מקורה של המיתולוגיה התורכית אינו בתורכיה כפי שאנו מכירים אותה כיום, אלא הרחק, באיזורי מונגוליה, סיביר וצפון מזרח סין, היכן שמקורם של העמים התורכיים. עם תחילת האלף השני לספירה, במאה ה-11, עת החלה הגירת התורכים ממרכז אסיה מערבה, לכיוון תת יבשת אנטוליה והמזרח התיכון בכלל, לקחו איתם העמים התורכיים את סיפורי העמים שלהם, כשבתורכיה של ימינו סיפורי התורכים ממרכז אסיה השתלבו עם מיתולוגיה אנטולית ואגאית, משולבת באלמנטים אסלאמיים.
במקורם, היו התורכים עובדי אלילים, לא מוסלמים. בדומה לעמים אחרים, הם האמינו באלילים שונים ובעיקר באלמנטים של הטבע וחיות. החיה הידועה מכולם היא הזאב, או ליתר דיוק הזאב האפור (Bozkurt), המסמל את העמים התורכיים כולם.
התורכים, יש לציין, הם במקורם שבטים נודדים. הם באו מן הישימון, מן הערבות, לא מן המזרע המיושב. לכן אלמנט הנוודות וכן חיות הערבה, כמו הזאב והסוס, מודגשים היטב במיתולוגיה התורכית.
פנתיאון האלים התורכי:
האל הראשי בפנתיאון האלים התורכי נקרא טנגרי, Tengri, שמשמעותו גם "שמים". המילה Tanrı התורכית, שמשמעה אל, נגזרת מהשם טנגרי. טנגרי הוא שולט על גורלם של עמים, ובני אדם נתונים לרצונו הטוב. מעניש ומעניק טוב בצורה הוגנת. לטנגרי אין גוף ואין דמות גוף, לא יודעים כיצד נראה.
מכונה גם גוק (GökTanrı) טאנרי. נטען שהייתה לו אישה, בשם יר-טאנרי (Yer-Tanrı). גוק טאנגרי ויר טאנרי הולידו משפחה של אלים.
האלה השנייה ובת משפחה בפנתיאון היא אומאי (Umay), אלת הפיריון. נחשבת גם לאלת האדמה והמגינה על הילדים. בתו של האל הראשי טנגרי ושל אישתו, יר טנגרי.
עוד אל חשוב ובן משפחה בפנתיאון הוא קיירה (Kayra), שנחשב לאל היצירה, או אף רוחו של האל עלי אדמות, מקביל לרוח הקודש בנצרות. קיירה הוא אחיה של אומאי.
מכונה גם קארא-ח'אן, המלך השחור.
לקיירה יש בן, אולגן (Ülgen), שנחשב לאל האחראי על כל הרוחות הטובות בעולם. נחשב לאל הטוב.
לקיירה ולאומאי יש עוד אח, ארליק (Erlik), שנחשב לאל המוות והשאול במיתולוגיה התורכית.
עוד ילדים של טרנגרי ויר טאנרי:
אל הירח, איי דדה, Ay Dede, שמכונה גם איי טאנרי או איי אטא, הוא אל הירח. יש לו אחות נוספת, אלת השמש גון אנא (GünAna).
חיות ומשמעותן במיתולוגיה התורכית:
התורכים, כעם נווד, החשיב את הסוס כסמל הזכריות והשילטון וכהרחבה של האני-העצמי של האדם.
הדרקון מסמל את העוצמה והכוח, המיתולוגיה מאמינה בדרקון, או לטאה ענקית, שחיה עדיין בהרי מרכז אסיה. הדרקון הוא סמלו של האל טאנגרי.
הזאב, שהוא סמלם העיקרי של העמים התורכיים, הוא סמל של כבוד.
במיתולוגיה התורכית קיימת "אגדת הזאב האפור", אודות ילד שנמלט מפשיטת האויב על הכפר שלו ליער, ביער פגש הילד זאבה, שגידלה אותו וששמרה עליו. הילד גדל, הפרה בזרעו את הזאבה, ולשניהם נולדו עשרה ילדים, שהיו חצי אדם חצי זאב. מהילדים הללו יצאו ראשי השבטים התורכיים הראשונים. כלומר: מוצאם של התורכים הוא מהזאב. הבן העיקרי של הזאבה והילד נקרא אסנה (Asena), שקיבל את צורת הזאב. אסנה הוא הזאב האפור שמסמל את התורכים.
מקומות ועצים במיתולוגיה התורכית:
עץ החיים: לפי המיתולוגיה התורכית, רוב בני האדם באו מן העצים. במרכזו של עץ החיים יושבת האם הלבנה, וענפיו של העץ מגיעים עד לגן העדן. העץ, שממנו יצאו בני האדם, מוקף בשמים כחולים ונקיים ובטבעת אדומה, שעוזרת לתורכים לגדול ולשגשג.
עמק ארגנקון (Ergenekon) הוא לפי המיתולוגיה התורכית העמק שאליו נמלטו התורכים לאחר מלחמה קשה, עמק אגדי זה נמצא במרכז אסיה. התורכים התחבאו כארבע מאות שנים בתוך העמק ולא יכלו לצאת ממנו, היות וננעלו בתוכו. מי שחילץ אותם לבסוף הוא נפח, שבאמצעות המסת סלעים יצר מנהרה שהובילה את התורכים החוצה מהעמק, ושם הם פגשו את אסנה, הזאב האפור, שהבריח אותם מארגנקון. יום הבריחה מארגנקון הוא ראש השנה התורכי.
אגדות שקשורות לעות'מאנים ולמקורותיהם
חשוב להדגיש, כי סיפורי המיתולוגיה התורכית טושטשו בתקופה העות'מאנית, או שהוצמדו אליהם אלמנטים אסלאמיים. המיתולוגיה התורכית נחשבת באסלאם התורכי ככפירה, היות ומוזכרים אלילים בסיפור. רק מוטיבים של חיות ומקומות הוזכרו, ופחות ופחות האלים כמובן. לאחר הקמת הרפובליקה התורכית המודרנית החילונית על ידי אתאתורכ, שבו ועלו כל סיפורי המיתולוגיה התורכית והסמלים המיתולוגיים התורכיים, במטרה ליצור הפרדה בין התורכים לאסלאם. בשאר המדינות שחיים שם העמים התורכיים, שרדו האגדות הללו, היות ואיזורי מרכז אסיה לא היו ידועים בדתיות יתר.
עם זאת, היו ועודן שרירות אגדות הקשורות לעות'מאנים. נטען כי מוצאם של העות'מאנים הוא משבטי האואוז, Oğuz, שבאו ממרכז אסיה. את אגדות שבטי האואוז, שנקראים על שם ח'אגאן, או ח'אן, שמשמעותו שליט, בשם אואוז, פיתחו האויגורים, הקבוצה האתנית התורכית שמקום מושבה כיום בצפון מזרח סין.
הספר המיתולוגי העיקרי שמאגד את סיפורי שבטי האואוז התורכיים הנוודים נקרא הספר של דדה קורקוט (Dede Korkut), ספר שנפוץ מאוד בקרב העמים התורכיים. אגדה שמקורן במרכז אסיה, שמספרת על התורכים הנוודים, נקראת דסטאן (Dastan). הספר של דדה קורקוט, או סבא קורקוט, מכיל כאלף דסטאנים.
אגדה ידועה, שמכילה אלמנטים מיתולוגיים תורכיים יחד עם אלמנטים אסלאמיים לרוב היא האגדה על חלומו של עות'מאן, מייסד השושלת העות'מאנית (שלאביו קראו ארטורול ולסבו קראו סולימאן שאה), שחי בין השנים 1258 עד 1326.
עות'מאן הראשון היה נסיך שאבותיו היו לוחמים וכן שלטו בנסיכות תורכית ביבשת אנטוליה. הם לא נקראו "סולטאנים" ולא "מלכים". הם נקראו ח'אנים או גאזים, כשגאזי הוא תוארו של לוחם בכיר. ראשי המשפחה העות'מאנית נקראו "סולטאנים" רק מתקופתו של מוראד הראשון, נכדו של עות'מאן, ששלט החל מ1362.
עות'מאן, או שכמו שקוראים לו בתורכית עוסמאן, היה אדם שידוע באדיקותו בדת. הוא נהג לבקר דרוויש (איש דת, שנחשב קדוש בגירסה העממית של האסלאם שבה דבקים התורכים הכפריים), בכפר ליד אסקישהיר, קראו לו שייח' אדאבלי. יום אחד נתקל עות'מאן בבתו היפה של השייח', מאל האטון (Mal Hatun), והתאהב בה. אולם, אדאבלי סירב לתת לו את בתו לאישה. כמו כן, גם המושל של אסקישהיר רצה את מאל האטון לעצמו, אך אדאבלי סירב ועבר לבית אחר כתוצאה מכך. בינתיים, יריבות קשה התפתחה בין מושל אסקישהיר לעות'מאן.
עות'מאן נכנס לדיכאון, ולא ידע את נפשו מרוב מנוחה. לילה אחד, כשישן בביתו של אדאבלי, הוא חלם חלום. רק לאחר שסיפר עות'מאן לאדאבלי על החלום, הוא ניאות לתת לו את בתו לאישה.
וכך היה תוכן החלום:
עות'מאן ושייח' אדאבלי ישנו אחד לצד השני. מחיקו של אדאבלי יצא הירח המלא, שנע לכיוון חיקו של עות'מאן ושקע בתוכו. לפתע, לאחר סיבוב הירח, יצא מאותו כיוון עץ גדול, חזק ויפה, שגדל וגדל וכיסה חלק גדול מן העולם. לעץ היו ארבעה בסיסים: הרי הטאורוס, האטלס, הקווקז והרי הבלקן. משורשיו של העץ נבעו ארבעה נהרות: הפרת, החידקל, הדנובה והנילוס. על כל המקומות האלה עתידה האימפריה העות'מאנית לשלוט.
הימים והנהרות היו מלאים בספינות, השדות מלאים בקציר, צדי ההרים היו מלאים ביערות. בעמקים צצו ערים מפוארות, עם פירמידות, מגדלים, אובליסקים והרבה צריחים של מסגדים. ברקע נשמע קול של מואזין, הקורא לתפילת המוסלמים. נשמעו גם קולות של כל תוכי וציפורי שיר שישנן. מעל ההרים זרח חצי ירח. לפתע החלה לנשוב רוח חזקה, ועלי העץ עפו על קוסטנטינופול, שאז הייתה הבירה של האימפריה הביזנטית.
החלום הזה הוא נבואה להיווצרותה של האימפריה העות'מאנית הענקית. שימו לב לאלמנט העץ, עץ החיים שגודל. עץ כזה שיוצא מחיק עות'מאן ניבא כי מזרעו תצא אימפריה עולמית, שתשתרע מהקווקז עד הבלקן והרי האטלס. השייח' הבין שעות'מאן עתיד לייסד אימפריה מזרעו, ולכן נתן לו את בתו לאישה.
בתמונה: הזאב האפור, סמל הלאומיות התורכית והמיתולוגיה התורכית.
