חומת ברלין

ימים היסטוריים: תשיעי ועשירי בנובמבר.

אתמול, ה-9 בנובמבר 2016, נפל דבר בארצות הברית ובעולם: לראשונה מזה דורות, נבחר נשיא אמריקני חדש, שאינו פוליטיקאי. איש העסקים דונאלד טראמפ, זכה בנשיאות הברית, כשהוא מתמודד מול מנגנון משומן של המפלגה הדמוקרטית והמועמדת שלה, הילרי קלינטון, שכבר ישבה בבית הלבן בתור רעיית הנשיא, וכנגד המנגנון של המפלגה הרפובליקנית, מטעמה הוא מתמודד. הוא מביא לארצות הברית דרך חדשה, שמרנית מבחינה ביטחונית- מדינית וכן חברתית מבחינת יחס למיעוטים, אך לא ימנית במובהק מבחינה כלכלית-חברתית. הפוליטיקה של טראמפ היא פוליטיקה קשוחה ובוטה, של אמירת המציאות גם אם היא לא תקינה פוליטית.
אבל מתברר כי ה-9 והעשירי בנובמבר אינם תאריכים נדירים בלוח השנה ההיסטורי.

אני רוצה להזכיר שני תאריכים מאוד היסטוריים על לוח השנה: התשיעי והעשירי בנובמבר. היות והם מאזכרים מאורעות חשובים בהיסטוריה המודרנית. האירוע השני התרחש לפני 27 שנים, בתשיעי בנובמבר 1989, עת נפלה חומת ברלין, שהפרידה בין ברלין המזרחית, הקומוניסטית, שהייתה בירת מזרח גרמניה, לבין ברלין המערבית, שהייתה מובלעת דמוקרטית מערבית בתוך מזרח גרמניה הקומוניסטית. נפילת החומה סימלה את קצו של הגוש המזרחי הקומוניסטי, ואת תחילת הסוף של ברית המועצות. באותו זמן הפכה ארצות הברית למעצמה היחידה בעולם, תפקיד בו החזיקה, לדעתי, עד שנת 2001, עת נפלו מגדלי התאומים.
החל מנפילת החומה, מזרח יבשת אירופה נכנס לתהליך של התמערבות ומודרניזציה. תוך 11 חודשים מנפילת החומה, אוחדו גרמניה המזרחית והמערבית למדינה דמוקרטית אחת.
חשוב להדגיש שוב, ברלין המערבית לא הייתה מחוברת למערב גרמניה. היא הייתה מובלעת בתוך מזרח גרמניה, שרק דרך אחת הובילה אליה ממערב לתוך מזרח גרמניה. כמו כן, ברלין המערבית לא הייתה בשום פנים ואופן בירתה של גרמניה המערבית. בירתה של גרמניה המערבית הייתה העיר בון, שהייתה בתוך מערב גרמניה ממש, ולא נשאה את הסיכון הביטחוני שריחף כל הזמן מעל המובלעת של מערב ברלין.
והנה הערה פוליטית: נפילת חומת ברלין לא הייתה מתאפשרת לולא האומץ של שני מנהיגים, מיכאיל גורבצ'ב נשיא ברית המועצות דאז, שהנהיג רפורמות של פתיחות וקידמה באימפריה הקומוניסטית דאז, ורונלד רייגן, נשיא ארצות הברית עד נובמבר 1988, שפעל רבות למיטוט הגוש הקומוניסטי. לצערי הרב, מזה 14 שנים ארצות הברית נתונה לשילטונם של נשיאים חלשים, שדירדרו אותה מדחי אל דחי: ג'ורג' בוש הבן וברק אובמה. אני מקווה שבבחירות 2016 האמריקנים יבחרו נשיא כמו רייגן, שהעמיד את ארה"ב על הרגליים מבחינות רבות, למרות הקפיטליזם האכזרי שהנהיג והכישלונות שלו מול איראן ואפגניסטן, לאחר עשור עם הנשיאים הכושלים ניקסון וקרטר.

אירוע שלישי , שמצוין היום בתורכיה ברוב עם, ששיאו בעלייה לרגל השנתית למואוזוליאום אניט-כביר באנקרה, הוא יום השנה למותו של מייסד הרפובליקה התורכית, או תורכיה המודרנית, מוסטפא כמאל אתאתורכ. מוסטפא כמאל, או בכינוייו גאזי (לוחם) פאשא, גאזי האזרטלרי או אתאתורכ (אבי התורכים), היה איש צבא ופוליטיקאי שנולד במאי 1881 בסלוניקי שבאימפריה העותמאנית ונפטר בארמון דולמהבהצ'ה באיסטנבול ב10 בנובמבר 1938 בשעה תשע וחמש דקות בבוקר. עד היום, באותו תאריך, מושמעת צפירה ברחבי תורכיה באותה שעה, 09:05, והתורכים עומדים דום לזיכרו. הלווייתו נערכה 11 ימים לאחר מכן, ב21 בנובמבר 1938, והוא נטמן זמנית, עד 1953, במוזיאון האתנוגרפי של אנקרה. בשנת 1953 הועברו שרידיו למשכנם העכשווי, המואוזוליאום אניט-כביר שבאנקרה.

מותו של אתאתורכ, הרפורמטור החילוני, שביטל את האימפריה והח'ליפות העותמאנית, חולל רפורמות כמו החלפת הכתב הערבי באותיות לטיניות בכתיבת השפה התורכית בשנת 1928 ורפורמת הלבוש, בה שינה את הלבוש של התורכים מלבוש מזרחי ללבוש מערבי ולכובעים מערביים, צימצם את תורכיה לתת היבשת האנטולית ולמרחב אדירנה האירופי בלבד והפך אותה לרפובליקה, הפריד בין הדת למדינה וקרא לאנשים לבצע פולחן דתי מוסלמי בביתם בלבד או במסגדים ולא בפרהסיה, האיש שכיהן כנשיא תורכיה הראשון מהיווסדה באוקטובר 1923 עד למותו בשנת 1938, היווה נקודת מפנה בהיסטוריה התורכית. מאותו רגע חל תהליך איטי מאוד של ריאקציה, נסיגה, מכל ההישגים שהגיע אליהם אתאתורכ. מחליפו, עיסמת אינונו, שכיהן כראש מפלגת העם הרפובליקנית עד 1972, לא הצטיין בתפקידו כקודמו, ושיאם של התהליכים התרחש בשנת 1950, עת נבחר לראשונה ראש ממשלה מהימין השמרני, עדנאן מנדרס- ומאז בכל בחירות דמוקרטיות בתורכיה נבחרו לרוב מפלגות שמרניות, בשנים 1960, 1971 ו1980 עת התחוללו הפיכות צבאיות במדינה, ובשנת 2002, עת נבחר רג'פ טייפ ארדואן לראש ממשלת תורכיה, והחל בתהליך הפוך של אסלאמיזציה, בניגוד לתהליך המודרניזציה שחולל אתאתורכ.
אני רואה באתאתורכ מעין סולטאן חדש, המשך חילוני, רפובליקני וייחודי של העותמאנים ולא היפוכם הגמור, כאחד שלקח את היישות התורכית והפך אותה מאימפריה רחבת היקף ורבת תרבויות ודתות וקבוצות אתניות לאימפריה כלפי פנים, שכללה בעיקר תורכים וגם כורדים. המוטו של אתאתורכ היה "שלום בבית, שלום בחוץ", ועליו הקפיד כל הזמן. סביב אתאתורכ ודמותו התחולל בתורכיה עד לשנים האחרונות, כלומר מהעשור הראשון של שנות האלפיים ואילך, פולחן חצי אלילי שהאדיר את דמותו. ההיחלשות ההדרגתית של הכמאליזם, דרכו והאידיאולוגיה הלא רשמית של אתאתורכ, סייעו לעליית האסלאם הקיצוני במזרח התיכון ובעולם כולו.
לא צריך להתבייש ולהגיד שאתאתורכ היה דיקטטור. הרי במזרח התיכון המוסלמי, כל אימת שאיפשרו דמוקרטיה, האזרחים חיפשו את המסגד הקרוב והצביעו למפלגות דתיות או שמרניות.
על אתאתורכ, בנם של עלי רזא איש המיליציה סוחר העצים וזוביידה האנם הקשוחה והדומיננטית, ארחיב בהמשך.
אתאתורכ לא היה נשוי במותו ולא השאיר אחריו ילדים ביולוגיים, אלא מאומצים. אחת מהם הייתה הטייסת הידועה סביחה גוקצ'ן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>