Tag Archives: בחירות 2015

ביבי טראמפ

למה דווקא ביבי צריך לחשוש מניצחון טראמפ

כל הזכויות שמורות לאתר זה©

שני אירועים משמעותיים אירעו מאז ראשית המאה ה-21 בעולם בתאריכים שבהם מופיעים המספרים 9 ו-11. ב-11 בספטמבר, שהוא לפי לוח השנה באירופה ובישראל 9/11, ובארצות הברית 11/9 בשנת 2001 אירעו הפיגועים במגדלי התאומים.
ב9 לנובמבר 2016, שבישראל ובאירופה כותבים אותו 9/11 ובארצות הברית 11/9 (אפשר להגדיר זאת Nine Eleven ו Eleven Nine), להבדיל אלף הבדלות, ניצח במפתיע וכנגד כל הסיכויים איש העסקים דונאלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארצות הברית.

יום לפני הבחירות פורסם תחקיר לא מחמיא בישראל כנגד ראש הממשלה, ביבי נתניהו, ורעייתו. התחקיר לא היה באיכות גבוהה במיוחד כי סופרו שם דברים שכבר כולם יודעים. אבל את העבודה העיתונאית עשתה אילנה דיין, מגישת התחקיר, כשפירסמה במלואה את תגובת ראש הממשלה לתחקיר. ומה שגרם נזק לתדמיתו של ראש הממשלה לא היה התחקיר, אלא התגובה שלו על התחקיר. הוא, לדעתי, היה צריך להגיד שאין תגובה, או פשוט חמש מילים: "לא היה כלום, ואין כלום". זהו. אבל במקום זה הוא פירסם תגובה משתלחת וילדותית במקצת. אין ספק שהתקשורת בישראל מנסה להפיל את ביבי ,מצד שני.

אבל, המכשולים הגדולים שניצבו אל מול כל שנות הכהונה של ביבי נתניהו הם נשיאי ארצות הברית שהוא היה אמור להתמודד מולם. כשנתניהו שלט בישראל, עמדו מולו בסוף שנות התשעים הנשיא קלינטון ושריו, ואילו החל מ2009, לאחר עשר שנים שלא כיהן בתפקיד ראש הממשלה וחזר אליו, עמד מול נתניהו נשיא ארצות הברית ברק אובמה. ברור שקלינטון היה אוהד ישראל יותר מאובמה, למרות שבסיוע צבאי לישראל אובמה היה יותר נדיב מקלינטון. אבל סוד היבחרותו של נתניהו לראשות הממשלה כמה פעמים הייתה דווקא העובדה שהוא עמד מול נשיאים דמוקרטיים, שהפעילו על ישראל לחץ בינלאומי כדי לבצע ויתורים מדיניים כלפי הפלסטינים. בקיצור, הפעם אני חייב לומר: אובמה הוא זה שגרם לביבי להיבחר ולהישאר בלישכת ראש הממשלה במשך שמונה שנים. אם הילרי קלינטון הייתה נבחרת, אין ספק שנתניהו, למרות הביקורת כנגדו וכנגד אישתו, היה נבחר כל אימת שהיה מתמודד בבחירות שוב ושוב.

לאחר שנבחר דונלד טראמפ לנשיאות, כל מי שנוטה ימינה פוליטית בישראל חושב שהנה מגיע הידיד הטוב בבית הלבן, ולביבי יהיו חיים שקטים. אבל זו טעות. ברגע שנבחר נשיא ידידותי וכביכול לא לוחץ לקיום ויתורים מדיניים, העילה של להצביע לביבי כדי להישמר מהלחצים של קלינטון ואובמה, שעמדו בראש בעלת הברית ואף הפטרונית הגדולה של ישראל, מוסרת. החל מבחירות 2009, ולא משנה מי היו המועמדים מולו, נוצרה תחושה כאילו מערכת הבחירות היא של ביבי מול אובמה, שלא אהוד בישראל כמו ביל קלינטון. בגלל זה ביבי נבחר.

ברגע שיש נשיא ידידותי, ואני אומר כביכול כי טראמפ עוד לא נכנס לתפקיד הנשיא ה-45, אז הציבור הישראלי ירגיש כי אין כבר סיבה להצביע בעד נתניהו, כי אין גורם חזק שלוחץ עליו או לפחות משדר לחץ עליו ועל מדינת ישראל לבצע ויתורים. נשיא ידידותי יכול דווקא לגרום לציבור להחליט כי הוא מיצה את נתניהו, ואין עילה מיוחדת להצביע לו, בייחוד על רקע הביקורת על התנהלותו האישית. נשיא ידידותי אמריקני יכול לגרום לציבור הישראלי לא להתמקד בעניין ויתורים מדיניים ולחץ בינלאומי, אלא דווקא להתמקד בעניינים יותר חברתיים, בענייני כלכלה, חברה, מחירי הדיור הגבוהים ושוק העבודה עם המשכורות הלא צומחות. נשיא ידידותי אמריקני יכול לגרום לציבור להתמקד בנושאי ההתנהלות האישית של ביבי. הרי הוא זה שנבחר, ולא אישתו. דווקא בתקופתו של נשיא רפובליקני, ובשל כהונתו, עלול להיווצר המצב שרוב הציבור יחליט שדי לו מביבי, והוא רוצה מועמד אחר מהימין או מהמרכז.

ומי יכול להיבחר?
אני לא רואה שום תסריט שבו מועמד מהשמאל נבחר על ידי הציבור, אלא דווקא מועמד פופולארי מהמרכז, שמזכיר אפילו את ביבי עצמו במקצת. אני חושב שלא גבי אשכנזי, לא משה כחלון, לא גדעון סער, לא ישראל כץ ובטח לא בוגי יעלון מהווים איום אלקטורלי על ביבי, אלא דווקא מועמד מהמרכז שקורץ לימין, גם אם הוא לא מתכוון להיות ימני. אני מתכוון ליאיר לפיד. יאיר לפיד, שהוא פופולרי יחסית לא רק אצל השמאל, לפיד שיש לו כישרון רטורי מצוין ומתנסח טוב, זה שחורש את הארץ בכנסים ובנסיעות ומתכונן למערכת הבחירות הבאה מהרגע שמערכת הבחירות בשנת 2015 הסתיימה, הוא זה שמהווה איום אלקטורלי על ביבי. עם דעות לא שמאלניות, ועם נכונות להקים קואליציה גם עם מפלגות ימין, בייחוד עם "אחיו" הוירטואלי לשעבר נפתלי בנט, שגם לא רווה נחת כעובד אצל נתניהו, עלול למצוא את עצמו ראש ממשלה ולהיפגש עם הנשיא טראמפ.
והכי חשוב לי להבהיר: אני לא תומך ביאיר לפיד, ואם הייתי אמריקני לא הייתי תומך באובמה או בקלינטון לנשיאות. אבל חשוב לשים לב לנקודה הזאת. ניצחון טראמפ אינו מבטיח את הישארות נתניהו בתפקידו, אלא להיפך: בגלל שאין כבר אובמה או קלינטון על כס נשיא בעלת הברית הקרובה ביותר, הציבור לא ימהר לבחור בנתניהו ולהשאיר אותו עצמו על כיסאו. לא בטוח שהשילוב ביבי-טראמפ יחזיק מעמד בכלל, דווקא בגלל הבחירה של הציבור הישראלי.

ביבי טוב ליהודים

בחירות 2015: היהודים ניצחו את הישראלים, בפעם השנייה.

שלום לכל מי שהצביעו בבחירות ולמי שלא,

אנחנו נמצאים כשלושה ימים לאחר הבחירות, בה התקבלה התוצאה המפתיעה שבה ניצח בנימין נתניהו בפער גדול את מפלגת העבודה ונבחר בפעם הרביעית לראשות הממשלה.
את מערכת הבחירות הנוכחית הרבו להשוות למערכות בחירות קודמות, שאירעו מאז המהפך 1977 בה מנחם בגין מנהיג הליכוד עלה לשילטון לראשונה בהן ניצחה מפלגת העבודה, או שיצאה בהן תיקו, כמו בחירות 1992 ו-1999, בה ניצחה מפלגת העבודה, שבראשה עמדו רמטכ"לים בדימוס, או בחירות 1984, בה הוחלט על רוטציה בין מפלגת העבודה לליכוד לאחר שיוויון בין הגושים.

אגב, לתשומת לב הבוחרים מהצד השמאלי של המפה, מאז 1977 מפלגת העבודה ניצחה כל אימת שהעמידה בראשה רמטכ"ל בדימוס, רב אלוף במילואים. בני גנץ, מישהו אמר?

אבל יותר מכל, את הניצחון המפתיע של נתניהו, בו כשלו כל המדגמים בערב הבחירות והסקרים, ניתן להשוות למערכת בחירות אחת, שהתחוללה לפני 19 שנים: בחירות 1996, שנערכו ב-29 במאי באותה שנה, בהן ניצח נתניהו, ראש האופוזיציה והליכוד, בהפרש של אחוז וחצי את שמעון פרס, ראש הממשלה ומפלגת העבודה המכהן, לאחר שפרס הוביל בביטחה כמעט בכל הסקרים שנערכו קודם לבחירות, וגם במדגמים שהיו באותו יום. הניצחון של נתניהו, אז כמו היום, נודע בשעות הבוקר המוקדמות.

לכאורה, למפלגת העבודה היה יכול להיות טריגר טוב לניצחון: הבחירות היו הבחירות האישיות הראשונות לראשות הממשלה בתולדות המדינה, כשפרס היה מחליפו של יצחק רבין, שנרצח כשמונה חודשים לפניהן. המצב הכלכלי בישראל היה מצוין, הודות לכך שממשלת העבודה הזרימה כספים רבים למשק הישראלי. גם הבחירות הנוכחיות נערכו כשמונה חודשים אחרי מבצע "צוק איתן", שניהולו לא היה מוצלח, וגם המדיניות הכלכלית של נתניהו, הפעם ראש הממשלה המכהן ויו"ר הליכוד, לא הוכיחה את עצמה, בלשון המעטה. מצד שני, בחירות 1996 נערכו חודשיים לאחר פיגועים קשים שאירעו בירושלים ובתל אביב, שהחלו להטות את הכף לטובת ביבי. נתניהו, שניצל את המצב הביטחוני, החל לפנות למצביעים המסורתיים של הליכוד, כלומר ציבור הדתיים ושומרי המסורת בישראל, בני השכבות החלשות והמעמד הבינוני-נמוך. הוא הדגיש שוב ושוב את היות הליכוד מפלגה של שומרי מסורת, וכן היותו מומחה למלחמה בטרור. שני הקלפים האלה הביאו עליו את הניצחון המפתיע. בבחירות 2015, שוב השתמש נתניהו בשני האלמנטים שמוטמעים בציבור: הפחד והמסורת. וכך הוא ניצח.
לאחר ההפסד, טבע פרס את האימרה "היהודים ניצחו את הישראלים". כלומר: היהודים שומרי המסורת והדתיים ניצחו את היהודים הישראלים החילוניים, שרובם הצביעו לפרס, אלה שרואים עצמם יותר בעלי זהות תרבותית ישראלית (זהות שניתן להכליל בתוכה גם את ערביי ישראל), מאשר בעלי זהות דתית יהודית, שרובם הצביעו לנתניהו. כך היה אז, וכך גם היום.
ביבי ניצח הפעם, אבל זו הייתה הפעם השנייה שהוא מנצח כנגד כל הסיכויים. גם ב1996 וגם ב2015 גם השילטון בארצות הברית וממשלות אירופה תמכו בראש מפלגת העבודה, גם פיננסית. בשנת 1996, ביל קלינטון הגדיל לעשות ואירגן לכבוד פרס ועידה למלחמה בטרור, שנערכה בשארם א-שייח' שבסיני. בשנת 2015 עקץ אובמה (שיותר רדיקלי וכושל מקלינטון בהשקפותיו ובהתנהלותו) את נתניהו שוב ושוב. הוא אף פעל לממן את מפלגות השמאל. התקשורת בשנת 1996 התגייסה גם רובה ככולה לטובת פרס, כמו שרוב התקשורת בישראל, חוץ מהעיתונים "ישראל היום", "מקור ראשון" ו"ערוץ 20" בטלוויזיה, התגייסו לטובת הרצוג בבחירות 2015. שלא לדבר על האקדמיה, שרובה מזוהה עם השמאל, גם אז וגם היום.

בבחירות 2015, מפלגת העבודה עשתה מאמץ, אם כי לא גדול, להציג עצמה כמפלגה חברתית שתעזור למעוטי היכולת, לשכבות החלשות, לבני עיירות הפיתוח ושכונות המצוקה, מה שנקרא "היהודים". אבל העובדה שרוב הקמפיין של מפלגת העבודה, או כמו שהיא נקראת, שוב פעם בטעות, "המחנה הציוני", התבסס בלשכנע את המשוכנעים, כלומר את אלה שממילא יצביעו לשמאל, ביישובי עוטף עזה ובערים הגדולות וכן בקיבוצים ובערים הקטנות במרכז הארץ, בתוספת התבלין שהגדיש את הסאה שהוסיף יאיר גרבוז, כשדיבר בצורה מתנשאת על מה שפרס קרא לו "היהודים" כעל עוסקים בפולחן פגאני, מה שחשף את ההתנשאות בקרב האליטות החילוניות הישנות, או מה שפרס קרא לו "הישראלים"- כל זה תרם והוביל לכשלון "המחנה הציוני" בראשות יצחק הרצוג וציפי לבני-שפיצר.

ההתנשאות הזו של "הישראלים" על היהודים, הובילה לכך שהאוכלוסייה המסורתית והדתית הצביעה ברובה לנתניהו. השמאל הציוני לא השכיל להתחבר אל "היהודים" האלה, ולכן נכשל. השמאל הציוני הציג עצמו יותר כשמאל מדיני מאשר כשמאל חברתי וכלכלי. כשמאל שמוכן להיות עושה דברו של נשיא ארה"ב אובמה. ושוב, אובמה של 2015 הוא לא ביל קלינטון של 1996. בישראל וגם בארצות הברית אובמה לא נשיא פופולרי, בלשון המעטה. הוא נתפס כדואג יותר לאינטרסים של האסלאם הפוליטי והמוסלמים בכלל מאשר כדואג לאינטרסים של האמריקנים והישראלים. ההישענות של השמאל על ארצות הברית לא עבדה הפעם, בין היתר כי ציבור "היהודים" בישראל תופס באופן שונה את ארצות הברית של אובמה מאשר תפס את ארצות הברית של קלינטון ובוש האב בשנות התשעים. בעוד "הישראלים" (שוב: הכוונה כאן לאליטות הישנות, ששלטו בישראל עד שנת 1977 בפועל, החילוניות-שמאליות, שרובן ממוצא אירופי) תופסים את אובמה כנשיא ליברל, תומך בישראל כלכלית ובטחונית (עובדה שנכונה בחלקה הגדול) ושואף להציל את ישראל מעצמה ולכונן פיתרון של שתי מדינות בארץ ישראל, מה שיביא להפרדה של הישראלים מהפלסטינים, ציבור ה"יהודים" (האליטות המסורתיות-דתיות החדשות, שמצביעות ברובן לימין, ומוצא חלקן מעדות המזרח) תופס את אובמה כמוסלמי (מה שנכון חלקית, אביו של אובמה היה מוסלמי ואובמה עצמו התחנך בילדותו בבית ספר מוסלמי באינדונזיה), עוין לישראל ואוהד את האסלאם מבחינה דתית ופוליטית. לפי תפיסה זו, מעוניין אובמה להחליש את ישראל על ידי הקמת מדינה פלסטינית שלצידה מדינה דו לאומית. לכן נתניהו ניצל גם את הפחד מאובמה, שמא הרצוג ולבני יהיו עושי דברו, לא רק את הפחד מאיראן ומהטרור, כדי לזכות לרוב בקרב ציבור זה בפרט ובבחירות בכלל.

יש עוד גורם שמתחבר לשתי הפתעות הבחירות שסיפק נתניהו: הערבים בישראל. ימים מספר לפני בחירות 1996, החלו צעירי חב"ד לחלק את הסטיקר "נתניהו טוב ליהודים" בכבישי הארץ. מדוע? היות וממשלת רבין-פרס גם ויתרה לפלסטינים בהסכמי אוסלו שלוש שנים קודם לכן והכניסה את יאסר ערפאת ראש אש"ף ואירגון הטרור פת"ח לארץ ישראל, היא גם השקיעה כסף במגזר הערבי בתוך הקו הירוק (כלומר בתוך תחומי מדינת ישראל), היה חשש שפרס ייטה חסד מבחינה מדינית, כלכלית וחברתית לערביי ישראל. לכן גם רתיעת היהודים מהערבים בישראל תרמה כאן, והובילה לניצחון נתניהו. במרץ 2015, ביום הבחירות עצמו, החלו בתקשורת לדווח על המוני ערבים שממתינים להצביע בבחירות, ועל אחוזי הצבעה גבוהים במגזר הערבי. נתניהו ניצל זאת, ובאמצעות מסרים בתקשורת ובהודעות בסלולרי החל להזהיר, כי חייבים להצביע לו, היות ואחוזי הצבעה גדולים במגזר הערבי משמעם מתן עוד ועוד מנדטים לרשימה המשותפת של ערביי ישראל, שהתמודדה כרשימה אחת לראשונה בבחירות אלה. אחוזי ההצבעה הגבוהים במגזר הערבי המריצה עוד ועוד בוחרים מהמגזר ה"יהודי", ליתר דיוק ממגזר ה"יהודים", שנרתעו מאוד מאחוזי ההצבעה במגזר הערבי פן הרשימה המשותפת תגיע לעמדה שבה היא תיכנס לממשלה עתידית של הרצוג (שעלול לוותר לערבים הפלסטינים ולחתום על השלב השלישי של הסכמי אוסלו-קרי ויתור על הגדה המערבית ומזרח ירושלים), להצביע לנתניהו ולהביא לניצחונו.

לכן, ב2015, כמו ב1996, היהודים ניצחו את הישראלים. וביבי עלה לשילטון, כנגד כל הסיכויים.

(בתמונה הראשית: מדבקת "נתניהו, זה טוב ליהודים", שחולקה על ידי צעירי חב"ד לנהגים בכבישי הארץ כמה ימים לפני בחירות 1996, והביאה למהפך בתוצאות הבחירות ההן)