לרגל יום האישה: המסר הפמיניסטי שבטלנובלות (או: הורם הבובה הפראית)

לרגל יום האישה הבינלאומי, ברצותי לכתוב על המסר הפמיניסטי שקיים בטלנובלות, כשאני נעזר בשתי דוגמאות: הטלנובלה הפופולרית, ששודרה בארץ לפני 15 שנים, "בובה פראית", שהייתה לדעתי הטלנובלה הטובה ביותר ששודרה בארץ מאז וגם מלפני כן, והדוגמה השנייה: הסידרה "הסולטאן", או "המאה המפוארת", שמשדרת בימים אלה את פרקיה האחרונים בערוץ 9.

ראשית, אני רוצה למצוא את המשותף בין שתי הטלנובלות: בסידרה "בובה פראית" מגלמת השחקנית המופלאה ומאירת הפנים נטליה אוריירו את מילי, שגודלה כילדה יתומה בבית יתומים כנסייתי, אימצה לעצמה דמות של "טום בוי" שמחשק כדורגל, אך יום אחד הגיעה לאחוזה בתור משרתת, שם באמצעות טריקים, שובבות, חוצפה וצחוקים וכמובן המון חן ויופי הצליחה לאט לכבוש את ליבו של "יורש העצר" של בעלי האחוזה, איבו המפונק. לאט לאט הפכה מילי לכוכבת של הבית, והיא טיפסה בהיררכייה עד שהפכה ממשרתת פשוטה לגבירת הבית ולאישתו של איבו, תוך כדי שהיא מגלה כי היא בעצם באה במקור ממשפחה עשירה, שמקורבת בקשרי דם למשפחה ששולטת באחוזה. בסידרה "הסולטאן" מדובר על אלכסנדרה ליסובסקייה, שפחה אוקראינית שהייתה בתו של כומר אורתודוכסי (להם מותר להתחתן, בניגוד לקתולים) שמשפחתה נטבחה בידי חיילים עות'מאניים, או לידי דיוק תורכמנים, שפשטו על כפר הולדתה. אלכסנדרה או בכינוייה רוקסלנה מובלת לארמון הסולטאן העות'מאני, ארמון טופקאפי שבאיסטנבול, ושם הופכת לשפחה סוררת שכובשת את ליבו של הסולטאן סולימאן הראשון, גם במעשי שובבות ובעיקר בהפרת חוק וב"שבירת כלים" ומוסכמות. גם היא הופכת לאיטה לאשת הסולטאן, כשהוא עושה מעשה שלא היה מקובל בקרב שושלתו ומתחתן עם השפחה אלכסנדרה, שבינתיים התאסלמה בשבילו וקיבלה ממנו את השם "הורם" (עליזה). גם מילי וגם הורם נלחמות על מקומן באחוזה ובארמון, בעיקר מול נשים אחרות שמאיימות על הקשרים הזוגיים שלהן עם השליטים, וגם מול שאר בני הבית, או הארמון, המקנאים. בשני המקרים מאבקן נגמר בניצחון. הורם הפכה בשלב כלשהו לכמעט שליטה בפועל של האימפריה העות'מאנית כולה. מה שמנע ממנה להגיע לתפקיד שליטה בפועל, שמכתיבה מדיניות לבנה השליט שהיה אמור להיות ביאזיט או סלים (שהפך בעצמו לשליט לאחר מות אביו) לאחר מות הסולטאן סולימאן בעלה, היא מחלת הסרטן שגדעה את חייה בשיאה, כשהייתה בראשית גיל העמידה, בעוד בעלה בחיים.
שתי הסדרות מספרות, בעצם, על שני סוגים של ניעות חברתית, כלומר תזוזה ממעמד נמוך למעמד גבוה, או במקרה זה הכי גבוה, בחברה, של שפחות שהתחילו מנמוך מאוד ומקטן מאוד. כלומר, הפיכה ממעמד של עבד למעמד של אדון. זה דבר שגם גברים יכלו ויכולים לעשותו.

אך הסוג השני של הניעות החברתית, שכאן נמצא המסר הפמיניסטי, הוא היותן של הורם ושל מילי נשים. מדובר בנשים שהפכו מהמשרתות ברמה הכי נמוכה שיכולה להיות, חסרות זכויות, לגבירות של הבית ולאלה שאומרות את המילה האחרונה. לכן מדובר בסדרות שנושאות מסר פמיניסטי חשוב.
תוספת חשובה למסר הפמיניסטי בסדרות האלה הינה ההבדל בין שתיהן. הבדל עמוק. ראשית, הבדלי זמן ומקום. הסידרה "הסולטאן" מתרחשת במאה ה-15 באימפריה העות'מאנית, בה שימשו שפחות הארמון, ששכנו באגף שנקרא "ההרמון" (מהמילה הערבית "חראם"- אסור- אסור היה לכל גבר, למעט בני המלוכה והסריסים, להתקרב לאגף זה)- כרחם מהלך להולדת תינוקות וככלי מהלך לשעשועים גופניים באותה תקופה. הן שירתו את הסולטאן והנסיכים, ונאסר עליהן להינשא למי שהיה ממעמד גבוה מהן. הורם-רוקסלנה מעודדת את סולימאן לשנות את המצב, לחרוג מהמוסכמות ולהינשא לה. בכך הוא מוכיח את אהבתו אליה. מסרים פמיניסטיים הביעו גם שאר הדמויות בסידרה, למשל ניגאר כלפה, שנלחמה על החזקת בתה שנולדה מחוץ לנישואים עם אבראהים פאשה, הווזיר הגדול, הגיס של הסולטאן שהיה נשוי לאחותו ומפקד הצבא- ואף שילמה על כך בחייה. המצב של הנשים באותו זמן ומקום היה גרוע ומעמדן נמוך מאוד, כנשים בכלל. בובה פראית, לעומת זה, מתרחשת באחוזה, לא בארמון, בארגנטינה של העידן המודרני. מעמד המשרתים באותו זמן ומקום היה גבוה יותר ממעמד המשרתים באימפריה העות'מאנית, בטח ובטח כשמדובר במעמד הנשים. דבר שני, מדובר היה באחוזה של משפחה אריסטוקרטית, לא של שליטי אימפריה. איבו היה רק היורש, בעוד סולימאן היה כבר שליט בפועל בעת שהורם הכירה אותו. עוד מאפיין מיוחד הוא בילבול מגדרי, כשמילי לובשת על עצמה, בעת שהותה בבית היתומים הכנסייתי, דמות של נער שאוהב לשחק כדורגל. כלומר, יש לה דמות נשית וגם דמות אחרת, נערית יותר.
כשמילי משרתת באחוזה, היא מגלה לא רק שהיא מאוהבת בבן היורש, אלא היא מגלה גם את הצד הנשי, הרך והעדין שבה. דווקא בהרמון הסולטאן, הורם נאלצת לא פעם ולא פעמיים לחשוף שיניים ולגלות צד "ג'דעי" כמו שאומרים, צד מעין-גברי שבה, שיש בו גם תכונה נשית בולטת: תכונה של לביאה שמגינה על עצמה ועל הגורים שלה מפני סכנות. לעומת הדמויות הנשיות המתחרות שעמדו מול מילי, מול הורם עמדו שתי דמויות נשיות דומיננטיות: של אם הסולטאן ושל אישתו הראשונה ואם בנו הבכור, שהתנגדו קשות לשהותה בקירבת הסולטאן.

לסיכום, המסר הפמיניסטי שעולה הן מהסידרה "בובה פראית", שהיא טלנובלה ארגנטינאית, והן מהטלנובלה התורכית ההיסטורית "הסולטאן" הוא נשים שצריכות להילחם על מקומן, ובאמצעות מלחמה זו על ידי צבירת עוצמה במהלכה, וגם עם תוספת של קסם אישי, יכולות לעשות את הבלתי אפשרי ולעלות מבירא עמיקתא, ממעמד נמוך ביותר, לאיגרא רמא, למעמד הגבוה ביותר.
וחשוב לציין, כי ההבדל הכי גדול בין שתי הסדרות הוא ש"בובה פראית" היא סיפור פיקטיבי שלא התרחש במציאות, ואילו "הסולטאן" מבוסס ומספר על אירועים היסטוריים, שכן התרחשו בעבר, במציאות…..


קצת

האתר של דף הפייסבוק "אני יודע שאני לא יודע" עוסק בהיסטוריה, טלנובלות, פוליטיקה, מזרח תיכון, עיתונות וטלוויזיה פרטי יצירת קשר: דף פייסבוק של האתר: אני יודע שאני לא יודע דף פייסבוק נוסף: Histerio Harun טוויטר: Histerio5@ כתובת מייל וגוגל פלוס: histerio33@gmail.com

4 Comments

  1. גליה

    / להגיב

    אהבתי את ההשוואה, אין כמו בובה פראית ונטליה אוריירו!


  2. rina rahamim

    / להגיב

    יופי , עוקבת אחרי התכנים שאתה מעלה . הכל מענין … בהצלחה במסגרת החדשה ..


  3. carmela

    / להגיב

    נהנית מהידע הרב שלך,


  4. pnina noy

    / להגיב

    נכון שהורם הגיעה למעמד גבוה וניצחה, אך איזה מחיר דמים גבה ממנה הנצחון. שניים מבניה מתים בעודה בחיים והשניים האחרים נאבקים זה בזה עד למוות. מאהבות שנכנסות לארמון מאבקים בלתי פוסקים ומדממים מזימות תככים מהלכת בשדה מוקשים.


מחכה לתגובתך