Tag Archives: ברקזיט

ali kemal bey

שורשיו התורכיים-מוסלמיים של בוריס ג'ונסון, ראש ממשלת בריטניה

הזכויות על פוסט זה שמורות לאתר "היסטריו" בלבד. ©
תארו לכם, שישנו פוליטיקאי ימני מאוד בישראל, שמתנגד להגירה לא יהודית למדינת ישראל, מתנגד למדינה פלסטינית ומתנגד להתפשטות האסלאם בעולם. פתאום, יום אחד, מגלים שאותו פוליטיקאי הוא נכד של פוליטיקאי אחר, אבל מוסלמי, שישב, לכאורה, בקבינט המצרי של גמאל עבד אל-נאצר לפני מלחמת ששת הימים. או של סדאם חוסיין. וגם שראש ממשלת אנגליה חולה בקורונה.

נשמע אבסורד? מי ששומע זאת וודאי נשאר נדהם למשך זמן מה.

סיפור זה הוא בדוי, אך ישנו סיפור אמיתי, לגבי בוריס ג'ונסון (בן 55, יליד 1964) מי שמכהן בימים אלה על ידי המפלגה השמרנית לראש ממשלת בריטניה. הוא נודע בעיקר בשל כך שלקה בוירוס הקורונה. בעבר הוא כיהן כשר החוץ בממשלתה של תרזה מאיי, ראש ממשלת בריטניה היוצאת. הוא התפטר מהממשלה לפני שנה בגלל אכזבתו מיישום מדיניות הברקזיט-יציאתה של בריטניה מהאיחוד האירופי, שלא יצאה בדיוק לפועל בעוד ג'ונסון תומך במימוש הברקזיט בכל מחיר ויהי מה. עד לפני כמה שנים כראש עיריית לונדון ועמד בראש הקמפיין הבריטי ליציאה מהאיחוד האירופי- והצליח עוד כשמונה לשר החוץ, המינוי עורר ביקורת, כי ג'ונסון הצבעוני ובעל הפה הגדול מסתמן כשמרן מאוד, כאנטי איחוד אירופי, שדוגל בבריטניה נוצרית ושמנהיגה מדיניות הגירה מוגבלת מאוד משלה. למרות שעמד בראש אחת הערים הקוסמופוליטיות בעולם, ג'ונסון אינו חביבם של המוסלמים בבריטניה, בלשון המעטה. וגם לא של מדינות אירופה והעולם הליברליות. עם ממשלו האמריקני של דונלד טראמפ הוא יסתדר מצוין. ולגבי יחסיו עם התורכים? זה מורכב. ותיכף נראה למה.
אבל מסתבר, שלג'ונסון עצמו יש שורשים מוסלמים. ולא רק, אלא שורשים מוסלמיים מצד אביו. שג'ונסון הוא לא שם משפחתו שהיה אמור להיות. אם ג'ונסון היה משתמש בשם משפחתו המקורי, שם המשפחה היה מוסלמי. ושורשיו לא רק מוסלמיים, אלא תורכיים. במלחמת העולם הראשונה, יש להזכיר, האימפריה העות'מאנית, מה שהיא היום תורכיה, הייתה יריבתה של בריטניה, והבריטים, כמובן, הם אלה שכבשו את ארץ ישראל מהעות'מאנים, ובכך סיימו כמעט אלף שנים לא רצופות של שילטון מוסלמי בארץ ישראל.
ומה מסתבר? שסבא רבא של ג'ונסון, עלי כמאל ביי, היה, כמו הנין שלו, גם סופר, בעיקר עיתונאי וגם פוליטיקאי. ולא רק. הוא היה גם שר הפנים בממשלה העות'מאנית קצרת הימים, שכיהנה בשנים 1919-1920 לסירוגין בראשותו של פריד פאשא, שהיה חתנו של הסולטאן העות'מאני עבד אל-מג'יד הראשון. משתמע מכך, שסבא רבא של בוריס ג'ונסון היה אחד משרי הפנים האחרונים של האימפריה האסלאמית האחרונה, האימפריה העות'מאנית- ונכדו פועל בדיוק הפוך ממנו, הוא רוצה למנוע השתלטות מוסלמית על בריטניה. שורשיו של בוריס ג'ונסון, עלי כמאל ומשפחתם נטועים בכפר קאלפאת, שנמצא מצפון לבירה תורכיה כיום, אנקרה. אנשי הכפר מתגאים עד היום בבוריס ג'ונסון. ולא רק זה. בני הכפר מתאפיינים לטענתם בשיער בלונדיני- צבע שיערו המקורי של בוריס ג'ונסון. משפחתו התורכית של בוריס עברה לכפר מאיסטנבול לפני ארבע דורות. לגבי שיערו הבלונדיני של בוריס ג'ונסון יש שמועות אחרות, שמקורו דווקא בשפחה מדרום רוסיה שנישאה לאחד מאבותיו והייתה בלונדינית.

בעוד שבוריס ג'ונסון הוא ימני ושמרן מובהק, הסבא רבא עלי כמאל, שמופיע בתמונה כאן, היה ליברל. ושמאלן. הוא תמך במפלגה בשם "האיחוד הליברלי", או "מפלגת החירות וההסכמה", בתקופה שבה האימפריה העות'מאנית הפכה, לזמן קצר, למלוכה חוקתית- בדומה כביכול לבריטניה. מול המפלגה הזאת עמדו הלאומנים, או "הוועד לאיחוד ולקידמה". בעוד הלאומנים דגלו בהפיכת האימפריה העות'מאנית לאימפריה שבה תשלוט הלאומיות התורכית, בעוד המיעוטים והעמים הלא תורכיים באימפריה זו יעברו "תורכיפיקציה"- כלומר יהפכו לדוברי תורכית ויאמצו את התרבות התורכית והכי חשוב- יהיו תחת שילטון מרכזי מאוחד, הליברלים באימפריה העות'מאנית היו כמו השילוב היום של הברית לכאורה במערב בין השמאל הקיצוני והאסלאמיסטים. הם האמינו בהמשך קיום האימפריה העות'מאנית כמו שהייתה, רב-תרבותית בדומיננטיות אסלאמית של הסולטאן, עם יותר ביזור ומתן אוטונומיה למחוזות השונים של האימפריה.

ומה הקשר בין עלי כמאל ביי למשפחת ג'ונסון ולאנגליה בכלל?

עלי ביי, יליד 1867, היה עיתונאי, שאהב לטייל בעולם ולדווח משם לעיתונים שבהם הוא עבד. בהיותו בשווייצריה, פגש באישה אנגלייה ממוצא שווייצרי, בשם ויניפרד ברון, והתאהב בה. אביה היה שווייצרי, אולם אמה הייתה אנגליה בשם מרגרט ג'ונסון. כלומר, שם משפחתו של בוריס ג'ונסון הוא שם משפחתה של אמא של סבתא רבתא שלו.

השניים התחתנו באנגליה, ועלי הפך לעורך של העיתון של הליברלים באימפריה העות'מאנית, שקראו לו איקדאם. המתחרה של העיתון הזה, היה העיתון הלאומני "טאנין" שדגל בשילטון של "הוועד לאיחוד ולקידמה". השנה הייתה 1909, והשילטון באימפריה העות'מאנית התחלף תכופות בין הלאומנים והליברלים. עלי כמאל ביי הפך לאחד העיתונאים הבולטים, המצטיינים והידועים באימפריה, אולם נרדף ללא הפסקה בידי הלאומנים. בכל פעם שהלאומנים עלו לשילטון, נמלטו עלי כמאל ומשפחתו לאנגליה. הוא בחר לבסוף להשאיר את ילדיו באנגליה, ובהמשך, לקראת מלחמת העולם הראשונה כשילדיו לא רצו שהבריטים שאירחו אותם ירדפו אותם בארצם בשל היותם תורכים מוסלמים בחלקם, אז שינו את שם משפחתם לשם משפחת סבתם האנגלייה, ג'ונסון. הם אף בהמשך אימצו את הדת הנוצרית האנגליקנית.

בינתיים, במאי 1919, עלי כמאל ביי מונה לשר הפנים, לתקופה קצרה, בממשלה הליברלית ששוב עלתה לשילטון באימפריה העות'מאנית שכבר הייתה מובסת ומוכה לאחר מלחמת העולם הראשונה. באותן שנים, התפתחה כבר תנועה לאומית מאוד דומיננטית, בראשות קצין הצבא העות'מאני הבכיר מוסטפא כמאל פאשא, הלא הוא מוסטפא כמאל אתאתורכ. כמו כן, החלה מלחמת העצמאות של תורכיה, שנלחמה כנגד המעצמות שהשתלטו כתוצאה מהתבוסה של מלחמת העולם הראשונה על תורכיה עצמה. זו הייתה גם מלחמת אזרחים, כשתנועתו של אתאתורכ, שמרכזה היה באנקרה, נלחמה כנגד הסולטאן העות'מאני וממשלתו, שישבו בבירה האימפריאלית איסטנבול. ממשלת הסולטאן דגלה באותן שנים בהסכם הכניעה למעצמות המנצחות, ופעלה תחת חסות מעצמות המערב. במהלך המלחמה, בשנת 1922, נתפס עלי כמאל על ידי אנשיו של אתאתורכ בעודו יושב במספרה באיסטנבול. הוא הובל לאנקרה, אך בדרך, בעיר איזמיט, נתפס על ידי לאומנים קיצוניים ונרצח בה בלינץ' אכזרי שביצעו בו חייליו ותומכיו של אתאתורכ. הוא הוכה, במקלות, אבנים וסכינים וראשו נמחץ, ובסופו של דבר נתלה על עץ. זאת לא הפעם הראשונה שמשפחתו של בוריס ג'ונסון מתגרה בשילטון בתורכיה. בשנת 2016 כתב בוריס ג'ונסון שיר נאצה לועג נגד הנשיא התורכי טאייפ ארדואן, לאחר שארדואן עצמו תבע קומיקאי גרמני שגם כתב עליו שיר נאצה והקריא אותו בטלוויזיה.

ובאשר לילדיו בבריטניה? בנו, עות'מאן וילפרד, התחתן עם איירין ויליאמס, ונולד להם בן בשם סטנלי ג'ונסון, שהפך לחבר הפרלמנט האירופי מטעם המפלגה השמרנית הבריטית. בנו, בוריס, שהתחיל את הקריירה כעורך עיתון, לאחר מכן הפך לחבר פרלמנט במפלגה השמרנית ולאחר מכן לראש עיריית לונדון וכיום שר החוץ הבריטי מטעם המפלגה השמרנית.
אגב, אביו של בוריס, סטנלי, תומך באיחוד האירופי, היה חבר בפרלמנט האירופי ובנציבות האירופית, ומתנגד לברקזיט, כמו כן גם אחותו של בוריס, רייצ'ל, עיתונאית (כמו אבי המשפחה עלי ביי) שמאוד התנגדה בעבר ליציאת בריטניה מהאיחוד האירופי. לבוריס יש אח צעיר יותר, ג'ו, גם בעל שיער בלונדיני שהוא חבר הפרלמנט הבריטי מטעם המפלגה השמרנית, שבעבר התנגד לברקזיט אבל שינה את דעתו בעקבות אחיו ולכן התפטר בנובמבר 2018 גם מתפקידו בממשלת בריטניה כשר התחבורה, לאחר שכיהן בתפקיד עשרה חודשים. גם ג'ו היה מאוכזב שהברקזיט עדיין לא יצא לפועל.

הזוי, לא?

צבא אירופה

צבא אירופה: הרעיון של צבא אירופי משותף

(c) כל הזכויות על פוסט זה שמורות לבעלי האתר Histerio.co.il.
הרעיון של הקמת צבא אירופי משותף אינו חדש: הוא עלה לראשונה בימי המלחמה הקרה, ובעת הקמת האיחוד האירופי. בנוסף, בשנות התשעים דיבר על הרעיון הזה סילביו ברלוסקוני, ראש ממשלת איטליה. גם ז'אק שיראק, נשיא צרפת דאז, לא פסל את הרעיון בייחוד לאחר איחוד גרמניה. לאירופה יש הרבה בעיות להתמודד איתן, כשהבעיה העיקרית היא הסכנה להפיכתה של היבשת בעתיד לשדה קרב בין אסלאמיסטים לניאו-נאצים עקב עליית הקיצוניות ביבשת וההגירה המוגברת אליה. כמו כן, מול מדינות אירופה ניצב יריב ישן-חדש: רוסיה, כשגם סין לא עומדת מנגד. יריב חדש של האיחוד האירופי כולו הוא הרעיון של היפרדות מדינות מהאיחוד האירופי, כשבריטניה היא הראשונה עם רעיון הברקזיט שכנראה עומד בקרוב לצאת לפועל ואיטליה יכולה להיות הבא בתור. צבא כזה יכול להיות תשובה לכל יוזמות היציאה מן האיחוד האירופי של המדינות השונות. הצבא האירופי אמור לעמוד מול האיום הרוסי וכן גם לטפל בבעיות פנימיות של היבשת, כמו רשת ההברחות המסועפת באיזור הבלקנים ואירגוני פשע שמשתמשים באירופה גם כבסיס לפעולה וגם כתחנת מעבר. הרעיון של הקמת צבא אירופי משותף נראה מוזר ומוגזם במקצת, היות וכבר קיימת ברית צבאית שמגינה על אירופה מפני רוסיה: הברית הצפון אטלנטית, הלא היא נאט"ו, ברית בת 29 צבאות של מדינות. אבל מצד שני, הבחרה העיקרית בברית נאט"ו היא ארצות הברית, ובשנים האחרונות, בעיקר מאז עלייתו של דונאלד טראמפ לשילטון, היא עושה קולות של חוסר רצון לשאת בעיקר הנטל של הברית הצפון אטלנטית. טראמפ לא פעם ולא פעמיים דרש ממדינות אירופה לספק מימון מספיק לקיומה של נאט"ו על מנת להוריד כמה שיותר את הנטל הכלכלי והצבאי שהברית הזאת מהווה על ארצות הברית, לשיטתו של טראמפ. התבטאויות אלה הביאו ללא ספק להעלאתו מחדש של רעיון הצבא האירופי המשותף. בחודש נובמבר 2018 הן קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל והן נשיא צרפת עמנואל מקרון העלו מחדש את רעיון הצבא האירופי המשותף. באתר EURACTIV, שאליו שייכת התמונה שמצורפת למאמר זה, מצוין כי מרקל אמרה שיש לפתח חזון של צבא אירופי משותף בנאום בפני הפרלמנט האירופי בשטרסבורג וכן גם עמנואל מקרון נשיא צרפת אמר שיש להקים צבא אירופי אמיתי. גם הנהגת האיחוד האירופי וגם הנהגת נאט"ו אינה מתנגדת לרעיון של צבא אירופי משותף וז'אן קלוד יונקר, נשיא הנציבות האירופית, הביע תמיכה ברעיון הזה. מבחינת נאט"ו, למרות שצבא אירופי משותף יכול להאפיל על הברית, אין גם שום בעיה: להיפך, הנהגת נאט"ו תשמח שיוקם צבא אירופי שיהווה "קונטרה" לטראמפ, לנטיותיו הבדלניות ולרעיונותיו.

במידה ויוקם צבא אירופי משותף הוא אמור לרכז יחידות מכל הצבאות של 23 המדינות שמרכיבות את האיחוד האירופי. בשלב הראשון לפחות, הצבא האירופי יתפקד לצד הצבא המסוים והלאומי של כל מדינה ומדינה. בסופו של דבר צבא אירופי שיהווה איחוד של 23 צבאות בשיטת הביטחון הקיבוצי בדומה לנאט"ו (כשמדינה אחת באיחוד מותקפת, זה ייחשב כהתקפה על כל מדינות האיחוד האירופי) יהפוך בסופו של דבר לגוף הביטחוני הגדול בעולם. כבר היום קיימת באיחוד האירופי CSDP, שהיא מדיניות אירופית משותפת לגבי ביטחון והגנה שמיועדת למנוע סכסוכים ולשמש כוח לשמירת השלום במקומות מסוימים. כמו כן, קיים גם EUFOR, כוח התגובה המהירה של האיחוד האירופי מטעם מדיניות זאת. ישנם 17 פרוייקטים משותפים בנושאי ביטחון בין מדינות האיחוד וגם קיים לאחרונה שיתוף פעולה צבאי, אימונים משותפים, וחיבור בין הצבאות הגרמני וההולנדי. וכמובן, ישנו גם משמר הגבול והחופים האירופי, FRONTEX.

עם זאת, קיימות הרבה בעיות בהקמתו של צבא אירופי משותף. ואני לא מדבר רק על הבדלי שפה ואולי גם הבדלי תרבות בין העמים האירופיים וגם השאלה באילו מקרים מסתיים תפקידו של הצבא הלאומי המקומי בכל מדינה ומתחיל תפקידו של הצבא האירופי המשותף. הבעיה הראשונה היא שתקציב הביטחון של כל מדינה באיחוד האירופי בממוצע הוא חצי מתקציב הביטחון של ארצות הברית, מה שהופך את נאט"ו, לפחות בשלב הראשון לכוח הצבאי העיקרי באירופה. האם מדינות אירופה תהיינה מוכנות להוציא כל כך הרבה כסף על מנת להקים ולתחזק צבא אירופי משותף? האתר QUARTZ מציין גם כי קיומו של צבא אירופי משותף עלול ליצור מצב של עודפי נשק עצומים אצל צבא כזה: בעוד שהצבא האמריקני מסתמך בדרך כלל על סוג אחד או יותר של טנקי קרב, בצבא אירופי משותף יהיו 17 (!!!!) סוגים של טנקים, כשכמובן גם עולה שאלת התחזוקה שלהם. בעוד בצבא האמריקני ישנם 30 סוגים של מערכות נשק, בצבא אירופי משותף יהיו 178 (!!!) סוגים של מערכות נשק שונות. זה מעלה שוב את שאלת התיאום בין המערכות והיחידות השונות, כשנדרש תקציב עצום כדי לתחזק ולהתאים את כל המערכות האלה למצב של צבא אירופי משותף. האתר "ניו פדרליסט" בגירסתו האירופית מעלה בעיות נוספות: מי יעמוד בראש הצבא האירופי? הפרלמנט האירופי, נשיא הנציבות או נשיא שנבחר בבחירות על ידי כל מדינות אירופה? למי יש סמכות להכריז מלחמה בשם הצבא הזה? מה תהיה הגדרתו המדויקת של אויב של צבא כזה ונגד איזה אויב גדול בדיוק יילחם צבא ענק שכזה, ש"מרוב עצים לא יוכלו לראות בו את היער"? מה יהיה ומי יעמדו במגנון קבלת ההחלטות של צבא שכזה? כמו כן, שאלת הרלוונטיות של אירגון נאט"ו, שחוגג השנה שבעים שנים לקיומו, תעלה עקב הקמת צבא כזה: מה יהיו "גבולות הגיזרה" שבהם יפעל צבא אירופי ומה יהיו "גבולות הגיזרה" שבהם יפעל נאט"ו? הצבאות האירופיים העכשוויים סובלים גם כל אחד מבעיות קשות שקשורות לכוח אדם: איך צבא אירופי משותף יפתור בעיות מעין אלה שכבר קיימות? הוא אף יכול רק להחמיר אותן. כל הבעיות שצוינו הופכות את הקמת הצבא האירופי המשותף לרעיון אוטופי בלבד. אתר "פוליטיקו" בגירסתו האירופית לא פוסל לגמרי את הרעיון הזה וטוען שהוא אפשרי, אך מעלה בעיות מסוימות: יהיה צורך למצוא איזון בין כל הרצונות של המדינות וכוח האדם הצבאי שלהן על מנת לקיים צבא שכזה וכן גם להתגבר על מחלוקות ישנות בין המדינות מעבר למחלוקות של שפה ולשאלה מי יהיו המפקדים הבכירים בצבא שכזה. חשוב לציין גם כי התקשורת הבריטית מוטרדת מרעיון שכזה, כי יציאתה האפשרית של בריטניה מהאיחוד האירופי יכולה להביא להקמת צבא שכזה. השאלה היא אם גם הצבא הבריטי יחוייב, לפחות בשלבים הראשונים של יציאתה של בריטניה מהאיחוד האירופי, ה"ברקזיט", להיות חלק מצבא שכזה והאם זה יפגע בברקזיט עצמו. רוב הבריטים, אגב מתנגדים בתוקף להקמת צבא אירופי משותף, במיוחד כשגוף שכזה אמור לשמש כתגובת-נגד לבדלנות האמריקנית והבריטית.

לדעתי, רעיון של צבא אירופי משותף נועד גם "לכסות" על כישלונותיהם של המנהיגים האירופיים העיקריים, מרקל ומקרון, שהפופולריות שלהם נמצאת בימים אלה בשפל, להתמודד עם סוגיות ליבה שנוגעות למדינותיהם שלהם וגם לאירופה כולה, בראשן סוגיית המהגרים ומעמדות הביניים במדינותיהם וכן הבעייתיות והסירבול באיחוד האירופי של ימינו. כמו כן, הקמת צבא שכזה מהווה גם תגובה לכוונתה של בריטניה וכוונתן של מדינות נוספות לפרוש מהאיחוד האירופי. מה שעלול, לטענתי, לצאת מכל הרעיון של צבא אירופי משותף הוא הקמת עוד מנגנון אירופי מסורבל, רב כללים ונהלים ומרובה בכוח אדם ובנשק לעתים מיותר, ללא מדיניות ריאלית וללא מטרות מוגדרות, ומסוימות, ללא הגדרה מדויקת של איומים פנימיים וחיצוניים ואויבים שעלול להביא למצב ש"יד אחת לא יודעת מה עושה היד השנייה"- ממש כמו האיחוד האירופי בעצמו. והשאלה הגדולה היא האם מדינות אירופה תהיינה מוכנות להשקיע ממיטב כספן על מנת לממן הקמת גוף שכזה. אבל אל מול האיומים הפנימיים של הקיצוניות בתוך אירופה ומול האיום של רוסיה וסין אל מול בדלנותה הגוברת של ארצות הברית ורצונה של מדינה כמו בריטניה לפרוש מהאיחוד, עם כל הבעיות הכרוכות בו רעיון כזה יכול להפוך למציאותי. אומנם זו תהיה מציאות מסובכת מאוד, אבל אפשרית.