השנה היא 1534 לפי הסידרה. איך אני מנחש זאת? לפי מניין שנותיה של הואלידה סולטאן, אימו של הסולטאן (שהיא הייתה מייסדת מוסד ה"ואלידה"). בקיצו של פרק זה מגיעה נקודת הרתיחה- מותה של הואלידה, לאחר שהורם גילתה לה שהיא יודעת שניגאר כלפה בהריון מהווזיר הגדול אבראהים. עד לנקודה זו, קרו כמה אירועים משמעותיים: הראשון, לדעתי, נחישותה של פטמה חאטון להיות המועדפת על בנו של הסולטאן השאהזאדה (נסיך בפרסית ובשפה העותמאנית) מוסטפא, גם תוך כדי שהיא ממרה את פיה של הבוסית שלה מאהידווראן. כמו כן, ניגאר עוזבת את הארמון ובדרך נחטפת על ידי שליחיה של הורם. במקום שהיא נחטפת אליו מחכה לה גולשאה. בין לבין, הסולטאן משוטט לו מחופש בשוק (היו סולטאנים שעשו זאת וגם ממשיכיהם שליטי העולם הערבי, ידוע בכך היה המלך חוסיין של ירדן) לאדם פשוט. הוא מציל אישה וילד, ששמו כשם הסולטאן, שבעלה מתעלל בה. כמו כן מגיד עתידות מבשר לסולטאן את סופה של אימו. ההסתה נגד איבראהים נמשכת. זה לא ייגמר טוב.

מוצאה של הוואלידה היה מחצי האי קרים, שלחוף הים השחור,וליתר דיוק, השולט על המוצא לים השחור מצפונו, כיום נמצא בין אוקראינה לרוסיה ומאוד מדובר בחדשות. בין המאות החמש עשרה למאה השמונה עשרה, הרוב בחצי האי קרים היה של אוכלוסייה טאטארית- עם דובר תורכית ממרכז אסיה, שדתו הייתה אסלאם (המוסלמים חיו בחצי האי גם לצד "יהודים" קראים, שימו לב למשחקי המילים קרים-קראים, כלומר "יהודים" כביכול שמכירים אך ורק בחמשת חומשי התורה ולא בשאר ההלכה היהודית הכתובה). הטאטארים הגיעו לקרים החל מאמצע המאה ה-13 עם הפלישה המונגולית. עם פלישה זו הגיעה גם דת האסלאם. בשנת 1449, לאחר מאבק מר בין שבטי טאטארים שונים, עלה בקרים לשילטון גיראי ח'אן, שמזוהה כאביה של משפחת הוואלידה עיישה (לאביה קראו מנגילי גיראי).

החל מאמצע המאה החמש עשרה התהדקו הקשרים המסחריים והצבאיים בין הטאטארים לאימפריה העותמאנית. כמו כן, נערכו קשרי נישואין בין משפחת גיראי למשפחה העותמאנית, כששיאם היו נישואיהם של עיישה חפזה לאביו של הסולטאן סולימאן, הסולטאן סלים "האכזר" או "האמיץ". כה חזקים היו הקשרים והסיוע ההדדי בין משפחות עותמאן וגיראי, עד כדי כך שהוסכם כי אם לא יהיה יורש זכר לסולטאן העותמאני, אזי הח'אן (השליט) של קרים ממשפחת גיראי יקבל את השילטון על האימפריה העותמאנית כולה. במהלך שילטונו של סולימאן התגלע סכסוך ירושה בין בניו של מנגילי גיראי, ולכן הבת של אחד האחים, הנסיכה אייביגה, מצאה מקלט בארמון העותמאני באיסטנבול.

בסוף המאה השמונה עשרה פרצה מלחמה בין שתי אימפריות- האימפריה הרוסית והאימפריה העותמאנית, כשלבסוף ניצחו הרוסים והעותמאנים נאלצו לוותר על קרים לטובת האימפריה הרוסית. מאותו רגע איבדה האימפריה העותמאנית את השילטון בפועל בקרים (אך לא רשמית) לרוסיה, ומספר המוסלמים הטאטארים בחצי האי החל לרדת בהתמדה.

בין השנים 1853 ל1856 התחוללה בקרים מלחמה בין האימפריה הרוסית לאימפריות העותמאנית, הצרפתית והאנגלית שהיו כמקשה אחת. מקור הסכסוך היה בארץ ישראל: לאיזה זרם של הנצרות תינתן הדומיננטיות בכנסיות בארץ הקודש- כשרוסיה מייצגת את הזרם האורתודוכסי. אף צד לא יצא מורווח ממלחמה זו. בשנות העשרים של המאה העשרים סטאלין ששלט בקרים הביא במכוון אוכלוסייה רוסית גדולה ליישב את קרים, ובכך דחק את המוסלמים הטאטארים להיות מיעוט קטן.