שלום לכולם ולכולן,

בפוסט השני שלי להיום, אני רוצה להדגיש את נושא השירה והספרות הפרסית והתורכית, שמוזכרות בסידרה שוב ושוב. מי שמזכיר את המשוררים ואת שיריהם רבות הוא סולימאן המפואר, שבעצמו כתב שירים וסיפורים קצרים תחת השם: "מוהיבי".

כאמור, במאה ה-16 שפת המינהל, ספרות והשירה הנפוצה ביותר באימפריה הייתה השפה הפרסית. זאת, למרות העוינות הבסיסית, שנמשכת עד היום, בין התורכים לפרסים. כשלומדים על האימפריה העותמאנית, מי שרוצה ללמוד את השפה התורכית העותמאנית מומלץ לו מאוד ללמוד את השפה הפרסית, לפחות ברמת מתחילים. עבדכם הנאמן עשה כך בדיוק, למרות שאיראן היא לא התחום שלי כלל וכלל.

באחד הפרקים הקודמים, ניהל אבראהים פאשא כהרגלו ויכוח עם הקאדי אבו סעוד אפנדי (שמעדיף מוסלמי מקורי כווזיר גדול, ולא עבד נוצרי שהומר לאסלאם כמו אבראהים). אבראהים אמר לקאדי שהוא אוהב לקרוא את שיריו של המשורר הפרסי חאפז שיראזי, והקאדי אמר לו שזה בסדר ושלא מדובר בשירי כפירה. כשאבראהים, שממילא משחק באש עם כל סביבתו, הזכיר את יונוס אמרה התורכי, זעם הקאדי וקרא לאמרה כופר.
חוואג'ה שמסודין מוחמד חאפז שיראזי, שנודע בכתיבתו בשם חאפז, היה משורר פרסי, שחי בין השנים 1326-1390 בערך. אוספי השירה שלו נחשבים כדובדבן שבקצפת של השירה הפרסית. אחד הסופרים שהשפיע ביותר על הספרות והשירה הפרסית, ושמו נודע עד היום כשאיראנים רבים מחזיקים את ספרי השירה שלו בביתם. חאפז נולד בעיר שיראז בפרס, וחי שם את רוב חייו עד למותו.

בילדותו ובנערותו, חאפז למד את הקוראן בעל פה וקרא שירים רבים. הוא עבד כמורה לקוראן שבעל פה וגם כמשורר. לשירה הגיע דרך פגישה עם המשורר עטאר, שהוא הפך לתלמידו. רבים משיריו הם שירים שההשראה שלהם הייתה שאק א-נבאט, נערה יפה שהוא לא זכה להינשא לה אך אהב אותה מאוד (אהבה לא ממומשת מובילה לחוש יצירה רחב בדרך כלל). שיריו היו קצרים, אך הוא היה אדם מאוד רוחני, שהאמין במיסטיקה מוסלמית- הסופיות (Sufism), ועבר חוויות דתיות רוחניות של התקרבות לאל. שיריו היו כל כך יפים ובעלי משמעות רוחנית, עד שהגיעו לשליט הפרסי דאז, שביקש מחאפז להיות המשורר שלו.
ברבים משיריו אודות האל ישנה האנשה של האל, כלומר לדמות את האל לבן אדם ולתת לו תכונות אנושיות. הסופים (Sufis) ידועים בכך. אחת היצירות הידועות של חאפז הייתה "שמעתי את אלוהים צוחק"….
עם זאת, שיריו מלאים כבוד לאל, בדומה לשירת ימי הביניים של יהודי ספרד. בשל כך הקאדי לא החשיב את חאפז ככופר.
חאפז הוא, כאמור, הידוע במשוררי איראן עד היום, ומקום קבורתו נחשב כאתר עלייה לרגל בשיראז, שמו הוא "חאפזייה". שמעו של חאפז לא נשאר באיראן בכלל, אלא הגיע גם לתחומי האימפריה העותמאנית.

יונוס אמרה (Yunus Emre) היה משורר תורכי מהמאה ה-13. באותה תקופה לא הייתה אימפריה עותמאנית כלשהי בתת היבשת האנטולית,

לפי הבלוג של תומר פרסיקו, יונוס אמרה היה מיסטיקן ומשורר, שחי תחת שילטון הסלג'וקים (אחת האימפריות התורכיות שהיו לפני העותמאנים), שהיו כפופים באותה עת למונגולים. פרסית הייתה שפת הספרות באנטוליה באותה תקופה, אך אמרה בחר לכתוב את שיריו בתורכית. אמרה היה סופי (Sufi) בראשית התקופה שבה התגבשו המסדרים הסופיים. יונוס אמרה נחשב עד היום לסמל מרכזי בתולדות העמים התורכיים, בשל הקפדתו על השפה התורכית, למרות שאז הייתה כתובה כמובן באותיות ערביות… השירים שלו מלאי רוחניות אך יותר קיצונית מחאפז- הוא תיאר גם את האל, שאליו שאף להתקרב כמו רוב הסופים, בתיאורים שלא נחשבים רק האנשה אלא גם תיאורים שנחשבים כפירה באסלאם. כמו חאפז, כתב שירי דת ושירי אהבה, אך אביא דוגמה לכך מדוע הקאדי קרא ליונוס "כופר", ושוב מהבלוג של תומר פרסיקו. באחד מהספרים שתורגמו לעברית, מופיע שיר ששמו וששורותיו הראשונות הם "את יינו של האלוהים שתינו"… והרי באסלאם, שתיית יין היא אסורה בהחלט. בשל כך יונוס אמרה נחשב כופר.

על הסופים ועל ג'לאל אל-דין רומי, שנחשב מייסד הסופיות, אכתוב בפוסטים הבאים.