4-compressed1

כינוייו של הסולטאן והמשקאות שאהב

היום לכבוד החג המתקרב אני מפציץ בפוסטים מעשירים, מבלי להתייחס לאירועי הסידרה האחרונים. אני רוצה קודם כל להתייחס לכינוייו של הסולטאן. לסולטאן היו כמה כינויים: "סולטאן", פאדישאה (המלך המפואר, בפרסית), "הח'ליפה (כלומר: מחליפו ההנהגתי של מוחמד נביא האסלאם) של האסלאם ומביס אויבי הדת", "אמיר המאמינים", שאה (מלך), "שליט שלוש היבשות, שליט העולם" ועוד. אבל בסידרה כשפונים אל הסולטאן או מדברים עליו, זה מתורגם כ"שליט", ונשמע מתורכית כמו "פייקרם", "אנקארם", "עין כארם" ועוד מיני הגיגים. אך זה לא. הכינוי שניתן לשליט הוא מיוחד. זה גם לא אנקור אלא "הונקארם". (Hünkarım)

מה הכוונה ל"הונקאר" בתורכית? הכוונה היא לשליט, ריבון. השליט והריבון הוא ה"הונקאר", לכן מדובר בסולטאן במקרה זה. ומדוע הסיומת "מ" בסוף? בתורכית ובפרסית סיומת "מ" בסוף היא סיומת של שייכות שלי, כלומר "הונקאר" שלי, השליט שלי. יש את השיר הידוע "איסטמם בבאג'ים איסטמם" "İstemem Babacığım İstemem", שיר עם תורכי שנודע בשנות השישים והשבעים גם בישראל. משמעותו היא "אני לא רוצה אבי, אני לא רוצה", אז בבאג'ים זה אבא שלי בעצם. הנערה אומרת לא להצעות נישואים לגברים שונים שאביה מציע לה. אם חשבתי ש"הונאקרם" הוא בעל משמעות אחרת קודם, עמכן ועמכם הסליחה. ובחזרה להונקארים שלנו.

אותם סולטאנים אהבו מאוד לשתות. הם ופמליית הארמון נודעו בטעמים הקולינריים המפותחים שלהם, הרי הם יכלו להרשות זאת לעצמם. נכון שזה חג המנגלים (למי שלא יודע, "מנגל" זו מילה שאולה מערבית, "מונקל", כלומר דבר שאפשר לשאת אותו, דבר שנישא) והבשרים, אך היום אתמקד בשתייה.

הסולטאנים אהבו לשתות שני סוגים של משקאות: שרבט (şerbet), שהיה המשקה הרשמי שלהם היות והוא לא אלכוהולי, ובשו-שו כמו שאומרים, הם גם שתו שאראפ (şarap) שזה פשוטו כמשמעו: יין, אלכוהול שאסור באסלאם. שתי המילים, שרבט ושאראפ, באו מהערבית.

מהו השרבט? ותודה לעיתון התורכי "הוריית", החירות, על ההסבר:
שרבט הוא משקה העשוי מכמה מרכיבים: הראשון: פרי כלשהו. זה יכול להיות כמעט כל פרי שבעונה. גם שרבט דובדבנים. השני: עלי פרחים, כשהפופולרי מכולם הוא עלי ורדים. השלישי: סוכר, או דבש. הרביעי: מים ולימון. ניתן גם להוסיף עשבים. המרכיב הראשי בשרבט, הפרי והעלים, מושם במים, מורתח, עובר סינון ואז מורתח שוב עם המים והלימון. ואז מקררים אותו. איך? עם שלג או קרח שהובא מההרים הסמוכים. בחצר הסולטאן הוגש השרבט במגשים מיוחדים, והיה איש שהכין אותו במיוחד, שתוארו היה "שרבטצ'י", או "איש השרבט". התפקיד יכל להיות מוטל על הטבח הראשי, במקרה של הסידרה הוא "שקר אגא", או מתורכית: "מר סוכר"…. הסולטאן עבד אל-חמיד השני, ששלט בין 1876 ל-1908, אהב שרבט לימונדה, שבו יש, אם מחשבים, לימון טבול במיץ לימון….

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>