menderes arrest

מי שלא רצה את מנדרס ומוסאדק, קיבל את ארדואן וחומייני

שנות החמישים. המלחמה הקרה בין ארצות הברית והגוש המערבי לבין ברית המועצות הקומוניסטית והגוש המזרחי התחילה זה לא כבר. באותן שנים עולים במדינות המוסלמיות הלא-ערביות שני שליטים לאומנים, שהיו מאוד פופולריים בקרב עמם ואיימו על הסדר הקיים במדינותיהם: עדנאן מנדרס, הלאומן התורכי שלא היה כמאליסט ולא היה ממפלגתו של אתאתורכ הופך בשנת 1950 לראש ממשלת תורכיה בבחירות הדמוקרטיות הראשונות שנערכות בתורכיה הרב מפלגתית. באיראן עולה לשילטון בשנת 1951 מוחמד מוסאדק, לאומן איראני סוציאליסט בהשקפתו והופך לראש ממשלה תחת השאה מוחמד רזא פהלווי. זה לא מוצא חן בעיני ארצות הברית, בייחוד מוסאדק. הוא נראה כבעל ברית פוטנציאלי לברית המועצות, בניגוד לשאה האיראני, שמלך על איראן והיה הבוס של מוסאדק, והיה פרו מערבי מובהק. בתורכיה, מנדרס היה לאומן תורכי ימני ואחד מראשוני הניאו-עות'מאנים. הוא הקים את "המפלגה הדמוקרטית" התורכית יחד עם חבריו, שעליהם נמנה נצר למשפחת קופרולו, מהמט פואד קופרולו. אבות אבותיו היו וזירים גדולים באימפריה העות'מאנית. מנדרס מנהיג כלכלת שוק חופשי במקום אתאתיזם, שבו דגלה מפלגתו של אתאתורכ, נאבק למען האפשרות לשאת את הקריאה לתפילה מהמסגדים בערבית כמו שמקובל במקום בתורכית, ולא התנגד לרעיון להחזיר את הח'ליפות, שבוטלה 26 שנים לפני כן. מנדרס גם הוביל את כניסתה של תורכיה לנאט"ו, וכונן יחסים טובים עם מדינת ישראל, במסגרת רעיון "ברית הפריפריה" של בן גוריון- ליצור קשר עם המדינות המוסלמיות הלא-ערביות, בניגוד למדינות ערב, שהיו אויבותיה של ישראל ודגלו באותן שנים ברעיון הלאומיות הערבית. אבל מישהו לא אהב את התנהלותו: צבא תורכיה, שדגל בעקרונות הכמאליסטיים ובחילוניות. ארצות הברית לא התנגדה למנדרס, רק עקבה אחריו בדאגה בגלל שחיזק את קשריו עם מדינות מוסלמיות. המערב חשש לשווא שמנדרס מנסה ליצור קשרים עם ברית המועצות. אבל במקרה של מוסאדק הייתה סיבה לחשש: מוסאדק הנהיג רפורמה אגרארית, חיזק את קשרי איראן וברית המועצות ועשה את המעשה הגרוע מכל בעיני המערב: הלאים את חברות הנפט האיראניות, שפעלו בשיתוף פעולה עם בריטניה. מנגד, באירופה ייסדו נאט"ו וארצות הברית רשת שנקראה "גלאדיו", שתפקידה החשאי היה למנוע עליית גורמים חתרניים קומוניסטיים לשילטון במדינות אירופה. במקביל לרשת גלאדיו, נוסדה בתורכיה הגרילה הנגדית, שנועדה לפעול כנגד מחתרות קומוניסטיות בתורכיה, כנגד מגמות קומוניסטיות בגוש השמאל, שהמפלגה הרפובליקנית CHP, מפלגתו של אתאתורכ, נמנתה עליו, ולשם הפעלת רשת גלאדיו והגרילה הנגדית, הייתה ארצות הברית זקוקה לקשרים בתוך הצבא התורכי. את הקשר הם מצאו בדמות הגנרל ג'מאל גורסל. גורסל התנה את שיתוף הפעולה שלו בכך שארצות הברית תתיר לו להפיל את שילטון "המפלגה הדמוקרטית" ומנדרס. ההחלטה להפיל את מוסאדק התקבלה אחרי שהשאה האיראני ברח לרומא ומוסאדק הלאומן השמאלני הפך לשליט המדינה העשירה בנפט בפועל. הפלתו נעשתה בשנת 1953, עת הצבא האיראני הפגיז את מקום מושבו, עצר אותו ודן אותו למעצר בית עד שמת בשנת 1967. בשנת 1954 נבחר מנדרס שוב, אך המצב הכלכלי במדינה החמיר, ומנדרס, שבינתיים הספיק לפתוח אלפי מסגדים ומסדרים דתיים שנסגרו בימי אתאתורכ, החל לגלות סימנים רודניים והפעיל את המשטרה כנגד אסיפות של מתנגדו, יורשו של אתאתורכ עיסמת פאשא אינונו, נשיא המדינה הקודם. בשנת 1960 קץ הצבא במנדרס, ותוך העלמת עין אמריקנית הפיל את שילטון מנדרס, עצר אותו ואת נשיא המדינה מהמפלגה הדמוקרטית ג'לאל באיאר ודן אותם לתלייה. אינונו חזר לשילטון, הפעם תחת כידוני הצבא, ועימו מפלגת העם הרפובליקני. אך בניגוד למקרה של מנדרס, מדינות המערב פעלו מאינטרסים כלכליים. השאה האיראני היה פרו-מערבי לחלוטין ונתן לחברות מהמערב דריסת רגל הגונה בכלכלה האיראנית. מוסאדק סירב לזה והלאים את המפעלים הפרטיים ואת אלה שהיו נתונים לשליטה מערבית. מנדרס (שתמונת מעצרו ומשפטו נמצאת למעלה), לעומתו, לא היה סוציאליסט, להיפך: הוא היה קפיטליסט מובהק, ושמרן מבחינת מה שנוגע לדת ולמסורת. הוא דגל בשיתוף פעולה כלל-אסלאמי, אך לא היה אסלאמיסט. בגלל זה, במקרה של מוסאדק התערב ישירות המערב, בייחוד הCIA האמריקני והMI5, השירותים החשאיים של בריטניה, בהפלתו של מוסאדק. מבצע הפלת מוסאדק והחזרת השאה נקרא "מבצע אג'אקס". הם תפרו לו תיק, הם הסיתו את הצבא האיראני להוריד אותו והם אלה שתידרכו את השאה, שיצא לגלות ברומא, לחזור למדינה ולתפוס שוב את השילטון במה שמכונה "המהפיכה הלבנה"- ולהמשיך את הזרמת כספי הנפט, הפטרו-דולרים, לכיסם של האמריקנים והבריטים. עם מנדרס זה לקח קצת יותר זמן, היות ומדובר בהתערבות ישירה של צבא תורכיה עצמו, בתמיכת אין-ברירה אמריקנית. במאי 1960 שטפו טנקים בפיקוד הגנרל גורסל, שהפך לשליט המדינה, את עריה המרכזיות של תורכיה, ומנדרס והנשיא באיאר נעצרו. מנדרס נתלה זמן לא רב לאחר תחילת משפטו. את מנדרס ומורשתו החליפו סולימאן דמירל ומפלגת הצדק, ונג'מטין ארבקאן ומפלגת הרווחה האסלאמיסטית. וזה היה העניין הראשי. המערב בחר להפיל ישירות ובברוטאליות את מוסאדק, ולאחר 26 שנים קיבל את ח'ומייני האסלאמיסט, שניתק כמעט את כל הקשרים הכלכליים בין איראן למערב. כמעט. המערב גם בחר לתמוך בהפיכה הצבאית בתורכיה נגד מנדרס, והכל בגלל גרילת הנגד שהייתה חלק מרשת גלאדיו. מה יצא מכך? מוסאדק ומנדרס הלאומנים כל אחד במדינתו, הופלו. כל זה השאיר טעם מר אצל העמים התורכי והאיראני באשר להתערבות המערב במדינתם. והכל נעשה בשם המלחמה בקומוניזם ובברית המועצות. הפלת שני השליטים הללו, שהיו פופולריים בקרב עמם באופן חריג ושלא היו כל כך קיצוניים כמו שנדמה, התבררה כטעות היסטורית, עוד אחת מהטעויות ההיסטוריות שהמערב עשה.

לאחר 36 שנים ועוד 2 הפיכות צבאיות במערכת פוליטית לא יציבה שבדרך כלל בוחרת מפלגות שמרניות בבחירות, עלה בתורכיה לראשונה ראש ממשלה אסלאמיסטי, נג'מטין ארבקאן. לאחר פחות משנה הודח בהפיכה שקטה על ידי הצבא, אך לאחר שש שנים עלה לשילטון רג'פ טייפ ארדואן האסלאמיסט, ששולט עד היום במדינה בדרכים כאלה או אחרות. ובאיראן? מי שלא רצה את מוסאדק הלאומן, קיבל את ח'ומייני האסלאמיסט, מייסד תיאוריית "שילטון חכם ההלכה", וילאיית-א-פקי ואנטי-מערבי מובהק ורדיקלי. שילטון חכם ההלכה נמשך באיראן מחודש פברואר 1979 עד היום. העיקר שלא ברית המועצות ולא רוסיה של פוטין שלאחריה, לא הצליחו להשתלט על איראן ותורכיה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>