Tag Archives: הסולטאן

מהמט הנסיך והיניצ'רים- "החיילים החדשים".

עבר שבוע מאז הפעם האחרונה שכתבתי. הסידרה שודרה כרגיל בימות החול של החג ורבות התחדש. בפרק של היום, ששודר בחג שביעי של פסח, נעשתה קפיצה בזמן: מיהרימה ומהמט גדלו והפכו לנסיך ונסיכה יפים, מה שעורר את קינאתה של מאהידווראן.

במהלך השבוע האחרון התחוללו בסידרה אירועים משמעותיים: איסכנדר צ'לבי, הלא הוא אפנדי האזרטלרי הוצא להורג במהלך הקרב בגלל גחמותיו של אבראהים, שמצידו קרא לעצמו "סרעסכר סולטאן", שניתן לפרשו כ"סולטאן מפקד הצבא", או "מפקד צבא הסולטאן". הסולטאן הבין בעצמו שהוא עשה טעות כשהוא הורה להוציא להורג את איסכנדר, שהיה ישר והגון. פירוזה נצמדת עוד יותר להורם ולבתה, עדיין לא נתפסה. גולשאה האטון, היחידה שעלתה על הסוד של פירוזה, מספרת זאת לניגר, נכלאת ומנסה להרוג את חדיג'ה אחות הסולטאן. באמצע ניסיון הרצח ניגאר כלפה מגיעה ומצילה את חייה של יריבתה על ליבו של אבראהים שמזה זמן כבר חי בסרט משלו.
ניגאר יודעת על הסוד של פירוזה, אומרת זאת לפירוזה אך שומרת את הסוד לעצמה. ככה זה כשרוצים לשרוד.
מהמט, הנאמן לאחיו הגדול מוסטפא, מבקש להצטרף כמוהו ליניצ'רים, הלא הם "החיילים החדשים", בתורכית, או פשוט, חיילי הרגלים של האימפריה.

מה מיוחד בהם?
מוסד היניצ'רים החל בימיו של הסולטאן מוראד הראשון, בשנת 1383, ובוטל באכזריות רבה בשנת 1826 על ידי הסולטאן מחמוד השני, שכינס את כל היניצ'רים במקום אחד וטבח בהם, הכל במטרה להפוך את הצבא העותמאני למודרני ובסטייל אירופי.

הגיוס ליניצ'רים, שנקרא "דוושירמה", נערך דווקא ביישובים הנוצריים שכבשה האימפריה. לא, זה לא כמו הגיוס שמכירים בארץ. מדובר בילדים נוצרים שנתפסו עוד כשהיו קטנים, לכל היותר בני 8, והוכנסו למוסד חינוכי מיוחד. שם היו מקבלים השכלה של כתיבת וקריאת שפות וכן לימודי דת האסלאם. בכך היו הילדים המגויסים עוברים שטיפת מוח מוסלמית להיות נאמן לדת ולסולטאן, שכידוע היה גם "אמיר המאמינים". תוך כדי הכשרתם הם קיבלו כמובן הכשרה צבאית להיות חייל רגלים נאמן. כמו בכל צבא, היו כאלה שהתקדמו לקצונה, והקצין נקרא "אגא" (אגא זה לא רק תפקיד בהרמון, כידוע). הכניסה של אדם למוסד היניצ'רים הבטיחה אותו לכל ימי חייו. דאגו לו תמיד להשכלה, לאוכל ולפרנסה.והכל על חשבון המדינה. ממש חממה אבל עם המון דרישות. כל עת שאירעה מלחמה, היניצ'רים היו חוד החנית בצבא. ליניצ'רים הייתה גם נגיעה בשילטון, והיו כאלה שהתקדמו למשרות ממשלתיות. לכן, בכפרים הנוצריים הורים ממש קידמו את ילדיהם להיות יניצ'רים. היניצ'רים סימלו את הצבא העותמאני ה"קלאסי". הם היו מוסלמים מומרים אך נאמנים. עם זאת, גם מי שהיה מוסלמי, כולל ובייחוד הנסיכים בארמון, יכלו להצטרף ליניצ'רים אם רצו, כמובן שהנסיכים הוצנחו למשרות רמות במוסד.
מדובר היה, אם כן, ביחידות העילית של הלוחמים הרגליים של האימפריה. שמם נישא למרחוק.
עם זאת, כשהם היוו איום על השילטון, לא היססו הסולטאנים להענישם, להילחם בהם ואף הגדיל לעשות במאה ה-19 כאמור מחמוד השני, שראה בהם גורם מפריע בדרך למודרניזציה וכאיום עליו ולכן טבח בהם.

למה מאהידווראן ראתה בהצטרפות של מהמט ליניצ'רים, עם שבועת ההצטרפות המרשימה והטקס המפואר, איום?
היא ראתה בזה מעין קריאת תיגר על האח הגדול מוסטפא, וכרצון של מהמט בעידודה של אימו להגיע לשילטון ביום מן הימים.
ההיסטוריה לא מהווה עבורי ספוילר, ומה שאני יכול להגיד ידוע- האחים נשארו נאמנים אחד לשני לאורך תקופה, אך שניהם לא זכו להגיע לשילטון.
עם זאת, המילה "אילו" לא קיימת בהיסטוריה. אך מה היה קורה אם מוסטפא היה מגיע לשילטון ולא סלים השני, בנה של הורם? יכול להיות, במחשבה שנייה, שמדינת ישראל לא הייתה קמה….

שני סולטאנים- מציל ורודף היהודים

היום אני רוצה לרגל יום השואה לספר על שני סולטאנים, שהיו שני דורות אחורה וקדימה מסולימאן. אחד הציל יהודים ואף שינה את ההיסטוריה והשני רדף יהודים, למרות שכנראה היה יהודי בעצמו, לפי היהדות.

הסולטאן הראשון שאותו אתאר הוא ביאזיד השני, סבו של סולימאן המפואר. ביאזיד שלט באימפריה בין 1481 ל-1512. הוא היה בנו של מהמט הכובש, שכבש את קוסטנטינופול, הלא היא איסטנבול, בשנת 1453.
עלייתו של ביאזיד לשילטון הייתה רצופה מאבקי כוח עם אחיו, ג'ם סולטאן. בסופו של דבר הובס ג'ם, ברח לרודוס ומשם כנראה הוברח לצרפת. לאורך השנים חששו הסולטאנים בעת עימותיהם עם מעצמות אירופה מג'ם ומצאצאיו, שהיו טוענים לכתר, שנוצלו פוליטית היטב בידי האירופים. למי שזוכר/ת, בעת כיבוש רודוס על ידי סולימאן הוזכרו ג'ם וצאצאיו רבות, ואף בסידרה הראו צאצא של ג'ם שניסה לחסל את סולימאן ולבסוף את הפגיעה ספג אבראהים פאשה, שנשאר בחיים.

ביאזיד עסק בלחימה נגד השבטים התורכמניים במזרח אנטוליה- כלומר מזרח תורכיה של ימינו ובנסיכויות תורכיות יריבות. כמו כן התפשט לכיוון מולדובה ופולין. ביאזיד גם פתח במפעל תיעוד ההיסטוריה העותמאנית בכתב, כשעד אז היה מדובר במסורות בעל פה. ביאזיד היה מוסלמי אדוק, הכריז על השריעה- ההלכה האסלאמית- שוב כחוק המדינה, אך אדיקותו לא מנעה ממנו להציל את היהודים בעת גירוש ספרד.

על מה מדובר? בין השנים 1492-1497 גורשו יהודי ספרד ופורטוגל בצווים של מלכי אותן מדינות. ביאזיד השני היה מודע לכישרון המסחר, הרפואה והניהול של היהודים, ולהיותם מלומדים ובעלי מקצוע. הוא היה זקוק ליהודים על מנת לפתח את כלכלת האימפריה, לכן החליט לתת מקלט ותנאי מחייה נאותים לכל היהודים המגורשים מאיבריה (ספרד ופורטוגל). הוא אף פירסם צו שאיים בעונשים חמורים בכל מי שיפגע ביהודים. הוא לגלג על מלכי ספרד, פרדיננד ואיזבלה (שדמויותיהם הפיקטיביות הופיעו בסידרה בהקשר לא נכון) ואמר: "אני ארוויח ממה שהם הפסידו. פרדיננד (בספרדית: פרננדו) רושש את ממלכתו והעשיר את האימפריה העותמאנית, בזאת שהוא גירש יהודים". ביאזיד שלח את אנשיו על מנת שיעזרו ליהודים בפיתוח יזמות עסקית ובהקמת עסקים, והיהודים, מצדם, עזרו לפיתוח האימפריה בכך שהביאו אליה את הדפוס, כבר ב-1493 כשבני משפחת נחמיאס פתחו בית דפוס ראשון באיסטנבול (עד אז כתבו בעיקר בדיו על קלף).

היהודים התיישבו בעיקר באיסטנבול, אדירנה, סלוניקי (שהפכה במשך שנות קיום האימפריה לעיר עם רוב יהודי! ממש "עיר ואם בישראל" כמו שמתאר אותה ספר בשם זה), סופיה ופלובדיב (כיום בבולגריה) ומיעוטם אף הגיעו לארץ ישראל וצפון אפריקה. המושלים הצטוו לתת ליהודים את צרכיהם ואף הסולטאן איים להוציא להורג כל מושל שיתנכל ליהודים.

בזכות מעשהו הנאצל של ביאזיד, שרדה האימפריה העותמאנית כ-430 שנים נוספות אחריו. בזמנו האימפריה שיגשגה כלכלית, בין היתר בזכות היהודים. ספרד, מצידה, התעשרה רק לטווח קצר, עקב גילוי אמריקה, אך בטווח הארוך התרוששה והתפוררה, והעדות היא התפוררות ספרד והפיכתה לפגר מדיני במאה ה-19 ובתחילת המאה העשרים.

ביאזיד הודח לבסוף חודש לפני מותו על ידי בנו סלים הקשוח, מה שעורר טראומה משפחתית- גם בקרב סלים וגם בקרב סולימאן- וחשש מפני בניהם הבכורים שינסו לרשת אותם עוד בחייהם, כמו שעשה סלים הראשון.

ועכשיו, על אני רוצה לספר על מוראד השלישי, הסולטאן שהיה נכדם של סולימאן והורם. כידוע, מי שירש לבסוף את סולימאן הוא סלים השני (שנאבק על הכסא מול אחיו, ביאזיד), ולא הנסיכים מוסטפא או מהמט (לא אפרט אודותיהם). סלים השני בן סולימאן והורם, שכונה "הסולטאן הבלונדיני"- ונחשו ממי הוא ירש את צבע השיער, שלט במשך 8 שנים בלבד משנת 1566 עד 1574. במהלך אותן שנים, לצד חוסר תיפקוד, מסיבות שתייה ואורגיות, לסלים הייתה מועדפת: נורבאנו סולטאן, שהייתה בתו של סוחר ונציאני. יש רבים הטוענים שאותה נורבאנו הייתה בעצם רחל נשיא, בתו של היהודי יוסף נשיא, אחיינה של הסוחרת היהודייה המפורסמת בהיסטוריה, דונה גרציה נשיא. לכן, לפי ההלכה היהודית, בנם של נורבאנו וסלים השני מוראד השלישי, שנולד עוד בזמנו של סולימאן וקיבל את שמו מסבו הסולטאן המפואר, היה יהודי. וזאת למרות שנורבאנו התאסלמה. אך "יהדותו" כביכול לא תרמה למעשיו, ואם היה כזה, עשה הכל להסתיר אותה. ומה הדרך הכי טובה להסתיר יהדות? להטיל גזירות על היהודים.

הרב משה בלך זצ"ל מספר במאמר שפורסם אודות הרב יוסף מטראני, שהיה הרב הראשי של איסטנבול באותם ימים, בקובץ היהודי תורני שיצא בניו יורק "הדרום" לפני שנים רבות, כי יהודייה מבנות העשירים יצאה לרחוב עם שמלות משי יקרות עד מאוד ורביד זהב על צווארה משובץ באבנים יקרות מאוד. הסולטאן מוראד, שהיה תאב בצע וכילי (קמצן), והיה ישן על שקי כספו מחשש מהגנבים- סיפרו לו אודות הכסף הרב שהיהודים פיזרו על תכשיטי נשותיהם ובנותיהם. וכששמע על היהודייה שהתקשטה, גזר כיליון (השמדה) על כל היהודים אשר במדינות מלכותו, ורק תודות להשתדלותו של הרופא שלמה בן רבי נתן אשכנזי, רופא החצר, ששיחד את הסולטאנית ואלידי- הלא היא הוואלידה סולטאן נורבאנו- אשת הסולטאן סלים השני אשר ריפא אותה והחלימה בעוד בעלה הסולטאן סלים השני בחיים, עמדה הוואלידה סולטאן לימין היהודים לבטל את גיזרת המוות ולהחליפה בגזירה קלה: לאסור על היהודים לצאת בכל ערי תוגרמה (הכינוי העברי של האימפריה העותמאנית) בלבושי ובשמלות משי, ועל היהודים לשאת על ראשיהם במקום הטורבאן המוסלמי כובע משונה, חד מלמעלה ורחב מלמטה (נראה כמו "כובע שפיץ"). והרבנים החמירו את הגזירה במקצת כדי לא לעורר את חמתו של מוראד הרשע- איסור לצאת עם תכשיטי זהב ואבנים טובות. הגזירה מתוארכת לשנת של"ט, הלא היא 1579.

מוראד השלישי חי עד שנת 1595. גם אחריו היו בכירים יהודיים שהעדיפו להתעמר בבני עמם כדי לא להבליט את יהדותם.

הקאדי אבו סעוד אפנדי

היום בפרק הוצגה בצורה נרחבת דמותו של הקאדי אבו סעוד אפנדי, או כמו שכותבים בתורכית EBUSUUD EFENDİ, שיצא לו מוניטין של שופט קשוח מאוד אך גם שופט בהוגנות.

ראשית, אני אבהיר את המושג קאדי. בערבית קאדי זה שופט על פי ההלכה המוסלמית, השריעה. בתורכית ובפרסית גם נקרא קאזי. בצבא שופט צבאי נקרא קאזי-עסכר או קאדי עסכרי.
תפקידו של הקאדי אפנדי בסידרה וגם כמו שהיה במציאות הוא הקאדי של איסטנבול, מקביל כיום לנשיא בית המשפט המחוזי של ירושלים בישראל.
הסולטאן מדבר עם אבו סעוד אפנדי על קאנוניזציה של האימפריה, כלומר להתאים את חוקי האימפריה, שהותאמו לחוקי האסלאם שהחידוש בהם הופסק במאה העשירית, למציאות של אותה תקופה, המאה ה-16.
בזכות תהליך הקאנוניזציה ניתן לסולימאן הכינוי "סולימאן קאנוני" או "סולימאן המחוקק".
ובכן, מיהו היה הקאדי אפנדי?
מוחמד אבו סעוד אפנדי חי 84 שנים, מספר שיא לאותן שנים, בין 1490 ל-1574. מוצאו היה מהעיר עמאדיה, כיום בצפון כורדיסטאן העיראקית. לכן נקרא גם "אל-עמאדי". הוא היה פוסק הלכה ופרשן קוראן, שכתב הרבה חיבורי הלכה ופרשנות של הכתוב בקוראן. היה שייך לאסכולה החנפית של האסלאם הסוני (עדת הרוב באסלאם, שכתשעים אחוזים מהמוסלמים משתייכים אליה). ותנו לי להסביר, באסלאם יש ארבע אסכולות של פרשנות הלכה- חנפי, שאפעי (שתי הראשונות נפוצות באיזורנו והיו הנפוצות באימפריה) חנבלי (נפוצה בערב הסעודית ובכמה ממדינות המפרץ) ומאלכי (נפוצה בעיקר בצפון יבשת אפריקה).
הוא היה קאדי ראשי בערים בורסה, איסטנבול ובצד האירופי של האימפריה, שנקרא רומליה.
התמחותו הייתה התאמת השריעה, ההלכה המוסלמית, לחוקים המקומיים של כל איזור ולזמן שבו הוא חי. סולימאן היה צריך בדיוק אדם כזה, לכן מינה אותו למופתי הראשי- השופט העליון ופוסק ההלכה הראשי של האימפריה. יחד עם סולימאן, יצר כאמור אבו סעוד בסיס חוקי לאירגון חוקי המינהל של האימפריה- הקאנון- יחד עם חוקי ההלכה, ביחד בקובץ כתוב אחד. אבו סעוד אפנדי חיזק את סמכותו החוקית של הסולטאן, וקבע שהחקיקה באימפריה נובעת ממנו ולא רק מההלכה או ממנהגי המקום.
אחד הדברים הידועים שעשה הוא שהתיר את אספקת הקפה באימפריה, בעוד האלכוהול אסור על פי האסלאם.

הפרקים האחרונים ואיפה גיבורינו נמצאים היום

שלום לכולן ולכולם,

בפרקים האחרונים אנו עדים לפיצוח פרשת ילדתה הנעלמת של ניגאר כלפה, וכן לחבל המתהדק סביב צווארה של פירוזה.

נתחיל בסיפורה של קאדאר (גורל בתורכית ובערבית), בתם של ניגאר ואבראהים. אבראהים ופמלייתו מחפשים את שרידיה של הילדה, אך לא מוצאים אותם. בכך אבראהים מבין שהילדה בחיים. חדיג'ה מתגוננת בכך שהיא אומרת שהיא הייתה לפי המסורת אמורה להרוג גם את ניגאר וגם את הילדה, אך השאירה את שתיהן בחיים לכן היא לא מרגישה אשמה. בסוף הפרק אתמול הילדה קאדאר נתקלת במקרה באמא שלה, שלא יודעת כי הילדה החמודה הזאת היא היא בתה.
באשר לפירוזה- הורם מעמידה את פירוזה על חבל תלייה, אך חסה עליה, כמתוכנן מראש, ברגע האחרון.
מוסטפא קולט את הלנה חביבתו להרמון והיא בתחילה לא מזהה שזה הבחור שמחזר אחריה והיא מעוניינת בו לכן היא רוצה לעזוב. בהמשך היא נעשית מאושרת למגינת ליבן של פאטמה, פידאן ומאהידווראן החתרניות.

ועכשיו לנושא הבא: איפה גיבורי הסידרה, הדמויות האמיתיות שהוצגו בסידרה, נמצאים היום? הרי ידוע שכבר כחמש מאות שנים בערך הם לא בחיים…. הרי לא מדובר בתרח ובמתושלח המקראיים.
רק צריך לסמן את הקישור, להעתיק ולהדביק בדף אחר:

מתחת למבנים המפוארים האלה נמצאים סולימאן המפואר (1494-1566)
והורם סולטאן (1500-1558), במסגד סולימאנייה. קישור:

http://www.forumdas.net/konu/hurrem-sultan-turbesinin-resimleri.87498/

מתחת למבנה הירוק הראשון משמאל, הבולט ביותר, נמצא שאהזאדה מוסטפא (1515-1553). קישור:

http://kulturgundemi.com/wp-content/uploads/2014/03/52422327.jpg

האישה בתמונה מתפללת על "ציונה" של מאהידווראן סולטאן, המדוכאת בייסורים (1500-1581) קישור:

http://www.maviruj.com/mahidevran-sultanin-hayati.html

וזהו מקום מנוחתה של הוואלידה עיישה חפסה סולטאן 1479-1534

http://www.istanbulajansi.com/timthumb.php?src=upload/images/p17v3qghkf10nq4dff951p1gnks5.JPG&w=523&h=325

ולסיום, מלקוצ'ולו באלי ביי האמיתי 1495-1548, איך נראה באמת ואיך נראה מקום מנוחתו:

http://www.mailce.com/malkocoglu-bali-bey-kimdir.html

כינוייו של הסולטאן והמשקאות שאהב

היום לכבוד החג המתקרב אני מפציץ בפוסטים מעשירים, מבלי להתייחס לאירועי הסידרה האחרונים. אני רוצה קודם כל להתייחס לכינוייו של הסולטאן. לסולטאן היו כמה כינויים: "סולטאן", פאדישאה (המלך המפואר, בפרסית), "הח'ליפה (כלומר: מחליפו ההנהגתי של מוחמד נביא האסלאם) של האסלאם ומביס אויבי הדת", "אמיר המאמינים", שאה (מלך), "שליט שלוש היבשות, שליט העולם" ועוד. אבל בסידרה כשפונים אל הסולטאן או מדברים עליו, זה מתורגם כ"שליט", ונשמע מתורכית כמו "פייקרם", "אנקארם", "עין כארם" ועוד מיני הגיגים. אך זה לא. הכינוי שניתן לשליט הוא מיוחד. זה גם לא אנקור אלא "הונקארם". (Hünkarım)

מה הכוונה ל"הונקאר" בתורכית? הכוונה היא לשליט, ריבון. השליט והריבון הוא ה"הונקאר", לכן מדובר בסולטאן במקרה זה. ומדוע הסיומת "מ" בסוף? בתורכית ובפרסית סיומת "מ" בסוף היא סיומת של שייכות שלי, כלומר "הונקאר" שלי, השליט שלי. יש את השיר הידוע "איסטמם בבאג'ים איסטמם" "İstemem Babacığım İstemem", שיר עם תורכי שנודע בשנות השישים והשבעים גם בישראל. משמעותו היא "אני לא רוצה אבי, אני לא רוצה", אז בבאג'ים זה אבא שלי בעצם. הנערה אומרת לא להצעות נישואים לגברים שונים שאביה מציע לה. אם חשבתי ש"הונאקרם" הוא בעל משמעות אחרת קודם, עמכן ועמכם הסליחה. ובחזרה להונקארים שלנו.

אותם סולטאנים אהבו מאוד לשתות. הם ופמליית הארמון נודעו בטעמים הקולינריים המפותחים שלהם, הרי הם יכלו להרשות זאת לעצמם. נכון שזה חג המנגלים (למי שלא יודע, "מנגל" זו מילה שאולה מערבית, "מונקל", כלומר דבר שאפשר לשאת אותו, דבר שנישא) והבשרים, אך היום אתמקד בשתייה.

הסולטאנים אהבו לשתות שני סוגים של משקאות: שרבט (şerbet), שהיה המשקה הרשמי שלהם היות והוא לא אלכוהולי, ובשו-שו כמו שאומרים, הם גם שתו שאראפ (şarap) שזה פשוטו כמשמעו: יין, אלכוהול שאסור באסלאם. שתי המילים, שרבט ושאראפ, באו מהערבית.

מהו השרבט? ותודה לעיתון התורכי "הוריית", החירות, על ההסבר:
שרבט הוא משקה העשוי מכמה מרכיבים: הראשון: פרי כלשהו. זה יכול להיות כמעט כל פרי שבעונה. גם שרבט דובדבנים. השני: עלי פרחים, כשהפופולרי מכולם הוא עלי ורדים. השלישי: סוכר, או דבש. הרביעי: מים ולימון. ניתן גם להוסיף עשבים. המרכיב הראשי בשרבט, הפרי והעלים, מושם במים, מורתח, עובר סינון ואז מורתח שוב עם המים והלימון. ואז מקררים אותו. איך? עם שלג או קרח שהובא מההרים הסמוכים. בחצר הסולטאן הוגש השרבט במגשים מיוחדים, והיה איש שהכין אותו במיוחד, שתוארו היה "שרבטצ'י", או "איש השרבט". התפקיד יכל להיות מוטל על הטבח הראשי, במקרה של הסידרה הוא "שקר אגא", או מתורכית: "מר סוכר"…. הסולטאן עבד אל-חמיד השני, ששלט בין 1876 ל-1908, אהב שרבט לימונדה, שבו יש, אם מחשבים, לימון טבול במיץ לימון….

לבקשתכן/ם, דמויות שמוזכרות בסידרה- מי הן היו?

שלום שוב,

אני רוצה להזכיר ולפרט על כמה דמויות שמופיעות ושהופיעו בסידרה. אני חושב שהפוסט הזה ייקח לי הרבה זמן לכתיבה. אבל אני עושה זאת גם לבקשת הקהל.

הדמות הראשונה, מיהרימה סולטאן, הבת של הורם ושל סולימאן. היא חיה בין השנים 1522 ל-1578. ילידת קוסטנטינופול (איסטנבול). פירוש שמה היפה מפרסית הוא "שמש וירח".
מיהרימה הייתה אקטיבית יותר משחושבים. היא התלוותה לאביה במסעות המלחמה שלו ואף ייעצה לו והייתה מעורבת בניהול המלחמות. היא עשתה זאת גם לאחר נישואיה בגיל 17 לווזיר הגדול דאז, דאמאט רוסטם פאשה (אולי זה מהסידרה, אולי לא). היא הייתה גם פטרונית של האומנות- מימנה ועודדה אומנים רבים. כשעלה אחיה הסולטאן סלים השני לשילטון, תיפקדה כוואלידה סולטאן בפועל, היות והורם לא הייתה אז בין החיים ולא זכתה לראות את בנה עולה לשילטון. בהיותה ואלידה, הייתה לה קרן הקדש שהקימה שני מסגדים מפוארים באיסטנבול בתכנונו של הארכיטקט המפורסם של אביה, מימאר סינאן. היא נפטרה 4 שנים לאחר מות אחיה הסולטאן סלים השני, בעת שלטונו של אחיינה מוראד השלישי.

הדמות השנייה, היזיר ראיס, או בשמו שנתן לו הסולטאן סולימאן, ח'יר אל-דין ברברוסה (מתורכית ואיטלקית: הטוב שבדת אדום הזקן). חי בין השנים 1478-1546. הוא היה לסבי. לא בנטיותיו המיניות, אלא פשוט נולד באי היווני לסבוס עוד כשהיה אי עות'מאני בשם מידילי. אביו יאקופ היה סוחר ימי.
הוא היה חצי יווני חצי תורכי במוצאו.
ברברוסה ואחיו הפכו למה שנקרא "שודדי ים" קלאסיים. כמו שמתארים באגדות. דמות שודדי הים נסובה עליהם. הם היו עסוקים בלעשות פשיטות על ספינות ועל חופים, בעיקר של אירופאים, ולהביא לעצמם ולסולטאן העותמאני הרבה שלל חומרי וכן שלל אנושי, שבויים ושבויות… הגורם העיקרי והמוביל היה אחיו של היזיר, עארוג'. הם פעלו בעיקר בחוף הים התיכון, ונודעו בכיבושיהם בחופי תוניסיה ואלג'יריה. האחים ברברוסה (כך קראו להם, בגלל שהם משחו את זקנם בחינה, כחיקוי לחבריו ושותפיו של מוחמד נביא האסלאם בעת מסעות המלחמה שלו, ממש כמו מחמוד אבו טיר המפורסם מהחמאס) בהנהגת עארוג' דאגו לצרף כל שטח שכבשו בצפון אפריקה לאימפריה העותמאנית. עיקר הלחימה שלהם הייתה בטלמסאן שבצפון אלג'יריה. שם נהרגו בשנת 1518 שני אחיו, עארוג' ואסחאק. הם קיבלו תגבורות של יניצ'רים, ספינות מלחמה ותותחים מהסולטאן סלים הראשון. לאחר מות האחים היזיר ראיס תפס את מקומם, כבש את טלמסן והתמנה לפאשה של אלג'יריה. הוא לא עצר שם. הוא נלחם בעיקר עם ה"איטלקים" והספרדים למיניהם (אז לא הייתה איטליה, היא הייתה מחולקת לנסיכויות, מדינת האפיפיור, ממלכת נאפולי של ההבסבורגים, הרפובליקה של ונציה ועוד)- והכי חשוב עם כוחות הים של "האימפריה הרומית הקדושה" בראשות קרל החמישי, כשאויבו הראשי בים היה האדמירל מגנואה, אנדריאה דוריה. המלחמה הייתה בעיקר על חופי יוון של ימינו. בשנת 1535, לאחר כיבוש תוניס, והבאת שלל רב כהרגלו, מונה על ידי סולימאן המפואר כ"קפודאן-י-דריא", הקפטן של הים, כלומר מפקד הצי העותמאני כולו. על מה שקרה איתו לאחר מכן לא ארחיב מחשש לספוילרים.

הדמות השלישית, עליה ארחיב בפוסט הבא- כי הרי מגיע לו פוסט נפרד, הוא פאתיח סולטאן מהמט ח'אן האזרטלרי, או הסולטאן מהמט השני הכובש, סבא רבא של סולימאן המפואר- חי בין השנים 1432 ל-1481. אביו היה הסולטאן מוראד השני, ואימו הייתה הומא האטון, שבאה מאיזור ששייך כיום לקרואטיה.
מהמט השני היה סולטאן פעמיים: פעם אחת לזמן קצר בין השנים 1444 ל-1446 ובפעם השנייה למשך שלושים שנה, מ-1451 ל-1481. כשמדברים על "המאה המפוארת" של האימפריה העותמאנית, רצוי לשנן את התקופה: 1451 עד 1566, עת שלטו באימפריה מהמט השני, ביאזיד השני, סלים הראשון והכי חשוב- סולימאן הראשון. במאה זו הגיעה האימפריה העותמאנית לשיאה מכל הבחינות, בעיקר מבחינת שטח ומבחינת עוצמתה הכלכלית והצבאית. זהו גם שמה המקורי, בתורכית, של הסידרה שלנו.

ברוך שפטרנו מפירוזה וריגול בין אימפריות.

שלום לכל המאושרות והמאושרים מכך שהקרצייה הזאת עפה לה מהסידרה, להבדיל כמובן מהשחקנית היפהפייה שמשחקת אותה.

אני רוצה להרחיב קצת על מה שדיברו היום בסידרה. כידוע לכולם, ריגול הוא טקטיקה חשובה ביותר גם בין אויבים וגם בין בני ברית, על מנת לשמור על יתרון אסטרטגי ולנצח במלחמות. הסיפור של פירוזה נראה כהמצאה בסידרה, אך מדובר רק לגבי הסיפור הספציפי עצמו. גם בתקופת סולימאן, כשבאירופה התרחש הרנסנס- ההתעוררות לאחר ימי הביניים האפלים, ריגול הדדי בחצרות מלוכה היה ממש חלק מכללי המלחמה. וזה היה גם תפקידה של פירוזה. נטען אמנם שלא הייתה מרגלת, אך לפי החיזיון שרץ אצלה שוב ושוב היא ודאי הייתה מרגלת, פשוט אבראהים פאשה עשה הכל כדי להגן עליה. מסיבה זו אמר שהיא אינה מרגלת. ריגול שהגיע עד הרמות הגבוהות ביותר אצל האויב קרה גם קרה.

סיפור ידוע הוא בימי מלחמת העולם הראשונה, כשנטען שהגרמנים הפעילו את רספוטין, נזיר שניהל רומן עם אישתו של הצאר, כלומר קיסר רוסיה, ובכך תימרן את מהלכי הרוסים מול הגרמנים לכישלון. הסיפור עולה שוב ושוב לרגל מאה שנים למלחמת העולם הראשונה. מלחמת העולם הראשונה, למי שלא ידע, הייתה המלחמה האחרונה בעיקר באירופה בין אימפריות, שבראשן עמדו קיסרים ומלכים. לאחר מלחמה זו המשפחות האימפריאליות- משפחת הבסבורג (שאזכיר אותה בהמשך, הייתה הדומיננטית משלהי ימי הביניים עד לאחר מלחמת העולם הראשונה באירופה), משפחת רומנוב הרוסית, משפחת עותמאן התורכית, וכפועל יוצא אפילו משפחת קאג'אר הפרסית, שהדיחה את המשפחה הספווית (גם הקג'ארים היו תורכים במוצאם. המשפחה השאהית שבאה לאחר מכן, הפהלבים- או הפהלווים- היו ממוצא פרסי מקורי יותר אבל זה לא מנע מהם להיות מודחים על ידי ח'ומייני בשנת 1979) ירדו מגדולתן. בכך הקיץ הקץ על עידן האימפריות. שוב, לריגול ברמות הגבוהות ביותר היה חלק חשוב בנפילת האימפריות הללו.

כיום ישנו ניסיון להחיות את האימפריות- ולדימיר פוטין מצד אחד שמנסה להחיות את האימפריה הרוסית, טייפ ארדואן שמנסה להחיות את האימפריה התורכית אך הפעם עם מעורבות סמלית בלבד של בית עותמאן וכמובן הסינים שהיא אימפריה מתעוררת מחדש ואפילו זמירות שנשמעות מהממשלה היותר לאומנית שמכהנת כיום ביפן על חידוש האימפריה היפנית.

אני חושב שכמו לפני 100 שנים, כשהיו רספוטין והמרגלת המפורסמת מאטה הארי- מדינות וכמובן מנהיגים שזוממים לחדש את תפארת האימפריות שחרבו לפני 100 שנים משתמשים באלמנט הריגול. כמו שכתוב בתנ"ך: "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה".
ובאשר לפירוזה? מה שמפתיע מאוד בעלילה הוא כיצד הסולטאן, שראה את הקעקוע כמובן כי היא הרי הייתה המאהבת שלו, לא שם לב למשמעות שלו. כי הרי החשוב ביותר למנהיגי אימפריות ומדינות הוא "דע את אויבך". ובדיוק בשביל זה קיים הריגול. ג'יימס בונד, הרי, הוא דמות פיקטיבית אך הוא היה מבוסס על דמות אמיתית.

מילון מושגים ושיעור בסיסי בתורכית- חלק ב'

שלום שוב,הוספת קו
אני ממשיך את מילון המושגים:

1. שאהזאדה- נסיך.

2. (שם כלשהו, למשל מאהידווראן או חדיג'ה) סולטאן: שם של אדם שקשור לסולטאן, בדרך כלל מבני משפחתו. כמו למשל מאהידווראן סולטאן: משמעו מאהידווראן של הסולטאן. חדיג'ה של הסולטאן.

3. ואלידה סולטאן: אמו של הסולטאן.

4. ואקף (בתורכית VAKIF): קרן תרומות שההכנסות ממנה מוקדשות לתמיד למטרת צדקה, שהוגדרה על ידי מייסדה. יכול גם להיות קרקע שהוקדשה. נקרא בעברית "הקדש". בדרך כלל ואקפים כללו מסגד, בית יתומים, בית תמחוי (מקום שנותן מנות חמות לעניים) ובית ספר דתי- מדרסה בערבית ובתורכית.

5. תימאר (שיטת חלוקת קרקעות ומיסוי באימפריה)- "השגחה", "השגח", אחוזה (כלומר טירה גדולה של האדון, מבנים של משרתים ובני בית, והרבה שטחים חקלאיים שרובם מניבים) ששווייה פחות מ-20 אלף אקצ'ה (ביבול, בהכנסות מינוס הוצאות וכו') בשנה, שתמכה בפרשים או במספר ספציפי של מגויסים לצבא. זו הייתה חלוקת הקרקעות במחוזות של האימפריה. שיטה זו הונהגה בין המאות ה-14 ל-16. תימאר גדול נקרא "זעאמת" (zeamet), וערכו היה יותר מ-20 אלף אקצ'ה לשנה. עוד בימי מהמט הכובש שיטה זו דעכה, והוחלפה ב"אילתיזאם" iltizam- שיטת חלוקת קרקעות חדשה שבה היה בעל חווה, שלו היו איכרים שעבדו אצלו, והוא שילם במס ובתוצרת חקלאית לסולטאן. האילתיזאם- התחייבות בערבית ובתורכית עותמאנית- היה המחויבות של בעל החווה לתשלום מיסים וציוד לסולטאן. האילתיזאם הייתה שיטת חלוקת הקרקעות הנפוצה בתקופת סולימאן, כשהתימאר היה נדיר. בהמשך התפתחה שיטת אילתיזאם זו, שהייתה עונתית, לשיטה קבועה בשם "מאליכ-האנה", וזאת בסוף המאה ה-17.

6. פירמאן-צו מהסולטאן, הוראה כתובה וחתומה מהסולטאן.

אופן ביטוי אותיות בתורכית, שכתובה ונשמעת החל מ-1928 באותיות לטיניות, כמו למשל אנגלית.
השפה התורכית שייכת לשפות האלטאיות, שמקורן, כמו מקורם של התורכים עצמם, במרכז אסיה (איפה שלמשל קזחסטן, אזרבייג'אן, חלק מהקווקז וממונגוליה). באותה משפחה נמצאות יחד עם התורכית המונגולית, היפנית, ההונגרית והפינית. לא התורכים ולא השפה התורכית מקורם בתורכיה של היום, כלומר בתת היבשת האנטולית. במקור תת היבשת האנטולית הייתה של עמים יווניים, ושל החיתים בימי קדם.

בתורכית מודרנית יש מילים שנכתבות באותיות שנראות לא מובנות, כמו אותיות לטיניות עם צ'ופצ'יק מעליהן או מתחתן. מדובר באותיות שהתווספו לכתיבה הלטינית הידועה,כמו הכתיבה האנגלית, ב-1928. אסביר זאת:
ş- מבוטא כאות "ש'" כמו במילה "פאשה".
ç- מבוטא כ-צ' כמו במילה "צ'פחה".
ğ- אות א' נחה, כמו האות החמישית במילה ארדואן.
ü- מבוטא כאו כמו כמילה אוכף, או ב"לו" במשפט "לו הייתי רוטשילד".
ı- האות i באנגלית ובלטינית בלי נקודה מעליה, מבוטא כמו התנועה של "מק" במילה "מקדונלד'ס". למשל השם בתורכית "נאמיק" מבוט בעצם כ"נאמק".
ö- "או" מודגשת, כמו במילה "עורב".
למרות האותיות ı,ö, ü בתורכית קיימות האותיות i,o,u רגילות והן נשמעות כמו באנגלית. u רגילה מבוטאת כמו ה"או" במילה "אולי" במשפט "אולי הפעם".

מהמט הכובש ומי היה הסולטאן סולימאן השני-חלק א'

היום אני רוצה להתייחס במקצת לפרק של אתמול ביום חמישי. הקאדי אבו סעוד אפנדי הזכיר פירמאן, צו סולטאני, שנתן הסולטאן מהמט הכובש בן מוראד. הפירמאן הזה נתן חופש פולחן דתי וחופש דת לבני הדתות האחרון בעת כיבוש מבצר גלאטה. מהמט הכובש, יליד 1432, מסמל יותר מכל את כניסתה של האימפריה העותמאנית ל"מאה המפוארת", הלא היא התקופה שבין השנים 1451 ל-1566. תור הזהב הזה של האימפריה היה בעת שילטונם של הסולטאנים הדומיננטיים מהמט, ביאזיד השני, סלים הקשוח וסולימאן. מהמט הכובש, שפתח את המאה המפוארת, היה גם הסולטאן הראשון שנחשב מחוקק, כלומר שהוראותיו נחשבו חוקים מעבר להלכה האסלאמית הלא היא השריעה, וגם הסולטאן שסוף סוף כבש את קוסטנטינופול, הלא היא איסטנבול, בירת הביזנטים, בשנת 1453 והגשים בכך את חלומה הוותיק מזה כ-800 שנים של האומה המוסלמית.
מהמט הכובש היה סולטאן פעמיים: פעם אחת היה סולטאן בין השנים 1444-1446, כלומר החליף זמנית את אביו מוראד בהיותו בן 12 בלבד, לשנתיים, והיה חלש ולא בשל. ואילו הפעם השנייה, שבה הפך באופן קבוע לסולטאן, ב-1451, שילטון שנמשך שלושים שנים בדיוק עד מותו. הפעם השנייה של שלטונו פתחה את "המאה המפוארת", רצופת הכיבושים וההישגים של האימפריה העותמאנית.

בסידרה מצוין כי הסולטאן סולימאן קרא לנכדו הראשון, בנו של הנסיך מוסטפא, בשם סולימאן. אותו סולימאן לא הפך לסולטאן סולימאן השני. גם אביו לא החליף את סולימאן המפואר, בנסיבות שלא אפרט על מנת שלא לעשות ספוילר. מה שאני יכול להגיד הוא שסביב מוסטפא התפתחו גם מיתוס של המחליף הראוי ביותר לאביו, שהיה דומה לסבו סלים הקשוח מאוד- מיתוס של גיבור טראגי שעלייתו לשילטון הייתה יכולה לשנות את ההיסטוריה ולתרום לשרידותה של האימפריה, וגם תיאורייה, אחת מני תיאוריות רבות אודות התפוררות האימפריה העותמאנית.
במציאות, הסולטאן שנקרא סולימאן השני בא כמה דורות לאחר סולימאן המפואר. הוא היה היפוכו הגמור של האיש שעל שמו הוא נקרא. הוא סימל יותר מכל את השקיעה שבאה לאחר המאה המפוארת. רוב חייו הוא היה בתוך כלוב של זהב… ועל כך בפוסט הבא.