Tag Archives: מהמט השלישי

העות'מאנים אחרי סולימאן- חלק 2: מלחמה עם איראן, ועוד….

(c) הזכויות שמורות לכותב האתר Histerio, מבוסס על הספר "היסטוריה של האימפריה העות'מאנית ותורכיה המודרנית" שנכתב באנגלית על ידי סטנפורד שאו ואזל קוראל שאו.

עם כיבוש הקווקז על ידי העות'מאנים וה"מפגש" שלהם עם אחיהם בני העמים התורכיים ששוכנים באיזור על רקע מותו של אסמאעיל שאה מייסד האימפריה האיראנית הספווית שהשית עליה את האסכולה השיעית של האסלאם, האימפריה העות'מאנית הסונית שלטה בפועל על כל איזור הקווקז עד לים הכספי, והשפיעה גם על מינוי מלכי גיאורגיה (גרוזיה) שגם הייתה נתונה בידי העות'מאנים. דבר זה גרם למלחמה מתמשכת בין העות'מאנים לבין האיראנים בין השנים 1579 ל1590.

משפחת גיראי שליטי חצי האי קרים, קרובי המשפחה של הסולטאן סולימאן, פתחו במרד נגד העות'מאנים לאחר שעלה בקרים לשילטון הח'אן מהמט גיראי. לכן הסולטאן מוראד השלישי החליט להדיח את מהמט גיראי לטובת אחיו, אסלאם, בסיועו של מפקד הצבא העות'מאני דאז, עות'מאן פאשא. תוצאות המלחמה העות'מאנית-האיראנית הייתה השתלטות על כל אזרבייג'אן, כולל על החלק הדרומי שלה, שנמצא כיום בתוך שטח איראן. תבריז, בירת אזרבייג'אן האיראנית כיום, נפלה בידי העות'מאנים. בשנת 1590 נחתם בפעם המי-יודע-כמה הסכם שלום בין העות'מאנים לאיראנים, כשעיקר מאמץ המלחמה העות'מאני מופנה עתה כלפי החזית המערבית, אל מול בית הבסבורג האוסטרי.

3 שנים לאחר תום המלחמה עם איראן, פרצה שוב מלחמה בין בית הבסבורג לבין העות'מאנים, שנמשכה בין השנים 1593-1606. המלחמה התרכזה בעיקר באיזור הונגריה ובגבול הקרואטי. בשנת 1595 תוך כדי המלחמה מת הסולטאן מוראד השלישי ובנו, מהמט השלישי, עלה לשילטון לאחר שחיסל לפי המסורת את 19 אחיו ו20 אחיותיו. אך מי ששלטה בפועל באימפריה באותן השנים הייתה אימו של הסולטאן, הוואלידה סאפייה סולטאן. היא דאגה למנות את פרהאט פאשא לווזיר הגדול, שמצידו "דאג" להמשיך במלחמה עם אוסטריה. הסולטאן הלך והסתגר בארמונו, ובעתיד אף מנהג רצח האחים על מנת להגיע לשילטון ייפסק לטובת הסתגרות של הסולטאן לעתיד בהרמון באגף סגור שנקרא "הכלוב", או בתורכית "קאפס". דבר זה מנע מהסולטאנים לעתיד בהמשך ניסיון בשטח או במושלות על פרובינציות באימפריה לפני שהגיעו לשילטון.

 

מי שכן היה בשטח היה הווזיר הגדול. על פרהאט היה להתמודד אל מול מרד הוולאכים, שהסתייעו באוסטרים ובבית הבסבורג. הסולטאן מהמט השלישי, מצידו, התמודד עם מפלות צבאיות באיזור הדנובה ובשל כך החליף את הווזיר הגדול פרהאט פאשא בסינאן פאשא (אין קשר לאדריכל האגדי מימאר סינאן). באוקטובר 1595 הצליח סינאן לכבוש את בוקארשט, כיום בירת רומניה (רומניה היא למעשה ובעיקר איחוד של וולאכיה ומולדאביה). אבל לצבא העות'מאני קרה אסון, כשחיל עות'מאני ביחד עם הטאטארים ניסה ב27 באוקטובר 1595 לחצות את הדנובה אל מול "גנרל חורף" הסוער, ובשל מזג האוויר אלפי חיילים טבעו בנהר. גם הנסיכות השכנה מולדאביה ניצלה זאת ומרדה כנגד העות'מאנים, כשהנסיך הוולאכי מיכאל מנהיג את המרד. כתוצאה מכך, ולראשונה מאז ימי הסולטאן סולימאן המפואר, הגיע הסולטאן מהמט השלישי בעצמו לשדה הקרב על מנת לעמוד בראש הצבא העות'מאני. עד 1605 הצליחו העות'מאנים לדכא את המרידות ולהשתלט שוב על מולדאביה, וולאכיה וטרנסילבאניה- הנסיכויות שלעתיד ירכיבו את רומניה- ולמנות בראשן נסיכים מקומיים נאנמנים לעות'מאנים.

בשנת 1603 מת הסולטאן מהמט השלישי והחליף אותו הסולטאן המפורסם אחמט הראשון. בזאת גם הסתיימה המאה ה16 המפוארת, והעולם והאימפריה נכנסו למאה ה-17. אהמט היה האח היחיד ששרד מבין אחיו, והוא גדל עם סבתו הוואלידה סאפייה סולטאן בארמון הישן באדירנה לפני הגיעו לסולטאנות. באותן שנים התמודדה האימפריה העות'מאנית עם שורה של מרידות מבפנים, בשטח של תורכיה של ימינו. השם הכולל למרידות האלה היה "מרידות הג'לאלי" (Celali) והיו כנגד הסולטאן החדש שנתפס כחלש. מי שהנהיג את המרד היה שייח' דתי-סופי (Sufi) ובאיסטנבול עצמה התגלו מתיחויות בין היניצ'רים, חיל הרגלים המובחר שהורכב בעיקר וביסוד מנערים נוצריים שהתאסלמו אך לא רק, לבין הסיפאהים- חיל הפרשים שהיה מגובה באנשי דת מוסלמים סוניים. הסיפאהים הובסו לבסוף על ידי היניצ'רים, שהסולטאן נכנע לדרישותיהם. כתוצאה מכך ירד מעמדם של הסיפאהים ורבים מהם הצטרפו למורדים ביערות אנטוליה. בכך גם נחלשה עד לביטול שיטת החזקת האחוזות בידי הסיפאהים- התימארים, יחד עם היחלשות שיטת הדוושירמה- גיוס נערים נוצרים ליניצ'רים ואיסלומם. בשנת 1605 הובסו ההבסבורגים, ושנה לאחר מכן נחתם הסכם שלום עם ההבסבורגים, כשעיקר המערכה מופנה לדיכוי מרידות הג'לאלי.

עם זאת הופיע כוח חדש בהרמון העות'מאני- קוסם סולטאן, בת זוגו המועדפת של הסולטאן אהמט הראשון, כוח שעתיד להשפיע על הסולטאנים הבאים ועל ההיסטוריה העות'מאני למשך שנים לא מעטות. האימפריה העות'מאנית לא ידעה יציבות ולא ידעה סולטאנים יציבים עד לשנים 1623-1640, בהן שלט הסולטאן מוראד הרביעי. על כך אכתוב בהמשך.

הסולטאן מהמט השלישי, אביו של הסולטאן אחמט הראשון, 1566-1603.

כמו שידוע לנו, מהמט, בנם של הורם והסולטאן סולימאן, לא זכה להיות סולטאן. כמו כן, גם אחיינו, שנקרא על שמו, מהמט בנו של הנסיך מוסטפא, לא זכה להיות סולטאן. מי שכן זכה להיות הסולטאן מהמט השלישי הוא נינו של הסולטאן סולימאן המפואר ובנו של הסולטאן מוראד השלישי, הנכד של סולימאן. הוא נולד בעוד סבא-רבא שלו סולימאן היה בחיים וכיהן כסולטאן, במאי 1566, ארבעה חודשים לפני מות סולימאן. הוא קיבל את השם "מהמט" לזיכרו של אחיו של סבו, הסולטאן סלים השני. מקום הולדתו היה מניסה, שם שימש הסבא שלו סלים כמושל, כשלאחר ארבעה חודשים הפך לסולטאן סלים השני.
אימו הייתה השפחה המועדפת של מוראד השלישי, סאפייה סולטאן. היא הייתה ממוצא אלבני.

מהמט היה ידוע בהיסטוריה של האימפריה העותמאנית בזכות שלושה דברים: דבר ראשון, ברית המילה שלו, שנערכה לו עת היה בן 16, החגיגה הארוכה והמפוארת ביותר בתולדות האימפריה העותמאנית. השאהזאדה, או הנסיך מהמט, עבר את ברית המילה שלו באופן צנוע, אך הטקסים שמסביב נמשכו חמישים יום, בהשתתפות כל נכבדי האימפריה, המושלים וכן אורחים נכבדים מחוץ לאימפריה. הזירה המרכזית של החגיגות הייתה בין ארמון טופקאפי, שם ישב אביו, הסולטאן מוראד, לבין הארמון הישן של אבראהים פאשה מיודענו הווזיר הגדול לשעבר. בפסטיבל נערכו מופעים שונים, ריקודים, שירים, הצגות תיאטרון, מופעי קרקס, בייחוד הליכה על חבל, מירוצי סוסים ומה עוד לא. כל יום בבוקר, בחודשים יוני ויולי 1582, באו נציגים רשמיים אל הסולטאן מוראד, הגישו לו מתנות, קיבלו ממנו מתנות וזה היה האות לפתיחת החגיגות. לוליינים, מכשפים, זמרים, שחקנים, רקדנים (ביניהם רקדנים יהודים), אנשי צבא במופעי קרבות ואף דיפלומטים לרוב מילאו את זירת החגיגות. לנתינים החוגגים הוגשו מזון (רחת לוקום, עוגות שונות) ושתייה (שרבט) לרוב. כמובן שלא הוגש יין בגלוי ובאופן רשמי, בכל זאת הדבר אסור על פי האסלאם. כמו כן נערכו גם הקראות פומביות וחגיגיות של הקוראן, הטפות דתיות ולימודי דת לרוב.

מדוע נערכו החגיגות, ולמה בכזאת עוצמה ולמשך זמן ארוך? הדבר נועד כדי להאדיר את שם הסולטאן מוראד, שלא נודע כסולטאן חזק אלא כפוחז ושיכור כמו אביו, וגם נועד להאדיר את שמה ועוצמתה של האימפריה העותמאנית כלפי חוץ. הנציגים הידועים ביותר שביקרו והשתתפו בחגיגות הם נציגי האימפריה הפרסית הספווית, שהייתה יריבתה הגדולה ביותר של האימפריה. גם נציגים אירופיים זרים מסרו את ברכתם. לפי דרין טרזיאולו, שמתאר במאמר מפורט את החגיגות, ישנם שני מקורות היסטוריים שונים מאותה תקופה או אחריה לתיאור החגיגות. מי שלומד את התורכית העותמאנית, אגב, נדרש לתרגם את תיאור חגיגות ברית המילה, או Sünnet, כמו שנקרא בתורכית, מפי אחד המקורות. זאת מכיוון כי התיאור עשיר במילים וצבעוני.

האירוע הנוסף שבו נזכר מהמט השלישי הוא הפיכתו לסולטאן בשנת 1595, תוך כדי שהוא מצווה להרוג, לפי המסורת, את תשעה עשר אחיו לפי גירסה אחת, ויותר משלושים אחיו ואחיותיו לפי גירסה שנייה, אחיו וצאצאיהם. הטבח ההמוני המשפחתי יעודד בהמשך את ביטול המסורת של הריגת האחים הטוענים לכתר, על ידי בנו הסולטאן אחמט הראשון, והחלפתו בכליאתם באגף סגור של ארמון טופקאפי, הלא הוא ה"קאפס", הכלוב.
את הטבח ביצעו משרתיו החירשים-אילמים של מהמט, על מנת שלא ישמעו את צעקות הקורבנות.

מהמט נודע כסולטאן פאסיבי יחסית, ומי ששלטה בפועל באימפריה זו אימו, סאפייה אשת הסולטאן המנוח מוראד השלישי. כמובן, מדובר בחלק מתקופת "סולטאנות הנשים". אבל האירוע השלישי, שמהמט נודע בגללו, הוא המלחמה מול האימפריה האוסטרית בהונגריה, שהתחוללה בין 1593 ל1606. אחרי תבוסת הכוחות העותמאניים, מהמט היה הסולטאן הראשון מאז סולימאן המפואר שלקח פיקוד על הצבא בעצמו והביס את האוסטרים באגר ולאחר מכן בקרצטש שבצפון הונגריה.

מהמט היה ידוע כחובב אוכל ושתייה, מה שגרם נזק לבריאותו, אך היה יותר שמרן בנושא זה מאביו ומסבו.
היו לו שלוש נשים בולטות: האנדאן סולטאן, במקור יוונייה בשם הלנה, אימו של הסולטאן אהמט הראשון. השנייה, אלימה סולטאן, במקור אבחזית. היא הפכה אותו לאב לסולטאן נוסף: מוסטפא הראשון, "המטורף". בנוסף הייתה לו אישה שלישית, שהיא נסיכה ביזנטית מטרבזונד, ולשניהם היה את הילד יחיא הסורר, שהפך לבסוף לנוצרי, טען לכתר ומרד נגד האימפריה העותמאנית.

בימיו של מהמט התהדקו הקשרים בין אנגליה, שהייתה תחת שילטון המלכה אליזבת הראשונה, לאימפריה העותמאנית, והסולטאן מהמט קיבל מהמלכה אליזבת מתנות שיועדו במקור לאביו מוראד שלא היה בין החיים. המתנה הבולטת ביותר הייתה שעון מנגן מפואר. שתי המעצמות, שהיו עוינות את ספרד, היו חתומות בימי מהמט על הסכם, שנתן לסוחרים ולספינות אנגליים עדיפות בנמלים העותמאניים.
את מהמט החליף לאחר מותו בגיל 37, בנו הצעיר, אהמט הראשון, בעלה של קוסם סולטאן הידועה.

פוסט זה הובא במקורו בבלוג הישן.
ולחברי קבוצת "טורקנוס", "הסולטאן" ו"קוסם סולטאן ישראל", שמארחים את הבלוג שלי: שבת שלום!