בסידרה ואף במציאות מצטיירת הורם כשתלטנית וכתאבת כוח ששמה לעצמה למטרה להפוך לסולטאנה של האימפריה ולהשיג את הורשת השילטון לילדיה. זה נכון, אך לדעתי משני למציאות. הורם נולדה לתוך מציאות מסוימת, משפחתית, ואותה היא ביקשה להמשיך עם הסולטאן כבעל וכאבא ולא רק כשליט.

יש לזכור שהורם, שנולדה במערב אוקראינה בראשית המאה ה-16 כאלכסנדרה רוקסלנה ליסובסקיה, נולדה וגדלה לתוך משפחה גרעינית נורמלית במושגים נוצריים מסורתיים: אבא שנשוי לאמא והם יחד עם ילדיהם מהווים את הגרעין המשפחתי. כשהורם מגיעה להרמון היא נחשפת למציאות אחרת: היא צריכה לשמש פילגש אחת מני רבות של סולטאן, שמבלה כל לילה כמעט עם מישהי אחרת. היא צריכה להתחרות, לא כמו אימא שלה, בנשים רבות. גם על לבלות עם הסולטאן וגם על תשומת לב מצידו לה ולילדיה. המסורת של ההרמון (אגף הנשים של הארמון ב-א') שונה: הסולטאן לא מתחתן. הפילגשים משמשות כ"רחם מהלך" שתפקידו להביא לסולטאן יורשים ובנות (רק זכרים יכולים להיות סולטאנים).

הורם מבקשת לשנות את המציאות הזו: היא מצליחה להתחתן עם הסולטאן וכל דקה שהיא חיה איתו היא מעוניינת שהוא יהיה רק איתה ועם ילדיהם המשותפים, ללא התערבות של אנשים או נשים זרים או זרות מבחוץ. היא מתחרה עם מאהידווראן אמו של הבכור מוסטפא- שבמקור ילדה לסולטאן בן ובת נוספים, היא מתחרה עם אימו של הסולטאן במה שנראה כריב קלאסי של חמות וכלתה ולבסוף היא מתחרה גם עם פילגשים אחרות, שמא יבלו את הלילה עם הסולטאן.

ולמה הורם התעקשה על המציאות הזאת, להיות משפחתית? בכך היא רצתה לשחזר את חייה במשפחתה שבה היא גדלה. היא רצתה, מעל הכול, לנהל משפחה נורמלית של אבא-אמא-ילדים. היא לא רצתה שותפות לליבו של הסולטאן בעלה. היא גם לא רצתה שאמו של הסולטאן תנהל את חייו, כי הרי במסורת הנוצרית, ואף היהודית, ברגע שהאדם מתחתן הוא עוזב את בית אביו ואמו ונצמד לאשתו (ציטוט מספר בראשית, שגם היהדות וגם הנצרות מאמינה בו). זה עמד, לדעתי, בראש מעייניה, יותר מהמטרות השלטוניות, שגם בסופו של דבר אותן היא משיגה.

קטע זה הוא ראשון מתוך כמה קטעים שאני כותב לחופשת הפסח, שאליה יוצא הבלוג החל ממחר למשך שבוע. חג שמח!