הטלנובלה הלבנונית, הנשיא וההפתעה

32 פעמים. לא פחות ולא יותר. אלה היו הפעמים שבהן ניסה הפרלמנט הלבנוני המשוסע לבחור נשיא למדינה, אך נכשל. הניסיון האחרון היה לפני כמה ימים מכתיבת מאמר זה, ב3 בדצמבר. 18 חודשים נמצאת לבנון ללא נשיא, כשהמדינה משוסעת בין שני מחנות: מחנה ה14 במרץ, בראשות סעד חרירי ראש הממשלה לשעבר ובנו של ראש הממשלה האגדי רפיק אל חרירי שנרצח בשנת 2005, ובין המחנה השני, מחנה השמיני במרץ, זה שתומך בסוריה השכנה בהנהגת בשאר אל אסד ובחיזבאללה, בראשות מפלגתו של הגנרל הנוצרי מישל עאון, שהוזכר כבר במאמר באתר זה.

מי שתוקע את תהליך הבחירה לנשיאות, הוא הגנרל עאון, ששואף להיות נשיא. בעבר הוא היה ראש המתנגדים לסוריה, עד ששב ללבנון מגלות בשנת 2005 ולפתע כרת ברית עם החיזבאללה ועבר לצד השני. מחנה 14 במרץ, המתנגד לסוריה, רואה בו בוגד. מצד שני, סעד חרירי, ראש מחנה המתנגדים לסוריה, נמצא משנת 2011 בגלות בצרפת ואינו יכול לחזור למדינה. וזו רק התחלת הטלנובלה הלבנונית, הטלנובלה של הפוליטיקה הלבנונית ליתר דיוק, בה הכל יכול לקרות.

כיציאה מן המבוי הסתום, הציע מחנה המתנגדים לאסד מועמד ממעמקי המחנה היריב לנשיאות. לפי ההסדר בלבנון מאז היווסדה, על הנשיא להיות נוצרי מן העדה המארונית. וכאן ההפתעה. מי הוא המועמד של מחנה המתנגדים לאסד? סולימאן פרנג'ייה בן החמישים, ראש מיליציית אל-מראדה, שמקורו מצפון לבנון, מהכפר זע'רתא שליד טריפולי הלבנונית (להבדיל מזו שבלוב, שנקראה בתקופה העות'מאנית "טריפולי המערבית", בעוד העיר טריפולי שבלבנון נקראה "טריפולי המזרחית", או "טריפולי של איזור שאם"). אבל מה מפתיע בבחירה באותו פרנג'ייה? המפתיע הוא שפרנג'ייה הוא חבר ילדות של ילדיו של חאפז אל אסד, ומשפחתו היא חברה קרובה, מבחינה אישית ועסקית, של משפחת אסד מימים ימימה….

ולא רק זה, סולימאן פרנג'ייה, שנקרא בדיוק בשמו הפרטי ובשם משפחתו על שם סבו, שהיה נשיא לבנון בין השנים 1970-1976 וסייע באותן שנים לחאפז אל אסד, נשיא סוריה דאז ואביו של בשאר לדרדר את לבנון למלחמת אזרחים עקובה מדם שהמנצחים בה היו סוריה והמחנה השיעי, היה שר הפנים של לבנון בשנת 2005, עת נרצח אביו של סעד חרירי, רפיק, אך פרנג'ייה בעצמו הוא קורבן טרור. וכאן הטלנובלה מסתעפת.
המיוחד בבני משפחת פרנג'ייה, אחת ממשפחות המאפייה העיקריות המרכיבות את האליטה הלבנונית, הוא שמאז ומעולם היא הייתה בעלת ברית של משפחת אסד ושל סוריה של אסד, מבלי לזגזג לשום צד אחר כנהוג בפוליטיקה הלבנונית. בשנות השבעים, בעת מלחמת האזרחים של לבנון, משפחת פרנג'ייה ומיליציית "אל-מראדה" (שנקראת על שם לוחמים נוצריים אגדיים, שבמאה השמינית לספירה הנוצרית ישבו באיזור צפון סוריה ודרום מזרח תורכיה של ימינו, בהרי האמאנוס, זכו לעצמאות חלקית ועזרו לערבים) נלחמה נגד מיליציות נוצריות אחרות, כשעיקר הוויכוח היה מי במחנה הנוצרי בלבנון תומך בסוריה של אסד ומי מתנגד לה, וכן מלחמות מקובלות בין משפחות מאפייה שונות מי ישלוט בעדה הנוצרית מארונית ובעיקר בהון שלה בלבנון. בחודש יוני 1978, בעת שמשפחת פרנג'ייה- אביו של סולימאן הצעיר טוני, אמו של סולימאן ואישתו של טוני, ורה ואחותו הקטנה בת השלוש ג'יהאן, נפשה בעיירת הנופש אהדאן בצפון לבנון, בעוד סולימאן בן ה-13 שוהה בביירות, התנפלה קבוצה של 1,500 לוחמים מהמיליצייה העיקרית שהתנגדה לפרנג'ייה, הפלנגות, על ביתם וטבחה בשלושת בני המשפחה, כשהם הורגים את ג'יהאן הקטנה לעיני הוריה ואחר כך חיסלו את הוריו של סולימאן. הטבח זיעזע את המזרח התיכון ואת העולם, מה גם שמפקד הפלנגות, אלי חובייקה, ומפקד תת המיליצייה שנקראה "הכוחות הלבנוניים", סמיר ג'עג'ע, מפקחים מקרוב ואף משתתפים השתתפות פעילה בטבח.
גם סולימאן פרנג'ייה אביו של טוני, נשיא לבנון לשעבר, וגם בנו סולימאן, לא שאפו לנקמה על הטבח, לפחות פומבית. אלי חובייקה חוסל לבסוף בשנת 2002, ואילו סמיר ג'עג'ע הפך לגורם מרכזי בפוליטיקה הלבנונית, ולא פעם ולא פעמיים, בעת הדיאלוג שנערך בין הקבוצות הנוצריות השונות בלבנון, נאלץ סולימאן לצפות ברוצחה של בני משפחתו, ג'עג'ע, יושב מולו בשולחן הדיונים. ולא רק זו: ג'עג'ע היה עד לפני כמה ימים מועמד לנשיאות מטעם המחנה המתנגד לאסד, כשבצד השני עמדו כמועמדים הגנרל עאון וסולימאן פרנג'ייה. עד שראש המחנה המתנגד, סעד חרירי, נפגש מחוץ ללבנון עם פרנג'ייה, שכאמור, כשר פנים היה חלק מהמחדל או הקשר שהוביל לרצח אביו, רפיק חרירי, וסיכם איתו את הדיל: אתה נשיא, אני חוזר ללבנון ונהיה שוב ראש ממשלה.
המהלך לא רק שזכה לתמיכת איראן, ובוודאי אסד, אלא גם מדינות המערב כמו למשל נשיא צרפת פרנסואה הולנד תומכים במהלך, וגם המנהיג הדתי של העדה המארונית בלבנון (כנסייה מזרחית, שמקבלת עליה את מרות הכנסייה הקתולית ברומא ואת הנהגת העל של האפיפיור הקתולי), בשארה אל-ראעי. אפילו ערב הסעודית יריבתו המושבעת של אסד, שעם משפחתו משפחת פרנג'ייה קיימה גם קשרים עסקיים ענפים, בייחוד בתחום הסמים, תומכת במהלך, בתקווה לשחרר את לבנון מן המבוי הסתום שבו היא נמצאת, כשעדיין נאגר הזבל ברחובות ביירות.

המהלך הזה הוא גאוני מבחינת חרירי והמחנה המתנגד לסוריה: בכך הם תוקעים טריז בתוך המחנה היריב, ומבטיחים את חזרתו של המנהיג סעד חרירי למדינה ולראשות ממשלתה. עוד פקטור שהוביל לתמיכה הנרחבת במועמדותו של פרנג'ייה, שמופיע בתמונה למעלה, הוא הבוגדנות של מישל עאון והחיבור החזק מדי של אותו גנרל לחיזבאללה. פרנג'ייה מחובר חזק מאוד לאסד, אך פחות מכך לחיזבאללה. אגב, מלבד נוצרים, בתנועת "אל-מראדה" של פרנג'ייה בצפון לבנון תומכים בעיקר עלאווים, בני עדתו של אסד, שרבים מהם מתגוררים באיזור העיר טריפולי בלבנון ונתונים לרדיפה מתמדת של מוסלמים סונים קיצוניים בראשות דאע"ש. גם חרירי ומשפחתו נאבקים מול גורמים כמו דאע"ש על הנהגת המחנה המוסלמי סוני בלבנון, לצד מאבקם מול חיזבאללה על הנהגת לבנון כולה. לכן, בחירה של פרנג'ייה לנשיאות יכולה להעביר מסר לבנוני ברור של התנגדות לאירגוני הטרור המוסלמים הקיצוניים, דאע"ש הסוני וגם חיזבאללה השיעי מצד שני- גם אם מדובר בחברו הטוב של אסד. בלבנון מעדיפים נשיא שעמדתו ידועה באופן מובהק, יציב וחסר פניות, מאשר לשים נשיא שבעבר זיגזג בין מחנות בצורה מכוערת, כשהוא מטעה את תומכיו.
באמצע דצמבר יכונס הפרלמנט הלבנוני בפעם ה-33 לבחירת נשיא המדינה, כשדיל חרירי-פרנג'ייה כנראה ייצא לפועל, ובכך לאחר שנה וחצי של חוסר יציבות ושל ואקום שילטוני, שתי המשרות החשובות במדינה, נשיא המדינה-תפקיד שכרגע ריק מאדם, וראש הממשלה, שבו נושא באופן זמני איש מחנהו של חרירי תמאם סלאם בראשות ממשלת אחדות רעועה, יתמלאו בנושאי תפקיד יציבים ואנשי עקרונות, עד כמה שהפוליטיקה הלבנונית הסבוכה והשברירית, שנראית כמו טלנובלה לכל דבר ועניין רק בחיים האמיתיים, תאפשר זאת.


קצת

האתר של דף הפייסבוק "אני יודע שאני לא יודע" עוסק בהיסטוריה, טלנובלות, פוליטיקה, מזרח תיכון, עיתונות וטלוויזיה פרטי יצירת קשר: דף פייסבוק של האתר: אני יודע שאני לא יודע דף פייסבוק נוסף: Histerio Harun טוויטר: Histerio5@ כתובת מייל וגוגל פלוס: histerio33@gmail.com

מחכה לתגובתך