Tag Archives: סאפייה סולטאן

safiye sultan

סאפייה סולטאן האמיתית

אני רוצה לספר היום על סאפייה סולטאן, שדמותה הופיעה בסוף הסידרה המקורית של "הסולטאן" ("המאה המפוארת"), וגם מופיעה כדמות מרכזית בסידרה "קוסם סולטאן" ("המאה המפוארת- קוסם").

מקום הולדתה ומשך חייה של סאפייה סולטאן לא ברורים במאת האחוזים, וסוגיות אלה משמשות מקור לויכוח בין חוקרים רבים. ישנן כמה גירסאות לגבי חייה ומקום הולדתה של סאפייה סולטאן: הגירסה הראשונה טוענת שסאפייה נולדה באי קורפו, כיום ביוון, בשנת 1548, אי שהיה שייך באותה תקופה לרפובליקה הוונציאנית. גירסה שנייה מתארת את סאפייה סולטאן שנולדה באלבניה, בכפר רזי שבהרי דוקאג'ין. שמה המקורי היה סופיה. גירסה זו טוענת שיש כאלה שנוטים לבלבל אותה עם חמותה, נורבאנו, ולטעון שגם היא הייתה ונציאנית, בתו של מושל האי קורפו. אבל במציאות היא אלבנית נוצרייה.

בשנת 1562, בהיותה בת 12, נתפסה בידי פיראטים, והובלה כשפחה לארמון הסולטאן. שנה לאחר מכן אחותו של הסולטאן סולימאן, מיהרימה סולטאן, הציגה אותה לפני נכדו של אחיה, הנסיך מוראד, שעתיד להפוך לסולטאן מוראד השלישי. היא התאסלמה ושמה שונה מסופיה לסאפייה. בגיל 16 היא הרתה למוראד, וילדה את בנו, שלמרבה ההפתעה היא קראה לו מהמט (שם שהיה בעייתי, היות ונסיכים שנקראו מהמט לאחר הסולטאן מהמט השני לא זכו לתוחלת חיים ארוכה….). אותו מהמט, שכזכור עבר טקס ברית מילה מפואר מאוד, הגדול בתולדות האימפריה, יהיה גם הנסיך היחיד מאז הסולטאן מהמט השני שזוכה להגיע לסולטאנות, והוא עתיד להיקרא הסולטאן מהמט השלישי.

מוראד וסאפייה ניהלו יחסים מונוגמיים, זאת אומרת שסאפייה הייתה האישה היחידה בחייו של הסולטאן מוראד השלישי, מה שגרר עימותים קשים בינה לבין חמותה, נורבאנו סולטאן. נורבאנו דרשה ממוראד שייקח לו שפחות נוספות, כדי להעשיר את השושלת בצאצאים, ואף טענה שסאפייה כישפה את מוראד וגרמה לו לאימפוטנציה על מנת שמהמט יישאר בנו היחיד. אחותו של מוראד, אסמהאן, פתרה את הבעייה, הציגה בפניו שתי שפחות יפות והוא נענה. מהן נולדו לו 20 בנים ו27 בנות נוספות. לאחר מות נורבאנו (שיש הטוענים כי סאפייה הרגה אותה), הפכה סאפייה שוב לאישה היחידה בחיי מוראד, והיא שניהלה בפועל את האימפריה העות'מאנית, במסגרת "סולטאנות הנשים". לאחר מות מוראד ב1595- מבלי שאי פעם נישא לסאפייה בטקס דתי, הפכה סאפייה ל"ואלידה סולטאן", אמו של הסולטאן החדש מהמט השלישי וכוחה התחזק עוד.

בהיותה ואלידה סולטאן, מנהלי האימפריה בפועל היו סאפייה וגזאנפר אגא הידוע, שהיה הסריס הראשי עוד מימי סלים ונורבאנו. היא קיבלה משכורת יומית גדולה מאוד ואף גרמה למהמט למנות את חתנה, אבראהים פאשה (לא זה הידוע מימיו של סולימאן), לווזיר הגדול.
אישה יהודייה, שמעמדה בהרמון היה קירה (סוכנת כלכלית, גזברית ההרמון)- מתווכת בין השפחות לבין העולם החיצון במיוחד מבחינת אספקת ציוד וכסף לחיי היומיום שלהן, ששמה היה אספרנסה מלכי, גרמה למשבר הכי גדול בחיי סאפייה כוואלידה סולטאן.
אספרנסה צברה כוח רב, עד כי גרמה לחיילים למרוד כנגד הסולטאן ואימו (שמינתה את אספרנסה ונתנה בידיה כוח רב). בסופו של דבר, דוכא המרד ואספרנסה ובנה הוצאו להורג על ידי החיילים. בסופו של דבר, סאפייה הורתה לבנה לתת סמכויות חתימה על צווים לידי הווזיר הגדול, על מנת שלא יחשדו בהשפעתה הרבה על בנה.
ביחסי החוץ של סאפייה, שכמובן היו יחסי החוץ של האימפריה כולה, היא נקטה מדיניות פרו ונציאנית וגם פרו אנגלית: ניהלה חילופי איגרות ומתנות עם המלכה האנגלייה אליזבת הראשונה.
כמובן, לסאפייה היה עימות נרחב עם כלתה על כוח בארמון, והיא גרמה להוצאתה להורג בשנת 1602 של נכדה, מחמוד, שטען לכתר. בשנת 1603 מת מהמט השלישי, ובנו, אהמט (אחמד) הראשון עלה לתפקיד הסולטאן. החל מתקופת אחמד הראשון, בשל המסורת שעל הטוען לכתר לחסל את כל אחיו על מנת שיהפך לסולטאן, מה שאהמט עשה לאחיו משפחות אחרות וגם מהמט- "בסיטונאות", הוחלט להקים את ה"קאפס", הכלוב, אגף סגור בארמון טופקאפי שבו הוחזקו בהסגר עם "תנאי חמישה כוכבים" כל האחים שטענו לכתר, ולחדול ממסורת ההרג.

לגבי גורלה ומותה של סאפייה סולטאן הדעות חלוקות, ולסלי פירס, החוקרת שכתבה ספר מאוד מפורסם על ההרמון האימפריאלי העות'מאני טוענת שסאפייה סולטאן הוגלתה לארמון הישן באדירנה על ידי הסולטאן מהמט השלישי, שם מתה בשנת 1619, בגיל 71- ואני נוטה לקבל את גירסתה של פירס, היות ומומחיותה בנושאי ואלידה סולטאן וההרמון ידועה מאוד. את שנותיה האחרונות מנסים החוקרים להשוות עם שנותיה של האלימה סולטאן, אמו של הסולטאן מוסטפא הראשון. גירסה אחרת ופחות פופולרית טוענת כי היא הוגלתה ב1604 ומתה ב1605.

על שמה של סאפייה סולטאן נקרא מסגד "אל-מאליכה סאפייה" (מערבית: "המלכה סאפייה") בקהיר. כמו כן, סאפייה אחראית על בניית "המסגד החדש" ברובע אמינונו באיסטנבול. היא נקברה לצד בעלה, הסולטאן מוראד השלישי, בכנסיית הגייה סופייה (שכמובן, לא נקראת על שמה) באיסטנבול.

(c) National Trust, Anglesey Abbey; Supplied by The Public Catalogue Foundation

הסולטאן מהמט השלישי, אביו של הסולטאן אחמט הראשון, 1566-1603.

כמו שידוע לנו, מהמט, בנם של הורם והסולטאן סולימאן, לא זכה להיות סולטאן. כמו כן, גם אחיינו, שנקרא על שמו, מהמט בנו של הנסיך מוסטפא, לא זכה להיות סולטאן. מי שכן זכה להיות הסולטאן מהמט השלישי הוא נינו של הסולטאן סולימאן המפואר ובנו של הסולטאן מוראד השלישי, הנכד של סולימאן. הוא נולד בעוד סבא-רבא שלו סולימאן היה בחיים וכיהן כסולטאן, במאי 1566, ארבעה חודשים לפני מות סולימאן. הוא קיבל את השם "מהמט" לזיכרו של אחיו של סבו, הסולטאן סלים השני. מקום הולדתו היה מניסה, שם שימש הסבא שלו סלים כמושל, כשלאחר ארבעה חודשים הפך לסולטאן סלים השני.
אימו הייתה השפחה המועדפת של מוראד השלישי, סאפייה סולטאן. היא הייתה ממוצא אלבני.

מהמט היה ידוע בהיסטוריה של האימפריה העותמאנית בזכות שלושה דברים: דבר ראשון, ברית המילה שלו, שנערכה לו עת היה בן 16, החגיגה הארוכה והמפוארת ביותר בתולדות האימפריה העותמאנית. השאהזאדה, או הנסיך מהמט, עבר את ברית המילה שלו באופן צנוע, אך הטקסים שמסביב נמשכו חמישים יום, בהשתתפות כל נכבדי האימפריה, המושלים וכן אורחים נכבדים מחוץ לאימפריה. הזירה המרכזית של החגיגות הייתה בין ארמון טופקאפי, שם ישב אביו, הסולטאן מוראד, לבין הארמון הישן של אבראהים פאשה מיודענו הווזיר הגדול לשעבר. בפסטיבל נערכו מופעים שונים, ריקודים, שירים, הצגות תיאטרון, מופעי קרקס, בייחוד הליכה על חבל, מירוצי סוסים ומה עוד לא. כל יום בבוקר, בחודשים יוני ויולי 1582, באו נציגים רשמיים אל הסולטאן מוראד, הגישו לו מתנות, קיבלו ממנו מתנות וזה היה האות לפתיחת החגיגות. לוליינים, מכשפים, זמרים, שחקנים, רקדנים (ביניהם רקדנים יהודים), אנשי צבא במופעי קרבות ואף דיפלומטים לרוב מילאו את זירת החגיגות. לנתינים החוגגים הוגשו מזון (רחת לוקום, עוגות שונות) ושתייה (שרבט) לרוב. כמובן שלא הוגש יין בגלוי ובאופן רשמי, בכל זאת הדבר אסור על פי האסלאם. כמו כן נערכו גם הקראות פומביות וחגיגיות של הקוראן, הטפות דתיות ולימודי דת לרוב.

מדוע נערכו החגיגות, ולמה בכזאת עוצמה ולמשך זמן ארוך? הדבר נועד כדי להאדיר את שם הסולטאן מוראד, שלא נודע כסולטאן חזק אלא כפוחז ושיכור כמו אביו, וגם נועד להאדיר את שמה ועוצמתה של האימפריה העותמאנית כלפי חוץ. הנציגים הידועים ביותר שביקרו והשתתפו בחגיגות הם נציגי האימפריה הפרסית הספווית, שהייתה יריבתה הגדולה ביותר של האימפריה. גם נציגים אירופיים זרים מסרו את ברכתם. לפי דרין טרזיאולו, שמתאר במאמר מפורט את החגיגות, ישנם שני מקורות היסטוריים שונים מאותה תקופה או אחריה לתיאור החגיגות. מי שלומד את התורכית העותמאנית, אגב, נדרש לתרגם את תיאור חגיגות ברית המילה, או Sünnet, כמו שנקרא בתורכית, מפי אחד המקורות. זאת מכיוון כי התיאור עשיר במילים וצבעוני.

האירוע הנוסף שבו נזכר מהמט השלישי הוא הפיכתו לסולטאן בשנת 1595, תוך כדי שהוא מצווה להרוג, לפי המסורת, את תשעה עשר אחיו לפי גירסה אחת, ויותר משלושים אחיו ואחיותיו לפי גירסה שנייה, אחיו וצאצאיהם. הטבח ההמוני המשפחתי יעודד בהמשך את ביטול המסורת של הריגת האחים הטוענים לכתר, על ידי בנו הסולטאן אחמט הראשון, והחלפתו בכליאתם באגף סגור של ארמון טופקאפי, הלא הוא ה"קאפס", הכלוב.
את הטבח ביצעו משרתיו החירשים-אילמים של מהמט, על מנת שלא ישמעו את צעקות הקורבנות.

מהמט נודע כסולטאן פאסיבי יחסית, ומי ששלטה בפועל באימפריה זו אימו, סאפייה אשת הסולטאן המנוח מוראד השלישי. כמובן, מדובר בחלק מתקופת "סולטאנות הנשים". אבל האירוע השלישי, שמהמט נודע בגללו, הוא המלחמה מול האימפריה האוסטרית בהונגריה, שהתחוללה בין 1593 ל1606. אחרי תבוסת הכוחות העותמאניים, מהמט היה הסולטאן הראשון מאז סולימאן המפואר שלקח פיקוד על הצבא בעצמו והביס את האוסטרים באגר ולאחר מכן בקרצטש שבצפון הונגריה.

מהמט היה ידוע כחובב אוכל ושתייה, מה שגרם נזק לבריאותו, אך היה יותר שמרן בנושא זה מאביו ומסבו.
היו לו שלוש נשים בולטות: האנדאן סולטאן, במקור יוונייה בשם הלנה, אימו של הסולטאן אהמט הראשון. השנייה, אלימה סולטאן, במקור אבחזית. היא הפכה אותו לאב לסולטאן נוסף: מוסטפא הראשון, "המטורף". בנוסף הייתה לו אישה שלישית, שהיא נסיכה ביזנטית מטרבזונד, ולשניהם היה את הילד יחיא הסורר, שהפך לבסוף לנוצרי, טען לכתר ומרד נגד האימפריה העותמאנית.

בימיו של מהמט התהדקו הקשרים בין אנגליה, שהייתה תחת שילטון המלכה אליזבת הראשונה, לאימפריה העותמאנית, והסולטאן מהמט קיבל מהמלכה אליזבת מתנות שיועדו במקור לאביו מוראד שלא היה בין החיים. המתנה הבולטת ביותר הייתה שעון מנגן מפואר. שתי המעצמות, שהיו עוינות את ספרד, היו חתומות בימי מהמט על הסכם, שנתן לסוחרים ולספינות אנגליים עדיפות בנמלים העותמאניים.
את מהמט החליף לאחר מותו בגיל 37, בנו הצעיר, אהמט הראשון, בעלה של קוסם סולטאן הידועה.

פוסט זה הובא במקורו בבלוג הישן.
ולחברי קבוצת "טורקנוס", "הסולטאן" ו"קוסם סולטאן ישראל", שמארחים את הבלוג שלי: שבת שלום!

nebahat cehre

שחקנים ושחקניות תורכיים-2

שלום לכולן ולכולם,

היום בחרתי לכתוב על שתי שחקניות וזמרות ותיקות ומפורסמות וגם על שחקנית צעירה ומבטיחה. שתי הראשונות הן הכוהנות הגדולות של הטלוויזיה התורכית, ואילו הצעירה היא אחת עם פוטנציאל ליהפך לכזאת, עם ניחוח אירופאי. ואני מדבר על נבהט צ'הרה אשת האשכולות, ששיחקה את הוואלידה סולטאן בסידרה "המאה המפוארת" וכן את פירדבס (מפרסית ותורכית עות'מאנית: גן עדן) בסידרה "אהבה אסורה". השחקנית הוותיקה השנייה היא הזמרת הולייה אוושאר, שעתידה לשחק את סאפייה סולטאן בסידרה שעולה בראשון באוקטובר הקרוב בתורכיה: "המאה המפוארת- קוסם סולטאן". השחקנית הצעירה היא הזאל קאיה, ילידת 1990, שאגב כותבת לעתים טורים במהדורה האנגלית של העיתון התורכי "הוריית".

הראשונה היא נבהט צ'הרה בת ה-71, שנראית עשרים שנה צעירה מגילה ותמונה שלה מופיעה כאן למעלה. נבהט נולסה בעיר סמסון שלחוף הים השחור, ושמה הראשון הוא הילאל (ירח). בדומה לארדואן, נבהט היא גרוזינית במוצאה, למעשה היא חצי גרוזינית אתנית וחצי לאזית- קבוצה אתנית שקיימת בגבולות גרוזיה ותורכיה. כמו הלאזים, צ'הרה והוריה הם מוסלמים בדתם. בגיל חמש אביה נפטר, אמה עברה לאיסטנבול ונישאה שם כמה פעמים. ההזדמנות הגדולה באה לנבהט בגיל 15, עת נרשמה לתחרות מלכת היופי של תורכיה וזכתה בתחרות. שה לאחר מכן התמודדה בתחרות מיס עולם באנגליה, והקדנציה שלה כמלכה נמשכה זמן רב, בין היתר בשל חוסר היציבות הפוליטית בתורכיה כי ממש באותה שנה שבה הייתה התחרות אירעה במדינה הפיכה צבאית. בשנת 1965 התמודדה נבהט בתחרות מיס יוניברס הבכירה יותר. היא לא הצליחה בשתי התחרויות הבינלאומיות. באותן שנים תעשיית הקולנוע התורכית הייתה בשיאה, ונקראה "ישילצ'אם" (אורן ירוק). נבאהת נכנסה כמלכת יופי לתחרות הזאת בשנת 1962, בגיל 17. סרטיה הראשונים בתור שחקנית היו "שושן הפרא", "חיים מרים" ו"חבר שלי המלך". בשנת 1964 היא קיבלה תפקיד מוביל בסרט לצד יילמאז גונאיי, שלמרות פער הגילים של 14 שנים לטובתו, הפך לגבר של חייה. מה גם שגונאי היה בקשר עם שחקנית נוספת, שהביאה לו ילדה. לאחר שחזרה מתחרות מיס יוניברס, קיבלה צ'הרה מבול של הצעות להשתתף בסרטים. היא וגונאיי שיחקו בעוד 14 סרטים ביחד ונישאו בשנת 1967. אלה היו הנישואים הראשונים של שניהם. כעבור שנה הם התגרשו כי נמאס לה מהבגידות והאלימות שהפגין כלפיה גונאיי. היא נשארה בקשר איתו גם כשהפך משמאלן רדיקל לקומוניסט ונכלא בשל דעותיו לאחר ההפיכה ב1980 ועד למותו מסרטן הקיבה ב-1984.

בשנות השבעים הקולנוע התורכי התקלקל, וה"אורן הירוק" הפך לסרטים חצי-כחולים. נבהט התנגדה לכך והחליטה לפתוח בקריירת שירה, בעזרתו(ה) של זקי מורן. לצד קריירת השירה, היא פגשה שוב גבר לא יציב, שחקן הכדורסל יאווז דמיר, ונשיאה לו ב-1976. הם התגרשו והיא הפילה את תינוקם לאחר זמן קצר. להיט השירה הכי זכור של נבהט הוא "בוקלום בוקלום". בשלהי שנות השמונים חזרה לשחק בקולנוע, כשבשנות התשעים כמעט ולא הופיעה. בראשית שנות האלפיים נבהט נכנסה לעולם הטלנובלות התורכיות, ושם כיכבה לרוב בתפקיד האמא המרשעת.

מאלאקאן חולייה (הולייה) אוושאר בת ה-51 נולדה באדרמיט שבמחוז באליקשהיר. היא למדה בתיכון באנקרה ובגיל 19 היא ומשפחתה עברו לאיסטנבול, שם החלה בקריירת דוגמנות ונישאה למהמט טג'ירלי. אוושאר, חצי כורדית (מצד האב) וחצי תורכייה במוצאה, שמרה על יופייה עד היום הזה. בשנת 1983 זכתה בתחרות יופי, אך הכתר נלקח ממנה כשהתגלה שהייתה נשואה לטג'ירלי לזמן קצר. בגיל 20 היא הופיעה בסרטה הראשון, "האראם" (אסור). היא שיחקה בשבעים סרטים, ותוך כדי, לקראת שנות התשעים, החלה בקריירת שירה כשהיא מוציאה שמונה אלבומים. היא גם נכנסה לתחום העסקים והתקשורת, והוציאה וערכה ירחון בשם "הולייה". בשנת 1997 נישאה לקאיה צ'ילינגירולו, נישואים שנמשכו 8 שנים שמהם יצאה עם בת, זהרה.

האזאל קאיה האיכותית נולדה בראשון באוקטובר 1990 בגאזיאנטפ שבתורכיה. משפחתה עברה לאיסטנבול והיא למדה בתיכון האיטלקי היוקרתי באיסטנבול, שם רכשה ידע בשפות זרות. משם המשיכה ללמוד באוניברסיטת בילגי, תוך כדי שהיא מדגמנת ומשחקת בסדרות. עוד כשהייתה ילדה עסקה בבלט ובנגינה על כינור. תפקידה הידוע ביותר היה כניהאל זיאגיל בטלנובלה "אהבה אסורה", כשבהמשך היא שיחקה בסידרה "נתתי לה את השם פריחה Feriha). קאיה גם כותבת לעתים כתבות באנגלית לעיתון "הוריית דיילי ניוז", ה"ג'רוזלם פוסט" של תורכיה.