קואליציית הקוקוריקו- חייבים לשנות את השיטה

אתם קוראים את הכותרת. וחושבים. מה, האיש הזה השתגע? מה לקואליצייה ולתרנגולים? יש דבר כזה? ובכן, כן, בעולם יש דבר כזה. וגם שם מוזר כזה הוא משל ושנינה לאחת הקואליציות הכי מוזרות שקמו בישראל, קואליציית נתניהו של שנת 2015 שמנתה 61 מנדטים, וגדלה בחסדיו של אביגדור ליברמן ל66 מנדטים. כלומר למשך זמן מה, ממשלת נתניהו הייתה תלויה על חודו של קול, או ליתר דיוק על חודם של שני קולות, וכמובן עד היום- על חסדיהן של המפלגות הקטנות שמרכיבות אותה, חוץ מהליכוד.

עכשיו, תנו לי להסביר מהי קואליציית הקוקוריקו. במדינת קרואטיה השוכנת לה בפאתי הבלקן, שהייתה פעם חלק מיוגוסלביה הגדולה, התאפיינה בשנים האחרונות מערכת פוליטית שכולה חוסר יציבות, כשמכת מצרים העיקרית של מדינה זו היא ריבוי מפלגות. אי אז, בשנת 2011, עמדו להיערך בחירות במדינה זו. ארבע מפלגות המרכז-שמאל במדינה מצאו עצמן בבילבול: מצד אחד, רוב הציבור תמך בהן כקולקטיב, אך מצד שני, במערכת הבחירות הקודמת, בשנת 2007, הן בחרו לרוץ לבד, מה שגרם למפלגת השילטון הסוציאל-דמוקרטית הקרואטית, מובילת גוש השמאל-מרכז לאבד את השילטון בבחירות 2007.

ראשי מפלגת השילטון לשעבר טיכסו עצה כיצד להתמודד עם ההפסד, וכך, ביולי 2009, נפגשו נציגיה עם נציגי שלוש מפלגות השמאל-מרכז הנותרות. הם לא הגיעו אז לסיכום על איחוד כלשהו, אבל מאוד נהנו מהאוכל. תוך כדי אכילה, גובשה הפלטפורמה לאיחוד המפלגה הסוציאל-דמוקרטית המסעדה שכנה בעיר קסטאב הקרואטית, והגישו בה עופות. שמה נקרא כשם הקול שמשמיעים העופות עוד בחייהם, לפני שהם מסיימים אותם ומוגשים לצלחת: קוקוריקו. מכאן נדבק ברעיון האיחוד השם: קואליציית הקוקוריקו, או בשמה הרשמי, "הברית לשינוי". האיחוד עצמו נעשה בשנת 2010, כששנה אחר כך זכתה קואליציית הקוקוריקו ברוב מוחלט בפרלמנט הקרואטי וניצחה למעשה בבחירות.

בישראל אנו סובלים מבעייה שהיא לא ייחודית לנו: מפלגות קטנות וסחטניות, ובתופעה ידועה מאוד שחוזרת על עצמה בפוליטיקה: ככל שהקואליצייה קטנה יותר, כך מידת הסחטנות של המפלגות הקטנות הולכת וגדלה. את בעיית המשילות ניסו בראשית שנות התשעים לפתור באמצעות חקיקת חוק יסוד: הממשלה החדש, שבה נערכו בחירות נפרדות לכנסת ולראשות הממשלה. עד שנת 2001 החוק היה בתוקף, כששלוש מערכות בחירות נערכות לפי שיטה זו, כשבשנת 2001 נערכו בחירות מיוחדות לראשות הממשלה בלבד, האחרונות בשיטה זו. הרכב הכנסת לא הוחלף ב2001, ונשאר אותו הרכב שנבחר בבחירות 1999. שיטה זו, שאיפשרה לבחור ישירות מועמד לראשות הממשלה, רק הגדילה את מספר המנדטים של המפלגות הקטנות, ובכך הגדילה גם את כושר ויכולת הסחיטה שלהן. לכן, בשנת 2003 חזרו לבחור לכנסת בלבד, בשיטה הישנה והטובה.
שינוי השיטה, מתברר, לא הצליח להקטין את הסחטנות של המפלגות הקטנות ואת חוסר היציבות הפוליטי בישראל. כל שנתיים בממוצע יש בחירות.
ממשלת נתניהו שהוקמה בעקבות בחירות 2015 כללה בראשיתה קואליציה של 61 מנדטים. על מנת להגדיל אותה, נתניהו צירף את אביגדור ליברמן, שעומד בראש מפלגה של חמישה מנדטים כעת, ונתן לו את תפקיד השר הבכיר ביותר בממשלה, שר הביטחון. בכך גדל מספר חברי הקואליציה ל66 ח"כים, כשאורלי לוי, שהייתה אמורה להיות הח"כ ה-67, הודיעה על פרישתה מ"ישראל ביתנו".
רק תחשבו איזה כוח יש לכל מפלגה ולכל חבר כנסת בתוך המפלגות השונות בקואליציה של 61 מנדטים. אפילו של 66 מנדטים. ממש קוקוריקו של קואליציה. חייבים לשנות את השיטה, אך לא בשלומיאליות, אלא במחשבה תחילה.

יש מספר דרכים לשינוי שאני מציע: הדרך הראשונה היא העלאת אחוז החסימה הנוכחי, שעומד על שלושה ורבע אחוזים מכלל קולות הבוחרים בצורה דרסטית, עד כדי כך שמפלגות תיאלצנה להתאחד אם הן חפצות חיים בכנסת. אפילו עד עשרה אחוזים או יותר. אפילו עד כדי כך שיווצרו "קואליציות קוקוריקו" של גושים שלמים שרצים לבחירות מאוחדים, ולא מפלגות בודדות.
שיטה שנייה היא מעבר לשילטון נשיאותי מלא, בדגם האמריקני, עם הפרדה בין הממשל לבית הנבחרים, בו הנשיא הנבחר וחברי הממשלה לא יוכלו לכהן בבית הנבחרים, שייבחר בנפרד. שיטה זו לא מומלצת כל כך. הרי אנו במזרח התיכון, ובמזרח התיכון מסוכן לתת כל כך הרבה כוח בידי אדם אחד, מה גם שאיני רוצה לפגוע בכבודו של רובי ריבלין, שיש לו יותר משש שנים לסיום הקדנציה.

שיטה שלישית היא כינון בחירה ישירה במשטר חצי נשיאותי, בו יישאר נשיא ייצוגי בתפקידו, ראש הממשלה והכנסת ייבחרו בנפרד וראש הממשלה יושבע מיד עם בחירתו לתפקידו, ויוכל לבחור את שריו כאוות נפשו. הוא לא יידרש להקמת קואליציה בכנסת או אם תרוכך השיטה שאני מעלה והוא כן יזדקק לקואליציה, אחוז החסימה יהיה גבוה מאוד ובכך הוא יוכל להקים קואליציה תוך הצבת עובדה שהוא ראש ממשלה מכהן, מה שיקל את יכולת המשילות שלו.
השיטות השנייה והשלישית יכולות ליצור כנסת לעומתית, זאת אומרת כנסת שבה רוב הח"כים באים מהמפלגה המנוגדת למפלגת השליט הנבחר או מהווים לו אופוזיציה. בארצות הברית זה המצב כיום והיה המצב לאורך שנים רבות, ועובדה שהמערכת הפוליטית שם יציבה מאוד ומתפקדת, עם כל המכשולים, כשהנשיא ובתי הנבחרים לומדים להתפשר זה עם אלה ולהיפך.

חייבים לשנות את השיטה, חייבים להפסיק את הסחיטה. ממשלה של 61 חברי כנסת כמו שהייתה ממשלת נתניהו עד לצירוף ליברמן: בפני שלוש אופציות: או שתחזיק שנה בקושי, ואז יהיו שוב בחירות שיזעזעו בפעם המי יודע כמה את המערכת הפוליטית ויגרמו הפסדים של מיליארדי שקלים למשק, או לצרף את מפלגת העבודה לממשלת אחדות, כשהרצוג יכהן כשר החוץ. נתניהו בחר לבסוף באופציה השלישית: לצרף מפלגה מעוטת חברי כנסת, כמו "ישראל ביתנו", ולהעניק לחבריה תפקידי שרים וסגני שרים שאינם פרופורציונאליים למידותיה.

אז יש לנו בחירה בין "קואליציית קוקוריקו" נוסח קרואטיה, או בחירה ישירה כלשהי, או ממשלה שכולה קוקוריקו שנשענת על קוצו של יוד. או חודו של קול. או על חסדיה של מפלגה קטנה ומצומצמת. או מה שתרצו.


קצת

האתר של דף הפייסבוק "אני יודע שאני לא יודע" עוסק בהיסטוריה, טלנובלות, פוליטיקה, מזרח תיכון, עיתונות וטלוויזיה פרטי יצירת קשר: דף פייסבוק של האתר: אני יודע שאני לא יודע דף פייסבוק נוסף: Histerio Harun טוויטר: Histerio5@ כתובת מייל וגוגל פלוס: histerio33@gmail.com

One Comment

  1. ניקולס

    / להגיב

    עדיף לעשות את מה שרנצי רצה לעשות באיטליה את שיטת הג'ק פוט שבהן יהיו 2 סיבובים כאשר בסיבוב השני יתמודדו 2 המפלגוץ בעלות מספר המנדטים הגדול ביותר, שבהן המנצחת מקבלת רוב אוטומטי בכנסת בעוד שאר המפלגות יקבלו את שאר המנדטים ביחס שאותו קבלו בבחירות הראשונות.

    עכשיו כאן השיטה לא נגמרת הרעיון כאן הוא שהפרלמנט יבחר את הנשיא שיכהן כראש הראשות המבצעת, אחרי זה הקשר בין הפרלמנט לנשיא מתנתק ולמעשה אין צורך בקואלציה בכלל.

    ככה אנחנו מקבלים שלטון יציב שבה אין צורך בקואלציה ואופוזציה ושבה הנשיא תמיד נהנה מרוב מוצק בפרלמנט שיגבה אותו.


להגיב על ניקולס לבטל