Tag Archives: אריתריאה

al fil

האימפריה שהייתה בצפון אתיופיה ופרשת הפילים

בין השנים 100 ל-940 לספירת הנוצרים, ממאות השנים לפני הופעת האסלאם ועד לשנות היווצרותו ועלייתו, שיגשגה סמוך למדבריות חצי האי ערב אימפריה, שמרכזה היה בעיר אקסום (Aksum) ונקראת על שם אותה עיר, באיזור טיגראי שבצפון אתיופיה כיום. האימפריה השתרעה בשיאה על שטח עצום, שכולל בתוכו את צפון אתיופיה, אריתריאה (איזור טיגראי באתיופיה של היום ואריתריאה נחשבים כהמשך של האימפריה הזאת), סומליה, דרום סודאן, ג'יבוטי, תימן ודרום סעודיה. נוכחות אימפריית אקסום בתימן נזכרת אף בקוראן המוסלמי (צירפתי תמונה) ב"פרשת הפיל" ("סורת אל-פיל"), עת ניסה הנציב של אימפריית אקסום בתימן, אברהה, לכבוש את העיר מכה במאה השישית לספירה, באותן שנים שהעיר והכעבה שבמרכזה היו מרכז לעבודת אלילים. עוד נחזור לסיפור הפילים. כוחה ועושרה העצום של האימפריה היה במסחר- היא שכנה לחוף הים האדום על הדרך שבין האימפריה הרומית והודו, ועיקר הסחר שבה היה חקלאי: בחיטה ושעורה לייצור קמח, אך גם בשנהב פילים. במאה השלישית לספירה נחשבה אקסום כאחת מארבע האימפריות הגדולות בעולם, לצד פרס, סין והאימפריה הרומית. אנשי אימפריית אקסום האמינו במספר אלילים, אך באמצע המאה הרביעית לספירה המלך האקסומי אזאנה הראשון הכריז על הנצרות כדת המדינה. הודות בין היתר לשליח פרומנטיוס, שהגיע לפי המסורת מהעיר צור (כיום בלבנון) לחצר המלוכה של אקסום כמורה, הצליחה הנצרות להשתלט על האליטה באקסום ולאחר מכן על כלל תושבי האימפריה, למרות שהדת היהודית הייתה מוכרת לאנשיה. הודות לקשר הטוב בין אקסום לבירת האימפריה הביזנטית קוסטנטינופול וכן למסעותיהם של סוחרים מצרים נוצריים אל מרכזי האימפריה, התבססה באימפריית אקסום הכנסייה האורתודוכסית האתיופית, הכנסייה השלישית שנוסדה בהיסטוריה, לאחר הכנסיות הגרוזינית והארמנית. לאימפריית אקסום היה אלפבית משלה, שמבוסס על שפת הגעז, וכן מערכת מטבעות משלה. בעיר אקסום באתיופיה, כיום עיר קטנה, קיים ועומד עד היום אובליסק גדול של המלך אזאנה, המלך הנוצרי הראשון של אקסום. האגדה מספרת שהמלך אזאנה (שלט בין השנים 320 ל360 לספירה), שבנה באימפריה כנסיות רבות, אף לקח את ארון הברית אל העיר אקסום בירתו, והניח אותו בכנסיית גבירתנו מרים מציון ושם הוא נמצא עד היום, לפי המסורת הנוצרית האתיופית.

הקוראן המוסלמי, כאמור, מספר על גנרל מאקסום ששמו אברהה, שהיה הנציב של תימן (שנקראה אז ממלכת חימייר Himyar, שהייתה בדומיננטיות יהודית אך אימפריית אקסום הצליחה להשתלט עליה) , שניסה בשנת 570 לספירה הנוצרית, שנת הולדתו של נביא האסלאם מוחמד, לכבוש את העיר מכה שהייתה אז מרכזו של שבט קורייש האלילי, השבט של מוחמד. אברהה הביא מאפריקה צבא ענק בן ארבעים אלף איש רכובים על פילים, שניסה להיכנס אל העיר (מצוייר כאן בתמונה). אז, לפי הקוראן, באורח פלא, דווקא הפצצה אווירית (כן, כן) הביסה את צבאו של אברהה. ציפורים ענקיות שנשאו בטפריהן אבנים אדירות שקוראים להן אבאביל (Ababil- כיום יש מטוס ללא טייס איראני ידוע בשם זה שנמצא בשימוש חזבאללה), הטילו את אותן אבנים על הצבא האדיר של אברהה, הרגו את הפילים וגרמו לנסיגתו. הופעתו של האסלאם בשנת 632 לספירה התחילה, למעשה, את דעיכתה של אימפריית אקסום. האימפריה האסלאמית הראשונה, שנקראת "ח'ליפות הראשידון" (כלומר האימפריה של הח'ליפים- שליטי האומה המוסלמית-ישרי הדרך), שהתקיימה בין שנת 632-661 לספירה, תפסה את אחיזתה על כל החופים של הים האדום, שעיקר הסחר של אימפריית אקסום היה בו. בהמשך האימפריה עברה ביזור למעשה, וניתנה על ידי ראשיה אוטונומיה נרחבת לראשי השבטים השונים ליצור ממלכות אוטונומיות קטנות משלהם. בצורת וקריסת החקלאות במאה השמינית לא תרמה רבות ליציבות, ואגדה אף מספרת שבשנת 960 לספירת הנוצרים מלכה יהודייה בשם יהודית החריבה את האימפריה הנוצרית אקסום שהייתה לא ידידותית ליהודים עד היסוד. החל מראשית המילניום השני, שנת 1,000 לספירה, החלה אקסום להצטמצם לשטח שידוע כיום כאתיופיה ואף כונתה אתיופיה על ידי כרוניקאים ערביים באותה תקופה. האסלאם הצליח לחדור לתוך האימפריה, ומנגד, ממלכה נוצרית חדשה החלה להתפתח על חורבותיה של מרכז אימפריית אקסום, ממלכת אביסינייה. במאה ה13 לספירה התפתחה באביסינייה השושלת הקיסרית האתיופית הסולומונית, ששלטה למעשה על ענפיה השונים עד שנות השבעים של המאה העשרים.

sudan-egypt-eritrea-military-buildup

המלחמה הקרה: סודאן נגד אריתריאה, ומי המדינות שעומדות מאחורי סכסוך זה

איזור סודאן ואריתריאה נודע בעברו כאיזור שהיה משופע במלחמות, אבל בראשית 2018 בין סודאן לאריתריאה מתחוללת מלחמה קרה, מלחמה שהיא עמוסה באיומים מילוליים מצד בכירים ובשליחת תגבורות צבאיות לאיזורי הגבול, אך לא מדובר ממש במלחמה "חמה" שמתחוללת בין הצבאות ועמוסה באירועים ביטחוניים. המדינות שאחראיות למערבולת הגיאו-פוליטית באיזור מצרים-סודאן-אתיופיה-אריתריאה הן, למעשה לא סודאן ואריתריאה עצמן. מדובר בעימות איזורי: הציר תורכיה-קטאר, הציר המוסלמי-סוני הרדיקלי שילב לתוכו את סודאן, שכנתה של מצרים שהיא יריבתה הפוליטית של תורכיה, שנחשבת כיום למדינת-האם של אירגון "האחים המוסלמים". סודאן, כאמור, מסוכסכת עם מצרים, שנמצאת בברית עם אריתריאה, שכנתה של סודאן, ובברית כוללת עם הציר המוסלמי-סוני המתון בהנהגת ערב הסעודית ואבו דאבי שנשלטות בפועל על ידי שני יורשי העצר הנמרצים שלהן, מוחמד בן סלמאן (מב"ס) הסעודי, ומוחמד בן זאייד (מב"ז) נסיך אבו דאבי ויורש העצר של איחוד האמירויות. אז אני מנסה לעשות סדר בבלגאן, לחלק את הסיכסוכים האיזוריים שמשפיעים על מזרח יבשת אפריקה ולחבר ביניהם לצורה הגיונית, שתתאר את התמונה המלאה.

1. סיכסוך מצרים-סודאן: בראשית חודש ינואר 2018 התלקח מחדש הסיכסוך בין מצרים לסודאן על איזור חלאייב על חוף ים סוף המערבי (הים האדום), מחוז שנמצא באיזור קו הרוחב 22 בגבול בין שתי המדינות. עוד בשנת 1899 התלבטו הבריטים, ששלטו למעשה במצרים ובסודאן, כיצד לחלק את האיזור הזה בין מצרים לבין סודאן ועד היום הוא נותר שנוי במחלוקת: למי הוא שייך במציאות? הרשות הרשמית באיזור זה היא של מצרים, אך סודאן רואה בחלאייב כחלק בלתי נפרד משטחה ו"אנשי ממשל" ותומכים של סודאן פועלים בו. זאת לאחר שבשנת 2011 ויתרה על השליטה בדרום סודאן, שהפכה למדינה נוצרית עצמאית. לאחרונה, כאמור, החריף הסכסוך, ומצרים שלחה כוחות צבא לאיזור זה שם נמצא הגבול שלה עם סודאן.
הגורם להחרפת הסכסוך הוא המעגל הרחב יותר והסיכסוך בין שני הצירים המרכזיים בעולם המוסלמי-סוני: ביקורו בסודאן של נשיא תורכיה, רג'פ טאייפ ארדואן, יריבה המושבע של מצרים בהנהגת עבד אל-פתאח אל-סיסי והפטרון של תנועת "האחים המוסלמים" שמתנגדת לשילטון במצרים. בביקורו של ארדואן, ששואף להחזרת ההגמוניה התורכית לעולם המוסלמי כמו שהיה בימי העות'מאנים (מדיניות שמכונה "ניאו-עות'מאניזם") , הוסכם על מסירת אי הנמל הסודאנית סואכין שנמצאת על החוף המערבי של ים סוף כלומר במזרח סודאן, לשליטה תורכית. המסירה נעשתה חמש מאות שנים לאחר שנכבשה בידי הסולטאן העות'מאני סלים הראשון והפכה למאחז עות'מאני. עד היום נשארו באיזור עתיקות מימי העות'מאנים והשילטון בסודאן טען רשמית שמסירת האיזור לתורכיה נועדה לשפץ את העתיקות העות'מאניות במקום. החשש הוא שהאיזור ייהפך למאחז תורכי, וזאת לצנינים בעיני מצרים, יריבתם של תורכיה ובמיוחד של ארדואן ותנועת "האחים המוסלמים" בה הוא תומך.
הערכה נוספת היא שבאיזור סוואכן יקום בסיס צבאי תורכי גדול, שיהיה הבסיס התורכי השני ביבשת אפריקה בנוסף לבסיס התורכי בסומליה, ולשלישי מחוץ לתורכיה עצמה בנוסף לבסיס התורכי בקטאר (אגב, האימפריה העות'מאני, בניגוד לתורכיה החדשה תחת ארדואן, התפשטה ראשית וקודם כל בבלקן האירופי שהפך ליהלום בכתר האימפריה, ורק לאחר מכן התפשטה לכיוון ארץ ישראל, מצרים וצפון יבשת אפריקה- שהיו רק הפריפריה של האימפריה)

2. סכסוך אריתריאה- סודאן: אריתריאה ואתיופיה, שתי מדינות יריבות אחת לשנייה, נמצאות מדרום מזרח לסודאן. באריתריאה, שלה גבול ימי עם תימן (עם האיזור שנשלט על ידי החות'ים, בעלי הברית של איראן), קיים בסיס צבאי בשם סאווא. העניין הוא שהבסיס הזה קרוב מאוד לגבול עם סודאן וכמו כן הוא שייך ומתופעל על ידי איחוד האמירויות הערביות, שנמצאת בברית עם סעודיה וביריבות עם איראן השיעית ועם הציר הסוני הרדיקלי, תורכיה וקטאר (שנמצאת בחרם מאז חודש יוני 2017 על ידי שאר מדינות המפרץ). בתגובה על ביקורו של ארדואן בסודאן, הזרימו המצרים כוחות צבא באישור אריתריאה לאותו בסיס. סודאן נדרכה, החזירה את השגריר שלה בקהיר בראשית ינואר 2018 להתייעצויות והתחילה להשמיע איומים על אריתריאה, שהיא חלשה ממצרים. כמו כן, הזרימה סודאן כוחות צבא רבים לגבול שלה עם אריתריאה. בתגובה, זרמו כוחות צבא אריתריאי לגבול עם סודאן. שוב, מתיחות כן, אבל מלחמה בפועל לא ממש. סודאן לא תמהר להסתבך במלחמות, היות והנשיא שלה, עומר חסן אל-בשיר (ערבי מוסלמי במוצאו) ששולט בה כמעט 30 שנים מאז 1989, מבוקש על ידי בית הדין הבינלאומי הפלילי באשמת רצח העם שביצע באיזור דארפור בסביבות שנת 2003 והלאה, מה שהפך את אנשי דארפור (מוסלמים לא ערבים במוצאם, שנרדפו ע"י השילטון הסודאני בין היתר בגלל שהם אינם ערבים), ואנשי דארפור בלבד, למבקשי מקלט בהגדרתם לכל דבר ועניין. עוד נדבך חשוב הוא שסודאן היא מדינה מוסלמית, ואילו אריתריאה היא מדינה שנשלטת על ידי איסאייס אפווארקי, נוצרי אורתודוכסי שמשתייך לכנסייה האתיופית בדתו, כלומר שילטון נוצרי, בעוד מחציתה האחרת של אוכלוסיית אריתריאה היא מוסלמית. בגלל זה בין היתר יש סיכסוך ביניהן. לסיכום ביניים, במזרח אפריקה יש מאבק בין שני צירים: ציר תורכיה-קטאר-סודאן, וציר סעודיה-איחוד האמירויות-מצרים-אריתריאה. מאבק, אבל לא מלחמה בפועל. לציר תורכיה-קטאר-סודאן הרדיקלי הצטרפה מדינה אחרת, מפתיעה, שגובלת בסודאן: אתיופיה הנוצרית…

3. סכסוך אתיופיה מול מצרים ואריתריאה: בשנת 2011 החלה אתיופיה בפרויקט הגדול ביותר שלה: בניית סכר "התחייה האתיופית הגדולה" על נהר הנילוס הכחול (התפצלות של נהר הנילוס הגדול- שמקורו במצרים). הסכר, שנועד לייצור חשמל ובכך לייצור הכנסות כספיות גדולות לאתיופיה, הוא הסכר ההידרו-אלקטרי הגדול ביותר ביבשת אפריקה. בניית הסכר התחילה על רקע וכתוצאה מניצול המהפיכה במצרים בשנת 2011. עקב בניית הסכר, המצרים חששו לגורל כמות המים שתעבור בנהר הנילוס הגדול, עורק המחייה של מדינתם. בניית הסכר יצרה סכסוך קר בין מצרים לאתיופיה ודריכות בין שתי המדינות. שילטון "האחים המוסלמים" בן השנה בהנהגת מוחמד מורסי אף השמיע הצהרות כנגד אתיופיה הנוצרית לפיהן מצרים תפעל להרוס את הסכר. עבד אל-פתאח אל-סיסי, שירש את השילטון ממורסי לאחר ההפיכה שביצע נגדו, ירש גם את הסכסוך עם אתיופיה. מנגד, אריתריאה, שמורכבת משבטים דוברי טיגרינית, ניהלה סכסוך עתיק יומין עם אתיופיה שמורכבת עצמה משבטים דוברי אמהרית, כשעד שנת 1993 רשמית השתייכה אריתריאה לאתיופיה ורק באותה שנה קיבלה עצמאות. אריתריאה גם השמיעה הצהרות כנגד אתיופיה בטענה כי בניית הסכר תיפגע בכלכלה האריתריאית הרעועה ממילא, ותכניס המון כסף לאתיופיה מה שייתן לה יתרון איזורי. בכך נוצרה הברית המצרית-אריתריאית נגד הסכר האתיופי ולא רק נגד סודאן. אתיופיה, למרות היותה מדינה נוצרית עם מיעוט מוסלמי של שלושים אחוזים וסובלת מטרור אסלאמי, החליטה ש"האויב של אויבי הוא ידידי", לכן הצטרפה לסודאן בברית כנגד מצרים ואריתריאה.

בסיכומו של דבר, במזרח אפריקה מתקיימת מלחמה קרה בין הציר של מצרים-סעודיה- איחוד האמירויות שהוא הציר המוסלמי-סוני המתון בתוספת אריתריאה הנוצרית עם המיעוט המוסלמי הגדול מאוד, לבין הציר המוסלמי-סוני הרדיקלי בהנהגת תורכיה וקטאר, פטרוניות אירגון "האחים המוסלמים" המצרי במקורו, בתוספת מפתיעה- אתיופיה הנוצרית עם מיעוט מוסלמי קטן. עם זאת, מדובר בסיכסוך שהוא מלחמה קרה אך אין סיכוי גדול שיתפתח בקרוב למלחמה "חמה", בין היתר בגלל שהמדינות באפריקה מצרים, סודאן, אריתריאה ואתיופיה לא שואפות למלחמה ביניהן, וכן היותה של מצרים עומדת לפני בחירות לנשיאות וטרודה במשבר כלכלי קשה. כמו כן, גם לתורכיה הפטרונית החדשה של סודאן אין אינטרס להצטרף למלחמה הזאת בגלל שהיא טרודה במלחמה "חמה" במיעוט הכורדי בצפון סוריה שיושב על הגבול שלה באיזור עפרין הסורי.