Tag Archives: אנדריאה דוריה

סולימאן פרק ב

העות'מאנים פרק 8: ימי הסולטאן סולימאן, חלק ב' (ספוילר)

(c) הזכויות על הכתוב בפוסט הזה שמורות לאתר Histerio
התמונה נלקחה מתוך הסידרה "המאה המפוארת-הסולטאן" והיא שייכת לסידרת הטלוויזיה בשם זה

המצור העות'מאני הכושל על וינה גרם לזעזוע בקרב מעצמות אירופה, והן ניסו להתגייס שוב על מנת להדוף את העות'מאנים. מנגד, הסולטאן סולימאן המפואר סבר כי זה לא הזמן להסתבכויות צבאיות נוספות מול ההבסבורגים בהונגריה ובאוסטריה. רצונו היה להתעסק בעניינים פנימיים ובעיקר לקדם את הפרויקט הכי חשוב שלו: קביעת קובץ החוקים האזרחי של האימפריה העות'מאנית, מה שנתן לו את הכינוי "סולימאן המחוקק" (קאנוני סוליימאן, או סולימאן קאנוני). כמו כן, סולימאן שם לו למטרה להפסיק את הדיכוי האיראני-שיעי של אנשי הדת ויושביה הסוניים של מסופוטמיה, עיראק של היום, שבעבר הייתה מקום מושבה של הח'ליפות (ח'ילאפה, כלומר מרכז האסלאם הסוני) העבאסית ובמאה השש עשרה הפכה למרכז של דיכוי שהפעילו האיראנים הספווים השיעים כנגד חכמי הדת הסוניים והאוכלוסייה. למרות זאת, האיום של המנהיג ההבסבורגי-אוסטרי פרדיננד על יאנוש זאפוליה, שהיה שליט הונגריה ובן חסותם של העות'מאנים, נמשך. לכן, העות'מאנים פתחו במסע צבאי שלישי כנגד האוסטרים ההבסבורגים בהונגריה ובאוסטריה עצמה. המסע הסתיים בלא תוצאות ממשיות מצד סולימאן, אך האימפריה האוסטרית-גרמנית ההבסבורגית (שנקראה "האימפריה הרומית הקדושה") נתקלה בבעיות פנימיות: התנועה הפרוטסטנטית בהנהגת מרטין לותר צמחה באותן שנים כנגד הנצרות הקתולית השלטת, מה שגרם לחוסר שקט פנימי ולתסיסה. המצב אילץ את הקיסר האוסטרי קרל החמישי לחתום ביוני 1533 על הסכם שלום עם העות'מאנים. לפי הסכם זה, המלך פרדיננד שהיה כפוף לקיסר הכיר בסולטאן העות'מאני כאב וכריבון בהונגריה, קיבל את הווזיר הגדול (ראש הממשלה) העות'מאני כמקביל לו בדרגה והסכים לשלם מנחה שנתית לסולטאן. ללא כיבוש וללא סיפוח קיבל סולימאן את פרדיננד כוואסאל (בן חסות), ובתמורה זכה להקפאת המצב בחזית ללא דרישות נוספות.

באוקטובר 1533 הצבא העות'מאני פנה מזרחה למסע צבאי כנגד האימפריה האיראנית הספווית על מנת לשחרר את מסופוטמיה משליטה שיעית. הווזיר הגדול אבראהים פאשה, חברו הטוב של סולימאן, עמד בראש הכוח העות'מאני שחדר דרך כורדיסטאן לצפון עיראק ומשם לבגדאד וכבש אותה ולאחר חמש שנים את בצרה. בזאת הוחזרה אדמת הח'ליפות הישנה לשילטון סוני והמימסד הדתי הסוני במה שהיום עיראק שוקם. כעת סולימאן הוכר סופית כשליט של עולם האסלאם כולו. לא רק שיטת גביית המיסים והמינהל העות'מאני חזרה, אלא מפקדי הצבא העות'מאני קיבלו באיזור מעין אחוזות, תימארים, שאת מיסיהן העלו לסולטאן וסיפקו לו בשעת מלחמה פרשים (סיפאהים) שהיו תחת חסותם. לסולטאן הייתה הזדמנות לשעוט לתוך איראן ואזרבייג'אן אך הוא ויתר עליה היות ופחד מתנאי החורף והעדיף להתעסק רק במה שהיום היא עיראק ולהציל אותה מציפורני השיעים. על הדרך כבשו אבראהים פאשה וכוחותיו גם את איזור ארזורום ו-ואן, איזורים ששייכים כיום לתורכיה והיו תחת חסות נסיכויות מקומיות ובהשפעה איראנית. באותו זמן החזית בים התיכון התחילה להתעורר אל מול ההבסבורגים, שהשלום איתם היה מוגבל לאיזור אוסטריה והונגריה בלבד.

היזיר ראיס, ובשמו השני וכינויו המפורסם ח'יר אל-דין ברברוסה, היה מנהיג של פיראטים מוסלמיים שישב באיזור תוניס. הוא התמודד יחד עם האוכלוסייה המוסלמית המקומית בתוניסיה ובאלג'יריה של ימינו עם דומיננטיות ספרדית בין היתר באמצעות מעשי פשיטה ושוד על ספינות נוצריות, בייחוד ספרדיות, ששוטטו באיזור. ברברוסה, או אדום-הזקן כתירגומו של מונח זה, חיפש כל הזמן עזרה עות'מאנית שתחזק את הצי הפיראטי שלו. בשנת 1516 כבשו העות'מאנים את אלג'יריה,וברברוסה הפך הלכה למעשה לאחראי על האיזור. באותה שנה בנה בקסבה של אלג'יר את מסגד כתשאווה, מסגד שעם הכיבוש הצרפתי הפך לקתדרלה אך לאחר קבלת עצמאות אלג'יריה ב-1962 הפך שוב למסגד, ובאפריל 2018 הסתיים שיפוצו על ידי רשות שיתוף הפעולה והתיאום התורכית Tika.

ובחזרה לשנת 1532. קרל החמישי הקיסר ההבסבורגי שבין היתר שלט בספרד מינה את האדמירל אנדריאה דורייה מגנואה לבנות לו צי בחזית הים התיכון המתגבשת אל מול המוסלמים. אנדריאה דוריה פתח אל מול העות'מאנים חזית ימית בים התיכון, כשבספטמבר 1532 כבש את נמלי לפאנטו וקורון ביוון העות'מאנית. הסולטאן סולימאן קרא לעזרתו את היזיר ראיס ח'יר אל-דין ברברוסה, והעלה אותו לדרגת אדמירל גדול או קאפודאן פאשה, מפקד הצי העות'מאני כולו, תוך שאלג'יריה מסתפחת רשמית לאימפריה העות'מאנית. כעת היה על ברברוסה להקים צי שיביס את אנדריאה דוריה. בזמן שסולימאן נלחם בעיראק של ימינו כנגד האיראנים, כבש הצי של ברברוסה בעונות האביב והקיץ של שנת 1534 את לפאנטו וקורון שביוון ואת תוניס מידי ההבסבורגים. דוריה הגיב בגיוס צי חדש כדי לכבוש שוב את תוניס בשנה שלאחר מכן. בתגובה, כרתה לראשונה האימפריה העות'מאנית ברית עם צרפת כנגד ההבסבורגים. הסכם הקפיטולציות עם צרפת ב-1536 התיר לנתינים וסוחרים צרפתיים להיות פטורים מהחוק העות'מאני בשטחי האימפריה העות'מאנית, נתן לסוחרים צרפתיים חופש תנועה ברחבי האימפריה ולסוחרים עות'מאניים חופש פעולה בשטחי צרפת. להסכם הקפיטולציות הייתה השלכה כבדה ומשמעותית מאוד על עתיד האימפריה, ונטען כי שיטת הקפיטולציות הובילו בסופו של דבר להתפוררות האימפריה העות'מאנית כולה לאחר כמה מאות שנים. בתמורה קיבלה האימפריה העות'מאנית ברית צבאית עם צרפת כנגד ההבסבורגים, אך מעשה זה והמעשים הבאים מהווים רמז לזריעת זרעי התפוררות האימפריה העות'מאנית, דווקא בימי השיא שלה.

בינתיים, הסולטאן סולימאן, שהיה אדם חשדן מאוד וכל הזמן חשש שחותרים נגדו בסביבתו על מנת להפילו, התפנה לטפל בבעיות בביתו. עימות פרץ בין "המגויסים החדשים", או בשם אחר "מגוייסי הדוושרימה" (Devşirme) שהיו בעברם נערים נוצריים, גויסו בכפייה לצבא העות'מאני ואוסלמו כדי לשרת בו והתקדמו במערכת המינהלית- בהנהגת הווזיר הגדול אבראהים פאשה, לבין אשת הסולטאן, הורם, שבנתה הרמון משלה ושאפה לשלוט בפועל במינהלה העות'מאנית כדי שבסופו של דבר אחד מבניה- הנסיכים מהמט, ג'יהאנגיר (למרות נכותו), סלים או ביאזיד יירש את הסולטאן ובכך היא תהפוך לאימו החזקה של הסולטאן (ואלידה סולטאן) בעתיד. הורם הסיתה את הסולטאן סולימאן כנגד אבראהים, והאשימה את הווזיר הגדול בכך שקיבל שוחד מהאיראנים הספווים כדי שיסית את המסע הצבאי העות'מאני מבגדאד לאיראן ואזרבייג'אן על מנת שהעות'מאנים יובסו שם, ובכך שעם היותו גם מפקד הצבא העות'מאני כולו הוא הפך לעצמאי מדי ומאיים על הסולטאן. אבראהים, מצידו, פעל להחליש את הורם סולטאן ותמך יחד עם אשת הסולטאן הראשונה, גולבאהאר (או מאהידווראן) על מנת שיורש העצר ובנו בכורו של סולימאן, הנסיך מוסטפא, יתמנה לסולטאן אחריו מה שעלול לגרום לבסוף לרצח הורם ובניה בידי מוסטפא ואבראהים, לפי המסורת. הורם כרתה ברית גם עם אחד מאויביו העיקריים של אבראהים, איסקנדר צ'לבי, והסולטאן לבסוף השתכנע- באמצע מרץ 1536 נתפס אבראהים, נקשר ונחנק ורכושו הוחרם. בזאת הורם סולטאן ניצחה, וגם החל עידן "סולטאנות הנשים", כשהאימפריה נוהלה למעשה מההרמון ומי ששלט בה בפועל היו נשות הסולטאן או אמו. בהמשך תסיט הורם את סולימאן נגד הנסיך מוסטפא יורש העצר שלא היה בנה, וגם הוא יוצא להורג בשנת 1533, מה שישאיר את המאבק על הסולטאנות בידי בניה. בסופו של דבר בנה של הורם, סלים, שהיה החלש פוליטית ומנהלתית הצליח כמו אמו להסית את סולימאן כנגד אחיו ביאזיד- ביאזיד הומת וסלים הפך לסולטאן סלים השני בשנת 1566. הורם לא זכתה להכתרת בנה סלים לסולטאן, היות והיא עצמה נפטרה שמונה שנים לאחר מות סולימאן.

אחד ההישגים הכבירים ביותר של סולימאן היו 9וצאת ספר החוקים המוסדר הראשון של האימפריה העות'מאנית, שמסדיר את חוקי האימפריה האזרחיים מעבר להלכה המסלמית, השריעה. הספר נקרא קאנון-נאמה (Kanun-Name). כמו כן, בימי סולימאן הגיעה האימפריה לשיא גודלה ותפארתה. עוד בימי סולימאן נזרעו זרעי שקיעתה, שהייתה הדרגתית ורצופה עליות ומורדות- לא שקיעה רצופה. האימפריה קרסה סופית בימי מלחמת העולם הראשונה (1914-1918) כשהעות'מאנים היו בברית יחד עם אויבותיה המושבעות לשעבר אוסטריה וגרמניה, ובוטלה רשמית בין השנים 1922-1923, עת בוטלה הסולטאנות וכוננה במקום האימפריה העות'מאנית הרפובליקה התורכית המודרנית. בחודש מרץ 1924 בוטלה גם הח'ליפות המוסלמית שהייתה נתונה בידי בן המשפחה העות'מאנית.

 

הצד האירופי – אנדריאה דוריה, הסולטאן ועוד אזהרות על ספוילרים…

שבוע טוב,

ראשית, הייתי רוצה להמליץ על ספר וסרט לקריאה ולצפייה. ברוח ימים אלה, של שיבת הסידרה "הסולטאן" למסכים ושל 100 וקצת שנים למלחמת העולם הראשונה, ברוח הסרט "1917" שעלה לVOD. כל אלה בענייני צבא.

הספר שהייתי ממליץ לקרוא הוא של אריך מריה רמרק, "במערב אין כל חדש", שבו מסופר על קורותיו של חייל גרמני בחזית במלחמת העולם הראשונה, המלחמה שחיסלה את הסדר האימפריאלי הישן כולל את האימפריה העותמאנית. זה ספר מפורסם מאוד ואפילו לא כל כך קשה לקריאה כמו שנדמה.

הסרט שהייתי ממליץ עליו הוא סרט ישראלי, "אפס ביחסי אנוש", שהוא בעצם הגירסה הנשית ל"גבעת חלפון אינה עונה" והגירסה הצבאית לסרט "סיפורי תל אביב" משנת 1992. הסרט מספר בשלושה חלקים על קורותיהן של שלוש חיילות שלישות בבסיס סגור, מאוד משעשע ומצחיק ויש לזה זווית אישית- אני בעצמי בצבא שירתתי עד לפני יותר מעשר שנים הן במסלול קרבי ולאחר נשירתי מהמסלול מסיבות רפואיות, שירתתי בשלישות היחידה
בכל התפקידים האפשריים שניתן היה למלא בשלישות. חיל השלישות, שעוסק בפרט ובכוח אדם בצבא, הוא לא רק חיל של ניירות ואקדחי סיכות, מדובר בחיל עם חשיבות רבה מאוד לניהול הצבא. והסרט הוא הברקה גאונית וכאיש שלישות לשעבר אני מאשר את האותנטיות שלו בגדול.

ועכשיו לעניינינו. אני רוצה לספר בכמה מילים על יריבו הגדול של ח'יר אל דין ברברוסה מיודענו, מהצד האירופי-נוצרי של המפה, האדמירל בן הרפובליקה של גנואה אנדריאה דוריה.
ספינות ואוניות רבות נקראו על שמו של דוריה, שחי עד גיל מופלג של 94 שנים- מ-1466 עד 1560. הוא אף הושווה, ברוח ימי הרנסנס שחי בהם, לאל הים המיתולוגי, נפטון.

דוריה נולד כבר עם כפית של כסף בפה: הוא השתייך למשפחת האצולה הגנואזית דוריה- בלטינית- "דה אוריה"-"של זהב", בעיר אונגליה שהייתה שייכת לרפובליקה הגנואזית. הוא שירת כחייל שכיר חרב בחילות הים, בתחילה בצי הצרפתי (כשגנואה הייתה כפופה לצרפת) תחת המלך פרנסואה הראשון, כשעיקר לחימתו היא נגד התורכים, הפיראטים הברברים וכן נגד יריבו של מלך צרפת, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ומלך ספרד, קרל החמישי. בשנת 1528, עקב טענות לאי תשלום
משכורת הולמת מצד פרנסואה, עבר לשרת את קרל החמישי, ומאז הם הפכו לצמד חמד שדרכיהם לא מיהרו להיפרד. תחת פיקודו של קרל, דוריה ייסד מחדש את הרפובליקה של גנואה אך סירב להיות שליטה הרשמי. במקום זה הוא לקח תואר שהיה מקובל באימפריה הרומית,
תואר של דמות ציבורית בכירה ורבת חשיבות (דומה לשמעון פרס של ימינו ממש- לאחר הנשיאות), שנקרא "צנזור"- ללא קשר למושג צנזורה
של ימינו.
עיקר פעילותו הייתה בים התיכון נגד האימפריה העותמאנית, ובכך הוא ניהל מסעות מלחמה ימיים מוצלחים כנגד האימפריה. הוא כבש את
המחוזות קורוני ופטראס היווניים מידי העותמאנים, וכן ב-1535 את תוניס.
בשנת 1538 האפיפיור פאולוס השלישי הצליח ליצור איחוד של ציים קתוליים שנקרא "הליגה הקדושה" כנגד האימפריה העותמאנית, אך
הובס על ידי היזיר ח'יר אל-דין ברברוסה יריבו ממש בקושי בקרב
פרווזה שביוון. לאחר שלוש שנים התלווה לקרל החמישי בניסיון כושל לכבוש את אלג'יריה. כישלונותיו נתנו לצי העותמאני שליטה בים התיכון עד קרב לפאנטו בשנת 1571, כשכבר דוריה לא היה בין החיים, שנוהל על ידי הסולטאן סלים השני- שבו הובסו העותמאנים במה שמסמל לדעת רבים את קץ המאה המפוארת.

בימי זיקנתו, דוריה עסק בעיקר במאבקים פנימיים בין משפחות אצולה ובהשגת כסף וכוח נוסף למשפחתו, כשאחיינו מעודד אותו לעשות כך. בגיל 84 חבר שוב לקרל החמישי, בקרב פונזה מול העותמאנים, אך הובס על ידי הצי של טורגוט ראיס. בשנת 1555 חזר סופית לגנואה ונתן את הפיקוד על הצי שלו לצאצא של אחיינו, ג'יובאני אנדריאה דוריה, שיצא
הרבה יותר כושל ממנו…
למרות שמצויינים כשלונות רבים, דוריה נחשב לאדמירל מצליח, בין היתר בשל עורמתו הפוליטית בה ניצל את היריבות בין פרנסואה הראשון לבין קרל החמישי, וכן בשל המלחמה השערה שניהל מול הפיראטים הברבריים בים התיכון. דוריה הצליח להקשות על ברברוסה את הקריירה הימית, וזה מספיק כדי להפוך אותו לגדול ומפורסם.