Tag Archives: טלנובלות

shurrem

"אני שליט העולם ואת שולטת לי על הלב"-סיכום הסידרה "הסולטאן".

אתמול שודר בישראל החלק הראשון של הפרק האחרון של הסידרה "הסולטאן". היות והאתר החדש שלי בטיפול, בחרתי לכתוב דווקא כאן כמה מילים לסיכום הסידרה:

1. קודם כל, הסידרה הזאת הייתה אחת הטובות שראיתי בעשר השנים האחרונות, אם לא הטובה ביותר. אני יודע שללמוד את האימפריה העות'מאנית זה מאוד קשה. מאוד. בלימודים של מזרח תיכון, הקורס "מבוא לאימפריה העות'מאנית" נחשב אחד הקשים. הסידרה הזאת מבהירה ומפשטת היטב את המבוא לאימפריה העות'מאנית. לכן, כצופה וכלומד, מדובר באוצר.

2. דבר שני, כותרת המאמר הזה מתמצת את כל משמעות הסידרה. הדומיננטיות הנשית. מלחמה מגדרית של נשים על מעמדן, כבודן וכוחן, חמש מאות שנים לפני שחשבו על המילה פמיניזם. המסר שעולה מן הסידרה הוא בדיוק הכותרת. אומנם גברים שולטים על העולם ונמצאים בכל הנקודות השלטוניות הדומיננטיות, אבל הנשים הן ששולטות על הגברים וגם לעתים מנווטות מדיניות. הסידרה מלאה בנשים חזקות, כאלה שהיו שפחות אך רק על הנייר, אך מניעות מדיניות ומחוללות היסטוריה מצד שני.

3. דבר שלישי, מלחמות אחים. עד כמאה שנים לאחר סולימאן, החל מימיו של הסולטאן מהמט, נוצרה נורמה באימפריה העות'מאנית שהאח שהורג את שאר אחיו הוא זה שמגיע לשילטון. אך עלייתו של סלים השני, הפחות ראוי והכושל מכולם, מלמדת גם על מערכות ציבוריות כיום: דווקא זה שפחות טוב ופחות מוכשר, אך הוא מניפולטיבי, זוכה במשרות בכירות, בעוד מי שאמיץ וישר נשאר בצד. דבריה של הורם סולטאן לבנה ביאזיד, שבעצמו היה קורבן בולט של השיטה הזאת, מהדהדים: "בעולמנו זה, האמיצים והישרים לא מצליחים, אלא רק השפלים והנבלים".
למרות שהורם עצמה הייתה אישה מניפולטיבית, היא השיגה הכל עד לרגע שנקבע המחליף של הסולטאן. דווקא הבן הפחות מועדף עליה זכה, והיא גם לא זכתה לראות זאת.
מלחמות האחים באימפריה נמשכו עד מאה שנים לאחר מכן, עד שהושם להם סוף, והותקן בארמון טופקאפי אגף סגור, "כלוב של זהב", בו הושמו כל האחים המאיימים על השילטון כל ימיהם כמעט.

האימפריה העות'מאנית הייתה אחת הישויות המדינתיות היחידות בהיסטוריה שנקראה על שם השושלת ששלטה בה. רבים מדברים כיום על התחדשות האימפריה הפרסית או הניאו עות'מאניזם, התחדשות האימפריה התורכית העות'מאנית. אך כיום במזרח התיכון יש מדינה ענקית, שבראשה בית מלוכה, והמדינה הזאת נקראת על שם אותו בית מלוכה. ושם העברת שילטון בין אחים, בני אותו האב מייסד הממלכה, היא חוק ברזל. היא שולטת גם על המקומות הקדושים לאסלאם- ואני מתכוון לכתוב עליה היות והיא הופכת למעצמה איזורית. היא מחזקת את טענתי, לא התורכים ולא הפרסים יחזרו להיות אימפריה אסלאמית, אלא דווקא הערבים שלא יוותרו. קוראים לאותה מדינה ערב הסעודית, והיא נמצאת היטב בכותרות. שם השילטון עבר בין האחים, בניו של עבד אל עזיז אל סעוד. כשיורש העצר הנוכחי נקבע כאח הצעיר ביותר, החל שם תהליך שמודגש ממש בימים אלה, של העברה עתידית של השילטון לבניהם של האחים. גם שם הייתה אמא דומיננטית, בדומה להורם. היא באה מהמשפחה הסודיירית, אותה משפחה שהמלך הנוכחי, מלכים קודמים וחלק מהמלכים הבאים, משתייכים אליה. כאמור, פרטים בהמשך.

4. דבר רביעי- והכי חשוב: יש לסידרה הזאת סידרת המשך. היא תתחיל להיות משודרת בספטמבר הקרוב בתורכיה והיא מספרת את סיפורה של שפחה שהפכה לשליטת האימפריה בפועל ומינתה והדיחה סולטאנים ממש- קוסם סולטאן. היא הייתה יותר חזקה מהורם ובימיה האימפריה הייתה ממש "סולטאנות נשים". חשוב לברר כבר מעכשיו לגבי מי ירכוש את הסידרה. אני ממליץ שזה לא יהיה ערוץ בתשלום. פרקיה יכולים להיות משודרים גם פעם בשבוע, זמן קצר אחרי ההקרנה בתורכיה. הפרק האחרון של "הסולטאן" אמור להיות משודר השבוע, או בערב ליל הסדר או במוצאי חג פסח עצמו.

5. דבר חמישי- נבואתו של ביאזיד כנגד אחיו התגשמה במלואה. הוא היה סולטאן שמונה שנים בלבד, וחי כשיכור וגם סיים את חייו לאחר שהחליק באמבטיה בעודו שיכור. אבל יש לסייג זאת: כתיבת ההיסטוריה נעשית על ידי בני אדם, מנקודת המבט שלהם. אולי ההיסטוריונים עשו לסלים השני עוול ותיארו אותו בשלילה על מנת לחזק את המיתוס של שקיעת האימפריה ואת המיתוס של האחים המוכשרים שלא זכו להגיע לשילטון? אגב, כשבנו של סלים, הסולטאן מוראד השלישי, הגיע לשילטון, הוא התעצבן על היהודים והורה להרגם. מי שהצילה את היהודים הייתה אימו, נורבאנו, שדרשה ממנו לחזור בו מהוראתו. כן, אותה נורבאנו מרשעת. ועוד משהו: הסולטאן ביאזיד השני, לפני שהגיע לשילטון, נלחם על השילטון כנגד אחיו, ג'ם סולטאן, שהוצג כמוכשר וכראוי ממנו. ואילו ג'ם היה עולה לשילטון בזמן גירוש ספרד, האם היה מציל את היהודים כמו ביאזיד?

blog_2

האמת מאחורי הסידרה "אהבה אסורה" והקשר לימינו.

שלום לכולן ולכולם,

בתור חובבי וחובבות אופרות סבון תורכיות, בטח הרוב כאן מכיר את הסידרה המצוינת "אהבה אסורה" (או בתורכית עותמאנית שנשתמרה עד היום: אשק-י ממנוע) על אהבתם האסורה של בהלול וביהטר.

בסידרה ראיתם כולכם בוודאי מחשבים, מכוניות מפוארות, מסיבות וגם שתיית אלכוהול. אבל יש לי משהו לחדש או שלא לחדש לכם: הסידרה הזאת מבוססת על ספר. הספר הזה לא נכתב בימינו,ולא בתורכיה המודרנית אלא בשלהי ימי האימפריה העותמאנית, לפני מאה ועשר שנים, בין השנים 1899 ל-1900.לאימפריה נותרו אז 23 שנים להתקיים ולסופר קראו האליט זיאה אושאק-ליאיל. הספר נכתב בהמשכים בתוך מגזין שהופץ בתורכיה של אז שקראו לו "עושר האומנויות". בסידרה מדברים תורכית מודרנית מאוד, אבל במקור הספר נכתב בתורכית עותמאנית, בכתב ערבי, מימין לשמאל (כמו בעברית) ולא כמו בתורכיה של ימינו, משמאל לימין באותיות לטיניות (דומה לאנגלית). עכשיו בואו ניכנס לעלילה: תחליפו את המכוניות בסוסים, את הבגדים המודרניים בבגדי אצולה- הרי משפחתו של עדנאן הייתה מהמעמד הגבוה- ואת המסיבות עם הרמקולים בנשפים.
הספר עצמו הוא ארוך, בן כ-400 עמודים, וכתוב בתורכית עותמאנית. מהי התורכית העותמאנית?
1. התורכית העותמאנית הייתה השפה שנכתבה לארוך שנותיה של האימפריה העותמאנית.
2. התורכית העותמאנית נכתבה בכתב ערבי, כמו השפה הפרסית.
3. התורכית העותמאנית מלאה בשמות ערביים ופרסיים. למשל ביהטר זה בפרסית "טובה". פירדווס- "גן עדן". "בהלול" בערבית זה מכובד, אך גם בהפוך על הפוך- ליצן.
4. בימיה של האימפריה העותמאנית, רק עשרה אחוזים מהאוכלוסייה ידעה קרוא וכתוב. ולמי שמכיר, התורכית העותמאנית הייתה מלאה בעיצורים (אותיות כמו ח' ב' ק, כ, ת,ט וכו'), כלומר יש אותיות שלא משתמשים בהן בתורכית שכן נכתבות בערבית. לעומת התורכית העותמאנית, התורכית המדוברת מלאה בתנועות, כלומר אותיות א,ה,ו,י שמבוטאות בצורות שונות. (בתורכית למשל לא אומרים וואללה, אלא זה נשמע כמו באללה). אין ואו בתורכית. בשל הפער העצום בין השפה המדוברת לזו הכתובה, רק אלה שהיו באליטות או היו פקידי ממשלה ידעו לקרוא ולכתוב. מה היה הפיתרון לכך?
5. בשנת 1923, התפרקה רשמית האימפריה העותמאנית והוקמה הרפובליקה התורכית. מייסד הרפובליקה, מוסטפא כמאל אתא תורכ, רצה לנתק את התורכים מהמזרח התיכון ולהפריד את הדת מהמדינה. מה עשה? תוך חמש שנים, עד 1928, הוא שינה את האותיות לכתב לטיני, יותר מתאים לשפה, הוציא הרבה מילים פרסיות וערביות מהתורכית ושינה את התחביר-אופן כתיבתה. בנוסף, הוא ואנשיו עברו כפר כפר, עיר עיר בתורכיה ולימדו אנשים לקרוא ולכתוב. כך אחוז יודעי קרוא וכתוב בתורכיה התהפך, ומעט מאוד אוכלוסייה הייתה אנאלפביתית.

ומה השוני הגדול בין הספר לסידרה?

בניגוד לסידרה, שנגמרת בהתאבדותה של ביהטר, שמגלמת ברן סאאת היפהפייה (היא יותר יפה לדעתי מהשחקנית שמגלמת את הורם), הספר ממשיך עוד ועוד גם לאחר התאבדותה של ביהטר, ומתאר את התמודדות המשפחות שלה ושל עדנאן עם המצב החדש. ניהאל, בתו של עדנאן היפה, שמגולמת על ידי הזאל קאיה המקסימה בת ה-24, היא רק בת 15! גם ביהטר צעירה בהרבה מגילה בסידרה. אז זאת הייתה נורמה.

ומה המשותף לימינו?
מחבר הספר, אושאק ליאיל, התמחה בכתיבה על אהבות בלתי אפשריות. הוא עשה זאת בתקופה שבאימפריה העותמאנית שלט הסולטאן עבד אל-חמיד השני שהיה דיקטטור אמיתי. הוא היה אסלאמיסט שהאמין יותר בשליטה במזרח התיכון מאשר בצד האירופי של האימפריה שהיה בבלקן. הוא רצה ליצור ברית של מוסלמים בכל העולם תחת הנהגתו. הוא פנה לאוכלוסייה הערבית של האימפריה עם רצון לגייס בו תמיכה מוחלטת. הוא הנהיג חוקים אסלאמיים קשוחים, מה שהופך את האלכוהול בסידרה רק לדבר שמתואר בטלוויזיה, כי הרי לפי האסלאם אלכוהול אסור, ועצר את כל מי שלא מסכים איתו. ומי כיום מפנטז שהוא עבד אל-חמיד השלישי וממשיך דרכו של אותו עבד אל חמיד השני? נכון, ארדואן ראש ממשלת תורכיה הבלתי נלאה!

ומה עם הספר? איך ניתן להשיג אותו?
הספר לא קיים בתרגום לאנגלית או לעברית. יש אותו רק בתורכית, הוא נדיר ויש עותק ממנו רק בספריית אוניברסיטת חיפה.
שבת שלום לכולם!

tayyip ahmet

הניאו עותמאניזם והסדרות התורכיות

מדיניות ה"ניאו עותמאניזם", שהיא מגמה של ממשלת תורכיה הנוכחית, שעומד בראשה אותו אדם משנת 2002 להחזיר את תורכיה להיות מעצמה מדינית, צבאית, כלכלית ותרבותית באה לידי ביטוי גם בטלנובלות התורכיות.

החל מאמצע העשור הקודם, של ראשית שנות האלפיים, נפוצות אופרות סבון תורכיות בכל רחבי המזרח התיכון, כשהמפורסמות שבהן הן הבאות: "מנקשה וחליל", "אזל (שלדעתי פחות טובה ממנקשה וחליל)", "אהבה אסורה" הסוחף בכיכובה של ברן סאאת השווה ביותר, שמככבת גם ב"פטמגול", וכמובן, אופרת הסבון מספר אחד, הנפוצה ביותר בעולם, ההיסטורית והסוחפת שקוראים לה "המאה המפוארת" או כמו שאנו מכירים אותה "הסולטאן".

הבעייה המרכזית בטלנובלות היא שהן מציפות מעל פני השטח נושאים שהם טאבו, אסורים לדיון, במדינות שמרניות כגון מדינות המפרץ ושאר מדינות ערב השמרניות, כמו: רומנים מחוץ לנישואים, נישואים בכפייה, ואני רוצה להזכיר את הסצינות המזעזעות ממנקשה וחליל, נישואין בגיל צעיר מאוד, אלימות במשפחה וניצול של נשים בכלל. אל לשכוח כי יש פה דילמה: ממשלת תורכיה ב12 השנים האחרונות היא ממשלה דתית, שמונהגת על ידי מפלגה אסלאמיסטית שמרנית לא מאוד קיצונית בשם "מפלגת הצדק והפיתוח", שמנהיגה הוא טייפ ארדואן. מצד שני, מפיקי, במאי ושחקני אותן סדרות הם חילוניים. רואים שם שתיית אלכוהול, נשים בלבוש חושפני, סצינות של אהבה ואף סצינות מין לא פורנוגרפיות (כמו שאהזאדה מהמט ושפחתו החמודה ביותר אתמול) ואף יש שם מסרים סמויים לשבור את הערכים המסורתיים, בייחוד במה שנוגע לנשים ומעמדן בחברה- העותמאנית של אז והתורכית של היום. ברחבי המזרח התיכון עלו אחוזי הגירושין בגלל הטלנובלות… נשים פשוט רוצות להיות מאושרות ולהתחתן או לחיות בזוגיות עם מי שהן רוצות, ללא נישואין כפויים.

מצד שני, תאמינו לי שמתוך היכרות עם ממשלת תורכיה הנוכחית, אילו רצה ארדואן שהסדרות לא ישודרו, הן לא היו משודרות. הקהל מרותק לסדרות האלה. הן שונות מטלנובלות דרום אמריקניות לדוגמא, שיש להן סיום טוב. לטלנובלות תורכיות אין בדרך כלל סוף טוב. סופה של הסידרה "הסולטאן" הוא ידוע כי הסיפור ההיסטורי ידוע.

כשאני אומר "קהל" אני לא מתכוון רק לקהל התורכי, שארדואן רוצה לתת לו "לחם ושעשועים" בזמן שהוא והאידיאולוגיה האסלאמית שלו משתלטים אט אט על המדינה על חשבון החילוניות נוסח מייסד תורכיה המודרנית כמאל אתאתורכ. אני מדבר על השתלטות תרבותית איזורית של תורכיה, הפעם באמצעות טלנובלות, כשבעבר עשו זאת דרך מלחמות. כל צופי הסידרה מחוץ לתורכיה מתוודעים לנופים של תורכיה בייחוד של איסטנבול בירת האימפריה לשעבר, אחת הערים היפות בעולם שהפכה לא מזמן ליעד המתויר ביותר בעולם. ארדואן יודע היטב שהסדרות משודרות בעיקר באיזורים שהיו תחת שליטת האימפריה העותמאנית, במזרח התיכון ובבלקן, לכן יש גם התוודעות לשפה התורכית. יותר ויותר אנשים במדינות ערב ובבלקנים נרשמים לקורסי תורכית בגלל הטלנובלות. בישראל יש קורסים בתורכית באוניברסיטאות השונות (מתקיימים בשעות הבוקר והצהריים) ובאירגון "ארקדאש" של יוצאי תורכיה (מתקיימים בשעות הערב), שמושכים אליהם צופי טלנובלות תורכיות. כמו כן, הצופים במדינות שמרניות כמו פקיסטאן ומדינות ערב מתוודעים לכך שעם כל זה שיש בתורכיה ממשלה אסלאמית, התרבות במדינה זו היא לא כל כך שמרנית כמו במדינות הללו. האסלאם בתורכיה הוא יותר "רך", ואפילו מיסטי-עממי, בדומה לאסלאם שבתוניסיה ומרוקו לדוגמה.

כמו כן, הסדרות מגדילות בכלל את התיירות בתורכיה ואפילו מגדילים את מספר האנשים שעושים עסקים עם תורכיה. אני חייב לציין שחברות בנייה תורכיות בונות בכל רחבי העולם, והביקוש לבנייה תורכית רק הולך וגודל. הגדילה לעשות הסידרה "הסולטאן", שאומנם ארדואן התרגז על כך שהסולטאן והנסיכים מוצגים כחובבי נשים, אך היא יוצרת מודעות לעבר האימפריאלי המפואר של בית עותמאן התורכי. כמו כן, כמו שציינתי קודם, ב"מנקשה וחליל" חליל בא מבוסניה, שהייתה תחת שילטון עותמאני ובה אוכלוסייה מוסלמית גדולה ביותר (זוכרים את גשר מוסטאר העותמאני שבבוסניה?) "אהבה אסורה" מבוססת על ספר שנכתב בשלהי התקופה העותמאנית ומודגשים בה היחסים של תורכיה המודרנית עם איראן ואזרבייג'אן. שלא לדבר על הסידרה שכולנו אוהבים.

בכך מסעות המלחמה של אז שגרמו לתפוצת וגדילת האימפריה העותמאנית הופכים היום לטלנובלות שכובשות את שטחי האימפריה העותמאנית לשעבר ואף מעבר להן. זהו "ניאו עותמאניזם" תרבותי ברוב הדרו.

מיוחד לצופי "הסולטאן"

שלום שוב,

אני מוצא את עצמי חייב להגיב לאור הפרקים האחרונים.
הפרקים הנ"ל הם מבוא לדרמה הגדולה, שנקראת העונה הרביעית של הסידרה שמתרגשת עלינו.
רוסטם פאשה השועל נישא בנישואים פוליטיים לגמרי למיהרימה, שמצידה עדיין אוהבת את באלי ביי, שמבין בעצמו כי עשה טעות שלא נישא לה- מבחינה רגשית יש לו מה שנקרא "הצתה מאוחרת", הוא נזכר להתאהב באישה שאוהבת או אהבה אותו, כשכבר מאוחר מדי. האיחור מצית קינאה בין השניים.
אגב, אל תהיו מופתעים. נישואים פוליטיים היו נהוגים אז בכל בתי המלוכה של אירופה, ומנהג זה נמשך עד המאה העשרים. אגב, גם הנישואים האומללים בין יורש העצר האנגלי צ'ארלס לדיאנה היו מתוזמנים, כי דיאנה הייתה בת אצולה בעצמה.
החבל מתחיל להתהדק סביב מוסטפא מהצד האחד, אך מהצד השני הוא מתחיל להתהדק סביב ביתה של הורם- קטסטרופה בפתח, כשהורם היא קורבן המשנה, אם בכלל. המלחמה מתלהטת והיא תיהפך לעקובה מדם בעונה הרביעית.
הגיבור הטראגי הוא כמובן מוסטפא, יורש העצר המוכשר, האמיץ והטוב, שהופך אט אט לקורבן של קנאתו של אביו, זעמה של הורם וקינאת הנגד המטורפת ויצר הנקם של אימו מאהידווראן ודודתו חדיג'ה. הוא מרגיש תקוע בין הפטיש לסדן.
אגב, מאהידווראן תשרוד בחיים אחרי כל הנשים שבסידרה, חוץ ממיהרימה כמובן שצוברת עוד ועוד כוח בזכות נישואיה. היא, מצידה, יודעת שרק רוסטם השועל יוכל להגן עליה מפני הזאבים והשועלים שמסביבה, לכן היא נענית לו בחוסר ברירה. באלי ביי הוא גם חזק, וכן, חבל כי הוא ומיהרימה ממש מתאימים, אך אין לו השפעה וערמומיות כמו רוסטם.
סלים לא שרק לא חולה- הוא ישרוד יותר מכולם ויהיה הסולטאן הבא. דווקא הכרזתו כחולה מדומה, שהייתה הטעייה, תספק לו סגולה להישרדות.

לראשונה מקבלים רמז לבאות- הסולטאן מוכן להקריב אפילו את בנו שלו למען מציאתה ורווחתה של הורם….
וכמו שאומרים: עוד חזון למועד.

שחקנים ושחקניות תורכיים-התחלה

לכבוד סיומה המתקרב של הסידרה "הסולטאן", והפיכת בלוג זה לבלוג שעוסק בנושאי היסטוריה ופוליטיקה, אני מתכוון לכתוב על שחקנים ושחקניות תורכיים וכן גם זמרים וזמרות מפורסמים לאורך ההיסטוריה.
אני אשמח לקבל כאן מידע מכם על מי אתם רוצים שאני אכתוב.
כמובן, מי שאציין ראשונים הם שחקני הסידרה "הסולטאן" וגם מי שקשורים אליהם שמשחקים בסדרות אחרות, למשל האליט ארגנץ', כוכב הסידרה, וכן ברגוזאר קוראל, אישתו שמשחקת בסידרה "קאראדאיי".

בנוסף, אציין ציוני דרך בתולדות התקשורת התורכית, שקיימת עוד משלהי האימפריה העות'מאנית עד ימינו אנו.
לידיעתכם, אחד העיתונים הראשונים שהופיע בארץ ישראל במאה ה-19 נכתב בתורכית עות'מאנית לצד ערבית- קראו לו קודוס-י-שריף, והכוונה לירושלים. עיתון זה היה עיתון רשמי מטעם השילטון העות'מאני בירושלים.
נמשיך עם ייסוד רשות השידור התורכית או בשמה-TRT. אני אשמח לקבל שאלות ופרטים על סדרות מפורסמות ששודרו באותה רשת.
אני זוכר, למשל, שבשנות התשעים הייתה סידרה בשם "גברת פרהונדה ובנותיה".
טלנובלות ראויות לציון על שחקניהן, הגברים והנשים, הן "מנקשה וחליל", "גומוש" (כסף, הכוונה לצבע הכסף), "צפון דרום", "אהבה אסורה", "מה אשמתה של פטמגול", "אזל", וכמובן "המאה המפוארת" שאנו מכירים אותה בתור הסולטאן, שבעוד כשנה תהיה לה סידרת המשך על קוסם סולטאן, שהייתה אף חזקה מהורם עצמה, היות שניהלה את האימפריה העותמאנית בפועל ממש.
מודל נוסף שאציין הוא מודל הערבסק, שבו מושפעות יצירות תורכיות מהשפה הערבית, ומסרטים ומשירים ערביים. כולנו ודאי זוכרים את הסרט של יום שישי בערב, סרטים שהובאו ממצרים לישראל.
אבל שוב, בניגוד לנכתב בעמודים הרשמיים בפייסבוק, המידע לא יתמקד ספציפית באישיותם של השחקנים או השחקניות אלא מדובר במידע כללי. בפייסבוק עושים עבודה ממש מצויינת, בעמודים הפרטיים והרשמיים, במתן מידע על השחקנים, ואיני מתכוון להתחרות בזה.

שחקנים ושחקניות תורכיים- 1

שלום,
כמו שהתחייבתי, אני רוצה לפתוח את הרשימה דווקא בשחקנים הוותיקים והמבוגרים ביותר. שימו לב: רוב רובם של השחקנים התורכיים למדו בפקולטות לתיאטרון ולמשחק באוניברסיטאות בתורכיה ומחוצה לה, כלומר בתורכיה בוחרים את השחקנים המקצועניים ביותר לשחק בטלנובלות, כי אל תשכחו, הטלנובלות התורכיות הן חלק מהמראה של המדינה כלפי חוץ.

נתחיל בשחקן יקר, ששיחק בסידרה "הסולטאן", ובפורום הרשמי של הסידרה מצויין כי עברה שנה מאז מותו: טונג'ל קורטיז, המשחק את אבו סעוד אפנדי הקאדי. בנוסף, שיחק קורטיז בסידרה "אזל" ו…. בסרט ישראלי. כן. בשנות השמונים שיחק השחקן היקר והדגול הזה בסרט "חיוך הגדי", שביים שמעון דותן בשנת 1986. קורטיז גם זכה בפרס "דב הזהב" הברלינאי לתפקיד השחקן הטוב ביותר בשל השתתפותו בסרט זה, באותה שנה.
קורטיז נולד ב-1 בפברואר 1936, והיה שחקן ובמאי תיאטרון, סרטים וטלוויזיה תורכי. הוא שיחק בלמעלה משבעים סרטים. הוא היה בן של… מושל מחוז. אביו היה מושל מחוז קוג'אלי, שנמצא בצפון מערב תורכיה. בעיר באהצ'ליק שבאותו מחוז נולד קורטיז.
אימו הייתה מורה ממוצא בוסני, ואביו היה מושל שנדד בין ערים שונות בתורכיה. לכן, קורטיז עצמו למד באיסטנבול, הסמוכה למחוז הולדתו. באוניברסיטת איסטנבול למד קורטיז שפה וספרות אנגלית.
את הקריירה התחיל בגיל 22 בתיאטרון: גם בתורכיה עצמה אך גם בשבדיה ובמערב גרמניה (בזמנו, גרמניה הייתה חצויה בין מזרח למערב). הוא הגיע עם כישורי המשחק שלו עד לתיאטרון הלאומי השייקספירי של פיטר ברוק באנגליה.
בסוף שנות השבעים הוביל קורטיז פרוייקטים בתיאטרון תורכי-גרמני בברליו.
עוד בהיותו בתורכיה, בעת שירותו הצבאי ולימודיו באוניברסיטה, הכיר את הבמאי התורכי המפורסם יילמאז גונאיי, ועשה עימו מספר סרטים. את קריירת המשחק בסרטים התחיל בשנת 1964, בסרט "משרתיו של השטן". בשנת 1970 שיחק בסרטו המפורסם של גונאיי "תקווה", שהביע ביקורת מרומזת על החברה, הכלכלה והפוליטיקה התורכית של אותם ימים. הסרט צונזר בתורכיה, אך הגיע לפסטיבל קאן המפורסם. מאז שיחק קורטיז בהפקות תורכיות ובינלאומיות, ביניהן, כמו שציינתי, סרט ישראלי.
בשנות השבעים והשמונים שיחק בסדרות טלוויזיה במערב גרמניה, ובשנת 2006 שיחק בטלנובלה התורכית הראשונה שלו- האג'י. בהמשך שיחק גם בטלנובלה התורכית "אסי", "אזל" וה"מאה המפוארת" (הלא היא "הסולטאן").
בספטמבר 2013 נפטר קורטיז בגיל 77 לאחר שהחליק בביתו וקיבל מכה בראשו.

צ'טין טקינדור (מככב ב"קאראדאי") נולד ב16 ביולי 1945 בסיוואס שבמרכז תורכיה. הוא שחקן סדרות וסרטי טלוויזיה תורכי מפורסם וותיק.
הוא למד בקונסרבטוריון הלאומי של אנקרה תיאטרון, והופיע לראשונה בשנת 1970 במחזה "מוראד הרביעי". בנוסף הוא משמש ושימש מרצה מקצועי למשחק באוניברסיטאות שונות, ביניהן אוניברסיטת בילקנט שבאנקרה.
הוא המשיך לשחק בתיאטרון ובסרטים, אך את עיקר הקריירה שלו עשה בסדרות טלוויזיה: הסידרה הראשונה ששיחק בה היה "האגא הקטן" בשנת 1983. בשנת 2007 שיחק בטלנובלה "אסי" ובשנת 2012 שיחק בסידרה "קאראדאי".
צ'טין נשוי לשחקנית זרין טקינדור, שמשחקת בקוזיי גוניי וגם שיחקה את מדמואזל ב"אהבה אסורה". יש לשניהם בן, הירה טקינדור, שחקן גם הוא.

נבאהאת צ'הרה- הכוהנת הגדולה של הטלנובלות התורכיות. ילידת 15 במרץ 1944, נולדה בעיר סאמסון שבצפון תורכיה, על חוף הים השחור. מדובר באשת אשכולות: היא דוגמנית, שזכתה בתפקיד מלכת היופי התורכית בשנת 1960. היא זמרת, שהוציאה להיט בשנות השבעים, וגם כמובן שחקנית, שזכורה לנו ממשחקה ב"אהבה אסורה" כפירדבס וב"סולטאן" כוואלידה סולטאן עיישה חפסה. לדעתי, היא ראויה לפוסט נפרד. ועליה אכתוב בפוסט הבא.

שחקנים תורכיים- משפחת קורל והסולטאן

שלום,

אחרי הצום, אני רוצה לחלוק מידע מעניין לגבי "המשפחה המלכותית" של הטלנובלות התורכיות ותעשיית הקולנוע התורכית- משפחת קורל, אליה משתייכים ברגוזאר קוראל, כוכבת "קאראדאיי", ובחיר ליבה האליט ארגנץ', הלא הוא הסולטאן סולימאן המפואר בסידרה "המאה המפוארת", שנודעת בישראל בשם "הסולטאן".

אביה של ברגוזאר קורל היה השחקן והבמאי טאנז'ו קורל, שהלך לעולמו מסרטן בשנת 2005 והוא כמעט בן 61. הוא למד בתיכון בגאלאטאסראי, ולאחר מכן הלך ללמוד במה שהייתה אוניברסיטת גרנובל בצרפת. הוא החל לשחק בגיל 22, בסרט התורכי "אשקייה" (בנדיט), ומאז לא חדל לשחק בסרטים תורכיים בשנות השישים והשבעים בעיקר. בשנות התשעים החל לביים סרטים. הוא היה נשוי לשחקנית-דוגמנית חולייה דארג'אן ולהם היו שתי בנות: ברגוזאר וזיינפ.
חולייה דרג'אן, אישתו, נולדה בשנת 1951 והיא עודנה שחקנית תורכייה. היא הייתה במקור דוגמנית, שבגיל 16 התחרתה על הופעה בשער המגזין התורכי "סס". היא הפכה גם לשחקנית, ושיחקה בסרטים בעיקר בשנות השישים והשבעים, ביניהם סרטים שהופיע בהם גם בעלה (היא הכירה אותו על הסט של אחד הסרטים). בשנות האלפיים שיחקה ועודנה משחקת בטלנובלות תורכיות. היא צעירה מבעלה בשבע שנים, ויש להם שתי בנות: זיינפ, ילידת 1977, וברגוזאר, ילידת 1982.

ברגוזאר קורל, ילידת 27 באוגוסט 1982, גדלה בעיירה אולוס באיזור בשיקטאש שבאיסטנבול. היא למדה בקונסרבטוריון ובמחלקה לתיאטרון באוניברסיטת מימאר סינאן (מוסד ידוע לאומנויות בתורכיה, שקרוי על של הארכיטקט של הסולטאן סולימאן המפואר). את הופעת הבכורה שלה כשחקנית עשתה בסידרה "עמק הזאבים: עיראק", ולאחר מכן שיחקה בסידרה "אלף לילה ולילה" את שהרזאד, גיבורת הסיפור. על הסט היא פגשה את בעלה ששיחק איתה, השחקן האליט ארגנץ', והם התחתנו בשנת 2009.
לאחר שנה, בפברואר 2010, נולד בנם המשותף, עלי. היא שיחקה גם בהופעה חד פעמית בסידרה "הסולטאן" לצד בעלה. הסידרה שפירסמה ושידכה בין שניהם, "אלף לילה ולילה", פופולרית בייחוד בעולם הערבי.

ברגוזאר כיכבה גם כדוגמנית בפרסומות שונות בתורכיה, כמו פרסומת לחברת "פאנטן" בשנה שעברה.

האליט ארגנץ', בעלה, הוא יליד 1970, בן 44. היא צעירה ממנו ב-12 שנים.
גם האליט, שהוריו ממוצא אלבני, הוא בן של שחקן: אביו הוא השחקן סאיט ארגנץ'. הוא למד בבית ספר תיכון בבשיקטאש באיסטנבול, ומשם המשיך לאוניברסיטה הטכנית של איסטנבול על מנת ללמוד הנדסה ימית, אך עזב לאחר שנה. הוא נרשם במקום זה לאוניברסיטת מימאר סינאן ללמוד אופרה. שימש כזמר רקע וכרקדן עבור הזמרת המפורסמת אג'דה פקאן בזמן לימודיו.
החל משנת 1996 הוא שיחק במחזות זמר שונים בתורכיה והחל להופיע בסדרות טלוויזיה. משם המשיך לניו יורק לשחק במחזות זמר, ומכאן האנגלית המצויינת שלו.

הוא המשיך לשחק בסרטים ובסדרות תורכיות, ותופתעו או לא, הוא שיחק שליטים: את הבוס בסידרה "אלף לילה ולילה", ששודרה בין 2006 ל-2007, את מוסטפא כמאל אתאתורכ בסרט שנעשה אודותיו, וכמובן את הסולטאן סולימאן המפואר בסידרה "המאה המפוארת", התפקיד שהפך אותו למפורסם ביותר בכל העולם.

לפני שנישא לברגוזאר בשנת 2009, היה האליט נשוי בנישואים כושלים שנמשכו שנה לשחקנית התורכייה גיזם סויסאלדי.