בהרמון של האימפריה העות'מאנית היו ידועות בעיקר שתי נשים חזקות, שלעתים שלטו באימפריה בפועל ממש. הראשונה הייתה הורם סולטאן, אישתו של הסולטאן סולימאן המפואר, והשנייה הייתה קוסם סולטאן, אישתו של בן נינו של סולימאן, הסולטאן אהמט- שהייתה שליטת האימפריה לכל דבר ועניין, וחתרה למינוי סולטאנים מצאצאיה וממשפחתה שיהיו עושי דברה.
אבל בראשית המאה ה-19 הייתה סולטאנית, בשם נאקשידיל ("רקום על הלב" מתורכית עות'מאנית) שניחנה יותר מכל שפחות הסולטאנים בתככנות ובמסתורין. היא כנראה הייתה צרפתייה במקור, בשם איימה דה בוכ דה ריברי, שחיה בין השנים 1768-1817. ככה התיאוריות טוענות. היא הייתה אישתו ואשת סודו של הסולטאן החלש עבד אל-חמיד הראשון (בניגוד לצאצאו עבד אל-חמיד השני, ששלט בסוף המאה ה-19 והיה הסולטאן האמיתי השולט האחרון של האימפריה), ואימו המאמצת או הביולוגית של אחד מגדולי סולטאני האימפריה מחמוד השני (שלט 1808-1839) והוגה הרפורמות במהלך המאה ה-19 שנקראו "תנזימאת" שנועדו להפוך את האימפריה העות'מאנית מאימפריה אסלאמית כושלת ושוקעת לאימפריה מוסלמית בנוסח אירופי ובמודל צבאי, תרבותי ומשפטי מערבי, בעיקר בנוסח הצרפתי. גם נשות ההרמון עטו על עצמן בגדים, תמרוקים ואימצו גינוני התנהגות צרפתיים באותה תקופה. כל זאת על רקע המהפיכה הצרפתית ועלייתו לשילטון של הקיסר הצרפתי נפוליאון בונפארטה הראשון. אגב, איימה דה ריברי, שמיוחס לה שהפכה לנאקשידיל סולטאן, הייתה בת דודתה של קיסרית צרפת ואישתו של נפוליאון, ז'וזפין.
איימה, שמופיעה בציור למעלה, נולדה בשנת 1768 להורים שהיו בעלי מטעים באי הקריבי מרטיניק, שהיה נתון לשליטת צרפת. כשהייתה בגיל 20 החליטו הוריה לשלוח אותה לצרפת מולדתם. באוגוסט 1788, קצת לפני המהפיכה הצרפתית, נעלמה ספינתה של איימה בים סמוך לאלג'יריה. כנראה שודדי ים ברבריים פשטו על הספינה, ושלחו את איימה אל הביי (מושל) של אלג'יריה שנתן אותה מתנה לסולטאן העות'מאני באיסטנבול. שם פגשה את עבד אל חמיד, הפכה לשפחתו המועדפת ולמעשה לאישתו, לאחר שנאלצה להמיר את דתה מנצרות קתולית לאסלאם.
מה שאיימה חוללה בהרמון העות'מאני הוא מימוש האידאולוגיה הצרפתית בכל מושבותיה של צרפת בעולם: שליחות מתרבתת, Mission Civilisatrice, כלומר ייבוא התרבות הצרפתית המעודנת והמתקדמת לאיזורים שבעיני הצרפתים היו פרימיטיבים. כמובן שהאימפריה העות'מאנית לא הייתה עוד מושבה של צרפת, אבל מי ששלטה בה בפועל, והייתה הסולטאנית האחרונה והחזקה של שלהי תקופת "סולטאנות הנשים", הייתה ממוצא צרפתי, שנקראה כעת נאקשידיל. היא הכניסה את הבשמים, הלבוש ואת גינוני השולחן והנימוסים הצרפתיים חזק לארמון ולהרמון, ומשם זה חילחל לאליטה של האימפריה. אומנם חשוב להדגיש, שסיפור נאקשידיל לא מבוסס לגמרי מבחינה היסטורית, אבל הפנייה מערבה בתרבות המשפט והצבא העות'מאני, שאותה יישם בנה של נאקשידיל (למרות שלא בטוח שהייתה אימו הביולוגית) מחמוד השני באמצו את המודל הצרפתי, מיוחס לנאקשידיל.
הטענה היא שנאקשידיל הייתה מחוברת למחמוד השני, ודחקה את כל יריביו וגם דחקה נשים שאיימו עליה (ומחמוד השני היה סולטאן מרובה נשים בצורה חריגה), כשהייתה ואלידה סולטאן- אימו של הסולטאן.
נאקשידיל הייתה אחת מארבע נשים שהיו מקורבות לסולטאן עבד אל-חמיד, וביניהן שתיים מאוד דומיננטיות נוקהט ומיהרימה, שניסו להמליך את בניהן על חשבון מחמוד השני, הבן החביב על נאקשידיל. אבל נאקשידיל הצליחה לתפוס את תשומת הלב של הסולטאן, לדחוק את האחרות ולפגוע בהן ובבניהן. כך מחמוד השני הפך לסולטאן הרפורמטור הגדול של האימפריה.
היותה של נאקשידיל תככנית שהשפיעה על מחמוד השני וקידמה אותו להיות סולטאן חזק אינו מוטל בספק. מה שמוטל בספק הוא מוצאה. גם תאריך הולדתה מוטל בספק יש הטוענים כי נאקשידיל היא אישה אחרת, ואיימה ריברי פשוט טבעה בים בגיל 20 ולא נתפסה על ידי ברברים. הטענה המנוגדת החזקה ביותר היא שנאקשידיל נולדה והובאה לארמון מאיזור הרי הקווקז. טענה נוספת היא שלעבד אל חמיד הראשון הייתה אישה נוספת עם שם כמעט זהה, נאקש-י-דיל, שהייתה אימו הביולוגית של מחמוד השני. לפי טענה זו, שגם מחזקת את התיאורייה שאיימה טבעה בים ולא חולצה או נחטפה מהספינה, נאקש-י-דיל סולטאן, הוואלידה סולטאן של מחמוד השני, הייתה צרפתייה בשם נאש דה לה בוזארי, שמתה משחפת לבסוף.
טענה רביעית הייתה שנאקשידיל הייתה צרפתייה (כנראה אותה איימה דה ריברי, שלא נחטפה אלא הגיעה לצרפת ויצרה קשר עם משפחתה המלכותית של בת דודתה) שהובאה על ידי הקיסרית הצרפתייה לארמון הסולטאן, שהיה עדיין ארמון טופקאפי (שימש כארמון הרשמי של הסולטאן במשך 400 שנה עד 1853), הסולטאן התאהב בה וביקש את ידה.
בכל אופן, מה שההיסטוריונים מסכימים עליו הוא, שנאקשידיל, בנוסף להיותה פוליטיקאית ומרפקנית מחוננת בחצר ההרמון, הייתה מושפעת מהתרבות ומהשפה הצרפתית, לא משנה מה היה שמה, מתי נולדה (1763, 1768 או 1776) או מה היה מוצאה, ואת כל זה הנחילה לבנה, האמיתי או החורג, מחמוד השני, הסולטאן שניסה לשנות את האימפריה העות'מאנית ולהפוך אותה למערבית יותר, אך לשווא.
על נאקשידיל עשו כבר סרט, שקראו לו "כוח אינטימי" או "המועדפת", על איך העדיף אותה הסולטאן עבדל אל-חמיד על כל נשותיו ועל השפעתה. אם יעשו סידרת המשך נוספת לסידרה "הסולטאן", אחרי הסידרה שאמורה להתחיל בחודש הבא על קוסם סולטאן, ודאי יעשו אותה על נאקשידיל המסתורית והתככנית.
