בין הפוליטיאה לפוליטיקה- חלק א'

מאז ימי קדם בני אדם התאגדו בחבורות, בקבוצות ויצרו בינם ובין עצמם מנגנונים שילטוניים. בין אם מדובר בראש הכפר, ראש השבט, ראש החמולה וכו'. עוד בחברות הקדמוניות וביוון העתיקה ניסו בני אדם לבחון מודלים של מסגרות חברתיות ומדיניות שונות. הפילוסופים היווניים הקדמונים ואלו שבאו אחריהם התווכחו עוד בינם לבין עצמם מהו הסדר המדיני המצוי ומהו הסדר המדיני הרצוי. בכך נולדה המחשבה המדינית, או ליתר דיוק הפילוסופיה הפוליטית. הפילוסופיה הפוליטית עסקה בכמה תחומים: מהו הסדר הפוליטי הנתון? מהי המציאות הפוליטית והחברתית הנוכחית? ומכאן עברו לשאול מהם הדברים הכי נכונים, טובים ומוסריים עבור האדם והחברה? מהם גבולותיהם של חירויות האדם? ומכאן לסוגיות היותר חשובות: איך מתקנים את המצב הנתון ואיך הופכים את מה שרצוי ונכון למה שמצוי?

בתקופה הקלאסית, עוד במאה החמישית לפני הספירה החלו הפילוסופים היווניים, בייחוד שלושת הפילוסופים המפורסמים סוקרטס, אפלטון ואריסטו להגות בהגות מדינית. שלושתם חיו בתקופת הדמוקרטיה היוונית, שבה כל עיר (פוליס) ביוון של אז הייתה עיר-מדינה. באתונה, למשל, הונהגה דמוקרטיה ישירה, שבה אסיפת העם שכללה את הגברים האזרחים שאינם עבדים בעיר מגיל 20 ומעלה קיבלה החלטות פוליטיות. הדיונים באסיפת העם האתונאית חוללו את ההגות המדינית.

מי שהגה את החקירה והדיון בנושא מהו הצדק ומהו הטוב הוא הפילוסוף היווני סוקרטס, יליד 469 לפנה"ס. מרוב ששאל שאלות כל הזמן את העוברים והשבים, ובגלל שלא היה מוכן לקבל ללא ביקורת את המוסכמות של תקופתו ו"לנוע עם הזרם", הוא הועמד לדין ונידון למוות באשמת השחתת בני הנעורים. אגב, סוקרטס לא השאיר שום עדות כתובה בעצמו להגות שלו. הפילוסוף המפורסם שכתב את דבריו של סוקרטס הוא תלמידו אפלטון (בתמונה)- ועד היום סוקרטס נחשד כדמות פיקטיבית שאפלטון המציא.

אפלטון, תלמידו של סוקרטס, דגל בכתיבה בשיטת הדיאלוגים: כלומר להגות את דבריו באמצעות דיאלוגים עם פילוסופים אחרים. יצירתו הבולטת ביותר היא "הרפובליקה", או בשמה האחר הפוליטיאה. בעיני אפלטון, שמתח ביקורת על הדמוקרטיה באתונה וטען שבאסיפות העם ישנם אנשים שאינם יודעים להתעסק בעניינים ציבוריים ולהתוות מדיניות ציבורית, במדינה אידיאלית יש שלושה טיפוסית של אנשים: היצרנים- שהם אנשי הכלכלה, אנשי המגן- הלוחמים והפילוסופים. בעיני אפלטון המלך צריך להיות פילוסוף, ורק שילטון של הפילוסופים, שתבונתם מכשירה אותם להבטיח את שילטון הצדק והמדינה הצודקת, הוא השילטון האידיאלי. רק הפילוסופים בעיניו הם שיכולים לכונן מסגרת מדינית מסודרת וצודקת שתאפשר לבני אדם לחיות על פי טבעם. למנהיגי המדינה האידיאליים הוא קרא "השומרים", וטען כי הדבר הכי חשוב הוא החינוך של השומרים, חינוך שאותו יקבלו בעיקר מפילוסופים. הוא טען שעל השומרים לוותר על זכות הקניין של עצמם ועל חיי משפחה, כלומר לחיות בקומונה (מזכיר אידיאולוגיה מודרנית מסוימת, לא?) כדי שידעו איך לנהל מדינה כמו שצריך. החינוך של השומרים צריך להתבצע לאט ובהדרגה. אפלטון האמין באידיאות, אבל לעומתו, תלמידו אריסטו היה ריאלי יותר.

אגב, אייתוללה ח'ומייני פיתח כתוצאה מכך שקרא את כתבי אריסטו שתיאר את רעיונותיו של אפלטון, בייחוד לתיאוריית שילטון הפילוסופים והשומרים, את הרעיון שרק חכמי הדת השיעים ראויים לשלוט (לרעיון הזה קוראים וליאת-א-פקי- שילטון חכם ההלכה), כי הם יודעים מה הכי טוב לאדם ולמדינה.

אריסטו, תלמידו של אפלטון, סתר את מורו ורבו. יצירתו הבולטת ביותר הייתה "הפוליטיקה", והיא עסקה גם, כמובן, בהגות מדינית. יצירה זו ודרכו של אריסטו חלקו על הספר "הפוליטיאה" של אפלטון ועל דרכו.

אריסטו היה טליאולוג, כלומר הוא האמין יותר בתכליות מאשר באידיאות. הוא טען שכדי לבדוק את מהותו של הדבר, צריך לבדוק את התכלית שהוא ממלא. אפשר להגיד שאריסטו הסתכל תמיד בסופו של דבר על השורה התחתונה. הוא טען שלכל דבר בעולם יש תכלית, והרי התכלית לקיומו של העולם היא הבסיס של הדתות המודרניות כיום.

את המדינה ראה אריסטו כשותפות לכל דבר ועניין: שותפות בין בני האדם היא הבסיס של המדינה. אריסטו הוא זה שביסס את תורת המשטרים, ומיין אותם לפי סודגי משטר: שילטונו של היחיד (מונארכיה למשל), שילטון המיעוט (אוליגרכיה) ושילטון הרבים, שהיא הדמוקרטיה. אריסטו ראה במדינה שותפות שמורכבת משותפויות אחרות. יחידת הבסיס היא ביתו ומשקו של כל אדם, לאחר מכן הכפר, ולאחר מכן המדינה, או העיר-מדינה, שנמצאת בראש הפירמידה. אריסטו טען שסוג המשטר שאפלטון הציג, שילטון הפילוסופים, הוא לא מעשי וכי אין תשובה לשאלה מהו המשטר הראוי. בשותפות שהיא המדינה בוחרים את סוג המשטר שרצוי לשותפות הזאת. בעבדות ראה אריסטו כדבר טבעי כחלק מהשותפות, למרות שלפי החוק הטבעי היא פסולה. באופן מעומעם אמר אריסטו כי המשטר האידיאלי, אם כבר קיים דבר כזה, הוא משטר משולב שבראשו מעמד ביניים מורחב (יכול להיות שמרקס פיתח את הדבר הזה לתיאוריית הפרולטריון שראוי לשלוט….) , שאותו מרכיבים אזרחים שאין הרבה הבדלים ביניהם. משטר כזה הוא משטר יציב, שמושתת על חוק.

המקור למה שכתבתי: דברים שלמדתי באוניברסיטה בקורס "תולדות המחשבה המדינית".


קצת

האתר של דף הפייסבוק "אני יודע שאני לא יודע" עוסק בהיסטוריה, טלנובלות, פוליטיקה, מזרח תיכון, עיתונות וטלוויזיה פרטי יצירת קשר: דף פייסבוק של האתר: אני יודע שאני לא יודע דף פייסבוק נוסף: Histerio Harun טוויטר: Histerio5@ כתובת מייל וגוגל פלוס: histerio33@gmail.com

מחכה לתגובתך