Tag Archives: איסטנבול

מקונסטנטינופול לאיסטנבול

העיר קונסטנטינופול (כיום איסטנבול, הציור המצורף הוא של העיר בתקופת הביזנטים) שהייתה הבירה של האימפריה הרומית המזרחית- הביזנטית ושל הנצרות האורתודוכסית משנת 330 עד שנת 1453 לספירה עם הפסקה במחצית הראשונה של המאה ה-13 (עוד משנת 330 עד סוף המאה הרביעית הייתה בירת האימפריה הרומית עצמה) , הפכה למטרה אידיאלית של המוסלמים מאז ראשית האסלאם.
המסורות המוסלמיות, החדית'ים, מהללים את הצבא שיזכה לכבוש את קוסטנטינופול ואת המנהיג שיעשה כך. בערבית נקראה העיר בשם "קוסטנטינייה" ובכרוניקות היהודיות היא נזכרת בשם "קושטא" או "קושטדינא". המוסלמים השקיעו מאמצים רבים כדי לכבוש את קונסטנטינופול עוד מימי הח'ליף מועאווייה, ששלט בין השנים 661-680 לספירה. הצבא המוסלמי הראשון שניסה לכבוש את העיר נשלח בשנת 670 בפיקודו של יזיד הראשון, הח'ליף הבא אחרי מועאוויה. כמה מבני פמלייתו של מוחמד, שעדיין היה בחיים באותה תקופה, השתתפו גם הם בצבא. אחד מהם היה ח'אלד בן זייד, הידוע כיום בשם "איופ סולטאן" וציונו הפך למקום מפורסם לרגלי חומות העיר. עוד כשהיה בן יותר מ80 השתתף במצור על קוסטנטינופול. המצור נכשל בגלל שחיילי הצבא המוסלמי לקו בדיזנטריה והמצור הוסר. ח'אלד בן זייד מת במהלך המצור מהדיזנטריה. לאחר מכן, הח'ליף האומיי עבד אל-מאלכ שלח את בניו סולימאן ומסאלמה להטיל מצור על העיר שוב בשנת 715. מסלאמה הקיף את העיר מכיוון יבשת אנטוליה בעוד אחיו סולימאן הגיע מהים האגאי. העיר לא נכבשה לגמרי. עם זאת, מסלאמה השתלטה על אחת השכונות הגדולות של איסטנבול, שכיום ידועה בשם גלאטה, ונשאר שם במשך שבע שנים. הסולטאנים העות'מאנים ביאזיד הראשון ומוראד השני ניסו גם להטיל מצור על העיר במהלך מלחמתם כנגד הביזנטים אך נכשלו. בסך הכל ניסו המוסלמים 4 פעמים בערך לכבוש את קוסטנטינופול אך נכשלו. המסורת המוסלמית הביעה את האכזבה המוסלמית מניסיונות הכיבוש הכושלים, כשטענה שקוסטנטינופול תיכבש באחרית הימים, ומי שמפריע לכיבוש שלה הוא הדג'אל, הגירסה המוסלמית לאנטי-כרייסט הנוצרי.
החדית'ים טוענים כי כיבוש העיר על ידי האסלאם יסמל את גירושו של הדג'אל.
קוסטנטינופול-איסטנבול ממוקמת במקום אסטרטגי מאוד, שמחבר בין יבשות וימים. העיר, שבראשיתה נקראה ביזנטיון, נבנתה על ידי יוונים מהאימפריה הרומית בשנת 657 לפני הספירה ומי שפיתח אותה הוא הקיסר הרומי קוסטנטינוס, שקיבל עליו את הדת הנוצרית והעביר את בירת האימפריה הרומית לביזנטיון בשנת 330. העיר, שהשתרעה על 7 גבעות, נקראה על שמו. בסופו של דבר מי שהצליח בכיבוש העיר ב29 במאי 1453 הוא הסולטאן העות'מאני השביעי, מחמד השני. הקיסר שהיה גאון אסטרטגי ובן 21 בעת כיבוש העיר, שקד היטב על תוכניות לכיבוש העיר. הוא המציא תותח הבקעה מהיר, הגדול ביותר באותה תקופה והורה לבנות מצודה בצד האירופי של הבוספורוס בפרק זמן קצר. הוא דאג לאיסוף מודיעין ברחבי העיר. באותם ימים העיר עוד הייתה בטראומה שנמשכה כמעט 200 שנים בה שלטו בעיר הצלבנים הקתולים בין השנים 1204-1261 והפכו את העיר לבירת האימפריה הלאטינית. תושביה האורתודוכסים ראו בקתולים אויב לא פחות מסוכן מהתורכים המוסלמים. כאשר צי הסולטן מחמד השני לא הצליח להיכנס לעיר בגלל שרשרת ההגנה שנמתחה באיזור קרן הזהב, הוא הורה לכמה ספינות לעלות על היבשה למפרץ קרן הזהב.. התותח הגדול ששמו "באזיליק" ושאר תותחים ירו על חומות העיר במשך ימים, הבקיעו אותן ולאחר שכמעט התייאש הצליחו חייליו להבקיע את חומות העיר, בין היתר בעזרת מינהרות, ונכנסו אליה. הסולטאן מחמד השני הכריז שזכויותיהם הדתיות של תושבי העיר לא ייפגעו, אך נכנס למרכז האורתודוכסי של אז, כנסיית האגיה סופיה שנבנתה בשנת 537 לספירה על ידי הקיסר יוסטיניאנוס הראשון, התפלל בה והפך אותה למסגד. בשנה זו (2020) חזרה האגיה סופיה, המבנה המרכזי בציור הנ"ל, להיות מסגד איה סופיה לאחר ששימשה כמעט 70 שנים כמוזיאון. הקיסר הביזנטי האחרון, קוסנטנטינוס פליאולוגוס נהרג בקרב, וחרבו הפכה לסמל. כיבוש קונסטנטינופול סלל את הדרך להתמוטטות האימפריה הביזנטית ולעליית האימפריה העות'מאנית המוסלמית, שהחליפה אותה. הסולטאן מחמד (מהמט) השני, שהעביר את בירת האימפריה העות'מאנית מאדריאנופול (אדירנה) לקונסטנטינופול, הפך לדמות מרכזית בעולם המוסלמי עד היום, היות והגשים שאיפה מוסלמית בת כמעט 800 שנים לכבוש את קוסטנטינופול. שמה של העיר נשאר כשהיה באופן רשמי, קוסטנטינייה, אך באופן לא רשמי היא נקראה אסלאמבול ("מלאה באסלאם" בתורכית) או איסטנבול היוונים טוענים מצידם שגם מקור שם זה הוא יווני: סטים בולי- "אל העיר" או "לעיר" ביוונית.
בשנת 1923 חדלה איסטנבול להיות עיר בירה, לאחר שאנקרה הוכרזה כבירת הרפובליקה התורכית. בשנת 1930 הרפובליקה התורכית החילונית החליפה באופן רשמי את שמה של העיר לאיסטנבול.

הנוסע הוירטואלי: מאיסטנבול למניסה-והוואלידה סולטאן

אנחנו מגיעים לנמל התעופה של איסטנבול, ומשכנים עצמנו במלון שבו הייתי לפני שטסתי לכיוון שנגחאי ומשם לניו זילנד. איזה כיף לחזור לעיר הנהדרת הזאת! עוד יהיו לנו הרבה הזדמנויות לבקר באתרי תיירות בעיר. אנחנו עוצרים מונית ומבקשים מהנהג לקחת אותנו ל"בויוק אוטוגאר", וככה כותבים את זה בתורכית:
Büyük Otogar, כשמדובר, למעשה, בתחנת האוטובוסים המרכזית של איסטנבול, שנראית כמו
טרמינל ענק. יותר גדול מאלה של תל אביב וירושלים יחדיו. השעה 10 בבוקר ואנחנו עולים על האוטובוס שייקח אותנו למניסה, העיר של השאהזאדה, כלומר העיר שבה משל בימי האימפריה העות'מאנית ה"קלאסית", המאות ה-15 וה-16, בדרך כלל ולא תמיד, הנסיך שאמור להיות הסולטאן הבא. הנסיעה אורכת 8 שעות, כשהיא מתחילה מאיסטנבול ופונה מזרחה, לאיזמיט, ומשם לבורסה דרך דרכים גדולות שמסומנות באות "D", כלומר Devlet Yolu- כביש של המדינה. וכך, בשעה 18:10 בערב, אנחנו מגיעים למניסה. שרה ג'יין עייפה. היא אומרת שאין לה כוח לצאת לשום מקום כי מדובר, אחרי הכל, בנסיעה ממש ארוכה. היא גם מתלוננת על כך שהיא לא יכולה לבלות את חג המולד במדינתה (למרות ששם קיץ), וכי תורכיה היא מדינה מוסלמית ששם לא מורגשת אווירה של חג מולד. אני יותר מתלונן על חנוכה, ומזכיר לה איך יומיים קודם הפחדתי אותה בבית המלון כשהדלקתי חנוכייה, והיא חשבה שהחדר עלול לעלות באש….
מה שיפה במניסה הוא שיש בה ים ושיש בה הרים. הרבה הרים. השם היווני המקורי שלה הוא מגנסיה, כשהמחוז מוזכר לעתים בתקופה העות'מאנית תחת השם "סרוהאן". מדוע שם זה?
במאה ה-14 היו בתת היבשת האנטולית נסיכויות תורכיות קטנות, של שבטי האואוז התורכיים שבאו ממרכז אסיה. הם החליפו את האימפריה התורכית הראשונה בהיסטוריה- האימפריה הסלג'וקית, שבסוף המאה ה-11 כבשו מידי הביזנטים היוונים עיר אחר עיר בתת היבשת האנטולית, הלא היא תורכיה של היום. במאה ה-14 האימפריה הסלג'וקית דעכה, ובמקומה קמו נסיכויות קטנות: אחת מהן הייתה סארוהאן, או כמו שניתן לקרוא לה, סארוח'אן. אגב, אחת הנסיכויות שהחליפו את הסלג'וקים הייתה הנסיכות העות'מאנית, שגדלה וגדלה והפכה לאיטה לאימפריה.
טוב, נראה שאני מבלבל את המוח, אבל אני ארחיב בהמשך. העות'מאנים בראשות ביאזיד הראשון הביסו את הסארוהאנים בשנת 1410, ובכך הפכה מניסה לחלק מהאימפריה העות'מאנית המתהווה.

אנחנו מסתכלים עם ירידתנו מהאוטובוס על הרי הסיפילוס, וממהרים לחפש בית מלון. לנהג המונית קוראים ג'מאל, ואני ממהר לפתוח איתו בשיחה לגבי הסולטאן סולימאן והסידרה שנעשתה אודותיו. הוא אומר לי את המשפט הבא: "חבל, פיספסתם בשלושה חודשים. פעם בשנה מצוין פסטיבל מסיר מאג'ונו, שהוא פסטיבל שנקרא על שם ממרח שהציל את עיישה חפסה סולטאן, הלא היא אימו של סולימאן המפואר ואשתו של סלים הקשוח, ממחלה. היות ובזמנו סלים ואישתו שהו במניסה, כי הוא היה יורש העצר, הסולטאן הורה להכין ממרח מיוחד שימרחו אותו על הוואלידה המפורסמת, כדי שירפא אותה. לכן, כל שנה בין ה21 ל24 במרץ, בהוראת הסולטאן, מנהג שנמשך כבר כמעט 500 שנים, מכינים את הממרח הזה, שעשוי מ-41 תבלינים וצמחים טריים, ומחלקים לאנשים. כיום הממרח הזה משמש סגולה להצלחה בהרבה תחומים, ואנחנו, כתורכים מוסלמים, מאמינים בזה". הבנתי מג'מאל שאפילו אירגון התרבות והמדע של האו"ם, אונסק"ו, הכיר בפסטיבל כמורשת תרבותית מיוחדת. מה גם שבמניסה נמצא פסל ענק של דמותה של הוואלידה סולטאן. כן. פסל, למוסלמית.
אני תמה, אמרתי לעיתונאית שיושבת לצידי, אם יש או אין קשר לכך ש-21 במרץ באיראן ובמדינות השכנות לה נופל בדיוק חג הנוהרוז: חג שיוויון היום והלילה שמציין את תחילתו של האביב.
ג'מאל הוסיף גם כי הבת שלו הייתה חלק מ14 הנשים שעירבבו את הממרח בסיר הענק, כשגם אישה שמחופשת לוואלידה המפורסמת השתתפה בעירבוב. ומה, איזה צירוף מקרים, אחיו מנגן בתזמורת העות'מאנית שלבושה בבגדים מאותה תקופה שמנגנת במהלך הפסטיבל. איזה יופי.

אנחנו נוסעים בדרך עם שם היסטורי, דרך מימאר סינאן הראשית במניסה, כשאני שם לב שאין שם הרבה בתי מלון, אבל אם יש, לבתי המלון יש שמות יווניים. אנחנו בוחרים במלון ספילוס ומתכוננים להמשך, לנסוע עוד דרומה לכיוון איזמיר.

שרה ג'יין אומרת לי: "לדעתי מגזימים עם הדמות של אימו של סולימאן. היא לא הייתה מנשות הסולטאנים ששלטו בפועל, כי בעלה, הבן שלה ובייחוד כלתה היו אנשים מאוד חזקים". אני כמובן מסכים איתה, ואומר: "עיישה חפסה זכתה לכבוד רב בייחוד, כי את תפקידה בסידרה גילמה השחקנית האדירה נבאהת צ'הרה, שעליה אכתוב למחרת. אני רק מחכה לזריחה לראות את הנוף הירוק וההררי שהמלון בעל הלבנים האדומות נמצא בתוכו.

sule

מי היא שולה האמיתית, ובאיזו קומדיה היא שיחקה בעבר?

בסידרה המצויינת "אמא" משחקת גונג'ה ווסלאטרי (Gonca Vuslateri) את תפקיד האמא הביולוגית הרעה של הילדה המאומצת, כששמה בסידרה הוא שולה (Şule, לא כמו השם שולה בעברית!). נכון שדמותה של גונג'ה בסידרה היא דמות חלשת אופי, לא יציבה ואף מרושעת, אך בחייה האמיתיים גונג'ה בת ה-32 בקרוב היא אומנית ברוכת כישרונות (בעלת מבט של אמן מיוסר…). גונג'ה, שנולדה בעיר התורכית בורסה למשפחה שרובה קציני צבא ומשטרה תורכיים, משחקת בסדרות תורכיות כבר משנת 1997, כלומר מגיל 11, לאחר שלמדה כבר בגיל 9 (!!!) תיאטרון בעודה בבית הספר היסודי. את לימודי התיאטרון היא המשיכה ללימודים גבוהים בתחום.
לצד היותה שחקנית קולנוע ותיאטרון, גונג'ה היא מחזאית (כתבה מחזה ילדים), מגישת תוכנית רדיו, עיתונאית ומשוררת. אחותה הגדולה היא מוזיקאית.

מוצאה של גונג'ה הוא מגוון: היא עירוב תורכי- אבחזי- צ'רקסי-גרוזיני-ערבי ובנוסף להיותה שחקנית תיאטרון וקולנוע במקצועה היא גם משוררת, כשלפני 12 שנים הוציאה ספר שירים משלה. כמו כן היא בעלת תוכנית רדיו בתורכיה וכותבת טור בעיתון התורכי "הוריית" (Hurriyet)- שניהם תחת השם "מתחברים בשש". אגב, "הוריית" עיתון שסוגו ומעמדו בתורכיה הוא כמו של "ידיעות אחרונות" בישראל. היא שיחקה בשלושה סרטים תורכיים ובכ-15 סדרות מאז 1997 וכמו כן בהצגות תיאטרון רבות מאז ילדותה. חלק לא קטן מהסדרות שהשתתפה בהן הן דווקא קומדיות, כשבאחת הקומדיות היא שיחקה אישה מבוגרת בת שבעים פלוס, מה שהצריך להפוך את המראה החיצוני שלה ליותר זקן- בתפקיד כפול יחד עם דמות אחרת. אגב, במהלך משחקה כזקנה היא פרקה את הכתף ונגרם נזק למיתרי הקול שלה. על משחקה בקומדיה הזאת, "עולם השקרים" ב-2014, זכתה בפרס "פרפר הזהב" לשחקנית הקומית הטובה ביותר. בשנת 2014. בשנים 2015-2016 קרו בחייה כמה דברים חשובים לצד ההשתתפות בסידרה "אמא"- היא זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר על תפקיד שולה בסידרה, היא התחתנה עם אדיפ ארטואן וגם כתבה ספר שירים ראשון- "הדרור המשוגע".

כיום היא משחקת בסידרה "כרים המסוכן"- ששידורה התחיל ב2018.

בעבר, שיחקה גונג'ה ווסלאטרי בתפקיד ראשי בסרט קומי שמזכיר קצת את "משחקי הכס", אבל מבוסס על היסטוריה אמיתית: הסרט התורכי "משחקי הביזנטים", שצולם בראשית 2016 הוא פארודיה על "משחקי הכס" וגם על "משחקי הרעב", מספר על מאבק בין שתי תרבויות: האימפריה הביזנטית הנוצרית-אורתודוכסית, שבירתה הייתה קונסטנטינופול (הלא היא איסטנבול, שהמוסלמים העות'מאנים כבשו אותה בחודש מאי 1453) מול תרבות המאיה, שהיא בכלל תרבות אינדיאנית ששכנה ביבשת אמריקה. בתפקיד הקיסרית הביזנטית שהיא כמובן דמות פיקטיבית קיליטורה (גונג'ה ווסלטארי)

לאחר מותו של הקיסר הביזנטי קיליטור השלישי, תרבות המאיה שנמצאת תחת חסות הביזנטים (שוב, עלילה פיקטיבית) נמצאת במצוקה: קיליטורה המרשעת מעוניינת לחטוף את נשות המאיה על מנת שיינשאו לביזנטים, ובכך "להשביח" את הDNA שלהם….

בסרט הזה יש, למעשה, התנגשות בין שני עולמות: הביזנטים האובססיבים מבחינה מינית והדקדנטים מתנגשים עם בני המאיה הטהורים והתמימים, לכאורה. הסרט הזה מכיל סצינות מצחיקות ודמויות מצחיקות, כמו עבדים ביזנטים שצריכים להוכיח את הגבריות שלהם לאחר בואם במגע עם שבטי המאיה, ומחוות לקומדיות אנגליות וכן לסצינות מסרטים מפורסמים כמו "כשהארי פגש את סאלי". כמו כן, הדמויות הביזנטיות הנלעגות, כמו למשל אדוניס (שאותו משחק טולגהאן סאיסמאן" מנסות להוכיח את התדמית של החצר הביזנטית ההוללת והמושחתת. הסרט הוא בבימוי גאני מוג'דה, ולא מדובר בסרט הראשון שנותן לתורכים את האפשרות ללעוג לבעלי הבית הקודמים של ארצם: תחת אותו שרביט בימוי נעשה בעבר הסרט "ביזאנץ (האימפריה הביזנטית) הזונה" ….

אגב, אפילו דמותה של קוסם סולטאן, אשת הסולטאן המפורסמת, מופיעה בסרט. לא ידוע אם סרט זה אי פעם שודר או ישודר בארץ.

new film rossa istanbul

הסרט החדש "איסטנבול האדומה"

במרץ הקרוב יעלה לאקרנים בתורכיה (לא ידוע ולא יודע אם ומתי יגיע לישראל) סרט חדש, בכיכובם של האליט ארגנץ', ששיחק את הסולטאן סולימאן, מהמט גונסור, ששיחק את הנסיך מוסטפא (שניהם בסידרה "הסולטאן", כוכבת הטלנובלות התורכיה טובה בויוקוסטון ועוד שחקנים ידועים, סרט בשם "איסטנבול האדומה". הסרט יהיה בבימויו של פרזאן אוזטפק.
שם הסרט המקורי הוא באיטלקית, "רוסו איסטנבול".

הפוסט הזה יהיה מהקצרים שכתבתי, אבל העתקתי את העלילה מתורכית, ואת רשימת הדמויות, בהמשך אביא תירגום קצר וחלקי לעלילה.

Uzun yıllar yurt dışında yaşayan yazar, editör Orhan Şahin, ünlü yönetmen Deniz Soysal’ın ilk kitabı üzerinde çalışmak için İstanbul’a gelir. Deniz, zenginliğinin son demlerindeki ailesiyle birlikte bir yalıda yaşamaktadır. Orhan daha ilk günden kendini Deniz’in karmaşık ilişkileri, esrarengiz arkadaşları ve aile bireylerinin ortasında bulur. Yıllar sonra döndüğü İstanbul’u yepyeni gözlerle keşfederken, unuttuğu duyguları yeniden yaşamaya başlayacaktır.

תרגום (ממה שאני מבין): לאחר שנים רבות ששהה בחו"ל, הסופר אורהאן שאהין (האליט ארגנץ', הסולטאן) מגיע לאיסטנבול על מנת לעבוד על הספר של במאי מפורסם בשם דניז סוסיאל. דניז חי בבית שבו גרה ומשתייך למשפחה שהיא עשירה מזה דורות. אורהאן מוצא עצמו בלב מערכות יחסים מסובכות וחברים מסתוריים, רגשות שהיו חבויים בו מתחילים לצוץ מחדש (לאחר שחוזר לאיסטנבול)…..
השחקנים והדמויות שהם משחקים:
Halit Ergenç: Orhan Şahin
Tuba Büyüküstün: Neval
Mehmet Günsür: Yusuf
Nejat İşler: Deniz Soysal
Serra Yılmaz: Sibel
Zerrin Tekindor: Aylin
Ayten Gökçer: Betül
İpek Bilgin: Güzin