Tag Archives: צבעונים

"עידן הטוליפ" המקורי (לאלה דוורי)

פרח הצבעוני, הלא הוא הטוליפ, ובתורכית לאלה (Lale)- מקורו באימפריה העות'מאנית. זמן פריחתו הוא בין החודשים מרץ למאי, חודשי האביב. ציור עתיק של הפרח ניתן למצוא כאן, בתמונה למעלה. הפרח הזה מיוחד, מאוד מיוחד. בין המאות ה-17 וה-18 הצליח הפרח הזה לשגע את אירופה, בייחוד את הולנד ואת האימפריה העות'מאנית עצמה. בהיסטוריה של אירופה רשומות שתי תקופות צבעונים (או בשמם האחר: עידני טוליפ), אחת בהולנד והשנייה באימפריה העות'מאנית. שתיהן קשורות לבועות שיצרו מצג שווא, הראשונה כלכלית והשנייה מדינית-ביטחונית. על שם התקופה הזאת נקראה אופרת הסבון התורכית "עידן הטוליפ", או "לאלה דוורי", שעוסקת בעניין אחר. אבל אני רוצה להסביר על תקופת הצבעונים המקורית, שהיו במקור שתי תקופות.

תקופת הצבעונים הראשונה, או בשמה המקורי "שיגעון הצבעונים", התרחשה בהולנד בראשית המאה ה-17, עת הגיעו פקעות פרח הצבעוני מהאימפריה העות'מאנית להולנד. התקופה נמשכה מראשית המאה ה-17 עד שנת 1637 ובה פרח הסחר הבורסאי מהראשונים בהיסטוריה, בפקעות של פרחי הצבעוני. בהתחלה גידלו פרחי צבעוני וטיפחו אותם בכל פינה בהולנד, בשלב השני מכרו אותם בהמונים ובמחירים מופקעים- לאחר שהבינו כי למרות הקור ותנאי השטח הקשים בהולנד, פרח הצבעוני מתאים לגידול במדינה. משנה לשנה, מחירו של הצבעוני הכפיל את עצמו.

הבעיה שנוצרה עם עליית הפופולריות של הצבעונים הייתה שהיה יותר ביקוש לפרחים ממה שהיה היצע, כלומר ממה שהיו פרחים בפועל. זה יצר את הבועה הפיננסית הראשונה בהיסטוריה. אנשים החלו להשקיע בחוזים עתידיים, כלומר שילמו עבור פרחים שעדיין לא פרחו ולא הוחל בגידולם. מצד שני, לאנשים, במיוחד לבני המעמד הנמוך והבינוני-נמוך, לא היה כסף משלהם לקנות חוזים עתידיים על צבעונים. אז מה עשו? לקחו הלוואות על מנת לשלם עבור פרחים שאפילו הפקעות שלהם לא נזרעו. היו אף סוחרים ממולחים, שקנו אופציות עתידיות על פרחים שלא קיימים ושאולי יגדלו אותם ומכרו אותם לאחר מכן במחיר עוד יותר גבוה.
כמו מניות בבורסה כיום, היו כל מיני סוגי צבעונים, ממשובחים סוג א' עד פשוטים ביותר ואפילו פרחים קמלים.
תופעת הכסף הרב שלא היה תמיד בנמצא עבור דבר שעדיין לא היה קיים יצרה בועה שהתנפחה והתנפחה, עד לחורף שנת 1637, עת נפוצו שמועות כי לזכויות מסוימות עבור גידול צבעונים לא מצאו קונים, היות והצבעונים לא היו מסוג א'.
באותו חורף התפוצצה הבועה של הצבעונים, אנשים נותרו ללא כסף וחייבים כסף למי שהלווה להם אותו, ויכולת החזרי ההלוואות צומצמה. הטוליפ-מאניה גרמה לנזק כלכלי עצום לתושבי הולנד בעיקר וגם לשכנתה, האימפריה הרומית הקדושה (הגרמנית).
זה היה משבר המניות הפיננסי הראשון בהיסטוריה- שיגעון הצבעונים.

שיגעון הצבעונים תפס את האימפריה העות'מאנית קצת מאוחר יותר: תקופת הצבעונים השנייה, של האימפריה העות'מאנית, התחוללה בין השנים 1718-1730, בתקופת הסולטאן אהמט השלישי (מסגד הסולטאן אהמט לא נקרא על שמו, אלא על שם אהמט הראשון, בעלה של קוסם סולטאן).
הצבעוני היה הפרח האהוב על הסולטאן אהמט, ומסחר בו התרחש בעיקר בקרב בני האליטה העות'מאנית. 12 השנים של תקופת הצבעונים העות'מאנית היו שנות שלטונו של הווזיר הגדול, אבראהים פאשה מנוושהיר, שהיה חתנו של הסולטאן ונשוי לבתו הטיג'ה (לא להתבלבל עם אבראהים פאשה מפארגה, הווזיר הגדול וחברו הטוב של הסולטאן סולימאן המפואר, שהיה נשוי לאחותו שהייתה בעלת אותו שם- מדובר בשני אנשים שונים). אבראהים פאשה עלה לשילטון על רקע תבוסת האימפריה העות'מאנית בבלגרד שבה איבדה האימפריה שטחים בצפון סרביה וצפון בוסניה של היום, לטובת אוסטריה, שכנגדה נלחמה האימפריה. המלחמה הסתיימה בהסכם משולש בין העות'מאנים לבין האוסטרים והרפובליקה של ונציה.
אבראהים שאף להביא את האימפריה הפגועה לפריחה כלכלית בעיקר, ושיפור יחסי המסחר עם המדינות השכנות, כולל עם אלה שעמן חתמה על הסכם שלום. סחר החוץ של האימפריה הגיע לשיא, הופחתו הגבלות מכס, והממשלה שאפה לשלוט על מחירי פקעות פרח הצבעוני, שגודלו בהמון מקומות ברחבי האימפריה. הדרישה לצבעונים עלתה בעיקר מתוך האליטה וכמו כן התפתח לראשונה דפוס בשפה התורכית עות'מאנית. לכן נוצרה המשוואה: תקופת הצבעונים: תקופה של פריחה ושלום, ללא מלחמות וללא שפל כלכלי.

באיסטנבול רבתי הוקמו עוד ועוד שווקי פרחים שם מכרו את הפרח. אפילו האומנות פרחה בתקופה זו: האליטה העות'מאנית התמלאה בכסף, ואז הזמינו עוד ועוד אומנים לצייר ציורים על מנת לקשט את בתי הפאר והארמונות. המשטר רצה להבליט גם את הישגיו בציורים, על רקע הפריחה הכלכלית. לכן עוד ועוד אומנים צצו, וציירו את ציוריהם הטובים ביותר. תור הזהב המשיך גם על רקע התפתחות הדפוס, שעליה היה אחראי המומר ההונגרי אבראהים מוטפריקה: משוררים, כמו המשורר המפורסם נדים, כתבו עוד ועוד שירים על רקע האווירה הרומנטית של פריחת הצבעוני, שעתה היה כמעט בכל פינה מיושבת באימפריה. קבצי ציורים, שירים וסיפורים על תקופת הצבעוני ועל הפרח עצמו יצאו לאור באימפריה.
על רקע הפריחה הכלכלית והתרבותית, התפתחה מעין שאננות מבחינה צבאית, של אף אויב לא יוכל לנו-ממש כמו ישראל לאחר מלחמת ששת הימים.
הסולטאן והווזיר הגדול נודעו באותה תקופה באורח חייהם הראוותני שניהלו כתוצאה מהפריחה הכלכלית. מונומנטים, ציורים ובניינים הוקמו לכבודם.

למרות תור הזהב, לא נמנעה מהפיכת 1730, שהביאה להדחת אבראהים והסולטאן אהמט:

באותה שנה, הפרסים זיהו את השאננות העות'מאנית, ואת השקיעה בתוך האווירה הרומנטית של הצבעונים, והשאה הספווי טאהמספ השני תקף עמדות עות'אמניות מעבר לגבול, בנצלו את גורם ההפתעה. הצבא נתפס לא מוכן, וספג אבידות כבדות עד שהצליח לייצב את המצב. כתוצאה מהלם המלחמה שסיימה לפתע את תור הזהב של הצבעונים, פרץ בתור הבירה איסטנבול מרד של נתינים ושל תושבים, בהנהגת היניצ'ר לשעבר, האלבני פטרונה ח'ליל. המחאה החברתית ההמונית ניצחה. בתחילה הקריב הסולטאן אהמט השלישי את אבראהים הווזיר הגדול להמון, אך המורדים דרשו את התפטרות הסולטאן וצרו על הארמון. למרות שניצח ושלט באימפריה, סירב מנהיג המרד פטרונה להדיח את המשפחה העות'מאנית מהשילטון, לכן אהמט השלישי התפטר לבסוף ובמקומו מונה בן משפחתו, הסולטאן מחמוד הראשון. בכך הסתיימה תקופת הצבעונים, הלא הוא עידן הטוליפ, הלא הוא לאלה דוורי.