(c) כל הזכויות שמורות לכותב אתר HISTERIO
האיש הזה בתמונה הוא אהרון שלוש (1840-1920). הוא נולד בעיר אוראן (והראן) באלג'יריה למשפחה שבאה למעשה במקור מהעיר פאס (פז) במרוקו. משפחת שלוש הענפה דאגה לרשום את עצמה כיוצאי אלג'יריה ולא כיוצאי מרוקו, כדי שיקבלו אזרחות צרפתית היות ואלג'יריה באותם זמנים הייתה מסופחת סיפוח מלא לצרפת, בעוד מרוקו הייתה רק תחת חסות צרפת. שורשי משפחת שלוש הם מפורטוגל ומייסד השושלת הוא אביו של אהרון, אברהם. בני משפחת שלוש השתתפו בפיתוח התשתית ההתיישבותית היהודית בארץ ישראל שיצרה את התשתית הלאומית למדינת ישראל העתידית, וצאצאיהם (חלק לא קטן מבני המשפחה התחתנו עם אשכנזים) ממשיכים להשפיע על החברה הישראלית עד היום.
למה כתבתי במקרה זה "הגיבורים הכמעט נשכחים"? כי משפחות שלוש ועבו מוכרות וידועות עד היום.
בשנות הארבעים של המאה ה19 עלו בני משפחת שלוש לארץ. בתחילה התיישבו בחיפה, ולאחר מכן עברו לשכם, לירושלים ומשם למקום מושבם הקבוע ביפו.
אהרון שלוש עצמו, המפורסם שבמשפחה, היה סוחר, חלפן כספים וצורף ואדם אמיד, כמו חיים אמזלג ומשפחת מויאל שתיארתי אותם בפוסט הקודם. הוא ייסד את שכונת נווה צדק, אחת השכונות היהודיות הראשונות מחוץ ליפו. והיו בשכונה שני בתים מפורסמים בשם "בית אהרון שלוש", כשהבית הראשון נהרס במלחמת העצמאות. אהרון שלוש היה גם רב, ובביתו השני שקיים עד היום פעל ופועל בית כנסת משפחתי. הוא מכר אדמות ליזמים שהקימו את השכונות היהודיות הראשונות האחרות מחוץ ליפו וסייע לחלוצים שבאו מאירופה ולאגודת ביל"ו. קשריו עם המימשל העות'מאני היו כה חזקים, עד כדי כך שבשנת 1892 כשעבר להתגורר בשכונת נווה צדק והיה נוסע ליפו בכירכרה מדי יום, לחנות התכשיטים שבבעלותו. באחת הפעמים התהפכה כרכרתו בוואדי, והוא שבר את ידו, מושל יפו, ששמע על המקרה, ציווה על הקמת גשר בשכונה בשם "גשר שלוש". שני בניו היו ממייסדי שכונת אחוזת בית, שלימים תהפוך לעיר תל אביב. נכדו היה משה שלוש, שהיה ראש העיר השלישי של תל אביב, שכיהן זמן קצר מאוד בשנת 1936 וכתוצאה מלחץ השילטונות הבריטיים, ולדעתי האישית גם כתוצאה מחתרנות מבפנים ומיחס מתנשא שהופגן כלפיו הוחלף על ידי ישראל רוקח מהציונים הכלליים.
משפחת עבו (במקור עבדאללה, או עובדיה) היא משפחה יהודית אמידה מאוד מאלג'יריה שהובילה את הקהילה היהודית במדינה ושעלתה לארץ ישראל בשנת 1817 והשתקעה באיזור צפת בשל קדושת העיר. כיום חיים בצפת בני הדור השישי למשפחה הזו, והיא נחשבת למשפחה היהודית הנכבדה ביותר בצפת. מייסד השושלת הוא הרב שמואל עבו שהיה רב הקהילה הספרדית בצפת וגם סוכן קונסולרי של צרפת בתקופת הקפיטולציות (שבה היו נתיני מדינה זרה באימפריה העות'מאנית היו נתונים תחת סמכות הקונסול). תפקיד קונסול צרפת באיזור צפת עבר בירושה בין 3 הדורות הראשונים בארץ של בני המשפחה. הוא ייסד מודל של מנהיגות מורכבת של רב, גואל (רוכש) קרקעות עבור היהודים וכן מתווך עם האוכלוסיות הלא יהודיות ועם הקהילה האשכנזית באיזור כמו גם עם השילטון העות'מאני (היו לו שומרי ראש תורכים). הרב שמואל עבו הקים, בין היתר, את המבנה מעל קבר רשב"י (רבי שמעון בר יוחאי) במירון, ייסד את היישוב היהודי הראשון בהר מירון מזה דורות רבים במאה ה19, ופעל לרכישת אדמות בכל סביבת צפת ואף רחוק ממנה, ובכך הוא ומשפחתו איפשרו את ההתיישבות היהודית בראש פינה (ג'עוני, גיא אוני), יסוד המעלה, משמר הירדן, דרום מערב רמת הגולן, מחניים ועין זיתים. בידי הרב שמואל עבו היה גם המונופול לשימוש בצבע הבגדים אינדיגו, מונופול שרכש במסעו להודו. הוא ובני משפחתו הפכו למעשה לראשי הקהילה היהודית בעיר צפת.
לאות תודה על פועלם של משפחת עבו בשיקום הרובע היהודי בצפת, בעידוד ההתיישבות בגליל, ובהקמת המבנה על קבר רבי שמעון בר יוחאי והפיכתו לאתר יהודי בלעדי – העניקה להם הקהילה היהודית בצפת ספר תורה על שם הרב שמואל עבו, ובערב ל"ג בעומר תקצ"ד 1833 החלה מסורת שנמשכת עד עצם היום הזה- הובל ספר תורה זה לראשונה בשירה ובריקודים מבית עבו לבית הכנסת של הרשב"י במירון, וחגיגות ל"ג בעומר המסורתיות נפתחו ברוב עם. הייתה זו תחילתה של מסורת משפחתית, שהפכה במרוצת הזמן לחלק בלתי נפרד מהפולקלור הדתי עממי של חגיגות ל"ג בעומר בצפת, והתפשטה על פני כל הארץ והיא נמשכת עד היום כאמור.
שנים אחדות לאחר מכן הוחלף ספר התורה הראשון, שנידבו יהודי צפת, בספר תורה עטור כסף וזהב, שתרם בנו של הרב שמואל, הרב יצחק מרדכי עבו. ספר תורה זה נישא עד היום בתהלוכה החגיגית מבית עבו למירון, עד לתום חג השבועות בו הספר חוזר לארון הקודש בבית הכנסת בנאה בצפת, עד לערב ל"ג בעומר בשנה שלאחר מכן וחוזר חלילה.