיוחסת לעדה השיעית. אבל נא לא לערבב בין העאלווים לעלאווים (Alawi), שהיא כת דתית שחרגה מהאסלאם השיעי לגמרי ונשיא סוריה אסד משתייך אליה. מדובר בשתי קבוצות דתיות שונות.
במזרח תורכיה שוכנת גם אוכלוסייה ערבית, בעיקר באיזור גבול סוריה. בערים האתאי ואורפה יש דוברי ערבית רבים. גם יהודים רבים באיזורים הללו, שאינם ממוצא כורדי, דיברו ערבית שוטפת. רמי לוי המפורסם, לדוגמה, הוא יהודי ממוצא כורדי שמשפחתו באה מהעיר אורפה. אבראהים טאטליסס, הזמר המפורסם, הוא כורדי מוסלמי שבא מאותה עיר. יהודי מזרח תורכיה שלא ממוצא כורדי ויהודי כורדיסטן עלו לארץ מראשית המאה העשרים ממש ועד מחצית אותה מאה והתיישבו בעיקר בירושלים, סמוך לשוק מחנה יהודה. מדוע כך? גם כי מדובר בעיר הקודש והם היו יהודים מסורתיים ודתיים ברובם, וגם בגלל שבדומה למזרח תורכיה, ירושלים היא עיר הררית. יש מושבים של יהודי כורדיסטן גם בצפון ארץ ישראל, איזור מאוד הררי.

מבחינה כלכלית, מזרח תורכיה נחשב איזור נחות יחסית. התחבורה לא מפותחת, יש הרבה עוני ובערות. בשנות השמונים של המאה העשרים פתח ראש ממשלת תורכיה דאז, טורגוט אוזאל, שהיה חצי כורדי במוצאו, בעל דעות ימניות קפיטליסטיות ואדם עם זיקה דתית, שאני רואה בו חלק מ"הסולטאנים החדשים" (אכתוב עליו בהמשך, הוא היה דמות מאוד מעניינת בחייו ובמותו), בפרוייקט פיתוח כלכלי אדיר במזרח תורכיה שנקרא "הנמר האנטולי". במסגרת הפרויקט הוקמו מפעלים וחברות רבות באיזור זה. גם איזור נהר הפרת, הזורם בחלקו בתורכיה, התפתח מאוד בזכות הפרוייקט ובזכות אוזאל. עם זאת, האיזור עדיין נותר בפיגור כלכלי גדול לעומת מערב המדינה. החל משנות השישים בעיקר החלה הגירה רבה מאיזורי מזרח תורכיה מערבה, וכן לאירופה, בייחוד לגרמניה. שכונות של יוצאי מזרח המדינה הוקמו בחופזה וברשלנות מסביב לאיסטנבול במהירות ונקראו "משכנות לילה" (בתורכית גג'ה-קונדו Gecekondu). בגרמניה, בייחוד ברובע קרויצברג בברלין, ובאוסטריה הוקמו קהילות ענק של תורכים, קהילות שהוזכרו רבות בסידרה "מנקשה וחליל". הכסף הרב שהתקבל ומתקבל מעבודת התורכים בגרמניה ובאוסטריה תרם רבות לכלכלת מזרח תורכיה בפרט ותורכיה בכלל.

במלחמת העולם הראשונה ידע איזור מזרח תורכיה טבח איום, נורא וזוועתי שנעשה באוכלוסייה ארמנית גדולה שהייתה באיזור, ובאוכלוסייה אסיריאנית-כלדאית (צאצאי האשורים והכשדים המיתולוגים, כיום שייכים לנצרות המזרחית) מזרח אנטולית גם כן, טבח שנהרגו בו יותר ממיליון איש ונעשה באחריות ממשלת "התורכים הצעירים-הוועד לאיחוד ולקידמה", ששלט באימפריה העותמאנית המתפרקת דאז בפועל. גם לפני כן חולל הסולטאן האסלאמיסט עבד אל חמיד השני, בסוף המאה ה-19, טבח באוכלוסייה הארמנית הנוצרית. העיר ואן במזרח תורכיה, שהייתה במקור בירת הארמנים של אנטוליה, הפכה לעיר כורדית-תורכית, לאחר שהאוכלוסייה הארמנית "נוקתה" ממנה.

מזרח תורכיה כאמור, הוא איזור מאוד, אבל מאוד, הררי, יש בו נופים קסומים וכן אגמים ויערות רבים. הרי אררט המפורסמים, שנזכרים בספר בראשית בפרשת נח, נמצאים במזרח תורכיה.
מוקדש לע"נ קרוב משפחתי, שמוצאו מאיזור זה, שנפטר לפני עשר שנים.

אתחיל עם יהודי עדן (Aden או Adan): עדן היא עיר נמל גדולה בדרום תימן, על חוף הים האדום (ים סוף). שם התקיימה קהילה יהודית כבר מהמאה העשירית לספירה. מהמאה ה-10 עד המאה ה-13 עדן הייתה העיר העיקרית בתימן שבה התקיימה קהילה יהודית. יהודיה עסקו בעיקר בסחר בינלאומי היות ומדובר בעיר נמל. יהודי עדן נחשבו משכילים מאוד מקרב יהודי תימן, כי מדובר בעיר היחידה במרחב תימן שהתקיים בה בית דפוס יהודי. העיר שימשה גם מרכז לאירוח ואפילו להתיישבות של סוחרים יהודיים מקרב קהילות קוצ'ין, בדרום הודו, וגם של סוחרים מיהודי עיראק. כמו כן, יהדות אתיופיה ואריתריאה שמרה על קשר טוב עם יהודי עדן, היות והמרחק הימי בין העיר לבין המדינות האפריקאיות הללו קצר מאוד. מבחינה הלכתית, יהודי עדן ברובם ידועים כמי שנוקטים לפי הלכת הרמב"ם, ופחות לפי התורה שבעל פה- והכוונה ל"שולחן ערוך", המשנה והתלמוד.

בשנת 1839, הפכה עדן להיות תחת מינהל בריטי ולאחר מכן הפכה למושבה, קולוניה, בריטית. ההשפעה הבריטית על יהודי עדן הייתה רבה מאוד, היות והשילטון הבריטי נמשך עד 1967. לכן, לאורך המאה ה-20 הייתה הגירה מסיבית של יהודים עדנים לבריטניה, ואכן בלונדון קיימת קהילה גדולה של יהודים יוצאי עדן. היהודים העדיפו, כמובן, שילטון בריטי על שילטון מוסלמי….
עד מלחמת העולם השנייה, היו קיימים שבעה בתי כנסת בעדן.
בשנת 1947, עם החלטת החלוקה של האו"ם, פרצו פרעות של מוסלמים ביהודי עדן ועשרות מהם נהרגו. לאחר קום המדינה, החל מבצע "מרבד הקסמים" שבו הועלו עשרות אלפים מיהודי תימן למדינת ישראל. 1,500 יהודים מקהילת עדן, שמנתה אז כ-5,000 איש, עלו לארץ יחד עם יהודי תימן, שהיו 49 אלף במספר, וגם יחד עם קהילה קטנה מיהודי אריתריאה וג'יבוטי.
יהודי תימן, לפני עלייתם לישראל, שהו במחנות בעדן, ומשם הם למדו להכין מאכלים שנחשבים עדנים מסורתיים: ג'חנון (או כמו שקוראים לו בערבית תימנית: גחנון) ומלאווח, שאנו מזהים אותם בטעות כמאכלים מתימן עצמה, או מה שנקרא אז צפון תימן. במקור, מדובר במאכלים עדנים לגמרי.
בשנת 1967, עם סיום השילטון הבריטי, החלה עדן בתהליך של הפיכה לבירה של מה שעתידה להיות תוך זמן קצר דרום תימן, או בשמה הרשמי: "הרפובליקה הדמוקרטית העממית של תימן", המדינה המרקסיסטית היחידה במזרח התיכון- שהתקיימה עד 1967. זה היה האות לאחרון יהודי עדן לעזוב את העיר.

ועל דרום תימן, שהייתה הניסוי האדום היחיד במזרח התיכון, מדינה שהתקיימה 22 שנים, אכתוב בהמשך. כנ"ל על שאר הקהילות האקסקלוסיביות של עדות המזרח.