Tag Archives: גוק-תורכ

מבוא לתולדות העמים התורכיים 3: אימפריית עשרת החצים

היום אנחנו מכירים איזורים אלה בתור קזחסטאן, אוזבקיסטאן, קירגיזיסטאן, תורכמנסיטאן וחלק מדרום רוסיה. אבל בימי הביניים המוקדמים, בין השנים 581-657 לספירה הנוצרית, כל האיזורים האלה היו תחת מטרייה אחת: קונפדרציית שבטים שנקראה "און אוק" (עשרה חצים), ולמעשה אימפריית גוק-תורכ המערבית. לאימפריה הזאת היו שתי ערי בירה : נאווקאת, עיר הבירה שהייתה פעילה בעונות הקיץ, והבירה המינהלית, סוייאב, שתיהן שוכנות בעמק נהר הצ'ואי שבקירגיזיסטאן, מזרחה לבישקק בירת קירגיזיסטאן כיום. אימפריית "עשר החיצים", או גוק-תורכ המערבית, נוצרה לאחר מלחמת אזרחים קשה, שפיצלה את האימפריה התורכית הראשונה הידועה, הגוק-תורכ. השליט הנודע של אותה אימפריה היה טונג יאנגבו ח'אגאן, והוא היה מעורב במלחמה גדולה יותר, בין שתי אימפריות גדולות ושכנות לו: האימפריה הביזנטית, איתה כרת ברית, שנלחמה נגד האימפריה הפרסית הסאסאנית. שוב, מדובר בעמים תורכיים שטרם קיבלו עליהם את האסלאם, לכן דתם הייתה הדת שהוגדרה כ"טנגריזם", כלומר אמונה בפנתיאון האלים התורכי, ובאיתני הטבע, ושפתם הייתה שפה תורכית קדומה, קרובה למונגולית. באותן שנים התפתח גם הסחר במשי, שכמובן "דרך המשי" העיקרית עברה בתחומי האימפריה. בני ברית ידועים של טונג יאנגבו היו הכוזרים, שבשנת 627 חברו יחד אליו כדי לכבוש שטחים נוספים באיזור הטרנס-קווקזי. העיר הידועה שנפלה לידי האימפריה התורכית המערבית היא בירת גרוזיה כיום, טביליסי. גייסות האון-אוק נכנסו לארמניה והניסו את הפרסים משם. ההתפשטות מערבה נעצרה בשנת 630 לספירה, עת נרצח טונג יאנגבו.
לאחר ארבע שנים של חוסר יציבות, עלה לשילטון באימפריה אשינה האלו בשנת 634. הוא מלך 5 שנים והוא שהקנה לאימפריה את שמה, "עשרת החצים (און-אוק)", היות והייתה מורכבת משתי קונפדרציות שבטים, דולו ונושיבי, כשכל אחת מהן הרכיבה חמישה שבטים קטנים. לאחר שנים שקטות יחסית, בסוף שנות החמישים של המאה השביעית לספירה התעוררה שושלת טאנג הסינית, ופלשה במלוא עוצמתה לתוך האימפריה התורכית המערבית. בשנת 670 לספירה שושלת טאנג הצליחה להביס את האימפריה התורכית המערבית, והכריזה על שני שליטי בובה של שתי קונפדרציות השבטים שהרכיבו את אימפריית האון-אוק. הקיסר הסיני משושלת טאנג הכריז על עצמו כעל הח'אגאן (השליט העליון) של שבטי הגוק-תורכ.

אבל התורכים הנוודים לא נכנעו: הם התרגלו לחיי נוודות ולאורח של לוחמת גרילה. הם התעוררו מחדש והכריזו על מרד כנגד הסינים. שני אחים שהנהיגו שבטים, אילטריש וקאפאגאן, מרדו כנגד הסינים ודחקו אותם לאחור בשנת 679 לספירה. הם הקימו מחדש את האימפריה התורכית והרחיבו את שליטתם עד כדי כך ששלטו על כל הערבות שמאחורי החומה הסינית הגדולה. התורכים הגיעו עד סמארקאנד והתנגשו בעשור הראשון של המאה השמינית עם חיילי הח'ליפות האומיית הערבית-מוסלמית. מלחמה ישירה ראשונה וגדולה תורכית-ערבית פרצה, והתורכים המערביים נחשפו לראשונה לאסלאם. בסופו של דבר, הערבים ניצחו במלחמה זו. בסופו של דבר קרסה האימפריה התורכית המערבית תחת מאבקי כוח פנימיים ופשיטות סיניות בלתי פוסקות אל מעבר לחומה, ומתוך האימפריה הקורסת קמה אימפריה חדשה: קוטלו-בילגה ח'אגאן, ראש השבט האויגורי, יצר ברית עם שבטים בתוך האימפריה התורכית, בשנת 744 הוא ערף את ראשו של הח'אגאן (שליט-לוחם) האחרון של אימפריית הגוק-תורכ, אוזמיש, ויצר בכך את האימפריה האויגורית.
האויגורים, אגב, קיימים עד היום כקבוצה אתנית ממוצא תורכי-מוסלמי בצפון מערב סין, והם למעשה העם התורכי היחיד שכותב תורכית באותיות ערביות עד היום.

הערה: המקורות ההיסטוריים לגבי אימפריה זו הם דלים יחסית, היות ומדובר בשבטים של רוכבי ערבות, שמונהגים על ידי ח'אגאנים (לוחמים-שליטים), שהתפשטותם ומלחמותיהם היו בערבות שוממות יחסית. לכן התיעוד ההיסטורי לגביהם או שעבר בעל פה, או שצוטט מכרוניקות סיניות או ממקורות ערביים.
כשאני אומר "האימפריה התורכית המערבית" אני מתכוון לאימפריית גוק-תורכ המערבית, שנקראה גם "עשרת החצים" (בתורכית: און אוק, או אונוק). מדובר בשבט אחד גדול, בשם האשינה, שהיה מורכב למעשה מקונפדרציות של שבטים, בייחוד שתי קונפדרציות גדולות שהכילו חמישה שבטים כל אחד. ברגע שחוסל הח'אגאן, כלומר השליט-לוחם האחרון של האשינה, או הגוק-תורכ, תפסו השבט האויגורי הגדול את מקומו.

פרק ההמשך, מבוא לתולדות העמים התורכיים 4: בולגריה האמיתית ומקורותיהם של הבולגרים (אם הקישור לא עובד, נא לסמן אותו ולהעתיק ולהדביק בשורת המשימות למעלה):

http://histerio.co.il/?p=1972

מבוא לתולדות העמים התורכיים 2: משחקי הכס של אימפריית גוק-תורכ

הזמן הוא ימי הביניים, במאה השישית לספירה. דת האסלאם עוד מעט תופיע, אך לפני כן השבטים התורכיים, שהיו שבטים נודדים בערבות מרכז אסיה החלו ליצור קונפדרציות שבטיות וליצור מדינות שהפכו לאימפריות בהמשך. באותם ימים התקיימה אימפריה ענקית, שלא רבים יודעים עליה. האימפריה השתרעה מצפון סין לאורך האיזור שהוא היום הרפובליקות המוסלמיות של ברית המועצות לשעבר, מהאיזור הקרוב לים יפן עד לים השחור. לאימפריה הזאת קראו אימפריית הגוק-תורכ (Göktürk), שנוסדה בידי שבט אשינה התורכי. אימפריית הגוק-תורכ התקיימה פעמיים בהיסטוריה: בין השנים 552-660 ו682-744 לספירה הנוצרית. דתה הלא רשמית, אך הנפוצה ביותר של האימפריה הייתה הטנגריזם- הדת התורכית העתיקה, שכוללת פנתיאון אלים וגיבורים תורכי נרחב, שבראשו עומד האל טנגרי האימפריה חוותה בשנת 630 לספירה מלחמת אזרחים, שפיצלה אותה לאימפריית הגוק-תורכ המערבית ואימפריית הגוק-תורכ המזרחית, אך הצליחה להופיע שוב לאחר 22 שנות הפסקה בגילגולה השני.
בראש האימפריה עמדו ח'אגאנים (או: ח'אנים), והכוונה היא לשליטים שהיו גם לוחמים, וזאת משמעות המילה ח'אגאן או ח'אן. מייסדה של השושלת היה הלוחם-השליט בומין ח'אגאן האגדי, ראש קונפדרציית השבטים של האשינה.
באשר להיווצרות האימפריה, חשוב להדגיש כי שבטים ועמים תורכיים היו כמעט כל הזמן במצב של התנגשות ביניהם באיזורי ערבות מרכז אסיה. מקורם של האשינה היה באיזור שינגג'יאנג (צפון מערב סין של היום, איזור שכיום רוב תושביו מוסלמים), ואויביהם היו הרוראנים- השבט הדומיננטי בשיגג'יאנג דאז, וכן האויגורים- קבוצת שבטים תורכיים אחרת, שקיימת עד היום בצפון מערב סין. את התיעוד ההיסטורי הטוב ביותר לתולדות העמים התורכיים הקדומים ניתן להשיג מכרוניקות סיניות. כלומר: אם רוצים להבין את מקורותיהם של התורכים, יש לחפש זאת אצל הסינים, עד היום. אויבים נוספים של הגוק-תורכים, ושל שאר השבטים התורכיים האחרים, היו כמובן הסינים. אמנם ההיסטוריון פיטר גולדן טוען כי הגוק-תורכים היו שבטים הינדו-איראניים במוצאם (כמו ההודים והפרסים) ורק לאחר מכן הפכו לתורכים (אימצו את השפה ואת הדת התורכית), אך דבר זה לא הוכח באופן סופי עד היום.
כידוע, בריתות של צדדים שונים כנגד צד אחד הם חלק מהמלחמות, והגוק-תורכים היו ידועים ככאלה שכורתים בריתות עם צד אחד (לדוגמה הסינים) כנגד צד אחר, כלומר נגד שבטים תורכיים יריבים, ואז מחליפים צדדים וכורתים ברית עם אחרים כנגד בעל הברית לשעבר. מלחמות, התפשטות ודיפלומטיה חכמה של כריתת בריתות והפרתן חוזר חלילה תוך כדי יצירת קונפדרציות של שבטים היא מאפיין גם של אימפריות תורכיות מאוחרות יותר, כמו למשל העות'מאנים. עוד מאפיין חשוב של הגוק-תורכים היה הצורך בשליט סמכותני, קשוח ויחיד, שיעמוד מעל כל המערכת הפוליטית וישלוט בה שילטון שושלתי, שיעבור לבניו אחריו. השליט בשבטים התורכיים ובקונפדרציות השבטים התורכיים היה ראשון בראשונים, בניגוד, למשל, לקונפדרציות שבטים ערביות באיזור המפרץ הערבי/פרסי, שם השליט נחשב ראשון בין שווים. ברגע ששושלת נחלשה, קמו בתוך השבטים שושלות אחרות שמרדו וטענו לשילטון, וכך, למעשה, התפלגה האימפריה במלחמת אזרחים.

סיפורם של הגוק-תורכים מתחיל בשנת 460 לספירה הנוצרית, עת מרדו שבטי האשינה באיזור שינגג'יאנג בצפון מערב סין של היום, כנגד הח'אנים הרוראנים. הרוראנים העבירו את שבטי האשינה לאיזור הרי האלטאי במפגשי הגבולות סין-מונגוליה-רוסיה-קזחסטאן של ימינו. בשנת 534 עולה לשילטון בשבט האשינה הח'אגאן בומין, שמכריז על עצמו כמנהיג של כל התורכים, כשזאת למעשה הפעם הראשונה שמוכרזת רשמית אימפריה או ממלכה תורכית כלשהי והתורכים מגדירים את עצמם כתורכים. ההתנגשויות בין שבטי האשינה הגוק-תורכים לרוראנים נמשכות, כשבומין מחליט לכרות ברית עם שבטי הוויי המערביים הסיניים, וכן לוקח לו את בתו של ראש שבטי הוויי הסיני לאישה. הברית החדשה מביסה בסופו של דבר את הרוראנים, עד לשנת 552 לספירה בה הרוראנים מובסים קשות ומנהיגם מתאבד. בירתם של הרוראנים, שנחשבת עיר הבירה התורכית האגדית, אוטוקן, נכבשת ובומין מת לאחר מכן. בנו, איסיק ח'אגאן, המשיך להתקיף את הרוראנים ומת במלחמה, כשאחיו שהחליף אותו בתפקיד הח'אגאן, מוקאן, הביס אותם באופן סופי בשנת 554 לספירה. בינתיים, איסטמי, אחיו של מייסד האימפריה בומין, מקבל את התואר היאגבו (המושל) של מערב האימפריה הגוק-תורכית, כורת ברית עם הפרסים הסאסאנים ומתכוון להתפשט מערבה, לכיוון אירופה. בדרך הוא נתקל בשבטים האווארים, שבטי נוודים מרכז-אסייתיים שמקורם אינו ידוע, ומביס אותם. בשנת 576 מגיע איסטמי לחצי האי קרים, שממוקם ביבשת אירופה, וכובש אותו, מה שהופך את קרים למקום מושבם של שבטים תורכיים במשך הרבה יותר מאלף שנים, ולהפיכתם דומיננטיים בחצי האי עד שסטאלין מגרש את רובם סופית מהאיזור. איסטמי מת, ובנו הפרוע, טארדו, עולה במקומו למשול במערב. בינתיים, במשפחתו של בומין, עולה לשילטון בנו השלישי, טאספאר, ומת בשנת 584. בנו של איסיק ח'אגאן, השליט השני, אישבארה, עולה במקומו, ובינו ובין טארדו, שמכריז על עצמאות ומייסד רשמית בשנת 584 את אימפריית הגוק-תורכ המערבית, פורצת מלחמת אזרחים על השאלה מי ישלוט באימפריית הגוק-תורכ, כשהשושלות הסיניות שבוחשות מסביב ומחפשות כל הזמן לסכסך בין הגוק-תורכים לבין עצמם, שושלות הטאנג והסוי, לא מפסיקות עם תככיהן. אימפריית הסוי הסינית כורתת ברית עם אישבארה השליט הגוק-תורכי, וטארדו מחליטו לשבור את הכלים ולתקוף את בירת הסוי, צ'אנגאן. הסוי נכנעים ופונים כעת כנגד אישבארה, שמובס בידי טארדו. בשנת 600 לספירה הפיצול בתוך הגוק-תורכ, בין אימפריית הגוק-תורכ המערבית בראשות טארדו לבין אימפריית הגוק-תורכ המזרחית, שהייתה אימפריית הגוק-תורכ הרשמית, בהנהגת יאמי ח'אגאן, שיבי ח'אן ואיליג ח'אגאן (ששלטו בין השנים 609-630 לספירה). בשנת 626 כורתת אימפריית הגוק-תורכ המזרחית ברית עם שושלת טאנג הסינית, שמופרת תוך שנה, לאחר קיץ 627 שבאופן נדיר התאפיין בכפור וגרם לרעב ולמלחמות. שושלת טאנג מעוררת בתוך האימפריה המזרחית מרד של שבטי הטיילה (Tiele) שנכללים בתוך קונפדרציית שבטי אשינה, ולאחר ברית עם המורדים, וב27 במרץ 630 לספירה הנוצרית מושמדת סופית אימפריית הגוק-תורכ המזרחית ואיליג ח'אגאן, יחד עם כל האימפריה שלו, נופלים בשבי הטאנג ונטמעים בתוך האימפריה הסינית של הטאנג.
האויגורים, המוסלמים של סין שיושבים כיום בשינג'אנג, ואגב הם היחידים כרגע שעוד כותבים שפה תורכית באותיות ערביות, מתוארים כצאצאי השילוב בין אנשי שבטי הטיילה המורדים בפדרציית האשינה ובני שושלת טאנג.

מזלה של האימפריה הגוק-תורכית המערבית שפר עליה יותר והיא התקיימה כמעט 40 שנים לאחר האימפריה המזרחית. עליה אכתוב בהמשך.