נאפסטר והשריפה ביוניברסל: נפילתה ותחייתה של תעשיית התקליטים והמוזיקה בעולם

לפני עשרים וחמש שנים, בשנת 1994, אף אחד לא יכול היה להאמין שתעשיית המוזיקה בשנת 2019 תהיה שונה בתכלית ממה שהייתה: בזמנו עיקר פרנסתה של תעשיית המוזיקה הפורחת והעשירה ביותר היה על מכירות רבות של דיסקים, קלטות ותקליטים, אך היום מכירות הדיסקים והתקליטים צנחו, ותעשיית המוזיקה מבוססת יותר על הופעות, כשמוזיקה ניתן להשיג חופשי בעיקר דרך אתר "Youtube". איך ומדוע המצב של תעשיית המוזיקה הגיע למצב כזה שהאומנים תלויים אך ורק בהופעות ובתמלוגים לפרנסתם? את התשובות ניתן למצוא ברעידת האדמה שעברה התעשייה בעשור השנים שבין 1999-2009, ובעיקר בשני אירועים עיקריים: ייסוד תוכנת שיתוף והורדת הקבצים מהאינטרנט "נאפסטר", שיצאה לאור לפני 20 שנים ב1 ביוני 1999 ושינתה את כל מה שאנחנו מכירים לגבי צריכת מוזיקה כי מרגע שקמה "נאפסטר" כמעט כל אחד שהיה לו אינטרנט במחשב היה יכול להשיג את השירים המסוימים שהוא רוצה ללא צורך לקנות דיסק או קלטת, והאירוע השני, לפי כתבה שפורסמה ב11 ביוני 2019 בעיתון "ניו יורק טיימס", שאירע 9 שנים בדיוק לאחר מכן, ב-1 ביוני 2008, עת נשרף ארכיון אולפני יוניברסל הוליווד, ובייחוד ארכיון חברת התקליטים הגדולה בעולם, קבוצת המוזיקה של אולפני יוניברסל (UMGׂ) בניו יורק, שהכיל את התקליטים והדיסקים המקוריים, כלומר המאסטרים, של יותר מ1,000 זמרים ויוצרים מפורסמים ביותר לאורך ההיסטוריה. שני אירועים אלה הנחיתו מכה כואבת על תעשיית התקליטים והמוזיקה, מכה שהיא לא התאוששה ממנו עד היום.

ראשית, נתחיל עם נאפסטר, שהתקיימה למעשה בין החודשים יוני 1999 ליולי 2001. עד שקמה נאפסטר, מי שרצה לשמוע שיר מסוים מתי שרצה היה לרוב צריך לקנות במחיר מלא את האלבום המלא של הזמר/ת או הלהקה שביצעו את השיר עם עוד שירים שלאו דווקא היו להיטים. היו גם מקרים שנמכרו שירים בודדים- סינגלים- שהפכו ללהיטים על דיסק בחנויות התקליטים. בשנת 1999, החליטו שני צעירים אמריקנים, שון פאנינג ושון פארקר, לעשות מהפיכה. הם תיכננו והקימו שירות של החלפת והורדת קבצי מוזיקה ושירים מהאינטרנט בפורמת MP3 בשיטת "אדם לאדם" או ליתר דיוק "מחשב למחשב" (Peer to Peer). לפי שיטה זו, אנשים יכלו לחלוק את קבצי המוזיקה והשירים שהיו ברשותם עם אנשים אחרים שהיו מחוברים לתוכנת "נאפסטר". העניין הוא שהמונים הורידו את התוכנה הזאת והשתמשו בה. ליתר דיוק שמונים מיליון איש ברחבי העולם, ולפי תפוצת האינטרנט באותם ימים היה מדובר במספרים אסטרונומיים.
בסופו של דבר תביעה שהגישה להקת הרוק "מטאליקה" כנגד אתר "נאפסטר" בטענה לגניבת זכויות יוצרים והפצת שירים בחינם גרמו לבית המשפט לפסוק כנגד האתר, ובשנת 2001 הוא הפך לאתר בתשלום, מה שסימן את סופו. אולם למרות זאת, במקום נאפסטר קמו אתרים ותוכנות אחרים לשיתוף קבצים בדרכים שונות, מה שהפך את נאפסטר לפורץ דרך והפיל את תעשיית המוזיקה מגדולתה. בשנים האחרונות יש תחייה של התעשייה לנוכח שירותי "סטרימינג" חוקיים , בין היתר של חברת "Apple", שמוכרים שירים בתשלום. וכמובן חשוב לציין את אתר "יו טיוב" YOUTUBE, שבו ניתן לראות באופן חוקי וברישיון סרטוני וידאו של שירים מכל התקופות והזמנים,

לאחר 9 שנים, בחודש יוני 2008, נשרף, כאמור, ארכיון אולפני יוניברסל הוליווד, ו118,230 הקלטות, תקליטים, דיסקים, אלבומים ושירים בודדים מקוריים ("מאסטרים") וחלקם נדירים שטרם הופצו של זמרים החל משנות הארבעים ועד לשנות האלפיים הושמדו בשריפה. הנזק הכספי של שריפה זאת היה עצום לאין ערוך. ואם אתם לא מבינים עדיין את עוצמת וחשיבות אובדן הנכסים התרבותיים האלה, הנה רשימה באנגלית מה"ניו יורק טיימס" של האומנים והלהקות שכולנו מכירים שיצירות שלהם, לעתים יצירות שלא הושמעו מעולם ולא יישמעו עוד, אבדו בשריפה הזאת: Benny Goodman, Cab Calloway, the Andrews Sisters, the Ink Spots, the Mills Brothers, Lionel Hampton, Ray Charles, Sister Rosetta Tharpe, Clara Ward, Sammy Davis Jr., Les Paul, Fats Domino, Big Mama Thornton, Burl Ives, the Weavers, Kitty Wells, Ernest Tubb, Lefty Frizzell, Loretta Lynn, George Jones, Merle Haggard, Bobby (Blue) Bland, B.B. King, Ike Turner, the Four Tops, Quincy Jones, Burt Bacharach, Joan Baez, Neil Diamond, Sonny and Cher, the Mamas and the Papas, Joni Mitchell, Captain Beefheart, Cat Stevens, the Carpenters, Gladys Knight and the Pips, Al Green, the Flying Burrito Brothers, Elton John, Lynyrd Skynyrd, Eric Clapton, Jimmy Buffett, the Eagles, Don Henley, Aerosmith, Steely Dan, Iggy Pop, Rufus and Chaka Khan, Barry White, Patti LaBelle, Yoko Ono, Tom Petty and the Heartbreakers, the Police, Sting, George Strait, Steve Earle, R.E.M., Janet Jackson, Eric B. and Rakim, New Edition, Bobby Brown, Guns N’ Roses, Queen Latifah, Mary J. Blige, Sonic Youth, No Doubt, Nine Inch Nails, Snoop Dogg, Nirvana, Soundgarden, Hole, Beck, Sheryl Crow, Tupac Shakur, Eminem, 50 Cent and the Roots.

היתרונות שצחו כתוצאה משני האירועים האלה, בייחוד מהראשון: הקמת נאפסטר ודומותיה, הן ריבוי ההופעות של האומנים: היות וההכנסות ממכירת דיסקים ותקליטים ירדו, נאלצו האומנים המפורסמים והחדשים לשנס מותניים ולקיים מספר רב של הופעות חיות עם כמות היצע שלא הייתה בעבר. גם שיפור אמצעי התחבורה הבינלאומיים והגלובליזציה תרמו רבות לקיום ולריבוי ההופעות האלה, כי אין כמו החווייה של לראות את האומן או הלהקה שאנשים אוהבים מופיעים באופן חי וישיר אל מול הקהל שלהם. דבר שני שצמח מתופעת הנפאסטר וממשיכי הדרך של אותו אתר הוא הנוסטלגיה: פתאום שירים מעולים שנשכחו מהעבר הפכו לפופולאריים ומבוקשים, והחל גל עצום של נוסטלגיה לשנות השמונים ולשנות התשעים בעיקר וליצירות שהושמעו במהלכן. אומנים רבים חייבים את ה"קאמבק", כלומר את החזרה שלהם לתודעת הציבור לתופעה הזאת. כמו כן, חלק מהאומנים שעדיין חיים ופעילים מתוך אלה שיצירותיהם אבדו בשריפה הקליטו מחדש את ה"מאסטרים" שלהם". פתאום גם עלתה לתודעה השמעת יצירות נדירות שטרם הושמעו של אומנים ותיקים ואומנים מהעבר, כאלה שאפשר היה להשמיע אותם ושלא ניזוקו מהשריפה או שהוקלטו מחדש. ריבוי ההופעות וה"סטרימינג" החוקי החייה מחדש את תעשיית המוזיקה בעולם.

הערה: אין בפוסט זה כדי לעודד חלילה שיתוף קבצי מוזיקה או הפצה לא חוקית וללא רישיון של מוזיקה.


קצת

האתר של דף הפייסבוק "אני יודע שאני לא יודע" עוסק בהיסטוריה, טלנובלות, פוליטיקה, מזרח תיכון, עיתונות וטלוויזיה פרטי יצירת קשר: דף פייסבוק של האתר: אני יודע שאני לא יודע דף פייסבוק נוסף: Histerio Harun טוויטר: Histerio5@ כתובת מייל וגוגל פלוס: histerio33@gmail.com

מחכה לתגובתך