Tag Archives: ג'רמי קורבין

סוציאליזם דמוקרטי

סוציאליזם דמוקרטי: השיטה החדשה של המפלגה הדמוקרטית האמריקנית?

אצל המפלגה הדמוקרטית האמריקנית ישנה תופעה מיוחדת: כל אימת שמפסיד מועמד דמוקרטי לנשיאות, המועמד שבא אחריו נחשב יותר רדיקלי שמאלה ממנו. מקרה יוצא דופן שבא בניגוד לתופעה זאת הוא התמודדותה של הילרי קלינטון לנשיאות מטעם המפלגה ב2016. רוצים דוגמה? לאחר שאל גור הפסיד את הבחירות הדמוקרטיות בשנת 2000, בשנת 2004 המועמד היה ג'ון קרי, סנאטור ליברל שנחשב הרבה יותר שמאלני מאל גור שהיה סגנו של ביל קלינטון. גם קלינטון וגם גור, להזכירכם, הקפידו על עמדות של מרכז-שמאל. קרי, לעומתם, היה שמאל יותר מובהק. כשג'ון קרי הפסיד בשנת 2004, הופיע בשנת 2008 מועמד שנחשב יותר שמאלה מג'ון קרי: ברק אובמה, שניצח שתי מערכות בחירות ברציפות וכיהן בנשיאות ארה"ב במשך שמונה שנים. אבל אובמה נחשב במפלגת הדמוקרטית לאיש מרכז, וכשמשווים אותו למועמדים הבולטים הנוכחיים של המפלגה הדמוקרטית לקראת בחירות אמצע הקדנציה לבית הנבחרים האמריקני שאמורות להתקיים בחודש נובמבר 2018, אובמה הוא בכללותו איש מרכז מתון. לפי דונה בראזיל, שהייתה יושבת ראש המפלגה הדמוקרטית (בארה"ב יושבי ראש המפלגות הם לא מועמדים לנשיאות, הם בדרך כלל פוליטיקאים ותיקים שכוכבם לא דרך או אנשי מכירות בכירים), הניצחון של הילארי קלינטון בפריימריז (הבחירות המוקדמות) למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות בשנת 2016- וזה היה למעשה הניצחון האחרון שלה כי היא הפסידה לדונאלד טראמפ בבחירות לנשיאות- היה ניצחון עם כוכבית גדולה: מי שהיה לו סיכוי לנצח הוא התופעה בה' הידיעה שהופיעה במערכת הבחירות ההיא מטעם הדמוקרטים, הסנאטור ברני סנדרס. והסנאטור היהודי הוותיק הזה, שכמובן הוא שמאלה בדעותיו מקלינטון, הוא המבשר של התופעה והאידיאולוגיה שנקראת סוציאליזם דמוקרטי. אל תשכחו שעד הופעתו של סנדרס, המילה "סוציאליזם" נחשבה למילה מגונה בארצות הברית, זכר למורשת המלחמה הקרה. סנדרס לא התבייש להגיד את המילה "סוציאליזם", ובעיקר "סוציאליזם דמוקרטי". לאחר שהילרי קלינטון הפסידה בבחירות הכלליות, המפלגה הדמוקרטית נעה יותר ויותר שמאלה. כשנה לאחר ההפסד, הקים סנדרס את "מכון סנדרס", שנועד בעיקר לקדם מועמדים בתוך המפלגה הדמוקרטית שמזדהים עם הדרך שלו. בינתיים הצליחו 42 מועמדים שדוגלים או מזוהים עם הסוציאליזם הדמוקרטי של סנדרס לנצח בבחירות הפנימיות בתוך המפלגה הדמוקרטית למועמדויות השונות לבחירות 2018 לבתי הנבחרים השונים.

ובכן, מהו הסוציאליזם הדמוקרטי, שמנסה להסתמן כתשובה של המפלגה הדמוקרטית לטראמפ? מדובר באידיאולוגיה פרוגרסיבית, כלומר שמאל על סף הקיצוני או שמאל קיצוני, שמעודד מערכת פוליטית דמוקרטית לצד בעלות סוציאלית על אמצעי הייצור. הוא דוגל בניהול עצמי ודמוקרטי של מוסדות כלכליים בתוך שוק כלכלי סוציאליסטי-ריכוזי, תוך ניהול הכלכלה באופן ריכוזי על ידי המדינה. מה ההבדל בין סוציאליזם דמוקרטי למה שאנחנו מכירים בתור סוציאל-דמוקרטיה? הסוציאליזם הדמוקרטי תומך בהחלפה הדרגתית של המערכת הכלכלית הקפיטליסטית למערכת ריכוזית סוציאליסטית, ואילו הסוציאל-דמוקרטיה תומכת ברפורמות קפיטליסטיות אבל עם רגישות חברתית. כלומר, בעיני הסוציאל-דמוקרטיה הפיתרון לבעיות הקפיטליזם הוא לערוך בו רפורמות אך לשמר אותו. בעיני הדמוקרט-סוציאליסטים, על מנת לתקן את הקפיטליזם יש להחליף אותו בסוציאליזם, וזה הבדל עצום. יש כאלה שמאשימים, ובצדק מסוים, את הסוציאליזם הדמוקרטי שהוא שם מכובס למעבר למערכת שדומה למערכת הכלכלית הסובייטית, אבל עם "ניהול דמוקרטי". הדמוקרט-סוציאליסטים בהחלט תומכים בהתערבות בוטה מאוד של המדינה בכלכלתה כדי לצמצם את אי-השיוויון החברתי, בהלאמה ובריכוזיות המשק.

דוגמה להצלחה של מועמדים דמוקרט-סוציאליסטיים היא אלכסנדריה אוקאזיו-קורטס, מועמדת מטעם המפלגה הדמוקרטית לקונגרס האמריקני ממדינת ניו יורק, לטינית במוצאה ובת 28 שנבחרה למועמדות הארצית הדמוקרטית לאחר שניצחה בבחירות המוקדמות למועמדות בתוך המפלגה. היא נחשבת לעתיד של המפלגה הדמוקרטית, בעידן שבו נפרצו כל הגדרות. והאם זה טוב לישראל או למערב המסורתי בכלל? ממש לא. קורטז מתחה ביקורת על "הכיבוש הישראלי את פלסטין". והכוונה היא לא לשטחים שנלקחו ע"י ישראל בשנת 1967, אלא לכאורה לשליטה הישראלית מנהר הירדן ועד הים התיכון. הסוציאליזם הדמוקרטי, כמו הסוציאליזם עצמו ואף יותר ממנו, תומך בצימצום הפערים בחברה בין המעמדות, ובעזרה למדוכאים ולחלשים כדי להביא לשיוויון. ולפי השיטה של הדמוקרט-סוציאליסטים, ביניהם סאנדרס ובטח קורטז שיותר קיצונית ממנו, המדוכאים האולטימטיביים הם המוסלמים והפלסטינים (לצד האוכלוסייה הלטינית והשחורה של ארצות הברית). הסוציאליזם הדמוקרטי תומך בהגירה ובקליטת מהגרים ובגלובליזציה סוציאליסטית, לא קפיטליסטית. בנושאים חברתיים אחרים, אגב, גם סאנדרס וגם קורטז תומכים ב"ביטוח רפואי לכל", והכוונה היא שהמדינה צריכה לתת ביטוח רפואי גם לאזרחיה וגם למהגרים אליה. מועמד נוסף שנחשב דמוקרט-סוציאליסטי אך לא בארצות הברית הוא מנהיג מפלגת הלייבור הבריטית, ג'רמי קורבין (ולפי התנהגותו בתוך מפלגתו ובכלל, אני לא בטוח שהוא בכלל דמוקרט, אלא רק סוציאליסט קיצוני). העניין הוא שרובם המוחלט של יהודי בריטניה סולדים מקורבין האנטישמי, בעוד שלרוב יהודי מדינת ניו יורק, שתומכים במפלגה הדמוקרטית, לא תהיה בעיה להכניס את אלכסנדריה קורטז לקונגרס או לבחור בה בעתיד לנשיאות.

יש החושבים כי הסוציאליזם הדמוקרטי הוא אידיאולוגיה חדשה, שברני סנדרס המציא. טעות בידם. רעיון הסוציאליזם הדמוקרטי קיים עוד משלהי המאה ה-19. הוא מייצג תנועות שמאל לא מעטות בעולם, ביניהן תנועות שהאידיאולוגיה שלהם היא על סף הקומוניזם (הקומוניזם מאמין בדיקטטורה של הפרולטריון, כלומר של המעמד העובד, והסוציאליזם הדמוקרטי מאמין לפחות דה יורה בדמוקרטיה ופועל על פיה, אפילו יותר מהסוציאליזם עצמו). אבל עלייתו של ברני סנדרס קידמה יותר את הרעיון הזה בארצות הברית, ויש למפלגה הדמוקרטית נטייה לאמץ אותו כי הוא רעיון חריג, כתגובה לחריגות של טראמפ באופיו, מן הצד השני.
למרות זאת, לא בטוח שהרעיון הזה הוא שינצח בסופו של דבר: המפלגה הדמוקרטית עוד מנסה להתאושש מההפסד שלה לדונלד טראמפ לפני שנתיים בבחירות לנשיאות, וגם אם כרגע בסנאט ובקונגרס האמריקניים הוא רפובליקני ולאחר 2018 הוא ייהפך לדמוקרטי, רוב המועמדים הדמוקרטיים הם אנשי שמאל-מרכז או שמאל לא קיצוני במיוחד. כמו כן, בדרך כלל בבחירות אמצע הקדנציה בארצות הברית המפלגה שזוכה לרוב היא המפלגה שמנוגדת למפלגתו של הנשיא המכהן, מתוך רצונו של רוב הציבור לחזק את מערכת האיזונים והבלמים מול הנשיא. רונאלד רייגן, לדוגמה, התמודד מול בית נבחרים עם רוב דמוקרטי לאורך כמעט כל שתי כהונותיו. אז זה לא אומר שהמפלגה הדמוקרטית כולה תהפוך בטוח למפלגה דמוקרט-סוציאליסטית ובכלל זה לא אומר שטראמפ יפסיד בבחירות 2020 למועמד דמוקרטי או שהנשיא שלאחר טראמפ יהיה דמוקרטי. אחרי הכל, המועמד המוביל בסקרים להיות המועמד הדמוקרטי לנשיאות בשנת 2020 הוא ג'ו ביידן, שהיה סגנו של הנשיא דאז ברק אובמה. ביידן עצמו, שיהיה בן 78 בעת הבחירות לנשיאות, הוא איש שמאל-מרכז אך הוא אינו דמוקרט-סוציאליסט.

קורבין

מהפיכת הקולורבי (ג'רמי קורבין) האדומה באנגליה?

היות ומדובר באנטישמי ואדם קיצוני, אני משתדל שלא להציג תמונה שלו, אלא של הדבר שהוא מזכיר לי אותו, גם לפי הצליל של שם משפחתו. לכן, בחרתי להציג תמונה של כרוב הקולורבי, שמזכיר בצורתו את מראהו ואת שמו של ג'רמי קורבין, מנהיגה הרדיקאל של מפלגת הלייבור באנגליה.
ואני מודה שוב, שעשיתי טעות שבעבר כתבתי ממש כאן מאמר שלפיו אני לא מפחד מג'רמי קורבין. כשאני שומע את דעותיו ומבין שהוא עלול להתקרב לרחוב דאונינג 10, המשכן של ראשי ממשלות אנגליה, ולשבת על כסאו של ווינסטון צ'רצ'יל האגדי.
עד לפני חודש, הובילה תרזה מאי, מנהיגת השמרנים וראש(ת) ממשלת אנגליה בסקרים על פני מפלגת הלייבור בראשות קורבין בעשרים אחוזים. עוד שבוע אמורות להיערך בחירות באנגליה, ובינתיים קורבין מצמצם את הפער מהשמרנים עד לשלושה אחוזים בלבד בסקרים.

הבעיה העיקרית עם קורבין הוא שרבים זילזלו בסיכויי הצלחתו. אני לא נמניתי על אלה. קורבין מרבה "לנגן" על התיק החברתי ועל העניינים הפנימיים-חברתיים הבוערים באנגליה. נושאים אלה הוזנחו יחסית בידי הממשלות השונות במדינה ב25 השנים האחרונות, מאז שמרגרט תאצ'ר, שעשתה רפורמות שאומנם פגעו מאוד במעמד הבינוני במדינה אבל הזניקו אותה שנות אור קדימה, עזבה את כיסאה.

לפני כמה שבועות, עשתה ראש(ת) ממשלת אנגליה, תרזה מאי, טעות שעלולה להסתבר כפטאלית והקדימה את הבחירות הכלליות במדינה בכ-3 שנים ממה שהן היו אמורות להיות, בגלל שהיא רצתה לנצח בזכות עצמה (היא לא נבחרה לתפקיד, אלא ירשה את דייויד קמרון שהתפטר), והייתה בטוחה בכך, וכן לאשר את הבחירה הבריטית במשאל העם בשנה שעברה לפרוש מן האיחוד האירופי- הברקזיט. היא לא שמעה כנראה על הטעות שעשה שמעון פרס המנוח כשכיהן לפני 21 שנים כראש ממשלת ישראל והקדים את הבחירות בגלל שהיה בטוח בניצחונו על בנימין נתניהו-והפסיד. מצד שני, אני לא בטוח שתרזה מאי תפסיד, אלא אולי מפלגתה, השמרנים, תאבד את הרוב החוסם שיש לה בפרלמנט הבריטי ותיאלץ לכונן ממשלת קואליציה עם המפלגה הליברל-דמוקרטית, שמתנגדת חריפות לברקזיט ותומכת באיחוד האירופי ונהנית מתמיכתו, מה שיאט את תהליכי הברקזיט עצמם.

בבחירות שנערכו לפני שנתיים, הפסידה מפלגת הלייבור בראשות אד מיליבנד, שנקרא גם "רד אד", רד האדום, בין היתר בגלל שהוא שמאלני מובהק. ומה עשתה מפלגת הלייבור בעצמה? בתמיכת האיגודים המקצועיים בחרה את הסמן השמאלי הכי קיצוני במפלגה, שעד אז היה חבר פרלמנט מהספסלים האחוריים שלו, ג'רמי קורבין. קורבין, בעל כריזמה משולבת של קולורבי וצנון יבש, הצליח לכבוש את ראשות המפלגה ולשרוד בה, תוך כדי שהוא מוחק כמעט לחלוטין את מדיניות ה"ניו לייבור", הלייבור החדשה, שאימץ החל משנת 1996 טוני בלייר, שהיה ראש ממשלת אנגליה האחרון מטעם המפלגה. כעת קורבין שועט קדימה, ומתכוון למחוק את כל מעשיה והישגיה של מרגרט תאצ'ר האגדית.

ומדוע קורבין מצמצם את הפער בסקרים מול תרזה מאי ומצליח, למרות האנטי-כריזמה שלו?
דבר ראשון, בגלל המצב הכלכלי-חברתי באנגליה. מדיניות ההפרטה פגעה קשות במעמד הבינוני האנגלי, ואיפה שתאצ'ר הפריטה, קורבין מבטיח להלאים שוב. הוא מתכוון להלאים את חברות החשמל והרכבות, הוא מעוניין להחזיר את כבודם של הכורים ושל עובדי הנמלים שנרמס עקב רפורמות תאצ'ר, ואת כבודם של ועדי העובדים הגדולים במדינה, שהצטמצמו מאז ימיה של "גברת הברזל". הוא מציע לאזרחים שלו כסף מהמדינה, ועוד ועוד כסף מהמדינה. את השנה הראשונה ללימודים באוניברסיטאות, אמר קורבין, תממן המדינה לסטודנטים בעצמה. אגב, את דברים דומים ניסו בוונצואלה מאז 1999 ועלייתו של הוגו צ'אבס לשילטון. היום רואים את התוצאות: אנשים עומדים בתור ללחם במדינה.

דבר שני, מצבה הלא מרנין של מערכת הבריאות הלאומית הבריטית, הNHS שהיא כמו קופת חולים אחת גדולה. מאי והשמרנים לפניה צימצמו את התשלומים הממשלתיים לרשת זאת, ויש עידוד יותר של רפואה פרטית. אנשים משלמים יותר על בריאות, ובריאות הרי היא קו אדום. קורבין מתכוון להזרים עוד יותר כספים ממשלתיים לNHS, והציבור קונה את דבריו. כמו כן, החורף באנגליה הוא קפוא, ותרזה מאי לא התכוונה לסבסד את הדלק והסולר לחימום בחורף מכספי המדינה במלואם. קורבין מבטיח שהוא יעשה את זה.

דבר שלישי, קורבין מנהל תעמולת בחירות מסודרת, והוא פירסם מניפסט בצבע אדום שבו מפורט כל מצע המפלגה. המניפסט מופץ בהמוניו וכמו כן הוא אימץ את הסיסמה, שכתובה על חוברת המניפסט, סיסמה קליטה בשם "בשביל הרבים, לא המעטים". כלומר הוא עובד בשביל הציבור הרחב והמעמדות הלא גבוהים, ולא בשביל האליטה הצרה והעשירה ששולטת באנגליה, שמזוהה עם המפלגה השמרנית. הוא חוזר על המילים "האנשים" ו"העם" (שזו אותה מילה באנגלית) שוב ושוב.

דבר נוסף, קורבין, שהוא בעצם דגם של קומוניסט (שקורא לעצמו "דמוקרט-סוציאליסט") מערב אירופי משנות השמונים ואף נראה כך, מזוהה בתור אנטי-ממסדי, ומנהיגים אנטי-ממסדיים נמצאים היום באופנה. ממש כמו טראמפ, רק הפוך בדעות וברקע. הבעייתיות בהיותו של קורבין "טראמפ הפוך", עלולה להפוך לבעיה רצינית לבריטניה ולעולם כולו בהמשך אם ייבחר: הוא אומנם, כמו השמאל הקיצוני מדגם שנות השמונים וכמו עמיתו הצרפתי ז'אן לוק מלנשון, מתנגד לאיחוד האירופי, אבל תומך במדיניות של קליטת פליטים באופן כמעט חופשי בבריטניה, וכן בהקצאת מכסות רחבות לקליטת מהגרים. מטרתו היא להעניק לפליטים והמהגרים בהמשך אזרחות בריטית, כדי שהם יצביעו ללייבור וכך יהפכו אותה לשולטת ולבעלת רציפות שילטונית, ממש כמו מפלגת הAKP של ארדואן בתורכיה. בעת שזרמו מיליוני הפליטים במסגרת "נדידת העמים" המודרנית מהמזרח התיכון ומאפריקה לאירופה, בריטניה חסמה את קליטת הפליטים, שהתרכזו בצפון צרפת בפתח המנהרות שמתחת לתעלת הלמאנש, המובילה לאנגליה. קורבין עלול לשחרר את החסימה הזאת, מה שיציף את בריטניה, שממילא סובלת מבעיות של דורות של מהגרים ומתמודדת מול אסלאם קיצוני ג'יהאדיסטי, במאות אלפי מוסלמים, במקרה הטוב. בכך הממלכה המאוחדת, שבעבר הייתה האימפריה הגדולה ביותר בתולדות העולם, עלולה להפוך מממלכה בעוד כמה עשרות שנים -לא עכשיו!- לאמאמות אסלאמית.

מה שעוד יותר מדאיג הוא יחסו של קורבין ליהודים, לישראל ולטרור העולמי. קורבין ידוע בעמדות אנטישמיות ואנטי ישראליות מובהקות, ולא מזמן השווה את ממשלת ישראל לדאע"ש. לאחר הפיגוע במנצ'סטר הצליח קורבין לשכנע חלק מהציבור בטיעונים של הלקאה עצמית, לפיהם הבריטים עצמם, שפלשו למדינות אחרות או התערבו בהן בין היתר כדי להילחם בטרור, אשמים בפיגועים שנוחתים עליהם מצד האסלאם הג'יהאדיסטי. הוא גם טען שלא היה צריך לחסל את אוסאמה בן לאדן אלא ללכוד אותו ולהעמידו למשפט, בדומה למה שעשו לסדאם חוסיין. בעבר, כשכיהן כחבר לייבור מהספסלים האחוריים, טען כי חיזבאללה וחמאס הם חברים שלו. כיום הוא מנסה להכחיש חלק מהטענות. מפלגת העבודה הישראלית, שנחשבת המקבילה המקומית של מפלגת הלייבור, ניתקה כבר את קשריה עם הלייבור לאחר בחירת קורבין. קורבין טען לפני יומיים כי הוא נלחם באנטישמיות, באיסלאמופוביה והוא בסך הכל פועל למען שתי מדינות לשני עמים בארץ ישראל/פלסטינה, וכי חמאס הוא נציג לגיטימי של העם הפלסטיני שיש לדבר איתו. הוא גם טוען כי המלחמה העולמית בטרור נכשלה, ואינו פוסל ניהול משא ומתן עם אל-קאעידה ודאע"ש.
אם הוא עלול להיבחר, על התקן החברתי והאנטי-ממסדי, ועל תקן החשיבה החדשה לגבי המלחמה בטרור, לא יהיה ניצחון גדול מזה למי שביצע את הפיגוע במנצ'סטר.

דבריי ואזהרתי אינם ריקים. יש להם תקדים. במרץ 2004 שלטה בספרד ממשלת ימין, והמדינה עמדה לפני בחירות. כמה ימים לפני הבחירות אל-קאעידה ביצע פיגוע ברכבות במדריד, מה שגבה מאות הרוגים. מפלגת האופוזיציה הראשית בספרד, בראשות חוסה זאפאטרו (בעל השורשים היהודיים), האשימה את הממשלה המכהנת מהימין, שהובילה עד אז בסקרים, כמעט בלעדית בפיגוע, וטענה כי הוא בוצע בגלל נוכחות הכוחות הספרדיים בעיראק. בבחירות, כתוצאה מהפיגוע ומכך שמפלגת השמאל הצליחה לשכנע את הציבור שהממשלה המכהנת אשמה, ניצחו לבסוף מפלגת השמאל וזאפאטרו הפך להיות ראש ממשלה, והוציא את הכוחות הספרדיים מעיראק. בקו כזה כמו שנקט זאפאטרו וניצח, נוקט בדיוק קורבין. הוא טוען שהמלחמה העולמית בטרור נכשלה וכי על בריטניה להוציא את כוחותיה מכל מדינה זרה ולא לתקוף את דאע"ש בעיראק ובסוריה, ואף לצמצם את הנשק הגרעיני שברשותה. ויש כאלה שמשתכנעים מדבריו.
בעוד כמה ימים, בשמיני ביוני, ביום הבחירות, נראה אם קורבין ניצח. רבים נותנים לו סיכויים נמוכים, וטוענים כי מה שייצא מזה זו ממשלת קואליציה בראשות השמרנים, שכוחם רק יצטמצם במעט. אבל מצד שני, גם לטראמפ, שמצידו יעשה הכל כדי שקורבין לא ייבחר, נתנו סיכויים נמוכים.