Tag Archives: טרור

1920px-Badshahi_Mosque_July_1_2005_pic32_by_Ali_Imran_(1)

המדרסות (בתי הספר האסלאמיים) בפקיסטאן- מקום ליצירת אסלאמיסטים קיצוניים וטרוריסטים.

פקיסטאן, מעצמה גרעינית החל משנת 1999, היא בעלת ברית של ארצות הברית, וכן בעלת ברית שקטה של המערב וישראל במלחמה מול איראן השיעית. פקיסטאן היא היריבה המושבעת של הודו, ובמקור החלק המוסלמי של תת היבשת ההודית. השפות הרשמיות בפקיסטאן הן אורדו (שפה הינדו-איראנית שנכתבת באותיות ערביות ופרסיות עם עוד תוספות) ואנגלית. במשך השנים פקיסטאן שיחקה משחק כפול: מצד אחד, היא נלחמה כנגד הטרור האסלאמי הקיצוני ומצד שני עודדה אותו ותרמה לו. לא לשכוח שמי שהסתיר את אוסאמה בן לאדן בעיר אבוטאבאד בפקיסטאן הייתה הממשלה הפקיסטאנית דאז. אירגון הטאליבאן (תלמידים) נוצר למעשה בפקיסטאן ונתמך על ידה. אירגוני טרור מוסלמיים פקיסטניים כמו "לשכאר א-טייבה" שביצע בין היתר את הפיגועים במומבאי הוא תוצר של המדרסות. גם כמובן חלק לא קטן מלוחמי המוג'אהידין האפגנים כנגד הפלישה הסובייטית, שמומנו על ידי ארה"ב בזמנו, היו בוגרי המדרסות.  אבל פסי הייצור של האסלאם הקיצוני במדינה הם המדרסות (מדרסה- בית ספר בערבית), בתי הספר האסלאמיים.

מהן ה"מדרסות"?

המדרסות של פקיסטן הן בתי מדרשות איסלאמיים בפקיסטן, המכונים "מדאריס-א-דינייה" באורדו. רוב המדרסות מלמדות בעיקר נושאים אסלאמיים כגון תפסיר (פרשנות הקוראן), חדית ' ("התורה שבעל פה" המוסלמית), פיקה (המשפט המוסלמי), וכמובן את השפה הערבית, שהיא הבסיס ללימודי האסלאם,  אך הן כוללות כמה נושאים לא-אסלאמיים (כגון לוגיקה, פילוסופיה ומתמטיקה), המאפשרים לתלמידים להבין את הדת. מספר המדרסות גדל באופן דרמטי במהלך שלטונו של הגנרל מוחמד זיא-אל-חאק (ששלט בין 1978 ל1988) ולאחריו, והן פופולריות במיוחד בקרב המשפחות העניות ביותר בפקיסטן, בין היתר מכיוון שהן מאכילות ומשכנות את ילדיהן. ההערכות לגבי מספר המדרסות נעות בין 12,000 ל -40,000.  באיזורים מסוימים בפקיסטן הם עולים על מספר בתי הספר הציבוריים שאינם ממומנים.

רוב המדרסות בפקיסטן הן סוניות, עוקבות אחר תת האסכולה הדיבאנדית שרווחת במרחב ההודי-אפגני ושייכת לאסכולה החנפית של הסונה, . בנוסף ישנן מספר אקדמיות קוראן המציעות תעודות בקורסים אסלאמיים.

עבור רוב המשפחות הפקיסטניות מדרסות עשויות לספק את "האפשרות הריאליסטית היחידה" לחנך את בניהן,  אך המבקרים התלוננו כי מדרסות רבות אינן מציעות כמעט הוראה מעבר לשינון הקוראן, והן מעודדות קיצוניות. כשניתחו את  הפרופילים של מחבלים מתאבדים שביצעו פיגועים בפקיסטאן לפחות מצאו את המדרסות שהשתתפו בהן. הסיבה העיקרית לקיצוניות היא המימון שמעניקה סעודיה מאז סוף שנות השבעים  לאותן מדרסות, בעקבות ייסוד הרפובליקה האסלאמית השיעית של איראן והפלישה הסובייטית לאפגניסטאן השכנה באותן שנים, מה שהופך את שיטת הלמידה ליותר קיצונית ברוח הווהאבית-חנבלית הסעודית.

 

המדרסות עלו כמכללות הלמידה בעולם האסלאמי במאה ה -11, אם כי היו מוסדות למידה מוקדמים יותר . הן פנו לא רק לממסד הדתי, אף שזו הייתה ההשפעה הדומיננטית עליהם, אלא גם למגזר החילוני והמסורתי במדינה. לאחרונים הם סיפקו רופאים, פקידי מנהל, שופטים ומורים.

התנאים במדרסות "נידונו באופן קבוע על ידי סוכנויות לזכויות אדם" כ"צפופות וחסרות משמעת. לאחר הפיגועים ב -11 בספטמבר 2001 בארצות הברית, פרשני טלוויזיה אמריקאים קשרו נרחב בין מדרסות לאלימות או לפונדמנטליזם. נשיא פקיסטן לשעבר, גנרל מושארף, ניסה להציג אלמנט של שליטה נומינלית במדרסות בתגובה ללחץ האמריקני עליו.

בשנת 2019 יזמה ממשלת פקיסטאן תוכנית ליותר שליטה ופיקוח על המדרסות, אך היא נתקלה בהתנגדות משמעותית מצד ההמונים ומצד הממסד הדתי במדינה.

גידול של מדרסות
ההערכות למספר המדרסות משתנות, אך כולן מסכימות כי מספרן גדל מאוד, לאחר שהתרחב מאוד במהלך שלטונו של הנשיא הכללי זיא-אל-חאק (1977–1988), שמימן בתחילה את מדרסות דיובנדי בכספי אוסף "צדקת החובה" (זאכאת) שלו החל משנת 1980.  מיטיבה נוספת הייתה סעודיה, אשר החל מאמצע שנות השמונים ביקשה לנטרל את העזרה שהרפובליקה  האסלאמית השיעית של איראן נותנת למיעוט השיעי האסרטיבי בפקיסטן, עם "כספים משמעותיים" להרחבת המדרסות הסוניות השמרניות. כיום מספר המדרסות הדתיות בפקיסטאן נמדד בכ22 אלף.

 

רוב המדרסות מלמדות בעיקר נושאים אסלאמיים כגון שינון הקוראן (משנן הקוראן נקרא חאפיז), תפסיר (פרשנות הקוראן), חדית ' ("התורה שבעל פה" המוסלמית), מקורות החדית' , פיקה ואסול אול פיקה (המשפט המוסלמי ומקורותיו), את  השפה הערבית, ניהול כלכלה אסלאמית (כלומר ללא הלוואות בריבית בין היתר) , מנאטיק (לוגיקה), פילוסופיה, ספרות ערבית קלאסית וקליגראפיה ערבית. שליטה בנושאים אלה מכשירה את התלמיד להפוך לחוקר או איש דת אסלאמי (מולא).

מבחינת הדוקטרינה הדתית, רבות מהמדרסות ממומנות על ידי קבוצות סעודיות ומשלבות את האידיאולוגיה הדיאובאנדית עם "הווהאביזם כפי שבא לידי ביטוי בחינוך הניתן לתלמידים בממשלת ערב הסעודית". המבקרים מתלוננים על חוסר סובלנות בתוכניות הלימוד כפי שהן משתקפות בשורה ש"תלמידים מוסלמים במדרסות רדיקליות מזמרים באסיפת הבוקר: 'כשאנשים מתכחשים לאמונתנו, בקשו מהם להתאסלם ואם הם לא יתאסלמו, יהרסו אותם לגמרי'.  מדרסות סעודיות אחרות, ובמיוחד בתי ספר במחנות הפליטים האפגנים, עשויות לספק פרשנות לאסלאם ש"משלבת אידיאלים של ההלכות השבטיות הפאשטוניות (אוכלוסיית הרוב האתנית באפגניסטאן) ואידיאולוגיה דיאובאנדית קיצונית- בדיוק סימן ההיכר של הטאליבאן. במדרסות מעין אלה "לא מעט מורים לא הבחינו בין ערכי השבט של הקבוצה האתנית שלהם- הפאשטונים, ובין האידיאלים הדתיים".

המדרסות מלמדות ערבית ולמרות שיש יותר מ -70 שפות בפקיסטן, מעט פאקיסטנים דוברים ערבית. מגזין "האקונומיסט" מצא כי מבין הילדים שמסיימים חמש שנות לימוד יסודי, רק מחצית יודעים קרוא וכתוב.

 

שדר דיפלומטי אמריקאי משנת 2008 התריע  כי מדרסות במימון ערב הסעודית מטפחות "רדיקאליזם דתי" ב"אזורים מתונים בעבר בפקיסטאן",  כאשר ילדים ממשפחות עניות נשלחו למדרסות מבודדות, ופעם אחת גויסו לעתים קרובות ל"פעולות מות קדושים".

"בוגרי" המדרסות מוכשרים כביכול או כמורים לדור הבא של המתגייסים, או שנשלחים לבית ספר לתואר שני להכשרה ג'יהאדית. "נראה כי מורים במדרסה מקבלים את ההחלטה", לאן הולכים התלמידים הבאים, "על סמך קריאתם על נכונותו של הילד לעסוק באלימות וקבלת תרבות ג'יהאדית לעומת התועלת שלו כמורה ומטיף לאידיאולוגיה דתית.

חופשת האביב של המדרסות הפקיסטניות היא אחד הגורמים המרכזיים לעונת הלחימה באפגניסטאן שהייתה נהוגה מהחודשים מאי עד אוקטובר בשנות השילטון הסובייטי והאמריקני במדינה. בנוסף לטאליבאן, היו לא מעט מאנשי "אל-קאעידה" ויש כיום לא מעט מאנשי אירגון "דאע"ש ח'וראסאן" שפועל במרחב ההינדו-איראני (ISIS-K) מבוגרי המדרסות הנ"ל.

מעבר חייבר

מעבר ח'ייבר- מעבר ההרים המסוכן בעולם מבחינה ביטחונית

מעבר ח'ייבר הוא מעבר הררי שמחבר בין מחוז ח'ייבר בפקיסטאן (לשעבר חלק מהודו) לבין עמק פשאוואר שבאותה מדינה- אך עיקרו הוא שהוא עובר בשרשרת ה"הרים הלבנים" שבמזרח אפגניסטאן, לכן הוא מקשר בין פקיסטאן לאפגניסטאן. עוד משחר ההיסטוריה היה מעבר ח'ייבר חלק מדרך המשי, שלמעשה קישרה את סין בדרכים שונות למרכז אסיה ולשאר חלקי יבשת אסיה ואירופה, והתנהל בו מסחר ער. אבל הבעיה במעבר זה הוא שהתנהל בו גם מסחר בנשק- אפילו יוצרו בו רובים מתוצרת מקומית, וגם מסחר בסמים (אפגניסטאן היא מרכז האופיום וההרואין של העולם) וכמובן גם איזור זה שימש כמוקד מעבר ופעילות של טרוריסטים.

באמצע המאה ה-18 התנהל באיזור קרב בין הפרסים לבין הסולטאנות המוגולית ששלטה בהודו (למעשה, מדינת פקיסטאן של היום היא במקור החלק המוסלמי של תת היבשת ההודי). הבריטים סללו בשנת 1925 גם מסילת ברזל באיזור זה והפעילו בה רשת רכבות.

 

מי שניהל את מעבר ח'ייבר משנות התשעים ואילך בעיקר מהצד האפגני היא רשת חקאני- רשת טרור אסלאמית שפעלה במזרח אפגניסטאן ובפקיסטאן, שהצטרפה לטאליבאן. כיום, לאחר השתלטות הטאליבאן על אפגניסטאן, משמשים בני משפחת חקאני בשני תפקידים חשובים בממשלת אפגניסטאן החדשה- בתפקידי שר הפנים (שאחראי על המשטרה ועל הביטחון בפנים המדינה) ובתפקיד השר לענייני פליטים (סראג' א-דין וחליל חקאני, בהתאמה). בזמן הנוכחות האמריקנית באפגניסטאן שימש האיזור למעבר אספקה לכוחות נאט"ו ששהו באפגניסטאן. לאחר נסיגת האמריקנים, רשת חקאני הפכה לאחראית הביטחונית על איזור הבירה האפגנית קאבול.

 

עוד בימי הפלישה הסובייטית לאפגניסטאן שימש המעבר כמוקד אספקת נשק ופעילים למוג'אהידין האפגנים שפעלו בתמיכת המערב כנגד הסובייטים וכנגד הממשלה הקומוניסטית שהוקמה באפגניסטאן בשנות השמונים. כמו כן, דרך מעבר זה סייע שירות המודיעין הפקיסטאני, הISI, להקמתו של אירגון הטליבאן בשנת 1994 (לטאליבאן יש גם זרוע פקיסטאנית, אם לא ידעתם) ובאספקת נשק אליו. כמו כן, פקיסטאן ששיחקה תפקיד כפול העלימה עין מהיווצרות אירגון אל-קאעידה ולמעבר של פעיליו שהיו בחלקם הלא קטן ערבים במוצאם והתחמושת שלהם דרך המעבר הנ"ל. כיום אירגון הטרור הפעיל ביותר באיזור חוץ מהטאליבאן הוא דאע"ש-ח'וראסאן, אירגון שיצרו פורשי הטאליבאן בסוף שנת 2014 בהשראת האירגון שמרכזו היה בעיראק ובסוריה- באיזור אפגניסטאן ופקיסטאן. כיום בראש דאע"ש ח'וראסאן עומד שהאב אל-מוהאג'ר.  גם אנשי אירגון זה נעזרו במעבר ח'ייבר. גם רשת חקאני של הטאליבאן וגם דאע"ש ח'וראסאן (ISIS-K), שניהם אירגונים סוניים, ביצעו בעשרים השנים האחרונות פיגועים כנגד האוכלוסייה השיעית של אפגניסטאן, נגד מיעוטים באפגניסטאן שאינם חלק מהרוב הפאשטוני במדינה וכמובן נגד הנוכחות האמריקנית והזרה שהייתה במדינה עד לא מזמן. כשהאמריקנים נסוגו מקאבול הם השאירו זמנית את השליטוה בנמל התעופה של העיר בידיהם, ואותו אירגון לא היסס וביצע כנגדם פיגוע בהעלמת עין של שילטון הטאליבאן החדש.

ולגבי מעבר ח'ייבר עצמו: כמובן, הפיקוח באיזור היה נתון גם בידי הממשלה האפגנית דאז וגם בידי האמריקנים, אך בעיקר בידי רשת חקאני שגם גבתה מיסים ומימנה את עצמה על ידי השליטה במעבר עוד משנות התשעים (הטאליבאן, כזכור, שלט באפגניסטאן בין 1996ל 2001) ולכל אורך ימי הנוכחות האמריקנית במדינה. כל זאת הופך את מעבר ח'ייבר (KHYBER) לאחד ממעברי ההרים המסוכנים ביותר בעולם מבחינה ביטחונית ולמוקד של טרור וסחר בסמים. עם זאת, בין 2017 ל2021, כשהיא צופה את הנסיגה האמריקנית באיזור, בנתה פקיסטאן מכשול לאורך הגבול שלה עם אפגניסטאן, גבול שנקרא "קו דוראנד", היות והמתרחש לאורך "קו דוראנד" וגם במעבר ח'ייבר היווה איום על ביטחונה שלה.

האירועים בצרפת: הכתובת הייתה על הקיר

לגבי האירועים האחרונים בצרפת- אין לי מילה אחרת מאשר: "הכתובת הייתה על הקיר". יהודים במיוחד וגם נוצרים בצרפת סבלו בעשר השנים האחרונות מהתנכלויות של שכניהם המוסלמים. העיתון הפרובוקטיבי "שארלי הבדו" הותקף מספר פעמים. עיתון זה תקף בלי חשבון דתות ופוליטיקאים בצרפת ובעולם, אך שום דבר לא מצדיק את המתקפה הארורה שהתרחשה עליו. מתקפה אסלאמיסטית נגד העיתון הנ"ל ונגד היהודים הייתה רק עניין של זמן, לכן האירוע הזה לא הפתיע אותי כלל וכלל. הכתובת הייתה מרוחה בענק, וכאילו "חיכתה" לאדם שיבצע את זממו בקורבנות הידועים מראש. חבל מאוד. כואב מאוד. עיתונאים שהיו בישיבת מערכת. יהודים שבסך הכל הלכו למרכול לעשות קצת קניות לשבת. ובניגוד לעיתונאים של "שארלי הבדו" (מצרפתית:"שבועון צ'ארלי"), אותם יהודים כלל לא התגרו בשכניהם המוסלמים. להיפך.

אנחנו חייבים לשים לב, כי העיתונים בישראל ועיתונים יהודיים בעולם נוהגים בצדק ונכון, כשהם מכבדים את כל הדתות, בייחוד אלה המונותיאיסטיות, ולא מפרסמים ולא יפרסמו קריקטורות שמהוות פגיעה בדתות השכנות. ככה זאת אירופה הכסילה, שאין לה אמצע. או שהיא נמצאת בקיצוניות אחת- מכבדת מיעוטים עד כדי כך שמוכנה להיפגע בעצמה מהם, והכל בשם הרב-תרבותיות ולמען התקינות הפוליטית- וזה נכון במיוחד לגבי המוסלמים, או שרומסת אותם, פוגעת בדתם ומתעללת בהם. דוגמא להתנהגות מהסוג השני, היא שואת היהודים בין 1939 ל1945. וגם, להבדיל אלף הבדלות, הקריקטורות שפגעו בנביא האסלאם. וזוהי התוצאה.
אני רוצה להביא כאן מאמר שנכתב לפני 10 שנים בידי העיתונאי והוגה הדעות הספרדי סבסטיאן וילאר רודריגז, על ההבדל בין היחס האירופי ליהודים כלפי היחס האירופי למוסלמים.

אירופה מתה באושוויץ
סבסטיאן וילאר רודריגז- ספרד.
טיילתי לי במורד הרחוב בברצלונה, כשלפתע
התגלתה לי אמת מזעזעת- אירופה מתה באושוויץ!
הרגנו ששה מיליון יהודים וקבלנו תמורתם עשרים
מליון מוסלמים. באושוויץ שרפנו תרבות של חשיבה
יצירתית וכשרון. באושוויץ שרפנו את העם הנבחר,
באמת נבחר, שהרי הם יצרו עם נהדר ששינה את
העולם.
תרומתו של עם זה ניכרת בכל שטחי החיים במדע
באמנות במסחר הבין לאומי, ומעל הכל הם שימשו כמצפון של העולם.
אלה האנשים אותם שרפנו.
ובמסווה של סובלנות, ומתוך רצון להוכיח לעצמנו כי נרפאנו ממחלת
הגזענות, פתחנו שערינו לעשרים מליון מוסלמים שהביאו עמם
טיפשות ובורות, קיצוניות דתית וחוסר סובלנות, פשע ועוני- תוצאה של חוסר
רצונם לעבוד ולפרנס את משפחותיהם בכבוד.
הם הפכו את ערי ספרד היפות לעולם השלישי שקועים בזוהמה ופשע.
מסתגרים הם בדירות שקיבלו חינם בחסד הממשלות שלנו, ותוך כדי שהם
נהנים ממוצרי הצריכה שאנו מספקים להם, יושבים הם ומתכננים כיצד לרצוח
את מארחיהם
הנאיבים…
וכך, למרבה הכאב,
החלפנו תרבות בשנאה
פנאטית, כישרונות
יצירתיים בכוחות הרס,
אינטליגנציה בפיגור
ואמונות תפלות.
החלפנו את הדבקות של
יהודי אירופה בשלום,
את כישרונם לקוות תמיד
לעתיד טוב יותר
לילדיהם, את דבקותם
בחיים, שכן החיים
בעיניהם הינם ערך
קדוש, בכאלה שדבקים
במוות, שמקדשים את
המוות להם ולאחרים,
לילדיהם ולילדי
אחיהם.
איזו טעות איומה עשתה
אירופה האומללה.

ספר מומלץ ביותר- בריטניה (ואירופה) כמרכז טרור אסלאמי

שלום שוב,

אני רוצה להמליץ על ספר מאוד מצויין, שהקריאה בו היא ממש חובה. אני רואה בספר כשלישי בטרילוגיה שפותח בן דרור ימיני, עם "תעשיית השקרים" וטוביה טננבוים עם "תפוס ת'יהודי". שם הספר הוא "ג'יהאד על הטיילת" בחיבורו של ד"ר שאול צדקא, שבילה את רוב שנות חייו ומחקרו בלונדון. ד"ר צדקא מתאר בצורה מבריקה בספר את התבססותן של רשתות טרור אסלאמיות בבריטניה, בייחוד כאלה ששייכות למהגרים שהם או הוריהם הגיעו לבריטניה מתת היבשת ההודית. הספר מתחיל בסיפור הפיגוע שהתרחש באפריל 2003 בפאב "מייק'ס פלייס" בטיילת של תל אביב, ובייחוד סיפורם של מבצעי הפיגוע, אזרחים בריטים ממוצא פקיסטני, שהגיעו לישראל כשהם משתמשים בדרכונים הבריטיים שלהם, המשיכו לעזה ושם קיבלו את המטענים מהחמאס. צדקא מצליח ביד אומן לקשר בין אותם מחבלים לבין רשתות טרור והתארגנויות אסלאמיסטיות אחרות שפעלו ופועלות בבריטניה. 
את הדגש שם צדקא על היחס הוותרני שמגלות הרשויות הבריטיות כלפי מיעוטיהן, ובייחוד כלפי האנשים המסוכנים והפושעים ביותר מתוך אוכלוסיות אלה, בייחוד אלה המוסלמים. והכל בשם חופש הביטוי והפוליטיקלי קורקט. הסיפור המצמרר ביותר בספר הוא רשתות הסרסרות והפדופיליה שהקימו פקיסטנים בתוך בריטניה שניצלו נערות אנגליות במצוקה, שהיו במצב של חוסר ישע. תגובת הרשויות הבריטיות, שהפוליטיקלי קורקט בראש מעייניהן, היה להתעלם מפשעי המהגרים האלה, רק בגלל שהם מוסלמים, ולהאשים את הקורבנות במרבית המקרים. 
מומלץ, מרתק וסוחף ביותר! דוגמה לאיך שגופים לא דמוקרטיים בעליל מנצלים את הדמוקרטיה ואת זכויות האדם.

הבעיה באירופה היא, שהמהגרים הובאו אליה מארצות האסלאם כי האירופים, כולל הצרפתים והבריטים, חשבו שאוכלוסיות אלה יוכלו להשתלב. הבעיה היא שהמגמה הבולטת בתוך אוכלוסיות המהגרים היא הסתה אסלאמית-קיצונית, שמטרתה להשתלט, לא להשתלב. רבים שואלים אותי מדוע סמלו של האסלאם, שמוטבע בדגלי תורכיה, תוניסיה ולוב למשל, הוא חצי הסהר. מדוע חצי סהר? סמל זה נבחר היות והאסלאם שלט ושולט רק בחלק מהעולם. לפי האידיאולוגיה הדתית- ג'יהאדיסטית האסלאמית, הסהר הזה אמור להתמלא, כשהאסלאם ישתלט על העולם כולו. אני טוען שהעולם נקט ונוקט בעצימת עיניים ובחוסר הבנה מול הבעיה שהוא ניצב בתוכה: מדובר במלחמת ציבליזציות טוטאלית. מהי מלחמה טוטאלית? מלחמה שלא רק הצבא או האירגונים הצבאיים משועבדים לה, אלא כל החברה כולה משועבדת ותורמת למלחמה הזאת. לכן, מה שנקרא פיגועי בודדים אינו מפתיע. זאת לא מלחמה של צבאות כמו פעם. עד לא מזמן זו הייתה מלחמה של אירגוני טרור. כיום מדובר במלחמה שבה גם אזרחים פשוטים, שלא שייכים לשום צבא או אירגון, לוקחים בה חלק. מלחמה בין הציביליזציה הנוצרית- מערבית לבין הציבליזציה האסלאמית. אומנם לא מדובר בכך שכל המוסלמים מעוניינים בטרור או מחבלים. ממש לא. אבל הלך הרוח בחברה המוסלמית וחלק ממנה מאמין בנקיטה בדרך הג'יהאד, על מנת להכריע את התרבות המערבית-נוצרית וכל מי שלא מסכים עם האסלאם הקיצוני.