Tag Archives: טלנובלות

נאנו

25 שנים לסידרה המיתולוגית "נאנו"

בימים אלה מזכירים רבות את השנה שהייתה לפני 25 שנים, תשנ"ו, או מה שנקרא שנת 1995-1996. רצח רבין כמובן, וגם הפיגועים שאירעו לאחר מכן, וכמובן הניצחון הראשון של נתניהו בבחירות במאי אותו חודש מדובר בתקשורת. אבל אני רוצה להוסיף גם נדבך אופטימי לשנה הטרופה שהייתה: הטלנובלה שהכניסה את הסדרות הארגנטינאיות לתודעת הציבור, ששודרה באותה עת בסופי שבוע בערוץ 2 דאז דרך הזכיינית דאז "טלעד", הלא היא "נאנו".

נכון, גם בערוצי הכבלים שודרו טלנובלות, בעיקר "אנטונלה" ו"סלסטה" באותן שנים, בכיכובו של מי ששיחק את התפקיד הראשי בנאנו- גוסטבו ברמודס, כיום בן 55. העניין הוא שלא לכל אחד היה כסף לראות טלוויזיה בכבלים, והטלנובלה הזאת היא הראשונה שהביאה את המודעות לעצם קיומן של טלנובלות גם לקהל שלא היה לו מנוי לאחת מחברות הכבלים- יותר מכל טלנובלה אחרת. אני זוכר שבאותה שנה אף לקחו אותנו מבית הספר לראות סרט בספרדית מארגנטינה ושם כיכבו שחקנים מ"נאנו". תגובת הצופים-התלמידים הייתה תשואות רמות כשראו מי השחקנים.
בזמנו, לפני 26 שנים, עת צולמה הסידרה, היה ברמודס אליל בן 30. לצידו שיחקה באותה סידרה אראסלי גונזלס המתוקה, שהייתה אז בת עשרים ושבע, וכיום בת 52. היא הייתה אז בשיא יופייה וכישרונה. שניהם מופיעים כאן בתמונה.
הסידרה עזרה רבות לקהל צופיה להפיג את המתחים, את התיסכול ואת תחושת הדיכדוך שהייתה באותה שנה.

ועתה לעלילה….

הסידרה מספרת את עלילותיו של מנואל אספאדה (אספאדה=חרב בספרדית) שהוא בנו של איש העסקים העשיר, המצליח והמאוד מושחת נואל אספאדה. מנואל נודע בכינוי "נאנו". יחסיו של נאנו עם אביו עכורים, היות והם הפוכים באופי- נאנו הוא אדם ערכי ואידיאליסט. נאנו בוחר להריץ פארק מים (דומה לדולפינריום דאז, ולריף הדולפינים באילת) ומתעניין באקולוגיה. שמו הוא "עולם המים". נאנו בוחר להיות מאמן דולפינים, לווייתנים ופינגווינים. נאנו הוא יתום מאם מילדות, ואביו נישא לאחר התאלמנותו לפליסיה לבית לופז העשיר, שאיתה יש לו שני ילדים, אחיו למחצה של נאנו: מקס ומריה דל כרמן.

בחוות טחנת הקמח של משפחת לופז גרה כל המשפחה, כולל נאנו אספאדה. אמה הזקנה של פליסיה, היא אמליה, שמשחקת אותה שחקנית ששיחקה את בעלת הבית בסידרה "בובה פראית"- לידיה לאמאיסון, שחיה עד לפני 8 שנים בגיל 98. באותו בית גרה כל ה"חמולה", כולל את בתה של אמליה, אורורה, והנכדה מגי, בתו של רפאל, שנרצח לפני שנים רבות באותה תקרית שבה נעלמה גם בתו, אחותה של מגי, קמילה.
לנאנו יש אישה קפריזית, לא יציבה ומעורערת בנפשה, בשם רוסאריו. רוסאריו תכולת העיניים לא מפסיקה לצרוח על נאנו ולעשות לו צרות. נאנו לא אוהב את רוסאריו, אבל היא נלחמת על תשומת לבו ונקלעת להתקפי זעם ובכי. מזכירתו של נאנו היא המאהבת שלו ויש לו חיים כפולים: ביום הוא מאמן דולפינים, ובלילה הוא מתחפש בתחפושת חתול- ונקרא בהתאם "אל גאטו", מעין רובין הוד, ויוצא למסעות של גניבה מאנשים עשירים, חזקים ומושחתים. אל גאטו משאיר סימן מיוחד בכל מקום שבו הוא פועל, ויש לו מערה שבה יש את הציוד הטכנולוגי המתקדם ביותר (לאותו זמן) לצורך הגניבות שלו. מי שמודע ושותף סוד למעשיו הוא חברו, סבסטיאן.

בפארק המים פוגש נאנו את קמילה החירשת-אילמת, ונוצר ביניהם קשר. הוא ממש אוהב אותה. מתברר כי קמילה היא לא באמת חירשת אילמת: היא שרויה בהלם מאז גיל שבע, עת ראתה את הוריה נרצחים על ידי המאהב של אמא שלה (מוכר לכם השם "קמילה"? זו בתו האובדת של רפאל…קרובת משפחה חורגת של נאנו!)
כתוצאה מההלם, איבדה קמילה את היכולת לדבר ואת זכרונה. היא ברחה מזירת הרצח, ונאספה על ידי אישה שגידלה אותה כבת.

לאחר 15 שנה, קמילה בת ה-22 נפגשת עם נאנו, ומנהלת איתו רומן. מבלי להתכוון, היא חוזרת אל משפחתה המקורית באמצעות נאנו, שלבסוף מתגבר על רוסאריו המשוגעת ומצליח להתחתן עם קמילה.

meriem

הפרק האחרון של הסידרה בתורכיה (ספוילר)

שלום לכל מעריצות ומעריצי הסידרה.

אתמול בשעה 8 בערב שעון תורכיה בערוץ "סטאר TV" שודר הפרק האחרון של הסידרה, כשהמדובר בסולימאן המפואר. בפרק זה, כצפוי, סולימאן מוצא את מותו (הטבעי….???) במהלך מסע מלחמה באיזור הונגריה. מי שעולה לשילטון במקומו הוא בנו היחיד ששורד, הסולטאן סלים השני בן הורם. לשמחתי הרבה, מתברר שיש המשך לסידרה ויהיה גם המשך לבלוג הזה. ההמשך לסידרה מתוכנן לספטמבר 2015 בתורכיה, כשהפעם הגיבורה תהיה קוסם סולטאן (Kösem Sultan), שחיה בין השנים 1590 ל1651, הייתה אשתו של הסולטאן אהמט הראשון ואמם של שני סולטאנים: מוראט הרביעי ואבראהים המשוגע, וסבתו של מהמט הרביעי. היא הייתה ואלידה מ1623 עד 1651, וממש ניהלה את האימפריה בפועל, כשהסולטאנים משמשים חותמת גומי (יחד עם וזירים גדולים דומיננטיים). בשמה השני מאהפייקר סולטאן, הצליחה הסולטאנית היווניה במוצאה להיות מניפולטיבית אפילו יותר מהורם. השמועות מדברות חזק שמי שתגלם את קוסם, שלבסוף נרצחה על ידי כלתה טורהאן סולטאן במאבק על תפקיד הוואלידה, תהיה לא פחות ממרים אוזרלי! לכן הבלוג הזה ימשיך וימשיך לתעד גם את התקופה שלאחר סולימאן, אפילו עם גלישות חדות לתוך תורכיה המודרנית, עם השוואה לזמננו גם בזירה הפוליטית בישראל (מי אמר הורם סולטאן ולא קיבל את שרה נתניהו? תבדקו טוב ותמצאו הרבה מן המשותף ביניהן) ובתורכיה כיום.

הסידרה "הסולטאן": סיכום (ספויילר)

שלום וחג פסח שמח,

אני מזהיר שכל הפוסט הזה הוא ספוילר, היות והסידרה המקורית הסתיימה לפני כחמש שנים. ומי שרוצים לא לדעת את כל העלילה של הסידרה, עדיף שלא יסתכלו בפוסט הזה.

היות והסידרה כבר שבה  להיות מוקרנת בישראל, אני אתן פה את עלילת הסיום של הסידרה- אבל עם אזהרת ספוילר:

הורם, יחד עם מיהרימה ורוסטם, מחליטה לתמוך בביאזיד לתפקיד הסולטאן, אך אחר כך נמלכת בדעתה והיא מחליטה שלא לתמוך באף אחד. היא יודעת שימיה ספורים, לכן היא נוסעת לבורסה ומתפייסת עם מאהידווראן לאחר התנצלות. בעזרת סומבול אגא, היא מוצאת את קיברו של אבראהים פאשה ואומרת לו תודה על הכל, כי הרי הוא הביא אותה להרמון. היא מתה בזרועות בעלה מסרטן, וסולימאן נופל לדיכאון עמוק.
מיהרימה ורוסטם מתחילים להכשיר את הקרקע עבור ביאזיד, כשמיהרימה מנהלת רומן עם הרופא פדרו ואילו רוסטם מנהל רומן עם דונה גרציה. סלים עולה על זה וסוחט את רוסטם. רוסטם, בתגובה, מחליף צד ומשכנע את הסולטאן לתמוך בסלים. הסולטאן נותן לסלים 5 אלף יניצ'רים והוא יוצא למלחמה נגד ביאזיד, שנתמך על ידי אטמג'ה ואחד ממפקדי היניצ'רים, הוסיין צ'אווש. ביאזיד מפסיד בקרב, במזרח תורכיה בואכה איראן, והוא וילדיו מוצאים להורג. פילגשו דפנה מתאבדת והורגת את התינוק של שניהם. אטמג'ה נמלט מהקרב והורג את רוסטם בתמיכת מיהרימה, אך מיהרימה שומרת את נסיבות מותו בסוד.בייהאן מנסה לחסל את סולימאן בשנתו, אך הוא מקדים ומחסל אותה. סולימאן מנצח בעוד קרב, וביאזיד מזדקן והופך לאדם נרדף בעל אשמה. מיהרימה אחותו שונאת אותו, וזוממת לחסלו ולהמליך את בנו, מוראד, תחתיו.
בפרק האחרון סולימאן יוצא לקרב במצודת סגד שבהונגריה, כשהוא חולה מאוד כי הכיבים ברגליו חזרו ביתר שאת. בפרק האחרון הוא מת באוהל בקרב כתוצאה מזיהום, והוא חושב על אבראהים כשהוא מת. עוד לפני הקרב מונה וזיר גדול חדש לאחר מות רוסטם, סמיז עלי פאשה, והוא נותן לסלים את חרבו של עות'מאן ומכריז עליו כעל סולטאן. סומבול מת מזיקנה בהרמון.

קישור לחלק מן הפרקים שלא יוקרנו בארץ, בתורכית, לא ללחוץ על קישור, לסמן, להעתיק ולהדביק לשורת המשימות. פרק 139 הוא הפרק האחרון, כל פרק בתורכיה נמשך שעתיים. אני סומך על מנהלי העמוד בפייסבוק שיביאו את שאר הפרקים.

פרק 132:

פרק 133:

פרק 134, מות הורם:

gabriella 1994

בחזרה לגבריאלה, הטלנובלה מוונצואלה

שנת 1994. ערוץ 2 עוד בחיתוליו, בעוד ערוצי הכבלים המתחרים בהובלת ערוץ המשפחה, שנקרא לימים "ערוץ 3", יוצר בישראל טרנד חדש: טלנובלות דרום אמריקניות. "גם העשירים בוכים", "קריסטל", "טופאסיו" ו"איזאורה" (הברזילאית) כובשות את המסך ואת לב הצופים בשנות התשעים האגדיות. בחברת "קשת" הזכיינית בערוץ עולה רעיון: למה שלא נביא גם אנחנו טלנובלה, ונשדר אותה בערוץ 2? התשובה הייתה להביא טלנובלה מוונצואלה, שכמותה היו בערוץ 3, ולשדר אותה בימי שישי-שבת בשעה 14:00 בצהריים. לכן, לארץ מובאת הטלנובלה הסוחפת "גבריאלה", בכיכובה של ג'נט רודריגז, ששודרה בין השנים 1986 ל-1987 במדינת המקור, ונצואלה. שמה האמיתי של הסידרה היה "הגברת בוורוד", אבל בערוץ 2 לא רצו שיתבלבלו עם טלנובלות ושירים אחרים שנושאים שם דומה, לכן קראו לה בשמה של גיבורת הסידרה, גבריאלה סוארז.
"גבריאלה" הייתה הטלנובלה הראשונה ששודרה בערוץ 2.

הטלנובלות מוונצואלה, שהפקתן הייתה פשוטה ודלת תקציב יותר משכנותיה של המדינה, חוזרות במוטיב קבוע על סיפורים של חיבור בין דמויות עשירות לדמויות עניות, במדינה עשירה בנפט שנקראה על שם העיר האיטלקית ונציה (בשל דימיונה של הבירה קראקאס לעיר ונציה), שהעושר בה היה מחולק בין אליטה צרה בלבד. הפער העצום בין העשירים לעניים במדינה התבטא גם בפוליטיקה המקומית, עד שנת 1999. המערכת הפוליטית הוונצואלית נוצרה בהסכם, או בלשוננו קומבינה, של שלוש מפלגות, שתים מהמרכז-שמאל ואחת מהמרכז-ימין השמרני, שחילקו ביניהן את הכוח ואת עושר המדינה- בהסכם שנקרא פונטו-פיחו. נשיאים מושחתים עלו וירדו, ובמיוחד בתקופה שבה שודרה הטלנובלה, ונצואלה הייתה שרויה במשבר כלכלי עמוק. מדוע? כי מדינה עשירה בנפט, שבה אליטה צרה לוקחת לעצמה את כל הרווחים והשילטון מחולק בין שלוש מפלגות שהסכימו על כך מראש- לשאר העם, שהוא הרוב, לא נשאר הרבה. מה גם שהמדינה מחולקת גם מעמדית בין צאצאי הספרדים הכובשים לבין צאצאי הילידים. הטלנובלות, אם כן, נשאו מסר חברתי והביעו מקרוב את הפער בין העשירים לעניים, כשהרוב תיארו קשר בין נשים מהמעמד הנמוך לגברים עשירים.
בשנת 1999, לאחר ניסיון הפיכה כושל, זכה גנרל ממוצא ילידי, שמאלני קיצוני בהשקפתו, בשם הוגו צ'אבס בבחירות, והפך לנשיא המדינה עד מותו. מפלגתו של צ'אבס שולטת במדינה עד היום. מטרתו של צ'אבס, שבאורח נדיר לשליט שמאלני בא מהצבא (השליטים בדרום אמריקה שבאו מהצבא היו ידועים בדעות ובמדיניות ימנית-שמרנית במיוחד), הייתה לשנות את מאזן הכוחות במדינה. אבל מה שעשה במציאות, הוא להלאים את נכסי המדינה שהיו בידיים פרטיות ולנכס אותם לו, לאנשיו ולמפלגתו, וליצור אליטה חדשה במדינה.

כך גם La dama de rosa, שמה המקורי של הטלנובלה. הסיפור הוא על גבריאלה סוארז (ג'נט רודריגז- נמצאת בתמונה למעלה שצולמה בשנות השמונים), סטודנטית לתיאטרון ומעודדת בקבוצת כדורסל- במדינה שבה הנשים ידועות ביופיין ורבות מבנותיה של המדינה מככבות בתדירות גבוהה בתחרות "מיס יוניברס", שעובדת במתקן לשטיפת מכוניות כדי להביא פרנסה הביתה, בתור האחות הגדולה של משפחה שאביה מת זה לא מכבר. המתקן לרחיצת מכוניות הוא בבעלות איש עסקים מפורסם, טיטו קלמנטה, שמבחין מיד ביופייה של גבריאלה ומנהל איתה רומן. גבריאלה מואשמת לשווא בסחר בסמים, ונכלאת ל-15 שנים בכלא. טיטו קלמנטה (בכיכובו של קרלוס מאטה) נוטש אותה כתוצאה מכליאתה, בלי לדעת שהיא נושאת את פרי בטנם…. היא יולדת בכלא, ומתכננת לברוח ממנו- מה שהיא משיגה לאחר 7 שנים. לאחר שהיא משתחררת, היא שמה לה למטרה לנקום בטיטו, אותו אחד שהרס את חייה. היא צובעת את שיערה השטיני לשחור, שמה משקפיים ולובשת על עצמה דמות חדשה: אמפרטריז פרר. אותה אמפרטריז מצליחה למשוך את טיטו קלמנטה, הוא מתאהב בה שוב והם נישאים. לאחר מכן מגלה טיטו את זהותה האמיתית של אמפרטריז, ונשאר איתה.
הטלנובלה מאוד מותחת, ומערבת גם את בני משפחתה של גבריאלה וגם גברים אחרים שהיו מעוניינים בה. אורך הסידרה הוא 228 פרקים (שלעתים שודרו שני פרקים יחד בארץ ובגלל זה סברתי בטעות שהמספר הוא 144 פרקים), והיא הופקה על ידי הטלוויזיה של רדיו קאראקאס, בירת ונצואלה.

כיום, ג'נט רודריגז, בת ה-59 (אז היא הייתה בת 26) נראית משופצת כולה, בשונה מהתמונה. מי שרוצה לראות נא סמנו והעתיקו את הכתובת הבאה:

http://wedootv.com/celebrity/jeannette-rodriguez/

סדרות היסטוריות שדומות ל"סולטאן"

הסידרה "הסולטאן", מלבד היותה חלק מגל הניאו-עות'מאניזם שאופף את תורכיה, היא חלק מז'אנר עולמי של סדרות דרמה היסטוריות, שעוסקות באירועים אמיתיים או באגדות שהתרחשו בעבר. ניתן להשוות את הסידרה הזאת לסדרות המודרניות "משפחת בורג'ייה", "רומא", לסידרה על אגדת ספרטקוס או אפילו ל"משחקי הכס" הימי ביניימית, למרות ש"משחקי הכס", בדומה ל"שר הטבעות", מבוססת על עולם שאינו קיים באמת, אך שלפי האגדה, סיפור שהתרחש בעבר הרחוק.

אני דווקא הייתי כולל את "הסולטאן" בתור דרמה היסטורית, שמקבילה לסדרות היסטוריות ששודרו בערוץ הראשון לפני כעשרים וחמש עד שלושים שנים, גם בשל העומק ההיסטורי והתפאורה וגם בשל השמרנות והמציאותיות היחסית של "הסולטאן" לעומת "משפחת בורג'ייה" לדוגמה. כשאני אומר "הערוץ הראשון" אני מתכוון לטלוויזיה החינוכית ולטלוויזיה הכללית.

אני רוצה להתחיל בסידרה הראשונה, סידרה שמבוססת על דמות אגדית שכולנו זוכרים אותה בתור ילדים, "חץ וקשת". בשנת 1990 שודרה הסידרה הזאת בטלוויזיה החינוכית במסגרת שידורי החופש הגדול. "חץ וקשת" מספרת על חייו ומאבקו של הדמות השוויצרית האגדית, וילהלם טל, שבגלל היות הסידרה אמריקנית קראו לו "ויליאם טל", שהיה, לפי האגדה, גיבור שוויצרי מהמאה ה-14 ונלחם כנגד אוסטריה של בית הבסבורג, אותה ייצג המושל האוסטרי, שהיה דומה חיצונית לוילהלם עצמו, הרמן גסלר. השיא בסידרה היה כשאנשי גסלר תופסים את הבן של טל, שמים לו תפוח על הראש ומכריחים את וילהלם לירות חץ לתוך התפוח, ואוי ואבוי לו אם יפספס. הסידרה עצמה הייתה אמריקנית ודוברת אנגלית, שודרה בארצות הברית בין השנים 1987 ל1989, ואנחנו בתור ילדים אהבנו מאוד לראות אותה כי היא הייתה מרתקת.

הסידרה השנייה, שגם צולמה בשנת 1987 ושודרה שנתיים לאחר מכן בישראל, בערוץ הראשון והיחידי, היא "נפוליאון וז'וזפין": סיפור אהבה. הסידרה מתעדת את חייו של נפוליאון בונפרטה, שהיה קצין תותחנים קורסיקני ששירת בצבא הצרפתי, מהקרבות שניהל בתור קצין עד להפיכתו לקיסר של צרפת לאחר המהפיכה הצרפתית שהייתה בסוף המאה ה-18. הסידרה מתעדת את פגישתו עם מי שתהיה אישתו הראשונה,ז'וזפין, וכמובן את אירועי המהפיכה הצרפתית עצמה והוצאתו להורג של המלך לואי השישה עשר ואישתו מארי (הגיליוטינה מככבת המון בסידרה הזאת). זאת הסידרה שאני מוצא אותה כקרובה ביותר לסידרה "הסולטאן" מבחינת עלילה-סיפור אהבה בין הקיסר לעתיד ואשתו, תהפוכות (למרות שיש לזכור שבאימפריה העות'מאנית של המאה ה-16 לא הייתה שום מהפיכה), מאבקי כוח והרבה הוצאות להורג.

הדרמה ההיסטורית השלישית היא "הצפון והדרום", בכיכובם של פטריק סווייזי וקירסטי אלי. היא שודרה במקור בארצות הברית בשנת 1985, והובאה לשידור בישראל 4 שנים לאחר מכן. הסידרה מתארת חברות בין שני אנשים בשנות החמישים והשישים של המאה ה-19 בארצות הברית, כשאחד מהם יהפוך לחייל בכוחות ה"איחוד" כלומר הצפון, והאחר יהפוך לחייל בכוחות הקונפדרציה, כלומר הדרום, במלחמת האזרחים שהתחוללה בארצות הברית בין השנים 1861-1865. הסידרה מתארת בפירוט את התהליכים שהובילו למלחמה ואת הקרבות בין הצדדים ואת התהפוכות שעברה החברות הזאת. העלילה נמשכת עד כשנה לאחר תום המלחמה ותבוסת הדרום.

אם תהיה דרישה, אוסיף בתגובות קישורים לסדרות הללו.

גבריאלה ספאניק

שתי כוכבות- גבריאלה ספאניק וסיבל ג'אן

שלום וחג פסח שמח לכולם,

לכבוד החג, אני כותב פוסט שמתאר את קורותיהן של שלוש כוכבות: סיבל ג'אן, הזמרת התורכייה בת ה-47, גבריאלה ספאניק, כוכבת הטלנובלות מוונצאולה שכיכבה כאן רבות בטלנובלות בשנות התשעים ובתחילת שנות האלפיים.
את סיבל ג'אן הכרתי בעיקר דרך הלהיט שלה מלפני 20 שנה, שלדעתי הוא הלהיט הגדול ביותר שלה, "פאדישאה" (מתורכית ופרסית: הסולטאן). בעבר יצא לי אף לתרגם את השיר המצוין הזה מתורכית לעברית.
השיר נכתב כולו כהשמצה נגד גבר שמחשיב את עצמו יותר מדי, והוא גם שימש כשיר מחאה כנגד מדיניותה השמרנית והניאו-עות'מאנית לכאורה של הממשלה התורכית הנוכחית.
סיבל כתבה אותו כשהייתה בת 27, בשיא הקריירה שלה ובשיא יופייה.
סיבל, ילידת איסטנבול ממוצא צועני (מה שנקרא "אנשי רומה") החלה את הקריירה שלה בגיל 14 כרקדנית. ולא רק זה, היא הייתה רקדנית במופעים בקזינו "מקסים". יחד עם זה היא החלה גם לשיר ולפתח את קולה כדי להעשיר את ריקודיה בשירים בפני אורחי הקזינו. בגיל 18 היא הוציאה את האלבום הראשון שלה כזמרת, בהפקתו של אורהאן גנצ'באיי המפורסם, והוציאה את האלבום הראשון שלה. לאט לאט היא הפכה לאחד מזמרות סיגנון הערבסק (סיגנון מוזיקלי משולב תורכי-ערבי) המובילות בתורכיה. בגיל 18 היא אף נישאה לשחקן המפורסם האקאן אוראל, נישואין שנמשכו 11 שנים עד 1999 (אני לא אופתע אם השיר "פאדישאה" נכתב והיא שרה אותו עליו). עם האקאן היא הביאה לעולם בן ובת. במרץ 2000 היא התחתנה עם סולהי אקסוט והביאה לעולם בן נוסף.
השנים עם הסיומת 7 היטיבו איתה מאוד: בשנת 1997 היא הוציאה כאמור, את הלהיט הגדול ביותר שלה, "פאדישאה" (הסולטאן), שהפך לקליפ ענק וללהיט היסטרי בתורכיה וזכה בפרסים רבים. בשנת 2007 הוציאה את הלהיט "צ'קמאק צ'קמאק" (המילה פירושה "לזרוח" או "להדליק"), ובסך הכל הוציאה עד היום 21 אלבומים, כשהאלבום שהוציאה ממש בשנת 2016 מסכם את הסיגנון שלה בשמו, וקוראים לו "ערבסק".

ועכשיו לגבריאלה ספאניק: גבריאלה, כיום בת 43, היא חצי ונצואלית (מצד האם) וחצי קרואטית (מצד האב) במוצאה (התמונה שלה כאן). גבריאלה, ילידת אורטיז שבוונצואלה, נודעה בעיקר בטלנובלה המקסיקנית בת 150 הפרקים "המתחזה", שבה שיחקה בשנת 1998 והייתה פופולארית בארץ. שם היא שיחקה תפקיד כפול של תאומות.
אגב, לגבריאלה ספאניק עצמה יש אחות תאומה, שחקנית בשם דניאלה, בנוסף לשתי אחיות צעירות ממנה. הקריירה שלה התחילה בשנת 1992, בגיל 18, עת השתתפה בתחרות מיס ונצואלה. בגיל 20 היא קיבלה לראשונה תפקיד ראשי בטלנובלה, בסך הכל שיחקה עד היום ב21 טלנובלות (ביניהן "הכל למען אהבתך") ובסרט אחד. חלק מהטלנובלות שבהן השתתפה מפורסמות מאוד, והן משתרעות על פני יבשת אמריקה :במקסיקו, בוונצואלה ובקולומביה למשל. הטלנובלה "המתחזה" בכיכובה, שזהו תפקידה הגדול והטוב ביותר של גבריאלה, נחשבת למשובחת וזכתה בפרסים רבים.
גבריאלה עצמה הייתה נשואה לשחקן גבריאל דה לאון בין השנים 1998 ל2002, כשבשנת 2008 נולד לה בן מהחבר שלה לשעבר, שאינו בעלה לשעבר.

mcr04

טלנובלות: כשגוסטבו (ברמודס) פגש את איסאורה ואת הסניורה קריסטל

בהמשך משבוע שעבר, אני כותב שוב על טלנובלות ששודרו בישראל ושכמעט שכחנו מהן. הפעם ברצוני לכתוב על שלוש כאלה: הטלנובלה "פאבלו", ששודרה בערוץ 2 לפני 20 שנים, בעונת 1996-1997, ששמה המקורי היה שונה: אלן, אור הירח (Alén, luz de luna), וקיבלה את שמה בישראל "פאבלו" על מנת ליצור רושם שמדובר בהמשך של הטלנובלה המצליחה שששודרה שנה קודם לכן, ששמה היה "נאנו". זאת היות וגם "נאנו" וגם "פאבלו" היו בכיכובו של גוסטבו ברמודס. הטלנובלה "פאבלו" נתפסה בישראל כמשעממת, ועקב כך ובעיקר עקב תחלופת הזכייניות באותה שנה בערוץ 2, עברה להיות משודרת בבקרי ימי החול במקום המועד המקורי שלה, ביום שבת בשתיים בצהריים.

גם אתר הצילומים היה משעמם: נראה שכל הזמן העלילה מתרכזת בבקתה גדולה בתוך יער אי שם בארגנטינה.

עלילת הסידרה היא כזאת: היא עוסקת במערכת היחסים בין פאבלו, שאותו מגלם ברמודס, עם אביו, פדרו לדסמה, בגילומו של הקטור אלטריו. שניהם לא יודעים שהם אב ובן, ופאבלו עובר לגור בביקתה באיזור פטגוניה (בדרום ארגנטינה), כדי לגלות מיהו אביו, שם הוא מוצא רמזים לגבי מיהו אביו האמיתי.

הטלנובלה השנייה היא טלנובלה ברזילאית, ששודרה במקור בשנת 1976, וזכתה לעיבוד מחדש בשנת 2004. הגירסה המקורית מ-1976 שודרה בישראל 17 שנים לאחר מכן, בקיץ 1993, בערוץ 3 של הכבלים, מה שנודע בשם "ערוץ המשפחה". קוראים לטלנובלה "איסאורה". היא מתארת את תקופת העבדות בברזיל במאה ה-19.
הסידרה היא בכיכובה של לוסליה סנטוס, כיום בת 60, שמגלמת את איסאורה- משרתת ברזילאית לבנת-עור, שעובדת בבית של בעלי חוות, מטעים ועבדים ברזילאיים- משפחתו של מר אלמיידה ואישתו דונה אסתר. התקופה היא על רקע שיחרור העבדים בברזיל בשלהי המאה ה-19: עלילתה מתרחשת כ20 שנים לפני שיחרור העבדים, בשנות השישים של המאה ה-19. דונה אסתר מגדלת את איסאורה כאילו היא בתה, והיא אוכלת יחד עם בני המשפחה שהם בעלי המטעים, כאילו היא בת משפחה ביולוגית שלהם. איסאורה מפתחת מערכת יחסים מורכבת עם שאר העבדים השחורים בחווה, לדונה אסתר ולבעלה, ששניהם בעלי מטעים ועבדים בברזיל, יש בן אכזר ששמו לאונסיו, הוא לא הצליח לסיים תואר באוניברסיטה, המשפחה עוברת יחד עם איסאורה ולאונסיו לחוות מטעים בפרברי העיר, שם דונה אסתר מתה וחייה הקשים של איסאורה מתחילים, כשלאונסיו מנסה לחזר אחריה ולהפוך אותה לפילגש שלו למרות סירובה. היא פוגשת שם בבנם של בעלי אחוזה שכנים, טוביאס, ומתאהבת בו. מעתה לאונסיו יעשה הכל כדי להפריד בין איסאורה לטוביאס, כולל שליחתה לעבודות קשות יחד עם שאר העבדים, ביטול הפריבילגיות שלה וניסיונו לרצוח את טוביאס, שמצליח לבסוף, רק שברצח הזה הוא הורג גם את אישתו, מלווינה. בסופו של דבר לאונסיו נתפס ומואשם ברצח טוביאס ואישתו שלו מלווינה, מתאבד, מתגלה שלבעלות שלו על החוות והמטעים אין ערל, והאחוזה נמסרת לדון אלווארו, אחד האנשים העשירים בברזיל, שהופך לבעלה של איסאורה (שאותו היא אוהבת) והופך אותה לבעלת החוות. עלילה מפותלת ומסקרנת זו הפכה את הטלנובלה "איסאורה" לידועה בכל העולם, אך לישראל היא הגיעה מאוחר מזמנה (מה לעשות שבשנות השבעים והשמונים היה בישראל רק ערוץ אחד בטלוויזיה, וערוץ שני ניסיוני?)

הטלנובלה השלישית שודרה בוונצואלה בהפקת רדיו קראקאס בשנת 1988, והיא שודרה בישראל בערוץ 2 על ידי שידורי "קשת" 7 שנים לאחר מכן, ב-1995, מיד לאחר שהסתיימה הטלנובלה הידועה "גבריאלה". שמה היה "סניורה", והיא הייתה בכיכובה של מרי-כרמן רגויירו, שמופיעה כאן בתמונה והייתה ידועה בישראל כמי שגילמה את הטלנובלה הוונצואלית מ-1985 בשם "קריסטל", שהפכה לאחר 7 שנים לאחת הטלנובלות הראשונות ששודרו בישראל. מרי-כרמן משחקת את יוג'ניה, שידועה כפורקת עול וכמרדנית, שמקבלת שלא בצדק על עבירה פעוטה 5 שנים בכלא. מי שדואג לתת לה את העונש הכבד הזה הוא דייגו מנדוזה, שאותו משחק השחקן הידוע קרלוס מאטה. יוג'ניה גודלת בבית עם אישה בודדת שמגדלת אותה, אך אותה אישה מתה אחרי זמן קצר, משאירה ליוג'ניה פתק ובו רמז מי האמא האמיתית שלה. יוג'ניה נמצאת בכלא וכל הזמן מתכננת את הנקמה בדייגו מנדוזה ותאונה גורמת לה להיפגש איתו פנים אל פנים. בהמשך היא בורחת מהכלא, ועובדת אצל אישה שיודעת שהיא אסירה נמלטת וסוחטת אותה. בסופו של דבר, יוג'ניה ודייגו, בתעתוע של הגורל, יתאהבו.

sedef avci

בחזרה למנקשה וחליל- הטלנובלה הראשונה בתורכית בישראל

יולי 2011. כשנה לאחר אירועי המרמרה, שכמעט והחריבו את היחסים בין ישראל לתורכיה. התיירות הישראלית לתורכיה בשפל. בישראל מחרימים קפה תורכי, מסעדות תורכיות וכל דבר שנשמע תורכי- למרות שהסיכסוך הוא עם הממשלה האסלאמיסטית של תורכיה, לא עם הציבור החילוני במדינה. ואז מחליטים לעשות מעשה. להביא את הטלנובלות התורכיות לישראל.

זה התחיל באותו חודש בטלנובלה "מנקשה וחליל", בכיכובם של קיבאנץ' טאטליטו וסדף אווג'י. לאחר מכן באו "אהבה אסורה", "אזל", "מה אשמתה של פטמגול", "גומוש (מתכת הכסף)"- או בשמה השני- "נור", "לילות יוני", "אלף לילה ולילה", "סודות אפלים", "לאלא דוורי" (או בשמה העברי: עידן הטוליפ, סידרה מודרנית שקרויה על שם תקופה מאוד מעניינת באימפריה העות'מאנית), "יופי מסוכן", "הסוף", "הנערה עם הצעיף האדום", "קוזיי גוניי", "קאראדאיי", "שורה וסאית", "אהבה ועונש" ועכשיו גם "דילה" ו"הנערה שאהבתי". וכמובן, הטלנובלה ההיסטורית, שמבוססת על דמויות אמיתיות ושודרה בערוץ 9, שהיא סידרה בינלאומית בהפקה תורכית במקור- "המאה המפוארת", או כמו שאנו מכירים אותה "הסולטאן". בסך הכול 19 טלנובלות בארבעה ערוצים: ויוה, ויוה פלוס, ערוץ 25 וערוץ 9.
וכל זאת בארבע שנים בלבד.
הטלנובלות התורכיות, למרות שרובן סיפורים דימיוניים, פתחו את תורכיה שמחוץ לקלאבים אל הקהל הישראלי, וגם עשו לו היכרות עם ההיסטוריה העות'מאנית, האימפריה שמתוכה נולדה תורכיה המודרנית, נושא שבמקורו מאוד קשה ללימוד. הטלנובלות התורכיות- שחלקן בעלות מסר פמיניסטי- היו אחד הגורמים העיקריים לחזרת התיירות הישראלית לתורכיה, ולהבנה שתורכיה, למרות התקופה האסלאמיסטית בה היא נמצאת, היא רפובליקה חילונית במקורה, ושהאימפריה שקדמה לה, האימפריה העות'מאנית, הייתה אימפריה אסלאמית שרוב שנותיה לא הייתה קיצונית, וששלטה במזרח התיכון בחלק גדול מהאלף השני לספירה.
כמו כן, הטלנובלות התורכיות כמעט שתפסו את מקומן של הטלנובלות הדרום אמריקניות, שהיו הראשונות ששודרו בארץ. אני מתכוון להקדיש בקרוב מאוד מאמר באתר, שמוקדש לטלנובלות הראשונות ששודרו בארץ, עיקרן מוונצואלה והמשכן מברזיל, ארגנטינה ומקסיקו.

אני רוצה לחזור ארבע שנים וארבעה חודשים אחורה, אל הטלנובלה הראשונה שהגיעה לארץ וכבשה את הצופים, "מנקשה וחליל". קודם כל אתמקד בכוכבת הסידרה, סדף אווג'י (אווג'י בתורכית=צייד), שתמונתה נמצאת כאן בדף זה.

סדף אווג'י, ילידת חודש ינואר 1982, התפרסמה בזכות זה שבגיל 15, בשנת 1997, נרשמה לתחרות "עלית מודל" של תורכיה, וזכתה בתחרות. בשנת 2001 היא ייצגה את תורכיה בתחרות "מיס יוניברס". בשנת 2007 קיבלה את תפקיד חייה, מנקשה ב"מנקשה וחליל". סדף עדינת המראה התאימה מאוד לתפקיד מנקשה השברירית. בשנת 2009 שיחקה סדף בסרט "'קומדיה רומנטית"- סרט מצחיק ומומלץ מאוד בתורכית, ובאותה שנה קיבלה תפקיד לא ראשי בסידרה "אזל". בשנת 2011 שיחקה בסידרה "פצע העבר בליבי".
סדף אווג'י התחתנה בשנת 2005, בגיל 25 עם השחקן קיבאנץ' (……..) קאסאבאלי (לא טאטליטו!), ובשנת 2013 נולד להם בן.

מנקשה דואנתורכ, שמשמעות שמה "ויולט" או "סיגלית", היא בת למשפחה מוסלמית-אורפלית (ילידי העיר אורפה, בגבול תורכיה-סוריה), בחורה בת 20 שגדלה בגרמניה. היא נתקלת בעבודתה יום אחד בחליל טולו, שמתחיל לעבוד איתה, ומתאהבת בו. עם זאת, אביה של מנקשה, חסן, דתי שמרן (למרות שבוגד באישתו עם בחורה גרמנייה….) מתעקש להשיא אותה למוסטפא, שהכיר את אחיה של מנקשה בצבא התורכי- היות והוא מקבל נדוניה של 25 אלף יורו. מנקשה נאלצת להינשא למוסטפא, שבליל החתונה תוקף אותה, אך הם לא מממשים את נישואיהם. תוך כדי החתונה נדהמת מנקשה לגלות כי חליל ממלצר בקייטרינג באותה חתונה, והוא מתחנן שהיא לא תתחתן ותבוא איתו. סבתה של מנקשה דוחקת בה להימלט יחד עם חליל לאיסטנבול. שניהם עוזבים את גרמניה לאיסטנבול בנפרד, אך נפגשים שם. בינתיים, אביה של מנקשה מורה לבנו, קאדיר ולחברו של קאדיר, מוסטפא- שמתגלה כרוצח אלים ופסיכופט- לעקוב אחרי הזוג ולחסל את שניהם על רקע חילול כבוד המשפחה (מנהג מקובל באוכלוסייה המסורתית במזרח תורכיה, וכן במזרח הערבי שצמוד לאיזור זה).
מנקשה וחליל בונים לעצמם חיים באיסטנבול, אך נמצאים כל הזמן רדופים. בינתיים, מתגלה כי חליל הוא בנו של אדם עשיר ומרושע- והוא מתעקש על מנקשה למרות שרשמית מאורס לאישה אחרת. קדיר, אחיה של מנקשה, מקבל את הקשר שלה עם חליל ומסרב להרוג אותה כשיש לו הזדמנות. משפחתה של מנקשה מעתיקה את מקומה לתורכיה, וחוץ מחסן האב, שאר בני המשפחה מקבלים ומכירים בקשר שלה עם חליל.
מוסטפא, חברו של קדיר, ממשיך להתעקש על מנקשה ומנתק את הקשר עם חברו שהיה לו כמו אח, קדיר. הוא רוצח את כל מי שנראה לו כמפריע ורודף אחרי מנקשה בטענה כי הוא בעלה החוקי ועליו לממש את הנישואים איתה. בסופו של דבר הוא תופס את מנקשה, אונס אותה (למרות ששמרה עצמה לאחר חתונתה עם חליל) ובורח.
בסופו של דבר מנקשה מתחתנת עם חליל ונכנסת ממנו להיריון. משפחותיהם של מנקשה וחליל יושבות בסצינת הסיום הדרמטית לארוחה חגיגית, ואז מסתבר שמוסטפא ברח מהכלא. הוא אורב למשפחות במסעדה כשהוא מחופש לשוטר ולבסוף הוא מתפרץ לארוחה ומחסל את חליל ואת אביו. הסידרה מסתיימת כשמנקשה ההריונית מסתובבת על גשר מוסטאר שבבוסניה ומדמיינת שהיא נמצאת עם חליל ההרוג.

הטלנובלה הזאת שמה דגש רב על מעמדה של האישה בתורכיה, ושאלת מעמד הנשים בחברה המסורתית במדינה. היא עוסקת באלימות כנגד נשים, וניסיונן של נשים מסורתיות לפרוץ את החומות הגבריות שסוגרות עליהן. מנקשה בוחרת ללכת אחרי ליבה ולא אחרי המסורת, לפיה המשפחה והאב קובעים מי יהיה החתן, ומשלמת על כך מחיר כבד. בטלנובלות "פטמגול" (שעוסקת גם באישה בחברה מסורתית שעברה אונס) ו"הסולטאן" (מספרת על צמרת האימפריה העות'מאנית במאה ה-16) עולות שאלות דומות.

oyku karayel

שחקנים תורכיים, שחקניות, מפיקים ואיך יוצרים שחקנים-4

שלום,

דבר ראשון, אני שמח להגיד כי רוב הכניסות באתר זה הם בנושאים שנוגעים לטלנובלות התורכיות שהפציעו במדינתנו לפני כארבע שנים. לכן, אני מרשה לעצמי לכתוב פוסט נוסף. הפעם, אדבר על המפיקים האחים טיילאן, על דמויות מ"קוזיי גוניי" (צפון-דרום) וגם על החוגים למשחק בפקולטות לאומנויות באוניברסיטאות התורכיות, שהן פס הייצור העיקרי לשחקנים.

האחים טיילאן הם מהמפיקים הבכירים ביותר במדינה, האח הבכור, יאמור (משמעות שמו "גשם"), יליד 1966 ואחיו דורול, הקטן ממנו בשלוש שנים.
צמד האחים הבמאים והמפיקים, למדו באוניברסיטה דווקא תחומים אחרים: דורול למד הנדסת תעשייה וניהול, ואחיו יאמור למד רפואה. עם זאת, הגיעו לעבודה מאחורי המצלמות, בעיקר בזכות קשרים וגם מתוך היותם חובבי קולנוע. עיקר עבודתם הייתה בשנות האלפיים, כשהפיקו לראשונה את סדרות הטלוויזיה "הקובץ הסודי", "שדים ופיות" ומשם המשיכו בשנת 2004 לסרט הראשון שהפיקו וביימו, "בית ספר". מסרטי אימה עברו לסרטים היסטוריים, אודות מלחמת העצמאות התורכית בשנות העשרים של המאה ה-20. הם הגיעו לשיאם כשביימו את שלוש העונות הראשונות של הסידרה "הסולטאן". לאחר שעזבו בתום העונה השלישית, ירדה קרנה של הסידרה בעונה הרביעית והאחרונה שלה….
הם מומחים ביצירת דרמה ומתח בהפקות שלהם- ומכאן סוד הצלחתם.

מי שצופה בסידרה "קוזיי גוניי", בוודאי יכיר את שתי הדמויות שאני הולך לדבר עליהן: אויקו קאראייל, בת ה-25, שמשחקת את איפק, ובורה גולסוי בן ה-33, יליד פברואר 1982, שמשחק את גוניי. שני השחקנים האלה יובילו אותי לנושא הבא: "בתי הייצור" לשחקנים. אויקו, שמופיעה בתמונה, נולדה באיסטנבול ובשנת 2007 בגיל 18 הצטרפה לקונסרבטוריון במימון המדינה של אוניברסיטת איסטנבול, שם למדה לצד מוסיקה גם תיאטרון ומשחק. ראשית הקריירה שלה הייתה בתיאטרון, בשנת 2011 הופיעה בהצגה הראשונה שלה. במקביל, החלה לשחק בסידרה "קוזיי גוניי".

אויקו אינה השחקנית המפורסמת היחידה שלמדה במה שנחשב בית הייצור (לא נעים לי להגיד "בית חרושת") לשחקנים במדינה: הקונסרבטוריונים הלאומיים. בכל אוניברסיטה גדולה בתורכיה ישנו מוסד ללימוד מוסיקה, מה שאנו מכירים מישראל בתור מוסד במימון העיריות שבו יש חוגים בעיקר לילדים ונוער שבהם מלמדים נגינה, שירה ומוסיקה, מקבל משמעות ותפקיד יותר גדולים כשמדובר בתורכיה. המדינה מממנת קונסרבטוריונים, שבהם לומדים גם לנגן, גם לשיר אבל בעיקר גם משחק- בדגש על תחום התיאטרון. אם רוצים להיות שחקן או שחקנית בטלנובלות תורכיות, הקונסרבטוריונים הם המקום ללמוד בו. משך הלימודים הוא כארבע שנים, ולא כולם מסיימים את לימודיהם. המפיקים והבמאים מחפשים בכל מחזור את המצטיינים, הבולטים ובעיקר היפות והיפים, ומשבצים אותם בהצגות תיאטרון ובהפקות קולנוע וטלוויזיה. העניין הוא שבשנים האחרונות, המדינה מחפשת ליצור אליטה חדשה, מסורתית יותר ופחות חושפנית, גם בתחומי המוסיקה והמשחק, ולשם כך מועבר מימון לקונסרבטוריונים. ישנן גם פקולטות חזקות מאוד בתחום המשחק והקולנוע, כמו זו שבאוניברסיטת בילקנט באנקרה, או כמובן באקדמיה העליונה לאומנויות במדינה, שידועה בשם אוניברסיטת מימאר סינאן, שנבנתה תחת שם אחר עוד בשנות השמונים של המאה ה-19 עת היות העיר הבירה העות'מאנית- שם נמצאים חוגי האומנויות הטובים במדינה. באותה בירה אימפריאלית, בעיקר באיזורים האמידים, שוכנים הקונסרבטוריונים הטובים ביותר. על מנת להתקבל לקונסרבטוריון, צריך או קשרים טובים או לעבור מבחני קבלה לא קלים.
למרות זאת, האליטה החילונית במדינה עושה הכל כדי להמשיך את פס הייצור של שחקנים שהם ברובם הגדול חילונים ומודרניים תחת הדרכת מרצים ומורים חילוניים.

דרך נוספת להגיע להיות שחקן היא להיות דוגמנ/ית, להשתתף בפרסומות ולחכות שהמלהקים ייצרו קשר לגבי הופעה בעיקר בסדרות. כמו ששמתם לב,- למי שצפה בסידרה "הסולטאן", האחים טיילאן, שאותם הזכרתי כאן, אוהבים את השחקנים והשחקניות שלהם יפים במיוחד.

בורה גולסוי, יליד אנקרה, היה בעל כישרון משחק עוד מילדות, כשבגיל 13 שיחק בהצגת תיאטרון. כשהתבגר, עבר לצפון קפריסין (החלק התורכי של האי) יחד עם משפחתו ונשאר שם, הוא למד בקונסרבטוריון (שגם צפון קפריסין משתתפת במימונו), שיחק בסרטים קטנים במדינה וכן למד באוניברסיטת "מזרח הים התיכון" שבצפון קפריסין לא משחק, אלא דווקא ארכיטקטורה. מדובר, אם כן, באיש אשכולות. בנוסף להיותו שחקן, הוא גם ארכיטקט ומעצב גרפי מוסמך. לקראת סוף העשור הראשון של שנות ה2000 חזר לתורכיה, יצא עם מלכת היופי התורכית של שנת 2007 והחל לשחק בטלנובלות ובסרטים. בשנת 2011 נישא בנישואין שהחזיקו שנה בלבד לשחקנית בורג'ו קארה. בשנת 2010 שיחק בסידרה "מה אשמתה של פטמגול", ובשנת 2011 החל לשחק ב"קוזיי גוניי". במקביל להיותו שחקן, הוא מנסה כשאינו בצילומים לעסוק בתחומים האחרים שלמד.