במלאת 30 שנים לחתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן, שנחתם ב26 באוקטובר 1994, מעולם לא היו יחסי המדינות כל כך שבריריים, מה גם שאיראן שכבר הצליחה להשתלט על סוריה, לבנון, תימן ועיראק עושה מאמצים כבירים על מנת להשתלט על הממלכה ההאשמית הסונית, שהמפלגה הגדולה והפעילה ביותר בתוכה היא מפלגת "האחים המוסלמים" שלה יש 31 מושבים בפרלמנט נכון לשנת 2024. בירדן שולט מזה 25 שנים המלך עבדאללה השני, שאינו כריזמטי ואהוד במדינתו כמו אביו, המלך חוסיין האגדי. רוב רובה של אוכלוסיית ירד היא פלשתינית, דבר שמאוד משפיע על השילטון בירדן ועמדותיו. אם היו באמת בחירות דמוקרטיות בירדן, הייתה תנועת החמאס עולה לשילטון במדינה זו, כי רוב תושביה הפלשתינים תומכים בחמאס ובתנועת האם שלה, "האחים המוסלמים". אפילו אישתו של המלך עבדאללה השני, המלכה ראניה, היא פלשתינית במוצאה, ולא מפסיקה להתבטא כנגד ישראל. העניין הוא שבירדן כבר קיימת שלוחה שהולכת ומתחזקת של "האחים המוסלמים" שדווקא ואולי בגלל אירועי ה7/10 זכו לרוב חסר תקדים של 31 חברי פרלמנט, לראשונה מאז שהתנועה הנ"ל החלה להתמודד בבחירות לפרלמנט הירדני בשנת 1992. אגב, בשנים 1997 ובשנות "החורף הער בי" החרימה התנועה הזאת את הבחירות בירדן. שמה של המפלגה הוא "חזית הפעולה האסלאמית", ואנשיה התחילו לשבור לאחרונה את מחסום הפחד במה שקשור בהתבטאויות נגד המלך ובית המלוכה בירדן. הרי בירדן המלך הוא קונצנזוס, ובכל מחדל או בעיה שיש בירדן, אפשר להגיע בביקורת עד ראש הממשלה, שבדרך כלל מוחלף בעקבות ביקורת בפקודה של המלך. אבל המלך חסין בדרך כלל מביקורת בממלכתו. וזאת למרות חוסר הפופולאריות שלו בציבור לעומת אחיו, הנסיך חמזה, שדומה חיצונית לאביהם, המלך חוסיין.
למרות חתימת הסכם השלום עם ירדן ואספקת המים השנתית שירדן נהנית ממנה מישראל בעקבות הסכם שלום זה, מדובר היה בעיקר בשלום בין מנהיגים, אך לא בין העמים ובין הציבור. אירגוני החברה האזרחית ואירגוני התרבות והמשפט בירדן מחרימים את ישראל לאורך כל השנים. בתקשורת הירדנית, למרות שרובה כפוף לממשלה, נמתחת כל הזמן ביקורת ארסית נגד ישראל, על גבול ומעבר לגבול ההסתה, כשבית המלוכה והממשלה מעלימים עין בדרך כלל מביקורת כזאת. מי שמחזיקים את בית המלוכה הירדני, חוץ מישראל, ארה"ב ובריטניה, הם בדרך כלל השבטים הבדוויים שתומכים בבית המלוכה, ומרכיבים את הפיקוד של הצבא (הליגיון) הירדני שנקרא גם "הצבא הער בי". הבעיה היא שהתסיסה בירדן אינה מקיפה לאחרונה רק את האוכלוסיה הפלשתינית, אלא גם את השבטים הבדוווים עצמם. הבעיה לא התחילה מהיום, אלא היא כבר מלפני כעשרים שנים ויותר: לא לשכוח כי אבו מסעב א-זרקאווי, שהיה מנהיג אל-קאעדה בעיראק, הוא ממוצא ירדני, מהעיר זרקא. גם עם דאע"ש הייתה לשילטונות בירדן בעיה קשה, אבל כעת זהו תורם של האיראנים, שמנסים להשתלט על ירדן הסונית ולהשלים את "הקשת השיעית" שהם שולטים בה, מלבנון ועד איראן עצמה.
השילטון באיראן תומך במפלגת "האחים המוסלמים" שבירדן. אומנם "האחים המוסלמים" הם מפלגה סונית, אבל לפי עקרונות יצוא המהפיכה האסלאמית של איראן, העדתיות לא מהווה בעיה כשהעיקרון הוא לנסות לכונן שילטון אסלאמי במדינה. מה גם שלאחרונה יצאו פירסומים לפיהם איראן והמיליציות הכפופות אליה בסוריה מנסות לחדור לתוך איזור צפון ירדן, שם יושבים גם פליטים מסוריה השכנה, וכן לבנות ולחמש מיליציות מקומיות של "האחים המוסלמים" על מנת שיבצעו פיגועים כנגד ישראל בעיקר, אבל בהמשך מתוך מטרה שהם יפעלו כנגד השילטון הירדני במטרה להפיל אותו. אגב, לתנועת "האחים המוסלמים" יש עיתון משלה, שקיים מאז שנת 1993 ושמו "א-סביל" (הדרך), עיתון שמוסיף הרבה להסתה כנגד ישראל שממילא קיימת בתקשורת הירדנית.
אסור לשכוח שבעידוד אמריקני, הצבא הירדני פעל תחת המתקפות האחרונות כנגד ישראל מכיוון איראן ובני חסותה בעיראק להפיל טילים וכטב"מים לפני שהגיעו לשטח ישראל. הרי השילטון בירדן רואה במאבק האיזורי באיראן עוד אמצעי להבטיח את שרידותו של אותו שילטון בית המלוכה ההאשמי. מצד שני, התסיסה הפנימית בירדן גוברת, ואין סוף שבוע מאז ה7/10 שבו אין הפגנות זעם ירדניות אל מול בניין שגרירות ישראל בבירה עמאן. אין יום שבו לא מגנים את ישראל בפרלמנט הירדני או שמועלית בו יוזמה להשעות או לבטל את הסכמי השלום עם ישראל. איראן לא רק חשודה בחימוש מיליציות ובחתרנות בתוך ירדן, אלא גם עוסקת בהפצת הסתה בלתי פוסקת נגד ישראל וארה"ב בתוך הממלכה. לאחר ה7/10 ועקב המבצע הישראלי בעזה, היו כמה מקרים שניסו לארגן מאות אלפי ירדנים במסע לעבר הגבול הישראלי במטרה להתפרץ אל מעבר לגבול (בדומה ל"צעדות השיבה" שהיו בעזה לכיוון הגבול הישראלי לפני ה7/10). השילטונות הירדניים סיכלו תוכניות אלה.
הבעיה המסוימת של ירדן עם ישראל היא הגבול הארוך שיש בין שתי המדינות: אורכו 309 קילומטר, וכשמפחיתים את הגבול של ממלכת ירדן הלא היא הגדה המזרחית של נהר הירדן עם הגדה המערבית של נהר הירדן, הלא הוא איזור יהודה ושומרון, מקבלים 238 קילומטר. מדובר בגבול הארוך ביותר של מדינת ישראל, שנמתח ממפרץ אילת עד איזור חמת גדר, פאתי רמת הגולן. מדרום ועד צפון. הסכנה לישראל מכיוון ירדן היא גם הרוב הפלשתיני של האוכלוסייה שרובו לא אוהד את ישראל בלשון המעטה, וגם התסיסה הפנימית שיש בתוך ירדן כנגד ישראל, אפילו בתוך הצבא הירדני והמימשל הירדני עצמו, תסיסה שמקבלת עידוד חשוב מאיראן ושלוחותיה. אפילו יורש העצר הסעודי, הנסיך מוחמד בן סלמאן, מודאג מההשפעה האיראנית העולה בירדן (למרות שאישתו החדשה יחסית של יורש העצר הירדני, הנסיך חוסיין, שעתיד להפוך למלך חוסיין השני בעתיד, היא סעודית במוצאה וקשורה לבית המלוכה הסעודי). אבל זאת לא כל הבעיה.
הגבול בין ישראל לירדן, בניגוד לשאר גבולותיה של המדינה למשל עם מצרים ואפילו עם לבנון, הוא גבול פרוץ. יש המון פרצות בגדר. לאורך הגבול הארוך יש כ15 יישובים ישראליים שיושבים לצידה של ירדן, מדרום ועד צפון. יש המון ניסיונות הברחה של נשק מירדן לשטחי יהודה ושומרון וישראל מכיוון ירדן ולא רק הברחה של נשק אלא גם של מסתננים וסמים. היחס של מדינת ישראל לגבול הירדני מזכיר ימים לא כל כך טובים של הסתמכות על השקט היחסי שיש בגבול הארוך הזה. אבל השקט הזה יכול להיות מתעתע. אם עלולות להתרחש תקריות שדומות ל7/10, חלילה, הן עלולות לבוא דווקא מהכיוון של ירדן נגד ישראל. בגלל הגבול הפרוץ ובגלל שאין עירנות מתמדת ישראלית לגבי מה שקורה בירדן על הגבול ומעבר לגבול. ובגלל ההסתה של האחים המוסלמים ואיראן בתוך ירדן כנגד ישראל. כבר בחודשים החולפים היו פיגועים וניסיונות של פיגועים של אזרחים ירדניים כנגד ישראלים בגבול. במעבר אלנבי, וממש בעת כתיבת שורות אלה במושב נאות הכיכר שבאיזור ים המלח. לא מזמן תושבים בדרום התלוננו על טנדרים שהופיעו בגבול ירדן-ישראל. ולגבי התשובה לשאלה שכתבתי בהתחלה, לא בטוח שאיראן תצליח להשתלט על ירדן כי בכל זאת השילטון בה חזק למרות הכל. וכן, הוא חזק בזכות ישראל, ארה"ב, בריטניה ואפילו ערב הסעודית שתומכות בו. אבל ההסתה האיראנית יכולה להביא למעשי טרור נוספים ואף גרועים יותר של ירדנים כנגד ישראל. אסור לשכוח כי מעשי טרור בגבול ישראל-ירדן היו גם בשנות התשעים, כשהזכור ביותר הוא הטבח שחולל חייל ירדני ב"אי השלום" בנהריים.
בתמונה: סמל הזרוע הירדנית של תנועת "האחים המוסלמים", "חזית הפעולה האסלאמית".
