Tag Archives: הסולטאן

האימפריה העותמאנית- נפילתה, עלייתה ונפילתה.

שלום שוב,
ובכן, בהמשך להאשמות שמופנות עד היום וטוענות כי אילו מוסטפא בן סולימאן ומאהידווראן היה עולה לשילטון האימפריה העותמאנית הייתה עומדת על תילה, האשמות שמוטחות גם בשילטון האימפריאלי בשנת 1914, שבשל קשריו ההדוקים עם האימפריה הגרמנית דאז נכנס לתוך מלחמה מיותרת- מלחמת העולם הראשונה, שבקרוב ימלאו מאה שנים לפריצתה. מלחמה זו גרמה לקריסתה הסופית של האימפריה העותמאנית המובסת. ובכן, זה לא נכון.

התיאורייה שלי לגבי קריסת האימפריה משלבת גם את תיאוריית השקיעה וגם את התיאורייה של העליות והמורדות. היא קשורה לתיאורייה שלישית, שבאה מתחום הפיזיקה והכלכלה, שאני לא מבין כל כך בו אבל יודע דברים בסיסיים. היא מדברת על הכדור הנופל.

נניח שלבן אדם יש כדור ביד, אז הוא מפיל אותו לריצפה. הכדור קופץ מעלה-מטה כמה פעמים עד שהוא נח לחלוטין על הריצפה. ככה מדובר לגבי שקיעת האימפריה. שמונה שנות שילטונו של סלים השני, מ-1566 עד 1574 מסמלות אכן את ראשיתה של שקיעה. אבל כמו הכדור שמפילים וקופץ למעלה עקב הפגיעה בריצפה, כמה פעמים, העליות שחוותה האימפריה היו אכן עליות, אך עליות שנובעות מתמונה כוללת של שקיעה. האימפריה היא כמו כדור. ברגע שסולימאן המפואר, שהיה חלק משרשרת של סולטאנים מוצלחים הלך, האימפריה העותמאנית היא כמו כדור שהפילו אותו למטה. ואז הוא קפץ מעלה- מטה, מעלה- מטה, עד שנפל סופית על הקרקע ללא תזוזה. לכן, המגמה הכוללת היא שקיעה הדרגתית, שבתוכה היו גם עליות והצלחות. לכן לא צריך לפסול את הסברה שהתקופה שבה הייתה קוסם סולטאן ואלידה סולטאן, הייתה חלק מהמאה המפוארת.

מה יוצא מכך? שגם תיאוריית השקיעה וגם תיאוריית העליות והמורדות נכונות, שתיהן משולבות יחדיו. היו אכן עליות ומורדות גם לאחר סולימאן, אך הן היו חלק מתמונה רחבה יותר, תמונה של שקיעת האימפריה. אבל להאשים את סלים השני ואת שליטי האימפריה בעשור השני של המאה העשרים זו טעות. צריך לשם כך להסתכל גם על אירופה. באותם זמנים אירופה, שהייתה בתקופת הרנסאנס, החלה לפרוח מבחינה כלכלית, תרבותית, פוליטית וצבאית. גם אם רצו, העותמאנים לא יכלו להדביק את הקצב האירופי. גם אם צאצאי הסולטאן המדומיין מוסטפא בן סולימאן היו שולטים באימפריה גם בשנת 1914, הם לא היו יכולים לעצור את גל הלאומיות, שמקורו באירופה, וששטף את יבשת אירופה ולאחר מכן את המזרח התיכון (התחיל במצרים, שהיא ממילא אומה בעלת היסטוריה של אלפי שנים ובמרחב הסורי של ימינו) לאורך כל המאה ה-19, שהייתה בצל המהפיכה הצרפתית שהתחוללה בשנת 1789. הלאומיות הזו נכנסה חזק לתוך המאה ה-20, והיא שהובילה לפירוקה של האימפריה העותמאנית. בדיוק כמו שהתפרקו שאר האימפריות בעשור השני של המאה ה-20, כולל האימפריה הרוסית שעברה מהפיכה ב-1917, כך נידונה האימפריה העותמאנית לפירוק. ושוב, זה לא משנה מי היה עולה להיות סולטאן אחרי סולימאן המפואר. הרי גם לאימפריה הרומית המפוארת לקחו מאות על מאות של שנים, שכללו עליות, עד ששקעה סופית.

הנסיך מהמט בן סולימאן האמיתי (אזהרת ספוילר)

שלום, הנה הבלוג חוזר, בהדרגה, ולאט לאט מתניעים מנועים. עם אזהרת ספוילר למי שצופה ב"סולטאן".

השבוע הגיעה הסידרה "הסולטאן" לשלב האחרון שלה: העונה הרביעית המהפכנית. שלושה שחקנים יצאו מהמעגל: הראשונה, כמובן, מרים אוזרלי המצויינת ששיחקה את הורם, שהוחלפה בוואהידה פרצ'ין, שחקנית טובה אך מבוגרת ולא מרשימה. השנייה, דמותה של חדיג'ה סולטאן המדוכאת בייסורים. השלישית, דמותו של הנסיך מהמט שבסידרה הוא ישר וטוב לב, שמשלם מחיר על המאבק בין אימו לבין מאהידווראן סולטאן. אגב, גורלו של מהמט חרץ גם את גורלו של אחיו הבכור מוסטפא, ואת זאת נראה בהמשך.

בחירת היורש מאפיינת מערכות ציבוריות עד היום: בוחרים את האדם שהכי פחות מאיים על הבוס. בשל כך נבחר סלים, שעתיד להפוך לסולטאן סלים השני. מדובר באדם עם חוש אומנותי מפותח, עם מזג "ג'ינג'י" כמו אימו, אך שיכור והולל. דמות כזאת היא הפחות מאיימת על הסולטאן אביו. שאר הנסיכים היו משקיענים. וכידוע, במערכות כאלה, מי שמשקיע שוקע, ואתם יודעים מה צף…..
אנו גם התוודענו לדמותה של האישה הראשונה שלדעתי תפתח את עידן "סולטאנות הנשים": ססיליה הוונציאנית, שיש טוענים שמדובר ברחל נשיא היהודייה, שלעתיד תהיה נורבאנו סולטאן, אישתו של סלים השני. היא עתידה להפוך בעתיד לאישה ולוואלידה חזקה מאוד. הרי צריך עצבים מאוד חזקים כדי לסבול שני סולטאנים, בעל ובן שיכורים והוללים, כמו סלים השני ומוראד השלישי.
אגב, אותו מוראד, נכדו של סולימאן, ערך בזמן הסולטאנות שלו את חגיגת ברית המילה הגדולה ביותר בתולדות האימפריה לבנו. על זה אכתוב בהמשך.

ועכשיו, מי היה שאהזאדה מהמט בן סולימאן והורם האמיתי? הוא היה יליד 1521, בן 22 במותו, אכן היה מושל מניסה. הצטיין רבות בתפקידו והפך לחביבו של אביו וליורש העצר-מושל מניסה- אחרי שסר חינו של אחיו, מוסטפא-שנשלח לאמסיה כמושל.
במציאות, מהמט דמה מאוד בחיצוניותו ובאופיו לאחיו מוסטפא, ששימש לו מודל לחיקוי. היחסים ביניהם היו טובים מאוד, לכן למוסטפא בבירור לא הייתה יד ורגל בחיסולו של מהמט.
מהמט היה לוחם ומפקד אמיץ בצבא הסולטאן, ואף השתתף ב-1543 במצור המוצלח על אסטרגום בהונגריה.
לאחר זמן לא רב, באותה שנה, מת מהמט. יש כאלה שסוברים שמת מאבעבועות רוח, יש כאלה שסוברים שמת מדום לב, ויש היסטוריונים שסוברים שנרצח בחרב באיסטנבול על ידי שליח של מאהידווראן סולטאן, שראתה בו איום על בנה. כאמור, מותו חרץ גם בהמשך את גורל אחיו.
בתחום היחסים האישיים, ישנה הפתעה: אישתו של מהמט, לפי המקורות, הייתה לא אחרת מבתה של שאה הובאן סולטאן, אסמהאן סולטאן.
השניים נישאו והביאו לעולם בת: המשאה סולטאן. לכן בסידרה יש עיוות בעלילה. לאחר מות מהמט, המשיכה אסמהאן, שקיבלה ממהמט את השם בהארנאז, לחיות 7 שנים אחר כך, עם המשאה סולטאן בתם.

לאחר מותו, אביו הקים בתיכנונו של האדריכל מימאר סינאן את קומפלקס מסגד השאהזאדה, ממש איפה שקבור מהמט. אומרים שסולימאן לא זז מהמתחם במשך ארבעים ימי האבל. לצד המואוזוליאום של מהמט והמסגד המפואר, שידוע בחלל הנרחב שלו מבפנים ובכך שמרכז לתוך כיפה גדולה ארבעה חצאי כיפות בתקרתו- סמל לשבר הגדול שחווה סולימאן עם מות בנו המועדף לשילטון אחריו, הוקמו שני בתי ספר ללימוד קוראן, מדרסות, בית תמחוי ומלון דרכים.

סולטאנות הנשים וההרמון האימפריאלי

בחודש ספטמבר בשנת 1993, חל מהפך במחקר ההיסטורי של איזור המזרח התיכון: חוקרת בשם לזלי פירס פירסמה ספר בצבע ורוד, באנגלית, בשם: "ההרמון האימפריאלי- נשים וריבונות באימפריה העות'מאנית". הספר והמחקרים שהיו לפניו ולאחריו הפריכו את הסטיגמה של הרמון הנשים הסולטאני המוסלמי, לפיו מדובר במקום שכולו יצרים, שפחות והולדת צאצאים.
הספר תיאר, למעשה, תקופה חשובה בתולדות האימפריה העות'מאנית, שנמשכה כ-150 שנים בין המאות ה-16 וה-17 לספירה. בתקופה זו, שנקראה "סולטאנות הנשים", שימש ההרמון (המקום שבו הוחזקו שפחותיו של הסולטאן, וכן אימו ששלטה בהרמון) האימפריאלי של הסולטאן כמרכז השילטון בפועל של האימפריה. כלומר, נשים שלטו בפועל באימפריה מוסלמית, כשהסולטאנים ששלטו באופן רשמי היו עושי דברן. הפיכת ההרמון למרכז השילטון לא קרתה בבת אחת, אלא בהדרגה. למעשה, התקופה והספר מתייחסים לזמן שבו שלט הסולטאן סולימאן המפואר (שלט משנת 1520 עד 1566 והיה הסולטאן העות'מאני הידוע, המוצלח והמפורסם ביותר), בה לאישתו הורם (שהייתה למעשה אשת הסולטאן החוקית הראשונה, עד אז היו לסולטאן רק שפחות ואשת הסולטאן למעשה נודעה כ"האסקי סולטאן"- האישה המועדפת על הסולטאן) הייתה השפעה גדולה. עד לסולימאן הסולטאנים נחשבו לוחמים, והם שלטו משדות הקרב שבהם שהו. החל מסולימאן, התאחד ההרמון למעשה עם ארמון הסולטאן. אחד משיאי תקופת סולטאנות הנשים, היה כאשר הסולטאן מוראד השלישי, נכדו של סולימאן ששלט בין השנים 1574-1595, העביר את מקום מושבו ושילטונו להרמון הנשים עצמו.
חשוב לציין, כי באימפריה העות'מאנית לא היו שמות משפחה באותה תקופה, לכן כינויין של הנשים שהשתייכו למשפחה הסולטאנית בהיותן אחיות, בנות או שפחות הסתיים ב"סולטאן", כלומר סמיכות המציינת על שייכותן לסולטאן, דה-יורה או דה פקטו.

מאז סולימאן, היו שישה סולטאנים שהיו מוגבלים או נפשית, או פיזית או צעירים מדי. בזמנים כאלה, מי ששלטה באימפריה בפועל היא אימו של הסולטאן, שישבה בהרמון. מוסד הוואלידה סולטאן, שמשמעות תוארה היא אם הסולטאן, מוסד שבו עוסקת בהרחבה לזלי פירס, הפך למעשה למרכז השילטוני האימפריאלי. הסולטאן שימש למעשה חותמת גומי של אימו, והיא זאת שניהלה את האימפריה בפועל, שלטה לא רק בתקציבי הארמון אלא גם בתקציבי האימפריה כולה, וגם בחרה מי יירש את הסולטאן לאחר מותו. דיפלומטים זרים ידעו שכדי לבסס קשרים טובים עם האימפריה העות'מאנית, יש לבסס קשרים טובים גם עם הוואלידה סולטאן. הדומיננטיות של הוואלידה סולטאן נמשכה גם לעתים לתוך שנות השילטון של נכדיה. חשוב לציין, כי הוואלידה סולטאן עצמה לא השתייכה ביולוגית לשושלת העות'מאנית, אלא הייתה אימו של הסולטאן ולפני כן אימו של הנסיך הדומיננטי בהרמון. הסולטאנים, כשהיו צעירים, גודלו למעשה על ידי אימהותיהם בהרמון. הנסיכה היחידה ששימשה כוואלידה סולטאן והשתייכה ביולוגית למשפחה העות'מאנית היא מיהרימה סולטאן, שהייתה הבת של הסולטאן סולימאן המפואר ולאחר מות אישתו ואת בנו הסולטאן סלים השני הורם סולטאן, שימשה כוואלידה סולטאן בפועל (תמונת השחקנית ששיחקה את מיהרימה בסידרה ההיסטורית "המאה המפוארת- הסולטאן", מופיעה כאן). המתנגדים הראשיים בדרך כלל לסולטאנות הנשים היו הווזירים הגדולים, שהיו למעשה ראשי הממשלה של האימפריה. ועובדה היא שבשלהי המאה ה-17 התחלפה תקופת "סולטאנות הנשים" בתקופה שבה שלטו באימפריה בפועל הווזירים הגדולים. עם זאת, היו וזירים גדולים רבים ששיתפו פעולה עם הוואלידה סולטאן.

מוסד חשוב נוסף בהרמון, וגם בעל השפעה, היה מוסד ה"האסקי סולטאן", כלומר השפחה המועדפת על הסולטאן שלמעשה הייתה אישתו. השיפחה המועדפת הייתה ברוב המוחלט של המקרים גם אימו של יורש העצר והיא גידלה אותו בהרמון. להאסקי סולטאן הייתה השפעה גדולה מאוד על בעלה, בייחוד כשמדובר היה בבעל שלא יציב נפשית או פיזית. לסלים השני, בנו של הסולטאן סולימאן המפואר שירש אותו, הייתה בעיית שתייה. לכן, מי ששלטה בפועל באימפריה העות'מאנית הייתה אישתו, נורבאנו (ונציאנית במוצאה, ויש הטוענים שהייתה יהודייה), לצד אחותו (בהיעדר אימו הורם, שכבר מתה), מיהרימה.
ה"האסקי סולטאן" או אישתו של הסולטאן הפכה, כאמור, לאחר מות בעלה בדרך כלל ל"ואלידה סולטאן"- אימו של הסולטאן החדש והאישה החזקה בהרמון, שבתקופה "סולטאנות הנשים" הייתה למעשה שליטת האימפריה בפועל. נשות הסולטאנים הדומיננטיות ביותר היו כאמור הורם סולטאן (במקור אלכסנדרה ליסובסקאיה האוקראינית), וקוסם סולטאן (1589-1651, במקור יוונייה בשם אנסטסיה), אישתו החוקית ולפני כן השפחה המועדפת של הסולטאן אחמט הראשון ואימם וסבתם של כמה סולטאנים, שהייתה למעשה אשת הסולטאן והוואלידה סולטאן לאחר מכן החזקה ביותר בזמנה.
בהרמון הנשים, כאמור, הוחזקו שפחותיו של הסולטאן וגם אימו. אלה שלא היו מוסלמיות מבין השפחות, אוסלמו זמן קצר מאוד לאחר הגיען להרמון.

העימותים המפורסמים ביותר על שליטה היו בין נשות הסולטאנים, או ההאסקי סולטאן, לבין חמותיהן, הוואלידה סולטאן. להורם סולטאן היו עימותים עם אימו של הסולטאן סולימאן, עיישה חאפזה, שהייתה נסיכה אמיתית- נסיכת משפחת גיראי ששלטה בחצי האי קרים. לקוסם סולטאן היו עימותים רבים עם נשות בניה, בייחוד קוסם סולטאן, שהספר של פירס טוען שהיא נרצחה על ידי אשת בנה אבראהים, טורהאן סולטאן. טורהאן נחשבת, למעשה, לאישה האחרונה שסיכמה את תקופת סולטאנות הנשים. היא הייתה אשתו של הסולטאן אבראהים הראשון, שהיה נודע כ"אבראהים המשוגע" ובשל חוסר תפקודו מי ששלטה בפועל באימפריה והייתה עוצרת (שליטת האימפריה הרשמית בפועל) האימפריה הייתה קוסם סולטאן. כמו כן, היו סולטאנים שהיו צעירים מדי בשביל לשלוט, אז קוסם הייתה עוצרת האימפריה פעמיים למעשה. קוסם הייתה הוואלידה סולטאן בימי שילטון נכדה הסולטאן מהמט הרביעי שהיה צעיר מדי, אך אימו, טורהאן, לא אהבה זאת וחיסלה למעשה את קוסם על ידי שבירת כלי כבד על ראשה. בכך הפכה טורהאן סולטאן לוואלידה סולטאן, והיא, כאמור, יכולה להיות המוגדרת אחרונה בסולטאנות הנשים.

עימותים נוספים היו בין השפחות בהרמון, מי תזכה להיות ההאסקי סולטאן ואם יורש העצר של האימפריה. נשות הסולטאנים החזקות הן שהחליטו מי יהיה הסולטאן הבא, דבר שהביא לתככים בהרמון ולרצח של שפחות רבות וגם של נסיכים שהיו בניהן של שפחות אחרות, שהודחו מעמדת ההאסקי (האישה המועדפת) או שטענו ונאבקו על מנת להגיע למעמד זה. לא תמיד האישה החביבה על אימו של הסולטאן הפכה למועדפת על בנה.

תקופת סולטאנות הנשים וקיום מוסד ההרמון האימפריאלי, הוואלידה סולטאן ואשת הסולטאן, מלמדת לא רק על כוחן ועוצמתם של הנשים בעולם המוסלמי של אותה תקופה- המאות ה-16 וה-17 לספירה. היא גם מלמדת על ניעות חברתית: מעבר בין מעמדות, והכוונה כאן למעבר ממעמד נמוך מאוד, מעמד של שיפחה שלרוב נחטפה בפשיטות של שודדי ים נאמנים לעות'מאנים או העות'מאנים עצמם על יישובים נוצריים באירופה (הורם וקוסם הן דוגמה לכך) והובאה להרמון הסולטאן לעתים גם כמתנה לסולטאן עצמו על מנת לשמש לו מקור ליצריו וגם אם לצאצאיו, לאישה החזקה ביותר באימפריה העות'מאנית, ובאותן שנים למנהיגה בפועל של העולם המוסלמי כולו- למרות שההנהגה הרשמית הייתה בידי הסולטאנים עצמם.

תום תקופת "סולטאנות הנשים" באה בסוף המאה ה-17, עת הפכו הווזירים הגדולים, ראשי הממשלה (שגם חלקם הגדול היה בעבר עבדים שנלקחו לשירות בצבא העות'מאני, אוסלמו והתקדמו בהיררכייה הצבאית או בהיררכיית הארמון האימפריאלי) לשליטי האימפריה בפועל, לצד סולטאנים חזקים יותר שעלו לשילטון. עם הזמן הפכה האימפריה למבוזרת יותר, ומי שנתנו את הטון היו מושלי המחוזות החזקים.

משפחות המלוכה הגדולות של פעם: איפה הן היום? -חלק ראשון

(c) כל הזכויות שמורות לאתר זה על סידרת פוסטים זאת, מותר לשתף בפייסבוק אך חובה לציין את המקור או מאיפה משתפים.

פוסט זה נכתב בשבוע חשוב מאוד עבור בית המלוכה האירופי הידוע ביותר, הלא הוא בית המלוכה הבריטי: בשבוע זה נבחר הנסיך צ'ארלס על ידי מדינות חבר העמים הבריטי לעמוד בראשות חבר העמים במקום אימו, המלכה אליזבת, בעת שיהיה מלך. צעד פורמלי זה הזים את ההנחות לפיהן המלכה אליזבת הבריטית תפסח על בנה צ'ארלס יורש העצר, ותעניק את הכתר לבנו של צ'ארלס שהוא הנכד שלה, הנסיך ויליאם, לאחר מותה- ומהווה למעשה הודעה כי צ'ארלס, שעתיד להיות המלך צ'ארלס השלישי, הוא המלך שלאחר אליזבת השנייה. בשבוע זה גם חל יום הולדתה האמיתי, יום הולדת 92. באותו שבוע גם נולד הנין השישי שלה והאדם החמישי בשרשרת הירושה של אליזבת, בנם השלישי של הנסיך והנסיכה ויליאם וקייט (הדוכסים מקיימברידג'). גם חתונתם של הנסיך הארי והשחקנית האמריקנית מייגן במאי 2018 היא ידיעה חשובה. בית המלוכה הבריטי, גם אם ייצוגי, הוא עדיין רלוונטי וכך ימשיך להיות. וזאת, בניגוד לבתי מלוכה אחרים מהעבר שירדו מגדולתם, באירופה וגם מחוצה לה. ודווקא אני רוצה לדבר היום ובסידרת הפוסטים החדשה הזאת על בתי מלוכה אלה, שהיום כמעט לא שומעים עליהם, ואיפה הם היום.

בתי המלוכה, בייחוד בעולם המערבי, מסתמנים כנחלת העבר. פעם הם היו שולטים על אימפריות עצומות, וכיום נשאר מרבים מהם רק התארים, שאפילו לא נחשבים ייצוגיים, וכן נותר רכוש רב. פעם הם היו ה-דבר, בה' הידיעה, בחדשות. כולם המתינו למוצא פיהם ולהחלטותיהם. וכולם עשו כרצונם. כיום בקושי אנשים יודעים מה קורה עם צאצאיהם. בתי המלוכה הגדולים כבר לא שולטים, הם אפילו לא ראשי מדינות. אבל המורשת שלהם נותרת מהדהדת. עד כדי כך שבמדינות כמו תורכיה ורוסיה מתעוררים בשנים האחרונות געגועים לימי הקיסרות והאימפריה של פעם, לא רק בקרב הציבור, אלא בקרב שליטי אותן המדינות. געגועים אלה מובילים עד כדי כך לניווט מדיניות פוליטית עכשווית של מדינות. אפילו איראן האסלאמיסטית מתגעגעת לימי האימפריה הפרסית העתיקה.

בפוסטים הבאים שאפרסם, אעסוק בכמה בתי מלוכה מפורסמים שכבר אינם משמשים בתי מלוכה, אך למשפחות אלה יש המשכיות מכובדת. מי שהיו אמורים להיות מלכים או קיסרים נושאים בתארים של "ראש בית משפחת….". ורק בתארים אלה ולא יותר מזה. אביא, למשל, את בית הבסבורג הענק, שהיה במשך מאות שנים הדומיננטי באירופה, ונודע כבית המלוכה של מה שנקראה "האימפריה הרומית הקדושה" הגרמנית, האימפריה האוסטרית ולאחר מכן האימפריה האוסטרו-הונגרית ומרכזו היה העיר וינה וארמון הופבורג שבאותה עיר שמופיע בתמונה זאת. ובעיקר. אסור לשכוח, כי בתי מלוכה קיימו קשרי נישואין אלה עם אלה במשך אלפי שנים. וכשאומרים "בית" בהקשרים של בתי מלוכה, לא מתכוונים רק למשפחה עצמה, אלא גם למקורביה, אלה שיש להם קשרי נישואין איתה וגם לעוזרים, יועצים ומשרתים של אותן משפחות. משפחות מלוכה שמה שנשאר מהם הם תארים, קצת כבוד והרבה רכוש. עם השנים בני המלוכה התחתנו גם עם אנשים פשוטים מהעם. הנסיכים הבריטים ויליאם והארי הם הדוגמה לכך.

לפני מאה שנים, בשנת 1918, הסתיימה מלחמת העולם הראשונה. המלחמה, שהייתה מלחמה בין אימפריות, סיימה למעשה את עידן הקיסרים ובתי המלוכה האימפריאליים. מאז, משפחות המלוכה המודחות נאבקו ועודן נאבקות על מנת לשמר כמה שיותר את כבודן, רכושן ואפילו את מעמדן בציבור. עם השנים, חלו גם פיצולים בבתי המלוכה השונים, כי היו בתי מלוכה, כמו הבסבורג למשל, ששלטו בעבר על יותר ממדינה אחת. צאצא מפורסם של בית הבסבורג היה המלך מיחאי הרומני, שנודע כמלך שחולל בימי מלחמת העולם השנייה הפיכה כנגד השילטון הרומני הפרו-נאצי, והציל למעשה חלק לא קטן מיהודי רומניה. מיחאי חי עד דצמבר 2017 ועד גיל שיבה טובה, 96. וגם פיצולים שנבעו מסכסוכים ומניסיון למצוא קשר למשפחות המלוכה השלטוניות האחרונות, כמו בית הצארים הרוסיים לשעבר רומנוב. והיו גם מלכים שהודחו לאחר מלחמת העולם הראשונה, כמו הקיסר האתיופי היילה סלאסי, שסביב דמותו נוסדה אף דת שלמה, שמרכזה דווקא בג'מייקה, הלא היא דת הרסטפארי. וכן גם משפחת הסולטאנות העות'מאנית, שבעידן של ימינו מעוררת געגועים בתורכיה ובעולם המוסלמי כולו לימי שילטונה, געגועים שדווקא מעודדים על ידי השילטון התורכי הנוכחי. כי כשחוזרים לאסלאם, חוזרים גם לעות'מאנים ששלטו בשמו.

כשבתי המלוכה הגדולים הודחו מכס השילטון במלחמת העולם הראשונה, הדבר הכי מרכזי שהשפיע עליהם, לצד הירידה הכפויה לעתים מכס המלוכה, הוא הגלות מארצם. הם נאלצו לגלות, להתפזר ולחיות במדינות אחרות ושונות שהסכימו לקלוט אותם, כשחלקם אף היו מסורבים במשך שנים מלחזור לארצם. הגלות הכפויה הזאת כפתה גם על בתי המלוכה מאבקי הישרדות לא כבית מלוכה שילטוני או ייצוגי שעומד בראש מדינה, אלא מאבק קיומי על שימור משפחתם, שם משפחתם וכן הכסף והרכוש הרב שלקחו עימם. כמו כן, מאבקם של ראשי בתי המלוכה התמקד גם בהנחלת מורשתם וההיסטוריה שלהם ליורשיהם. יש כאלה שבחרו להצטנע ואף לרדת למחתרת מבלי להיחשף לעין הציבור, ויש כאלה שבחרו כן להיחשף, רק כדי לשמור על יוקרתם מעבר לרצון להופיע במדורי רכילות שונים. זה יהיה מאוד מעניין לגלות מה קרה ומה קורה היום עם משפחות המלוכה שהובסו במלחמת העולם הראשונה- בית הבסבורג האוסטרי, בית הוהנצולרן הגרמני ובית עות'מאן התורכי וכן בתי מלוכה שהודחו לאחר מכן או אפילו בתי מלוכה קטנים שהודחו לפני כן- כמו בתי המלוכה האיראניים ובית המלוכה האפגני, בית המלוכה האתיופי וכמובן לא לשכוח את בית הצארים, בית הקיסרות הרוסי האחרון, רומנוב- שדווקא במקור נכלל בצד המנצח במלחמת העולם הראשונה אבל הודח במהלכה- שם התפתח אפילו מאבק מי יעמוד בראש משפחת המלוכה הזאת שגרעינה הוכחד על ידי השילטון הקומוניסטי. ומלך לשעבר שהגדיל לעשות הוא המלך הבולגרי האחרון סימאון מבית זאקס-קובורג (קרוב משפחה רחוק של בית המלוכה האנגלי, שהוא גם במקור בית זאקס-קובורג), שנבחר בשנת 2001 באופן דמוקרטי לעמוד בראש ממשלת בולגריה וכיהן בתפקיד זה עד 2005, תחת השם המודרני סימאון סאקסקובורגצקי, כאזרח לכל דבר ועניין.

הסידרה החדשה בתורכיה (2018) על הסולטאן מהמט הכובש ועוד סדרות על סולטאנים ועות'מאנים

לאחר הצלחת הסידרה "המאה המפוארת" (הסולטאן) על חייו של הסולטאן סולימאן המפואר, וההצלחה היחסית של סידרת ההמשך על קוסם סולטאן, הוחלט כי מבחינת סדרות היסטוריות, יש לחזור אחורה יותר בזמן. בימים אלה עולה בתורכיה אל המסך הסידרה "מהמט- כובש היקום" והיא מספרת את סיפור חייו של הסולטאן מהמט השני, הלא הוא מהמט הכובש, זה שאחראי על כיבוש קוסטנטינופול (שהפכה בהמשך לאיסטנבול) בשנת 1453. לפני כמה שנים, שודר סרט באורך מלא אודות כיבוש איסטנבול בידי מהמט, "פתיח 1453", ובשל העניין הרב הוחלט להפוך אותו לסידרה. מהמט היה סבא-רבא של הסולטאן סולימאן המפואר, שעליו נעשתה הסידרה "הסולטאן"
הסידרה משודרת בערוץ D התורכי, ולא ידוע אם ומתי בכלל תגיע לישראל.

לתפקידים הראשיים נבחרו שחקנים ידועים: קנאן איזמירליאולו נבחר לשחק את הסולטאן מהמט, וצ'טין טקינדור האגדי נבחר לשחק את הווזיר הגדול שכיהן גם תחת אביו של מהמט מוראד ולמעשה עזר לו לשלוט, צ'אנדארלי חליל פאשה. סלין דמיראטאר משחקת את אחת מנשותיו חאטיג'ה (חדיג'ה), ממנה התגרש ב1453, וסדה באקאן את אישתו הבאה אחריה צ'יצ'ק.

הסידרה היא ביטוי מובהק של החזרה למורשת העות'מאנית בתורכיה, והיא מעוררת עניין רב במדינה. כמו כן, הסידרה נועדה לייצור למדינות אחרות. בתורכיה עצמה משודרות כמה סדרות על התקופה העות'מאנית, חלקן הגדול ולא במפתיע בערוצי רשות השידור הממלכתית TRT, שם משודרות סדרות אודות ארטורול אבי השושלת העות'מאנית ואביו של עות'מאן הראשון שעל שמו נקראת השושלת, סידרה על הסולטאן עבד אל-חמיד השני שהיה בעל נטיות אסלאמיסטיות (קטעים רבים בסידרה נוגעים לזמננו), סידרה על המצור והקרב הנורא בכות אל-עמארה, כיום בעיראק, בין העות'מאנים לבריטים במלחמת העולם הראשונה בשנת 1916 וגם סידרה עם משמעות דתית-אידיאולוגית: על חייו של אלייה איזטבגוביץ', שהיה נשיאה המוסלמי הראשון של בוסניה העצמאית משנת 1992 (איזור שהיה כידוע תחת שילטון עות'מאני מזה מאות שנים, עבר לאוסטריה-הונגריה הנוצרית ולאחר מכן הפך לחלק מיוגוסלביה הקומוניסטית) והנשיא שהוביל את הקהילה המוסלמית בבוסניה בעת המלחמה הנוראית במדינה כנגד הסרבים והקרואטים המקומיים בשנות התשעים של המאה העשרים, שנחשד בנטיות אסלאמיסטיות בעת שפירסם את "ההצהרה האסלאמית" בה קרא להקמת מדינת הלכה מוסלמית בבוסניה אך לבסוף התפשר והפך להיות אחד מחברי המועצה הנשיאותית של בוסניה לאחר תום המלחמה יחד עם נציג סרבי ונציג קרואטי.

ערוץ סטאר טי.וי התורכי, מנגד, החל להעלות לראשונה קומדיה על החיים בארמונו של סולטאן עות'מאני, כשלדמות הראשית קוראים אסמה סולטאן. לסידרה קוראים "סולטאן (או:סולטאנית) הלב שלי".
שוב, רוב הסיכויים שאף אחת מהסדרות שציינתי פה לא תגיע לשידור בישראל.

כל הסדרות התורכיות ששודרו ומשודרות בארץ-חלק שני

10. לילה בחודש יוני- בתורכית Haziran Gecesi- האזיראן גג'סי: סידרה תורכית ששודרה בערוץ 25, הערוץ הים תיכוני. היא שודרה בתורכיה בערוץ D בין השנים 2004-2006, בכיכובם של נאז אלמאס (כיום בת 34, אז בת 21) ואוזג'אן דניז. מדובר בסידרה ותיקה מאוד בתורכיה. האווין (נאז אלמאס) היא סטודנטית ענייה שלא יכולה להרשות לעצמה לשלם שכר דירה. חברתה לאלה מארגנת לשתיהן עבודה שהן משמשות בנות לוויה לפוליטיקאים לאירועים וליציאות (לא שירותי זנות!) ומקבלות תמורת זה כסף. האווין הנואשת מסכימה. ערב אחד, האווין מצולמת בחשאי עם הפוליטיקאי אוראל איידין. בנו של אוראל, באראן, חוזר לתורכיה מאיטליה על מנת להקים עסק לתכשיטים. יום אחד באראן איידין פגוש בהאווין במסיבה ומתאהב בה. אימו של באראן, קומרו, מתנגדת לנישואין ודוגלת בכך שבאראן יינשא לדויגו (משמעות שמה בתורכית: רגש), שנמצאת במעמד גבוה יותר מהאווין. בדרך לחתונתם, מתרחשת תאונת דרכים והאווין נפצעת קשה וזקוקה לטיפול רפואי יקר. קומרו עושה עיסקה עם האווין: היא תעזוב את באראן, ובתמורה קומרו תעזור להציל אותה. לבאראן השבור נאמר כי האווין נהרגה בתאונת הדרכים. הוא נאלץ להתחתן עם דויגו ומתרגל אליה. נישואיהם הופכים למאושרים ויש להם שלושה ילדים. יום אחד, באראן הנשוי מבחין בהאווין, והם מתחברים שוב, מה שמעמיד את באראן בדילמה: אהובתו או משפחתו? הסידרה שודרה בערוץ הים תיכוני, ערוץ 25.

11. איפט- סידרה ששודרה בערוץ "סטאר טי וי" התורכי בין השנים 2011-2012. מככבת בה דניז צ'אקיר בתפקיד איפט, בחורה ממשפחה ענייה שמנהלת מערכת יחסים עם נהג מונית בשם ג'מיל (שמשחק אותו אבראהים צ'ליקול), אבל לאחר שהוא תוקף אותה הם נפרדים. איפט הענייה נאלצת להתחתן עם הבוס שלה, עלי, אבל הוא מגלה כי היא עדיין מאוהבת בג'מיל. בסופו של דבר מתחילה שרשרת של תאונות בסידרה: עלי יורה בג'מיל, אבל מי שקופצת וחוטפת את הכדור הוא בתו של עלי, שמאוהבת בעצמה בג'מיל. לאחר מכן, ג'מיל ואיפט מתחתנים, אבל תאונת דרכים גורמת לאיפט להיעלם. את בתם של ג'מיל ואיפט מגדל אדם בשם חליל, שפוגש לאחר שנים את איפט ומתיידד איתה, ולאחר מכן פותח איתה במאבק על האחזקה בבתה שלה שהוא מגדל. הסידרה בעצמה היא טרגדיה של טעויות. הסידרה שודרה בישראל ב2016.

12. דילה- סידרה ששודרה בין השנים 2012-2014 בערוץ "סטאר טי וי" בתורכיה, בשם "דילה האנים" (גברת דילה). משחקים בה ארקאן פאטאקאיה, האטיג'ה שנדיל והולייה דרג'אן. הסידרה שודרה בארץ בערוץ ויוה פלוס. דילה (האטיג'ה) היא עורכת דין מצליחה, שמתגוררת בעיירה סאריגול עם בנו של בעל קרקעות עשיר, איהסאן סלאמאולו. אדם בשם ריזה מסתכסך עם איהסאן בנושא רכישת קרקע, ריב שמסתיים בכך שריזה יורה בטעות באיהסאן והורג אותו. לאחר כמה זמן, דילה פוגשת את ריזה בנמל התעופה ומתפתח ביניהם רומן, בלי שהיא יודעת שמי שהיא מאוהבת בו הוא האיש שהרג בטעות את בעלה והרס את חייה. מה יקרה כשהיא תגלה? האם תשלים עם זה?

13. 20 דקות- סידרה ששודרה בתורכיה בשנת 2013, בכיכובה של טובה בויוקוסטון הנהדרת, שמשחקת את מלק, אם משפחה שחיה בשלווה, כשלפתע יום אחד פורצים שוטרים לביתם ומאשימים אותה ברצח. בעלה, עלי האלאסקאר, עושה הכל כדי להוכיח שהיא לא ביצעה שום רצח ושמלק, שנידונה לעשרים שנים בכלא, חפה מפשע. חוקר המשטרה אוזאן (פיראט ג'ליק) גם מתגייס כדי להוכיח את האמת בפרשה, ולענות על השאלה: האם באמת מלק היא שביצעה את הרצח? הסידרה שודרה בערוץ 25, הערוץ הים תיכוני.

14. אזל- סידרה ששודרה בישראל בערוץ "ויוה" ובתורכיה שודרה במקור בין השנים 2009-2011 בערוצים "SHOW TV" וATV. מי שמככבת בסידרה היא ג'אנסו דרה, בת ה-36 כיום, שהבליחה לזמן קצר גם בסידרה "הסולטאן". לצידה משחק בסידרה גם קנאן איזמירליאולו הידוע וכן גם סדף אווג'י (ששיחקה את מנקשה בטלנובלה התורכית הראשונה ששודרה בארץ). העלילה מתרחשת בשנת 1997, כשעומר (אסמאעיל פיליז), שמנהל חיים שקטים, עד ליום שמשנה את חייו. לעומר היו שני חברים גנגסטרים: עלי וג'נגיז, כשעומר מתאהב בבחורה בשם איישאן (ג'אנסו דרה, שמשום מה אוהבים לתת לה את התפקיד של הרעה). אביה של איישאן משכנע את שני הגנגסטרים לבצע שוד בקזינו, שמתברר ככושל, כשעלי יורה והורג את השומר. האשמה בפשע נופלת על עומר החף מפשע, כשארבעת הפושעים יוצאים נקיים וממשיכים בחייהם. עומר יושב בכלא, כשלאחר שמונה שנים פניו מושחתים בכלא על ידי גנגסטר אחר וחושבים שהוא מת, כשהוא בעצם נמלט ממאסרו, פניו משתנים על ידי ניתוח פלסטי והוא מאמץ את השם אזל. הוא חוזר על מנת לנקום בחבריו שהפלילו אותו, כשהם לא יודעים שאזל הוא עומר המסכן….

15. קאראדאיי- סידרה ששודרה בתורכיה בין השנים 2012-2015, בכיכובם של ברגוזאר קוראל (אישתו במציאות של האליט ארגנץ', ה"סולטאן"), קנאן איזמירליאולו וצ'טין טקינדור. שמה של הסידרה הוא שילוב המונח "קאבאדאי" (ביריון בתורכית, בדומה מאוד ל"אבאדאי" המוכר לנו מאוד מערבית, מילה בעלת אותה משמעות") ומאהיר קארא, הדמות הראשית בסיפור, אותה מגלם קנאן איזמירליאולו. סיפורה של הסידרה מתרחש בשנות השבעים באיסטנבול. מאהיר הסנדלר חי חיי מעמד בינוני שקטים עם שני הוריו, אחיו ושתי אחיותיו. הוא מאורס לאייטן ועומד להתחתן איתה. יום אחד אביו, נאזיף קארא, מואשם ברצח התובע הראשי, ונידון למוות. מאהיר קארא לא מוותר ומחליט לעשות הכל כדי להביא לזיכויו של אביו שהואשם לשווא, היות והוא נתפס על ידי עד בזירת הרצח עם נשק בידיו. מאהיר קארא מחליט לשנות את זהותו לסאלח, מתמחה במשפטים, ולהתחבר לשופט הראשי במשפטו של אביו על מנת להביא לזיכויו של נזיף. במהלך עבודתו הוא מתחבר לפרידה, שופטת צעירה ויפה (ברגוזאר קוראל) ושניהם מתאהבים. פרידה ממשיכה לחקור ולמצוא ראיות שמזכות את נזיף מהרצח, ובפני מאהיר/סאלח עומדות שתי מטרות שנראות בלתי אפשריות: להביא לזיכויו של אביו וגם להינשא לפרידה. כשהסידרה שודרה בארץ, הייתה הפסקה בין שידור שתי העונות הראשונות לשידור העונה השלישית.

16. משחק השתיקה-סוסקונלאר (השותקים- Suskunlar) בתורכית. סידרה ששודרה בשנת 2012 בתורכיה בערוץ SHOW TV, שודרה בשלושים מדינות וזכתה לפרסים ולשבחים רבים, בין היתר היות והיא מבוססת על סיפור אמיתי, שהתרחש לגמרי במציאות. מדובר בסיפורם של ארבעה ילדים, שבשנת 1997 נידונו בהיעדרם לעונשי מאסר בגלל שגנבו משאית של בקלאווה בגאזיאנטפ. סיפורה של הסידרה הוא על ארבעה נערים, שגונבים מכונית בקלאווה ונוהגים בה מבלי לדעת לנהוג, והורגים בטעות אדם זקן. בהיעדרם הם נשפטים לשנות כלא ארוכות, כשבכלא הם עוברים התעללות וחיים קשים, כשהם מנסים לכל אורך הדרך לקבל זיכוי ושיחרור מהכלא ומההליכים המשפטיים הקשים. הסיפור רודף אותם לאורך כל חייהם. הסידרה בכיכובם של מוראט יילדירים, סארפ אקאיה והשחקנית אסלי אנוור (כיום בת 33, מופיעה כאן בתמונה).

ובנוסף לזה, עידכון: הסידרה "הסולטאן" הגיעה לסיומה הסופי, ולא ישודרו עוד פרקים נוספים, בתורכיה. הסידרה כללה בסך הכל 6 עונות: 4 העונות הראשונות של הסידרה "המאה המפוארת-הסולטאן" הידועה והמצוינת ששודרה בין השנים 2011-2014 בתורכיה ובעוד עשרות מדינות כולל בישראל, ולאחר מכן שתי העונות הפחות מוצלחות של סידרת הבת שלה, "המאה המפוארת- קוסם סולטאן", שטרם שודרה בישראל, ושודרה במשך שתי עונות, מנובמבר 2015 עד הפרק האחרון שלה ב27 ביוני 2017, בתורכיה. סידרת הבת זכתה לביקורות צוננות ולאחוזי צפייה לא מספיק גבוהים כמו הסידרה המקורית. לסידרת הבת היו בסך הכל 60 פרקים, כשלסידרת האם היו 139 פרקים. בסך הכל לכל סאגת "הסולטאן" היו 199 פרקים, והיא נפרשה על פני שש שנים, מ2011 עד 2017. הסידרה שודרה בשלושה ערוצים: בתחילתה שודרה בשנת 2011 בSHOW TV, עיקרה של הסידרה שודר בSTAR TV ובשנתה האחרונה שודרה בערוץ FOX תורכיה.

הטלנובלה התורכית בעלת ההקשר היהודי- "אובססיה", ועוד אחת- "אמא"

למי שצופים בטלנובלות תורכיות, וזוכרים את הסידרה "המאה המפוארת-הסולטאן", אין מי שלא זוכר/ת את דמויותיהם של רוסטם פאשא, הווזיר הגדול של האימפריה העות'מאנית בשלהי ימי הסולטאן סולימאן המפואר, ואת דמותו הטראגית של הנסיך מוסטפא. את שתי הדמויות הללו שיחקו שיחקו אוזאן גובן ומהמט גונסור, בהתאמה. שניהם מככבים גם בטלנובלה אינטרנטית חדשה, שמבוססת על ספריה של הסופרת והפסיכולוגית בעלת הקשר היהודי, עאקילה עזרה כהן. לסידרה קוראים "פי" (שמה המקורי הוא "פי צ'י פי- Fi, Çi Pi") ׁׂובתורכית Fi, שנקראת על שם שלושת ספריה של כהן: "פי" ("אובססיה") מ2013, "צ'י" מ2014 ו"פי" מהשנה העוקבת. הסידרה משודרת החל ממרץ 2017 ברשת האינטרנט הטלוויזיונית התורכית, הדומה לנטפליקס האמריקנית, רשת PUHUTV. היא זוכה לפופולריות רבה במדינה. שימו לב, הסידרה משודרת ברשת האינטרנט התורכי, אך "פי" תגיע לשידור בישראל במאי 2018 בערוץ "ויוה פלוס".
את הסידרה מפיקה AY Yapim, "הפקות הירח", שהפיקה טלנובלות תורכיות רבות. את הסידרה מפיק כרם צ'טאי, הבמאי של "מנקשה וחליל, אהבה אסורה, "אזל" ו"קוזיי גוניי", שגם הופקו על ידי "הפקות הירח".
בכל עונה, לסידרה יהיו 13 פרקים בני 60 דקות כל פרק. הסידרה כאמור תשודר תחת השם "אובססיה" החל מה6 במאי 2018 בערוץ "ויוה פלוס" בישראל.

עאקילה אסרא כהן, בת 39, היא סופרת שלמדה במחלקה לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת איסטנבול, שנולדה בשם עאזרה סאריזייבק. בשנת 2001 התחתנה עם צדוק כהן היהודי בהיותה בת 22, ולאחר שמונה שנים נולדו לה בנים. מאוניברסיטת איסטנבול נדדה לאוניברסיטת אוטאווה בקנדה, שם למדה פסיכולוגיה של הכלכלה, והתמחתה במדינות העולם השלישי. לאחר מכן המשיכה ללמוד מדעי ההתנהגות באוניברסיטת ליברפול האנגלית.
את תחומי הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, שבהם כהן מבינה היטב, מרגישים היטב במותחן הפסיכולוגי-רומנטי, שהוא הסידרה הזאת.
שלושת ספריה, ששמם הם אותיות שמהווים קיצור של מילים שלמות בעלות משמעות- "פי" משמעותו "מעגל הזהב" ו"צ'י" משמעותו "האנרגיה האנושית", כש"פי" משמעותו "הסיפור נגמר, ואתה מתחיל מחדש"- נצפו בתערוכת ספרים על ידי המפיקים שהחליטו להפוך אותם לסידרה. לצד שני השחקנים מה"סולטאן" משחקות בסידרה "פי" גם השחקניות סרנאי סאריקאיה בת ה-25, בראק טוזונאטאץ' בת ה-32 ובושרה דוולי בת ה-23.

הסידרה מספרת על חייו של הפסיכיאטר ג'אן מאנאי (אוזן גובן, הלא הוא "רוסטם פאשא"), שהוא פסיכולוג טלוויזיוני, כלומר מומחה בבריאות הנפש שגם מרצה באוניברסיטה וגם יש לו תוכנית טלוויזיה משלו בתחום הפסיכולוגיה, בדומה ל"ד"ר פיל" האמריקני. הוא מאוהב בדורו (סרנאי סאריקאיה היפהפייה), אבל לדורו יש מאהב אחר, בשם דניז, שאותו משחק מהמט גונסור. בין השניים מתפתחים מאבקי כוח, כשגם אישתו הראשונה של ג'אן, אתי, נכנסת לתמונה. בינתיים, לג'אן יש אויב אחר, שהוא לא יודע על קיומו: במחלקה שהוא מלמד בה באוניברסיטה יש לו סטודנט בן טיפוחים מצטיין, בשם אוזגה אגלי, שהוא מאמין כי בעתיד הוא יהיה פסיכיאטר טוב. מה שג'אן לא מודע אליו, הוא שאוזגה הוא בעצם עיתונאי, שמנסה לחשוף את עברו האפל של ג'אן, בייחוד לאחר תאונה מסתורית שקרתה….

בחודש מאי 2018 תעלה בנוסף לערוץ "ויוה פלוס" הסידרה בכיכובן של שתי שחקניות ששיחקו גם בסידרה "הסולטאן"- ג'אנסו דרה, ששיחקה את אחת המאהבות של הסולטאן סולימאן, וואהידה פרצ'ין, שהחליפה את מרים אוזרלי בתפקיד "הורם סולטאן" בעונה האחרונה של הסידרה. בסידרה ג'אנסו דרה משחקת את זיינפ, מורה מחליפה בכיתתה של הילדה מלכ (Melek) בת השש. זיינפ מגלה שמלכ סובלת מהתעללות והזנחה במשפחתה, לוקחת את הילדה אליה ומתחילה איתה חיים חדשים כאמא המחליפה שלה. ואהידה פרצ'ין משחקת את אמא של ג'אנסו דרה.

אגב, הסידרה "אמא" היא במקורה יפנית: מדובר עיבוד מחודש לסידרת דרמה יפנית בעלת בדיוק אותו שם. בעוד הסידרה התורכית שודרה בערוץ "סטאר טי וי" בין השנים 2016-2017, הסידרה היפנית המקורית, שאת התסריט שלה כתב יוג'י סאקאמוטו, שודרה כל שבוע בין החודשים אפריל ליוני 2010, ברשת הטלוויזיה היפנית הגדולה והוותיקה ביותר "ניפון TV", או בשמה המקוצר NTV. הסידרה הייתה בת עונה אחת (בדומה לזאת בתורכיה) וכללה 11 פרקים.

הסידרה, שהתסריט שלה נכתב על ידי יוג'י סאקאמוטו, הייתה בכיכובה של השחקנית יאצוקו מאצויוקי, אז בת 37. מאצויוקי (זה שמה הפרטי, ביפן שם המשפחה קודם לשם הפרטי) שיחקה את נאו סוזוהארה, מורה בבית הספר היסודי בעיר הבירה טוקיו. היא מבחינה בילדה בשם ריינה (מאנה אשידה, אז בת 6) שלומדת בכיתתה, ומסתבר שאותה ילדה חווה התעללות בתוך משפחתה על ידי אמה הביולוגית. המורה לוקחת את ריינה הקטנה תחת חסותה, ושתיהן חוות מסע של בריחה מפני משפחתה של ריינה מהעיר טוקיו אל האי הצפוני הוקאידו.

הסידרה הייתה כל כך פופולרית ביפן, עד כדי כך שהיא שודרה גם בטייוואן, סינגפור והונג קונג, ונוצרו לה עיבודים מחודשים בגירסה מקומית גם בשתי הארצות חובבות הטלנובלות, דרום קוריאה ותורכיה.

אגב, בתורכיה עצמה, גם "פי" וגם "אמא" זכו לאחוזי צפייה גבוהים מאוד ולשבחים רבים.

ובכן, הסידרה "אובססיה" תשודר החל ב6.5 בשעה 20:10 בערוץ "ויוה פלוס" בימים א'-ד', והסידרה "אמא" התורכית תשודר החל מיום שני 7.5.2018 בשעה 22:00 בערוץ "ויוה פלוס"

טאייפ ארדואן- הכל כלול (חלק 2)- משאל העם

שלום לכולם ולכולן, חג פסח שמח.

אני החלטתי לפרסם את אותו פוסט בכמה חלקים. בחלק השני אכתוב לגבי משאל העם. בחלק הרביעי אכתוב לגבי האופוזיציונרית הראשית לארדואן, חברת המפלגה הלאומנית התורכית MHP (מפלגת העם הלאומית) הימנית-שמרנית אך הלא אסלאמיסטית, מראל אקשנר, Meral Akşener בת השישים- כאן בתמונה לצד ארדואן, שהייתה לפני 20 שנים שרת הפנים של תורכיה במסגרת חברותה דאז במפלגת הימין "הדרך האמיתית", שבין היתר מראשיה היה הנשיא וראש הממשלה האגדי, סולימאן דמירל- והייתה בשנות התשעים שותפה בכירה ואף שולטת בממשלות תורכיה השונות והלא יציבות באותה תקופה. ממתנגדת לראש המפלגה הלאומנית הנוכחי, דוולת בהצ'לי, שכרת ברית עם ארדואן, הפכה אקשנר למתנגדת הראשית לארדואן עצמו, ולמובילת מחנה ה"לא" במשאל העם.
בחלק החמישי אכתוב לגבי תוצאות משאל העם.

משאל העם בתורכיה היום, 16 באפריל 2017, נועד לאשר כמה תיקונים בחוקה החילונית של תורכיה, שהתקבלה בשנת 1982, פחות משנתיים לאחר ההפיכה הצבאית הפומבית המוצלחת האחרונה במדינה.
הסעיפים החדשים שיוכנסו לחוקה ויתקנו אותה, נועדו לתת כוח לנשיא תורכיה המכהן ולהפוך אותו לבעל סמכויות הדומה לנשיא ארצות הברית.
הבולט מכולם הוא ביטול תפקיד ראש הממשלה, ואיחודו עם תפקיד הנשיא. דבר זה קיים בארצות הברית, אבל מעורר צרימה היסטורית מהעבר האפל של אירופה והעולם. אבל אני רוצה דווקא להרגיע. ארדואן הוא לא היטלר. הוא לא ח'ומייני. הוא לא דאע"ש ולא אל-קאעידה. ארדואן רוצה לשלוט כמו מנהיגיהן הסמכותניים של הרפובליקות התורכיות-מוסלמיות של דרום ברית המועצות לשעבר, לדוגמה קזחסטן ותורכמניסטאן. ההבדל הגדול בין שליטי המדינות הללו לארדואן זה שהם מחזיקים בשילטון בין היתר בגלל מלחמתם באסלאמיזם הקיצוני. ארדואן עצמו הוא אסלאמיסט, ומאמין בדרך שדומה לדרכה של תנועת "האחים המוסלמים".

סעיפי השינוי בחוקה המרכזיים הם:
1. ביטול משרת ראש הממשלה והפיכת הנשיא לראש הרשות המבצעת, כלומר תפקיד הנשיא הופך מייצוגי ברובו לנשיא שילטוני, והמדינה עוברת למשטר נשיאותי.
מצב זה הוא חסר תקדים מבחינה היסטורית בתורכיה: גם בימי הסולטאנים כיהנו וזירים גדולים, שהיו ראשי ממשלה. מדובר פה בביטול תפקיד היסטורי. במקום ראש ממשלה ימונו לנשיא כמה סגנים, והוא יהיה ראש הממשלה בנוסף.
2. מתן סמכות לנשיא המדינה למנות שרים ובעלי תפקידי מפתח בכירים אחרים,ולפטרם. סמכות הפרלמנט באנקרה לפקח על השרים תבוטל.
3. מתן רשות לנשיא להיות מזוהה רשמית עם מפלגה פוליטית, ולא ניטראלי כפי שקובעת החוקה הנוכחית. זה יאפשר לו שליטה ישירה וחוקית על הנעשה במפלגת השלטון.
4. הגדלת מספר חברי הפרלמנט התורכי ל 600 לעומת 550 כיום והגיל המינימלי שלהם יורד ל 18. עם זאת, הפרלמנט יכול להדיח את הנשיא.
5. ביטול בתי הדין הצבאיים, שבעבר שפטו את המתנגדים למורשת החילונית של הרפובליקה התורכית.
6. הנשיא יכול למנות 4 מתוך 13 שופטים לבית המשפט העליון והחשוב במדינה.
7. הנשיא יכול לכהן שתי תקופות בנות 5 שנים, החל מ 2019, מה שייתן לארדואן אפשרות להישאר נשיא עד 2029.

שלא יהיה לכם כל ספק. ארדואן נודע עוד מימי היבחרו כראש עיריית איסטנבול כאדם שמסמן מטרות ומשיג אותן, בצורה כזאת או אחרת. משאל העם הזה הוא רק מתן אישור רשמי מרוב העם למצב הנוכחי, שבו נשיא המדינה הוא ייצוגי לפי החוקה ובאופן רשמי, אך דה פקטו שולט במדינה. לא משנה מה תהיה תוצאת המשאל, ארדואן ימצא דרכים אחרות להמשיך להיות נשיא שולט בפועל, או שאפילו ימשיך במצב הנוכחי גם אם יפסיד.
הסיבות שעומדות בפני הקהל התורכי להצביע בעד ארדואן, ואני לא מדבר רק על אסלאמיסטים, הן מגוונות: עוד מהיותו ראש עיריית איסטנבול הוא דגל במדיניות של פיתוח- הקמת כבישים ואיזורי תעשייה, מתן אשראי למשק העירוני ולאחר מכן משק המדינה, וככלכלן הוא ידע שהסוד הוא הפיתוח הכלכלי. למרות שבשנתיים האחרונות מצבה הכלכלי של תורכיה אינו טוב, בכל זאת המדינה לא הגיעה לקריסה כלכלית למרות כל המשברים האיזוריים והעולמיים. חשוב לי לציין גם שארדואן עודד תיעוש ויוזמה חופשית. מפלגתו נחשבת קפיטליסטית.
הסיבה השנייה היא העבר: לפני 2002, עת עלה ארדואן לשילטון, שרר במשך יותר מעשר שנים מצב של חוסר יציבות פוליטי במדינה. ממשלות התחלפו חדשות לבקרים. המצב הכלכלי הידרדר. תורכיה הפכה למדינה שתלויה בחסדי אחרים. ארדואן סיפק ב15 השנים האחרונות יציבות לתורכיה, ממש כמו הסולטאנים העות'מאניים הגדולים בעבר. הוא הנהיג מדיניות קשוחה של תורכיה כלפי חוץ.
ומעל הכל- ארדואן מייצג עדיין את האנטי-ממסדיות, בדומה לטראמפ, למרות שהוא הממסד עצמו כבר יותר מעשר שנים. הכוונה לאנטי הממסד התורכי החילוני-צבאי הישן והאליטות החילוניות הישנות ששלטו במדינה, שלא תמיד דאגו לשכבות החלשות ולמעמד הבינוני-נמוך במדינה. היום תורכיה מוצגת כמעצמה חזקה יחסית בעולם, מה שלא הייתה לפני ארדואן.

החסרונות של ארדואן, מצד שני, רבים וידועים: בשם הדמוקרטיה הוא הנהיג משטר שאינו דמוקרטיה ליברלית. בתורכיה חופש העיתונות כיום מצומצם מאוד, והחופש להיות אופוזיציה לשילטון מאוד מאוד מצומצם. מתנגדים רבים של ארדואן, גם אסלאמיסטים וגם חילונים, ועיתונאים רבים, נמצאים בכלא, בייחוד לאחר ניסיון ההפיכה האחרון. ארדואן הנהיג מדיניות של "חזרה לדת" בתחומי החינוך, התרבות ואף מדיניות החוץ. הוא אמר בפירוש שהוא שואף לגדל דורות אדוקים יותר בדתם. ארדואן ידע לשתף פעולה בהתחלה עם האליטות הישנות, עוד מימיו כראש עיריית איסטנבול (כיהן בתפקיד משנת 1994 עד 2002), אך בהדרגה החליף את חבריהן באליטות חדשות, אסלאמיסטיות-שמרניות יותר.

בנוסף, בעזרת חברו וראש ממשלתו לשעבר, שנודע יותר כשר החוץ של המדינה מאז 2009 וכיום לא מכהן באף תפקיד, פרופ' אהמט דאווטאולו, הנהיג ארדואן מדיניות של חזרה אסטרטגית של תורכיה לגדולתה האיזורית והתרבותית מימי העות'מאנים, וגם מדיניות של אפס בעיות עם השכנים. התוצאה הייתה שכמעט אין מדינה באירופה או במזרח התיכון או אפילו בעולם שתורכיה לא הסתכסכה איתה, בצורה כזאת או אחרת. אולי חוץ מקטאר, הפטרונית של תנועת "האחים המוסלמים".
ארדואן הנהיג עד לפני שנתיים מדיניות של שיחות פיוס עם הכורדים, אבל כבר הספיק גם איתם להסתכסך.

ועוד משהו:
כשאני סוקר וחוקר את ההיסטוריה של העמים התורכיים (תחום עיסוקי המקורי, יחד עם ההיסטוריה של העות'מאנים), הגעתי למסקנה מעניינת: המבנה של השבטים התורכיים שונה מהמבנה של השבטים הערביים. אצל השבטים הערביים, בייחוד במדינות המפרץ הפרסי/ערבי, ראש השבט, או הנסיכים של השבטים הערביים, הם רודנים, אך ראשונים בין שווים. ואילו אצל השבטים התורכיים ראש השבט הוא שליט אחד, חזק ואין בלתו, הוא הראשון היחיד. לכן, העמים התורכיים לרוב היו זקוקים לשליטים חזקים, יחידניים וסמכותניים. כך זה ברפובליקות התורכיות המוסלמיות שמדרום לרוסיה- בקזחסטאן, תורכמניסטאן, אזרבייג'אן, קירגיזסטאן ועוד. כך גם בתורכיה עצמה, כפי שהיה עם מוסטפא כמאל אתאתורכ החילוני, וכך היום גם עם ארדואן הדתי. אולי בגלל זה יש לו סיכוי לא רע לנצח במשאל העם, גם מרצונו החופשי של רוב עמו.

ומה על ישראל לעשות בנדון? כלום. לשמור על נייטרליות. זו בחירה של התורכים עצמם ואין לישראלים ולא צריך להיות להם שום חלק בכך. רק להשקיף מהצד ולא יותר מזה.

הפוסט הקודם, ארדואן- הכל כלול, חלק ראשון, בקישור הבא. אם אתם לוחצים על הקישור והוא לא מפנה אתכם למאמר, סמנו את הקישור, והעתיקו אותו לשורת המשימות למעלה בדפדפן, איפה שכותבים את כתובת האתרים.

http://histerio.co.il/?p=1511

שתי כוכבות- גבריאלה ספאניק וסיבל ג'אן

שלום וחג פסח שמח לכולם,

לכבוד החג, אני כותב פוסט שמתאר את קורותיהן של שלוש כוכבות: סיבל ג'אן, הזמרת התורכייה בת ה-47, גבריאלה ספאניק, כוכבת הטלנובלות מוונצאולה שכיכבה כאן רבות בטלנובלות בשנות התשעים ובתחילת שנות האלפיים.
את סיבל ג'אן הכרתי בעיקר דרך הלהיט שלה מלפני 20 שנה, שלדעתי הוא הלהיט הגדול ביותר שלה, "פאדישאה" (מתורכית ופרסית: הסולטאן). בעבר יצא לי אף לתרגם את השיר המצוין הזה מתורכית לעברית.
השיר נכתב כולו כהשמצה נגד גבר שמחשיב את עצמו יותר מדי, והוא גם שימש כשיר מחאה כנגד מדיניותה השמרנית והניאו-עות'מאנית לכאורה של הממשלה התורכית הנוכחית.
סיבל כתבה אותו כשהייתה בת 27, בשיא הקריירה שלה ובשיא יופייה.
סיבל, ילידת איסטנבול ממוצא צועני (מה שנקרא "אנשי רומה") החלה את הקריירה שלה בגיל 14 כרקדנית. ולא רק זה, היא הייתה רקדנית במופעים בקזינו "מקסים". יחד עם זה היא החלה גם לשיר ולפתח את קולה כדי להעשיר את ריקודיה בשירים בפני אורחי הקזינו. בגיל 18 היא הוציאה את האלבום הראשון שלה כזמרת, בהפקתו של אורהאן גנצ'באיי המפורסם, והוציאה את האלבום הראשון שלה. לאט לאט היא הפכה לאחד מזמרות סיגנון הערבסק (סיגנון מוזיקלי משולב תורכי-ערבי) המובילות בתורכיה. בגיל 18 היא אף נישאה לשחקן המפורסם האקאן אוראל, נישואין שנמשכו 11 שנים עד 1999 (אני לא אופתע אם השיר "פאדישאה" נכתב והיא שרה אותו עליו). עם האקאן היא הביאה לעולם בן ובת. במרץ 2000 היא התחתנה עם סולהי אקסוט והביאה לעולם בן נוסף.
השנים עם הסיומת 7 היטיבו איתה מאוד: בשנת 1997 היא הוציאה כאמור, את הלהיט הגדול ביותר שלה, "פאדישאה" (הסולטאן), שהפך לקליפ ענק וללהיט היסטרי בתורכיה וזכה בפרסים רבים. בשנת 2007 הוציאה את הלהיט "צ'קמאק צ'קמאק" (המילה פירושה "לזרוח" או "להדליק"), ובסך הכל הוציאה עד היום 21 אלבומים, כשהאלבום שהוציאה ממש בשנת 2016 מסכם את הסיגנון שלה בשמו, וקוראים לו "ערבסק".

ועכשיו לגבריאלה ספאניק: גבריאלה, כיום בת 43, היא חצי ונצואלית (מצד האם) וחצי קרואטית (מצד האב) במוצאה (התמונה שלה כאן). גבריאלה, ילידת אורטיז שבוונצואלה, נודעה בעיקר בטלנובלה המקסיקנית בת 150 הפרקים "המתחזה", שבה שיחקה בשנת 1998 והייתה פופולארית בארץ. שם היא שיחקה תפקיד כפול של תאומות.
אגב, לגבריאלה ספאניק עצמה יש אחות תאומה, שחקנית בשם דניאלה, בנוסף לשתי אחיות צעירות ממנה. הקריירה שלה התחילה בשנת 1992, בגיל 18, עת השתתפה בתחרות מיס ונצואלה. בגיל 20 היא קיבלה לראשונה תפקיד ראשי בטלנובלה, בסך הכל שיחקה עד היום ב21 טלנובלות (ביניהן "הכל למען אהבתך") ובסרט אחד. חלק מהטלנובלות שבהן השתתפה מפורסמות מאוד, והן משתרעות על פני יבשת אמריקה :במקסיקו, בוונצואלה ובקולומביה למשל. הטלנובלה "המתחזה" בכיכובה, שזהו תפקידה הגדול והטוב ביותר של גבריאלה, נחשבת למשובחת וזכתה בפרסים רבים.
גבריאלה עצמה הייתה נשואה לשחקן גבריאל דה לאון בין השנים 1998 ל2002, כשבשנת 2008 נולד לה בן מהחבר שלה לשעבר, שאינו בעלה לשעבר.