Tag Archives: חדיג'ה סולטאן

Untitled-9

הטירוף של איבראהים וחדיג'ה נמשך

בפרקים האחרונים נקבעה עובדה- חדיג'ה אחות הסולטאן החליפה את אמא שלה בתור האויבת מספר 1 של הורם. נוצרת שלישייה חדשה- מאהידווראן, חדיג'ה והורם. המהלך העיקרי שקבעו כדי לדחוק את רגליה של הורם הוא מינויה של מיילדת הסולטאן, עפיפה האטון הזקנה, לאחראית על ההרמון. עפיפה, שכמו פטרונה הסולטאן סלים, אכזרית מאוד, נוקטת בצעדים שונים כדי להעיף את הורם מהארמון פשוטו כמשמעו. היא עורכת חגיגה בחדרי הסולטאן לכבודו בהשתתפות נערות הרמון שונות. מי שקרנה עולה היא של השפחה הפרסייה החדשה, שמוצאת חן בעיני הסולטאן. על הגב של הפרסייה יש קעקוע. הקעקוע הוא הסמל של שושלת הספווים ששולטת באיראן. זה לא מבשר טובות.
ניגר כלפה יולדת, וחדיג'ה דואגת להעלים את התינוק ולהכריז על מותו. בכך חדיג'ה התמימה והעדינה הופכת לנחש צפע בדיוק כמו אמא שלה. היא רוצה לנקום באנשים הלא נכונים, כשברור כי האשם הראשי בסיפור הוא בעלה איבראהים בעצמו. חדיג'ה עצמה מתנהגת על סף איבוד השפיות.

נעבור לצד המזרחי של תת היבשת האנטולית. אבראהים שיכור הכוח ממשיך במסעו נגד טאהמספ הראשון, בנו של שאה אסמאעיל, מייסד האימפריה הספווית. נתחיל בזה שהשושלת הספווית היו תורכים במוצאם בעצמם!!
בבלוג הבא שיפורסם כנראה מחר, ממש לפני חופשת הפסח, אני אתאר את האימפריה הספווית ואת תפקידה בעיצוב פניהן של איראן, האימפריה העותמאנית ובהמשך-גבולותיה של תורכיה המודרנית.
ניסיון ההתנקשות באיבראהים, שמלא בחטא היוהרה והגאווה וכבר מפנטז להפוך לשאה של איראן בעצמו, נכשל. אבראהים מוטעה על ידי המתנקש שנשלח על ידי איסכנדר צ'לבי הלא הוא אפנדי האזרטלרי, וחושב שהמתנקש הציל את חייו והרג תוך כדי לוחם פרסי מוסווה. איסכנדר ממשיך לחתור תחת אבראהים ומבקש להתנקש בו ויהי מה. אבראהים, מצדו, נכנס לתוך מלכודת צבאית שהכינו לו הספווים שלא תיגמר טוב. אבראהים רוצה לעלות על בגדאד, כשמטרתו העיקרית היא תבריז, בירת פרס הספווית. למי שלא יודע, תבריז שוכנת באיזור "התורכי" של איראן, שנקרא כיום אזרבייג'אן האיראנית. על זה ארחיב גם בבלוג הבא.
איסכנדר גם רוצה להטעות את אבראהים ולהפיל אותו במלכודת הפרסית.

1170U-1

איבראהים פאשה האמיתי

שלום שוב,

הפעם אני רוצה לכתוב על הכוכב האמיתי, לדעתי, של הסידרה "הסולטאן" (משודרת בערוץ "ויוה" כל ערב בשנת 2020),  שצילו ירחף מעליה עד הפרק האחרון שלה, שהוא הכוכב האמיתי של הבלוג הזה, כי כל פוסט שכתבתי עליו יצר צפיית שיא של למעלה מ-300 איש- אבראהים פאשה מפארגה, הווזיר הגדול לשעבר של האימפריה העותמאנית, שהיה גם גיסו של הסולטאן, חברו הטוב ביותר, שומר חדריו, מפקד הצבא וקיבל כמעט את חצי המלכות ואף במסתרים רצה יותר מזה.
אבל מעל הכל, אבראהים היה אויבה של הורם. כך יצא שעבד ושפחה התקוטטו ביניהם על ליבו של הסולטאן, וכמו בכל בית של בני זוג, האישה (במקרה זה: האישה המועדפת) אומרת תמיד את המילה האחרונה.

אבראהים פארגלי נולד תחת השם היווני תיאודורו (או בקיצור: תיאו) למשפחה יוונית בעיר פארגה, כיום בצפון מערב יוון ואז ברפובליקה של ונציה. אביו היה דייג ומלח יווני, ואימו הייתה ונציאנית. בגיל ילדות הוא יצא למסע עם אביו בים, נחטף והובא לארמון הנסיך הסולטאני (שאהזאדה) במניסה. שם פגש את הנסיך סולימאן בן הסולטאן סלים, שהיה בן גילו. השניים הפכו לחברים טובים ויש שאומרים אף יותר מכך, אך אני מרשה לעצמי להיות נאיבי ולהניח שהם היו חברים טובים בלבד. אבראהים למד במערכת החינוך האימפריאלית העותמאנית לילדים נוצריים שנחטפו ל"דוושירמה", הגיוס, שנקראה אנדרון (Enderun). שם הוא הפך לאיש אשכולות: למד שפות רבות ולמד מקצועות רבים, בין בתחום ההומני או בתחום הריאלי.

בשנת 1520, עת מונה סולימאן לסולטאן, אבראהים קיבל את תפקיד שומר חדרי הסולטאן ויועצו הקרוב ביותר. בשנת 1525, עת הכריז אהמט פאשה מושל מצרים על התנתקותו מהאימפריה והפיכתו לסולטאן (מעשה שיחזור עליו כעבור כ-310 שנים מהמט עלי פאשה מושל מצרים, והפעם יצליח) של מצרים, נשלח אבראהים בראש כוח צבאי עותמאני למצרים, שם תפס את השילטון, הוציא להורג את אהמט ואירגן רפורמה במושלות מצרים, שבמסגרתה איגד את החוקים המקומיים, האימפריאליים והדתיים שחלו על המקום לקובץ אחד (סולימאן יחזור על אותו מעשה באימפריה כולה לאחר מכן).

אבראהים הפך למצביא ולדיפלומט מהמעלה הראשונה. המגעים הדיפלומטיים שקיים היו בעיקר עם העולם המערבי הנוצרי, העולם שאליו היה שייך במקור. הוא זכה להערצה אפילו מצד אויבי האימפריה שניהלו איתו מגעים דיפלומטיים, ועשה מניפולציות דיפלומטיות רבות. כמעט כל מהלכיו הצבאיים והדיפלומטיים הוכתרו בהצלחה רבה. עם הזמן הוא קיבל עוד ועוד תארים: מונה לווזיר הגדול, המינוי הראשון של סולימאן לתפקיד זה, מונה למפקד הצבא העותמאני, הסרעסכר, ושידר כל הזמן ליריביו בתוך האימפריה ומחוצה לה שהוא הכוח האמיתי מאחורי האימפריה העותמאנית ומאחורי סולימאן. השיא היה שהצטרף למשפחה העותמאנית כדאמאט (גיס), בעת נישואיו לחדיג'ה אחות הסולטאן. הוא נקרא "דאמאט אבראהים פאשה", כלומר אבראהים פאשה שהוא חלק לא ביולוגי מהמשפחה העותמאנית, אלא חלק ממנה מתוך נישואים. התואר דאמאט ניתן לכל מי שהתחתן עם המשפחה העותמאנית.

אבראהים צבר לעצמו שונאים רבים בתוך האימפריה, בין היתר בשל הפיקפוק באמונתו באסלאם. נכון שהומר לדת האסלאם בקטנותו לאחר שנחטף, אך הוא שמר עדיין על קשרים עם הנצרות ועם הנוצרים, ועובדה שהביא את אביו ואחיו לגור איתו באיסטנבול.

בגלל ניהול כושל של קמפיין כנגד הספווים, וגם בשל יריבותו עם הורם, הסולטאן נאלץ למצוא סיבה הלכתית להוציאו להורג ולהתיר את נדרו שנדר להגן על אבראהים בכל דרך. הסולטאן ראה שהוא נתן יותר מדי כוח לאבראהים, ולכן פחד ממנו שמא הוא יחתור תחתיו עם אחד מבניו, במקרה זה מוסטפא, כדי להפוך לשליט בפועל של האימפריה העותמאנית כשהסולטאן החדש יהווה חותמת גומי שלו בלבד. מתוך כך, ומתוך המסע הצבאי הכושל כנגד הספווים, הוצא אבראהים להורג. בכך כינויו הפך מ"מקבול אברהים פאשה"- אבראהים פאשה המקובל, ל"מקטול אבראהים פאשה"- אבראהים פאשה ההרוג. בגיל 43 שנים הוצא להורג, וכך הפך לאגדה.

לדעתי, אבראהים פאשה היה קורבן של קינאה יותר משהיה קורבן של הורם, או אפילו קורבן של גאוותנותו המפורסמת. למרות שהשתן באמת עלה לו לראש, קינאת ההמון, קינאת עמיתיו הווזירים ולבסוף קינאת הורם שהפכה לקינאת סולימאן הם שהרגו את איש האשכולות המוכשר הזה. בכך גם אבראהים וגם מוסטפא הנסיך הפכו לדמויות הטראגיות של המאה המפוארת.

ארמונו של אבראהים פאשה קיים עד היום, וכיום משמש מוזיאון לאומנות תורכיה והאסלאם באיסטנבול.