Tag Archives: הסולטאן סידרה ויווה

biker

איברהים פאשה נתפס עם המכנסיים למטה (אזהרת ספוילר)

אני רוצה לסכם את שני הפרקים האחרונים של הסידרה, שכולם בצל הגילוי של הרומן של איברהים פאשה הווזיר הגדול והמשרתת ניגאר כלפה.
בראשית הפרק הכפול, אישה דוברת פרסית חסרת הכרה מובלת לאונייה שבפיקוד האזיר ראיס, הלא הוא ברברוסה אדום הזקן איש ולוחם הים האגדי, עליו אכתוב בהמשך. האישה הזאת עתידה להיות מיועדת לסולטאן. האוניה, שעליה עוד נשים שנחטפו על ידי ברברוסה, שמה את פניה לארמון הסולטאן, ארמון טופקאפי שבאיסטנבול.

בינתיים, בהרמון, הורם תופסת שליטה ומעוררת את זעם אחות הסולטאן ואת זעם מאהידווראן, אם בנו בכורו.
עם זאת, גולת הכותרת היא הפאדיחה של איברהים פאשה. הסולטאן מחליט לתת בידי אשת איברהים, הלא היא אחותו חדיג'ה, להחליט מה יעלה בגורלם. היא אומרת לו שהיא רוצה להתגרש מאיבראהים, שכידוע מכהן גם כווזיר הגדול וכמפקד הצבא, אך הסולטאן אומר לה לחשוב פעמיים לפני מעשה. בינתיים, איבראהים חייב לכסות על הפאדיחה. לכן, הוא מתכונן לקרב מול הפרסים הספווים השיעים שבהנהגת שאה טאהמאספ. הוא זומם, ליתר דיוק מפנטז, למחוק את הספווים (כמובן שהוא לא יצליח בתוכניתו) ולמנות את עצמו לח'אן-שליט מטעם- של המדינה הפרסית החדשה שתהיה כפופה לעותמאנים. איך זה קשור לאישה שנתפסה? עוד נגלה. היא מלאת מזימות.
ברברוסה שמגיע לארמון מביא לסולטאן נדוניה- את השליטה על אלג'יר, שיכולה לקדם את הפיכת הים התיכון לאגם, ליתר דיוק לחצי אגם עותמאני. בנוסף, הוא מביא לסולטאן עוד שלושים פילגשים חדשות, שנחטפו על ידו. האישה דוברת הפרסית נשארת מחוץ לרשימת הנכנסות להרמון בינתיים.

בינתיים, בארמון עצמו, חדיג'ה אחות הסולטאן ואשת אבראהים זוממת לנקום בהורם, שחשפה את הבגידה. היא רוצה לסדר לאחיה פילגש דומיננטית חדשה שתשפיע עליו. נכון לעכשיו בלבד, היא לא מצליחה. הורם חוסמת נערה שהכינו לסולטאן וגזברית ההרמון גולפם מוחה על כך ורצה להתלונן לסולטאן עצמו כנגד הורם.

אבראהים ניצב מול כמה אויבים: ראשית, איסכנדר צ'לבי עוזרו וגיזבר האימפריה, שיוצא איתו לקרב כנגד הפרסים. הכוח שלהם נתקל במארב. שנית, הורם עצמה שחשפה את הבגידה שלו. שלישית, אישתו הנבגדת, חדיג'ה אחות הסולטאן. גם הסולטאן עצמו הוא אויב פוטנציאלי.
למה לסולטאן היה מותר להחזיק הרבה פילגשים ולאיבראהים לא? פשוט מאוד. איבראהים היה במלכודת כפולה: מצד אחד הוא עבדו ומשרתו של הסולטאן, לא אדם חופשי, מצד שני חברו הטוב, גיסו, הווזיר הגדול שלו וגם מפקד הצבא. לכן, הוא בעלה של אחות הסולטאן, אך בד בבד הוא גם משרת שלה כי הוא עבד של המשפחה העותמאנית. הסיבוך הזה הוא זה שגורם לו לבגידה, מה גם שאשתו הזכירה לו שהוא משרת את משפחתה.

suleiman kanuni

הסולטאן סולימאן המפואר- מחריב האימפריה?

נהוג לחשוב על תקופתו כתקופת הזוהר של האימפריה העות'מאנית, שלאחריה כבר האימפריה התחילה לשקוע. רואים בו כסולטאן המפואר ביותר בתולדות האימפריה בת 600 השנים. רואים בו כסולטאן הראשון שנהג בכבוד באישתו מאשר לראות בה כעוד שיפחה. אבל ישנם היסטוריונים הטוענים להיפך, שהסולטאן סולימאן המפואר (שלט בין השנים 1520-1566) לא היה הסולטאן שרומם את האימפריה לשיא שלה, אלא להיפך, כסולטאן שהחל את חורבנה. זוהי השקפה חתרנית, שחותרת תחת הסברה המקובלת כי הסולטאן סולימאן היה מפואר. להיפך, טוענת סברה זו, הוא הוא זה שזרע את זרעי חורבנה של האימפריה, שחרבה סופית 400 שנים לאחר עלייתו לשילטון בשנת 1520.

הטיעונים המרכזיים לטענה כי סולימאן הוא שהחריב את האימפריה הם:

הטיעון הראשון הוא, שהוא נתן כוח יתר לנשים, מה שהוביל לתקופת "סולטאנות הנשים" לאחר מכן. הכוח שהוא נתן להורם עד כדי כך גדול, שהוא בעצם היה עושה דברה, והיה מוכן להרוג בשבילה את בנו בכורו, שלא היה בנה של הורם.
חשוב להזכיר, שעד תקופת הורם סולטאן, ארמון טופקאפי באיסטנבול לא שימש את הנשים באימפריה. ההרמון היה נפרד מהארמון, ושכן בעיר אדירנה הבלקנית, שמרוחקת מערבה מאיסטנבול. ההרמון, אם כן, שכן בתוך הארמון הישן של אדירנה, ששימשה בירתה של האימפריה העות'מאנית עד שנת 1458. באותה שנה, חמש שנים לאחר כיבוש איסטנבול- ששמה אז היה ונשאר גם לאחר הכיבוש קוסטנטינופול- או קוסטנטינה, הושלמה בנייתו של ארמון טופקאפי האיסטנבולי על ידי הסולטאן מהמט הכובש ואז העיר הוכרזה כבירת האימפריה. עם בואה של הורם סולטאן ונישואיה הרשמיים לסולימאן, ההרמון באדירנה הועבר לתוך ארמון טופקאפי החדש באיסטנבול. לכן, מתן כוח לנשים, ביסוס תפקיד ה"ואלידה סולטאן", אימו של הסולטאן, שגם עברה לארמון טופקאפי, החליש בסופו של דבר את מעמד הסולטאן, שעתה גם אימו וגם אישתו, או השיפחה המועדפת עליו, שלטו על החלטותיו.

הטיעון השני גורס, כי הסולטאן סולימאן היה מבוצר בתוך הארמון, ויצא ממנו רק כשרצה להתחפש ולהסתובב בשוק של עיר הבירה, או כל אימת שיצא למסעות מלחמה בלבד. הוא חיזק מנהג שהיה קיים עוד מימיו של סבא רבא שלו, הסולטאן מהמט הכובש, לפיו מרכז השילטון הוא איפה שהסולטאן נמצא, ורוב הזמן הסולטאן היה בארמונו. עד לכיבוש איסטנבול, הסולטאנים היו לוחמים ונודדים יחד עם כוחותיהם והארמון באדירנה שימש להם בסיס קבוע "על הנייר". כשהסולטאנים היו אנשי שטח, כאמור עד כיבוש איסטנבול, הם היו מודעים יותר לנעשה באימפריה שלהם. למעשה, החל מימיו של מהמט ובייחוד בימי סולימאן, הסולטאן פשוט התביית, הוא עבר תהליך מהיותו מפקד ואיש בשטח לאדם מבוית ומיושב יותר.

הטיעון השלישי גורס, כי הסולטאן סולימאן נתן יתר סמכויות לווזירים הגדולים שלו, בייחוד לחברו הטוב, אבראהים פאשה, אותו מינה לווזיר גדול. העברת הסמכויות מסמלת את העתיד לבוא, עת במקביל ולאחר תקופת "סולטאנות הנשים", היו וזירים גדולים שאף היו יותר חזקים וסמכותיים מהסולטאן עצמו, כשהסולטאן משמש גם כחותמת גומי שלהם. תהליך התחזקות מעמד הווזיר הגדול, וכן נשות הסולטאן, נמשך עד ראשית המאה ה-19, עת מעמד הסולטאנים התחזק שוב. אלמנט נוסף שמציינים ההיסטוריונים, הוא שסולימאן המשיך מינהג נוסף מימיו של מהמט הכובש: הסולטאן עצמו לא השתתף בכל ישיבות הדיוואן, הלא הוא המועצה האימפריאלית, ורק התחבא מאחורי גומחה נסתרת (אותה גומחה שראינו בסדרות על הסולטאן) בחדר ישיבות המועצה האימפריאלית (כלומר: חדר ישיבות הממשלה), והאזין והשקיף בסתר על הדיון, אותו ניהל הווזיר הגדול בעצמו. זה היה אלמנט נוסף שסימל את העברת הסמכויות מהסולטאן לווזיר הגדול. עוד דבר- באותה גומחה גם אשת או אם הסולטאן האזינו בסתר לישיבות הדיוואן, כשהסולטאן לא היה בסביבה.

הטיעון הרביעי, לגבי סולימאן עצמו, הוא מעשיו בנוגע להורשת השילטון. במקרה שלו, התערב סולימאן אישית במינויו של יורשו, כשהורה להוציא להורג את שני בניו והטוענים לכתר, מוסטפא וביאזיד. מהלך זה איפשר לפחות מוכשר מבניו, והגרוע בניהול מביניהם, סלים, להפוך לסולטאן סלים השני ולפתוח שושלת של סולטאנים חלשים יחסית, שלא ניהלו בפועל את האימפריה. הטענה גורסת, כי אילו מוסטפא או ביאזיד היו יורשים את סולימאן, הם היו סולטאנים חזקים ומוצלחים יותר מאחיהם הכושל, סלים השני.

בטיעונים הללו ישנו גרעין של אמת, אך האמת נמצאת, כמו שאומרים, באמצע: סולימאן אכן זרע את זרעי הפורענות למה שיקרה אחריו, אך מצד שני, הוא היה חזק בעצמו. עובדה היא שאת בניו הוציא להורג כי חשש שהם חותרים תחתיו. עוד עובדה היא שהוא לא סבל אנשים שאיימו על סמכותו ועל כוחו, וכשהתחילו להוות איום וירטואלי עליו, אפילו חברו הטוב אבראהים פאשה, הוא הוציא אותם להורג. עובדה נוספת היא שבימיו של סולימאן קצרה האימפריה העות'מאנית ניצחונות צבאיים לא פחות מימיו של אביו, שכבש את איזור המזרח התיכון הערבי ואת ארץ ישראל בשנת 1517. יכול להיות שסולימאן הרגיש חזק דיו כדי לקרב את ההרמון, שהיה כאמור באדירנה, לארמונו שלו באיסטנבול. הוא גם הרגיש חזק דיו להיות מנהל אמיתי ולהאציל סמכויות על הווזיר הגדול, ולפגוע בווזיר הגדול כשזה הרגיש יותר חזק מהסולטאן. העובדה שהוציא להורג את בניו מראה לא על כניעתו להורם במקרה של מוסטפא, אלא להיפך. הוא לא סבל שום איום על מנהיגותו החזקה ושוב עירעור עליה. כשהוא הרגיש תחושת עירעור בסמכותו החזקה, הוא פעל באכזריות. לכן, סולימאן הוא לא זה שהחריב את האימפריה. אך מרוב שהיה חזק, אולי מבלי משים זרע את זרעי חורבנה.

Sokullupasa

הסידרה חוזרת: סוקולו מהמט פאשה האמיתי

צופי, צופות ומתעניינים בסידרה "הסולטאן": היום (שישי) חוזרת הסידרה לשידור,במשך כשעה בערוץ "ויוה" החל מהשעה 20:50 כל ערב.  לכבוד חזרת הסידרה, אני רוצה להרחיב על אחת הדמויות המרכזיות שבעונה האחרונה שלה, דמות שתשפיע לאורך שנים על האימפריה העות'מאנית, ואף תנהל אותה בפועל, דמותו של מהמט סוקולוביץ', הלא הוא סוקולו מהמט פאשה.

המדינאי העות'מאני, שחי במשך 73 שנים משנת 1506 עד 1579, היה דוגמה ומופת לנוצרי ממוצא סרבי שנולד וגדל בשטחי בוסניה של היום, שגויס כילד במסגרת הדוושירמה (גיוס) ליניצ'רים (חיל הרגלים של האימפריה), אוסלם בכוח ולאחר מכן החל לגדול ולצמוח בתוך המערכת המנהלתית העות'מאנית, עד שהגיע לדרגת הווזיר הגדול, כששירת תחת שלושה סולטאנים: סולימאן המפואר, סלים השני ומוראד השלישי. בזמנם של שני האחרונים אף ניהל את האימפריה בפועל כווזיר גדול, לצד נורבאנו סולטאן.

סוקולו מהמט פאשה נולד למשפחה הסרבית סוקולוביץ' ושמו המקורי היה באג'יצ'ה, בסוקולוביצ'ה (כיום רודו) שנמצאת בגבול סרביה-בוסניה של היום, בצד הבוסני של הגבול. משפחתו הייתה משפחת רועים, לאביו קראו דמיטרי, והיו לו שני אחים ואחות. הוא היה מיוחס לפטריארך של הכנסייה הסרבית אורתודוכסית, ובני משפחתו המורחבת, משפחת סוקולוביץ', שירתו את המינהל העות'מאני בפועל, כשאחותו הייתה נשואה גם למדינאי עות'מאני ממוצא סרבי. בשנת 1516, בגיל 10, נלקח במסגרת הדוושירמה, אוסלם וקיבל את השם מהמט.
הוא אומן כיניצ'רי באדירנה, משם הועבר לאיסטנבול, לבית הספר האימפריאלי שליד ארמון הסולטאן, ארמון טופקאפי. בגיל 19 נשלח לבגדד, להיות אחד מעוזריו של שר האוצר, איסכנדר צ'לבי (שכמו שאתם זוכרים או לא, הוצא להורג בגלל הווזיר הגדול הידוע אבראהים פאשה). לאחר ההוצאה להורג של איסכנדר, חזר מהמט לאיסטנבול ולמד שם שפות רבות (תורכית, פרסית, לטינית וונציאנית, בנוסף לסרבו-קרואטית שידע מלידה).
בשנת 1541 מונה לראש נושאי כליו של הסולטאן (או מה שנקרא "שומר החדרים"), מה שהפך אותו למקורב מאוד לסולימאן המפואר. השתתף במצור הראשון על וינה, בקרב מוהאק. בשנת 1546 מונה להחליף את ח'יר אל-דין ברברוסה בתור מפקד הצי. בשנת 1551 הוא מונה למושל הכללי של רומליה, כלומר מחוז-העל שכלל את כל השטח האירופי של האימפריה, כשמטהו היה בסופיה בירת בולגריה. שם הוא פגש מחדש את אימו.

באותה שנה, התחולל מרד בהונגריה ומהמט נשלח לדכא אותו. בדרך הוא כבש את כל איזור טרנסילבניה, הרגיע את הרוחות בהונגריה ומינה שם שליט ואסאל, ששירת את העו'תמאנים, כשהוא הודף מתקפה של פרדיננד הראשון קיסר האימפריה הרומית הקדושה (האימפריה האוסטרית-גרמנית) באותו איזור. בשנת 1554 הוביל עם הגייסות הרומליים שלו מסע מלחמה מוצלח כנגד פרס הספווית במזרח.
בשנת 1555 מונה לווזיר השלישי, כלומר לסגן ממלא מקומו של הווזיר הגדול. בשנת 1561 מונה לממלא מקום הווזיר הגדול, או הווזיר השני, כשהוא מוותר על תפקיד מושל רומליה. בשנת 1562 התחתן עם בתו של הנסיך סלים, לעתיד הסולטאן סלים השני, אסמהאן סולטאן. בעת המאבק בין ביאזיד לסלים על ירושת הסולטאן סולימאן, תמך בבירור בסלים. בכך נכנס מהמט לתוך המשפחה הסולטאנית.

באותם זמנים התחיל מהמט להכניס את אחייניו לתפקידים מנהלתיים בכירים במערכת העות'מאנית של מושלים. אחיינו מוסטפא ביי סוקולוביץ' מונה ב1564 למושל בוסניה. בשנת 1565 מונה הוא עצמו לווזיר הגדול על ידי סולימאן המפואר. בשנת 1566 היה עסוק במלחמות כנגד קיסר האימפריה הרומית הקדושה, מקסימיליאן השני לבית הבסבורג, באיזור קרואטיה של היום. באותה שנה נפטר סולימאן המפואר בעת מסע קרב בהונגריה, ומהמט דאג להסתיר את מותו ואף להוציא להורג את כל הנוכחים בזירת מותו של סולימאן. מכאן פנה הווזיר הגדול למלאכת הסתרת מותו של סולימאן מפני הציבור באיסטנבול, ודאג ליצור קשר עם הסולטאן החדש, סלים, על מנת להכריז עליו רשמית כסולטאן. הם נפגשו בבלגראד, משם המשיכו לאיסטנבול ודיכאו שם מרידות של תומכי הנסיכים מוסטפא וביאזיד המנוחים. מהמט הכריז על סלים כסולטאן באיסטנבול 48 יום לאחר מות סולימאן, ומונה שוב לווזיר הגדול.

סלים היה שליט חלש מאוד, לכן מבחינה צבאית שלט באימפריה סוקולו מהמט פאשה. הוא מינה את מושלי המחוזות, ניהל קרבות ובנה את הצי העות'מאני לאחר שספג מפלות. הוא גם חתם על חוזי שלום עם האימפריה הרומית הקדושה ועם הרפובליקה הוונציאנית. הוא גם סידר לעוד אחיינים שלו תפקידי כמורה בכירים בכנסייה הסרבית האורתודוכסית.
בשנת 1572, אשתו אסמהאן סולטאן הורתה לבנות לכבודו מסגד מפואר באיסטנבול, מסגד סוקולו מהמט פאשה. עם מותו של הסולטאן סלים השני, השאיר מהמט את הידיעה על מות סלים בסוד, עד שבנו מוראד השלישי הגיע ממניסה ומונה על ידי אותו מהמט פאשה לסולטאן. עם זאת, לאחר מות סלים ב1574 הועם זוהרו של מהמט פאשה, שהגיע לשיא עושרו. מי ששלט כעת בפועל באימפריה הן הנשים: נורבאנו סולטאן, אמו של מוראד, וסאפייה סולטאן, אשת הסולטאן.
מוראד החל לצמצם את סמכויותיו של הווזיר הגדול, בהוראת אמו ואשתו, והחל לפטר את מקורביו של מהמט, שמונו לתפקידי מושלים ומפקדי חיל היבשה והצי. ב11 באוקטובר 1578 נרצח סוקולו מהמט פאשה בידי דרוויש מעורער בנפשו, שביקש והתעקש לראותו. בכך הסתיימו 13 שנות שלטונו בפועל על האימפריה העות'מאנית.

יש הטוענים כי אותו דרוויש מעורער בנפשו היה יניצ'ר, שפעל בשליחותה של אשת הסולטאן מוראד, סאפייה סולטאן, כדי להרגו בכוונת מכוון. מהמט נקבר מאחורי מסגד איופ באיסטנבול, כשאת המתחם שלו עיצב מימאר סינאן הארכיטקט הנודע.

סוקולו מהמט פאשה הפך לאגדה, שמוזכרת עד היום באיזורי הבלקן.