את הנושא בתואר הלא רשמי "החייל הכי מעוטר בצה"ל" אנו מכירים בתור אהוד ברק, לימים הרמטכ"ל וראש הממשלה העשירי של מדינת ישראל. אבל מדובר בחייל החי החי מעוטר בצה"ל. מי שחולק איתו את התואר הזה הוא סרן נחמיה כהן (1943-1967), בן להורים יהודים ספרדים ילידי תורכיה. נחמיה היה אחיו של אלוף משנה במילואים אליעזר צ'יטה כהן, טייס מפורסם בחיל האוויר. נחמיה כהן זכה בעיטור המופת וב4 צל"שי הרמטכ"ל. נחמיה היה מחללי מלחמת ששת הימים.
התגייס לצה"ל במחזור גיוס נובמבר 1961 ומשם התנדב לסיירת מטכ"ל. כמו כל לוחמי הסיירת אז הוא עבר טירונות צנחנים והכשרה כלוחם ביחידה ומשם עבר לקורס מ"כים ולקורס קציני חי"ר. הוא שימש כמפקד צוות וכמפקד הפעולות הייעודיות של הסיירת במקום אהוד ברק שהתקדם. הנסיבות של רוב העיטורים שקיבל חסויות עד היום. הוא ואחיו קיבלו את עיטור המופת על מבצע ידוע: מבצע כחל שהתנהל בעומק מצרים כשאחיו צ'יטה כהן מפקד על המסוקים שנשאו את לוחמי הסיירת לעומק מצרים. שניהם זכו בסופו של דבר בצל"ש שהומר אחר כך לעיטור המופת. בפברואר 1967 עבר להיות סמ"פ בפלוגה ב' של גדוד 202 של חטיבת הצנחנים והשתתף במלחמת ששת הימים בקרב רפיח שם החליף את המ"פ יחיאל אמסלם שנפל. כמ"פ הוא הוביל את הפלוגה לקרב ח'רבת זיתון ברצועת עזה ובמהלך הקרב הוא עצמו נהרג.
עוד לוחם סיירת מטכ"ל שראוי לציון הוא יוסי ג'ינו (1947-2016), שכינויו היה "ג'יימס בונד הישראלי" ולא לחינם. מדובר באחד מגדולי הלוחמים הישראלים בכל הזמנים שביצע כדובר ערבית שוטפת פעולות רבות במדינות ערב כמסתערב הפועל כלוחם בודד- לוחם בודד ממש כמו "ג'יימס בונד". שירת גם במוסד ובשב"כ והיה קצין ביטחון בשגרירויות ישראל. הוא אף קיבל דרגת סרן ללא קורס קצינים (כמו מאיר הר ציון בזמנו) כשחזר לסיירת מטכ"ל. על אודותיו אני מפנה אתכם לספר שיצא לא מזמן- "ג'ינו- מעבר לכל דימיון" שם כתובים כל מעשיו המבצעיים שהותרו לפירסום.
לוחמת סתר נוספת היא שולה (שמה המלא הוא שולמית) קישיק כהן שחייתה עד גיל 100 (1917-2017), אימו של השגריר הישראלי לשעבר במצרים יצחק לבנון.
קישיק-כהן נולדה בארגנטינה למאיר ואלגרה ארזי כהן. היא עלתה לארץ בילדותה והתגוררה בירושלים. נישאה בגיל 16 לסוחר יהודי ממוצא לבנוני בשם ג'וזף קישיק וגרה איתו ברובע היהודי בביירות בוואדי אבו ג'מיל. היא עסקה בעיקר בהתנדבות בהעלאת יהודים מלבנון וסוריה לישראל ובדיווח על גורמים עוינים לישראל שפעלו מלבנון החל ממלחמת העצמאות הלאה. היו לה 7 ילדים ואת שני בניה הגדולים העבירה לארץ עוד בתחילת התנדבותה. שירותי הביטחון הלבנוניים ידעו על פעילותה משנות החמישים והלאה ועקבו אחריה. בשנת 1961 נעצרה בלבנון, עונתה ונשפטה למוות בתלייה אך גזר דינה הומר ל7 שנים בכלא. היא שוחררה במסגרת עיסקת חילופי שבויים לאחר מלחמת ששת הימים ומפעיליה הבריחו את שאר משפחתה לישראל דרך קפריסין היות וגם בעלה נעצר בזמנו יחד איתה וזוכה.