היסטוריה, מבוא לתולדות העמים התורכיים, תורכיה ואיראן

מבוא לתולדות העמים התורכיים 3: אימפריית עשרת החצים

Leave a comment

היום אנחנו מכירים איזורים אלה בתור קזחסטאן, אוזבקיסטאן, קירגיזיסטאן, תורכמנסיטאן וחלק מדרום רוסיה. אבל בימי הביניים המוקדמים, בין השנים 581-657 לספירה הנוצרית, כל האיזורים האלה היו תחת מטרייה אחת: קונפדרציית שבטים שנקראה "און אוק" (עשרה חצים), ולמעשה אימפריית גוק-תורכ המערבית. לאימפריה הזאת היו שתי ערי בירה : נאווקאת, עיר הבירה שהייתה פעילה בעונות הקיץ, והבירה המינהלית, סוייאב, שתיהן שוכנות בעמק נהר הצ'ואי שבקירגיזיסטאן, מזרחה לבישקק בירת קירגיזיסטאן כיום. אימפריית "עשר החיצים", או גוק-תורכ המערבית, נוצרה לאחר מלחמת אזרחים קשה, שפיצלה את האימפריה התורכית הראשונה הידועה, הגוק-תורכ. השליט הנודע של אותה אימפריה היה טונג יאנגבו ח'אגאן, והוא היה מעורב במלחמה גדולה יותר, בין שתי אימפריות גדולות ושכנות לו: האימפריה הביזנטית, איתה כרת ברית, שנלחמה נגד האימפריה הפרסית הסאסאנית. שוב, מדובר בעמים תורכיים שטרם קיבלו עליהם את האסלאם, לכן דתם הייתה הדת שהוגדרה כ"טנגריזם", כלומר אמונה בפנתיאון האלים התורכי, ובאיתני הטבע, ושפתם הייתה שפה תורכית קדומה, קרובה למונגולית. באותן שנים התפתח גם הסחר במשי, שכמובן "דרך המשי" העיקרית עברה בתחומי האימפריה. בני ברית ידועים של טונג יאנגבו היו הכוזרים, שבשנת 627 חברו יחד אליו כדי לכבוש שטחים נוספים באיזור הטרנס-קווקזי. העיר הידועה שנפלה לידי האימפריה התורכית המערבית היא בירת גרוזיה כיום, טביליסי. גייסות האון-אוק נכנסו לארמניה והניסו את הפרסים משם. ההתפשטות מערבה נעצרה בשנת 630 לספירה, עת נרצח טונג יאנגבו.
לאחר ארבע שנים של חוסר יציבות, עלה לשילטון באימפריה אשינה האלו בשנת 634. הוא מלך 5 שנים והוא שהקנה לאימפריה את שמה, "עשרת החצים (און-אוק)", היות והייתה מורכבת משתי קונפדרציות שבטים, דולו ונושיבי, כשכל אחת מהן הרכיבה חמישה שבטים קטנים. לאחר שנים שקטות יחסית, בסוף שנות החמישים של המאה השביעית לספירה התעוררה שושלת טאנג הסינית, ופלשה במלוא עוצמתה לתוך האימפריה התורכית המערבית. בשנת 670 לספירה שושלת טאנג הצליחה להביס את האימפריה התורכית המערבית, והכריזה על שני שליטי בובה של שתי קונפדרציות השבטים שהרכיבו את אימפריית האון-אוק. הקיסר הסיני משושלת טאנג הכריז על עצמו כעל הח'אגאן (השליט העליון) של שבטי הגוק-תורכ.

אבל התורכים הנוודים לא נכנעו: הם התרגלו לחיי נוודות ולאורח של לוחמת גרילה. הם התעוררו מחדש והכריזו על מרד כנגד הסינים. שני אחים שהנהיגו שבטים, אילטריש וקאפאגאן, מרדו כנגד הסינים ודחקו אותם לאחור בשנת 679 לספירה. הם הקימו מחדש את האימפריה התורכית והרחיבו את שליטתם עד כדי כך ששלטו על כל הערבות שמאחורי החומה הסינית הגדולה. התורכים הגיעו עד סמארקאנד והתנגשו בעשור הראשון של המאה השמינית עם חיילי הח'ליפות האומיית הערבית-מוסלמית. מלחמה ישירה ראשונה וגדולה תורכית-ערבית פרצה, והתורכים המערביים נחשפו לראשונה לאסלאם. בסופו של דבר, הערבים ניצחו במלחמה זו. בסופו של דבר קרסה האימפריה התורכית המערבית תחת מאבקי כוח פנימיים ופשיטות סיניות בלתי פוסקות אל מעבר לחומה, ומתוך האימפריה הקורסת קמה אימפריה חדשה: קוטלו-בילגה ח'אגאן, ראש השבט האויגורי, יצר ברית עם שבטים בתוך האימפריה התורכית, בשנת 744 הוא ערף את ראשו של הח'אגאן (שליט-לוחם) האחרון של אימפריית הגוק-תורכ, אוזמיש, ויצר בכך את האימפריה האויגורית.
האויגורים, אגב, קיימים עד היום כקבוצה אתנית ממוצא תורכי-מוסלמי בצפון מערב סין, והם למעשה העם התורכי היחיד שכותב תורכית באותיות ערביות עד היום.

הערה: המקורות ההיסטוריים לגבי אימפריה זו הם דלים יחסית, היות ומדובר בשבטים של רוכבי ערבות, שמונהגים על ידי ח'אגאנים (לוחמים-שליטים), שהתפשטותם ומלחמותיהם היו בערבות שוממות יחסית. לכן התיעוד ההיסטורי לגביהם או שעבר בעל פה, או שצוטט מכרוניקות סיניות או ממקורות ערביים.
כשאני אומר "האימפריה התורכית המערבית" אני מתכוון לאימפריית גוק-תורכ המערבית, שנקראה גם "עשרת החצים" (בתורכית: און אוק, או אונוק). מדובר בשבט אחד גדול, בשם האשינה, שהיה מורכב למעשה מקונפדרציות של שבטים, בייחוד שתי קונפדרציות גדולות שהכילו חמישה שבטים כל אחד. ברגע שחוסל הח'אגאן, כלומר השליט-לוחם האחרון של האשינה, או הגוק-תורכ, תפסו השבט האויגורי הגדול את מקומו.

פרק ההמשך, מבוא לתולדות העמים התורכיים 4: בולגריה האמיתית ומקורותיהם של הבולגרים (אם הקישור לא עובד, נא לסמן אותו ולהעתיק ולהדביק בשורת המשימות למעלה):

http://histerio.co.il/?p=1972

Uncategorized, הסולטאן ושאר סדרות תורכיות, תורכיה ואיראן

כל הסדרות התורכיות ששודרו ומשודרות בארץ- חלק שלישי

Leave a comment

17. סודות אפלים- (בתורכית: קאייפ Kayıp)- סידרה ששודרה בין השנים 2013-2014 בקאנאל די בתורכיה, בכיכובם של קאאן טאשאנר, מטה הוזורולו ואסלי אנוור. כמאל ואשתו ליילה חיים עם ילדיהם, כרם ויסמין, חיים מעוררי קינאה. הם נראים כמו עסק משפחתי גדול וגרים בבית נחמד, ממש משפחה מושלמת. עם זאת, שולחן המשפחה מתהפך בלילה אחד עת כרם (ארהאן קאיטאל), בנה היחיד של ליילה אוזדמיר וכמאל אוזדמיר, נלקח על ידי שני שוטרים, עת שאמו ואביו לא היו בבית ולא יכלו לקבל מידע על כך מאוחר יותר. המאבק הבלתי פוסק על שיחרור הילד, מוביל לפיצוץ היחסים במשפחה וחשיפת הסודות שכולם מסתירים.
18. עידן הטוליפ (לאלה דוורי)- או "הזמן של לאלה", סידרה ששודרה בין השנים 2010-2014 ברשת פוקס התורכית ונקראת, כביכול, על שם תקופה משמעותית מאוד בתולדות האימפריה העות'מאנית ואירופה כולה, "עידן הצבעונים" בכיכוב מלכת היופי התורכייה לשעבר סלן סויידר, אמינה סנדל, סרנאיי סאריקאיה, האטיג'ה אסלאן וקנאן באל. למעשה, הסידרה נקראת על שם דמות שמשחקת בה: לאלה (שם שמשמעותו טוליפ, פרח הצבעוני) אילגאז, שאותה משחקת אמינה סנדאל. הסידרה מספרת על משפחת אילגאז, משפחה אמידה ושמרנית, בעלת עסק מצליח, צ'ינאר (טולגהאן סאישמאן) הוא הבן היחיד במשפחה. אדם מוצלח שנראה טוב. לצ'ינאר מערכת יחסים חיובית עם לאמו אקבאל ולדודו נג'יפ, אנשים ששומרים על המסורת. נג'יפ ואקבאל עושים מה שהם יכולים כדי לשמר את המשפחה. מצד שני, קיימת משפחת טשקיראן, משפחה מודרנית עשירה וסאדיסטית מאיסטנבול. לאחר מות אב המשפחה, היא כמעט ופושטת רגל. אם המשפחה, זומרוט, מנסה לעשות הכל כדי לשמר את הסטנדרטים הגבוהים שבהם היא חיה. יש לה שתי בנות, לאלה (טוליפ, פרח הצבעוני) ויסים, ובן הזקונים כרם. צ'ינאר אילגאז ולאלה מתאהבים ומחליטים להתחתן בסתר. נישואיהם הסודיים נתקלים בהתנגדות מצד שתי המשפחות. האם הנישואין שלהם יהיו מוצלחים, או שמא יסים תצליח לפתות את צ'ינאר ולגנוב מאחותה את בעלה? הסידרה שודרה בערוץ הים תיכוני בישראל.
19. הנערה עם הצעיף האדום- סידרה שמבוססת על סרט תורכי מפורסם משנת 1978. בכיכוב סצ'קין אוזדמיר, באריש פאלאי, נסרין ג'אוואדזדה, ואוזגה אוזפירינג'י. הסרט והסידרה מבוססים על רומן מאת הסופר הקירגיזי צ'ינגיז איימאטוב והוא נושא אלמנטים רבים וכולל שחקנים שמוצאם מהעמים התורכיים שלא מתורכיה עצמה (הרפובליקות המוסלמיות של מה שהייתה ברית המועצות), למרות שעלילת הסידרה מתרחשת בתורכיה עצמה. איליאס הוא נהג משאית מאיסטנבול שמגיע לכפר מרוחק לעבוד בבניית סכר. כאשר המשאית שלו תקועה בדרך עפר בוצית, הוא נתקל באסיה, אישה מהכפר שהוא נותן לה את הכינוי אל יאזמאלים ("צעיף אדום" בתורכית). הם מתאהבים, מתחתנים ונולדת להם ילדה בשם סאמט. יום אחד איליאס מתעכב כדי לעזור לכמה עוברי אורח שנתקעו, אבל בגלל שנהג כך, הוא מפוטר מעבודתו. כאשר אסיה הולכת אל הבוס של איליאס ומתחננת עבורו, שיוחזר לעבודתו, איליאס זועם ומכה אותה, ואז מתחיל רומן עם חברתו לשעבר דילק, היות והוא סובר כי אישתו בגדה בו עם הבוס. כאשר איליאס מבין את הטעות שלו, הוא חוזר ומגלה כי אסיה ובתם עזבו את הבית. אסיה וסאמט משוטטות על הכביש הן נאספות בטרמפ על ידי צ'משיט, גבר שמבין שלאסיה אין לאן ללכת, הוא מרחם על האם ובתה ומציע להן מזון ומקלט בעוד איליאס מחפש אותן נואשות. סאמט מחבבת צ'משיט ואסיה מתחילה לראות שסאמט חושבת עליו כעל אביה. ואז יום אחד לאחר שנים רבות, פתאום מופיע איליאס ואסיה נאלצת לבחור בינו לבין צ'משיט. הסידרה שודרה בתורכיה בעונת 2011-2012 ברשת ATV, ובישראל בערוץ הים תיכוני, ערוץ 25.
20. אהבה וכסף שחור- בתורכית Kara Para Aşk, קארא פארא אשק, סידרה ששודרה בין השנים 2014-2015 בערוץ ATV התורכי. סידרה ששודרה בישראל בערוץ 25, הערוץ הים תיכוני. אגב, הסידרה נודעה בכך שבתורכיה, ההופכת לשמרנית, הרגולטור RTUK (המועצה העליונה לרדיו ולטלוויזיה) הטיל על הפקת הסידרה קנס עקב סצינת נשיקה לוהטת שהייתה בה.
הסידרה היא בכיכובם של נבאהת צ'הרה האגדית (פירדבס ב"אהבה אסורה", ואימו של הסולטאן סולימאן בסידרה על חייו), אנגין אקיורק וטובה בויוקוסטון הידועה.
עומר דמיר הוא קצין משטרה מסור, אשר זוכה לאחרונה לנסוע לאיסטנבול לשם מילוי תפקידו עם ארוסתו סיבל אנדק. הוא חי בעוני עם אמו, אחיו הבוגר ואשתו מליקה, כמו סיבל, המתגוררת עם אמה, אביה החולה ואחותה.אליף דניזר (טובה ב.) היא מעצבת תכשיטים עשירה שמתגוררת ברומא. ביום ההולדת שלה היא חוזרת לאיסטנבול, שם מתגוררים אביה, אמה ושתי אחיותיה באחוזה גדולה. באותו ערב, המשפחה שלה מפתיעה אותה ליום הולדתה במסיבה.

עומר להוט להיות מעורב בפענוח מקרה רצח, ולכן ידידו ארדה מחליט לערב אותו בדו"ח על המקרה. הדו"ח כולל שני קרבנות לא ידועים שנרצחו במכונית על קצה הצוק. ברגע שארדה ועומר מגיעים, עומר הרוס כשהוא רואה את סיבל במושב הנוסעים, עם כדור בראשה. לצדה אביה של אליף, גם הוא מת. במהלך ההלוויה של אביה, אליף מאוימת על ידי קבוצת גברים אשר מכריחים אותה לגלות היכן נמצאים יהלומים. אז מגלה אליף שאביה היה בעצם גנב יהלומים בשווי של מיליוני דולרים, וכעת הוא מת, היא חייבת למצוא אותם ולמסור להם את היהלומים. אם לא, הם יהרגו את משפחתה. היא מחליטה לשמור את זה בסוד ממשפחתה, כי היא לא רוצה להדאיג אותם.
כשאחותה הקטנה של אליף, נילופר, יוצאת ללימודים בחו"ל, היא ואליף נחטפות ונלקחות לבקתה, שם פסיכופת בשם מטין ששמו האחר פתיח, מבקש מהן לגלות היכן הן נמצאות. kנילופר אין מושג על יהלומים, אבל הוא מחליט לשמור על נילופר ולהשתמש בה כדי ללחוץ על אליף. אליף מחוסרת ההכרה נלקחת אל היער, שם פתיח מסביר שהוא ישמור את נילופר כאסיר שלו עד שאליף תמצא את היהלומים. ככל שהזמן מתקדם, נופלת נילופר במלכודת שנקראת "תסמונת שטוקהולם" ואת השאר תגלו בעצמכם/ן….
21. רסיסים- Paramparça- פאראמפארצ'ה בתורכית: סידרה ששודרה בין השנים 2014-2017 בערוץ סטאר טי וי התורכי, ובערוץ "ויוה פלוס" בישראל. הקרנתה בישראל הסתיימה זה עתה. הסידרה היא בהפקת הזרוע התורכית של חברת אנדמול, החברה שיצרה את "האח הגדול". מככבים בה ארקאן פטאקאיה, אברו אוזקאן, נורגול ישילצ'אי, אלינה בוז (חצי תורכייה/בולגריה וחצי רוסיה במוצאה), סארפ אקאיה ומינה טוגאי. סיפורה של הסידרה מדבר על מפגש מקרי בין שני אנשים מרקעים שונים. גולסרן (נורגול ישילצ'אי), צעירה יפה בהריון המתגוררת בשכונה ענייה באיסטנבול, נפגעת על ידי מכונית ומובאת לבית החולים ללדת. בינתיים, דילארה, אשתו של איש עסקים עשיר איסטנבולי, יולדת את התינוק שלה באותו בית חולים. בשל הדמיון של שמות המשפחה שלהם, התינוקות מוחלפים בין ההורים: תינוקתה של גולסרן ניתנת לדילרה, והתינוקת של דילרה ניתנת לגולסרן. חמש עשרה שנים מאוחר יותר, גולסרן מתגוררת בשכונה ענייה באיסטנבול עם בתה האזאל וגיסתה קארימן. היא מנסה לעשות כמיטב יכולתה לגדל את בתה לאחר שבעלה עזב אותה. היא עובדת בחנות קטנה כזבנית. בינתיים, דילארה חיה עם בתה ג'אנסו ובנה אוזאן בבית גדול על הבוספורוס. למרות שהיא חיה חיים עשירים, היחסים שלה עם בעלה ג'יהאן (ארקאן פטאקאיה) לא טובים והם נפרדים. כאשר חבר ילדותו של ג'יהאן, הארון, מגיע לאיסטנבול, הוא אומר לדילארה שהוא אוהב אותה ושיש לו רגשות כלפיה, למרות שחלפו שנים רבות מאז ראו זה את זה ודילארה מתאהבת בו. ג'יהאן ודילארה מאושרים, ג'יהאן עם גולסרן ו דילארה עם הארון, אבל ביום החתונה של ג'יהאן וגולסרן, היא מתה כי היא נרצחה על ידי בעלה של החברה של אוזאן. לאחר מותה של גולסרן, ג'יהאן מרגיש בודד וחייו נהרסים. ואז מגיעה עיישה (שוקראן אובאלי), פסיכולוגית וקיקבוקסרית. הם נפגשו בטעות, אבל היא אוהבת את ג'יהאן כי היא רואה בו גבר צנוע, עדין ורך. אבל ג'יהאן אומר לה שהחיים שלו מסובכים, והוא לא יכול להבטיח לה חיים מאושרים. עם זאת, היא רוצה להיות איתו. עיישה הביא אנרגיה חיובית לחיים של ג'יהאן והוא מרגיש טוב איתה. דילארה בהריון מהארון, והיא יולדת תינוק. אבל ג'יהאן ודילארה מחויבים לחיות יחד עם התינוק של הארון, כי הם מפחדים משמועות ומהתקשורת.
22. שתולים- (בתורכית İçerde- איצ'רדה=בפנים), סידרה תורכית ששודרה בערוץ SHOW TV התורכי בין ספטמבר 2016 ליוני 2017. מככבים בה צ'טין טקינדור (בתפקיד סארפ), צאטאי אולוסוי, אראס בולוט איינמלי (בתפקיד מרט) ובנסו סוראל.
הסיפור מתחיל עם הדמות הראשית סארפ ועם אחיו הצעיר אומוט. אומוט נחטף בגיל 3 על ידי ג'לאל, שהוא מנהיג כנופייה באיסטנבול. אומוט גדל ברחובות ועובד עבור ג'ושקון כילד קבצן. ג'לאל מאוחר יותר מגדל את אומוט וקורא לו מרט. ג'לאל תומך במרט והוא נשלח לאקדמיית המשטרה, כדי לקבל הכשרה של שוטר ולהיות שתול בתוך בצוות של יוסוף, ראש מחלקת החקירות שעובד קשה כדי לעצור את ג'לאל על מעשיו הבלתי חוקיים מזה 20 שנה. סארפ, אחיו של מרט, לומד באקדמיה למשטרה, ונעשה תלמידו החביב על יוסוף, הידוע בהצטיינותו בתפקידו. בטקס הסיום, יוסוף מרחיק את סארפ מאקדמיית המשטרה וכולא אותו למשך שנה כדי למשוך את תשומת לבו של ג'לאל. ג'לאל שולח את בתו, עורכת הדין מלכ, כדי להציל אותו. כאשר סארפ הוא מצטרף לכנופייה של ג'לאל כשוטר סמוי על מנת למצוא את אחיו אומוט, ולכלוא את ג'לאל על מעשיו הבלתי חוקיים. מצד שני, מרט עובד במשטרה כסוכן של ג'לאל, מכסה על מעשיו של ג'לאל ולעתים מציל אותו . הסדרה מראה על גורלם של שני אחים, שהם סוכנים סמויים ולא מודעים זה לזה למרות קירבתם, ועל אמם, פוסון, החיה למצוא את בנה החטוף, אומוט.

23. אלף לילה ולילה (בתורכית: בינביר גג'ה)- סידרה ששודרה בקנאל D התורכי בשנת 2006, וכיום משודרת בערוץ 33 של התאגיד בתרגום לערבית בלבד. מככבים בה בני הזוג בחיים האליט ארגנץ', הלא הוא הסולטאן, וברגוזאר קוראל. הסידרה מבוססת על סיפורי אלף לילה ולילה האגדיים בגירסה מודרנית. יש בה ארבע דמויות: שהרזאד (ברגוזאר), אונור (האליט), כרם ובנו.
שהרזאד היא אדריכלית שאפתנית, שנזקקת נואשות לכסף כדי לשלם על הטיפול בבנה, קאאן, שסובל מלוקמיה. לאחר שהיא מתחננת ללוות כסף ממקורות שונים, היא תקועה עם הבוס שלה, אונור, אשר מסכים לתת לה את הכסף שהיא זקוקה לטיפול של קאן בתנאי שהיא תבלה איתו לילה.

24. יפה שלי (Cesur ve Güzel, בתורכית "ג'סור וגוזל")- סידרה שעכשיו התחילה הקרנתה בערוץ "ויוה פלוס". משחקים בה שני השחקנים שמופיעים הכי הרבה, לדעתי, בסדרות תורכיות, ממש כמו משה איבגי בישראל ועאדל אמאם במצרים שאין סרט או סידרה בלעדיהם- קיוואנץ' טלטליטו בתפקיד ג'סור, וטובה בויוקוסטון בתפקיד סוהאן.
ג'סור חוזר לקורולדא, עיר קטנה מחוץ איסטנבול, לנקום בתהסין בגלל האיבה המשפחתית שלהם. כאשר ג'סור מגלה כי סוהאן היא בתו של טאהסין, הוא מחליט להשתלט על נקודת התורפה החלשה ביותר של האויב שלו. ג'סור פוגש את סוהאן בקורולדא באופן בלתי צפוי ושניהם מתאהבים, אהבה המאיימת לנער את עבותות של המשטר הרע של תהסין….

25. מחכים לשמש (Günesi Beklerken)- סידרה ששודרה בישראל בויוה פלוס, ובתורכיה בקאנאל D בין השנים 2013-2014. בכיכובם של אמרה קינאי, האנדה דואנדמיר, כרם בורסין.
דמט, ג'יהאן וג'אלה הם שלושה חברים טובים המתגוררים בעיר גוליאזי במחוז בורסה. דמט וג'אלה התאהבו בכדורסלן המצטיין ג'יהאן, אבל ג'אלה הייתה עם ג'יהאן מוקדם יותר. דמט, שהיא בהיריון מג'יהאן, שולחת את גאלה לספר לג'יהאן שהיא בהיריון. אבל ג'אלה לא אומרת את זה לג'יהאן מזה שנים. העלילה ממשיכה להסתובב סביב בית הספר בו מלמד ג'יהאן, שם עובדות ג'אלה וזיינפ. ג'יהאן, המורה לספורט והכדורסלן, מאמץ את זיינפ והם מתאהבים וחיים חיים מאושרים. לתוך הקלחת נכנס גם כרם, בנו המפונק של מנהל בית הספר ששולט בו בפועל, והעלילה המסובכת ממילא מסתבכת עוד יותר….

26. גונול- סידרה ששודרה בתורכיה בין השנים 2015-2016 בתורכיה תחת השם "האטירלה גונול". משחקים בה גוקצ'ה בהאדיר, אנגין אוזטורק
ואונור סאילאק. שודרה בערוץ "ויוה פלוס". גונול היא אחות במקצועה שגדלה בבית יתומים ושעובדת בבית חולים, והיא פוגשת נוירוכירורג עשיר בשם טקין בבית החולים שהיא עובדת בו, ומתארסת איתו. ממש לפני החתונה הכל משתבש: היא פוגשת אדם בשם אילקנור, שמזהיר אותה מפני טקין ואומר לה שהוא איש מסוכן. למחרת היא רואה את טקין, שהכחיש כל קשר לאילקנור ואת אילקנור רבים, ולאחר מכן אילקנור מת. היא מבטלת את הנישואין, בורחת מטקין ומתחברת ליוסוף, שרוצה לנקום את מות בנו. וכל העלילה מסתבכת. הסידרה שודרה בערוץ "ויוה פלוס".
27. הלב הפועם (בלב פועם)- סידרה שמשודרת בימים אלה בערוץ "ויוה פלוס" בכיכובה של ליילה לידיה טואוטלואו היפהפייה, כשגם כרם בורסין וגורקאן אויגון משחקים בה. שמה בתורכית הוא Bu Şehir Arkandan Gelecek (בו שהיר ארקאנדאן גלג'ק, שם ארוך, שמשמעותו "העתיד שמאחורי העיר הזאת"), והיא משודרת גם בימים אלה בערוץ ATV התורכי. סיפור סינדרלה הפוך, שמספר על עלי, נער שעבר טראומה בילדותו, ומגיע עם אונייתו לאיסטנבול, העיר שעד עתה סירב לבקר בה. הוא מתאהב שם בבחורה צעירה רקדנית מתחילה בשם דרין, בעת שנופלת לה נעל בדרך למופע ריקוד שלה. הוא מחפש אותה בכל העיר כדי להחזיר לה את הנעל ומשם העלילה מסתבכת.
28. שורה וסאיט- סידרה היסטורית, המספרת על מאורעות מלחמת העולם הראשונה והמהפיכה הרוסית שהתרחשה ממש לפני 100 שנים, שמספר גם את סיפורם של העמים התורכיים השוכנים ברוסיה, במקרה הזה חצי האי קרים. במקור היא נקראת "שורה וסאית הזאב", ומככבים בה קיוואנץ' טאטליטו בתפקיד סאיט "הזאב" אמינוף, קצין ממוצא תורכי בן חצי האי קרים שמשרת בצבא האימפריאלי הרוסי, שעקב המהפיכה הרוסית נמצא במסע הימלטות לאיסטנבול יחד עם אהובתו, שורה, בת אצולה רוסית, שאת תפקידה משחקת פארה זיינפ עבדאללה. הסידרה, ששודרה בשנת 2014 בערוץ "סטאר טי וי" התורכי, מספרת על אירועי המהפיכה הרוסית, מלחמת העולם הראשונה והשפעותיהן על הדמויות בסידרה. היא עוברת גם בפטרוגראד, הבירה האימפריאלית הרוסית בעבר שכיום וגם לפני מלחמת העולם הראשונה שמה הוא והיה סנט פטרסבורג. כמו כן, היא מספרת על איסטנבול שבשנות העשרים המאוד מוקדמות הייתה כבושה על ידי בעלות הברית, עקב תבוסתם של העות'מאנים וכניעתם. בישראל שודרה הסדרה בערוץ "ויוה".
29. עניין של כבוד- סידרה ששודרה בתורכיה בין השנים 2014-2015, ומשודרת כיום בערוץ "ויוה פלוס". מככבים בה כרם בורסין, שוקרו אוזיילדיז ויסמין אלן, שחקנית אנגליה ממוצא תורכי. הסידרה מספרת על משפחת קיליץ', שעוברת מאיסטנבול לעיר אייואליק שעל החוף האגאי. אביו של איאיט קיליץ' מתאבד, לאחר שמסתבך עם המאפייה, ואיאיט (כרם בורסין) נחוש לנקום במאפייה שגרמה למות אביו.
30. הצטלבות (בתורכית: Kördügüm): סידרה ששודרה בין השנים 2016-2017 בערוץ "פוקס" התורכי. בכיכוב אבראהים צ'ליקול, בלצ'ים בילגין רוז'דה דמירר, סעאדת אקסוי ואייבארס אוזסון, אמורה להתחיל להיות משודרת בקרוב בערוץ "ויוה". עלי נג'אט קאראסו, שאותו משחק אבראהים צ'ליקול, הוא נהג מירוצי מכוניות לשעבר ופלייבוי שהפך לאיש עסקים. הוא מנהל את קאראס אחזקות, שהיא חלק מקבוצה שאביו בנה תוך עשיית הון בבניית ספינות. התשוקה האמיתית שלו היא עדיין מכוניות והוא חולם על השקת מכונית חדשה. בעת נסיעת עסקים באיטליה עם חברו אייהאן, הם נתקלים בנאז (בלצ'ים בילגין), רופאה מקסימה שעושה רושם על שניהם. בשל נסיבות בלתי צפויות, עלי נג'אט מוצא עצמו כאב יחיד לבנו הלא ידוע, קאאן. בעודו מנסה לאזן את חייו כאב חדש ואיש עסקים, הוא מוצא את עצמו יותר ויותר תלוי בנאז, שהיא אישתו של אומוט, מכונאי רכב במוסך קטן…
אגב, בשנת 1982 יצא בתורכיה סרט עם אותו שם וכמעט עם אותה עלילה, את המוזיקה לסרט הלחין אורהאן גנצ'ביי הגדול.

הסולטאן ושאר סדרות תורכיות, פופולארי, תורכיה ואיראן

כל הסדרות התורכיות ששודרו ומשודרות בארץ-חלק שני

Leave a comment

10. לילה בחודש יוני- בתורכית Haziran Gecesi- האזיראן גג'סי: סידרה תורכית ששודרה בערוץ 25, הערוץ הים תיכוני. היא שודרה בתורכיה בערוץ D בין השנים 2004-2006, בכיכובם של נאז אלמאס (כיום בת 34, אז בת 21) ואוזג'אן דניז. מדובר בסידרה ותיקה מאוד בתורכיה. האווין (נאז אלמאס) היא סטודנטית ענייה שלא יכולה להרשות לעצמה לשלם שכר דירה. חברתה לאלה מארגנת לשתיהן עבודה שהן משמשות בנות לוויה לפוליטיקאים לאירועים וליציאות (לא שירותי זנות!) ומקבלות תמורת זה כסף. האווין הנואשת מסכימה. ערב אחד, האווין מצולמת בחשאי עם הפוליטיקאי אוראל איידין. בנו של אוראל, באראן, חוזר לתורכיה מאיטליה על מנת להקים עסק לתכשיטים. יום אחד באראן איידין פגוש בהאווין במסיבה ומתאהב בה. אימו של באראן, קומרו, מתנגדת לנישואין ודוגלת בכך שבאראן יינשא לדויגו (משמעות שמה בתורכית: רגש), שנמצאת במעמד גבוה יותר מהאווין. בדרך לחתונתם, מתרחשת תאונת דרכים והאווין נפצעת קשה וזקוקה לטיפול רפואי יקר. קומרו עושה עיסקה עם האווין: היא תעזוב את באראן, ובתמורה קומרו תעזור להציל אותה. לבאראן השבור נאמר כי האווין נהרגה בתאונת הדרכים. הוא נאלץ להתחתן עם דויגו ומתרגל אליה. נישואיהם הופכים למאושרים ויש להם שלושה ילדים. יום אחד, באראן הנשוי מבחין בהאווין, והם מתחברים שוב, מה שמעמיד את באראן בדילמה: אהובתו או משפחתו? הסידרה שודרה בערוץ הים תיכוני, ערוץ 25.

11. איפט- סידרה ששודרה בערוץ "סטאר טי וי" התורכי בין השנים 2011-2012. מככבת בה דניז צ'אקיר בתפקיד איפט, בחורה ממשפחה ענייה שמנהלת מערכת יחסים עם נהג מונית בשם ג'מיל (שמשחק אותו אבראהים צ'ליקול), אבל לאחר שהוא תוקף אותה הם נפרדים. איפט הענייה נאלצת להתחתן עם הבוס שלה, עלי, אבל הוא מגלה כי היא עדיין מאוהבת בג'מיל. בסופו של דבר מתחילה שרשרת של תאונות בסידרה: עלי יורה בג'מיל, אבל מי שקופצת וחוטפת את הכדור הוא בתו של עלי, שמאוהבת בעצמה בג'מיל. לאחר מכן, ג'מיל ואיפט מתחתנים, אבל תאונת דרכים גורמת לאיפט להיעלם. את בתם של ג'מיל ואיפט מגדל אדם בשם חליל, שפוגש לאחר שנים את איפט ומתיידד איתה, ולאחר מכן פותח איתה במאבק על האחזקה בבתה שלה שהוא מגדל. הסידרה בעצמה היא טרגדיה של טעויות. הסידרה שודרה בישראל ב2016.

12. דילה- סידרה ששודרה בין השנים 2012-2014 בערוץ "סטאר טי וי" בתורכיה, בשם "דילה האנים" (גברת דילה). משחקים בה ארקאן פאטאקאיה, האטיג'ה שנדיל והולייה דרג'אן. הסידרה שודרה בארץ בערוץ ויוה פלוס. דילה (האטיג'ה) היא עורכת דין מצליחה, שמתגוררת בעיירה סאריגול עם בנו של בעל קרקעות עשיר, איהסאן סלאמאולו. אדם בשם ריזה מסתכסך עם איהסאן בנושא רכישת קרקע, ריב שמסתיים בכך שריזה יורה בטעות באיהסאן והורג אותו. לאחר כמה זמן, דילה פוגשת את ריזה בנמל התעופה ומתפתח ביניהם רומן, בלי שהיא יודעת שמי שהיא מאוהבת בו הוא האיש שהרג בטעות את בעלה והרס את חייה. מה יקרה כשהיא תגלה? האם תשלים עם זה?

13. 20 דקות- סידרה ששודרה בתורכיה בשנת 2013, בכיכובה של טובה בויוקוסטון הנהדרת, שמשחקת את מלק, אם משפחה שחיה בשלווה, כשלפתע יום אחד פורצים שוטרים לביתם ומאשימים אותה ברצח. בעלה, עלי האלאסקאר, עושה הכל כדי להוכיח שהיא לא ביצעה שום רצח ושמלק, שנידונה לעשרים שנים בכלא, חפה מפשע. חוקר המשטרה אוזאן (פיראט ג'ליק) גם מתגייס כדי להוכיח את האמת בפרשה, ולענות על השאלה: האם באמת מלק היא שביצעה את הרצח? הסידרה שודרה בערוץ 25, הערוץ הים תיכוני.

14. אזל- סידרה ששודרה בישראל בערוץ "ויוה" ובתורכיה שודרה במקור בין השנים 2009-2011 בערוצים "SHOW TV" וATV. מי שמככבת בסידרה היא ג'אנסו דרה, בת ה-36 כיום, שהבליחה לזמן קצר גם בסידרה "הסולטאן". לצידה משחק בסידרה גם קנאן איזמירליאולו הידוע וכן גם סדף אווג'י (ששיחקה את מנקשה בטלנובלה התורכית הראשונה ששודרה בארץ). העלילה מתרחשת בשנת 1997, כשעומר (אסמאעיל פיליז), שמנהל חיים שקטים, עד ליום שמשנה את חייו. לעומר היו שני חברים גנגסטרים: עלי וג'נגיז, כשעומר מתאהב בבחורה בשם איישאן (ג'אנסו דרה, שמשום מה אוהבים לתת לה את התפקיד של הרעה). אביה של איישאן משכנע את שני הגנגסטרים לבצע שוד בקזינו, שמתברר ככושל, כשעלי יורה והורג את השומר. האשמה בפשע נופלת על עומר החף מפשע, כשארבעת הפושעים יוצאים נקיים וממשיכים בחייהם. עומר יושב בכלא, כשלאחר שמונה שנים פניו מושחתים בכלא על ידי גנגסטר אחר וחושבים שהוא מת, כשהוא בעצם נמלט ממאסרו, פניו משתנים על ידי ניתוח פלסטי והוא מאמץ את השם אזל. הוא חוזר על מנת לנקום בחבריו שהפלילו אותו, כשהם לא יודעים שאזל הוא עומר המסכן….

15. קאראדאיי- סידרה ששודרה בתורכיה בין השנים 2012-2015, בכיכובם של ברגוזאר קוראל (אישתו במציאות של האליט ארגנץ', ה"סולטאן"), קנאן איזמירליאולו וצ'טין טקינדור. שמה של הסידרה הוא שילוב המונח "קאבאדאי" (ביריון בתורכית, בדומה מאוד ל"אבאדאי" המוכר לנו מאוד מערבית, מילה בעלת אותה משמעות") ומאהיר קארא, הדמות הראשית בסיפור, אותה מגלם קנאן איזמירליאולו. סיפורה של הסידרה מתרחש בשנות השבעים באיסטנבול. מאהיר הסנדלר חי חיי מעמד בינוני שקטים עם שני הוריו, אחיו ושתי אחיותיו. הוא מאורס לאייטן ועומד להתחתן איתה. יום אחד אביו, נאזיף קארא, מואשם ברצח התובע הראשי, ונידון למוות. מאהיר קארא לא מוותר ומחליט לעשות הכל כדי להביא לזיכויו של אביו שהואשם לשווא, היות והוא נתפס על ידי עד בזירת הרצח עם נשק בידיו. מאהיר קארא מחליט לשנות את זהותו לסאלח, מתמחה במשפטים, ולהתחבר לשופט הראשי במשפטו של אביו על מנת להביא לזיכויו של נזיף. במהלך עבודתו הוא מתחבר לפרידה, שופטת צעירה ויפה (ברגוזאר קוראל) ושניהם מתאהבים. פרידה ממשיכה לחקור ולמצוא ראיות שמזכות את נזיף מהרצח, ובפני מאהיר/סאלח עומדות שתי מטרות שנראות בלתי אפשריות: להביא לזיכויו של אביו וגם להינשא לפרידה. כשהסידרה שודרה בארץ, הייתה הפסקה בין שידור שתי העונות הראשונות לשידור העונה השלישית.

16. משחק השתיקה-סוסקונלאר (השותקים- Suskunlar) בתורכית. סידרה ששודרה בשנת 2012 בתורכיה בערוץ SHOW TV, שודרה בשלושים מדינות וזכתה לפרסים ולשבחים רבים, בין היתר היות והיא מבוססת על סיפור אמיתי, שהתרחש לגמרי במציאות. מדובר בסיפורם של ארבעה ילדים, שבשנת 1997 נידונו בהיעדרם לעונשי מאסר בגלל שגנבו משאית של בקלאווה בגאזיאנטפ. סיפורה של הסידרה הוא על ארבעה נערים, שגונבים מכונית בקלאווה ונוהגים בה מבלי לדעת לנהוג, והורגים בטעות אדם זקן. בהיעדרם הם נשפטים לשנות כלא ארוכות, כשבכלא הם עוברים התעללות וחיים קשים, כשהם מנסים לכל אורך הדרך לקבל זיכוי ושיחרור מהכלא ומההליכים המשפטיים הקשים. הסיפור רודף אותם לאורך כל חייהם. הסידרה בכיכובם של מוראט יילדירים, סארפ אקאיה והשחקנית אסלי אנוור (כיום בת 33, מופיעה כאן בתמונה).

ובנוסף לזה, עידכון: הסידרה "הסולטאן" הגיעה לסיומה הסופי, ולא ישודרו עוד פרקים נוספים, בתורכיה. הסידרה כללה בסך הכל 6 עונות: 4 העונות הראשונות של הסידרה "המאה המפוארת-הסולטאן" הידועה והמצוינת ששודרה בין השנים 2011-2014 בתורכיה ובעוד עשרות מדינות כולל בישראל, ולאחר מכן שתי העונות הפחות מוצלחות של סידרת הבת שלה, "המאה המפוארת- קוסם סולטאן", שטרם שודרה בישראל, ושודרה במשך שתי עונות, מנובמבר 2015 עד הפרק האחרון שלה ב27 ביוני 2017, בתורכיה. סידרת הבת זכתה לביקורות צוננות ולאחוזי צפייה לא מספיק גבוהים כמו הסידרה המקורית. לסידרת הבת היו בסך הכל 60 פרקים, כשלסידרת האם היו 139 פרקים. בסך הכל לכל סאגת "הסולטאן" היו 199 פרקים, והיא נפרשה על פני שש שנים, מ2011 עד 2017. הסידרה שודרה בשלושה ערוצים: בתחילתה שודרה בשנת 2011 בSHOW TV, עיקרה של הסידרה שודר בSTAR TV ובשנתה האחרונה שודרה בערוץ FOX תורכיה.

היסטוריה, מבוא לתולדות העמים התורכיים, תורכיה ואיראן

מבוא לתולדות העמים התורכיים 2: משחקי הכס של אימפריית גוק-תורכ

Leave a comment

הזמן הוא ימי הביניים, במאה השישית לספירה. דת האסלאם עוד מעט תופיע, אך לפני כן השבטים התורכיים, שהיו שבטים נודדים בערבות מרכז אסיה החלו ליצור קונפדרציות שבטיות וליצור מדינות שהפכו לאימפריות בהמשך. באותם ימים התקיימה אימפריה ענקית, שלא רבים יודעים עליה. האימפריה השתרעה מצפון סין לאורך האיזור שהוא היום הרפובליקות המוסלמיות של ברית המועצות לשעבר, מהאיזור הקרוב לים יפן עד לים השחור. לאימפריה הזאת קראו אימפריית הגוק-תורכ (Göktürk), שנוסדה בידי שבט אשינה התורכי. אימפריית הגוק-תורכ התקיימה פעמיים בהיסטוריה: בין השנים 552-660 ו682-744 לספירה הנוצרית. דתה הלא רשמית, אך הנפוצה ביותר של האימפריה הייתה הטנגריזם- הדת התורכית העתיקה, שכוללת פנתיאון אלים וגיבורים תורכי נרחב, שבראשו עומד האל טנגרי האימפריה חוותה בשנת 630 לספירה מלחמת אזרחים, שפיצלה אותה לאימפריית הגוק-תורכ המערבית ואימפריית הגוק-תורכ המזרחית, אך הצליחה להופיע שוב לאחר 22 שנות הפסקה בגילגולה השני.
בראש האימפריה עמדו ח'אגאנים (או: ח'אנים), והכוונה היא לשליטים שהיו גם לוחמים, וזאת משמעות המילה ח'אגאן או ח'אן. מייסדה של השושלת היה הלוחם-השליט בומין ח'אגאן האגדי, ראש קונפדרציית השבטים של האשינה.
באשר להיווצרות האימפריה, חשוב להדגיש כי שבטים ועמים תורכיים היו כמעט כל הזמן במצב של התנגשות ביניהם באיזורי ערבות מרכז אסיה. מקורם של האשינה היה באיזור שינגג'יאנג (צפון מערב סין של היום, איזור שכיום רוב תושביו מוסלמים), ואויביהם היו הרוראנים- השבט הדומיננטי בשיגג'יאנג דאז, וכן האויגורים- קבוצת שבטים תורכיים אחרת, שקיימת עד היום בצפון מערב סין. את התיעוד ההיסטורי הטוב ביותר לתולדות העמים התורכיים הקדומים ניתן להשיג מכרוניקות סיניות. כלומר: אם רוצים להבין את מקורותיהם של התורכים, יש לחפש זאת אצל הסינים, עד היום. אויבים נוספים של הגוק-תורכים, ושל שאר השבטים התורכיים האחרים, היו כמובן הסינים. אמנם ההיסטוריון פיטר גולדן טוען כי הגוק-תורכים היו שבטים הינדו-איראניים במוצאם (כמו ההודים והפרסים) ורק לאחר מכן הפכו לתורכים (אימצו את השפה ואת הדת התורכית), אך דבר זה לא הוכח באופן סופי עד היום.
כידוע, בריתות של צדדים שונים כנגד צד אחד הם חלק מהמלחמות, והגוק-תורכים היו ידועים ככאלה שכורתים בריתות עם צד אחד (לדוגמה הסינים) כנגד צד אחר, כלומר נגד שבטים תורכיים יריבים, ואז מחליפים צדדים וכורתים ברית עם אחרים כנגד בעל הברית לשעבר. מלחמות, התפשטות ודיפלומטיה חכמה של כריתת בריתות והפרתן חוזר חלילה תוך כדי יצירת קונפדרציות של שבטים היא מאפיין גם של אימפריות תורכיות מאוחרות יותר, כמו למשל העות'מאנים. עוד מאפיין חשוב של הגוק-תורכים היה הצורך בשליט סמכותני, קשוח ויחיד, שיעמוד מעל כל המערכת הפוליטית וישלוט בה שילטון שושלתי, שיעבור לבניו אחריו. השליט בשבטים התורכיים ובקונפדרציות השבטים התורכיים היה ראשון בראשונים, בניגוד, למשל, לקונפדרציות שבטים ערביות באיזור המפרץ הערבי/פרסי, שם השליט נחשב ראשון בין שווים. ברגע ששושלת נחלשה, קמו בתוך השבטים שושלות אחרות שמרדו וטענו לשילטון, וכך, למעשה, התפלגה האימפריה במלחמת אזרחים.

סיפורם של הגוק-תורכים מתחיל בשנת 460 לספירה הנוצרית, עת מרדו שבטי האשינה באיזור שינגג'יאנג בצפון מערב סין של היום, כנגד הח'אנים הרוראנים. הרוראנים העבירו את שבטי האשינה לאיזור הרי האלטאי במפגשי הגבולות סין-מונגוליה-רוסיה-קזחסטאן של ימינו. בשנת 534 עולה לשילטון בשבט האשינה הח'אגאן בומין, שמכריז על עצמו כמנהיג של כל התורכים, כשזאת למעשה הפעם הראשונה שמוכרזת רשמית אימפריה או ממלכה תורכית כלשהי והתורכים מגדירים את עצמם כתורכים. ההתנגשויות בין שבטי האשינה הגוק-תורכים לרוראנים נמשכות, כשבומין מחליט לכרות ברית עם שבטי הוויי המערביים הסיניים, וכן לוקח לו את בתו של ראש שבטי הוויי הסיני לאישה. הברית החדשה מביסה בסופו של דבר את הרוראנים, עד לשנת 552 לספירה בה הרוראנים מובסים קשות ומנהיגם מתאבד. בירתם של הרוראנים, שנחשבת עיר הבירה התורכית האגדית, אוטוקן, נכבשת ובומין מת לאחר מכן. בנו, איסיק ח'אגאן, המשיך להתקיף את הרוראנים ומת במלחמה, כשאחיו שהחליף אותו בתפקיד הח'אגאן, מוקאן, הביס אותם באופן סופי בשנת 554 לספירה. בינתיים, איסטמי, אחיו של מייסד האימפריה בומין, מקבל את התואר היאגבו (המושל) של מערב האימפריה הגוק-תורכית, כורת ברית עם הפרסים הסאסאנים ומתכוון להתפשט מערבה, לכיוון אירופה. בדרך הוא נתקל בשבטים האווארים, שבטי נוודים מרכז-אסייתיים שמקורם אינו ידוע, ומביס אותם. בשנת 576 מגיע איסטמי לחצי האי קרים, שממוקם ביבשת אירופה, וכובש אותו, מה שהופך את קרים למקום מושבם של שבטים תורכיים במשך הרבה יותר מאלף שנים, ולהפיכתם דומיננטיים בחצי האי עד שסטאלין מגרש את רובם סופית מהאיזור. איסטמי מת, ובנו הפרוע, טארדו, עולה במקומו למשול במערב. בינתיים, במשפחתו של בומין, עולה לשילטון בנו השלישי, טאספאר, ומת בשנת 584. בנו של איסיק ח'אגאן, השליט השני, אישבארה, עולה במקומו, ובינו ובין טארדו, שמכריז על עצמאות ומייסד רשמית בשנת 584 את אימפריית הגוק-תורכ המערבית, פורצת מלחמת אזרחים על השאלה מי ישלוט באימפריית הגוק-תורכ, כשהשושלות הסיניות שבוחשות מסביב ומחפשות כל הזמן לסכסך בין הגוק-תורכים לבין עצמם, שושלות הטאנג והסוי, לא מפסיקות עם תככיהן. אימפריית הסוי הסינית כורתת ברית עם אישבארה השליט הגוק-תורכי, וטארדו מחליטו לשבור את הכלים ולתקוף את בירת הסוי, צ'אנגאן. הסוי נכנעים ופונים כעת כנגד אישבארה, שמובס בידי טארדו. בשנת 600 לספירה הפיצול בתוך הגוק-תורכ, בין אימפריית הגוק-תורכ המערבית בראשות טארדו לבין אימפריית הגוק-תורכ המזרחית, שהייתה אימפריית הגוק-תורכ הרשמית, בהנהגת יאמי ח'אגאן, שיבי ח'אן ואיליג ח'אגאן (ששלטו בין השנים 609-630 לספירה). בשנת 626 כורתת אימפריית הגוק-תורכ המזרחית ברית עם שושלת טאנג הסינית, שמופרת תוך שנה, לאחר קיץ 627 שבאופן נדיר התאפיין בכפור וגרם לרעב ולמלחמות. שושלת טאנג מעוררת בתוך האימפריה המזרחית מרד של שבטי הטיילה (Tiele) שנכללים בתוך קונפדרציית שבטי אשינה, ולאחר ברית עם המורדים, וב27 במרץ 630 לספירה הנוצרית מושמדת סופית אימפריית הגוק-תורכ המזרחית ואיליג ח'אגאן, יחד עם כל האימפריה שלו, נופלים בשבי הטאנג ונטמעים בתוך האימפריה הסינית של הטאנג.
האויגורים, המוסלמים של סין שיושבים כיום בשינג'אנג, ואגב הם היחידים כרגע שעוד כותבים שפה תורכית באותיות ערביות, מתוארים כצאצאי השילוב בין אנשי שבטי הטיילה המורדים בפדרציית האשינה ובני שושלת טאנג.

מזלה של האימפריה הגוק-תורכית המערבית שפר עליה יותר והיא התקיימה כמעט 40 שנים לאחר האימפריה המזרחית. עליה אכתוב בהמשך.

היסטוריה, פוליטיקה

הר הבית והעיר מכה- הסכסוכים הפנים-מוסלמיים על מרכזי הדת

1 Comment

שלום לכולם ולכולן,

עקב סערת הרוחות לאחר הצבת המגנומטרים לאחר הפיגוע שהתרחש בהר הבית (שהמוסלמים קוראים לו "אל-חרם אל-שריף"), בחרתי לפרסם פוסט שמנסה להסביר מדוע הסיכסוך על הר הבית הוא בעצם סיכסוך פנים-מוסלמי, וישראל שולבה בו על ידי מדינות האיזור ובמיוחד ע"י הפלסטינים שלא ברצונה.

נכון שישנו סכסוך דתי בן יותר ממאה שנים בין המוסלמים ובין היהודים בעיקר עקב העליות לארץ ישראל, הקמת התנועה הציונית והקמת מדינת ישראל, סכסוך שהוא אכן יותר דתי מאשר לאומי. אבל העניין המרכזי, במיוחד בימים אלה, הוא שהסכסוך על הר הבית אינו בעיקר בין מדינת ישראל לבין המוסלמים, אלא הוא סכסוך נלווה לבעיה הראשית: סכסוך בין שלושה צירים עיקריים בעולם המוסלמי על השליטה במקומות הקדושים לאסלאם- גם הר הבית, אך כיום מסתבר שהסכסוך הוא גם על העיר הקדושה ביותר למוסלמים, העיר מכה שנמצאת במחוז החיג'אז ששייך כיום לערב הסעודית.
הסיכסוך בהר הבית היה, למעשה, בשאלה מי ישלוט מבחינה דתית בהר הבית? הירדנים, הפלסטינים, הסעודים, שמלכם נחשב כ"מגן שני המקומות הקדושים לאסלאם", או שמא "האחים המוסלמים" שמי שמייצגת אותם כיום היא בעיקר תורכיה בראשות ארדואן, או שמא איראן השיעית, שבכל שנה בשנה, על פי מצוותו של ח'ומייני, מציינת את "יום ירושלים"- וכל זאת למרות שהר הבית הוא המקום השלישי הקדוש לאסלאם, אחרי הערים מכה ומדינה?
טענתם (הלא שקרית בעליל) של הסעודים, לאחר פיתרונו הזמני של משבר הר הבית, לפיה קטאר דורשת להפוך את איזור מכה ומדינה המקודש ביותר לאסלאם לאיזור בינלאומי, יכולה להוכיח את טענתי.

ואלה שלושת הצירים:
1. הציר הראשון: ציר סוני ראשון: סעודיה- איחוד האמירויות-ירדן-מצרים. בראש הציר הזה עומדת ערב הסעודית, ששולטת על איזור חיג'אז, ונחשבת מגינת שני המקומות הקדושים העיקריים לאסלאם- הערים מכה ומדינה שנמצאות בחיג'אז. בציר זה חברות גם מצרים, שלפני 4 שנים בדיוק חוללה הפיכה כנגד שילטון "האחים המוסלמים" ששלט בה במשך כשנה, וירדן, שבראשה עומדת משפחת המלוכה ההאשמית, ששלטה באיזור החיג'אז עד שנת 1924-וסולקו משם על ידי משפחת אל-סעוד, משפחת המלוכה הסעודית כיום, לטובת הממלכה הסעודית של ימינו, שהיא הממלכה השלישית בהיסטוריה של משפחת אל-סעוד. למרות שסעודיה היא ווהאבית, כלומר שייכת לאסכולה הקיצונית, המאוחרת והמחמירה ביותר באסלאם הסוני, נחשב הציר שאותו היא מנהיגה כמתון יחסית. גם אירגון הפת"ח הפלסטיני ומנהיגו אבו מאזן שייך לציר זה, וזאת למרות שלירדנים ולפלסטינים יש רצונות ואינטרסים עצמאיים בתוך אותו ציר, בייחוד לגבי הרצון לשלוט בהר הבית.

2. הציר השני: ציר סוני שני: אירגון "האחים המוסלמים", נסיכות קטאר, הממשל התורכי בהנהגת טאייפ ארדואן: ציר זה נחשב רדיקלי ולא אוהד למערב, למרות ציביונה המערבי יחסית של תורכיה. תנועת "האחים המוסלמים" נוסדה בשנת 1928 במצרים, בעקבות ביטול הח'ליפות (הנהגת האומה האסלאמית מתוך סמכות דתית) המוסלמית-עות'מאנית ע"י הפרלמנט התורכי ארבע שנים לפני כן. אירגון זה שואף להחזיר את הח'ליפות, ומשתמש בעיקר בתעמולה (דעווה) וגם לעתים בצורה צבאית (אירגון החמאס הפלסטיני, ועוד שבעה אירגוני טרור שהם פועל יוצא של התנועה הזאת). ציר רדיקלי זה מפעיל תנועות רדיקליות, כמו המוראביטון וגם "חזב אל-תחריר" (שממומן על ידי תורכיה, ורדיקלי יותר מה"אחים המוסלמים" עצמם) על מנת לשלוט בהר הבית. קטאר, כאמור, שהיא נסיכות קטנה במפרץ הפרסית ואחת המדינות העשירות בעולם אם לא העשירה ביותר, נחשבת "הבן הסורר" של מדינות המפרץ הפרסי/ערבי, ומנהלת מדיניות עצמאית תוך כדי מימון תנועת "האחים המוסלמים" והחזקת מנהיגה הרוחני של התנועה, השייח' יוסף אל-קרדאווי, בשטחה. וכמובן, לא שכחנו את תורכיה בנשיאותו של רג'פ טאייפ ארדואן, עם שאיפתה להחזיר את העומק האסטרטגי האיזורי והתרבותי שהיה לה בימי העות'מאנים. אל-קרדאווי אף קרא לארדואן "הח'ליף הבא". בחמישי ביוני 2017 הודיעו מדינות המפרץ הפרסי בראשות סעודיה על ניתוק כל קשר עם נסיכות קטאר, והן דורשות למגר למעשה את אירגון "האחים המוסלמים", ואת קשריה של קטאר עם איראן. גם אירגון "האחים המוסלמים וגם איראן שואפים לדריסת רגל ואף לשליטה במקומות הקדושים לאסלאם.
הציר הסוני השני מקיים קשרים ויחסי אהבה-שינאה עם הציר השלישי, הציר הרדיקלי השיעי בראשות איראן.
בין השנים 2012-2013 שלט אירגון "האחים המוסלמים" במצרים, עקב המהפיכה שאירעה בה שנה קודם לכן כנגד הנשיא הקודם מובארכ, אבל האירגון הודח מהשילטון על ידי הצבא בהנהגת נשיא מצרים כיום, אל-סיסי. לאחר ההפיכה כנגד "האחים המוסלמים", פעל הצבא המצרי כנגד הפגנה ענקית של אותו אירגון בכיכר "ראביעה (מערבית: הרביעית) אל-עדווייה" בקהיר- עם תוצאה של אלף הרוגים בשורות "האחים" (בערבית קוראים לאירגון זה בקיצור: "אל-איח'וואן). מאז הפך סמל היד עם ארבע האצבעות (כשהאצבע החמישית מקופלת), הראביעה (על שם כיכר ראביעה אל-עדוויה), המופיע כאן בצבע ובצורה שונים מעט, לסמל מאבקה של תנועת "האחים המוסלמים", כשארדואן ומפלגתו AKP, שרובה הוא למעשה כיום שלוחתו התורכית של אירגון זה, משתמשים בו באופן תדיר.

3. הציר השלישי הוא הציר השיעי, בהנהגת איראן. ציר אנטי-מערבי שנהנה מתמיכתן של רוסיה וסין. בציר זה כלולות מדינות "הקשת השיעית": איראן, עיראק (בחלקה, ובייחוד מפלגת השילטון השיעית בעיראק, "אל-דעווה"), סוריה של אסד ולבנון, שאליה ניתן לצרף את צפון תימן, שנמצאת בשילטון השיעים החות'ים. ציר זה שואף ראשית לדומיננטיות בעולם המוסלמי ולשליטה על המקומות הקדושים לאסלאם, ולאחר מכן כינון אמאמות שיעית שתשלוט על העולם כולו. איראן היא התומכת העיקרית של אירגוני הטרור הרדיקליים באיזור שמהווים מכשול לישראל, שהם החיזבאללה הלבנוני והחמאס הפלסטיני. איראן גם תומכת במרד ובשילטון החות'י בתימן. לאיראן יש יריבות על הגמוניה איזורית ועל הגמוניה דתית באסלאם בעיקר עם ערב הסעודית, הסונית-ווהאבית. נכון שבין תורכיה ואיראן יש יחסי אהבה-שינאה ויחסי כבדם וחשדם, בשל יריבות היסטורית של מאות שנים ובשל השתייכות לעדות דתיות שונות, אבל ישנם שיתופי פעולה פה ושם, כאמור, בין הצירים הרדיקליים הסוניים והשיעים.

כיצד התברר שהסכסוך העיקרי על הר הבית הוא פנים-מוסלמי? כאמור, בימים אלה כינס שר החוץ הסעודי, עאדל אל-ג'ובייר, מסיבת עיתונאים, ואמר כי נסיכות קטאר, שנחשבת התומכת העיקרית של תנועת "האחים המוסלמים", ובעלת קשרים עם איראן השיעית, דורשת להפוך את איזור מכה, ובו "האבן השחורה- הכעבה", המקודשת ביותר לאסלאם, לאיזור בינלאומי- ממש כמו שהפלסטינים וגם מדינות האסלאם הקיצוניות דרשו לגבי הר הבית. כלומר, כמו שביקשו לעקור את הריבונות הישראלית מהר הבית, כך קטאר מבקשת לעקור את הריבונות הסעודית מאיזור מכה. מטרתה של קטאר היא לשרת, למעשה, את הציר שהיא ממובילותיו: ציר "האחים המוסלמים", וכן את הציר האיראני, שעימו יש לה קשרים. באמצעות בינאום האיזור, תבוטל הריבונות הסעודית עליו, ו"אחים המוסלמים" ואף לאיראן תהיה דריסת רגל ברשות ובסמכות הדתית על האיזור. דבר דומה מאוד קורה וקרה בהר הבית, שהיה מקום שני בתי המקדש היהודיים וכיום נחשב כמקום השלישי הקדוש ביותר לאסלאם: הכנסת ישראל לסכסוך וההתפרעויות בתואנה של הצבת המגנומטרים, הייתה מביאה לדידם של שני הצירים הרדיקליים, בסופו של דבר, להפיכת איזור הר הבית לבינלאומי ולהוצאת ריבונות ונוכחות ישראל ממנו, מה שהיה מוביל לשליטה למעשה של "האחים המוסלמים" ותורכיה בסופו של דבר על ההר עצמו. כיום, מה שאנחנו מכירים בתור "הווקף המוסלמי", כלומר רשות ההקדשים המוסלמיים בירושלים, הוא למעשה גוף דתי שנמצא תחת סמכותה של ירדן ותחת הסמכות של הרשות הפלסטינית. לצד אותו ווקף ישנם גורמים שמקבלים מימון מהציר הרדיקלי הסוני ושואפים לשליטה דתית בהר הבית, כשאחד מראשי אותם גופים הוא השייח' עכראמה סברי, המופתי הקודם של ירושלים, שכיום הוא בעל קשרים עם אירגון "האחים המוסלמים" ועם ארדואן.
בסופו של דבר, ישראל בחרה להעניק את ההישג של הסרת המגנומטרים והמצלמות לממלכת ירדן, שעימה יש לישראל הסכם שלום, וכן לווקף המוסלמי בירושלים שנמצא תחת חסותה של הממלכה, כי סמכות דתית ירדנית (וכאמור, למשפחת המלוכה בירדן יש היסטוריה של שליטה על מקומות קדושים לאסלאם, וכמובן ובעיקר שליטה בהר הבית עצמו בין השנים 1948-1967), ולא להביא לידי כך שהר הבית יהיה נתון לשליטה דתית של הציר הרדיקלי הסוני בראשות "האחים המוסלמים" קטאר וארדואן, או אף לאיראן השיעית. כמו כן, היה חשוב לישראל לשמור על ביטחון איזור הכותל המערבי, המקום הקדוש ביותר ליהדות, שהוא אתר יהודי מובהק תחת ריבונות ישראלית מובהקת. וזאת, למרות שצעד כזה של הסרת אמצעי הביטחון נחשב כפוגע בכושר ההרתעה של ישראל ועלול להראות על חולשתה, באיזור שבו אסור להיראות ולהיות חלש.

לכן, המאבק העיקרי על הר הבית, בדומה למאבק על המקומות הקדושים ביותר לאסלאם, הוא לא בעיקר מאבק בין מדינת ישראל לבין הפלסטינים, או בין היהודים לבין המוסלמים, אלא מאבק פנים-מוסלמי שישראל כמעט והשתרבבה לתוכו בעל כורחה.

היסטוריה, מבוא לתולדות העמים התורכיים, תורכיה ואיראן

מבוא לתולדות העמים התורכיים 1: הכל התחיל בהרי האלטאי

Leave a comment

חלק א': הכל התחיל בהרי האלטאי
אלה הם הרי האלטאי, שכיום נמצאים במונגוליה. ההיסטוריה של העמים התורכיים מצביעה על ההרים הללו כמקורם של העמים התורכיים.
ראשיתם הידועה של העמים התורכיים היא במאה השישית שלפני הספירה הנוצרית. התורכים השתרעו מאיזורי מרכז אסיה (איפה שמונגוליה וצפון מערב סין של היום) עד לסיביר. אלף שנים לקח לתורכים עד שהחלו לנדוד, בעיקר לכיוון מערב. הנדידה החלה במאה השישית לספירה הנוצרית.
לשיא הגיעה הנדידה במאה ה-111, עת הגיעו התורכים לאנטוליה, תת היבשת שכיום שוכנת עליה מדינת תורכיה.
העמים התורכיים הידועים הם: האלטאים, האזרים, הקרקאלפאקים, הקזאחים, הח'אקים, הקרימצ'אקים, הקירגיזים, הנוגאים, הקשקאים, הטאטארים, התורכמנים וכמובן התורכים של היום, למרות שחלקם הוא תוצר של עירוב היסטורי עם בני עמים אחרים. גם הטוואנים, האויגורים, האוזבקים והיאקוטים הם עמים תורכיים.
עמים תורכיים מהעבר, שלא קיימים היום במלואם, היו הדינגלינגים, הבולגארים (הבולגרים של היום הם ברובם סלאבים ובחלקם תורכיים במוצאם), האלאטים, הבאסמילים, האונוגורים, השאטואים, הצ'ובאנים, הגוק-תורכים, שלמעשה מתוארים, אחרי בני הסיונג-הו, כתורכים הראשונים שמקורם בהרי האלטאי, שבטי האואוז התורכיים (שהנסיכות ולאחר מכן משפחת השילטון של האימפריה העות'מאנית באו מהם), הקנקאלים, הכוזרים (שיש אומרים כי הם התגיירו בשלב מסוים), הפצ'אנגים, הח'יליג'ים, הקיפצ'אקים, הקומאנים, הקרלוקים, הבאהרים, הממלוכים (עבדים ששירתו בחצרות האימפריות המוסלמיות הערביות ולאחר מכן הפכו בעצמם לאימפריה), והאימפריות הסלג'וקית, העות'מאנית, הטיילידים, התימורידים, התורגשים, הקירגיזים ממוצא ייניסיי, ההונים, הטואובים וכמובן אלה שגם מתוארים כתורכים הראשונים באמת מהרי האלטאי לכאורה, בני הסיונג- הו.
השם "תורכים" נגזר משמם של אנשי הגוק-תורכ מהרי האלטאי שתועדו במאה השישית לפני הספירה לראשונה.
המוטיב המרכזי של השבטים התורכיים והעמים התורכיים הוא היותם במקור עמים נודדים, שעברו בחלקם תהליך איטי של התיישבות ביישובי קבע. העמים הנודדים התפרנסו בעיקר מצייד למחייתם. החיות שמזוהות עם התורכים הם הסוסים, שעליהם רכבו בערבות מרכז אסיה וסיביר, הזאבים- זאבי הערבות שהם הסמל של העמים התורכיים בכללותם ואף העיט, ליתר דיוק העיט הזהוב, שבהרי האלטאי עד ליום הזה מתקיימת תרבות של ציד עיטים זהובים. משמעות המילה "תורכי" היא בעלת כמה נגזרות: יש שטוענים שהיא נגזרת של המילה "קסדה", שהיא מיוחסת למילה "טוראן", שהיא במקורה מהשפה הפרסית והיא מתייחסת לשבטים נודדים במרכז אסיה, שאחד מהם אף היה ממוצא איראני. יש אף טוענים, כי מקור השם הוא מנכדו של יפת בן נח, תוגרמה (ואכן, במקורות יהודיים מהעבר נקראה האימפריה העות'מאנית, או תורכיה, בשם "תוגרמה").
עד לראשית המאה העשרים, ברחבי האימפריה העות'מאנית השתדלו שלא להזכיר את המילה "תורכי", כי היא הייתה מילה נרדפת ל"נווד" או ל"עבד", היות ובמאות הראשונות באימפריות המוסלמיות השונות היו עבדים תורכיים. הלאומיות התורכית על נגזרותיה (הלאומיות הכלל תורכית והלאומיות התורכית בגבולות אנטוליה עד מרחב אדירנה שבאירופה) ובייחוד מייסד הרפובליקה התורכית המודרנית, מוסטפא כמאל אתא-תורכ, העלו את המושג "תורכי" למושג שמהווה התפארות.
השפות התורכיות השונות נקראות "שפות אלטאיות", בדומה לסינית המנדרינית, ליפנית, למונגולית ואף להונגרית ולפינית. השפות האלטאיות מקורן, כמו התורכים, בהרי האלטאי.
התחביר התורכי שאב רבות גם מהפרסית, שהיא שפה הינדו-אירופית, וגם, עקב התפשטות האסלאם בקרב התורכים, מערבית. בעבר התורכית שאנו מכירים הכילה שבעים אחוזים ויותר של מילים ערביות ופרסיות.
לתורכים היה אלפבית קדום, שדומה במקצת, אבל ממש במקצת, לאלף-בית הארמי הקדום, שמוכר לנו היטב, ולפרסית הפהלווית העתיקה. בהמשך גם התורכים וגם הפרסים עברו לכתב הערבי- פלוס תוספות- לאחר קבלת האסלאם. כמובן שכיום רוב השפות התורכיות נכתבות בכתב לטיני, למעט השפה האויגורית.
העמים התורכיים הנודדים היו עסוקים, כאמור, כל הזמן בחיפוש אחר מזון ומים. כשהיו שנות בצורת, אז התורכיים נדדו מערבה. התורכים הקדומים שוטטו בהרי האלטאי, וכשרצו לחפש אחר מזון, הם תרו באיזורים שונים ובמרחב מרכז אסיה וסיביר. רוב הנדידה הייתה בקיץ, כשבחורף התורכים שאפו להתיישב במקומות קבועים, מה שיצר בהמשך, וכן בהשפעת שכניהם הסיניים ואף האיראנים, את הרצון להקים יישובי קבע.
לתורכים לא הייתה דת מסודרת, אלא הם האמינו באיתני הטבע- שמאניזם, וכן היה פנתיאון שלם של אלים תורכיים, כשמעל כולם האל הראשי- גוק-טנגרי.
בין המאות התשיעית למאה ה-11 התחיל תהליך ההתאסלמות של העמים התורכיים, שנמשך עמוק לתוך המאה ה-13, עם הפלישות המונגוליות למזרח התיכון.
בפוסטים הקרובים שיתארו את תולדות העמים התורכיים איעזר בסיפרו באנגלית של פטר גולדן מ-1992, בעל אותו השם "מבוא לתולדות העמים התורכיים", בנוסף למקורות נוספים.

Uncategorized, הסולטאן ושאר סדרות תורכיות

הטלנובלה התורכית בעלת ההקשר היהודי- "אובססיה", ועוד אחת- "אמא"

1 Comment

למי שצופים בטלנובלות תורכיות, וזוכרים את הסידרה "המאה המפוארת-הסולטאן", אין מי שלא זוכר/ת את דמויותיהם של רוסטם פאשא, הווזיר הגדול של האימפריה העות'מאנית בשלהי ימי הסולטאן סולימאן המפואר, ואת דמותו הטראגית של הנסיך מוסטפא. את שתי הדמויות הללו שיחקו שיחקו אוזאן גובן ומהמט גונסור, בהתאמה. שניהם מככבים גם בטלנובלה אינטרנטית חדשה, שמבוססת על ספריה של הסופרת והפסיכולוגית בעלת הקשר היהודי, עאקילה עזרה כהן. לסידרה קוראים "פי" (שמה המקורי הוא "פי צ'י פי- Fi, Çi Pi") ׁׂובתורכית Fi, שנקראת על שם שלושת ספריה של כהן: "פי" ("אובססיה") מ2013, "צ'י" מ2014 ו"פי" מהשנה העוקבת. הסידרה משודרת החל ממרץ 2017 ברשת האינטרנט הטלוויזיונית התורכית, הדומה לנטפליקס האמריקנית, רשת PUHUTV. היא זוכה לפופולריות רבה במדינה. שימו לב, הסידרה משודרת ברשת האינטרנט התורכי, אך "פי" תגיע לשידור בישראל במאי 2018 בערוץ "ויוה פלוס".
את הסידרה מפיקה AY Yapim, "הפקות הירח", שהפיקה טלנובלות תורכיות רבות. את הסידרה מפיק כרם צ'טאי, הבמאי של "מנקשה וחליל, אהבה אסורה, "אזל" ו"קוזיי גוניי", שגם הופקו על ידי "הפקות הירח".
בכל עונה, לסידרה יהיו 13 פרקים בני 60 דקות כל פרק. הסידרה כאמור תשודר תחת השם "אובססיה" החל מה6 במאי 2018 בערוץ "ויוה פלוס" בישראל.

עאקילה אסרא כהן, בת 39, היא סופרת שלמדה במחלקה לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת איסטנבול, שנולדה בשם עאזרה סאריזייבק. בשנת 2001 התחתנה עם צדוק כהן היהודי בהיותה בת 22, ולאחר שמונה שנים נולדו לה בנים. מאוניברסיטת איסטנבול נדדה לאוניברסיטת אוטאווה בקנדה, שם למדה פסיכולוגיה של הכלכלה, והתמחתה במדינות העולם השלישי. לאחר מכן המשיכה ללמוד מדעי ההתנהגות באוניברסיטת ליברפול האנגלית.
את תחומי הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, שבהם כהן מבינה היטב, מרגישים היטב במותחן הפסיכולוגי-רומנטי, שהוא הסידרה הזאת.
שלושת ספריה, ששמם הם אותיות שמהווים קיצור של מילים שלמות בעלות משמעות- "פי" משמעותו "מעגל הזהב" ו"צ'י" משמעותו "האנרגיה האנושית", כש"פי" משמעותו "הסיפור נגמר, ואתה מתחיל מחדש"- נצפו בתערוכת ספרים על ידי המפיקים שהחליטו להפוך אותם לסידרה. לצד שני השחקנים מה"סולטאן" משחקות בסידרה "פי" גם השחקניות סרנאי סאריקאיה בת ה-25, בראק טוזונאטאץ' בת ה-32 ובושרה דוולי בת ה-23.

הסידרה מספרת על חייו של הפסיכיאטר ג'אן מאנאי (אוזן גובן, הלא הוא "רוסטם פאשא"), שהוא פסיכולוג טלוויזיוני, כלומר מומחה בבריאות הנפש שגם מרצה באוניברסיטה וגם יש לו תוכנית טלוויזיה משלו בתחום הפסיכולוגיה, בדומה ל"ד"ר פיל" האמריקני. הוא מאוהב בדורו (סרנאי סאריקאיה היפהפייה), אבל לדורו יש מאהב אחר, בשם דניז, שאותו משחק מהמט גונסור. בין השניים מתפתחים מאבקי כוח, כשגם אישתו הראשונה של ג'אן, אתי, נכנסת לתמונה. בינתיים, לג'אן יש אויב אחר, שהוא לא יודע על קיומו: במחלקה שהוא מלמד בה באוניברסיטה יש לו סטודנט בן טיפוחים מצטיין, בשם אוזגה אגלי, שהוא מאמין כי בעתיד הוא יהיה פסיכיאטר טוב. מה שג'אן לא מודע אליו, הוא שאוזגה הוא בעצם עיתונאי, שמנסה לחשוף את עברו האפל של ג'אן, בייחוד לאחר תאונה מסתורית שקרתה….

בחודש מאי 2018 תעלה בנוסף לערוץ "ויוה פלוס" הסידרה בכיכובן של שתי שחקניות ששיחקו גם בסידרה "הסולטאן"- ג'אנסו דרה, ששיחקה את אחת המאהבות של הסולטאן סולימאן, וואהידה פרצ'ין, שהחליפה את מרים אוזרלי בתפקיד "הורם סולטאן" בעונה האחרונה של הסידרה. בסידרה ג'אנסו דרה משחקת את זיינפ, מורה מחליפה בכיתתה של הילדה מלכ (Melek) בת השש. זיינפ מגלה שמלכ סובלת מהתעללות והזנחה במשפחתה, לוקחת את הילדה אליה ומתחילה איתה חיים חדשים כאמא המחליפה שלה. ואהידה פרצ'ין משחקת את אמא של ג'אנסו דרה.

אגב, הסידרה "אמא" היא במקורה יפנית: מדובר עיבוד מחודש לסידרת דרמה יפנית בעלת בדיוק אותו שם. בעוד הסידרה התורכית שודרה בערוץ "סטאר טי וי" בין השנים 2016-2017, הסידרה היפנית המקורית, שאת התסריט שלה כתב יוג'י סאקאמוטו, שודרה כל שבוע בין החודשים אפריל ליוני 2010, ברשת הטלוויזיה היפנית הגדולה והוותיקה ביותר "ניפון TV", או בשמה המקוצר NTV. הסידרה הייתה בת עונה אחת (בדומה לזאת בתורכיה) וכללה 11 פרקים.

הסידרה, שהתסריט שלה נכתב על ידי יוג'י סאקאמוטו, הייתה בכיכובה של השחקנית יאצוקו מאצויוקי, אז בת 37. מאצויוקי (זה שמה הפרטי, ביפן שם המשפחה קודם לשם הפרטי) שיחקה את נאו סוזוהארה, מורה בבית הספר היסודי בעיר הבירה טוקיו. היא מבחינה בילדה בשם ריינה (מאנה אשידה, אז בת 6) שלומדת בכיתתה, ומסתבר שאותה ילדה חווה התעללות בתוך משפחתה על ידי אמה הביולוגית. המורה לוקחת את ריינה הקטנה תחת חסותה, ושתיהן חוות מסע של בריחה מפני משפחתה של ריינה מהעיר טוקיו אל האי הצפוני הוקאידו.

הסידרה הייתה כל כך פופולרית ביפן, עד כדי כך שהיא שודרה גם בטייוואן, סינגפור והונג קונג, ונוצרו לה עיבודים מחודשים בגירסה מקומית גם בשתי הארצות חובבות הטלנובלות, דרום קוריאה ותורכיה.

אגב, בתורכיה עצמה, גם "פי" וגם "אמא" זכו לאחוזי צפייה גבוהים מאוד ולשבחים רבים.

ובכן, הסידרה "אובססיה" תשודר החל ב6.5 בשעה 20:10 בערוץ "ויוה פלוס" בימים א'-ד', והסידרה "אמא" התורכית תשודר החל מיום שני 7.5.2018 בשעה 22:00 בערוץ "ויוה פלוס"

פוליטיקה, פופולארי

מהפיכת הקולורבי (ג'רמי קורבין) האדומה באנגליה?

Leave a comment

היות ומדובר באנטישמי ואדם קיצוני, אני משתדל שלא להציג תמונה שלו, אלא של הדבר שהוא מזכיר לי אותו, גם לפי הצליל של שם משפחתו. לכן, בחרתי להציג תמונה של כרוב הקולורבי, שמזכיר בצורתו את מראהו ואת שמו של ג'רמי קורבין, מנהיגה הרדיקאל של מפלגת הלייבור באנגליה.
ואני מודה שוב, שעשיתי טעות שבעבר כתבתי ממש כאן מאמר שלפיו אני לא מפחד מג'רמי קורבין. כשאני שומע את דעותיו ומבין שהוא עלול להתקרב לרחוב דאונינג 10, המשכן של ראשי ממשלות אנגליה, ולשבת על כסאו של ווינסטון צ'רצ'יל האגדי.
עד לפני חודש, הובילה תרזה מאי, מנהיגת השמרנים וראש(ת) ממשלת אנגליה בסקרים על פני מפלגת הלייבור בראשות קורבין בעשרים אחוזים. עוד שבוע אמורות להיערך בחירות באנגליה, ובינתיים קורבין מצמצם את הפער מהשמרנים עד לשלושה אחוזים בלבד בסקרים.

הבעיה העיקרית עם קורבין הוא שרבים זילזלו בסיכויי הצלחתו. אני לא נמניתי על אלה. קורבין מרבה "לנגן" על התיק החברתי ועל העניינים הפנימיים-חברתיים הבוערים באנגליה. נושאים אלה הוזנחו יחסית בידי הממשלות השונות במדינה ב25 השנים האחרונות, מאז שמרגרט תאצ'ר, שעשתה רפורמות שאומנם פגעו מאוד במעמד הבינוני במדינה אבל הזניקו אותה שנות אור קדימה, עזבה את כיסאה.

לפני כמה שבועות, עשתה ראש(ת) ממשלת אנגליה, תרזה מאי, טעות שעלולה להסתבר כפטאלית והקדימה את הבחירות הכלליות במדינה בכ-3 שנים ממה שהן היו אמורות להיות, בגלל שהיא רצתה לנצח בזכות עצמה (היא לא נבחרה לתפקיד, אלא ירשה את דייויד קמרון שהתפטר), והייתה בטוחה בכך, וכן לאשר את הבחירה הבריטית במשאל העם בשנה שעברה לפרוש מן האיחוד האירופי- הברקזיט. היא לא שמעה כנראה על הטעות שעשה שמעון פרס המנוח כשכיהן לפני 21 שנים כראש ממשלת ישראל והקדים את הבחירות בגלל שהיה בטוח בניצחונו על בנימין נתניהו-והפסיד. מצד שני, אני לא בטוח שתרזה מאי תפסיד, אלא אולי מפלגתה, השמרנים, תאבד את הרוב החוסם שיש לה בפרלמנט הבריטי ותיאלץ לכונן ממשלת קואליציה עם המפלגה הליברל-דמוקרטית, שמתנגדת חריפות לברקזיט ותומכת באיחוד האירופי ונהנית מתמיכתו, מה שיאט את תהליכי הברקזיט עצמם.

בבחירות שנערכו לפני שנתיים, הפסידה מפלגת הלייבור בראשות אד מיליבנד, שנקרא גם "רד אד", רד האדום, בין היתר בגלל שהוא שמאלני מובהק. ומה עשתה מפלגת הלייבור בעצמה? בתמיכת האיגודים המקצועיים בחרה את הסמן השמאלי הכי קיצוני במפלגה, שעד אז היה חבר פרלמנט מהספסלים האחוריים שלו, ג'רמי קורבין. קורבין, בעל כריזמה משולבת של קולורבי וצנון יבש, הצליח לכבוש את ראשות המפלגה ולשרוד בה, תוך כדי שהוא מוחק כמעט לחלוטין את מדיניות ה"ניו לייבור", הלייבור החדשה, שאימץ החל משנת 1996 טוני בלייר, שהיה ראש ממשלת אנגליה האחרון מטעם המפלגה. כעת קורבין שועט קדימה, ומתכוון למחוק את כל מעשיה והישגיה של מרגרט תאצ'ר האגדית.

ומדוע קורבין מצמצם את הפער בסקרים מול תרזה מאי ומצליח, למרות האנטי-כריזמה שלו?
דבר ראשון, בגלל המצב הכלכלי-חברתי באנגליה. מדיניות ההפרטה פגעה קשות במעמד הבינוני האנגלי, ואיפה שתאצ'ר הפריטה, קורבין מבטיח להלאים שוב. הוא מתכוון להלאים את חברות החשמל והרכבות, הוא מעוניין להחזיר את כבודם של הכורים ושל עובדי הנמלים שנרמס עקב רפורמות תאצ'ר, ואת כבודם של ועדי העובדים הגדולים במדינה, שהצטמצמו מאז ימיה של "גברת הברזל". הוא מציע לאזרחים שלו כסף מהמדינה, ועוד ועוד כסף מהמדינה. את השנה הראשונה ללימודים באוניברסיטאות, אמר קורבין, תממן המדינה לסטודנטים בעצמה. אגב, את דברים דומים ניסו בוונצואלה מאז 1999 ועלייתו של הוגו צ'אבס לשילטון. היום רואים את התוצאות: אנשים עומדים בתור ללחם במדינה.

דבר שני, מצבה הלא מרנין של מערכת הבריאות הלאומית הבריטית, הNHS שהיא כמו קופת חולים אחת גדולה. מאי והשמרנים לפניה צימצמו את התשלומים הממשלתיים לרשת זאת, ויש עידוד יותר של רפואה פרטית. אנשים משלמים יותר על בריאות, ובריאות הרי היא קו אדום. קורבין מתכוון להזרים עוד יותר כספים ממשלתיים לNHS, והציבור קונה את דבריו. כמו כן, החורף באנגליה הוא קפוא, ותרזה מאי לא התכוונה לסבסד את הדלק והסולר לחימום בחורף מכספי המדינה במלואם. קורבין מבטיח שהוא יעשה את זה.

דבר שלישי, קורבין מנהל תעמולת בחירות מסודרת, והוא פירסם מניפסט בצבע אדום שבו מפורט כל מצע המפלגה. המניפסט מופץ בהמוניו וכמו כן הוא אימץ את הסיסמה, שכתובה על חוברת המניפסט, סיסמה קליטה בשם "בשביל הרבים, לא המעטים". כלומר הוא עובד בשביל הציבור הרחב והמעמדות הלא גבוהים, ולא בשביל האליטה הצרה והעשירה ששולטת באנגליה, שמזוהה עם המפלגה השמרנית. הוא חוזר על המילים "האנשים" ו"העם" (שזו אותה מילה באנגלית) שוב ושוב.

דבר נוסף, קורבין, שהוא בעצם דגם של קומוניסט (שקורא לעצמו "דמוקרט-סוציאליסט") מערב אירופי משנות השמונים ואף נראה כך, מזוהה בתור אנטי-ממסדי, ומנהיגים אנטי-ממסדיים נמצאים היום באופנה. ממש כמו טראמפ, רק הפוך בדעות וברקע. הבעייתיות בהיותו של קורבין "טראמפ הפוך", עלולה להפוך לבעיה רצינית לבריטניה ולעולם כולו בהמשך אם ייבחר: הוא אומנם, כמו השמאל הקיצוני מדגם שנות השמונים וכמו עמיתו הצרפתי ז'אן לוק מלנשון, מתנגד לאיחוד האירופי, אבל תומך במדיניות של קליטת פליטים באופן כמעט חופשי בבריטניה, וכן בהקצאת מכסות רחבות לקליטת מהגרים. מטרתו היא להעניק לפליטים והמהגרים בהמשך אזרחות בריטית, כדי שהם יצביעו ללייבור וכך יהפכו אותה לשולטת ולבעלת רציפות שילטונית, ממש כמו מפלגת הAKP של ארדואן בתורכיה. בעת שזרמו מיליוני הפליטים במסגרת "נדידת העמים" המודרנית מהמזרח התיכון ומאפריקה לאירופה, בריטניה חסמה את קליטת הפליטים, שהתרכזו בצפון צרפת בפתח המנהרות שמתחת לתעלת הלמאנש, המובילה לאנגליה. קורבין עלול לשחרר את החסימה הזאת, מה שיציף את בריטניה, שממילא סובלת מבעיות של דורות של מהגרים ומתמודדת מול אסלאם קיצוני ג'יהאדיסטי, במאות אלפי מוסלמים, במקרה הטוב. בכך הממלכה המאוחדת, שבעבר הייתה האימפריה הגדולה ביותר בתולדות העולם, עלולה להפוך מממלכה בעוד כמה עשרות שנים -לא עכשיו!- לאמאמות אסלאמית.

מה שעוד יותר מדאיג הוא יחסו של קורבין ליהודים, לישראל ולטרור העולמי. קורבין ידוע בעמדות אנטישמיות ואנטי ישראליות מובהקות, ולא מזמן השווה את ממשלת ישראל לדאע"ש. לאחר הפיגוע במנצ'סטר הצליח קורבין לשכנע חלק מהציבור בטיעונים של הלקאה עצמית, לפיהם הבריטים עצמם, שפלשו למדינות אחרות או התערבו בהן בין היתר כדי להילחם בטרור, אשמים בפיגועים שנוחתים עליהם מצד האסלאם הג'יהאדיסטי. הוא גם טען שלא היה צריך לחסל את אוסאמה בן לאדן אלא ללכוד אותו ולהעמידו למשפט, בדומה למה שעשו לסדאם חוסיין. בעבר, כשכיהן כחבר לייבור מהספסלים האחוריים, טען כי חיזבאללה וחמאס הם חברים שלו. כיום הוא מנסה להכחיש חלק מהטענות. מפלגת העבודה הישראלית, שנחשבת המקבילה המקומית של מפלגת הלייבור, ניתקה כבר את קשריה עם הלייבור לאחר בחירת קורבין. קורבין טען לפני יומיים כי הוא נלחם באנטישמיות, באיסלאמופוביה והוא בסך הכל פועל למען שתי מדינות לשני עמים בארץ ישראל/פלסטינה, וכי חמאס הוא נציג לגיטימי של העם הפלסטיני שיש לדבר איתו. הוא גם טוען כי המלחמה העולמית בטרור נכשלה, ואינו פוסל ניהול משא ומתן עם אל-קאעידה ודאע"ש.
אם הוא עלול להיבחר, על התקן החברתי והאנטי-ממסדי, ועל תקן החשיבה החדשה לגבי המלחמה בטרור, לא יהיה ניצחון גדול מזה למי שביצע את הפיגוע במנצ'סטר.

דבריי ואזהרתי אינם ריקים. יש להם תקדים. במרץ 2004 שלטה בספרד ממשלת ימין, והמדינה עמדה לפני בחירות. כמה ימים לפני הבחירות אל-קאעידה ביצע פיגוע ברכבות במדריד, מה שגבה מאות הרוגים. מפלגת האופוזיציה הראשית בספרד, בראשות חוסה זאפאטרו (בעל השורשים היהודיים), האשימה את הממשלה המכהנת מהימין, שהובילה עד אז בסקרים, כמעט בלעדית בפיגוע, וטענה כי הוא בוצע בגלל נוכחות הכוחות הספרדיים בעיראק. בבחירות, כתוצאה מהפיגוע ומכך שמפלגת השמאל הצליחה לשכנע את הציבור שהממשלה המכהנת אשמה, ניצחו לבסוף מפלגת השמאל וזאפאטרו הפך להיות ראש ממשלה, והוציא את הכוחות הספרדיים מעיראק. בקו כזה כמו שנקט זאפאטרו וניצח, נוקט בדיוק קורבין. הוא טוען שהמלחמה העולמית בטרור נכשלה וכי על בריטניה להוציא את כוחותיה מכל מדינה זרה ולא לתקוף את דאע"ש בעיראק ובסוריה, ואף לצמצם את הנשק הגרעיני שברשותה. ויש כאלה שמשתכנעים מדבריו.
בעוד כמה ימים, בשמיני ביוני, ביום הבחירות, נראה אם קורבין ניצח. רבים נותנים לו סיכויים נמוכים, וטוענים כי מה שייצא מזה זו ממשלת קואליציה בראשות השמרנים, שכוחם רק יצטמצם במעט. אבל מצד שני, גם לטראמפ, שמצידו יעשה הכל כדי שקורבין לא ייבחר, נתנו סיכויים נמוכים.

פוליטיקה, פופולארי, תורכיה ואיראן

היום שאחרי איראן- הציר הסוני הוא לא פחות מסוכן מהשיעי

2 Comments

כל הזכויות שמורות על מאמר זה לאתר Histerio ©
התמונה כאן נראית לכם מוזרה. זה היה חלק מניסוי חברתי-פרסומי, פירסום מודעה על הקמת שגרירות איראן בישראל. זה אומנם נעשה בהומור, אבל מאחורי כל צחוק יש רצינות: ישראל סימנה את הציר השיעי במזרח התיכון, של איראן-סוריה-לבנון-חלק מעיראק-צפון תימן- כאויב הראשי, ומוכנה לשתף פעולה עם מדינות סוניות במזרח התיכון, כמו מדינות המפרץ ותורכיה, על מנת להילחם בציר זה. אבל הטענה העיקרית שלי היא, שכשמתמקדים באויב של היום, מפספסים אולי את האויב של מחר. ואז מדינת ישראל עלולה להתעורר מאוחר מדי, ולמצוא את עצמה בזמן עתיד בכיוון ההפוך, משתפת פעולה וקושרת קשרים עם מי שהוא האויב של היום, מול האויב של מחר.

אני טוען כי ההסתמכות על הציר הסוני, זה של מדינות המפרץ ותורכיה, גם אם הוא נקרא "מתון", היא מוגזמת. אמנם השיעים בראשות איראן מצהירים חדשות לבקרים כי הם מעוניינים להשמיד את ישראל. דבר זה לא הופך את מדינות המפרץ לחובבי ציון ואפילו לא לשותפות דיפלומטיות. גם אם יהיה הסדר שלום איזורי, שאני סובר שלא יגיע, עם הציר הסוני והפלסטינים, ישראל עלולה לעשות מול ציר זה טעויות אסטרטגיות שתתבררנה ביום שאחרי שמדינות סוניות אלה יפנו את פניהן נגד ישראל, ביום שאחרי איראן.

מדוע הציר הסוני לא פחות מסוכן מזה השיעי?

1. למרות הדימוי של "מתאבדים שיעים", הסונים במזרח התיכון וברחבי העולם הוכיחו שהם מסוגלים להיות לא פחות פנאטיים מהשיעים, בייחוד במה שקשור לטרור. אירגון אל-קאעידה, דאע"ש והאירגון הסוני הקיצוני שוודאי יירש את דאע"ש ביום מן הימים, הוכיחו כי הם פנאטיים במידה כזאת שהם חוללו ומחוללים את אירועי ופיגועי הטרור האכזריים ביותר בעולם. מדינות המפרץ ושאר מדינות הציר הסוני הן בעלות מדיניות כפולה: מראות פנים למערב וחותמות איתו על עסקאות נשק ונפט ועוד הרבה דברים שקשורים למסחר, אבל מצד שני כספי הנפט האלה מממנים את אותם אירגוני טרור סוניים.

2. בהקשר לאירגוני טרור מוכרים לנו: החמאס והג'יהאד האסלאמי הם אירגונים פלסטיניים סוניים שעוסקים בטרור ועיקר מימונם בא להם מאיראן, אבל ביום שאחרי איראן, בשל היותם סונים, לא תהיה לאירגונים אלה בעיה לעבור לקבל מימון מהציר הסוני.

3. סיבות דמוגרפיות-פוליטיות: העולם המוסלמי כולו עובר בעשורים האחרונים הקצנה דתית, בין היתר בשל היחלשות האידיאולוגיות הלאומיות החילוניות, ובשל עירעור קל ומסוים במעמדן של משפחות המלוכה במפרץ, שנתפסות כמאוד מושחתות, ודי בצדק. הסונים הם תשעים אחוזים מהמוסלמים בעולם, והשיעים רק עשרה אחוזים. כשתשעים אחוז מהאסלאם עובר רדיקליזציה, תסכימו איתי שזה יותר מסוכן דמוגרפית מעשרה אחוזים שעוברים רדיקליזציה בדרכם שלהם.

4. משטרים יציבים בסימן שאלה: משטרי המלוכה במדינות המפרץ ובירדן הסוניות הם יחסית יציבים, אך לא חסר בתוכם גם גורמים קיצוניים שעלולים יום אחד לעלות לשילטון ולפנות כנגד ישראל. כמו כן משטרים אלה הם תמיד בסכנת הפלה, על ידי אירגונים כמו "האחים המוסלמים" או אירגונים אסלאמיים רדיקליים יותר. אני לא רוצה לחשוב על היום, שהוא סביר ביותר שיגיע, שכל הנשק שמגיע מהמערב וכל הכסף העצום יהפכו להיות אסלאמיים-מיליטנטיים מובהקים. ישראל עלולה להיות הראשונה שתסבול מזה ואף תעמוד בסכנה קיומית.

5. תורכיה תהיה איראן, איראן תהיה תורכיה: זו אימרה ידועה בעולם המזרחני, אמנם לא נכונה במאה אחוז ולא בחמישים אחוז אלא בקצת פחות מזה, אבל מדברת על מצב עתידי, שהוא תוצאה של תהליכים שאנו רואים גם היום: אוכלוסיית איראן פונה יותר לכיוון הרפורמיסטים ואולי גם אלמנטים של חילוניות, ואילו אוכלוסיית תורכיה, רפובליקה חילונית מיסודה, עוברת תהליכי הקצנה דתית. בתורכיה המצב ברור מאליו כשמפלגה אסלאמיסטית ושליט אסלאמיסטי שולטים בה כבר 15 שנים. תקרית המרמרה הוכיחה, שתורכיה, שכיום ביחסים קרים עם ישראל אבל יחסים שכוללים מסחר רב ובעבר גם סחר בנשק, יכולה לפנות לכיוון אסלאמיסטי-רדיקלי ביום שאחרי איראן, ולפנות כנגד ישראל. כך נשק וסחורה ישראלית שניתנו לתורכיה (וכשאני מדבר על נשק אני מדבר על השבחה בישראל של נשק תורכי כבד ואספקת מזל"טים, דברים לא סודיים בעליל שנעשו), עלולים להיות ביום שאחרי איראן מופנים כנגד ישראל, כשאיראן המתונה או החילונית תהיה דווקא ידידה של ישראל מול תורכיה או מדינות המפרץ. זאת לא פנטזיה.

6. כרגע הטקטיקה של ישראל בברית הלא כתובה עם הציר הסוני הוא "האויב של אויבי הוא ידידי". אבל בעתיד הלא רחוק ישראל עלולה למצוא את עצמה מותקפת פחות על ידי האויב של היום, ויותר ובעוצמה יותר גדולה על ידי האויב של מחר. אז צריך להיזהר גם מהאויב וגם מהאויב של האויב. גם כשמדובר ביוזמה הסעודית המפורסמת, אל לישראל לסמוך על יוזמה זו ואל לה לסמוך לגמרי על ידידותה עם מדינות המפרץ. הכל אינטרסים זה נכון, אבל אינטרסים זמניים ופלואידיים. בסופו של דבר ישראל עלולה למצוא את עצמה בסכסוך קשה יותר עם העולם הסוני (לכל מי שסומך על הסדרים איזוריים אד-הוק) מאשר עם העולם השיעי, ועם שגרירות של איראן שהיא מתונה יותר בישראל. כי האויב של היום יכול להיות האויב של אויבי היותר גרוע בעתיד. וברגע שישראל תתמודד עם אירגוני טרור סוניים, אז היא עלולה "להתגעגע" לחיזבאללה השיעי מלבנון, אויבה העיקרי כיום.

7. האסלאם הסוני באירופה: בנוסף לאיומים במזרח התיכון, אסור לשכוח גם שאירופה עלולה יום אחד להפוך ליבשת עם מדינות בעלות רוב מוסלמי סוני. רוב המוסלמים באירופה הם סונים, ואחוזי הילודה שלהם הם גבוהים יותר מאשר אצל האוכלוסייה האירופית-נוצרית, בעלת אחוזי הילודה המתמעטים. יש למוסלמים באירופה השפעה תרבותית ופוליטית שהולכת ועולה בהדרגה. אז אם מדינות אירופה הנוצריות מממנות אירגונים שפועלים בעד הפלסטינים יותר מאשר בעד ישראל, אז אירופה בעלת ראשי מדינות מוסלמים-סונים עלולה להיות עוינת אף עוד יותר מאיראן של היום ובמיוחד ביום שאחרי איראן. פרופ' ברנרד לואיס, גדול המזרחנים בעולם כיום, בן 101, אמר שאירופה עוד עלולה להתאסלם. גם האימרה שתורכיה תהיה איראן ואיראן תהיה תורכיה מיוחסת לו.

8. שיעים נגד סונים: הציר השיעי כיום נמצא בעמדה אסטרטגית עם יתרון קל יחסי על הציר הסוני, היות והשפעתה של איראן הולכת ומתרחבת בסוריה ובתימן. אבל דבר זה עלול להתהפך, על רקע ההקצנה הדתית בעולם הסוני וכן הלחימה העיקשת של הסונים בשיעים וכמובן היתרון הדמוגרפי העצום שיש לסונים על השיעים במזרח התיכון ובעולם כולו. דווקא היהודים עלולים למצוא את עצמם ביום שאחרי איראן בברית מיעוטים במזרח התיכון אל מול הסונים המקצינים. זו אפשרות לא בדיונית בכלל. המדינות הסוניות יעשו הכל כדי להכות באיראן ואף להפיל את משטרה הקיצוני, אך ביום שאחרי הן עלולות להפוך לקיצוניות בעצמן. הנוצרים במזרח התיכון, בייחוד בלבנון, יודעים זאת, לכן רובם נמצאים כבר בברית מיעוטים עם השיעים. לבנון וסוריה היא הדוגמה (בסוריה השילטון הוא עלאווי, שזו כת מחוץ לאסלאם, אבל הכת העלאווית מחשיבה עצמה כחלק מהאסלאם השיעי וזה גם מעוגן בפסק הלכה שניתן על ידי חכם הלכה שיעי בכיר בשנות השבעים). בלבנון המפלגה הנוצרית הפופולארית ביותר היא של הנשיא מישל עוון, גנרל נוצרי שעבר לתמוך בחזבאללה. ישראל הייתה בעבר בברית עם הנוצרים בלבנון, וכך גם עלול להיות ביום שאחרי איראן עם השיעים.

9. והערה לסוף: מהו היום שאחרי איראן? הכוונה ליום שבו איראן תפסיק להוות איום על ביטחון ישראל ועל שלום העולם כפי שהיא היום, היום שבו איראן (וגם אולי המתקנים הגרעיניים שבה) תוכה מספיק על ידי העולם הסוני והמערב וגם אולי על ידי ישראל, או לאחר שהמשטר האסלאמיסטי-שיעי-קיצוני ששולט בה מזה 38 שנים ייפול בהפיכה פנימית או על ידי השפעה ישירה או עקיפה של התערבות צבאית מבחוץ. אז עלולה גם לקום שגרירות איראן בישראל.

היסטוריה, פוליטיקה, טלוויזיה ומה שביניהם