פוליטיקה

בין הפוליטיאה לפוליטיקה- חלק א'

מאז ימי קדם בני אדם התאגדו בחבורות, בקבוצות ויצרו בינם ובין עצמם מנגנונים שילטוניים. בין אם מדובר בראש הכפר, ראש השבט, ראש החמולה וכו'. עוד בחברות הקדמוניות וביוון העתיקה ניסו בני אדם לבחון מודלים של מסגרות חברתיות ומדיניות שונות. הפילוסופים היווניים הקדמונים ואלו שבאו אחריהם התווכחו עוד בינם לבין עצמם מהו הסדר המדיני המצוי ומהו

כשהסעודים נלחמו בשביל השיעים

בחודש ספטמבר 2019 ספגה ערב הסעודית מכות רציניות ביותר מאיראן ושלוחותיה: בתחילה הותקפו מתקני ושדות נפט מהגדולים בעולם באיזור בקייק שבמזרח סעודיה כנראה על ידי טילים ומל"טים איראניים ששוגרו מאיזור עיראק, ולאחר שבועיים הותקף בידי החות'ים השיעים בצפון תימן איזור נג'ראן שבדרום ערב הסעודית, וכתוצאה מהמתקפה הנרחבת נהרגו ונפצעו מאות חיילים סעודיים וכן כמה עשרות

איך הפסקתי לפחד והתחלתי להעריך את בנימין נתניהו

כיום אנחנו נמצאים בשנת 2019, אבל בשנת 2004 עמדתי כמו רבים מחבריי שהשתחררו מהצבא מול שוקת שבורה: כמעט שלא היו עבודות נורמליות בשוק העבודה, ושכר המינימום היה 17.93 ש"ח לשעה. הרפורמות שחולל בנימין נתניהו כשר אוצר היו קשות מאוד, ופגעו בעיקר במעמד הבינוני ובמעמדות הנמוכים יותר. הרגשנו שהמדינה אמורה להשיב לנו על שירות צבאי לא

שורשיו התורכיים-מוסלמיים של בוריס ג'ונסון, ראש ממשלת בריטניה

הזכויות על פוסט זה שמורות לאתר "היסטריו" בלבד. © תארו לכם, שישנו פוליטיקאי ימני מאוד בישראל, שמתנגד להגירה לא יהודית למדינת ישראל, מתנגד למדינה פלסטינית ומתנגד להתפשטות האסלאם בעולם. פתאום, יום אחד, מגלים שאותו פוליטיקאי הוא נכד של פוליטיקאי אחר, אבל מוסלמי, שישב, לכאורה, בקבינט המצרי של גמאל עבד אל-נאצר לפני מלחמת ששת הימים. או

זה נשמע לכם סותר? הגיע הזמן לדבר על מדיניות רווחה-קיצבאות, עסקים ויוקר המחייה

אתם בוודאי שמים לב לתמונה שצירפתי למאמר הזה, "אני אוהב קפיטליזם", שנלקחה מהכריכה של הספר של מי שייסד את רשת "הום דיפו" האמריקנית ("הום דיפו" היא למעשה רשת קמעונאות שמתמחה בכלי בית ובחומרי בניין, שדומה מאוד לרשתות "אייס" ו"הום סנטר" המוכרות לנו, רק ענקית ביותר בהרבה), קן לנגונה. היא נראית לכם בוודאי סותרת, היות ואיך

מצב החירום המנטאלי- וירטואלי בעיני אנשי האליטות הביטחוניות לשעבר

****דעה אישית לקראת הסיבוב השני והבלתי נמנע של בחירות 2019**** לאחרונה שמתי לב שמול בנימין נתניהו ומול מפלגות הימין מתייצבים יותר ויותר אנשי צבא וביטחון לשעבר מדרגת אלוף או מדרגה מקבילה לדרגת אלוף ומעלה. אנשים אלה מייצגים לרוב את האליטה הצבאית-ביטחונית, שדואגת לחבריה, בעיקר להתברגותם בצמרת המערכת הפוליטית או בצמרת עולם העסקים או התעשיות הביטחוניות.

בין תורכיה, סודאן ואתיופיה

בחודש יוני 2019, החודש שבו נכתב הפוסט הזה, אירעו כמה אירועים שחשוב לציין אותם: ב23 ביוני 2019 נערכו בחירות חוזרות לראשות עיריית איסטנבול, לאחר שארדואן סירב לקבל את ניצחונו של מועמד האופוזיציה מטעם "מפלגת העם הרפובליקנית" החילונית, המפלגה שייסדה את תורכיה. המועמד החילוני, אכרם אימאמאולו, ניצח בסופו של דבר את מועמד מפלגתו האסלאמיסטית AKP של

אבראהים ראיסי- המחליף ה(כמעט) וודאי של ח'מנאי?

האם מי שהיה התובע הכללי של העיר המדאן (שושן הבירה המפורסמת לשעבר, כנראה), וכיום הוא ראש מערכת המשפט באיראן, הוא המחליף המסתמן של ח'מנאי כמנהיג העליון של איראן? באיראן, המנהיג העליון של המדינה שהוא שליט המדינה בפועל ולמעשה חייב להיות איש דת ופוסק הלכה שיעי. זה לפי העיקרון של "ולאיית-א-פקי", עיקרון של שילטון חכם ההלכה

אלג'יריה, סודאן ולוב: הצבא הוא הפיתרון

"האביב הערבי השני". כך בישרו הכותרות בשבועות האחרונים עת באלג'יריה ובסודאן הודחו שני הנשיאים המכהנים, עבד אל-עזיז בותפליקה ועומר חסן אל-בשיר בהתאמה, לאחר עשרות שנות שילטון. שני הנשיאים הללו עשו טעות גורלית, כשהתעקשו להמשיך בתפקידם למרות הקריאות כלפיהם אצל רוב הציבור להתפטר. באלג'יריה שלט בותפליקה עשרים שנים, החל משנת 1999, אך משנת 2013 חדל למעשה