Tag Archives: ערוץ 2

gabriella 1994

בחזרה לגבריאלה, הטלנובלה מוונצואלה

שנת 1994. ערוץ 2 עוד בחיתוליו, בעוד ערוצי הכבלים המתחרים בהובלת ערוץ המשפחה, שנקרא לימים "ערוץ 3", יוצר בישראל טרנד חדש: טלנובלות דרום אמריקניות. "גם העשירים בוכים", "קריסטל", "טופאסיו" ו"איזאורה" (הברזילאית) כובשות את המסך ואת לב הצופים בשנות התשעים האגדיות. בחברת "קשת" הזכיינית בערוץ עולה רעיון: למה שלא נביא גם אנחנו טלנובלה, ונשדר אותה בערוץ 2? התשובה הייתה להביא טלנובלה מוונצואלה, שכמותה היו בערוץ 3, ולשדר אותה בימי שישי-שבת בשעה 14:00 בצהריים. לכן, לארץ מובאת הטלנובלה הסוחפת "גבריאלה", בכיכובה של ג'נט רודריגז, ששודרה בין השנים 1986 ל-1987 במדינת המקור, ונצואלה. שמה האמיתי של הסידרה היה "הגברת בוורוד", אבל בערוץ 2 לא רצו שיתבלבלו עם טלנובלות ושירים אחרים שנושאים שם דומה, לכן קראו לה בשמה של גיבורת הסידרה, גבריאלה סוארז.
"גבריאלה" הייתה הטלנובלה הראשונה ששודרה בערוץ 2.

הטלנובלות מוונצואלה, שהפקתן הייתה פשוטה ודלת תקציב יותר משכנותיה של המדינה, חוזרות במוטיב קבוע על סיפורים של חיבור בין דמויות עשירות לדמויות עניות, במדינה עשירה בנפט שנקראה על שם העיר האיטלקית ונציה (בשל דימיונה של הבירה קראקאס לעיר ונציה), שהעושר בה היה מחולק בין אליטה צרה בלבד. הפער העצום בין העשירים לעניים במדינה התבטא גם בפוליטיקה המקומית, עד שנת 1999. המערכת הפוליטית הוונצואלית נוצרה בהסכם, או בלשוננו קומבינה, של שלוש מפלגות, שתים מהמרכז-שמאל ואחת מהמרכז-ימין השמרני, שחילקו ביניהן את הכוח ואת עושר המדינה- בהסכם שנקרא פונטו-פיחו. נשיאים מושחתים עלו וירדו, ובמיוחד בתקופה שבה שודרה הטלנובלה, ונצואלה הייתה שרויה במשבר כלכלי עמוק. מדוע? כי מדינה עשירה בנפט, שבה אליטה צרה לוקחת לעצמה את כל הרווחים והשילטון מחולק בין שלוש מפלגות שהסכימו על כך מראש- לשאר העם, שהוא הרוב, לא נשאר הרבה. מה גם שהמדינה מחולקת גם מעמדית בין צאצאי הספרדים הכובשים לבין צאצאי הילידים. הטלנובלות, אם כן, נשאו מסר חברתי והביעו מקרוב את הפער בין העשירים לעניים, כשהרוב תיארו קשר בין נשים מהמעמד הנמוך לגברים עשירים.
בשנת 1999, לאחר ניסיון הפיכה כושל, זכה גנרל ממוצא ילידי, שמאלני קיצוני בהשקפתו, בשם הוגו צ'אבס בבחירות, והפך לנשיא המדינה עד מותו. מפלגתו של צ'אבס שולטת במדינה עד היום. מטרתו של צ'אבס, שבאורח נדיר לשליט שמאלני בא מהצבא (השליטים בדרום אמריקה שבאו מהצבא היו ידועים בדעות ובמדיניות ימנית-שמרנית במיוחד), הייתה לשנות את מאזן הכוחות במדינה. אבל מה שעשה במציאות, הוא להלאים את נכסי המדינה שהיו בידיים פרטיות ולנכס אותם לו, לאנשיו ולמפלגתו, וליצור אליטה חדשה במדינה.

כך גם La dama de rosa, שמה המקורי של הטלנובלה. הסיפור הוא על גבריאלה סוארז (ג'נט רודריגז- נמצאת בתמונה למעלה שצולמה בשנות השמונים), סטודנטית לתיאטרון ומעודדת בקבוצת כדורסל- במדינה שבה הנשים ידועות ביופיין ורבות מבנותיה של המדינה מככבות בתדירות גבוהה בתחרות "מיס יוניברס", שעובדת במתקן לשטיפת מכוניות כדי להביא פרנסה הביתה, בתור האחות הגדולה של משפחה שאביה מת זה לא מכבר. המתקן לרחיצת מכוניות הוא בבעלות איש עסקים מפורסם, טיטו קלמנטה, שמבחין מיד ביופייה של גבריאלה ומנהל איתה רומן. גבריאלה מואשמת לשווא בסחר בסמים, ונכלאת ל-15 שנים בכלא. טיטו קלמנטה (בכיכובו של קרלוס מאטה) נוטש אותה כתוצאה מכליאתה, בלי לדעת שהיא נושאת את פרי בטנם…. היא יולדת בכלא, ומתכננת לברוח ממנו- מה שהיא משיגה לאחר 7 שנים. לאחר שהיא משתחררת, היא שמה לה למטרה לנקום בטיטו, אותו אחד שהרס את חייה. היא צובעת את שיערה השטיני לשחור, שמה משקפיים ולובשת על עצמה דמות חדשה: אמפרטריז פרר. אותה אמפרטריז מצליחה למשוך את טיטו קלמנטה, הוא מתאהב בה שוב והם נישאים. לאחר מכן מגלה טיטו את זהותה האמיתית של אמפרטריז, ונשאר איתה.
הטלנובלה מאוד מותחת, ומערבת גם את בני משפחתה של גבריאלה וגם גברים אחרים שהיו מעוניינים בה. אורך הסידרה הוא 228 פרקים (שלעתים שודרו שני פרקים יחד בארץ ובגלל זה סברתי בטעות שהמספר הוא 144 פרקים), והיא הופקה על ידי הטלוויזיה של רדיו קאראקאס, בירת ונצואלה.

כיום, ג'נט רודריגז, בת ה-59 (אז היא הייתה בת 26) נראית משופצת כולה, בשונה מהתמונה. מי שרוצה לראות נא סמנו והעתיקו את הכתובת הבאה:

http://wedootv.com/celebrity/jeannette-rodriguez/

mcr04

טלנובלות: כשגוסטבו (ברמודס) פגש את איסאורה ואת הסניורה קריסטל

בהמשך משבוע שעבר, אני כותב שוב על טלנובלות ששודרו בישראל ושכמעט שכחנו מהן. הפעם ברצוני לכתוב על שלוש כאלה: הטלנובלה "פאבלו", ששודרה בערוץ 2 לפני 20 שנים, בעונת 1996-1997, ששמה המקורי היה שונה: אלן, אור הירח (Alén, luz de luna), וקיבלה את שמה בישראל "פאבלו" על מנת ליצור רושם שמדובר בהמשך של הטלנובלה המצליחה שששודרה שנה קודם לכן, ששמה היה "נאנו". זאת היות וגם "נאנו" וגם "פאבלו" היו בכיכובו של גוסטבו ברמודס. הטלנובלה "פאבלו" נתפסה בישראל כמשעממת, ועקב כך ובעיקר עקב תחלופת הזכייניות באותה שנה בערוץ 2, עברה להיות משודרת בבקרי ימי החול במקום המועד המקורי שלה, ביום שבת בשתיים בצהריים.

גם אתר הצילומים היה משעמם: נראה שכל הזמן העלילה מתרכזת בבקתה גדולה בתוך יער אי שם בארגנטינה.

עלילת הסידרה היא כזאת: היא עוסקת במערכת היחסים בין פאבלו, שאותו מגלם ברמודס, עם אביו, פדרו לדסמה, בגילומו של הקטור אלטריו. שניהם לא יודעים שהם אב ובן, ופאבלו עובר לגור בביקתה באיזור פטגוניה (בדרום ארגנטינה), כדי לגלות מיהו אביו, שם הוא מוצא רמזים לגבי מיהו אביו האמיתי.

הטלנובלה השנייה היא טלנובלה ברזילאית, ששודרה במקור בשנת 1976, וזכתה לעיבוד מחדש בשנת 2004. הגירסה המקורית מ-1976 שודרה בישראל 17 שנים לאחר מכן, בקיץ 1993, בערוץ 3 של הכבלים, מה שנודע בשם "ערוץ המשפחה". קוראים לטלנובלה "איסאורה". היא מתארת את תקופת העבדות בברזיל במאה ה-19.
הסידרה היא בכיכובה של לוסליה סנטוס, כיום בת 60, שמגלמת את איסאורה- משרתת ברזילאית לבנת-עור, שעובדת בבית של בעלי חוות, מטעים ועבדים ברזילאיים- משפחתו של מר אלמיידה ואישתו דונה אסתר. התקופה היא על רקע שיחרור העבדים בברזיל בשלהי המאה ה-19: עלילתה מתרחשת כ20 שנים לפני שיחרור העבדים, בשנות השישים של המאה ה-19. דונה אסתר מגדלת את איסאורה כאילו היא בתה, והיא אוכלת יחד עם בני המשפחה שהם בעלי המטעים, כאילו היא בת משפחה ביולוגית שלהם. איסאורה מפתחת מערכת יחסים מורכבת עם שאר העבדים השחורים בחווה, לדונה אסתר ולבעלה, ששניהם בעלי מטעים ועבדים בברזיל, יש בן אכזר ששמו לאונסיו, הוא לא הצליח לסיים תואר באוניברסיטה, המשפחה עוברת יחד עם איסאורה ולאונסיו לחוות מטעים בפרברי העיר, שם דונה אסתר מתה וחייה הקשים של איסאורה מתחילים, כשלאונסיו מנסה לחזר אחריה ולהפוך אותה לפילגש שלו למרות סירובה. היא פוגשת שם בבנם של בעלי אחוזה שכנים, טוביאס, ומתאהבת בו. מעתה לאונסיו יעשה הכל כדי להפריד בין איסאורה לטוביאס, כולל שליחתה לעבודות קשות יחד עם שאר העבדים, ביטול הפריבילגיות שלה וניסיונו לרצוח את טוביאס, שמצליח לבסוף, רק שברצח הזה הוא הורג גם את אישתו, מלווינה. בסופו של דבר לאונסיו נתפס ומואשם ברצח טוביאס ואישתו שלו מלווינה, מתאבד, מתגלה שלבעלות שלו על החוות והמטעים אין ערל, והאחוזה נמסרת לדון אלווארו, אחד האנשים העשירים בברזיל, שהופך לבעלה של איסאורה (שאותו היא אוהבת) והופך אותה לבעלת החוות. עלילה מפותלת ומסקרנת זו הפכה את הטלנובלה "איסאורה" לידועה בכל העולם, אך לישראל היא הגיעה מאוחר מזמנה (מה לעשות שבשנות השבעים והשמונים היה בישראל רק ערוץ אחד בטלוויזיה, וערוץ שני ניסיוני?)

הטלנובלה השלישית שודרה בוונצואלה בהפקת רדיו קראקאס בשנת 1988, והיא שודרה בישראל בערוץ 2 על ידי שידורי "קשת" 7 שנים לאחר מכן, ב-1995, מיד לאחר שהסתיימה הטלנובלה הידועה "גבריאלה". שמה היה "סניורה", והיא הייתה בכיכובה של מרי-כרמן רגויירו, שמופיעה כאן בתמונה והייתה ידועה בישראל כמי שגילמה את הטלנובלה הוונצואלית מ-1985 בשם "קריסטל", שהפכה לאחר 7 שנים לאחת הטלנובלות הראשונות ששודרו בישראל. מרי-כרמן משחקת את יוג'ניה, שידועה כפורקת עול וכמרדנית, שמקבלת שלא בצדק על עבירה פעוטה 5 שנים בכלא. מי שדואג לתת לה את העונש הכבד הזה הוא דייגו מנדוזה, שאותו משחק השחקן הידוע קרלוס מאטה. יוג'ניה גודלת בבית עם אישה בודדת שמגדלת אותה, אך אותה אישה מתה אחרי זמן קצר, משאירה ליוג'ניה פתק ובו רמז מי האמא האמיתית שלה. יוג'ניה נמצאת בכלא וכל הזמן מתכננת את הנקמה בדייגו מנדוזה ותאונה גורמת לה להיפגש איתו פנים אל פנים. בהמשך היא בורחת מהכלא, ועובדת אצל אישה שיודעת שהיא אסירה נמלטת וסוחטת אותה. בסופו של דבר, יוג'ניה ודייגו, בתעתוע של הגורל, יתאהבו.

cassandra

מי זוכר/ת את הטלנובלה הזאת, על הנערה הצוענייה קסנדרה?

שלום לכולם ולכולן,

השבוע עלו לי בזיכרון שלוש טלנובלות, ששודרו בשנות התשעים (שהיה העשור שבו התחילו הטלנובלות להיות משודרות בארץ), ונדמה ששכחו מהן כמעט לגמרי. הראשונה היא "איסאורה", טלנובלה ברזילאית ששודרה בערוץ 3 של הכבלים, מה שנקרא "ערוץ המשפחה", בקיץ 1993. השנייה היא "פבלו", שהייתה סידרה ששידורה לא נמשך הרבה זמן, בעונת השידורים 1996-1997 בערוץ 2 במסגרת "טלעד", בכיכובו של גוסטאבו ברמודס. היא אף עברה מיום שבת לימי חול, לאחר שהזכייניות של הערוץ התחלפו בימים וגם היא זכתה לאחוזי צפייה נמוכים מאוד, נמוכים יותר מ"נאנו" המצליחה שהייתה גם בכיכובו של ברמודס ושודרה בעונת השידורים שלפניה. הטלנובלה השלישית, ששודרה בין השנים 1997-1998, לפני 19 שנים, בערוץ השני בימי שבת, הייתה "קסנדרה", טלנובלה מוונצואלה, ועליה אכתוב עכשיו. על "איסאורה" ו"פבלו" אכתוב בפעם הבאה.

הטלנובלה המצליחה, ששודרה במקור בעונת השידורים 1992-1993 בוונצואלה, שכללה 150 פרקים הייתה כל כך פופולרית בעולם, שבשנים 2006 ו2008 זכתה להצגה מחדש תחת שם וגירסה אחרים, בפיליפינים וברוסיה בהתאמה. לגירסה הרוסית של "קסנדרה" קראו "נסיכת הקרקס".

הסידרה הייתה בכיכובם של קוראימה טורס, כיום בת 43 (ואז בת 19), ואוסוואדלו ריוס, כיום בן 56, ואז בן 32 (שניהם בתמונה). כשקוראימה טורס שיחקה את דמותה של קסנדרה, עוזרת בית ממוצא צועני כביכול שמתחתנת עם משפחה עשירה, מבלי לדעת שהיא בעצם נכדתו של אחד מבעלי הבית. בעלה נרצח בליל חתונתם, והיא מואשמת על לא עוול בכפה ברציחתו.

הסיפור מתחיל 20 שנה לפני כן, כשקרקס צועני נודד חונה מחוץ לבירת ונצואלה, קארקאס. אדראינה, שהיא בת לבעלי אחוזה מפוארת בפרברי העיר, נכנסת למגידת העתידות של הקרקס, שמבשרת לה כי צפוי לה גורל טראגי וכי דרכיהן יצטלבו שוב בעתיד באופן מסתורי. לאחר שנה, הקרקס שוב חוזר לעיר, ואדראינה מתה לאחר שילדה בת בריאה. אביה של אדראינה הוא אלמן, ויש לו אישה שאינה אמה של אדראינה, בשם הרמיניה, שרוצה ששני בניה התאומים מנישואים קודמים יירשו את האחוזה -ולא התינוקת, הנכדה החדשה. האם החורגת רוקמת מזימה, כשהיא שומעת שבקרקס הצועני ישנה יולדת שמתה יחד עם התינוקת שלה.

אדם ששוכרת הרמיניה מחליף בלילה לפני שהקרקס עוזב את גופת התינוקת הצוענייה המתה בתינוקת החיה, נכדתו של בעל האחוזה. התינוקת, שסבתה של התינוקת המתה מוצאת אותה בפתח האוהל, גדלה להיות נערה צוענייה יפהפייה בשירותו של הקרקס, בשם קסנדרה, סבתה (החורגת למעשה) של קסנדרה מבטיחה עוד מינקותה להשיא אותה כשתגדל למי שעתיד להיות מנהיג הצוענים בקרקס, ה"צ'אר", ראנדו.

השנים עוברות, וקסנדרה והקרקס חוזרים אל אותה עיירה שסמוכה לקראקאס, וכשה"צ'אר" ראנדו וקסנדרה רוקדים, עיניה נופלות על בחור נאה, בשם לואיס דויד. מתברר שלואיס דויד הוא בנה של הרמיניה, ועתיד יחד עם אחיו התאום, איגנסיו, לרשת את האחוזה (את שני האחים משחק אוסוואלדו ריוס). לואיס וקסנדרה נפגשים מחוץ לאוהל הקרקס באותו לילה, מדברים ונוצר ביניהם קשר רגעי. לאחר מכן לואיס דויד נעלם לעסקיו.

בהמשך, מגלה אחיו התאום, איגנסיו, את סיפור ההחלפה בין התינוקות, והוא רוצה לפתות את קסנדרה להתחתן איתו. בעוד קסנדרה מאמינה כי אותו לואיס דויד, שלא ידעה את שמו כשאיתו נפגשה לראשונה מחוץ לאוהל הקרקס בלילה ההוא, הוא בעצם איגנסיו וניאותה להינשא לו, בליל הכלולות שלהם מתרחשת טרגדיה כפולה: קסנדרה מועדת, וכמעט נופלת לתוך בור, כשאיגנסיו בקושי ניאות לעזור לה, עם מבט קר בעיניים. מכאן היא מתחילה לחשוד בו. אבל זה לא הסיפור הגדול: באותו לילה, איגנסיו נרצח על ידי אישתו לשעבר, רוסאורה, ולואיס דויד חושד לשווא בקסנדרה שהיא זאת שרצחה את אחיו. הוא מחליט לחזור לאחוזה, מתחזה לאחיו איגנסיו, על מנת לתפוס את קסנדרה אשמה. רק בהמשך יבין שהיא לא זאת שהרגה את אחיו, והסוף של הסידרה הוא לבסוף טוב, כשקסנדרה מקבלת את לואיס דויד, בעלה שהכירה מלכתחילה, ושניהם זוג שיורש את האחוזה.

marley

תוכניות הטלוויזיה המקפיצות והמעניינות בשעות הקטנות של הלילה

בלילה, בזמן שכולנו ישנים, ובניגוד למה שחושבים- הטלוויזיה שלנו מתעוררת לחיים. בערוץ 1 הישן, זה שלפני התאגיד, היו לאחר חצות מוצגים שידורים ותוכניות ישנות מהעשורים הקודמים, משנותיו היפות של הערוץ. ותופתעו: גם בערוץ 2. הערוצים האמריקנים פועלים במלוא הקיטור, כי הרי מדובר בשעות הערב בארצות הברית. לכן, מי שרוצה לראות טלוויזיה איכותית, עדיף לו דווקא לצפות בשעות הקטנות של הלילה.

בערוץ 1 שלפני אפריל 2017, בעיקר בלילה שבין יום ראשון לשני, הייתה מוצגת התוכנית "שרתי לך ארצי", שבה מגוללים בסיפורים ובשירים מיטב האומנים בהובלת ובהנחיית דן אלמגור את סיפור ראשית הציונות. ומדובר, כמובן, בתוכנית לא מהיום, אלא מלפני 40 עד 42 שנים- כמעט עשור לפני שכותב שורות אלה נולד. קוראים לפנינה הזאת "שרתי לך ארצי", ושידורה המקורי החל כחצי שנה לאחר מלחמת יום כיפור ונמשך עד שנת 1976. החברה הישראלית ומדינת ישראל בכללותה היו מוכות, ארץ ישראל הישנה והטובה מוגרה זה עתה (באותן שנים) על ידי ההפתעה שחוללו המצרים והסורים. כדי לרומם את המוראל, בישראל המוכה והזועמת החלה נוסטלגיה לשנים ה"נאיביות", שנות ראשית הציונות, ההתיישבות, כיבוש העבודה, קום המדינה והעשור הראשון לקיומה, שנות החמישים. גל הנוסטלגיה הזה יהווה גם בסיס לסרטי הבורקס שהופיעו לאחר המלחמה, לא לאלה שלפניה, וכמובן לסידרת סרטי "אסקימו לימון", שאירועיה מתחוללים בשנות החמישים. ובאשר ל"שרתי לך ארצי", מה שיפה בה הוא לא רק שפע האומנים, הסדר המופתי, השירים הנוסטלגיים של ראשית הציונות (כמו "שיר העמק" מ1935) והגעגוע על רקע קהל קודר שמגלם מדינה שמנסה להתאושש ממלחמה קשה ומניצחון מזהיר שהושג בה בקושי ובקורבנות רבים, אלא גם נוכחותם של אנשים שהיו אז זקנים והיו עדים למאורעות ראשית הציונות, השילטון הבריטי, ההתיישבות והקמת המדינה בעת התרחשותם.

בערוץ השני, בעת שמשדרים שידורי "קשת", בשעות הקטנות של הלילה, ישנה תוכנית כמעט קבועה שרצה בשידורים חוזרים כבר כמעט 18 שנה. אומנם היא נועדה כביכול "לסתום חורים" בלוח השידורים, אך היא מאוד מעניינת, ואף מקפיצה, עד כדי כך שאני אחד ה"משוגעים" שאף הקליט את סידרת התוכניות האלה, שנפרסת על פני 7 חלקים, כל חלק משודר בין מוצאי שבת לראשון בדרך כלל, בימים ששידורי "קשת" משדרת בערוץ 2. מדובר בפסטיבל הרגאיי 97'- פסטיבל הרגאיי החמישי הגדול שהתקיים בחוף אכזיב שבישראל בשנות התשעים, שהתקיים בשישי בלילה, ב13 ביוני 1997 בהפקתו של גיל בומשטיין, שנחשב המאסטר של הרגאיי בישראל . מדובר, אם כן, באחד השרידים האחרונים של התוכניות ששודרו בערוץ 2 בשנות התשעים, שמשודר עד היום. באותו פסטיבל, באותו יום שישי מלפני כמעט 19 שנים, ההופעות החלו בשעה 20:30 בערב, ובניגוד למה שחושבים, נמשכו לילה אחד בלבד, עד שעות הבוקר של יום שבת. מי שרוצה להיזכר בימים שלפני הסמארטפונים, מצלמות הסמארטפון והפלאפונים לכל, מוזמן לראות את התוכנית הזאת. לפסטיבל ההוא הגיע קהל רב מאוד, כפי שניתן לראות, ואני יכול להתערב איתכם שלרובם היו בכיס טלכרטים, כי זה מה שהיה באותה תקופה. וכשרצו להדליק אור, לא השתמשו באור של הסלולרי, כי פשוט לא היה. השתמשו במציתים.
בפסטיבל עצמו ניתן לראות שטף של להקות, שמייצגות את מוזיקת הרגאיי, שמקורה בשנות השישים המוקדמות באי ג'מייקה, והיא מהווה שילוב בין הסגנון המערבי, הסגנון הקאריבי והסגנון האפריקני.
הלהקות העיקריות שהופיעו בפסטיבל היו מג'מייקה, כמו להקת Misty in Roots, ולהקת שילה- לצד בוג'ו בנטון האגדי. הרגאיי, שמקורו בג'מייקה, קושר עצמו היטב לאתיופיה וליהדות. הלהקה השנייה העיקרית שהופיעה בפסטיבל, לצד בוג'ו בנטון, הייתה כאמור להקת שילה. גם בשיריו של בוב מארלי, שנחשב אבי הרגאיי, מופיעים אלמנטים עבריים כמו "הר ציון הקדוש" ו"האריה מציון". כל זאת כתוצאה מהשפעת דת הרסטפארי- שאליה אכן קשורים או מושפעים ממנה אנשי תספורת הראסטה.
ומהי דת הרסטפארי? הדת הזאת התפתחה מג'מייקה, ומאמינה כי קיסר אתיופיה (המרוחקת אלפי קילומטרים מג'מייקה) השולט האחרון, שהתפרסם במאה העשרים ואף שהה בארץ ישראל זמן מה בימי מלחמת העולם השנייה, היילה סלאסי, היה התגלמות האלוהות. "ראס" פירושו ראש, כמו בערבית- וגם תואר אצולה אתיופי, וטפארי הוא שמו הפרטי והאמיתי של הקיסר, טפארי מקונן. לפי המסורת, נחשב טפארי מקונן כצאצא של שלמה המלך ומלכת שבא, לכן סמל בית המלוכה האתיופי היה האריה מציון- ומכאן שילוב האלמנטים היהודיים בדת הרסטפארי. גם צבעי הרגאיי מושפעים מצבעי הרסטפארי, שהם אותם צבעים של דגל אתיופיה הקיסרית והמודרנית.
באותן שנים, שנות התשעים, הרגאיי אימץ סיגנון קופצני שמשלהב את הקהל, עם מוזיקה שמחה ומקפיצה- לצד המסרים החשובים שבשירים, לכן לראות את הפסטיבל ולשמוע רגאיי, גם באמצע הלילה, גורם להנאה ולהתעוררות. לצד אומני רגאיי מחו"ל, שהגיעו לפסטיבל ובכך הראו שישראל היא יעד חשוב של מוזיקת הרגאיי, מופיעים בפסטיבל גם אומני רגאיי ישראלים, כמו יוסי פיין ולהקת האקסנטריקס ולהקת פראנה. וכאמור, לכל להקה הוקדשו חלק אחד או שניים. בחלק האחרון של הפסטיבל, מופיעה להקת "שורשי אפריקה", שמזכירה את מקורן האמיתי של מוזיקת הרגאיי ודת הרסטפארי. על רקע ההופעה מופיע כל הזמן הים של אכזיב, כשחלק מהמשתתפים בפסטיבל אף ניצלו את קיומו של החוף על מנת לקפוץ בין הגלים.
פסטיבל זה היה האחרון שהתקיים באותה תקופה, כשהמסורת חודשה רק לאחר כמה שנים, בעומק שנות האלפיים, כשהרגאיי היה בסיגנון אחר, בועט יותר.
אז בניגוד למה שחושבים, האקשן האמיתי בטלוויזיה והתוכניות המעניינות באמת מתחילות באמצע הלילה.