הדמויות הן: 1. חיים אמזאלג- סגן קונסול בריטניה ביפו  שהיה שותף ברכישת אדמות כדי לייסד את המושבות הראשונות.

2. אברהם מויאל- ראש תנועת חובבי ציון בארץ ואחיו יוסף ביי מויאל.

3. אהרון שלוש- מהמייסדים של השכונות הראשונות מחוץ ליפו במאה ה19

4. משפחת עבו מצפת

5. הרב בן ציון מאיר עוזיאל

6. ניסים בכר- ממחיי השפה העברית

7. יחזקאל ניסנוב- ממקימי אירגון "בר גיורא"

8. הרב יהודה אלקלעי.

על הדמויות הללו אפרט בפוסטים הבאים. שני הראשונים שאפרט עליהם הם שני אנשים שנתקלתי בשמותיהם במהלך המחקר שעשיתי עת עיינתי (במיקרופילם) בדפי עיתון "פלסטין" בערבית, עיתון שיצא ביפו החל משנת 1911 על ידי בני משפחת אל-עיסא. גם חיים אמזלג וגם אברהם מויאל- אחיו של יוסף ביי מויאל ודודו של שמעון מויאל, שנזכרים רבות בעיתון, היו דמויות יהודיות בולטות באותה עת.

חשוב לציין, כי בתקופה העות'מאנית מי שהובילו את הקהילה היהודית בארץ ישראל היו היהודים הספרדים, והם נחשבו לאמידים ולמיוחסים מבין יהודי ארץ ישראל. מעמדה של העדה הספרדית (יהודים יוצאי ספרד) החל לרדת החל מ1918, עת ארץ ישראל נכבשה בידי הבריטים. אבל עם זאת, שני המנהיגים הבאים נחשבים למעשה למנהיגים המזרחיים הראשונים של יהודי ארץ ישראל בעת המודרנית.

הראשון הוא חיים אמזלג, או בשמו המלא חיים ניסים אמזאלק. הוא חי בין השנים 1828-1916 ונולד למשפחת סוחרים יוצאי מרוקו בגיברלטר (ג'בל טארק)- איזור בקצה הדרומי של חצי האי האיברי (איפה שנמצאות ספרד ופורטוגל)  ששייך עד היום לבריטניה, ומכאן הקשר שלו לבריטניה והנתינות הבריטית שהייתה לו. הוא ומשפחתו עסקו בעיקר בסחר בינלאומי, לכן הוא ידע לדבר בשפות לא מעטות. בשנת 1834 משפחתו עלתה לארץ והתיישבה בירושלים, אך הקשר שלו היה יותר עם יפו ושם הוא התיישב, היות וביפו הייתה קהילה גדולה בזמנו של יהודים יוצאי צפון אפריקה. באותן שנים בארץ ישראל העות'מאנית כמו באימפריה כולה התקיים משטר הקפיטולציות, בו הקונסולים הזרים היו אחראים גם משפטית על נתיני מדינותיהם, מה שעורר גם מעורבות אירופית עמוקה בעיר יפו שהייתה עיר המסחר הראשית של ארץ ישראל באותם זמנים בגלל הנמל שבה. חיים אמזלג קיבל זכויות רבות מהנציגים הדיפלומטיים של בריטניה במזרח התיכון וביפו בפרט, עד שהתמנה לסגן הקונסול הבריטי ביפו בשנת 1876.. דבר זה נתן לו מעמד גבוה מבין יהודי יפו ובנוסף הוא גם שימש כמוהל בקהילה, ובעיקר כמתווך בין יהודים למוסלמים בסיכסוכים שונים. אומנם היהודים לא היו בעלי נתינות בריטית, אך אמזלג סייע ליהודים רבים ביפו ובכלל לקבל הגנה במסגרת משטר הקפיטולציות. כמו כן שימש אמזלג כקונסול פורטוגל בירושלים. בשנת 1863 נוסד על ידי הקהילה היהודית ביפו סניף של אגודת "כל ישראל חברים" (אליאנס) ואמזלג התמנה לנשיא הסניף הזה. בשנות שילטונו של הסולטאן עבד אל-חמיד השני נאסר גם על יהודים ממוצא זר להתיישב בארץ ישראל, ואמזלג ניצל את מעמדו על מנת לסייע ברכישת אדמות לצורך הקמת המושבות פתח תקווה וראשון לציון, עת ניהל משא ומתן עם המוכרים הערבים של אותן אדמות. בשנת 1887 נמנה יחד עם אהרון שלוש על מייסדי שכונת נווה צדק, אחת השכונות הראשונות של מה שתהיה בהמשך תל אביב שנוסדה שני עשורים לפני ייסוד תל אביב ("אחוזת בית") עצמה.

אמזלג המשיך להיות מעורב בחיי הקהילה של יהודי יפו גם בזיקנתו למרות שפרש מרוב תפקידיו, לכן הוא מוזכר גם בעיתוני וברישומי הקהילה הערבית בעיר גם בשנות העשרה של המאה העשרים. במלחמת העולם הראשונה גורש אמזלג למצרים ע"י העות'מאנים עקב נתינותו הזרה, ובשנת 1916 נפטר בעיר אלכסנדריה, בה גם היה מעורב בחיי הקהילה, ונקבר בה.

בניגוד לאמזלג שהאריך ימים, ביפו פעל בכיר נוסף, שהיה לימים נציג תנועת "חובבי ציון" בארץ ישראל שחי עד העשור הרביעי לחייו. שמו היה אברהם מויאל (1850-1885, מופיע כאן בתמונה). והוא היה בעל נתינות צרפתית. הוא נולד ברבאט בירת מרוקו לימים לאביו הסוחר העשיר אהרון מויאל ועסק רבות בבנקאות ובסחר בינלאומי. בשנת 1852 עלו הוא ומשפחתו לחיפה ובשנת 1855 עברו ליפו. מויאל ניהל את עסקי משפחתו הענפים והיו לו קשרים בינלאומיים רבים כמו גם עמדה בכירה בקהילה היהודית ביפו עד שסומן כמנהיג העתידי של יהודי ארץ ישראל. כמו אמזלג הוא גם היה מוהל ביפו, אבל הוא נחשף לראשונה לרעיון הציוני הראשוני כשקרא את כתביו של הרב יהודה אלקלעי, רב ספרדי שחי בסרביה והיה למעשה מבשר הציונות המעשית והמדינית הראשון. כמו כן הוא קרא את ספרו של משה הס "רומי וירושלים" והושפע ממנו מאוד. הוא הצטרף לאגודת "חובבי ציון" ועמד בראש הנציגות שלה בארץ ישראל. כמו כן, הוא שימש מתווך בין יהודים בארץ ישראל לבין המימשל העות'מאני בסוגיות שונות. הוא סייע ברכישת אדמות פתח תקווה, גדרה ויסוד המעלה ונחשב לרוכש האדמות העיקרי של מושבת עקרון, הלא היא מזכרת בתיה. עוד מפעולותיו היה סיוע נרחב לאגודת "כל ישראל חברים" (אליאנס) בייסוד בית הספר החקלאי מקווה ישראל, כיום בחולון. חי עד גיל 35, והיו לו אח ואחיין (בן של אותו אח) מפורסמים לא פחות ממנו.

יוסף ביי מויאל (1843-1814) היה אחיו של אברהם מויאל, גם איש עשיר מאוד וסוחר בינלאומי כמו אחיו ואביו. הוא, שהתיישב ביפו יחד עם משפחתו, קיבל בהמשך את תואר סגן קונסול ספרד ביפו- יהודי בכיר שמקבל תואר ספרדי כזה וגם אותות כבוד מלכותיים ספרדיים לראשונה מאז גירוש יהודי ספרד, ולאחר שהתפטר מתפקיד זה הפך לקונסול פרס (איראן) ביפו. הוא קיבל גם תואר כבוד מהאימפריה העות'מאנית של ביי (BEY, אדון נכבד) וחבר במסדר המג'ידייה שנקרא על שם הסולטאן עבד אל-מג'יד.

הוא ניצל את קשריו הטובים עם המימשל העות'מאני לעודד עלייה יהודית לארץ ישראל. הוא נחשב ליוזם כיכר השעון ומגדל השעון המפורסמים ביפו לאות הוקרה ל25 שנות שילטון הסולטאן העות'מאני עבד אל-חמיד השני (כמו מגדל זה נבנו עוד 24 מגדלים דומים ברחבי האימפריה העות'מאנית) וכן אחראי לרכישת אדמות בשכונות שנבנו מחוץ ליפו- נווה שלום, נווה צדק ושכונת מחנה יוסף שנקראה על שמו והוקמה בשנת 1904. בנו היה ד"ר שמעון מויאל- רופא, עיתונאי ומתרגם שפעל רבות לגישור ולקירוב לבבות בין יהודים לערבים בקהיר וביפו העות'מאניות ותירגם חלק מהתלמוד לערבית. בין היתר הוא עסק בהסברה לעולם הערבי את מעשיהם של היהודים בארץ ישראל ואת זכותם עליה והוציא את העיתון "צות אל-עות'מאנייה" (קול האימפריה העות'מאנית) בערבית.