Tag Archives: אריאל שרון.

קוקוריקו

על טראמפ, שי חי, להגיד את האמת בפרצוף ועשור למלחמה.

עד לפני שלושה ימים שמעתי בכל מקום את השם "שי חי" נאמר, שוב ושוב, ולא ידעתי על מי מדברים. לאחר מכן הבנתי שמדובר בעוד דמות בתוכנית הריאליטי (שבעיני מדובר בז'אנר ברמה נמוכה) "האח הגדול". רק אתמול, מוצאי שבת, ישבתי וראיתי פרק שלם של התוכנית הזאת. ואז התוודעתי לדמות של שי חי. ואת מי הוא הזכיר לי? את דונלד טראמפ. אחד שאומר ישר בפניו של הבן אדם השני את מה שהוא חושב, גם אם הבן אדם שעומד מולו נעלב. הוא אומר את האמת שהוא מאמין בה, גם אם היא לא מוצאת חן באוזניהם של אנשים אחרים. ואני, שחונכתי לנימוס, כשראיתי את שי חי אני יכולתי להבין את סוד הקסם: שי חי, וגם טראמפ, הם האנשים שהרבה אחרים שמשתייכים לחברות שנחשבות קשות או צבועות (והחברה האמריקנית "לוקחת" בגדול את החברה הישראלית, הבעייתית כשלעצמה) היו רוצים להיות. להגיד את האמת שלהם בלי חשבון, בלי פוליטיקלי קורקט ובלי צביעות.
ומה חושב בן אדם מנומס כשהוא רואה אנשים כמו דונלד טראמפ ושי חי? הוא, ואני מתכוון גם לעצמי, חושב שהלוואי והיה לו אומץ לקבץ סביבו את כל האנשים שיש לו משהו כנגדם בליבו, ולהטיח להם את האמת בפרצוף. בלי צביעות. בלי התחסדות. בלי פוליטיקלי קורקט.

הבעיה עם טיפוסים כמו שי חי וטראמפ הוא שיש קו דק בין להגיד את האמת בפרצוף לבין לדרוך על הצד השני, ככה סתם, רק בגלל שהוא חלש. אנשים שמשתמשים בתואנה כביכול של חוסר צביעות ולהגיד את האמת בפרצוף כדי להשפיל, להעליב ולדרוך על זולתם מבלי שהוא עשה להם שום דבר רע, הם הצבועים והדורסנים הגדולים ביותר. טיפוסים כאלה הם בעצמם רמאים, ולהגיד את האמת בפרצוף זה לא מה שהם עושים. הם רק מתעללים ומשתמשים בתירוצים שקריים להצדיק את ההתנהגות הנלוזה שלהם. אני דווקא מחכה לרגע ששי חי יעלה, למשל, לשידור אצל עורך דין יורם שפטל, שאני רואה בו טיפוס מתלהם אבל לא חלילה טיפוס מתעלל. זה יהיה מעניין. אבל הדבר שאנשים, ביניהם כותב שורות אלה, אוהב אצל טיפוסים כמו שי חי או דונלד טראמפ, למרות שבעיניי הם לא אנשים כל כך טובים באופיים, בלשון המעטה, הוא קריעת המסכה מול החברה הצבועה (במקרה האמריקני) או המזלזלת, השאננה ולא מכבדת פרטיות, כמו החברה הישראלית.

אני לא יכול שלא להשוות את המקרה הזה לנושא שאני עוסק וכותב בו רבות, עשור למלחמת לבנון השנייה, שנציין בקיץ. המלחמה הזאת היא המראה של החברה הישראלית של אז. חברה שאננה, שנוהגת לפי שיטת ה"סמוך". לפי מידע גלוי בלבד (וכך צריך להיות), שהתפרסם אודות המלחמה, המצב בצבא היה מצב של שאננות. לא בדקו ימ"חים כמו שצריך. התבשמו מההישג במבצע "חומת מגן" ארבע שנים לפני וממבצע ההתנתקות שבוצע שנה לפני, שאותו הוביל הרמטכ"ל דן חלוץ ודיבררה מירי רגב. כן, אותה מירי רגב שמזוהה היום עם הצד הלא מתון של הימין הייתה דוברת צה"ל במבצע שלא היה בשום פסיק במה להתגאות בו, מבצע שהתנהל נגד יהודים ונועד לפנות אותם מבתיהם לא תוך כדי הסכם כמו שהיה צריך להיות, אלא בצורה חד צדדית ותמוהה.
כך גם השאננות של הפיקוד הבכיר באותה מלחמה, שחשב שישיבה מאחורי מסכי פלזמה ולא ירידה לשטח, וגם ביצוע פעולות לשם יחצ"נות ותו לא ולא לשם השגת הישגים אסטרטגיים אמיתיים, בתחושה של בילבול בקרב הלוחמים במלחמה ובפקודות סותרות של לנוע ממקום למקום, להשתמש בטנקים (שנגד לוחמת גרילה זריזה ומהירה היא אופציה די גרועה, כי מדובר בכלים כבדים שחשופים לטילי נ"ט ולמוקשים, וששם מתרכז מספר של יותר מחייל אחד), כנ"ל גם להסתתר בבתים (הכל, שוב, לפי מידע גלוי לכולם) כשמחבלים שורצים מסביב עם טילים מדויקים שיכלו "להרים" את הבית עם כל החיילים שנמצאים בו, וכך אכן היה במהלך המלחמה- הכל היה בשל שאננות. או במילים אחרות, "ראש קטן", שהוא גם מושג שמציין חוסר אכפתיות. מה אכפת. האחראים לא יעשו כלום, וישאירו הכל לאחרים, אולי הם יעשו. אילו היה קם עוד לפני המלחמה מישהו וצועק "המלך הוא עירום", שבצבא יש ראש קטן, שהעובדה שהרמטכ"ל בא מחיל האוויר לאחר כהונה מצויינת כמפקדו לא אומרת שרק חיל אוויר יכול לפתור את בעיית החיזבאללה ולתקוף אותו כמו שצריך. מול גרילה יבשתית וטילים מוסווים ב"שמורות טבע" יכולה לעזור בעיקר לוחמת גרילה ולוחמת חי"ר. ואת זה אומר אדם שלא היה חי"רניק בצבא, אבל עבר הכשרה קרבית. אם היה אדם שהיה צועק "המלך הוא עירום", אז יכול להיות שהמלחמה הייתה נראית אחרת. אבל ישנה בעיה קטנה: בהיסטוריה, המילה "אילו" היא לא רלוונטית.

אגב, השארת צמרת הפיקוד, הצבאית והמדינית הלא מנוסה, אחד הגורמים המרכזיים למלחמה, נבעה בין היתר מהיעלמותו של אריאל שרון מהזירה הפוליטית. שיטת הלוחמה של אריק שרון הייתה לאגף את האויב, להעביר את המלחמה לשיטחו ולהשיג הכרעה ברורה. היעדרה של דמות כזו, שבין היתר אחראית למחדל של מינוי צמרת צבאית לא מנוסה לפני המלחמה בין היתר כי הכל היה תלוי בו, בעל הניסיון, השפיעה על מהלך המלחמה וגם על מהלך המבצעים הגדולים בעזה שנעשו לאחר המלחמה. האויב לא הופתע כל כך, והכי גרוע: מלחמת לבנון השנייה והמלחמות שאחריה הסתיימו ללא הכרעה ברורה. במלחמת יום כיפור היה מחדל גדול, אבל המלחמה, בעיקר בזכות שרון, הסתיימה בהכרעה ברורה ובתבוסה לאויב. מלחמת לבנון השנייה הייתה עם אבדות ונזק מועט לעומת מלחמת יום כיפור, אך היא לא הסתיימה בהכרעה.
בהקשר לדונלד טראמפ, קראתי שיש המשווים אותו לשרון: בולדוזר, בוטה, אדם לא צפוי ואחד שעלול להפוך את עורו. ההבדל בין שניהם הוא לא רק הרקע הצבאי החסר לטראמפ, אלא שלטראמפ יש נטייה להיות לא פוליטיקלי קורקט וישיר, אך לשרון, לפי דבריו של בן גוריון היה חיסרון גדול: הוא לא תמיד ידע להגיד את האמת. גם לא לעצמו.

"המדינה העמוקה" מהי?

מהי המדינה העמוקה, או מדינת הצללים, או מדינת המעמקים, ובאנגלית Deep State? הכוונה במדינה עמוקה היא באליטות, ששולטות במערכות המדינה העיקריות כמו: הצבא, המשטרה, מערכת המשפט, התקשורת והאקדמיה, והן שכופות על הממשלה לבצע מהלכים לטובתם על מנת לספק את רצונן. במידה והשילטון לא תואם לאג'נדה או לדרך של אותן אליטות, או מתנהג ההיפך ממה שהן דורשות, פועלות אותן אליטות וכל אליטה בדרכה, לעתים במשולב, על מנת להחליף את השילטון בשילטון יותר ידידותי להן, שילטון שיהיה עושה דברן. מהו מקור המונח? דווקא לא רחוק מישראל גיאוגרפית…
המונח "מדינה עמוקה" הוזכר רבות לראשונה בעשורים האחרונים דווקא בתורכיה, שם שלטה אליטה חילונית עד לפני כעשור ומעלה, והיא שהכתיבה לצבא ולשילטון את מהלכיהם. לביטוי "המדינה העמוקה" בתורכית Derin Devlet-דרין דוולת. בעשור האחרון הצליח מי שעומד בראשה של תורכיה, רג'פ טאייפ ארדואן, להחליש את האליטות החילוניות ולהחליפן באליטה שתומכת בו, יותר שמרנית ואסלאמית. אבל ראשית נדון בישראל.

על רקע האירועים בישראל, מופנות האשמות רבות של הימין כלפי השמאל בכך שהוא מפעיל "מדינה בתוך מדינה"- כלומר שהשמאל שולט באליטות שונות במדינה על מנת לנווט את מהלכיה. הכוונה לכך היא הגוון השמאלי המאפיין את התקשורת, את מערכת המשפט ואת האקדמיה בישראל. משמעה של "מדינה עמוקה", או מדינה בתוך מדינה כמו שקוראים לזה, הוא שגם אם, נניח, הממשלה ימנית, האליטות השמאלניות יעשו הכל כדי להשפיע על ממשלות הימין לעשות מהלכים שתואמים את תפיסת העולם של אותן אליטות או מהלכים שיפעלו לטובתן של אותן אליטות. אחת הדוגמאות לכך היא ההתנתקות, שנטען כי אריאל שרון המנוח ביצע את ההתנתקות כדי שהתקשורת ומערכת המשפט השמאלניות "יירדו ממנו" בשל השחיתויות שהוא הואשם בהן.
הקרן החדשה לישראל היא הנאשמת העיקרית על ידי הימין בישראל בכך שהיא מחדירה את אנשיה לאליטות, ובכך יוצרת "מדינה עמוקה" שמתבטאת בסיקור אוהד לערבים בתקשורת, בפסיקות בית משפט לטובת ערבים ומסתננים ולרעת היהודים וכן גם ביצירת אליטה אקדמית שמאלנית, שדואגת ללמד את חומרי הלימוד הנוחים לה ולסתום את הפה לאנשי אקדמיה וסטודנטים שחושבים להיפך.
לאחרונה, חקירות נתניהו בישראל מצטיירות בקרב הימין גם כפעולה של "מדינה עמוקה", מדינה בתוך מדינה כשהמשטרה, מערכת המשפט, התקשורת והאקדמיה שנשלטות לכאורה על ידי אליטות שמאלניות פועלות ביחד על מנת להביא להרשעתו בדין של נתניהו על עבירות שחיתות ושוחד ובכך להוריד אותו מתפקידו כראש ממשלת ישראל ומהמפה הפוליטית בכלל.

מנגד, טען בעבר השמאל כי מתנחלים קיצוניים, בראשות משה פייגלין שהיום הוא ראש תנועת "זהות" ובעבר כיהן כחבר כנסת מטעם הליכוד, ערכו התפקדויות המוניות למפלגת השילטון הליכוד, על מנת לסחוף את המפלגה ואת השילטון ימינה יותר, לעבר הימין הקיצוני. אותם אנשי פייגלין, לטענת השמאל, דואגים כי בפריימריז, בבחירות הפנימיות לרשימת הליכוד לכנסת, ייכנסו חברי כנסת שהם חפצים ביקרם למקומות ריאליים, כמו חברי הכנסת דני דנון, יריב לוין וציפי חוטובלי. בכך מתרחש תהליך רדיקליזציה ימנית בקרב דעת הקהל בישראל ובקואליציה בכנסת.

בתורכיה המושג "מדינה עמוקה" הוא מוכר מאוד. ה"דרין דוולת" Derin Devlet- הלא היא המדינה העמוקה בתורכית, הוא מושג שמיוחס עוד לאגודות סודיות שהתנהלו עוד משלהי ימי האימפריה העותמאנית החל מראשית המאה ה-19, במטרה לערער את השילטון הסולטאני מחד ומאידך לקבוע את מהלכיו. "התורכים הצעירים" המדוברים, שחוללו את הפיכת 1908 נגד הסולטאן עבד אל חמיד השני, היו אגודה סודית.

כיום כשאומרים "מדינה עמוקה" בתורכיה הכוונה היא להאשמות שהטיחו אנשי שמאל (ולאחר מכן אסלאמיסטים מפלגים שונים) בעיקר בכיוון הימני של המפה הפוליטית, בכך שקיימת אגודה סודית, שבתוכה נכללים אנשי צבא, אולטרה לאומנים מהאירגון התורכי הימני הפשיסטי "הזאבים האפורים" (הזאב הוא הסמל המיתולוגי של העמים התורכיים, בדומה לגור אריה יהודה של היהודים), ידוענים, שוטרים, שופטים, עיתונאים, אנשי עסקים ואנשי מאפיה, שמטרתה לערער את הדמוקרטיה בתורכיה ולמנוע בעיקר מהשמאל לשלוט, אך בעיקרון חשוב יותר: ממי שאינו כמאליסט (תומך של דרכו של אתאתורכ) לשלוט.
המדינה העמוקה הואשמה באירגון ותיכנון הפיכות צבאיות, והרי בתורכיה היו 4 הפיכות צבאיות- ב-1960, ב-1971, ב-1980 והפיכה יותר שקטה כנגד ראש הממשלה האסלאמיסט הראשון נג'מטין (נג'ם אל-דין בערבית, משמעו "כוכב הדת") ארבקאן בשנת 1997, באירגון פיגועי טרור (האסלאמיסטים בתורכיה היו נוהגים לבצע בשנות השמונים והתשעים פעולות טרור, ולהאשים בכך את "המדינה העמוקה"), ובשליטה על הכלכלה, הכל על מנת לספק את צרכיו של אותו אירגון ולסלק את מתנגדיו בעיקר בקרב השמאל והאסלאמיסטים- ובכך לשמור על הגירסה הימנית של הכמאליזם בשילטון. כמו כן, ידוע כי בתורכיה הוקמה לאחר מלחמת העולם השנייה "גרילת נגד", בתמיכת ארצות הברית, שהייתה אירגון סודי לאומני בתוך שירותי המודיעין התורכיים שמטרתו הייתה למנוע פלישה קומוניסטית מברית המועצות השכנה, וכן למנוע מגורמים מרקסיסטיים לעלות לשילטון. מאירגון זה, כך נטען, נוצרה "המדינה העמוקה". ועובדה היא, כי לאחר ההפיכה הצבאית בשנת 1980, הצבא שתפס את השילטון כמעט ומחק את השמאל בתורכיה.

משנת 2005 ואילך ראש ממשלת תורכיה דאז והנשיא כיום, רג'פ טאייפ ארדואן, החל להאשים אגודות של "מדינה עמוקה" בתיכנון של הפיכות כנגד ממשלתו. לפי ההיסטוריה של חשדנותו של ארדואן, יש שתי "מדינות עמוקות" בתורכיה: הראשונה, של האליטה החילונית הכמאליסטית- שזממה כמה פעמים להפיל אותו ולחולל כנגדו הפיכות צבאיות. בעקבות כך דאג ארדואן למעצרם של מאות אנשי צבא, עיתונאים, ידוענים, אנשי משטרה ומשפטנים בטענה כי הם השתייכו למדינה העמוקה וזממו להשליך אותו ואת ממשלתו האסלאמיסטית מהשילטון בשתי פרשיות סקנדל שנקראו "ארגנקון" (העמק האגדי שמופיע במיתולוגיה התורכית, שמצוין כמקום מוצאם של התורכים- Ergenekon) והשנייה "באליוז"- Balyoz- "פטיש אוויר" בתורכית.
ואילו ה"מדינה העמוקה" השנייה לשיטת ארדואן יותר מעוררת דאגה- מדובר באגודה אמיתית מהצד האסלאמיסטי של המפה, שמנהלת מאבק פנים-אסלאמיסטי כנגד ארדואן וממשלתו, בראשות איש הדת האסלאמיסט שאינו מזוהה כמו ארדואן עם אירגון "האחים המוסלמים", והמאוד משפיע Fethulla Gülen- פתהוללה גולן, שהפעילה אלפי מוסדות חינוך בתורכיה- עד להפיכה הכושלת ביולי 2016. גולן יושב עד היום בפנסילבניה שבארה"ב.

בוגרי מוסדות החינוך האלה השתחלו לשורות המשטרה, מערכת המשפט והאקדמיה. מדובר בפרשיה טרייה יחסית, בת כשנה בערך, שבמסגרתה דאג ארדואן "לנקות" את המשטרה, מערכת המשפט והתביעה ואף את מפלגת השילטון האסלאמיסטית בחלקה מבוגרי מוסדות גולן ומאנשיו.
הכל החל עקב ביקורת שמתח איש הדת הפופולרי, היושב בארצות הברית, על מדיניותו של ארדואן, שקרובה יותר למדיניות תנועת "האחים המוסלמים" העולמית מאשר לתנועתו. חשוב לציין שבתחילה תמכה תנועת גולן בארדואן ובמפלגתו ביתר שאת ובהתלהבות על מנת שיגיע לשילטון ויחזיק בו.
ארדואן, שהפך לנשיא באוגוסט 2014 והפיכתו לנשיא שילטוני אושרה במשאל עם בשנת 2017, החל לפעול בחשאי כנגד תנועת גולן, אך עם הזמן הפעילות שלו הפכה לגלויה יותר, תוך כדי שארדואן הכניס לתוך הצבא והמשטרה את נאמניו שלו. שיא רדיפת גולן ותומכיו הייתה בעקבות הפיכת הנפל כנגד ארדואן ביולי 2016, בעקבותיה ארדואן הכריז מצב חירום בתורכיה, סילק עשרות אלפי עובדי מדינה שזוהו עם האליטות החילוניות לשעבר ועם אנשי גולן וסגר מאות מוסדות חינוך שזוהו עם גולן. פתהוללה גולן עצמו הוכרז כמבוקש מספר 1 בתורכיה וממשלת תורכיה דרשה מארה"ב להסגיר אותו אליה.