טאייפ ארדואן- הכל כלול (חלק 1)

הפוסט הזה נכתב לקראת הריאיון של נשיא תורכיה רג'פ טאייפ ארדואן עם אילנה דיין ביום שני הקרוב, 21 בנובמבר 2016.

במסגרת לימודי תורכיה, נתקלתי במאמר אודות מוסטפא כמאל אתאתורכ, מייסדה של הרפובליקה התורכית המודרנית, החילונית במקורה. למאמר קראו "קיים צורך זמני לדיקטטור" ותיאר את עלייתו של אתאתורכ לשילטון בכך שהתורכים היו צריכים דמות חזקה, סמכותית ואפילו רודנית, על מנת לבסס לעצמם מדינה ולשנות את הסדר הנוהג בה לאחר מפלתה האכזרית של האימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה. בנוסף, יצא לא מזמן ספר שמתאר את אותו אתאתורכ כ"יורש לאימפריה", ולפי הבנתי ובמילים שלי, הוא מתאר את אתאתורכ דווקא כהמשכיות לאימפריה העות'מאנית, ממש כעוד סולטאן, רק סולטאן חילוני, ששינה לגמרי את הסדרים והפך את האימפריה הרחבה למדינה חילונית מודרנית שתחומה בתת היבשת אנטוליה ובקצותיהם של הבלקן ואירופה.

אם כך, שני היסודות הנ"ל קיימים גם בטאייפ ארדואן. גם ארדואן נחשב כמעין סולטאן מודרני, לכאורה, רק דתי. הוא רואה את עצמו לא כל כך כסולטאן, תופתעו לדעת, אלא יותר כאחד שמתקן את המהפיכה החילונית שחולל אתאתורכ בשנות העשרים והשלושים. מה גם שהשבוע, ממש לפני 94 שנים, בנובמבר 1922, בוטלה הסולטאנות העות'מאנית- ומפלגתו של ארדואן עלתה לשילטון בתורכיה ממש שמונים שנים לאחר ביטול הסולטאנות, בנובמבר 2002.

האיש בן ה-63 עוד מעט, יליד פברואר 1954, עשה את הלא ייאמן בתולדותיה של הרפובליקה התורכית המודרנית: הוא הצליח לשרוד בשילטון בראשות מפלגה אסלאמיסטית ולדכא כל התנגדות אליו, במדינה שהאליטה המרכזית בה הייתה חילונית-כמאליסטית. הוא אף שרד הפיכה צבאית.
יש כאלה שמתארים אותו מחד כ"דיקטטור, אסלאמיסט, עריץ אכזר ושתלטן", ומאידך כרפורמטור גדול מבחינה כלכלית, שכמו סיסמתו של דונלד טראמפ בבחירות: עשה את תורכיה לגדולה שוב. נדמה כי בברית המועצות החזיק הרעיון הקומוניסטי במשך כ75 שנים, בדיוק אותו הזמן שהחזיקה החילוניות התורכית, מ-1922 (שנה לפני יסוד הרפובליקה, שנת ביטול הסולטאנות) עד 2007- עת נבחר נשיא אסלאמיסט ראשון למדינה- עבדאללה גול, שארדואן עצמו החליפו בתפקיד באוגוסט 2014, ודורש לעצמו כעת סמכויות של נשיא שולט, ממש כמו בארה"ב.

באישיותו של ארדואן, כמו שם השיר מסידרת הטלוויזיה "תאג"ד" שכובש בימים אלה את המדינה שלנו, הכל כלול, מלבד האהבה. האיש בעל המבט הזועם הוא גם אדם דתי, גם עם אופי שתלטני ופופוליסטי, גם מגלומן אך לצד זאת הוא גם רפורמטור וגם אדם פרגמטי כשצריך. את יחסיו עם ישראל הוא התחיל בידידות, אפילו הוא ביקר בארץ בשנת 2005, המשיך בעוינות גדולה וחזר שוב לידידות מאולצת מאוד ומוגבלת, והכל מתוך אינטרס. יש כאלה שרואים בו יותר אדם ששואף לשלוט מאשר כאסלאמיסט דתי. והכי חשוב: ידוע כי לעתים קרובות שליטים או נשיאים משקפים את העמדה המקובלת בעם ואת רצון העם. ארדואן, בלי ספק, הוא אחד שיודע לדבר עם עמו, להתסיס אותו או ליצור איתו דיאלוג. ארדואן הוא התוצר של הצורך של תורכיה לאדם חזק, שהרים אותה ממשבר כלכלי קשה מאוד בסוף שנות התשעים. ארדואן הוא גם תוצר של הדת המוסלמית שדוכאה בתורכיה ביד חזקה בידי אתאתורכ וביד קשה יחסית בידי יורשיו. הוא גם תוצר של השאיפה הכמוסה של תורכיה לחזור לימי גדולתה, עת שליט האימפריה היה גם שליט שלוש היבשות- היא השתרעה הרי על פני אירופה, אסיה או אפריקה.

מהו סוד קסמו של ארדואן? לדעתי, חוכמת הרחוב שלו, כלומר ההשכלה שצבר מהאוניברסיטה של החיים, היא זו שדירבנה אותו והובילה אותו להצלחה, אף יותר מההשכלה האקדמית הרשמית שלו- תואר ראשון בכלכלה שהשיג מאוניברסיטת מרמרה, מה שלימד אותו להתמקד בהיבט הכלכלי על מנת לנצח. כל זה נעוץ בתולדות חייו.

תנאי הפתיחה של ארדואן לא היו טובים: הוא נולד למשפחה שנטען כי מוצאה הוא מהצ'וונבורי- כלומר מדובר בגיאורגים מוסלמים. משפחתו נדדה לתורכיה מגיאורגיה שהפכה למדינה בדומיננטיות נוצרית. משפחתו נדדה, לכאורה, מבאטומי שבגיאורגיה לפרובינציית ריזה שבצפון מזרח תורכיה, על חוף הים השחור. עם מעברם, שם משפחתו השתנה, כך נטען, לארדואן- שהוא אחד משמות המשפחה הנפוצים בתורכיה. הוריו היו מהמעמד הבינוני-נמוך. בשנות החמישים, עת נולד ארדואן, התיישבה משפחתו בקאסימפאשה, אחד הרבעים העניים, והדתיים, של איסטנבול. עוד מהיותו נער הוא פעל במסגרת "מפלגת הרווחה", שהייתה המפלגה האסלאמיסטית של תורכיה, ששאבה את האידיאולוגיה שלה, בין היתר, מתנועת "האחים המוסלמים", פעלה בהמשך בהשראת עליית האסלמיזם באיראן (למרות שמדובר בתנועה סונית במדינה סונית, בעוד איראן היא שיעית) והייתה לה בנוסף אידיאולוגיה ניאו-עות'מאנית: שאיפה להחזיר את תפארת העבר העות'מאני-מוסלמי לתורכיה. המשחק האהוב על ארדואן היה כדורגל, והוא היה השוער בקבוצה החצי-מקצוענית של קאסימפאשה. הוא התחנך בתיכון ששייך לרשת התיכונים הממלכתיים-דתיים של תורכיה, ה"אימאם האטיפ". הוא נודע כאדם חזק, שקט אך לא כאחד ששוקט ששוקט על שמריו.
בגיל 24 נשיא ארדואן לאמינה גולבאראן, אותה פגש במסגרת הפעילות הפוליטית שלו ב"מפלגת הרווחה" (שהייתה אז בהנהגת נג'מטין ארבקאן, שלימים יהפוך לראש הממשלה האסלאמיסט הראשון של תורכיה). אמינה היא ממוצא ערבי.
במסגרת פעילותו הפוליטית המוקדמת, ידע ארדואן להתחבר לפשוטי העם במסגרת פעילות של צדקה ואקטיביזם פוליטי של מפלגתו. דרך פעילות זו, הצליח ארדואן להתחבר לדלת העם, שהיא דתית באופייה, ומהם הוא שאב את הפופולאריות שלו. מצד שני, הבין ארדואן כי דרכה של מפלגתו הדתית במדינה חילונית עם אליטה חילונית חסומה מלהגיע לשילטון, גם במישור המוניציפאלי, כמו למשל בעיריות איסטנבול ואנקרה, וגם במישור הארצי, כל עוד היא ממשיכה בדרכה הדתית המובהקת ו"מושכת אש". הוא הבין שאם אי אפשר להילחם באליטות באותם זמנים, יש לשתף איתן פעולה דרך המערכת הפוליטית. הוא הבין גם, בייחוד דרך לימודי הכלכלה שלו, שמצע המפלגה צריך להיות קודם כל כלכלי, ואחר כך דתי. ועל זה אספר בהמשך.


קצת

האתר של דף הפייסבוק "אני יודע שאני לא יודע" עוסק בהיסטוריה, טלנובלות, פוליטיקה, מזרח תיכון, עיתונות וטלוויזיה פרטי יצירת קשר: דף פייסבוק של האתר: אני יודע שאני לא יודע דף פייסבוק נוסף: Histerio Harun טוויטר: Histerio5@ כתובת מייל וגוגל פלוס: histerio33@gmail.com

2 Comments

  1. מזרחן בכיר

    / להגיב

    ומה עם החלק השני?


מחכה לתגובתך